פסקי דין על איריס אליס אסולין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4566-05/14 בל     01/09/2014




בל 4566-05/14 איריס אליס אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 4566-05-14


01 ספטמבר 2014

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר

ה
מערערת
איריס אליס אסולין

, ת"ז 027444983
ע"י ב"כ: עו"ד אסי רונן
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוהנד זייד




פסק דין


1.
זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 2.3.14 (להלן - הוועדה).

2.
המערערת נפגעה בתאונת דרכים, שהוכרה כפגיעה בעבודה, ביום 6.6.10. במהלך התאונה נפגעה המערערת בראש, בצוואר ובגב. בהחלטת ועדה רפואית מיום 13.2.11 נקבע לכי למערערת לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות הפגיעה.
ביום 16.8.12 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית קבעה ביום 31.12.12 כי אין החמרה במצבה של המערערת. על החלטה זו הוגש ערר מכוחו התכנסה הוועדה נשוא הערעור, אשר קבעה אף היא כי אין החמרה במצבה של המערערת. מכאן הערעור שלפני.

3.
טענות המערערת:

א.
בתחומים האורטופדי והנוירולוגי – הוועדה לא התייחסה כנדרש למכתב הרפואי של ד"ר סלטי, וכן לא הסבירה מדוע על אף ממצאי בדיקת
emg

אין לקבוע נכות נוירולוגית.

ב.
בתחום השמיעה – הוועדה לא נימקה קביעתה לפיה אין קשר סיבתי בין הפגיעה והשמיעה והטנטון באוזן שמאל לבין הפגיעה בעבודה, והתעלמה מהבדיקות והממצאים שהונחו בפני
ה. בנוסף, הוועדה נתפסה לכלל טעות עובדתית בשאלה בדבר מועד העלאת תלונה לראשונה מצדה של המערערת בעניין הטנטון באוזן שמאל.

4.
טענות המשיב:
א.
אין מקום לחייב את הוועדה להתייחס למכתבו של ד"ר סלטי שאינו
בגדר חוות-דעת ואשר לא הועמד בפני
הוועדה;
ב.
החלטת הוועדה מנומקת ובהיעדר ממצאים התורמים לנכות אין מקום לקבוע כי נותרה נכות;
ג.
הוועדה היתה פטורה מלהתייחס לתלונת הטנטון משום שנושא זה לא הוזכר בתעודת ההחמרה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורט להלן.

6.
בתחום האורטופדי - עיון בפרוטוקול המפורט מיום 2.3.14 מעלה כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית של תלונות המערערת ומצאה בין השאר כי "מפגינה נוקשות בתנועות צוואר וגב מותני בעמידה תקיפה, אין סטייה ואין כיווץ שרירים, מבצעת כיפוף לצדדים ולאחור ללא קרינה לרגליים. בשכיבה – אין
slr
. ההחזקים הופקו תקינים ושווים. אין חסר מוטורי ואין חסר תחושה ברגליים. בסיום הבדיקה מתיישבת כשרגליה פשוטות קדימה וגבה בכיפוף מלא. ע"ש צווארי – תנועות מלאות ליישור, לכיפוף, לסיבוב לימין ולשמאל, אין קרינת כאבים לידיים בזמן התנועה. כתפיים – אין הגבלה בתנועות בכל המישורים
".

עוד ציינה הוועדה באשר לבדיקות הדמיה השונות כי לא תוארה בהן מעורבות של אלמנטים עיצביים, כי
בבדיקת
ct

מהתאריך 15.6.09 (לפני הפגיעה שהוכרה) הודגם בלט גרמי בחוליות

c5-c6
, ובבדיקת
ct
מיום 18.10.10 (לאחר הפגיעה שהוכרה) נמצאו שינויים בזיזים בחוליות
c5-c6
, וכי
c6-c7
ללא בלט או פריצת דיסק.


עיון בפרוטוקול מעלה, אם כן, כי הן בסעיף הממצאים והן בסיכום החלטתה – לא התייחסה הוועדה לקביעותיו של ד"ר סלטי במכתבו מיום 1.10.13 (נספח ב' לנימוקי הערעור). בכך נתפסה הוועדה לכלל טעות משפטית. על אף שבכותרת המסמך מצוין כי מדובר ב"מכתב רפואי", הרי שעיון במכתב לגופו מעלה כי מדובר במסמך מהותי אשר אף ממליץ על יישום פריט ליקוי בהתאם לתקנות הנכות מעבודה. עוד עולה מהמסמך כי הוא הופק במועד המוקדם למועד התכנסות הוועדה. לפיכך, יש מקום לאפשר לוועדה לדון ולהתייחס למסמך זה.

7.
בתחום הנוירולוגי – ציינה הוועדה בין ממצאיה כי "עצבים קרנליים תקינים. בדיקת
emg
מ- 3/5/13 – גפיים עליונות: בדיקת הולכות תוארה כתקינה, בבדיקת מחט תואר נזק שורשי צווארי כרוני ללא פעילות ספונטנית".
בסיכום החלטה קבעה הוועדה כי "הוועדה בדעה שהתאור של ה-
mri

מ- 30/6/13 מתאר מצב הסותר בצורה טוטאלית את הממצאים אשר תוארו ב-
ct
. גם הבדיקה הקלינית לא רק שלא מראה הגבלה בתנועות הצוואר, אלא שלא נמצא כל ביטוי קלינית לפריצות הדיסק שתוארו ב-
ct

של ע"ש צווארי. מבחינה נוירולוגית – ללא חסר עצבי וזה בקורלציה לתוצאות בבדיקות ההדמייה, כפי שתואר קודם. אין ביטוי קליני בצורה חד משמעית למה שתואר בבדיקת

emg
. מבחינה אורטופדית, לא נמצאה כל הגבלה בתנועות ע"ש צווארי ומותני. יש לציין, שוב, שהתאור של ה-
mri

לא בא לביטוי בבדיקה הקלינית. כמו כן, אין נכות נוירולוגית
".

לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בקביעת הוועדה כי על אף ממצאי בדיקת ה-
emg

אין לקבוע נכות בתחום הנוירולוגי, ויש להסתמך בעניין זה על ממצאי הבדיקה הקלינית שלא הצביעו על הגבלה בתנועות ועל ממצאי בדיקות
ct

שאף הם אינן מצביעות על חסר עצבי כלשהו. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאינה נושא לערעור בפני
בית הדין.

8.
בתחום השמיעה – הוועדה קבעה כי "בתיקה של המערערת בדיקות שמיעה מ- 20/7/12 שבה קיימת ירידה בשמיעה משמאל מעורבת בטונים הנמוכים, הולכתית בטונים מ 750 הרץ וירידה קלה דו צדדית מעבר ל 400 הרץ. בבדיקה נוספת מ 4/10/12 הירידה היא בעיקר הולכתית בכל התדירויות כשבהולכת עצם ב 4000 הקץ רמת שמיעתה 20 ד"ב – תקין. טימפנטומטריה מ 207/12 מסוג "
a
" משני הצדדים. משתמשת במכשיר שמיעה משמאל. לגבי הטנטון- מוסרת שהתחיל כשבוע לאחר התאונה, ומאז הולך ומתגבר וקיים רק באוזן שמאל
".

בסיכום החלטתה ציינה הוועדה כי "היות שתלונותיה בדבר בעיות אוזניים לא מוזכרות באישור ההחמרה ולא באישור של ד"ר אינספקטור, הוועדה לא דנה בתלונה זו".

מהאמור עולה כי הוועדה כלל לא דנה בתלונה בתחום השמיעה מהנימוק כי תחום זה לא הוזכר בתעודת ההחמרה ובאישור הנלווה לה. משכך, לא ברורות טענות הערעור הנוגעות לקביעתה של הוועדה כביכול בדבר היעדר קשר סיבתי בין הפגיעה ללקוי השמיעה. בנימוקי הערעור לא צוין מטעם המערערת כי נושא השמיעה אכן הוזכר באותה תעודת החמרה.

לא מצאתי פגם משפטי בקביעת הוועדה לפיה בהיעדר איזכור של ליקוי השמיעה או הטנטון בתעודת ההחמרה – אין מקום להידרש ולדון בתלונות אלה.
האישור הרפואי כאמור בתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 מהווה "אשרת כניסה" המאפשר העמדת הנכה לבדיקה בפני
ועדה רפואית, ובהתאם לנושאים הרפואיים שהוסכרו בתעודה זו או בנספחיה. בהעדר איזכור כאמור – אין מקום להידרש לתלונה.

9.
לסיכום - יש לקבל את הערעור בחלקו ובשאלת התייחסותה של הוועדה למכתב הרפואי של ד"ר סלטי.
עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. הוועדה תתייחס באופן מנומק לאמור במכתב הרפואי של ד"ר סלטי מיום 1.10.13 ותקבע אם יש בו כדי לשנות מקביעתה בדבר קיומה של החמרה במצבה של המערערת.

10.
על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.
11.
הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ד, (01 ספטמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.










בל בית דין אזורי לעבודה 4566-05/14 איריס אליס אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/09/2014)