פסקי דין על משה נביא

43731-10/13 פ     02/09/2014




פ 43731-10/13 מדינת ישראל נ' משה נביא








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 43731-10-13 מדינת ישראל
נ' נביא





בפני
כב' השופט אברהם אליקים


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
משה נביא
(עציר) ת.ז. 312590722


גזר דין

מבוא
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון שכולל הסכמה לעניין העונש, בעובדות כתב אישום מתוקן בשנית והורשע בהתאם בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977
(להלן-
חוק העונשין
), שוד- עבירה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין,
התחזות לעובד ציבור – עבירה לפי סעיף 283 לחוק העונשין,
שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין,
השמדת ראיות- עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין
והפרעה לעובד ציבור- עבירה לפי סעיף 288א' לחוק העונשין.


כתב האישום המתוקן בשנית (סומן א) כולל שני אישומים:
על פי האישום הראשון מתואר בין השאר כי ביום 13.10.2013, קשרו

הנאשם

ויעקב

נתנאל (להלן: "יעקב")


קשר

לפיו

יגיעו,


באותו

ערב, לביתה

של

המתלוננת באמתלה

של

קבלת

שירותי

מין

ושם

יתחזו

לשוטרי

היחידה

המרכזית

של

מחוז

חוף, בתפקיד,


יעשו

שימוש

בתעודת

השוטר

של

יעקב

שהינו

שוטר

משמר

הגבול

בשירות סדיר, שלא

במסגרת

תפקידו, באקדח

צעצוע

ובצו

חיפוש

מפוברק, על

מנת ליצור

מצג

של

שימוש

בסמכות

חוקית

לצורך

עריכת

חיפוש

בביתה

של

המתלוננת, באופן

שיחייב

אותה

לשתף

פעולה

עמם


ולהיענות

לבקשותיהם.

ביום 14.10.2013 סמוך לשעה 00:36, הגיעו הנאשם

ויעקב

אל

כתובת שמסרה

להם

המתלוננת

כשהם

מצוידים

ב"צו

חיפוש" כוזב, באקדח צעצוע

אותו

נשא

יעקב

בכיסו

ובתעודת

השוטר

של

יעקב.
תוך הטלת אימה על המתלוננת לרבות התחזות לשוטרים המבצעים חיפוש כדין ערכו
"
חיפוש
"
נטלו

מתוך

מגירת

שידה

בחדר

השינה

של המתלוננת

"מיטלטלין

בדמות
1860
שקל

ישן

"
השייכים

לבן זוגה ו- 200 ש"ח במזומן מארנקה. בתום החיפוש מסרו למתלוננת פתק עליו מספר הטלפון של הנאשם בנוסף לפרטים כוזבים שונים ועזבו את המקום עם הכסף, לאחר עזיבת הדירה שרפו הנאשם ויעקב את "צו החיפוש" בכוונה להעלים ראיות.

הנאשם

ויעקב

היו

מודעים

לכך

שבשל

תעודת

השוטר, הצגת

צו

החיפוש,

הצגת האקדח,

השמעת

זכויותיה

של

המתלוננת, האיום

במעצר

ובשימוש

בנשק

ובמצג

שווא של

שימוש

בסמכותם

כשוטרים, המתלוננת

תמסור

לידם

את

הרכוש

או

שתמנע מלהתנגד

ללקיחת

הרכוש

על

ידם, מחשש

שייעשה

כלפיה

שימוש

בסמכויות

עיכוב, מעצר, שימוש

בכוח

ואף

שימוש

בנשק
.

באשר לאישום השני,
ביום 16.10.2013 בשעות

הערב

המוקדמות, עת

שהה

הנאשם

בבית

חולים

רמב
"
ם בחיפה, בעודו

עצור

כדין, שחרר

הנאשם

את

אזיקי

ידיו

בכך

שמשך

את

ידיו

מחוץ

לאזיקים והתנגד והפעיל כוח כדי למנוע מהשוטרים לאזוק אותו.

על פי הסדר הטיעון (סומן ב'), הוסכם כי המאשימה תעתור להשתת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת, ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה לעניין העונש.

כתב אישום זהה הוגש נגד יעקב, שנדון בפני
מותב אחר, גם עימו נערך הסדר טעון זהה, יעקב נדון ל-18 חודשי מאסר בפועל.

ראיות לעונש
לנאשם אין רישום פלילי.
מטעם הנאשם העיד אביו שלמה נביא, בעדותו מיום 13.7.2014 הוא תאר את נסיבות חייו הקשות בהן גדל הנאשם, את הטיפולים שמקבל הנאשם מאז מעצרו כחלק משיקומו, ביקש להתחשב בו, לתת לו הזדמנות, לרבות חזרתו לשרות בצבא.

תסקירי שירות המבחן
בטרם גזירת עונשו של הנאשם ומשקיימת חובת תסקיר בשל גילו הצעיר של הנאשם, (יליד 17.3.1994 כבן 19 במועד ביצוע העבירות) הוכנו עבורו שני תסקירים לעניין העונש מתאריך 10.4.2014 ומתאריך 7.7.2014.

בתסקיר מיום 10.4.2014, קצינת המבחן סקרה את נסיבות חייו של הנאשם ומצבו בטרם ביצוע העבירות, אולם בשל התוכנית הטיפולית לפיה החל הנאשם להיות מטופל, קצינת המבחן ביקשה שהות של שלושה חודשים בשל חוסר הבהירות הן ביחס למצבו ההתמכרותי של הנאשם והן ביחס לכוחותיו לשתף פעולה עם כלל גורמי הטיפול לאורך זמן.
בתסקיר הובהר כי העבירות בוצעו במהלך שירותו הצבאי של הנאשם, ולאחר כ-8 חודשי שירות צבאי, נדחה המשך השירות בשל מעצרו בתיק זה.

תסקיר משלים הוגש ביום 7.7.2014, שירות המבחן התרשם מפרוגנוזה חיובית לשינוי ולשיקום ויכולת טובה לשתף פעולה עם גורמי הטיפול, ולכן קצינת המבחן המליצה על העמדתו במבחן למשך 18 חודשים, במהלכם ימשיך בתהליך הטיפולי בו החל ב"יחידה לטיפול בהתמכרויות" תחת פיקוח שירות המבחן, בנוסף להטלת ענישה שתבוא לידי ביטוי במתן פיצויים למתלוננת ועונש של מאסר על תנאי. עוד נקבע כי בראיה שיקומית המשך טיפולו של הנאשם ב"יחידה לטיפול בהתמכרויות" הינו המענה הראוי ביותר להפחתת רמת הסיכון להישנות ביצוע עבירות על החוק.

תמצית טענות הצדדים
1.
ב"כ המאשימה, טען כי מתחם העונש ההולם לכל האירועים יחדיו נע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר. בהתחשב בהסדר הטיעון, בגילו של הנאשם, בעובדה כי מדובר בעבירה ראשונה, בהודייתו ולקיחת אחריות ובהפנמה כעולה מהתסקיר וכן בהתחשב בסיכויי השיקום של הנאשם, העונש המתאים הוא בגבול הרף התחתון של המתחם 18 חודשים לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי משמעותי למתלוננת.
לתמיכה בטענותיו הפנה ב"כ המאשימה לגזר דין בעניינו של יעקב השותף
(ת.פ 42567-10-13) אשר נדון לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל, במסגרת הסדר טיעון זהה.
בטיעוניו שם דגש על חומרת העבירות, עובדה נוספת לחומרה היא מיהות הקורבן, אישה מאוכלוסייה מוחלשת, חסרת אונים, במעשיו פגע בערכים חברתיים– ערך השמירה על רכוש המתלוננת, במשטרת ישראל ובתדמיתה בעיני הציבור, פגיעה בסדרי שלטון ומשפט ובסדר החברתי.
בנוסף הפנה לאמור בתסקיר הראשון לפיו קיים סיכון בסבירות בינונית להישנות התנהגות מפרת חוק בעתיד.
לתמיכה בטיעוניו הפנה לפסקי דין שונים, בהם הוטלו עונשים של 24 ו- 36 חודשי מאסר בפועל, תוך התייחסות גם לחומרת העבירות, אחידות הענישה ומדיניות הענישה, בנוסף הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בקשר להעדר מעמד מיוחד של "בגיר צעיר".

2.
ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, תוך שהוא שם דגש על אינטרס השיקום, גילו הצעיר של הנאשם, הודייתו וכוונתו לערוך שינוי בחייו, במיוחד לאור מעצרו בתיק ושהייתו לאחר מכן במעצר בית במשך 9 חודשים. בנוסף ניתח את נסיבותיו האישיות של הנאשם והגיש מסמכים שונים המתארים בין היתר את מצבו הנפשי והכלכלי של הנאשם, לרבות מסמכים מטעם גורמי הטיפול השונים (ס/1-ס/4), שני מסמכים שכתב הנאשם לשירות המבחן (ס/7א ו- ס/7ב), מסמך מצה"ל בקשר למעמדו של הנאשם כחייל בדחיית שירות (ס/5).
הוצג מכתב באשר למצבו הבריאותי של אחיו
והיכולת הכלכלית של הנאשם ושל אביו (ס/8)
בטיעוניו עשה ב"כ הנאשם אבחנה בין הנאשם לבין יעקב שותפו, שהיה דומיננטי וגם נסיבותיהם האישיות שונות. לתמיכה בטענותיו הציג פסקי דין שונים
באשר להליך השיקום, מעמדו של בגיר צעיר ופסקי דין בהם הוטלו עונשי מאסר של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות.
בתום הטיעונים שב והדגיש כי הטלת מאסר בפועל, תמנע העמדתו במבחן ובכך ייפגע הנאשם והאינטרס הציבורי.
הנאשם בתום הטיעונים לעונש, ציין כי הוא עובר תהליך טיפולי ארוך והביע את רצונו להשתקם ולעמוד במבחן, הוא תיאר את הכאב והחרטה שחווה מהעבירות שביצע והבהיר כי הוא מודע לנזק שגרם למתלוננת. הנאשם הביע את מוכנותו לפצות את המתלוננת, הודה בטעות, לקח אחריות והביע את רצונו לעשות כל שיצטרך כדי לשנות.
באשר לשירותו הצבאי טען כי נותרו לו שנתיים וחזרתו לצבא תלויה בתוצאותיו של תיק זה.

דיון
במקרה זה חל תיקון 113 לחוק שקבע כי "
העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב').

מתחם העונש ההולם
3.
בכתב האישום המתוקן בשנית יוחסו לנאשם שני אישומים שונים שכל אחד מהם מהווה אירוע בפני
עצמו, האישום הראשון מתאר סדרת עבירות, אך כולן נעשו כחלק מתוכנית עבריינית אחת ותך זמן יחסית קצר, האישום השני מתאר אירוע נפרד שאינו קשור כלל לעובדות האישום הראשון.

מקרה זה מכונה בתיקון 113 לחוק העונשין "ריבוי עבירות" ולגביו נקבע כך בסעיף 40יג':

"(ב)
הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

(ג)
בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת".

4.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המאשימה תעתור להשתת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת והנאשם יהא חופשי בטיעוניו לעניין העונש, אך אין בכך כדי לפטור מהחובה לקבוע מתחם עונש הולם בהתעלם מהסכמת הצדדים ואפנה בעניין זה לפסק דינו של כב' הש' חנן מלצר:
"טווח ענישה מוסכם במסגרת הסדר טיעון–שונה ממתחם הענישה...מצווה כיום בית המשפט לקבוע הן את מתחם הענישה ואת העונש בתוך המתחם שהיה נקבע אלמלא היה הסדר, על פי נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לאחר מכן עליו להשוות את העונש המוסכם לזה שצפוי היה להיות מוטל על נאשם ללא ההסדר", ע"פ 512/13
פלוני נ' מדינת ישראל

(4.12.2013).

מתחם הולם- אישום ראשון=ארוע ראשון
5.
הנאשם הגיע לדירתה של המתלוננת יחד עם יעקב, שניהם התחזו לשוטרים בתפקיד הצטיידו בצו חיפוש כוזב, אקדח צעצוע אותו נשא יעקב בכיסו ובתעודת השוטר של יעקב (שוטר משמר הגבול בשירות סדיר), השניים לאחר הצגת צו החיפוש המפוברק
ויידוע המתלוננת בדבר זכויותיה, ערכו חיפוש בדירתה ושדדו מיטלטלין בדמות
1860 שקל ישן וכן 200 ₪ במזומן. בנוסף לכך הנאשם ויעקב שרפו את צו החיפוש ומסמכים נוספים בהם עשו שימוש במהלך ביצוע העבירות.

6.
במעשיו פגע הנאשם בצורה משמעותית בביטחון האישי של המתלוננת, בכבודה, ברכושה ובזכותה לפרטיות, כמו כן פגע
בצורה לא קלה בשלום הציבור ובאמון הציבור במשטרה.


7.
באשר למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שוד, מנעד הענישה רחב והוא מושפע בצורה משמעותית, מקיום תכנון המוקדם, רמת האלימות הננקטת, מספר
השודדים, מיהות הקרבן והנסיבות כולן.

בע"פ 4152/13
ישראלי נגד מדינת ישראל

(13.8.2014), התחזה הנאשם לשוטר, ושדד באלימות לרבות דקירה, נתין זר סודני, עונשו 4 שנות מאסר, בע"פ 5780/13
בן אבו נגד מדינת ישראל

(16.7.2014) נקבע מתחם עונש הולם שבין 30 ל-60 חודשי מאסר, שוד מתוכנן של חנות מכלת, לרבות הצטיידות בסכין, (העונש הועמד בערעור על 45 חודשי מאסר בפועל), בע"פ 1127/13
גברזגיי נגד מדינת ישראל

(15.1.2014), נקבע מתחם שבין 34 ל-46 חודשי מאסר (העונש הועמד בערעור על 36 חודש), בע"פ 5653/13 6092/13 6617/13
ביידון ואח' נגד מדינת ישראל

(2.1.2014) נקבע כי הרף העליון עולה על 30 חודשי מאסר. וכן ראו פסק דינו של כב' הש' דנציגר, באותו מקרה התחזו שני השודדים לשוטרים, אזקו את המתלונן ושדדו את רכושו, הם נדונו ל-36 חודשי מאסר:
"עסקינן במעשה שוד נועז שבמהלכו התחזו המערערים לשוטרים כש"מעמדם" זה איפשר להם לבצע את זממם כמעט באין מפריע. יתרה מכך, האירוע תוכנן לפרטיו מבעוד מועד על ידי המערערים וסמי, וכלל הצטיידות מראש במדי שוטרים, במעילים, באזיקים, בכפפות, בטלפונים ייעודיים וכן בכלים נוספים שמטרתם לחזק את האותנטיות של התרמית. על כך אוסיף כי לא זו בלבד שהמערערים גזלו את רכושו של המתלונן, אלא שהם אף פגעו בגופו ובכבודו ואף שללו את חירותו..." ע"פ 5541/11 וע"פ 8940/11
אזולאי נ' מדינת ישראל

(
13.12.2012).

8.
באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה
(לפי סעיף 40ט' לחוק), השוד בוצע לאחר תכנון מוקדם, בטרם ביצוע השוד הנאשם ויעקב הצטיידו בתעודת השוטר של יעקב, באקדח צעצוע אותו נשא יעקב בכיסו וצו חיפוש מפוברק אותו הדפיס יעקב מהאינטרנט, בטרם הגיעו לדירתה של המתלוננת יעקב יצר קשר עם המתלוננת באמצעות הודעות צ'אט, שיחות טלפון והודעות

sms
באמתלה לקבלת שירותי מין וכן פנה יעקב למתלוננת טלפונית ובהודעות
sms
ווידא כי אינה עובדת עם סרסור, קיבל כתובתה ובירר תעריפי מפגש מיני.


אמנם בידו של יעקב לא היה נשק המסוגל לירות, אך המתלוננת לא ידעה על כך ודי באימה ובפחד שהטילו עליה עת חשפו את הכלי שבידו של יעקב כמצוין בסעיפים 5,7,9
לעובדות כתב האישום המתוקן בשנית.

התנהגותם של הנאשם ויעקב במהלך ביצוע "החיפוש" בדירתה של המתלוננת משליכה גם היא על חומרת מעשיהם, התחכום והתכנון נמשך גם במהלך ביצוע "החיפוש" בדירתה של המתלוננת והכול על מנת למנוע התנגדותה, כמתואר בכתב האישום לאחר הצגת צו החיפוש הכוזב יעקב יידע את המתלוננת בדבר זכויותיה, השניים השתמשו בטלפון הנייד שהיה ברשותם ואמרו למתלוננת כי קיבלו הודעות ממפקדם, גם במהלך "החיפוש" יעקב שאל את הנאשם אם יש לו אקדח או שהוא צריך את האקדח שלו וגם לקראת סיום "החיפוש" הציג יעקב למתלוננת את אקדחו. פעולות אלו בוצעו במטרה להטיל אימה על המתלוננת ולהוליך אותה שולל לאור המצג שהוצג לה, שיחת שוטרים בתפקיד לכאורה, על מנת למנוע התנגדותה לחיפוש ולנטילת רכושה.
לקראת סיום "החיפוש" יעקב אמר למתלוננת כי ייתכן ויעצרו אותה ואת בן זוגה, ואמר לה כי יש לה זכות שלא לדבר לשמור על שתיקה וזכות לעו"ד (סעיף 8 לכתב האישום), לא זו בלבד אלא עם סיום "החיפוש" ונטילת הרכוש והכסף, רשם יעקב על גבי דף נייר
"ימ"ר חוף" וכן רשם שני שמות בדויים של שוטרים לרבות מספרי שוטר אישיים ושני מספרי טלפון. הם אף הודיעו למתלוננת כי תמתין לניידת, שתגיע להשלים את "החיפוש", כל המעשים הללו משליכים על חומרת המעשים של הנאשם ויעקב.

9.
חלקם של הנאשם ויעקב אינו זהה, יעקב היה הדומיננטי מבין השניים, יעקב יצר את הקשר עם המתלוננת, הוא זה שחיפש באינטרנט עותק מצו חיפוש והדפיס מספר עותקים, הוא זה שנשא את האקדח בכיסו, הוא עשה שימוש בתעודת השוטר שלו והציג אותה בפני
המתלוננת, הוא נכנס לבדו לדירה, כשהנאשם ממתין בכניסה לבניין, (סעיף 6 לכתב האישום), רק לאחר הצגת צו החיפוש וחשיפת האקדח, קרא יעקב לנאשם להצטרף אליו.

שרות המבחן התרשם כמתואר בתסקיר הראשון, כי ברקע למעשיו הפסולים של הנאשם לא עמדה הזדהות עם ערכים חברתיים המזוהים עם תת תרבות עבריינית אלא גורמים רגשיים כגון: נטייתו ל"היגרר" אחר דמויות דומיננטיות ממנו, נטייתו לרצות ולשאת חן בעיני סביבתו והערכה עצמית נמוכה.

הסכום אשר שדדו הנאשם ויעקב היה סכום קטן, 200 ש"ח ו-1,860 ש"י, אך
די באימה שהטילו על המתלוננת ובמצג שהציגו בפני
ה, התחזותם לשוטרים, כדי לגרום לה נזק נפשי משמעותי ומיותר לציין כי הנזק שצפוי היה להיגרם היה יכול להיות גבוה יותר, (בן זוגה של המתלוננת ישן בחדר סמוך, לפי סעיף 9 לכתב האישום המתוקן).

10.
בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה הוא מאסר בפועל במתחם שבין 18-36 חודשי מאסר בפועל.




מתחם הולם- אישום שני
11.
עת שהה הנאשם בבית חולים רמב"ם בעודו עצור כדין, שחרר הנאשם את אזיקי ידיו, סירב למסור את ידיו לאיזוק, לא הפסיק את התנגדותו והמשיך להפעיל כוח כנגד ניסיון ההשתלטות של השוטרים לשוב ולאוזקו.
חשוב
להבהיר כי הנאשם לא מואשם בתקיפה או באלימות כלפי השוטרים, אלא "בהפרעה לעובד ציבור". במעשיו פגע הנאשם פגיעה קלה, בביטחון ובשלום הציבור.

התנהגות הנאשם עולה לכדי זילות בשלטון החוק, ניסיונותיו של הנאשם להתנגד לאיזוק ידיו מספר פעמים והפעלת כוח כנגד ניסיון ההשתלטות של השוטרים הינה התנהגות פסולה ובלתי ראויה, הפעלת כוח נגד עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם הינה התנהגות חמורה וראויה לכל גינוי. מאחר ולא נגרם נזק כל שהוא לשוטרים והם הצליחו להשתלט על הנאשם, ללא מאמץ מיוחד, מעשיו של הנאשם נמצאים ברף התחתון של החומרה.

בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה הוא בדרך של הטלת עונש של מאסר על תנאי, בנוסף לגזירת קנס או התחייבות בהתאם לנסיבות.

העונש המתאים
הנאשם כבן 19 בעת ביצוע העבירות, אותן ביצע עת היותו משרת כחייל בשירות סדיר, שירות שהופסק בשלב זה, בשל מעצרו וההליך הפלילי שנוהל בפני
י.

12.
לצורך קביעת העונש המתאים, יש להתייחס לשתי שאלות מהותיות, האם יש במקרה זה לסטות ממתחם העונש ההולם, ולקבוע העונש בהתחשב בשיקולי שיקום (סעיף 40 ד' לחוק העונשין) ומה המשקל שיש לתת בנסיבות אלו לעקרון אחידות הענישה, בשל העובדה ששותפו של הנאשם, יעקב, נדון בפני
מותב אחר, בגין אותם מעשים (למעט האישום השני), לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל, ביחד עם עונש של מאסר על תנאי ופיצוי המתלוננת, פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח.
13.
כפי שצוין בעת ניתוח נסיבות ביצוע העבירה, בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ניתן לראות כי קיים שוני בולט במעשים האקטיביים שביצע השותף, יעקב לעומת הנאשם. יעקב היה הגורם הדומיננטי בכל הליכי התכנון והביצוע של המעשים,
אך קיים הבדל נוסף משמעותי ביותר ביניהם לשאלת העונש הספציפי המתאים והוא באשר לאופק השיקומי והמלצות שירות המבחן.


כמתואר בגזר הדין בת.פ. 42567-10-13 בעניינו של יעקב, קצינת המבחן נמנעה מהמלצה טיפולית, היא התרשמה כי הוא לוקח אחריות פורמאלית למרבית העובדות,
המוטיבציה שלו לקבל טיפול הייתה חיצונית בלבד והסיכוי לשינוי ולשיקום הוערך כנמוך. לעומת זאת בעניינו של הנאשם, שירות המבחן סקר הליך טיפולי ארוך אותו עבר הנאשם, הליך
בעל פוטנציאל חיובי ביותר.
מעיון בתסקירים עולה כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, הנאשם כבן 20 נמצא בעיצומו של תהליך שינוי ושיקום משמעותיים בחייו ובהתאם להמלצת שירות המבחן, אני סבור כי יש במקרה זה לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהעדיף את השיקום על פני שיקול הגמול והרתעה, תוך העמדת הנאשם למבחן, שיש בה מתן פתח של תקווה לשיקום מצד אחד, אך אפשרות לשוב לגזור את דינו של הנאשם באופן הולם, אם יפר את תנאי המבחן מצד שני.
על פי תסקיר שירות המבחן והמסמכים שהציג הסנגור מטעמם של הגורמים המטפלים, אני מעריך כי הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח תביא לפגיעה קשה בשיקומו של הנאשם, הנני נותן אמון בדברי הנאשם וברצונו לחזור לדרך המוטב ואני מעריך כי יש לו סיכוי של ממש להשתקם, עליו ניתן ללמוד מהמגמה החיובית של הליכי הטיפול, שנותנים סימנים חיובים כבר עתה.

שירות המבחן בתסקיר המשלים מיום 7.7.2014 ציין את התפנית החיובית שחלה אצל הנאשם ואת השינוי שהתחיל לאור השיקום שהוא עובר, הנאשם נמצא בעיצומו של תהליך שינוי, השתלב בתהליך טיפולי אינטנסיבי ממוקד בבעיות ההתמכרות,
מדיווחים שהתקבלו מ"היחידה לטיפול בהתמכרויות" עולה כי הנאשם מגיע למפגשים הטיפוליים השונים, באופן עקבי ורציף, משתף בעולמו הרגשי, מגלה מעורבות ואקטיביות בתהליך הטיפולי, שעובר, מיישם תובנותיו הטיפוליות הלכה למעשה ומגלה פתיחות, גמישות וקבלה, ביחס לתכני הטיפול. שירות המבחן כגורם מקצועי שמלווה את הנאשם מזה מספר חודשים (החל מתסקיר מעצר בחודש נובמבר 2013, תסקיר ראשון מחודש אפריל 2014 ותסקיר משלים מחודש יולי 2014) התרשם מפרוגנוזה חיובית לשינוי ולשיקום, מיכולת טובה לשתף פעולה עם גורמי הטיפול ולהיעזר בתהליך הטיפולי, לשם עריכת שינוי משמעותי בדפוסי התנהגותו הבעייתיים, ולכן המליץ על העמדתו במבחן למשך 18 חודשים.

ראו בעניין זה, פסק דינו של כב' הש' מלצר:

"...אכן, שיקולי שיקום הם שיקולים חשובים שעל בית המשפט להתחשב בהם עובר לגזירת דינו של הנאשם (יוער כי גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין ההתחשבות בשיקולים אלה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, בפרט כך בבוא בית המשפט לגזור את דינו של נאשם המצוי על סף קטינות). לעיתים, במקרים יוצאים מן הכלל, מוצדק אף להעניק את הבכורה לשיקולי שיקומו של הנאשם ולהעדיפם על פני שיקולים אחרים, תוך חריגה לקולא ממתחם הענישה ההולם את העבירה בנסיבותיה. כך הוא בעיקר כאשר בית המשפט משתכנע כי הנאשם השתקם ושינה את דרכיו, או כי קיים סיכוי ממשי לשיקומו...."
ע"פ 8163/13

פלוני נ' מדינת ישראל

(27.3.14), ראו גם ע"פ 5832/13
נסים רובין נ' מדינת ישראל

(8.4.2014).

אפנה גם לשני מכתבים שכתב הנאשם לקצינת מבחן (ס/7א, ס/7ב), ולמכתב (ס/4) של גורם טיפולי בכיר שטיפל בנאשם מאז היותו נער, וציין כי מורגשות היטב אצל הנאשם השלכות הטיפול השיקומי שהוא עבר ועובר גם בימים אלו.
עוד ניתן ללמוד על אינטנסיביות הליכי הטפול מהתסקיר המשלים, תוכנית הטפול כוללת, טפול פרטני, השתתפות בשתי קבוצות טיפוליות, ביצוע מעקב בדיקות שתן וקיום קשר מעקבי במסגרת היחידה המתאימה.

זה השלב להזכיר את גילו הצעיר של הנאשם, כבן 19 בעת ביצוע העבירות, העדר עבר פלילי, נטילת האחריות מהרגע הראשון ושתוף פעולה עם גורמי הטפול, גיוס לשירות צבאי, שנקטע לאחר 8 חודשים בשל מעצרו.

ב"כ המאשימה חלק על מעמד "בוגר צעיר" תוך הפנייה לפסיקה מתאימה, נושא שטרם הוכרע על ידי בית המשפט העליון ואפנה לדעות השונות של שני שופטי ההרכב בע"פ 7661/13 7722/13
אבו-נאסר נגד מדינת ישראל

(21.8.2014), אך גם בהתעלם משאלת מעמדו של בגיר צעיר, חשוב לזכור כי כחלק מגזירת הדין לפי תיקון 113, בעת קביעת העונש המתאים יש להתייחס גם ל"פגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו", (סעיף 40יא(1) לחוק העונשין
), גילו הצעיר מחייב התייחסות גם באספקט השיקומי.

הנני סבור במקרה זה כי בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין
יש לגזור עונש כולל לשני האירועים וכי יש להעדיף את שיקול השיקום על פני שיקולי גמול והרתעה.
כל זאת לאור סיכוי השיקום, רצונו של הנאשם ויכולתו להתמיד ולהמשיך בטיפול שהחל, טיפול שהביא לשינוי משמעותי בחיי הנאשם ואזכיר כי מדובר בנאשם בשנות ה- 20 לחייו ויש לתת לו הזדמנות לפתיחת דף חדש בחייו, במיוחד שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי וכי זו עמדת הגורם המקצועי-שירות המבחן.

סיכום
לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונש המתאים הבא:
·
הנני מעמיד את הנאשם למבחן על פי סעיף 1(ב) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969

למשך 18 חודש
מהיום. בתקופת המבחן יעמוד הנאשם לפיקוחו של שירות המבחן וישתף פעולה לשם מימוש התוכניות והמטרות הטיפוליות שייקבעו לגביו ע"י שירות המבחן.
לפני מתן צו המבחן הסברתי לנאשם את משמעותו של צו המבחן והזהרתי אותו שאם לא ימלא אחרי הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת יהיה צפוי לעונש, או להרשעה ועונש, על העבירה שבגללה ניתן הצו והוא הביע את נכונותו למלא אחר הוראות הצו.
·
מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, הנאשם לא יישא את עונש המאסר על
תנאי אלא אם יעבור תוך שלוש שנים אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות שהיא עוון ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.
·
מאסר על תנאי למשך 12 חודשים,
הנאשם לא יישא את עונש המאסר על
תנאי אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת אלימות שהיא פשע ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.
·
אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת פיצוי בסך 5,000 ש"ח
אשר ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.2015
ובכל ראשון לחודש לאחר מכן. במידה ולא ישולם סכום מהסכומים הנ"ל במועד, תעמוד יתרת הפיצוי לתשלום מיידי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הנאשם יפקיד הסכומים בקופת בית משפט, המאשימה תמסור למזכירות בית המשפט את הפרטים הדרושים לצורך ביצוע התשלום ובכלל זה את פרטי חשבון הבנק של קורבן העבירה.

בעת קביעת גובה הפיצוי, התייחסתי להבדל המשמעותי שבין התנהגות הנאשם לבין שותפו ולכן גובה הפיצוי נמוך יותר מהפיצוי שנפסק נגד השותף (10,000 ש"ח).


זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.


ניתן היום,
ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד צור, הסנגור עו"ד רועי קרן והנאשם.
















פ בית משפט מחוזי 43731-10/13 מדינת ישראל נ' משה נביא (פורסם ב-ֽ 02/09/2014)