פסקי דין על אבי אטלי | פסקי דין על מלון שרתון מוריה - ים המלח | פסקי דין על יוסי הררי יזמות וספורט |

760/06 א     04/09/2014




א 760/06 אבי אטלי נ' מלון שרתון מוריה - ים המלח, יוסי הררי יזמות וספורט








בית משפט השלום בקריית גת


04 ספטמבר 2014
ת"א 760-06 אטלי ואח' נ' מלון שרתון מוריה - ים המלח
ואח'


בפני
כב' השופט
אריאל חזק




אבי אטלי
ע"י ב"כ עו"ד יונית זורניצר
התובע


נגד

1.
מלון שרתון מוריה - ים המלח


ע"י ב"כ עו"ד ב. זיגר ואח'
2.
יוסי הררי יזמות וספורט


ע"י ב"כ עו"ד ראובן מושקין ואח'

1. מועצה מקומית
תמר
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

שניהם
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל מגידיש ואח'
3. יוסי הררי שירותי הצלה והפעלת בריכות
4. כלל חברה לביטוח בע"מ

שניהם
ע"י ב"כ עו"ד ראובן מושקין ואח'

5.
מלון שרתון מוריה - ים המלח


ע"י ב"כ עו"ד ב. זיגר ואח'
6.
גור יהודה ת.ז. 54971098 ו/או גור עיצובים וברזל
7.
מפעלי ים המלח


ה
נתבעים
צדדים שלישיים

צדדים רביעיים


פסק דין


מדובר בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים בגין תאונת עבודה שארעה לו ביום 22.2.05.

עפ"י האמור בכתב התביעה, מדובר בתובע שהינו מציל במקצועו.

לטענת התובע הנתבע 2 מר יוסי הררי היה מעבידו בעת התאונה , ומקום עבודתו בזמן התאונה היה בחוף הים שהיה באחריות הנתבע 1.

בכתב התביעה ציין התובע כי ביום 22.2.05 בשעה 12:30 או בסמוך לכך, כשביקש לרדת מסוכת המציל בחוף ים שהיה באחריות הנתבע 1, מעד וביקש להאחז בדבר מה, אולם מעקה לא הותקן במקום והוא
נפל מגובה של 2.5 מ'.

לדברי התובע, התאונה נגרמה בגין מעשי או מחדלי הנתבע 1 שלא דאג לתחזוקת השטח ולא דאג למניעת התאונה ע"י התקנת מעקה. לטענתו גם הנתבע 2 אחראי לתאונה בין היתר מאחר שלא דאג למניעת התאונה ע"י כך שווידא התקנת מעקה ולא נהג כאמור בפקודת הבטיחות.

דיון

לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני
, הגעתי למסקנות כדלקמן.

כיצד ארעה התאונה - מהימנות התובע
בתצהירו ציין התובע כי בתאריך 22.2.05 נפגע מנפילה מסוכת ההצלה. לדבריו, בשעה 12:30 כשהיה בעמידה בסוכת ההצלה , התחיל להסתובב לאחור בכדי לקרוא למציל אחר שיחליפו, ולאחר
שהפנה מבטו לאחור
וביקש לרדת את הסוכה, מעד ונפל
. לטענתו כל שהוא זוכר הוא שלאחר מכן התעורר בבית החולים. [ס' 23-25 לתצהיר התובע].

במהלך חקירתו בפני
, העיד התובע בין היתר כדלקמן:

"ש.
השאלה שלי היא שאתה טוען שנפלת מאיזו שהיא סיבה ועלינו פה בבית המשפט לברר מה הגורם לנפילה ואתה לא זוכר או זוכר מה קרה שם?
ת.
אני אמרתי לך שאני לא זוכר את הנפילה עצמה אבל אני כשהייתי על הסוכה אני זוכר וקראתי למציל אבל מיד אחרי זה אני לא זוכר כלום. אני לא זוכר את הירידה מהסולם בכלל. אני זוכר אבל שבאותו יום אני הייתי שמה על המגדל ממש. עבדתי רגיל. אני זוכר את הקטע של ההחלפה בין המצילים בשביל האוכל ואח"כ היה אוכל. את הירידה שירדתי אני לא זוכר בכלל. אני כן יכול לומר שיש לי את הציור הזה שהיה חושך. זהו. ואז בסורוקה התעוררתי."
[עמ' 15 ש' 20-25].

מתוך דבריו אלה של התובע ומדברים נוספים שציין [ עמ' 19 ש' 1-12] עולה, כי עפ"י גרסת התובע בחקירתו הוא אינו זוכר שירד בסולם, וכל שהוא זוכר הוא שבעת שעמד על הסוכה והסב ראשו, ראה פתאום "חושך" בעיניים והדבר הבא שהוא זוכר הוא כי התעורר בביה"ח סורוקה. יצויין כי התובע חזר מספר פעמים על כך כי אינו זוכר אופן קרות התאונה וכי התעורר בביה"ח. [עמ' 31 לפרוט'].

דא עקא, שבמהלך הדיונים שבפני
הוצג לביהמ"ש מכתבו של ד"ר בוקסה [נ/3] שבו צויין כי התובע נבדק עקב נפילה ולאחר בדיקתו הופנה לביה"ח, ובאותו מסמך מציין ד"ר בוקסה כי בעת בדיקתו היה התובע ב"הכרה מלאה, זוכר את הפרטים" ולא נמצאה עדות לאיבוד הכרה. כן צורף דוח שנערך בידי חובש רפואת חירום של מד"א שהגיע למקום באמבולנס, ובו מצוין כי בעת בדיקתו היה התובע בהכרה מלאה והתלונן על כאבים בגב תחתון. [נ/4]. ב"כ התובע לא התנגדה להצגת המוצגים בלא העדת עורכיהם .

העובדה שצויינה לעיל ולפיה שני אנשי רפואה
שונים שבדקו התובע זמן קצר
לאחר התאונה, ציינו כי התובע היה בהכרה מלאה ואף הציג בפני
הם תלונות , סותרת את טענת התובע כי עד להגעתו לביה"ח היה במצב של אובדן הכרה ובפועל תביא למסקנה שלא ניתן יהיה לקבל דברי התובע ולפיהם בפועל איבד הכרתו בעת התאונה.

הערתו של ד"ר בוסקה בנ/3 ולפיה "אין עדות לאבוד הכרה", רק תחזק המסקנה שהובע לא איבד הכרתו מייד לאחר התאונה.

האמור לעיל יקים חשש לאי מהימנות גירסת התובע, שלא תאפשר לקבל גירסתו באשר לאופן קרות התאונה ולגורמים לה.

זאת ועוד, בתצהירו מיום 25.6.09 ציין התובע (ס' 26)
כי הוא זוכר "שבצד בו עמדתי לא היה מעקה". במהלך חקירתו ציין התובע בין היתר גם
כדלקמן:

"ש.
אז עם מי שלומי בירר את הפרטים?
ת.
כשהייתי בבית החולים בסורוקה ולא הרגשתי טוב. שאלתי את שלומי אז מה קרה לי והוא הסביר לי את כל הנושא ופה כבר התחלתי ... הבנתי. התמונה חזרה אלי באותו הרגע שנפלתי מהמגדל ולא משום מקום אחר ואח"כ ראיתי שהוא צילם שלא היה מעקה..................................

ש.
אז בא לבית החולים ואז? שלומי הזכיר לך שלא היה מעקה?
ת.
כן. שלומי אמר לי שלא היה שם מעקה באותו הרגע ואז הבנתי שנפלתי משם כי לא היה שם מעקה...................................

ש.
לשאלת בית המשפט : אתה זוכר שלא היה מעקה?
ת.
כן. אני זוכר שלא היה שם מעקה במאה אחוז. כששלומי שמע מה שקרה לי הוא אמר לי שלא היה שם מעקה" ..................................

מתוך דבריו אלה של התובע , בסעיף 26 לתצהיר ובחקירתו , ומתוך יתר דבריו בעמ' 16-17, עולה באופן חד משמעי שבדבריו התייחס התובע למעקה שעל סוכת המציל עצמה ,שעליה "עמד" , ולא למעקה אחר . דא עקא, שכאשר הוצגה בפני
התובע תמונת הסוכה שצורפה לתצהירו, הסתבר שסביב למשטח הסוכה עליו עומד המציל, ישנו מעקה, חזר בו התובע וציין כי כאשר דיבר על מעקה, התכוון למעקה המדרגות.

גם העובדה האמורה ולפיה במהלך חקירתו, ניסה התובע להציג מצג שלפיו נפל מהסוכה מאחר שמסביב למשטח המציל לא היה מעקה, תקים ספק באשר למהימנות גרסתו. לא למותר לציין, כי גם לאחר שציין התובע כי התכוון למעקה המדרגות ולאחר שהוצג לו שגם ל"מדרגות" עצמן יש מעקה, לא ידע התובע להסביר דבריו, תעלה החשש בדבר חוסר מהימנות בדברי התובע באשר לאופן נפילתו.


לאור כל זאת, לא ניתן לקבל גירסת התובע כי אינו יודע כיצד נפל וכיצד ארעה התאונה. זאת ועוד הדברים האמורים יעלו גם
את החשש שהתובע יודע
שנפילתו לא נבעה מהעדר מעקה , אלא מאיבוד שיווי משקל רגעי בעת שעמד על סוכת המציל או מתחתיה או מכל סיבה אחרת .

למותר לציין כי מאחר והתובע לא הציג בדל ראיה לכך שנפילתו נגרמה עקב ירידתו בסולם הסוכה, לא מצאתי לנכון ליתן משקל כלשהו לטענתו בדבר אי תקינות הסולם ואי מידת הסולם
בתקנים המחוייבים.

העובדות שצויינו לעיל, לא יאפשרו לביהמ"ש לקבל טענות התובע.

לעניין מהימנותו של התובע יצויין כי במהלך הדיונים שבפני
, חזר התובע והדגיש באופן חוזר ונשנה את הסבל הרב שהוא סובל כתוצאה מהתאונה, וניתן אף לומר כי חזרתו על העובדה כי הוא סובל סבל רב מהתאונה, היתה חריגה. בדבריו ציין התובע בין היתר כדלקמן:

"ש.
זה לא בחוק.
ת.
זה לא בחוק לדעתי. אני סבלתי סבל מר בגלל זה, אני הייתי על כיסא גלגלים. .............................
[עמ' 20 ש' 9-10 לפרוט']

העד
אני רוצה לומר מספר מילים, אני רוצה להגיד שסבלתי סבל רב. אני חיכיתי 6 שנים למשפט. גם בפיזיותרפיה סבלתי סבל רב..................
[עמ' 20 ש' 22-24 לפרוט'].
זה לא אומר שום דבר לגבי התאונה והסבל שעברתי עד היום. עד היום אני לא ישן בלילות, ועד היום סובל, כולל רגל שמאל. זה שהליף איתי מילה שתיים, השופט יחליט. [עמ' 39 ש' 10-18]. .....................


הגשתי ליונית וזה מה שרשמה. אל תרוצי בספיד כאילו לפני שעתיים המקרה, את שוכחת שהייתי חולה במשך 7 שנים, גם שעבדתי בניקיון ועבדתי כמפעיל, גם הייתי חולה. את רצה איתי וגם בתוך תוכי אני שבור. אני לא חד כמו תער כמו שהייתי. אני לא זוכר כל דבר. נסי לעזור לי

".
[עמ' 40 ש' 9-14] .................................


העובדות האמורות שלפיהן פרט התובע לאורך הדיונים שבפני
תלונות אודות סבל רב שנגרם לו בגין התאונה, אודות הליכה בעזרת קביים במשך תקופה ואודות היעזרות בכסא גלגלים, אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שבסופו של יום הוחלט במל"ל להעמיד נכותו הצמיתה של התובע על 0%, והתובע לא נתן כל הסבר מספק לעובדה שלא הגיש כל ערעור על החלטת המל"ל. [עמ' 52 לפרוט'].

יצויין שגם בדוח ועדה רפואית של המל"ל [צורף נ/6] צוין
כי התובע משתמש בקביים אך "לא ברור מאיזו סיבה" וכי הוא מצליח ללכת בלא קביים, וגם עובדה זו תקים חשש שהתובע מנסה להאדיר נזקיו.

בכלל נסיבות העניין, אני קובע
כי התנהלות התובע תקים אף היא חשש שהמצג שהציג אודות אופן קרות התאונה, אינו מצג המשקף את העובדות כפי שקרו בפועל.

לאור כל זאת לא יכולתי לקבל טענות התובע בדבר אופן קרות התאונה, ומכאן שהתובע לא הצליח להוכיח כל קשר בין התנהלות הנתבעים לתאונה.

טענות נוספות של התובע

כפי שצויין לעיל קבעתי כי בכלל נסיבות העניין לא ניתן לקבל את גירסת התובע באשר לאופן קרות התאונה.

יצויין כי גם אם ניתן היה להגיע למסקנה כלשהי באשר לאופן קרות התאונה, עדיין היה התובע מתקשה להוכיח שהתנהלות הנתבעים היתה זו שגרמה לתאונה.

לעניין זה יצויין, כי לא ניתן לקבל טענות התובע כי נפילתו נבעה עקב בעיות של רעב או צמא שנגרמו בעטיים של הנתבעים, שכן מדובר בתובע שהודה שאכל ארוחת בוקר אך בשעה 07:00 [עמ' 26] ומדובר בסוכת מציל שבתחתיתה היה מצוי מתקן לשתיית מים, כך שהתובע לא יכול לטעון שהיה צמא בשל התרשלות הנתבעים. התובע גם לא הצליח להוכיח טענה של מזג אוויר קיצוני באותו יום, מאחר ודובר בחודש פברואר ולא הוצגה לביהמ"ש כל ראיה מאת השירות המטאורולוגי או מכל מקור חיצוני אחר
באשר לטמפרטורה באותו יום.

עוד יצויין כי בכתב תביעתו לא ציין התובע טענה אודות העדר הצללה בסוכת המציל, ומכאן שכל טענה בעניין תחשב כהרחבת חזית. זאת ועוד, במהלך תצהירו ובחקירתו, גם לא ציין התובע כי בשל מבנה הסוכה והסככה שעליה, קפחה השמש על ראשו, וכל שציין בעניין זה [ס' 22] היה כי מעל סוכת ההצלה היתה סככה להצל וזו לא עמדה בדרישה.

במהלך חקירתו דיבר התובע על חום קיצוני אך הוא לא טען
שסככת הסוכה לא הצלה עליו,
מה גם שכאמור לא הובאה ראיה שאותו יום היה יום שמשי במיוחד. לעניין זה יצויין בנוסף, כי בתצהיר עדות הזמה שהובא ע"י מר אבי זגורי, מנהל מחלקת חופים במועצה אזורית תמר, ציין אמנם מר זגורי, כי בדוח שערך ביום 2.2.05 לאחר ביקורת שגרתית העיר כי עמדת המציל אינה תקינה,ובחקירתו בפני
ציין באופן לאקוני
כי הסוכה לא עמדה בגובה תקין ולא היה בה מספיק צל. יחד עם זאת , דבריו של מר זגורי בדבר העדר צל בסוכה, לא צויינו בדוח או בתצהיר ובחקירתו לא נשאל ולא פירט מדוע לא היה מספיק צל בסוכה.

בכלל נסיבות העניין שצויינו לעיל וכן מאחר שבתמונת הסככה המקורית שצורפה לתצהיר התובע, נראה כי לסוכה המדוברת היתה סככה שהצלה על המציל העומד בסוכה, ומאחר ולא הובאה בפני
כאמור כל ראיה ממשית לכך שיום התאונה שחל בחודש פברואר היה יום שמשי, לא מצאתי לנכון לקבוע כי ישנו קשר בין העובדה עליה הצביע מר זגורי באופן לקוני בעדותו לתאונה.

לא למותר לציין, כי ב"כ התובע
לא אזכרה בסיכומיה בכל דרך טענה אודות "הדבר מדבר בעד עצמו"
ולאור כל שפורט לעיל, גם אם היתה נטענת טענה שכזו, היא לא היתה מסייעת לתובע לזכות בדין.

עוד יצויין בעניין זה כי בסיכומיה הזכירה ב"כ התובע את טענת התובע שלפיה התאונה נגרמה בין היתר בשל כך שהתובע לא תודרך כיצד לעלות לסוכה ולא תודרך לשתות מים, ובנסיבות העניין כאשר מדובר במציל בעל שנים רבות של ניסיון, לא מצאתי את הטענה האמורה כראיה ראויה ורלבנטית.

לאור כל זאת, אני דוחה טענות התובע בדבר אחריות הנתבעים לתאונה.


הנזק
כפי שצויין לעיל, דחה ביהמ"ש טענות התובע בדבר אחריות הנתבעים לתאונה. יחד עם זאת ולמעלה מן הנדרש, יצוין כי
גם אם היה התובע מוכיח אחריות מצד הנתבעים, עדיין היה ניתן לפצותו בפיצוי מוגבל בלבד.

מדובר בתובע שהמל"ל דחה טענותיו לנכות צמיתה כלשהי, וכן מדובר בתובע שלא הציג לבימ"ש כל חוות דעת מומחה .

בנסיבות העניין, גם אם היה ביהמ"ש מוצא שיש להורות לנתבעות לפצות התובע, היה ביהמ"ש מגביל הפיצוי לפיצוי
בגין כאב וסבל מוגבל בלבד ולפיצוי בגין אובדן הכנסה במועדים שבגינם
אושרה לתובע נכות זמנית.

יצויין שבגין הנכות הזמנית קיבל התובע תשלומים בגין נכות מעבודה, ומובן שכל סכום ששולם לתובע ע"י המל"ל היה מקוזז מהסכום שהיה
נפסק לו.

סוף דבר
אני דוחה את תביעת התובע.

אני מורה לתובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 4,000 ₪.

מאחר ולא נקבעו מסמרות לגבי הטענות כנגד צדדי ג',ו ד' , איני פוסק הוצאות בעניין אותם צדדים

ניתנה היום,
4.9.14 , בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 760/06 אבי אטלי נ' מלון שרתון מוריה - ים המלח, יוסי הררי יזמות וספורט (פורסם ב-ֽ 04/09/2014)