פסקי דין על רוני טואפשה

9787-08/13 פלא     02/09/2002




פלא 9787-08/13 מדינת ישראל נ' רוני טואפשה








בית משפט השלום לתעבורה בעכו

פל"א 9787-08-13 מדינת ישראל
נ' טואפשה





בפני

השופט
אבישי קאופמן


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה



נגד


רוני טואפשה



הנאשמים

גזר דין


בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בלא רשיון תקף ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי הנאשם אינו מחזיק ברשיון נהיגה תקף מאז חודש יוני 2007. למרות עובדה זו המשיך הנאשם לנהוג, ונעצר בעת נהיגה בחודש אפריל 2011. בגין עבירה זו נדון הנאשם במסגרת תיק בית המשפט בחיפה 5942-07-11 לפסילת רשיון למשך חודשיים, וזאת ביום 19.9.11. גזר הדין ניתן בנוכחותו והנאשם לא טרח לחשב את הפסילה שהוטלה עליו בגזר דין זה.

עוד מתברר כי ביום 14.5.11 נעצר הנאשם פעם נוספת כשהוא נוהג ברכב על אף שרשיונו אינו תקף והפעם אף כשהוא תחת השפעת אלכוהול. בגין עבירות אלה הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בתיק 10111-08-11 לבית המשפט בחיפה, שם נגזר על הנאשם עונש של מאסר מותנה לתקופה של שבעה חודשים ופסילת רשיון למשך 11 חודשים.

למרות האמור לעיל נמצא הנאשם נוהג ברכבו פעם נוספת ביום 27.8.13, וזאת במהלך תקופת הפסילה שהוטלה עליו בבית המשפט בחיפה כאמור, וכאשר רשיונו כמובן אינו מחודש לאורך כל הדרך.

לאור האמור לעיל ביקשה המאשימה להפעיל את המאסר המותנה, להטיל על הנאשם מאסר בפועל מצטבר, לפסול את רשיונו ולהטיל עליו עונשים נלווים נוספים.

הסנגור ביקש שלא להפעיל את המאסר המותנה אלא להאריכו כהמלצת שירות המבחן. ציין כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, וטען כי יש לחרוג במקרה דנן ממתחם הענישה וזאת לשם שיקום הנאשם, ובהתאם לסעיף 40א(א') לחוק העונשין.

על העבירה דנן כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור"
רע"פ 665/11
אבו עמאר נ' מדינת ישראל
.


ובמקום אחר נאמר:
"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב.
רע"פ 410/04
מזרחי נ' מדינת ישראל

.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל
הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת עונש פסילת רשיון הנהיגה כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה.

מתחם הענישה בנסיבותיו של התיק דנן

בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, נקבע כי ככלל, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק). עקרון זה פורש בפסיקת בית המשפט העליון כעקרון הגמול (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל
.
ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג זה, נעה הענישה הראויה במתחם שבין מאסר מותנה למאסר בפועל לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וזאת לצד פסילת רשיון הנהיגה לתקופה משמעותית, וזאת בתלות בנסיבות המקרה. לעניין זה יש להבחין בין פסילה שהוטלה בהיעדר התייצבות הנאשם לפסילה שהוטלה בפני
ו, פסילה שלא הסתיימה עקב אי הגשת בקשה לחישוב ופסילה "טרייה" בה שב הנאשם לנהוג בתקופה בה מופקד רשיונו בבית המשפט, ובין מקרה בו מדובר בעבירה זו "בלבד" למקרה בו מצטרפת אליה עבירה נוספת.

עוד נקבע בפסיקה כי לצד עונש המאסר יש להטיל עונש של פסילה נוספת לתקופה משמעותית שבין שישה חודשים לחמש שנים, וזאת בתלות בחומרת המקרה, כאמור לעיל.

במקרה דנן כאמור מדובר בנהיגה בפסילה כפולה, האחת אשר חושבה למשך עשרה חודשים מיום 18.11.12 והשנייה אשר למיטב ידיעתי לא חושבה כלל (לפיכך דומה כי לא היה מקום לחישוב הפסילה המאוחרת יותר בטרם הסתיימה הפסילה המוקדמת), וזאת כאשר הנאשם כלל אינו מחזיק ברשיון תקף מזה מספר שנים.

עיון בגליון ההרשעות מגלה כי לחובת הנאשם עבירה קודמת, משנת 2008, של נהיגה לאחר שרשיונו פקע בשנת 2006 כאמור וכן מספר לא קטן של עבירות קודמות של נהיגה ברכב בלא רשיון נהיגה תקף או רשיון רכב תקף, ובסך הכל 40 הרשעות קודמות. עוד מתברר כי לחובת הנאשם גם שתי הרשעות קודמות בתחום הפלילי, הגם שהאחרונה בהן הינה בגין עבירה משנת 2000 (בגין קבלת דבר במירמה).

לחובת הנאשם מאסר מותנה לתקופה של 7 חודשים, אשר נגזר עליו עקב עבירות קודמות. הכלל הוא כי עונש מאסר מותנה יש להפעיל, ובדרך כלל אף במצטבר לכל עונש בשל העבירה הנוספת. מדובר למעשה בענישה בשל העבירה הקודמת שלא הושתה על הנאשם לאור מעין התחייבות מצדו שלא לשוב ולבצע עבירות. משהפר הנאשם אותה התחייבות, יש להפעיל את הסנקציה שבצידה, וזאת עוד בטרם גזירת העונש על העבירה הנוספת. כפי שפסק בית המשפט העליון:
"כלל

הוא

כי

מאסר

מותנה

שנגזר

על

נאשם

בגין

עבירה

קודמת

יופעל

במצטבר

לעונש

שנגזר

בגין

עבירתו

הנוכחית
"
זולת

אם

בית

משפט

שהרשיעו

בשל

עבירה

נוספת

ציווה
,
מטעמים

שירשמו
,
ששתי

התקופות

כולן

או

מקצתן

יהיו

חופפות", כאמור

בהוראות

סעיף 58 לחוק העונשין.

לפיכך, הכלל

הוא

כי

מאסר

מותנה

ירוצה

באופן

מצטבר

לעונש

החדש, למעט

במקרים

חריגים

המצדיקים

זאת, כאשר

על

בית

המשפט

לנמק

את

הטעם

לחריגה

מכלל

זה."

ע"פ 1323/08 מדינת ישראל
נ' פלוני.

ובמקום אחר שב בית המשפט העליון וקבע כי:
"
רק

בנסיבות

מיוחדות

רשאי

בית

המשפט

לקבוע

כי

המאסר

המותנה

שהופעל

ירוצה

בחופף

לעונש

המאסר

שנגזר

בגין

העבירה

הנוספת. החוק

דורש

כי

תקופות

המאסר

יחפפו

רק

אם

קיימים
"
טעמים

שיירשמו". 'דרישת' טעמים

שיירשמו
'
מצמצמת

את

שיקול

דעת

בית

המשפט, וזאת

על

מנת

לא

לפגוע

בכוחו

של

עונש

המאסר

כעונש

ממשי

ומוחשי
"
. בית

המשפט

לא

יטה

להקל

עם

הנידון

ולחפוף

את

עונשי

המאסר, ככל

שהעבירות

בהן

הורשע

הינן

חמורות

יותר, ככל

שקשות

נסיבות

ביצוען

וככל

שיש

בביצוען

משום

פגיעה

קשה

בערכי

היסוד

החברה

בה

אנו

חיים.
ע"פ 3869/09 יצחק סלימן נ' מדינת ישראל
.

סבורני כי במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בעבירה המתבצעת מתוך מודעות וכוונה מלאים, כמו במקרה דנן. על הנאשם הוטל עונש מאסר מותנה בגין עבירה חמורה קודמת, וזמן קצר לאחר גזר הדין שב ואחז בהגה. אין מדובר בפעולה שנעשתה בהיסח הדעת, מתוך טעות או רשלנות. הנאשם היה מודע היטב לעונש המותנה המרחף מעל לראשו, החליט לפעול כפי שפעל, ואין לו להלין אלא על עצמו.

לאור האמור לעיל, ולאור עונש המאסר המותנה המרחף מעל הנאשם, סבורני כי מתחם הענישה הראוי לעבירה הינו של מאסר בפועל לתקופה כוללת שבין שמונה ל – 12 חודשי מאסר, וזאת כאמור לצד פסילת רשיון משמעותית ועונשים נלווים.

חריגה ממתחם ענישה:

על פי לשון סעיף 40ד(א) לחוק ניתן לסטות ממתחם הענישה שנקבע על ידו אם מצאתי "כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם".

כנזכר לעיל, בעניינו של הנאשם נערך תסקיר מבחן הקובע כי מדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, נשוי ואב לשלושה. שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שהבין את חומרת מעשיו ובכדי למנוע את חשיפתו לחברה עבריינית אשר עלולה "לפגוע בו ובסיכויי שיקומו בעתיד, אנו ממליצים להמנע מהטלת מאסר בפועל ולהאריך את המאסר המותנה שעומד נגדו". בסיכומו של דבר ממליץ שירות המבחן הטלת עונש של של"צ בהיקף של 200 שעות, לצד צו מבחן לתקופה של 18 חודשים ושילובו של הנאשם בקבוצה טיפולית.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה וחזרתי ועיינתי בתסקיר, אינני מקבל את המלצת שירות המבחן. עם כל הכבוד לשירות המבחן הרי "המלצה זו מטבע הדברים מתמקדת בנאשם בלבד ואינה לוקחת בחשבון, מלבד שיקומו של הנאשם, את יתר השיקולים שיש לבחון בגזירת עונש ראוי המגיע לנאשם ובפרט שיקולי הגמול, המניעה וההרתעה, של הנאשם עצמו ושל עבריינים פוטנציאלים אחרים" (בג"צ 3315/04 טל שטרית נ' ביהמ"ש המחוזי בי-ם).

אין חולק כי שיקולי שיקומו של הנאשם הינם שיקולים חשובים, ואף מצדיקים במקרה המתאים סטייה ממתחם הענישה. עם זאת, סבורני כי הסטייה ממתחם הענישה צריכה להיות סבירה, וכי הקביעה שענישה על פי המתחם תגרום להדרדרות הנאשם צריכה להיות מבוססת וממשית. במקרה דנן לא מצאתי כי מדובר בנסיבות מיוחדות בהן גזירת עונש ראוי תביא לפגיעה בנאשם שמעבר לפגיעה בכל נאשם אחר עליו ייגזר עונש מאסר. אין המדובר בעבריין משוקם, אין המדובר במי שנגמל משימוש בסמים או בבעל אישיות חלשה במיוחד. מובן כי קיים סיכון שחשיפה לגורמים עבריינים בכלא תביא לפגיעה בנאשם, אולם אמירה זו נכונה לגבי כל אדם. שירות בתי הסוהר אמון על מלאכת שיבוץ האסירים והטיפול בהם, לרבות הליכי שיקום, גם במסגרת המאסר וחזקה כי הנאשם דנן לא
ישובץ יחד עם עבריינים "כבדים", אלא עם אנשים נורמטיביים כמוהו, אשר חטאו באופן חד פעמי.

בנסיבות אלה, קבלת המלצת שירות המבחן לא תהווה רק סטייה ממתחם הענישה המקובל לעבירה, אלא אף חריגה מהכלל לפיו יש להפעיל עונש מאסר מותנה. מקריאת התסקיר דומה כי ההמלצה מבוססת בעיקר על הרצון למנוע מהנאשם מאסר בפועל של ממש, ולו ניתן היה לרצות את עונש המאסר בעבודות השירות, לא היה שירות המבחן ממליץ על המנעות מהפעלת המאסר המותנה, שכן לא מצאתי בתסקיר כל נסיבות החריגות המצדיקות להמנע מעונש זה.

אי הפעלת התנאי תעניק פרס לנאשם ותפלה אותו לטובה אל מול אזרח שנגדו לא קיים עונש מותנה, ואשר יידון לריצוי מאסר בעבודות שירות, בהתאם לענישה המקובלת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. אינני סבור כי לכך התכוון המחוקק כאשר קבע כי ניתן לסטות ממתחם הענישה לצורך שיקומו של הנאשם.
ראו לעניין זה לדוגמא רע"פ 5638/13 ארז נכפולגר נ' מדינת ישראל
שם אישר בית המשפט העליון בנסיבות דומות הפעלת מאסר מותנה תוך דחיית המלצת שירות המבחן להארכת התנאי, וכן רע"פ 1891/14 ששון ברון נ' מדינת ישראל
שם בנסיבות דומות אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"נהיגה ברכב בזמן פסילת רישיון מבטאת זלזול בשלטון החוק, ועשויה לסכן הן את הנהג והן את הסובבים אותו. לא למותר הוא להזכיר, כי המבקש הורשע גם בעבירות נוספות, כמפורט בפסקה 2 לעיל. בנוסף, עברו התעבורתי של המבקש עומד לחובתו, ושומט את הקרקע תחת בקשתו ליתן לו "הזדמנות נוספת". דומה, כי הזדמנות כזו ניתנה למבקש בעבר, והוא לא השכיל לנצל אותה. בנסיבות אלו, לא היה מקום להורות על הארכת תוקפו של עונש המאסר המותנה.
בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, פורטו קשייו הכלכליים והמשפחתיים, וכן הובהר כי המבקש הביע חרטה על מעשיו. על רקע זה, המלצת שירות המבחן היתה כי יש להסתפק ב"ענישה חינוכית קונקרטית" הכוללת צו מבחן, של"צ, והארכת תקופת עונש המאסר על תנאי. בית המשפט לתעבורה שקל את האינטרס הציבורי ואת חומרת העבירות שביצע המבקש, והחליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן. בהחלטה זו אין פגם. כידוע, על בית המשפט לשקול שיקולים רחבים יותר מן השיקולים העומדים לנגד עיניו של שירות המבחן, והמלצת שירות המבחן, למרות מעמדה הרם, מהווה נתון אחד מתוך כלל שיקולי הענישה (ראו, בין רבים אחרים, רע"פ 765/14 אחרינו נ' מדינת ישראל
).

עם זאת, סבורני כי המקרה דנן אכן מתאים לחריגה מהכלל בדבר הפעלת עונש המאסר המותנה במצטבר ולא בחופף, וזאת בהתחשב באורך המאסר המותנה לעומת עונש המאסר המקובל על עבירה ראשונה של נהיגה בפסילה, בעובדה כי אין מדובר בעבירה חוזרת זהה ובעובדה כי כפי שעולה מהתסקיר, יש מאמצי שיקום מצד הנאשם.

השיקולים לקביעת עונשו של הנאשם שלפניי
:

עיקר השיקולים לחומרא ולקולא פורטו לעיל, ולא אחזור עליהם. אציין רק כי פרט לאמור בתסקיר המבחן ראיתי לנכון להביא לטובת הנאשם בחשבון את הודאתו המיידית. באשר לתקופת הפסילה, הרי בהתחשב בעבודה כי הנאשם אינו מחזיק ברשיון מזה זמן רב וכי לחובתו פסילות מותנות אותן יש להפעיל, אגזור עליו פסילה לתקופה מתונה בלבד, בכדי להותיר לו "אור בקצה המנהרה" לחידוש רשיונו בתוך תקופה סבירה לאחר ריצוי מאסרו.

אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לחומרת העבירות, עברו התעבורתי
ושקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה ראיתי לנכון לפסוק כדלהלן:

*
אני דן את הנאשם ל- 45 ימי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו.


אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 7 חודשים, שהוטל על הנאשם ביום 11.9.12 בתיק 10111-08-11, לריצוי באופן חופף.


סך הכל 7 חודשי מאסר בפועל.



הנאשם יתייצב למאסרו בבית המעצר קישון ביום 19.10.14 עד השעה 9:30, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנדון לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 9787377 - 08, 9787336 - 08.

*
אני דן את הנאשם לארבעה חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בלא רשיון נהיגה תקף שאינה מסוג ברירת משפט.

*
אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.


אני מורה על הפעלת עונש הפסילה המונית לתקופה של 6 חודשים שנגזר על הנאשם בתיק 10111-08-11 הנ"ל, לריצוי באופן מצטבר.


אני מורה על הפעלת עונש הפסילה המונית לתקופה של 3 חודשים שנגזר על הנאשם בתיק 5942-07-11 ביום 19.9.11, לריצוי באופן מצטבר.


סך הכל 15 חודשי פסילה בפועל.
כפי שעולה מכתב האישום, ועל פי הצהרת הנאשם אין הוא מחזיק רשיון תקף להפקדה.
לפיכך, הפסילה בתיק זה תחושב מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו, בכפוף לסיום כל פסילה תקפה קודמת שטרם הסתיימה או חושבה. הנאשם יפנה למשרד הרישוי לשם חישוב הפסילה. למען הסר ספק, מובהר לנאשם כי הפסילה בתוקף מהיום, הנהיגה אסורה עליו, וכל עוד לא תינתן החלטה בדבר חישוב הפסילה, היא לא תסתיים.

*
אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של
6
חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה.

*
לאור מאסרו של הנאשם אינני גוזר עליו קנס, ואני מורה לו לחתום על התחייבות כספית על סך 4000
₪ להמנע מלבצע עבירות בהן הורשע בתיק זה שנתיים מהיום. ההתחייבות תיחתם בתוך 14 יום, שאם לא יחתום ייאסר למשך עשרה ימים.

לשם הבטחת התייצבותו לריצוי עונשו יחתום הנאשם על ערבות ע"ס 10,000 ₪, וכן יפקיד בתוך שלושה ימים ערבות צד ג' על סכום דומה. כמו כן ניתן כנגד הנאשם צו עיכוב יציאה מהארץ. אם לא ימלא הנאשם את התנאים שלעיל, ייעצר ויתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי שירות המבחן.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.

ניתן היום,
2 בספטמבר 02 ספטמבר 2014, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד הרשקוביץ וב"כ המאשימה עו"ד עווידה.












פלא בית משפט לתעבורה 9787-08/13 מדינת ישראל נ' רוני טואפשה (פורסם ב-ֽ 02/09/2002)