פסקי דין על אריק דדון נכסים | פסקי דין על אריק דדון | פסקי דין על מגדלי הריביירה אשקלון | פסקי דין על חיים טורג'מן | פסקי דין על אברהם טורג'מן |

31598-09/13 א     07/09/2014




א 31598-09/13 אריק דדון נכסים בע"מ, אריק דדון נ' מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ, חיים טורג'מן, אברהם טורג'מן








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 31598-09-13 אריק דדון
נכסים בע"מ
ואח' נ' מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ
ואח'




בפני
כב' השופט אור אדם
, סגן נשיא



התובעים:
1. אריק דדון
נכסים בע"מ
2. אריק דדון

ע"י ב"כ עו"ד סער רשף ועו"ד רסטי בזמן



נגד

הנתבעים:
1. מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ
2. חיים טורג'מן

3. אברהם טורג'מן
ע"י ב"כ עו"ד יגאל לונגו ועו"ד ארז רזניק











פסק דין


רקע כללי
1.
התובעים, חברה ומנהלה (להלן: "דדון"), הגישו תביעה זו כנגד הנתבעים, חברת מגדלי ריביירה אשקלון בע"מ (להלן" "ריביירה"), בעליה חיים טורג'מן
ומנהלה אבי טורג'מן (להלן: "טורג'מן").

בתביעה מבוקש

פסק דין
הצהרתי הקובע כי חוזה בלעדיות שנחתם בין הצדדים ביום 4.4.13 (להלן: "החוזה"), עומד בתוקפו, כי כל עסקת שכירות שתבצע ריביירה תעשה באמצעות דדון, וכי דדון יהיה זכאי לעמלת תיווך בהתאם לחוזה לכל תקופתו.
2.
בקליפת אגוז, מדובר בחוזה תיווך שנחתם ביום 4.4.13 בין הצדדים, לפיו התחייבה ריביירה להשכיר את הדירות שבבעלותה באמצעות דדון, לתקופה של חמש שנים תמורת אחוזים מדמי השכירות.

ביום 14.8.13, הודיעה ריביירה לדדון על ביטול החוזה עקב הפרתו.

בעקבות זאת ביום 16.9.13, הוגשה בקשה לצו זמני דחוף, ולאחריה הוגשה התביעה, שעיקרה למעשה בטענה כי הביטול נעשה שלא כדין.
3.
בקשה לסעד זמני



ביום 24.10.13 התקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני.

בטרם שמיעת הבקשה, הגיעו הצדדים לאחר משא ומתן ממושך להסכמה, אשר ניתן לה תוקף של החלטה (להלן: "הסכם הביניים").

ע"פ ההסכמה, הבקשה לצו מניעה זמני תמחק ללא צו להוצאות. עוד הוסכם, כי בתקופת הביניים עד להכרעה בתובענה העיקרית, חלקם של התובעים על פי החוזה יופקד בנאמנות בידיו של ב"כ הנתבעים ; יועברו דיווחים הדדים חודשיים לגבי ביצוע ההפקדות ; התובעים לא יפונו מהמשרד, אולם לא יהיו רשאים לתווך או לעשות כל פעולה אחרת בקשר לדירות השייכות לנתבעים ;
מפתחות, צי'פים ושלטים הנמצאים בידי התובעים, יופקדו בידיו הנאמנות של ב"כ התובעים.

עוד הוסכם כי תביעת פינוי שהוגשה על ידי הנתבעים כנגד התובעים לבית המשפט השלום באשקלון תמחק ללא צו להוצאות.
4.
לאחר מכן עלו טענות שונות בדבר אי קיום חוזה הביניים בין הצדדים, הוגשו בקשות נוספות וביום 15.12.13, נערך דיון בפני
עמיתי, כב' השופט גד גדעון, במהלכו הסכימו הצדדים, כי הבקשה תימחק והצדדים יתאמו מועד לבדיקת חשמלאי מוסמך.
5.
מסגרת התביעה שבפני
י



יודגש כי התביעה הינה אך ורק תביעה לסעד הצהרתי, שמשמעו למעשה אכיפת החוזה.

אין בתביעה כל רכיב כספי לפיצוי – והדבר מגביל במידה רבה את יכולתו של בית המשפט להכריע בתובענה באופן מושכל וליתן פתרון הוגן וראוי למצב שאליו נקלעו שני הצדדים.
6.
יודגש כי במהלך שמיעת התיק, נתברר כי בין הצדדים שורר חוסר אמון עמוק ומהותי אשר למעשה יקשה, עד יהפוך לבלתי אפשרי, את המשך מערכת היחסים בין הצדדים. בנסיבות אלה, כאשר בפני
בית המשפט עומדת רק תביעה לאכיפת החוזה, הדבר מונע באופן משמעותי את האפשרות להגיע להכרעה צודקת ויעילה בין הצדדים.
7.
טענות דדון



התובעים דדון הם מתווך וחברת תיווך, אשר התקשרו עם הנתבעים, חברה המפעילה את פרויקט מגדלי הריביירה, בעליה ומנהלה.

לטענת דדון, לאחר שהפרויקט נקלע לקשיים, הצליח דדון לשווק את חלקו של אחד השותפים ולהזרים כספים לריביירה, מה שאפשר את המשך הפרויקט.

בהתאם לכך נחתם חוזה לפיו ישמש דדון כמתווך בלעדי למכירת דירות והשכרתן בפרויקט למשך עשר שנים. לדברי דדון, אף שהנתבעים הפרו את החוזה וסירבו לתת לו בלעדיות, כדי לא לסכל את המשך הפרויקט, הוא הסכים לשמש כמתווך בלעדי רק להשכרת דירות ולא למכירתן.

החוזה המקורי העמיד את היחסים בין הצדדים לתקופה של חמש שנים מיום קבלת טופס 4 לפרויקט, עם אופציה להארכה לחמש שנים נוספות.

דדון טען כי בזכות פעולותיו המוצלחות כמתווך, גרפה ריביירה רווחים גדולים, אלא שמנהלה הפר את החוזה והחל להשכיר דירות לשוכרים באופן ישיר שלא באמצעות דדון.
נוכח הפרת החוזה הוגשה תביעה לבית משפט השלום באשקלון (ת"א 20531-01-11). בעקבות הגשת התביעה ניהלו הצדדים משא ומתן והגיעו להסכמה שהביאה לחתימת החוזה המחודש נשוא תובענה זו, הוא החוזה מיום 4.4.13.

באשר לחוזה הנוכחי ולביטולו, לטענת דדון, מי שהפר את החוזה הייתה דווקא ריביירה שלא העבירה לו עמלות תיווך כמתחייב.

עוד ציין דדון כי טורג'מן הגיש שיקים שלו ללשכת ההוצאה לפועל ללא הצדק.

דדון כפר בטענות הנתבעים כי הפר את החוזה. לדבריו מדובר רק בסכומי כסף קטנים שהועברו באיחור, לאחר שטורג'מן התחמק מאיסוף הכספים. עוד הוא טען כי לא קיבל כל מכתב התראה כפי שנדרש על פי החוזה, וכי כל הכספים שולמו במלואם ביום 25.8.13.
עוד נטען כי הנתבעים חיבלו במערכת החשמל, וניסו לפגוע בכל דרך בדדון, על מנת להביא לביטול החוזה.
8.
טענות הנתבעים



הנתבעים טענו כי דדון והחברה בבעלותו הפרו את החוזה הפרות יסודיות ובוטות, אשר לא תוקנו גם לאחר מכתבי התראה.

נטען כי מכתב התראה נמסר לדדון ביום 22.7.13, לאחר שדדון והחברה בבעלותו לא העבירו דמי שכירות, השכירו דירות ללא ידיעת ריביירה והסכמתה, שיכנו מקורבים בדירות ללא תמורה, ולא הוציאו קבלות על כספים שנתקבלו. לאחר שההפרות לא תוקנו, החוזה בוטל כדין במכתב מיום 14.8.13.

הנתבעים מכחישים כל קשר לנזק ללוח החשמל.

הנתבעים טוענים כי דדון לא היווה מעולם יזם של הפרויקט, אין לו חלק בהצלחת הפרויקט, במיתוגו או בשיווקו, אלא הוא רק שימש כמתווך. בחוזה המקורי, אין כל התחייבות לבלעדיות, אלא רק הסכמה שבעלי הדירות יופנו לשירותי התיווך של דדון. התביעה הקודמת בגין טענותיו של דדון כי לא שולמו לו דמי התיווך, נדחתה במסגרת הודעה משותפת של הצדדים והחוזה המקורי הסתיים ממילא בסוף שנת 2012, בתום חמש שנים ממתן טופס 4 לבניין הראשון.

במסגרת החוזה החדש מיום 4.4.13, התחייב דדון להעביר לריביירה כל סכום שיגבה מהשוכרים, ולהציג לה את פנקסי החשבונות, ואילו ריביירה התחייבה לאפשר לו שימוש במשרד, לרבות ההוצאות לשם ביצוע תפקידו כמתווך, זאת
ותו לא.

ריביירה גילתה כי דדון משכיר דירות ללא ידיעתה, ומקבל דמי שכירות ללא קבלות, ולכן פנתה במכתב מיום 22.7.13, שלא נענה.

לאחר שניתנה הזדמנות לתקן את ההפרות, נשלחה הודעת הביטול ביום 14.8.13.

ריביירה הכחישה את הטענה כי כל הכספים הועברו. לאחר ביטול החוזה פנה דדון לריביירה וטען כי הכספים נמצאים בידו, אולם כאשר הגיעו נציגי ריביירה לקבל את הכספים, בא כוחו של דדון לא ידע במה מדובר.

עוד טענו הנתבעים, כי לא היה מקום לצרף את חיים ואבי טורג'מן כנתבעים. אין כל יריבות אישית בינם לבין התובעים והם פעלו רק כנציגים של ריביירה.
9.
הערה מקדימה



כבר כאן בפתיח יודגש כי במסגרת ההכרעה בסוגיות שהועמדו לפתחו של בית המשפט, אין צורך להכריע בכל רוחב היריעה שפרשו הצדדים במסגרת כתבי הטענות והתצהירים מטעמם:

א.
ראשית, באשר למערכת היחסים בעבר

- משנחתם חוזה חדש ביום 4.4.13, והוא העומד בלב המחלוקת, אין כל חשיבות לטענות הצדדים לגבי חוזה קודם והפרתו. החוזה החדש מגבש בתוכו את הסכמות הצדדים ומבטל מחלוקות קודמות. לפיכך בית המשפט לא יכריע בעניינים אלה, אשר אינם רלוונטיים לסעד המבוקש במסגרת תובענה זו.
במסגרת זו, אין גם מקום להתייחס לטענות דדון בנוגע להגשת שטר להוצאה לפועל עובר לפני חתימת החוזה. נסיבות מתן השטר לא נדונו, ולכן לא ניתן לקבוע שום ממצא בנוגע לכך כמשליך על הסכסוך הנוכחי.

ב.
שנית, לעניין מערכת החשמל

- כל עניין הנזקים במערכת החשמל, מבוסס על ספקולציות ועדויות סברה, לפיהן צד אחד גרם את הנזקים כדי להתנקם בצד אחר. מדובר בטענות פליליות לגביהן קבעה הפסיקה כי הנטל הוא נטל כבד, ובוודאי שנטל זה לא הורם. לפיכך יתעלם בית המשפט מכל הטענות בנוגע למערכת החשמל, לנזקים ולתלונות הדדיות.

ג.
שלישית, לעניין גובה הרווח או הנזק

- סוגיה שלישית אליה התייחסו הצדדים באריכות, היא גובה הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מביטול החוזה. מאחר והתביעה הינה רק תביעה לסעד הצהרתי של אכיפת החוזה, בית המשפט לא יכריע בעניין הטענות לגבי גובה הרווח הצפוי, משסוגייה זו איננה רלוונטית לשאלה הקונקרטית נשוא תובענה זו.

ד.
רביעית, טענות לגבי הסכם הביניים

- הצדדים התייחסו באריכות לטענות לגבי הפרת הסכם הביניים מיום 24.10.13, ולגבי התנהלותם בתקופה שמהגשת התביעה ועד לשמיעת הראיות. גם עניין זה איננו רלוונטי לחלוטין, לשאלה שהועמדה לפתחי, הנוגעת לביטול החוזה ביום 14.8.13.
10.
בהתאם ליריעת המחלוקת, על בית המשפט לפסוק אך ורק בשתי סוגיות:

א.
הסוגיה הראשונה

: אם החוזה בוטל כדין.

במסגרת זו יש לבחון, ראשית, אם נמסר מכתב התראה כדין.

שנית, אם הפר דדון את החוזה באופן שהצדיק ביטול החוזה כפי שנעשה במכתב הביטול מיום 14.8.13, או שביטול החוזה נעשה שלא כדין.

ב.
הסוגיה השניה

: אם ייקבע כי החוזה בוטל שלא כדין, אם יש מקום חרף זאת להמנע מאכיפתו.

11.
החוזה מיום 4.4.13




תביעה זו נסובה על חוקיות ביטול החוזה שנחתם בין הצדדים ביום 4.4.2013.

הצדדים לחוזה הינם מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ
ובעל מניותיה חיים טורג'מן
מצד אחד, ואריק דדון
והחברה אריק דדון
נכסים בע"מ
מצד שני.

בנסיבות אלה, יצויין כבר כאן, כי כאשר הסעד המבוקש הוא אכיפת חוזה ותו לא, יש ממש בטענת הנתבעים לפיה לא היה צורך, ואין כל עילת תביעה אישית כנגד הנתבע מספר 3. הנתבע 2 הוא צד לחוזה (ולא ברור לי מדוע), אולם הנתבע 3 איננו צד לחוזה. "הרמת מסך" כלפי בעל מניות או מנהל אפשרית כאשר ישנה תביעה כספית, ומבוקש לחייב אישית מנהל או בעל מניות, אולם כאשר מדובר בחוזה בין חברות, לא מצאתי טעם ראוי לצירופו של הנתבע 3.
12.
להלן עיקר ההסכמות החוזיות הרלוונטיות למחלוקת שבפני
י ע"פ החוזה מיום 4.4.13:

א.
בסעיף 2.1 לחוזה הוסכם כי עד ליום 1.5.2013, כל ההסכמים שחתם דדון עם שוכרים יומחו לריביירה, וככל הניתן יחתמו הסכמי שכירות אלו מחדש למול הריביירה.

ב.
בסעיף 2.2 לחוזה הוסכם כי בגין כל תשלום ששולם מראש לדדון בקשר להסכמי השכירות, לתקופה שלאחר 1.5.13, ישלם דדון לריביירה את החלק היחסי.

ג.
בסעיף 2.3 לחוזה הוסכם כי לגבי דמי שכירות המשולמים על ידי חברת

gts
, תהיה ריביירה זכאית לתשלום דמי השכירות כבר מ- 1.4.13.

ד.
בסעיף 3.1 לחוזה הוסכם כי החל מיום 1.5.13 ועד לתום תקופת החוזה, יהיה זכאי דדון לדמי תיווך בהתאם ל"מדרגות" שפורטו בנספח לחוזה.

ה.
בסעיף 3.2 לחוזה הוסכם כי ריביירה תשלם לדדון את חלקו בדמי השכירות בתוך שבעה ימים לאחר קבלת הכסף על ידה, או שבעה ימים לאחר מכתב התראה מטעמו של דדון.

ו.
בסעיף 3.3 לחוזה הוסכם כי דדון יהיה זכאי ל- 2% מכל עסקת מכירה שהוא יהיה הגורם היעיל בביצועה.

ז.
בסעיף 3.5 לחוזה נקבע כי בהשכרת דירות בפרויקט תקבל ריביירה 85% מדמי התיווך ודדון 15%.

ח.
סעיף 4.2 לחוזה קובע, כי כל חוזה חדש שיחתם מול שוכר יאושר מראש על ידי ריביירה.

ט.
סעיף 4.3 לחוזה קובע שכל סכום שיגבה דדון יועבר במלואו לידי ריביירה.

י.
סעיף 4.6 לחוזה קובע כי ריביירה תמשיך לאפשר לדדון לעשות שימוש במשרד, תישא על חשבונה בהוצאות המשרד, ותשלם לדדון 5,000 ₪ + מע"מ עבור שירותי מזכירות.

יא.
סעיף 5 לחוזה קובע כי תקופת החוזה נקבעה לחמש שנים ממועד החתימה, כאשר לדדון אופציה להאריך את התקופה בשנתיים נוספות.

יב.
סעיף 6 לחוזה קובע את הסיבות בהן רשאית ריביירה להביא את החוזה לידי סיום:
סעיף 6.1.2 קובע כי אם יפר דדון את החוזה הפרה יסודית ולא יתקן אותה 14 יום ממועד ההתראה, תהיה ריביירה זכאית לבטל את החוזה.

סעיף 6.2 קובע כי ביטול החוזה לא יקנה לדדון זכות לפיצוי או שיפוי מכל סוג שהוא, למעט סכומים שאינם שנויים במחלוקת.

יג.
בסעיף 9 לחוזה מתחייבת ריביירה כי החוזה יחול על כל סוגי השכירות, לכל תקופת החוזה, וכי ריביירה תפנה אל דדון כל לקוח פוטנציאלי לעסקת שכירות ותציג את דדון כמתווך בלעדי בפרויקט. עם זאת, נקבע כי אין באמור כדי לגרוע מזכותה של ריביירה להשכיר דירות ללא התערבותו של דדון על פי שיקול דעתה.

יד.
בסעיף 10.1 לחוזה, הסכימו הצדדים כי הפרה של סעיפים 1, 2, 3, 4 ו- 8 לחוזה מהווה הפרה יסודית.

טו.
סעיף 10.3 לחוזה, קובע כי כל הפרה של החוזה, לרבות מצג לא נכון או הסתרת פרטים ע"י דדון, או גביית דמי שכירות מבלי להעבירם לריביירה – תזכה את הצד השני, לאחר מתן בכתב ואפשרות לתיקון בתוך שבעה ימים, בפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪, אולם איחור בתשלום דמי התיווך מריביירה לדדון, לא ייחשב הפרת ההסכם ולא יזכה בפיצוי המוסכם.

טז.
הנספח לחוזה מפרט את אחוזי העמלה לה זכאי דדון בשכירות חודשית ובשכירות יומית בין עשרה לעשרים אחוזים.

העדים מטעם התובע

13.
התובע דדון, הגיש ארבעה תצהירים מיום 15.9.13, 8.12.13, 13.2.14 ו- 20.2.14.

התובע נחקר בחקירה נגדית לגבי תצהירו בדיון ביום 11.3.14.

תחילה נחקר התובע לגבי טענותיו לסכומי כסף שריביירה הייתה צריכה לשלם לו על פי החוזה הקודם. כמצוין לעיל עניין זה איננו רלוונטי כלל לעניין ביטול החוזה הנוכחי, ולכן בית המשפט לא יתייחס אליו ב

פסק דין
זה.
14.
באשר לקבלת מכתב ההתראה ומכתב הביטול




לטענת הנתבעים, שני המכתבים, הראשון מיום 22.7.13 והשני מיום 14.8.13, נמסרו לרינת מזכירתו של דדון, אשר סירבה לחתום על קבלתם. דדון מכחיש את קבלת המכתבים.

בחקירתו הופנה דדון לסעיף 50 לתצהירו, לפיו המכתב הראשון נשלח ביום 18.8.13, והוא הודה כי גם ב- 14.8.13 היה מכתב שנשלח לבא כוחו (ע' 12 לפרוטוקול).

לאחר שהוצג לדדון המכתב על ביטול החוזה מיום 14.8.13, שסומן נ/1, אישר דדון כי המכתב נתקבל (ע' 13 ש' 16 לפרוטוקול), זאת כאמור בניגוד לטענתו הקודמת כי ההתכתבות הראשונה הייתה בין עורכי הדין.

דדון לא ידע להסביר מדוע מכתב מהותי זה מיום 14.8.13, המודיע על ביטול החוזה, איננו מצוין כלל בתצהיריו (ע' 14 לפרוטוקול).

לגבי המכתב מיום 22.7.13, חזר דדון על טענתו כי המכתב לא התקבל.

דדון נשאל כיצד הדבר מתיישב עם העובדה שהמכתב נ/1, שהוא אישר את קבלתו, פותח באזכור של מכתב התראה קודם מיום 22.7.13, גם על כך התקשה דדון להשיב, ותירץ את תשובתו הקודמת בכך שקיבל את המכתב נ/1 רק אחרי שראה את התצהירים (ע' 14-15 לפרוטוקול).


דדון נשאל אם יכול להיות שמזכירתו רינת קיבלה את המכתב, והוא השיב כי היא אמרה לו שיום אחד טורג'מן קרא לה למשרדו, הם נתנו לה מכתב, בו מופיע השם שלה, אולם היא סירבה לחתום (ע' 14 ש' 30-32 לפרוטוקול).

יצוין כי בכך למעשה חוזר בו דדון מן הטענה כי שני המכתבים מיום 22.7.13, ומיום 14.8.13 לא נתקבלו.
15.
באשר להעברת תקבולים לריביירה


דדון נשאל אם היה מעביר לריביירה כל סכום שקיבל מיד עם קבלתו, והשיב כי בדרך כלל זה היה ככה, אבל לעיתים לקוחות מגיעים בלילה, כאשר המשרד של ריביירה סגור.
הוא הוסיף וציין כי מדובר על 2% מהלקוחות, משום שרוב הלקוחות משלמים ממילא בהעברות בנקאיות.


דדון נשאל כיצד הוא טוען כי 98% מהתשלומים עוברים בהעברות בנקאיות, כאשר מפנקסי הקבלות עולה כי מרב הסכומים הם במזומן, והוא הסביר כי כל החוזים הגדולים נעשים בהעברה בנקאית ישירות לחשבון ריביירה ולא באמצעותו ולכן אינם מופיעים בפנקסי הקבלות (ע' 25 לפרוטוקול).

דדון ציין כי בחוזה בכלל לא נקבע תוך כמה זמן עליו להעביר את הכספים לריביירה. ברוב הזמן ריביירה היא זו שהייתה חייבת לדדון כספים בסכומים גבוהים יותר, לנוכח תשלומים שהועברו בהעברות בנקאיות ולא במזומן. בחקירה החוזרת הוא שב וטען כי מעולם לא השכיר דירה ללא ידיעת הנתבעים.

דדון הוסיף וציין כי היו דיירים שהיו צריכים למשוך כסף ולכן לקח להם יומיים שלושה.
16.
ראלף לאזק, דוגמר פול, יואחים ריינהארט



דדון הופנה לרישום העברת הכספים, מסמך שסומן נ/2, ולגבי שלושה סכומים שקיבל ביום 18.7.13, אולם העביר אותם לטורג'מן רק ביום 25.8.13, באיחור של למעלה מחודש, ורק לאחר ביטול החוזה (שמות הלקוחות לא נזכרו בפרוטוקול ונמצאו תוך השוואה בין מספרי הקבלות במסמך נ/2 לפנקסי הקבלות נ/6 – א.א.).

דדון הסביר כי מדובר בשלושה לקוחות אשר שילמו מקדמות שהועברו באופן מיידי.
לשאלת בית המשפט אם הכסף התקבל ב- 18.7.13 מדוע הועבר רק אחרי למעלה מחודש, השיב דדון כי מדובר בלקוחות שמגיעים מאוחר בלילה וחוזרים בלילה ובמסגרת ההתנהלות הכספית בינו ובין טורג'מן, לא ניתן לעשות כל יום חשבון (ע' 17 ש'7-11 לפרוטוקול).

דדון הוסיף והסביר כי לא העביר את הכסף ביום 22.7.13 כאשר נפגש עם טורג'מן, כי הכסף היה במגירה של רינת מזכירתו. הוא הוסיף וציין כי לא ניסה להעלים דבר, משום שריביירה ידעו על העסקה ועל כל סכום שהתקבל הוצאו קבלות.
17.
באשר ללקוחות דויטש ודימססקי




הודגר דויטש שכר דירה את דירה 4
d
מיום 24.5.13 עד 24.6.13, כאשר סכום של 5,950 ₪ שולם לפי הקבלה ביום 10.6.13 (סומן נ/5).

ברנקו דימססקי השכיר דירה 11
e
בין התאריכים 27.5.13 עד 20.6.13, כאשר סכום של 5,100 שולם ב- 10.6.13 (סומן נ/5).

דדון הסביר כי הסכים לקבל את הכסף באיחור, מאחר שמדובר בעובדים של חברת טרה, אשר באים והולכים תדירות ומעולם אין בעיה של תשלום עמם. לדבריו, התשלום באיחור נעשה גם בגלל אי בהירות באשר למע"מ (ע' 22-23 לפרוטוקול).
18.
באשר ללקוח לאזלו


אין מחלוקת כי לקוח בשם לאזלו קאדלוט, שכר את הדירה 20
d
בשכירות יומית מיום 30.6.13 עד יום 25.7.13, תמורת 8,300 ₪, כעולה מהקבלה שסומנה נ/3.

דדון אישר כי אין לו שום הכרות קודמת עם הלקוח, אשר שכר בשכירות יומית מיום 30.6.13 עד ליום 25.7.13. דדון נשאל כיצד יכול להיות שאדם לא מוכר, נכנס לדירה ביום 30.6.13, אבל שילם לו רק ב- 22.7.13, לקראת סוף התקופה. דדון השיב כי כאשר לאזלו הגיע, הוא הודיע שהוא לא יכול לשלם את כל הכסף בבת אחת, כי צריך למשוך אותו מהבנקט. מאחר ודדון נסע לאילת למספר ימים הוא קיבל את הכסף רק ב- 22.7.13, כפי שרשום בקבלה.

דדון הסביר שככלל אין בעיה של גביה עם הלקוחות האלה. כל הלקוחות הם מאותה קבוצה, והם תמיד משלמים, ולכן לא הייתה לו בעיה לאפשר את הכניסה לדירה ולקבל את התשלום באיחור. דדון ציין כי ממילא כל ההסכמים נמצאים אצל ריביירה אשר מודעת לכל הדיירים (ע' 18-19 לפרוטוקול).

ב"כ הנתבעים הפנה את דדון למייל לפיו מר לאזלו שילם עוד ביום 2.7.13, אולם דדון עמד על טענתו כי התשלום נעשה ביום 22.7.13 על פי הקבלה נ/3. דדון הופנה גם לדרישה של מר לאזלו במייל המופנה אליו ביום 8.7.13, לקבל חשבונית (סומן נ/4) וגם לכך לא יכול היה לתת הסבר מניח את הדעת.

בחקירה החוזרת, הסביר דדון, כי לאזלו היה חלק מקבוצת עובדים של חברת טרה, הוא חתם על חוזה ודרכונו צולם, ולכן לא חשש לתת לו להיכנס לדירה גם ללא תשלום מקדמה.


יודגש כי מר לאזלו עצמו לא הובא לעדות, כך שכל הדברים שלאזלו טען בהתכתבויות הם בגדר עדות שמועה.
19.
העדה רויטל חמו



העדה חמו מסרה בתצהיר כי בשנת 2013 היא עבדה כמנקה בפרויקט מגדלי הריביירה. במסגרת תפקידה נשלחה חמו על ידי טורג'מן או מזכירתו חדווה, לנקות את כל הדירות בפרויקט, לכבות אורות ומוצרי חשמל ולעשות כביסה.

בנסיבות אלה, היא טענה כי לא יכול להיות מצב שדירה תהיה מאוכלסת, כאשר ריביירה ומנהליה אינם יודעים על כך.

בחקירתה בבית המשפט, אישרה חמו כי החלה לעבוד במגדלי הריביירה ביום 1.4.13, ופוטרה בתחילת יוני 2013, דהיינו עבדה בסך הכל כחודשיים.

היא הסבירה כי עבדה אצל דדון תקופה של למעלה משנה.

הוגש תלוש המשכורת שלה מחודש יוני 2013, סומן נ/7, לפיו עבדה רק ארבעה ימים בחודש זה.

חמו העידה כי הייתה מנקה עד 18 דירות ביום, כאשר היו בערך 40 דירות מיועדות לניקיון, בהן הייתה עוברת לבדוק חשמל ולהוריד מצעים. היא אישרה כי לא מנקים את כל הדירות מידי יום.

קשה איפוא לבסס ממצא כלשהוא על עדותה של חמו, אשר עבדה תקופה קצרה למדי במסגרת הריביירה.
20.
העדה טובה פקטור



העדה פקטור הייתה אחראית על כוח האדם בחברת
gts
.

פקטור העידה כי תחילה הייתה התנהלות אל מול דדון ולאחר מכן מול טורג'מן.

פקטור העידה כי בכל חודשיים בערך מתחדשים החוזים בין החברה לריביירה.

היא גם הסבירה כי החשבוניות מתחלקות לחשבוניות לריביירה עבור השכירות עצמה ולחשבוניות עבור חברת האחזקה.

פקטור הסבירה כי מדובר במספר רב של דירות, כ- 45 דירות לערך, שחלקן נמצאות בשכירות חודשית וחלקן בשכירות יומית. כל הכסף מועבר בהעברה בנקאית.

פקטור הופנתה לאמור בסעיף 74.7 לתצהירו של טורג'מן, לפיו דדון והחברה מטעמו אישרו לחברת
gts
לצאת ממספר גדול של דירות, מבלי שתחויב על יתרת התקופה וללא הודעה מוקדמת, כאשר ריביירה נאלצה לתת זיכוי לחברה בסך 334,176 ₪.

פקטור ציינה כי איננה יודעת על מקרה כזה.

היא ציינה כי אולי מדובר בהחלפות בין דירות חודשיות לדירות יומיות: כאשר התפנו דירות בשכירות חודשית, היא פנתה בעניין זה לדדון במטרה לחסוך עלויות, מבלי להעביר דיירים מהדירות היומיות לדירות החודשיות, ולדבריה דדון אמר לה כי תתואם פגישה עם טורג'מן שבה יסגרו הדברים, ופגישה כזו אכן נערכה. פקטור לא ידעה את תוצאות הפגישה כי לא נכחה בה.

באופן כללי, טענה פקטור כי כמות הדיירים של חברת
gts
עולה ויורדת כל הזמן, כאשר יש דירות שמשלמים מראש, אולם בסוף החודש עושים תחשיב כולל.

בחקירה הנגדית, הדגישה פקטור כי היא לא מנהלת את המשא ומתן המסחרי בעת כריתת הסכמי השכירות בין הריביירה ל-
gts
.

פקטור שבה וציינה כי איננה זוכרת את הטענה לגבי ביטול מסיבי של שכירויות ביוני 2013 והדגישה כי לאורך זמן כמות הדירות שנשכרו על ידי
gts
רק גדלה, וכל ההתדיינות הייתה רק על החלפת דירות בשכירות חודשית מול דירות בשכירות יומית.
21.
העד אנטוניו סאיגאליה



מדובר בעובד של חברת "דיא מילאנו", אשר מתגורר כבר כמעט שנתיים במגדלי הריביירה באשקלון.

העד הובא נוכח טענתו של טורג'מן, בתצהיר המשלים מיום 24.2.14, כי אנטוניו שכר דירה
a
18 החל בחודש אפריל 2013, כאשר חלק מדמי השכירות לא הועברו לריביירה (ס' 8 לתצהיר).

סאיגאליה העיד כי דמי השכירות במלואם הועברו החל מאפריל 2013 ישירות לחשבון הבנק של הריביירה, ומעולם הוא לא שילם לדדון במזומן.

סאיגאליה אישר כי אחת לשבוע מנקים את הדירות בפרויקט ואוספים כביסה, כאשר השוכר מקבל גם שירותים נוספים כגון אינטרנט, בריכת שחייה וחדר כושר.

בחקירתו הנגדית ציין סאיגאליה כי ההעברות הבנקאיות נעשות על ידי החברה באיטליה, והוא לא מטפל בהן באופן אישי. ב"כ הנתבעת הציג בפני
ו את מסמכי ההעברה, מהם עולה כי חסרה העברה לגבי חודש יוני 2013, אולם העד השיב כי הוא לא טיפל בהעברות הבנקאיות ואיננו יכול להסביר את החסר. לדבריו, החברה משלמת את הכל.
22.
העד הרצל טיטאן




העד טיטאן מסר בתצהירו כי הוא הבעלים של דירה 18
a
. הוא השכיר את הדירה לדדון לצורך השכרתה בשכירות משנה, מיום 1.9.12 עד ליום 1.9.13.

לאחר מכן לא נחתם חוזה חדש.
לדבריו, במפתיע בספטמבר 2013, נודע לו כי דירתו מושכרת על ידי הריביירה למר אנטוניו, כאשר הריביירה גובה את דמי השכירות מבלי שיש בידה חוזה להשכרת הדירה.
טיטאן פנה לטורג'מן, אשר אישר בפני
ו את הדבר, התנצל והתחייב לשלם את דמי השכירות. עקב התנהלות זו לדבריו סירב להשכיר את הדירה לריביירה לאחר חודש ספטמבר.

בעדותו בבית המשפט, אישר טיטאן את כל האמור בתצהירו.

לדבריו, הדירה הושכרה לדדון תמורת 3,300 ₪ בחודש והוא איננו יודע את תנאי השכירות של דדון עם השוכרים בפועל. טיטאן אישר כי מי שגילה את אוזנו כי ריביירה משכירה את דירתו בחודש ספטמבר 2013 היה דדון.

לדבריו גם היום דדון משכיר עבורו את הדירה ומשלם לו 3,300 ₪ בחודש, לא כולל דמי ניהול, חשמל, מים וארנונה.

עדות זו איננה רלוונטית לסוגיה שבמחלוקת – אם ביטול החוזה ע"י ריביירה עקב הפרות חוזה של דדון היה מוצדק. בית המשפט יתעלם איפוא מעדות זו, אף שהיא מלמדת באופן כללי על התנהלות שני הצדדים שלא היתה נקיה מפגמים, אך לא הצדיקה ביטול החוזה.

העדים מטעם הנתבעים
23.
העדה חדווה ג'מיל




חדווה היא מזכירתו של טורג'מן, אשר מסרה בתצהירה מיום 21.10.13, כי ביום 22.7.13, היא נתבקשה על ידי טורג'מן למסור את מכתב ההתראה הראשון לדדון ולמזכירתו. לדבריה, המזכירה נטלה את המכתבים אבל סירבה לחתום והיא דיווחה על כך לטורג'מן.
גם את המכתב על ביטול החוזה מיום 14.8.13, מסרה העדה ג'מיל לרינת מזכירתו של דדון ביום 14.8.13, אולם גם הפעם סירבה רינת לחתום על אישור קבלה.

העדה ג'מיל הוסיפה וציינה בתצהיר, כי המפתחות לכל הדירות שוכפלו ונמצאו בידי דדון, ולכן דדון לא היה צריך להגיע למשרדי הריביירה ולקחת מפתח כאשר השכיר דירות.
בחקירתה הנגדית בבית המשפט, אישרה ג'מיל כי היא משמשת כמנהלת החשבונות של הריביירה משנת 2006. לה עצמה יש שתי דירות בפרויקט המושכרות באמצעות הריביירה. העדה נשאלה שאלות לגבי שכירויות, אולם ציינה כי איננה עוסקת בחוזה שכירות אלא רק בהנהלת חשבונות.
24.
באשר למכתב מיום 22.7.13, חזרה ג'מיל וציינה כי כאשר ביצעה את המסירה, דדון לא היה במקום ולכן מסרה את המכתב לרינת, מזכירתו. לדבריה, היא לקחה שני סטים כאשר סט אחד נשאר אצל רינת וסט אחד הוחזר על ידה עם ציון אופן המסירה. ג'מיל אישרה כי המסמכים לא הועברו לא בפקס ולא במייל אלא רק במסירה ידנית באותו מעמד.

ב"כ הנתבעים הציג בפני
ג'מיל את המסמכים נ/2, תקבולים שחלקם בחתימתה.

ג'מיל הסבירה שכאשר דדון או מזכירתו רינת היו מביאים כספים היא הייתה רק חותמת שהיא קיבלה את הכסף ומעבירה אותו לטורג'מן ולא מעבר לכך.

ג'מיל נשאלה לגבי חתימותיה על קבלת כספים מדדון וממזכירתו גם לאחר ביטול החוזה, ביום 14.8.13, והיא ציינה כי היא לא התעסקה בעניינים המשפטיים ובכל פעם שהיו מעבירים לה כסף להעביר לטורג'מן היא רק חתמה לאישור על קבלת הכסף.
25.
אבי טורג'מן




אבי טורג'מן נחקר בחקירה נגדית ביום 18.3.14, לאחר ארבעה תצהירים שנמסרו על ידו, ביום 7.10.13, 24.1.14, 24.2.14 ו- 5.3.14.

כל החלק הראשון בחקירתו הנגדית של טורג'מן, עסק בסכומי הכסף של השכירות החוזית ובסכומים שהיה על ריביירה להעביר לדדון. כאמור במבוא עניין זה איננו רלוונטי לשאלה אם החוזה בוטל כדין, אם לאו.
26.
gts


בקשר לחברת
gts
חזר טורג'מן על טענתו, כי למרות שהיה חוזה לששה חודשים עם החברה, דדון התחייב להם שהם רשאים לעזוב את הדירות בכל נקודת זמן ללא חיוב, ובחודש יוני 2013, נאלצה ריביירה לתת זיכוי כספי בסך 334,000 ₪ לחברת
gts
לנוכח ההתחייבות של דדון לכאורה, מטעמה של ריביירה (ע' 50-51 לפרוטוקול).

אציין כבר כאן, כי בלתי סביר כי עניין מהותי כזה לא היה נמסר לעדה טובה פקטור אשר ניהלה את קשרי השכירות בין
gts

לריביירה, ועדותה מפריכה במידה רבה טענה זו של הנתבעים.
27.
טורג'מן אישר כי הועברו לו כל הסכומים בנוגע לדירות של דוד הירש, דיא מילאנו וסקודה, אולם לדבריו מדובר רק בחמש יחידות דיור. טורג'מן גם הסביר את החלוקה בין שכירות לתחזוקה ואישר את החישוב שערך דדון במסמך ת/1. לדבריו, דדון קיבל את כל מה שמגיע לו.

טורג'מן נשאל מדוע לא העביר לדדון כספים שהגיעו לו על פי החוזה, כפי שעולה מהחשבוניות ת/4, והוא השיב כי מדובר בחשבוניות בגין שכירות מאוגוסט עד אוקטובר, לאחר ביטול החוזה. בהתאם לחוזה, לדדון הגיע כסף רק מתקבול בפועל ולא מחשבונית עתידית (ע' 58 לפרוטוקול).

טורג'מן טען כי הוא משייך את הפגיעה במערכת החשמל לדדון כיוון שיומיים קודם לכן, כאשר היה קצר חשמלי בלוח המשרד של דדון, דדון איים שאם לו לא יהיה חשמל, לא יהיה חשמל לכל הפרויקט (ע' 60 לפרוטוקול).
28.
טורג'מן התבקש בחקירה הנגדית להצביע ולו על שוכר אחד אשר שילם לדדון והכספים לא הועברו לריביירה.

טורג'מן שב והזכיר את לאזלו ששילם 8,300 ₪ ביום 2.7.13, ולא הוצאה על כך קבלה והכספים לא הועברו לריביירה. בשיחה בין טורג'מן לדדון ביום 22.7.13, העלה טורג'מן בפני
דדון עניין זה.

טורג'מן הוסיף כי ביום 21.7.13, נודע לו כי לאזלו שילם ולא הוצאה קבלה ולא הועבר אליו הכסף, ורק לאחר שהוא צעק על דדון, דדון אישר כי הוא שכח והוציא ביום 22.7.13 את הקבלה (ע' 67 לפרוטוקול).
29.
טורג'מן הפנה גם לעניינם של לאזק, פול וריינהארט בגינם הוצאה קבלה באיחור. הוא נשאל מדוע במכתב ההתראה מיום 22.7.13, לא מופיעים עניינים אלו, וציין כי כיוון שמדובר היה באי הוצאת קבלה הוא חשש להעלות את הדברים על הכתב.

טורג'מן הפנה עוד לעניין קבלות 93335, 93336, 93337 והסביר מדוע העלה הדבר את חשדו: מדובר בשלושה לקוחות אשר לטענת דדון שילמו מקדמה בסכומים לא עגולים, באופן בלתי סביר, ולאחר מכן, לכאורה, הגיעו שוב בזה אחר זה באותו סדר לשלם את היתרה. לדבריו, הדבר מלמד כי מדובר בכספים ששולמו קודם לכן ושדדון ניסה להעלים מהריביירה (ע' 63-64 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט, הבהיר טורג'מן, שאין לו טענה כאילו ההסכמים עם שלושת השוכרים הוסתרו ממנו, אלא טענה שהקבלה הוצאה באיחור ניכר לאחר קבלת הכסף.
כאשר טורג'מן נשאל אם מדובר בהנחה שלו בלבד, שהכסף התקבל קודם לכן או בידיעה, הוא השיב כי דדון ורינת מזכירתו אישרו בפני
ו שהכסף התקבל קודם לכן והקבלה הוצאה באיחור. מסיבה זו דרש במכתב מיום 22.7.13, התחייבות מפורשת מדדון ומרינת מזכירתו, להוציא קבלות באופן מיידי ולהעביר את הכספים לריביירה (ע' 65 לפרוטוקול).
לדברי טורג'מן, מסעיף 10.3 לחוזה עולה כי דדון חייב להעביר את הכספים בתוך שבעה ימים לכל היותר, אולם הוא החזיק בכספים כחודש וחצי. יצויין כבר עתה, כי סעיף 10.3 עוסק בפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק, שדדון יהיה חייב לריביירה אם לא יתקן כל הפרה בתוך שבעה ימים מהתראה, ולא במועדי מסירת תקבולים.
30.
טורג'מן נשאל לגבי קבלת כספים מדדון גם לאחר ביטול החוזה על ידו, והסביר כי מדובר בהסכמים שהיו קיימים עוד לפני הביטול, בגין תקופות שחצו את תקופת הביטול, ולכן קיבל את הכספים מדדון למרות ביטול החוזה ביניהם.

ההכרעה
הסוגיה הראשונה – ביטול החוזה
31.
מדובר בחוזה מיום 4.4.2013, אשר בוטל ביום 14.8.13.

על בית המשפט לבחון בשלב ראשון אם החוזה בוטל כדין, היינו אם הוכח כי דדון הפר את החוזה באופן כזה המצדיק ביטול החוזה, ואם נשלחה התראה כמתחייב בחוזה.
32.
האם נמסרה התראה כדין



ראשית לכל, באשר לטענות הפורמאליות.


דדון טען כי לא קבל את מכתב התראה מיום 22.7.13.

כפי שציינתי בסקירת עדותו דדון אישר למעשה, כי מזכירתו רינת אמרה לו שתורג'מן נתן לה מכתב אולם היא סירבה לחתום.

דדון לא ידע להסביר, מדוע בתצהירו לא הופיע כלל המכתב המודיע על ביטול החוזה מיום 14.8.13.


דדון לא ידע להסביר, את העובדה שמכתב הביטול נ/1 מיום 14.8.13, אשר מציין מכתב התראה קודם, נענה לגופו, בלי כל התייחסות לטענה שמכתב התראה בכלל לא התקבל.
דדון נמנע מלהביא למתן עדות את מזכירתו רינת, שהיא העדה הרלוונטית לעניין קבלת המכתב, והדברים מדברים בעד עצמם, בבחינת בעל דין שנמנע מלהביא לעדות עד רלוונטי, חזקה כי עדותו הייתה מסייעת לצד שכנגד.

כפי שציינתי לעיל, השילוב של כל נסיבות אלה, מחזק את טענת הנתבעים כי מכתב ההתראה אכן נמסר לידי רינת מזכירתו של דדון.
33.
המסקנה

-

נוכח האמור לעיל שוכנעתי כי אכן המכתב נמסר על ידי הנתבעים למזכירתו של דדון. אף שבראש המכתב לא נאמר ברש גלי כי מדובר במכתב התראה, הרי שמנוסח המכתב ניתן ללמוד כי מדובר בהתראה של ריביירה כלפי דדון, בגין הפרות של העברת סכומי כסף והתראה על כך.

למרות שקבעתי כי מדובר במכתב התראה אשר נמסר לדדון, בניגוד לטענתו כי לא קבל את המכתב, הרי שגם התנהלות הנתבעים מעוררת תמיהות באשר לתום ליבם לביצוע ההסכם.

אין מחלוקת כי דדון וטורג'מן נפגשו מספר פעמים לאחר משלוח מכתב ההתראה בין באופן ישיר ובין אצל עורך דין גולן. לא ברור ומתמיה, מדוע הסתפקו הנתבעים במשלוח מכתב התראה, שמזכירתו של דדון סרבה לחתום על קבלתו, ולא ערכו ניסיונות נוספים למסור באופן ישיר את המכתב ולהעביר את תוכנו.

כאשר מדובר בחוזה ארוך טווח לגבי סכומים גבוהים למדי, ואם אכן ראתה ריביירה במכתב מכתב התראה לפני ביטול החוזה - כי אז מצופה מריביירה לוודא כי דדון קיבל את המכתב, מבין את האמור בו, ומבין כי אם ההפרות לא יתוקנו יבוטל ההסכם. הימנעותה של ריביירה מלעשות כן מלמדת על חוסר תום לב בשימוש בזכות חוזית.
34.
סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973,

קובע כי
בשימוש בזכות חוזית יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

בית המשפט העליון קבע כי

נכון הוא שעמידה על זכות חוזית איננה מהווה חוסר תום-לב, אולם ישנה משמעות לאופן בו צד לחוזה עומד על אותה הזכות, ולאופן בו היא מפורשת על-ידיו. שימוש בזכות חוזית בניגוד לרוח החוזה, במטרה לזכות ביתרון שהמשתמש אינו זכאי לו, הוא שימוש לרעה בזכות, בניגוד לחובתו של בעל הזכות לפי סעיף 39 לחוק החוזים (

ע"א 1351/06
מועין ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון
(17.9.07) והפסיקה הרבה המאוזכרת שם).
35.

עצם שימוש במכתב ההתראה על ידי הנתבעים, בטרם ביטול חוזה, מבלי לוודא כי אכן המכתב התקבל ליעדו, אף שהיו מספר הזדמנויות לכך, מעידה על חוסר תום ליבם של הנתבעים באופן השימוש בזכות זו.

מכתב התראה איננו רק הליך פורמאלי המקדים את ביטול החוזה. מכתב התראה נועד כדי שהצד המפר יוכל לתקן את התנהגותו.
36.
בענייננו, ריביירה הבינה כי דדון מסרב לקבל את המכתב. נערכו פגישות רבות. ניתן היה לשוב ולהעלות את העניין, כדי לוודא שדדון מבין שמדובר במכתב התראה, וכי מצופה כי יתקן את התנהגותו, אחרת יבוטל החוזה.

התנהלותה של ריביירה במשך אותה תקופה, מלמדת כי מטרתה היתה לבטל את החוזה, ולא כוונה בתום לב לאפשר תיקון ההפרות. בכך חטאה ריביירה בשימוש בזכות חוזית שלא בתום לב.
37.
האם הפר דדון את ההסכם?



זמן סביר להעברת התקבולים

באשר לטענות לגופן לגבי הפרות, יסודיות או רגילות, של דדון את ההסכם – במהלך עדותו של טורג'מן הוא אישר כי כל הסכמי השכירות הועברו כמתחייב (ראה למשל עמ' 50 ש' 24 לפרוטוקול). הטענה היחידה של ריביירה הייתה כי דדון לא דיווח על קבלת כספים מלקוחות, לא הוציא קבלות במועד והעביר כספים באיחור.

יש ממש בטענת דדון בסיכומים, כי בחוזה אין הגדרה ברורה תוך כמה זמן על דדון
להעביר כספים שקבל לידי הריביירה.

סעיף 3-2 לחוזה קובע תוך כמה כי על ריביירה להעביר לדדון את חלקו בדמי השכירות: תוך 7 ימים לאחר קבלת הכסף או לאחר קבלת מכתב ההתראה. סעיף 4.3 לחוזה קובע שכל סכום שיגבה דדון יועבר במלואו לידי ריביירה, אולם אין הוראה נגדית לגבי מועד העברות הכספים על ידי דדון.

יצוין כבר כאן כי עובדה זו מלמדת כי יש ממש בטענתו של דדון, שלא נסתרה על ידי הריביירה, כי מירב התקבולים נתקבלו ישירות ע"י ריביירה בהעברות בנקאיות מהלקוחות, ורק חלק קטן ביותר מדמי השכירות הועברו במזומן דרך דדון (כ- 2% להערכתו בעדותו). לכן כנראה, בחרו הצדדים במסגרת החוזה להתייחס למועד העברת כספים מריביירה לדדון ולא להפך.
38.
יחד עם זאת, ברור כי סכומי כסף שקבל דדון עבור ריביירה ושעליו להעביר לריביירה על פי החוזה יש להעביר בתוך זמן סביר.

סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, קובע כי

חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים תוך "זמן סביר"

. תנאי לתחולתו של סעיף 41 הוא העדר הסכמה בין הצדדים באשר למועד הקיום. מקום שבו הסכימו הצדדים על מועד הקיום, אין להוראת השלמה זו כל תחולה. לעתים הסכמת הצדדים אינה מפורשת וברורה. במקרים אלו יש צורך להתחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מן החוזה ומהנסיבות. בהיעדר כוונה סובייקטיבית משותפת של הצדדים באשר למועד קיומו של חיוב, יש לבחון אם ניתן להסתייע במבחנים אובייקטיביים לפירוש החוזה. מקום שבו ההליך הפרשני מוביל למסקנה כי קיים מועד מוסכם – אין מקום להשלמת פרט זה מכוח הוראת סעיף 41 הנ"ל. השאלה אם חלף הזמן הסביר תלויה בנסיבות המיוחדות של כל חוזה (ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין נ' ס.ע.ל.ר, פ"ד נב (1) 210 (16/02/1998)).
39.
במקרה הנדון בפני
נו, אין הגדרה ברורה בחוזה באשר לפרק הזמן בו על דדון להעביר כספים שקיבל לריביירה. משכך, ובהתאם להוראות סעיף 41 לחוק החוזים, יש להעביר הכספים תוך פרק זמן סביר. בהתחשב ביחסים בין הצדדים, ובהתנהלות כפי שתיארו אותה, זמן סביר הוא ימים עד שבועות בודדים.
40.
הטענות בדבר הפרת ההסכם



בעניין זה אין די בהפרחת טענות בעלמא, ויש לבחון כל טענה של רבייירה להפרת החוזה לגופה:

א.
באשר לתקבולים מלאזק, פול וריינהארט-

ראשית, אין כל ראייה למועדי תשלומים אחרים מאלו המפורטים בקבלות, מעבר לחשדות סתמיים של ריביירה שאין להם כל ביסוס.

שנית, באשר למועדי התשלום ע"פ הקבלות, אין מחלוקת בין הצדדים כי שלושת הלקוחות הללו שילמו מקדמות ביום 8.7.13 אשר הועברו כנדרש לידי הריביירה בו ביום (ראה נ/2).

כעולה מהמסמכים ביום 22.7.13 שולמה היתרה, אולם היא הועברה לריביירה רק ביום 25.8.13 באיחור של למעלה מחודש ימים.

דדון הסביר כי כאשר נפגש עם טורג'מן ביום 22.7.13, היה כסף במגירה של מזכירתו ולכן לא העביר אותו. יחד עם זאת הוא הדגיש כי לא ניסה להעלים דבר, משום שהמקדמות הועברו כנדרש ביום 8.7.13 כך שרביירה ידעה על השכירות ומדובר על מגבלות טכניות ופורמליות שהביאו לדחיה במועד התשלום.

ב.
באשר ללקוחות דוייטש ודיממסקי – הם לא הובאו למתן עדות. אין לי אלא לקבל את טענתו של דדון כי קבל את הכסף באיחור, מאחר שידע שמדובר בעובדים של חברת טרה אשר שוכרים דירות בתדירות ולעולם אין בעיה של תשלום עימם.

ג.
באשר ללקוח לאזלו – אכן התכתבות המייל מעלה תהיות לגבי מועד התשלום. ואולם, לאזלו עצמו לא הובא על ידי הנתבעים למתן עדות, כך שכל הדברים אותם טען בהתכתבות מייל, הנן רק עדות מפי השמועה.

דדון הסביר גם לגביו, כמו לגבי דויטש ודימזזקי, מדוע התשלום נעשה לשיעורין כך שהוציא את הקבלה רק לקראת סוף התקופה. בהעדר עדות נגדית של מר לאזלו, אין לי אלא לקבל את עדותו של דדון בעניין זה או לפחות לקבוע כי לא הוכח על ידי ריביירה כי מדובר בהפרה.

ד.
לגבי חברת

gts

– התרשמתי מאמינותה של העדה טובה פקטור, אשר העידה על ההתנהלות בין חברת
gts
בין דדון וריביירה, בלי להטות פנים לצד זה או אחר. קשה להאמין שעדה זו, אשר הייתה אחראית על ההתקשרות לא הייתה יודעת על זיכוי רב מימדים של למעלה מ- 300.000 ₪, שלטענת טורג'מן ניתן לחברת
gts
נוכח ההתחייבות של דדון. היא הסבירה כי לעיתים בקשה חברת
gts
החלפות בין דירות חודשיות ליומיות על מנת לחסוך עלויות אולם באופן כללי כמות הדירות רק גדלה. מכל מקום, טענותיו של טורג'מן בעניין זה, בקשר להתנהלות לקויה של דדון - הופרכו.

ה.
לגבי אנטוניו סייגליה – העד הובא למתן עדות נוכח טענתו של טורג'מן כי חלק מדמי השכירות לא הועברו לריביירה. העד העיד כי כל דמי השכירות הועברו בהעברות בנקיות באופן ישיר באמצעות דדון. כך שגם אם חודש אחד לא שולם הרי ברור שאין לתלות עניין זה בדדון.

ו.
באשר לשיכון "מקורבים", עלה שם אחד בלבד, לגביו הסכים טורג'מן בעדותו כי נערכה שיחה טלפונית בה נודע לו על העניין, כך שאין מדובר בהסתרה (ע' 56 לפרוטוקול).
41.
במסגרת עיקרי הטיעון, טענה ריביירה כי דדון הפר את ההסכם בארבע טענות: גביית דמי שכירות בלא להעבירם לריביירה שבועות רבים ; השכרת דירות ללא ידיעת ריביירה תוך נטילת דמי השכירות ; שימוש בדירות למקורבי דדון ללא ידיעת הנתבעת וללא תשלום ; חתימה על הסכמי שכירות בניגוד לחוזה תוך הסתרתם מריביירה (ס' 6 לעיקרי הטיעון).

כבר בעדותו, הסכים טורג'מן כי אין ממש בטענות השניה והרביעית. הוא הודה כי כל המסמכים הועברו כמתחייב בחוזה, וטענתו היא רק לגבי איחור בהעברת תשלומים.
כמתואר לעיל, ריביירה לא הוכיחה אף אחת מטענותיה, למעט איחור בהעברת התשלומים לגבי לאזק, פול וריינהארט – וזאת כאשר מקדמות לגבי אותם שוכרים הועברו במועד, ולגבי יתרת התשלומים הוצאה קבלה של ריביירה כנדרש, כך שדבר לא הוסתר מריביירה.
42.
באשר לאיחור בהעברת התקבולים, נכון אני לקבל את טענת ריביירה לגבי הסכומים הללו, כי
מדובר בחריגה מהזמן הסביר, גם שעה שלא נקבע בחוזה מועד מדוייק להעברת הכסף.

דדון עצמו הודה כי ע"פ הבנתו היה עליו להעביר את הכסף בהקדם האפשרי, ואם לא העביר היה זה רק בגלל נסיבות פרוצדוראליות, כגון כסף שהתקבל בלילה, העדר הזדמנות להפגש ולהעביר את הכסף וכיו"ב.

ייתכן שבין הקבלות ניתן למצוא עוד כמה תשלומים דומים שהועברו באיחור, אולם מדובר שוב בסכומים קטנים יחסית לגובה החוזה, ובכספים שלא הוסתרו, כי הוצאה לגביהם קבלה כדין, בפנקס קבלות של ריביירה.
43.
אני מאמץ את טענת דדון, שלא הופרכה, כי כאשר מדובר היה בשוכרים מחברה ידועה, דוגמת טרה, הרי שלא התעקש על תשלום דמי השכירות מראש, גם כשלא הכיר את השוכרים, מתוך שכך היה מקובל, לעולם לא היתה בעיה עם תשלום דמי שכירות בדרך זו, ודמי השכירות שולמו לעיתים לשיעורין, לקראת תום התקופה או אף לאחריה. גם אם ראוי היה שדדון יודיע על כך בכתב לריביירה כדי למנוע טענות מעין אלה, הרי שאין בכך הפרה של החוזה.
44.
באשר לטענה בדבר הוצאת קבלות באיחור, הטענה לא הוכחה. הראיה היחידה לכך היא המייל של מר לאזלו, המהווה כאמור עדות שמיעה. כל השאר הן השערות המהוות עדות סברה ותו לא.
45.
מכל האמור לעיל עולה כי למרות שמדובר בהסכם הנוגע לעשרות ואולי מאות אלפי שקלים, ולטווח שנים ממושך, הרי שכל מה שהוכיחה ריביירה לגבי הפרות של דדון, הם איחור בהעברת שלושה סכומים מינוריים של 5,680 ₪ לערך כל אחד מהם, סכומים שנתקבלו ביום 18.7.13 והועברו רק ביום 25.8.13

. כל שאר הטענות לגבי הפרות של דדון לא הוכחו.
46.
טענת הקנוניה
מנגד, טענת דדון, כי מדובר בחתימה שלא בתום לב על החוזה, תוך כוונה להעביר את הלקוחות של דדון לריביירה ולבטל את החוזה לאלתר, היא ספקולציה בלבד שלא הוכחה.

עם זאת, כאשר מדובר בחוזה לתקופה של חמש שנים שרק נחתם שלושה חודשים קודם לכן, מצופה כי שני הצדדים יעשו כל מאמץ לקיים את החוזה, ולא ייתלו בהפרות מינוריות כדי להצדיק ביטול מיידי של החוזה.
47.
בהתחשב בהיקף החוזה, והסכומים הכבדים שריביירה הייתה חייבת לדדון בגין חלקו בדמי התיווך לגבי תקבולים שהועברו ישירות לחשבונה, וכן בהתחשב בכך שהמקדמות לגבי אותם לקוחות הועברו כמתחייב, כך שלא הייתה שוב אפשרות להסתיר סכומים אלה – בנסיבות אלה נראה לי כי ביטול הסכם על יסוד הפרה מינורית שכזו איננו ראוי ואיננו מהווה שימוש בתום לב ובדרך מקובלת בזכות חוזית.

48.
ההלכה הפסוקה לגבי ביטול הסכם על יסוד הפרה מינורית

-


כאמור לעיל, כל שימוש בזכות חוזית חייב להעשות בדרך מקובלת ובתום לב.

כב' השופטת חיות הבהירה לאחרונה, כי
ההבחנה הקבועה ב
דיני החוזים
בין הפרה יסודית להפרה שאינה יסודית, משקפת את הגישה לפיה ההצדקה ליתן בידי הנפגע את הזכות לביטול החוזה באופן מיידי, ראוי לה כי תקום מקום שבו ההפרה הינה משמעותית וחמורה. כאשר
מדובר בהפרה מינורית, אין לאפשר הסתלקות חד-צדדית ומיידית של הנפגע מן
החוזה.
אבחנה זו באשר למשקלה של ההפרה, נועדה להבטיח שלא יחמירו נפגעים על קוצו של יוד ושלא יעשו מכל הפרה קלה ובלתי משמעותית אמתלא לביטול חוזה, שחדל להיות לרוחם
.

עוד ציין בית המשפט, כי

עיכוב קצר בביצוע התחייבות חוזית, ובייחוד התחייבות כספית, אין בו בדרך כלל, כדי לעקר את יסודותיו העסקיים של החוזה, משום שניתן להתגבר על הפרה כזו ולתקנה בקלות יחסית

ועל כן, ככלל, הוא אינו עולה כדי הפרה יסודית
(ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' אליהו ניאגו (13.8.13) והפסיקה הרבה המאוזכרת שם).
49.
מן הכלל אל הפרט



מדובר בהתנהלות חוזית ארוכת שנים, כאשר משרדיהם של דדון וטורג'מן נמצאים בסמוך, הם מקיימים פגישות ומעבירים כספים מפעם לפעם. מדובר בכספים שלא הוסתרו מריביירה ולא הייתה כל מניעה להעיר לדדון על האיחור בהעברת הכסף. דדון רצה בכל מאודו בקיום ההסכם, ולא היה מסתכן בהימנעות מהעברת סכומים מינוריים אלו, בכך שהדבר יביא לביטול ההסכם. מדובר איפה בהזנחה בלבד או ברשלנות בניהול הכספים, ולא בניסיון מכוון להעלים כספים מריביירה ולמנוע ממנה את המגיע לה.
50.
כפי שציינתי לעיל, כאשר בחנתי את הטענות הפורמליות – גם התנהלותה של ריביירה בהתייחסות למכתב ההתראה, מלמדת על שימוש שלא בתום לב בזכות חוזית.

ניכר כי ריביירה רצתה בכל מאודה בביטול ההסכם.

לשם כך היא נתלתה בפגם מינורי בהתנהלותו של דדון, העבירה מכתב התראה שמזכירתו סירבה לקבל, ולא הזכירה יותר את העניין בשיחות ובמפגשים אחרים, מתוך תקווה כי ההפרה לא תתוקן וניתן יהיה לבטל את ההסכם.

כך לא נוהג בעל חוזה המעוניין באמת ובתמים בקיום חוזה.
51.
גם התנהלות ריביירה לאחר ביטול החוזה, יכולה להעיד על הנסיבות שהביאו לביטולו. עד ליום 14.8.13, גם לדעת ריביירה עמד החוזה בתוקפו. היה על ריביירה להעביר איפוא לדדון את חלקו בגין כל תקופת שכירות עד לאותו מועד, גם אם דמי השכירות הועברו באיחור. ריביירה לא עשתה זאת, ומנגד המשיכה לקבל מדדון תקבולים במזומן שקיבל קודם לכן.
52.
נוכח כל האמור לעיל, אף שקבעתי כי דדון הפר את ההסכם הפרה מינורית באיחור בהעברת שלושה סכומים שאינם גדולים, הרי שאני מוצא כי לא קמה עילה המצדיקה את ביטול החוזה וכי הביטול נעשה שלא כדין.
53.
לו הייתה התביעה מנוסחת בצירוף סעד חלופי לאכיפה, בדמות תביעת פיצויים בגין ביטול החוזה שלא כדין, יכול היה בית המשפט להתייחס לעניין מהות ההפרות, טיב הביטול וגובה הנזקים. דא עקא, התובעים בחרו לצמצם את תביעתם אך ורק לעניין אכיפת החוזה ותו לא, ובכך כבלו את ידיו של בית המשפט.

הסוגיה השניה – אכיפת החוזה
54.
ריביירה טענה בסיכומיה, ואף צרפה אסמכתאות משפטיות לעניין זה כי גם אם ייקבע כי ביטול החוזה לא נעשה כדין – בנסיבות המיוחדות של היחסים בין הצדדים בעניינינו, אין מקום להורות על אכיפת החוזה (יודגש כי דדון נמנע מהגשת אסמכתאות נגדיות, אף שהותר לו לעשות כן).
55.
באשר להתנהלות הצדדים ולמערכת היחסים ביניהם, התרשמתי כי קיימת מערכת יחסים עכורה של חוסר אמון בולט אם לא למעלה מזה. להלן רק כמה דוגמאות לאמור:

א.
מדובר כבר בחוזה שני, לאחר טענות הדדיות קשות באשר לנסיבות הפסקת היחסים החוזיים הקודמים.

ב.
מדובר בחוזה ארוך טווח אשר בתקופה הקצרה של חייו, כארבעה חודשים, צברו הצדדים שפע טענות הדדיות קשות ונוקבות האחד כנגד זולתו.

ג.
בין הצדדים יחסים עכורים גם מעבר ליחסים החוזיים, למשל במסגרת הגשת שטרות של דדון להוצאה לפועל, לטענתו ללא צידוק.

ד.
כעולה מתצהיר התובע, מדובר בהתנכלות חוזרת ונשנית של ריביירה, למשל בכך שהנתבע ביקש לפטר את מזכירת התובע, למרות הוראה חוזית לעניין זה, בכך שהנתבע הפנה את שיחות הטלפון הנכנסות לפרויקט ממספר הטלפון של התובע אל הנתבע, על מנת לעקוף התובע, ועוד.

ה.
הנתבעים טענו שהתובע העמיד גנרטור בלובי המרכזי של הפרויקט אשר גרם למפגעי רעש, עשן ופיח בלובי ובשאר הפרויקט ואף הפעיל את מערכת אזעקת האש בבניין.

ו.
מנגד טען התובע, כי

הנתבעים חסמו את רכבי התובעים בחניון הפרויקט, ביטלו הצ'יפים האלקטרוניים, כך שלא יוכלו להיכנס לחניון, סילקו לקוחות התובע מהפרויקט.

ז.
מדובר בטענות הדדיות לגבי פגיעה במערכת החשמל, איומים ואלימות פיסית, טענות בעלות גוון פלילי שהביאו להגשת תלונות במשטרה.

ח.
טענות הדדיות, חוזרות ונשנות, לגבי הפרת הסכם הביניים, אשר ניסה לייצב את מערכת היחסים באמצעות עורכי דין לתקופת ההליך המשפטי, ואף זאת לא צלח.
56.
אלה רק חלק קטן מנתונים המלמדים על טיבה של מערכת היחסים בין הצדדים. מדובר במערכת יחסים עכורה ביותר, במסגרתה שורר חוסר אמון בסיס בין שני הצדדים אשר הגיע עד לתלונות הדדיות במשטרה, איומים וטענות הדדיות חמורות, חוזרות ונשנות, על אי קיום החלטות שיפוטיות.
57.
אין מדובר בחוזה המחייב מגע מצומצם בין הצדדים כגון חוזה לאספקת נכס. דדון מבקש להורות על אכיפה של חוזה תיווך, המחייב מערכת יחסים קרובה והדדית, שיתוף פעולה בין הצדדים ואמון רב על כל צעד ושעל.

נכון שהכלל הוא אכיפת חוזה שבוטל שלא כדין, אולם ישנן נסיבות בהן אכיפת החוזה היא בלתי סבירה או בלתי אפשרית.

שוכנעתי מהתנהלות הצדדים, כי מדובר באותו מקרה חריג בו אכיפת החוזה היא בלתי אפשרית. אם יאכוף בית המשפט את קיומו של החוזה, קרוב לודאי שהצדדים יגיעו שוב ושוב לערכאות משפטיות בנוגע לטענות הדדיות, ואולי אף לתלונות נוספות במשטרה.
58.
ההלכה הפסוקה בנוגע לאכיפת חוזה



נקודת הפתיחה היא כי חוזים צריך לקיים. אי אמון איננה מילת קסם הסוללת מסלול עוקף לחובה לקיים חוזים ולאכיפתם במקרה הצורך. עם זאת, במקרים חריגים, כאשר תרופת האכיפה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, אפשרו בתי המשפט שלא לאכוף חוזים ולבכר סעד של פיצויים.
59.
סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, קובע את תרופת האכיפה כסעד בעל מעמד בכורה, ולצידו את סעד הפיצוי.

סעיף 3 לחוק הנ"ל, מסייג את הזכות לאכיפת החוזה, אם מדובר בכפיה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי (ס' 3 (2) לחוק), אם ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי-סבירה של פיקוח בית המשפט (ס' 3 (3) לחוק) או אם אכיפת החוזה היא בלתי-צודקת בנסיבות הענין (ס' 3 (4) לחוק).
60.
החוזה בין הצדדים בענייננו הוא חוזה תיווך, בו ניתנה לדדון בלעדיות בהשכרת דירות שבבעלות הנתבעים. הקשר העסקי בין הצדדים לחוזה התיווך, דומה במהותו לקשר עסקי בין צדדים לחוזה זיכיון, סוכנות או הפצה, שהם חוזים אשר במהותם מבוססים ומחייבים יחסי אמון. משהופר האמון, קבעה הפסיקה כי לא ניתן לכפות את המשך קיומו של הקשר. לזכות הצד שנפגע מהפסקת הקשר עומד הסעד של תביעת פיצויים אך לא של אכיפה.
61.
בעבר קבעה כב' השופטת נתניהו: "...ביחסי יצרן (או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נימוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים... ...כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר, אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו. לא ניתן להבטיח קיומם של יחסי אמון בכפיה..." (ע"א 442/85 - משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול, פד מד (3) 661 (11.7.1990) פסקה 5).
נכון שבעניין זוהר דובר בחוזה ללא מועד סיום, אולם הראציונאל לפיו לא ניתן לכפות יחסי אמון, בעינו עומד.
62.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לגבי חוזה זכיינות:

"...ההלכות שנפסקו בעניין מצב זה של ביטול חד צדדי של הסכם זיכיון הינן חד משמעיות, ונגזרות מהלכות דומות שנפסקו בעניין הפסקת יחסי עבודה בין מעסיק לעובד. הכלל הוא שלא ניתן לאכוף הסכם זיכיון בניגוד לרצונו של של היצרן ו/או בעל הזכויות בנכס שהעניק את הזיכיון. לכל היותר זכאי בעל הזיכיון כמשווק, מוכר, מפיץ וכד' לפיצוי מתאים, אם בוטל ההסכם הזיכיון עימו ללא צידוק ו/או ללא התראה של זמן סביר מראש. ואולם לא ניתן לחייב את בעל הזכויות/יצרן/ספק להמשיך את ההתקשרות עם בעל הזיכיון/המשווק. קשר עסקי זה, מחייב יחסי אמון ומשהופר אמון ואחד הצדדים אינו מעוניין עוד בקיום הקשר, לא ניתן לאכוף את המשך קיומו של הקשר. לזכות הצד הנפגע מהפסקה חד צדדית של הקשר עומד הסעד של תביעת פיצוי מתאים בגין הנזקים שנגרמים לו..." (בש"א (מח' חיפה) 9705/02, מתאים לי ואח' נ' יהודית בדוסי (21/07/2002)).
63.
כב' השופטת חיות התייחסה לעניין זה של מערכת יחסים ייחודית לגבי הסכמי הפצה המחייבת אמון וקבעה כדלקמן:

"...מערכת היחסים בין קרסו ללוי עוגנה בהסכם הפצה, שהינו מסוג החוזים אשר לגביהם נפסק כי הם מבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים... ...על כן, צדק בית המשפט בדחותו במקרה דנן את הבקשה למתן סעד זמני וזאת בהתאם להלכה לפיה, ככלל, אין לכפות על צדדים להסכם מסוג זה שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם בניגוד לרצונו של מי מהם, והתרופה המתאימה למקרים מעין אלה איננה צו מניעה או צו עשה זמני, כי אם סעד של פיצוי כספי... ...ייאמר כי אם בסופו של יום תתקבל עמדתה של לוי באשר לאופן התנהלותה של קרסו, ניתן יהיה לפצותה על כך בכסף" (רע"א 7246/11 - חיים לוי סוכנות רכב בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ, (16/01/2012) ור' באופן דומה: רע"א 3031/97, ארז שיווק והפצה נ' ש. שמיע בע"מ (04/06/1997) וכן: רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 (20.1.13)).

אף שבעניין חיים לוי מדובר היה שם רק בסעד זמני, מצאה כאמור כב' השופטת חיות לקבוע כי סעד הפיצויים הולם יותר במקרה מעין זה מסעד האכיפה.
64.
כב' השופט גרוניס, כתוארו אז, קבע כי במקרה של חוסר אמון, סעד של אכיפה מעורר קושי, שכן הוא מחייב את הצדדים להמשיך בעל כורחם לשתף פעולה זה עם זה. אין לכפות על צדדים להסכם שיחסיהם עלו על שרטון להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי, בניגוד לרצונם. התרופה ההולמת למקרים אלו איננה צו (מניעה או עשה) זמני כי אם מתן פיצוי כספי (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, (13/12/2005)).
65.
ממש לאחרונה, בעניין ארנון פז, חזר בית המשפט העליון על הלכה זו. כב' השופט סולברג הדגיש כי ככלל, בית המשפט לא יכפה על צדדים להסכם שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם, בניגוד לרצונו של מי מהם. אף כאן הודגש כי הסעד המתאים בדרך כלל למצבים מעין אלה איננו צו מניעה או צו עשה המחייב המשך קיומו של ההסכם, כי אם סעד של פיצוי כספי. נקבע כי סוגי ההסכמים שלגביהם הוכרה ההלכה הנ"ל, אינם בגדר רשימה סגורה. ככל שההסכם מצריך יחסי אמון ושיתוף פעולה רב יותר בין הצדדים, כך תגבר הנטייה שלא לחייב צד להמשיך בעל כורחו בהסכם. אם אכיפת היחסים החוזיים בין הצדדים תצריך כנראה מידה גבוהה של פיקוח על-ידי בית המשפט, הנטייה היא שלא ליתן סעד זמני, שמשמעותו היא למעשה אכיפת החוזה (רע"א 4884/14 - ארנון-פז (1985) בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל, (10.8.2014)).
נכון שאף בעניין ארנון פז מדובר בבקשה לסעד זמני, אולם הדברים נכונים לדעתי גם בשלב בו אנו עומדים כעת.

מן הכלל אל הפרט
66.
הפסיקה קבעה כי במקרים של יחסי אמון, אין מקום להורות על אכיפה. ברור שאכיפת החוזה בין דדון וריביירה תחייב שיתוף פעולה הדוק ביניהם. היחסים בין הצדדים מחייבים תקשורת אינטנסיבית ועבודה משותפת שוטפת. מצב דברים זה דורש קיום מערכת של יחסי אמון בין הצדדים. בהתחשב במתיחות הרבה, ביחסים שהידרדרו לכלל תלונות במשטרה, ברור שהמצב בין הצדדים כיום רחוק מאד ממצב של יחסי אמון. על כן, ובהתחשב במצב המשפטי שתואר, לא ניתן לאכוף עליהם המשך עבודה משותפת בהתאם לחוזה התיווך.
67.
הזכות לאכיפת החוזה מסוייגת בחוק אם מדובר בעבודה אישית או שירות אישי, אם ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח, או אם אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין (ס' 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970).
בענייננו, מדובר בחוזה תיווך שהוא מעין שירות אישי.

בענייננו, היחסים העכורים בין הצדדים יחייבו פיקוח הדוק של בית המשפט.

בענייננו, חרף הביטול שלא כדין, הרי שאפקטיבית יהיה בלתי אפשרי לקיים את החוזה ולכן אכיפתו היא בלתי אפשרית.
68.
בנסיבות אלה הופנו הצדדים עוד במהלך שמיעת התיק להליך של גישור, בניסיון למצוא פתרון של פיצוי דדון, מבלי שיהיה צורך באכיפת ההסכם. צר הדבר כי הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות כך שיצטרכו לנהל הליכים נפרדים בעניין הפיצוי הכספי.
69.
דדון טען בסיכומים מטעמו כי "משיקבע בית המשפט שהחוזה בוטל שלא כדין, והנתבעים יבינו כי התרגיל שלהם לא צלח, ימצאו הצדדים את הדרך לקיים את החוזה". נוכח התנהלות הצדדים עד עתה, וחוסר האמון הבולט ביניהם, אינני רואה כל אפשרות לאכיפת החוזה ולהמשך מערכת היחסים ביניהם. בית המשפט איננו מוסמך לתקן את החוזה או לשנות את מערכת היחסים בין הצדדים כפי שנקבעה בחוזה. בית המשפט מוסמך רק לאכוף את החוזה, ככתבו וכלשונו.

עובדה היא, שאפילו הסכם הביניים, אליו הגיעו הצדדים בהסכמה, במסגרתו התחייבו ב"כ הצדדים לפעול כנאמנים עבור הצדדים, במטרה למנוע כל מגע ישיר שיכול לגרום לבעיות, גרר התנגחויות ובקשות אין ספור, המלמדות כי כל אכיפה של ההסכם, בכל הסדר שהוא, תהווה כר לטענות חדשות ולהתנצחויות בלתי נפסקות.
70.
המשפט הלטיני

pacta sunt servanda


מוכר וידוע. חוזים נועדו על מנת שיכובדו. גם חוק החוזים קובע את תרופת האכיפה כתרופה ראשונה במעלה. בענייננו, החוזה בוטל שלא כדין, ובצדק עתרו התובעים לאכיפתו. יחד עם זאת, ישנן נסיבות בהן אכיפה היא בלתי רצויה, ויש להעדיף את סעד הפיצויים. ענייננו הוא אחד מאותם מקרים חריגים.

71.
נוכח האמור לעיל, אני קובע כי החוזה בוטל שלא כדין, אולם אינני מורה על אכיפתו
.

72.
בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו
.

73.
בנסיבות העניין, אני קובע עוד כי התנאים וההסכמות שנקבעו ע"י הצדדים בהסכם הביניים מיום 24.10.13, אשר קיבל תוקף של החלטה, ימשיכו לעמוד בתוקפם עד ליום 1.12.14, על מנת לאפשר לצדדים לשקול את עמדתם מבלי שיהיה שינוי בנסיבות.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט"ו אלול תשע"ד
,
10 ספטמבר 2014
, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 31598-09/13 אריק דדון נכסים בע"מ, אריק דדון נ' מגדלי הריביירה אשקלון בע"מ, חיים טורג'מן, אברהם טורג'מן (פורסם ב-ֽ 07/09/2014)