פסקי דין על קיבוץ יראון | פסקי דין על אילן בן דור | פסקי דין על אילנה בן דור | פסקי דין על שלום אוחנה ואח' |

27913-04/13 א     03/09/2014




א 27913-04/13 קיבוץ יראון נ' אילן בן דור, אילנה בן דור, שלום אוחנה ואח'








בית משפט השלום בצפת



ת"א 27913-04-13 יראון נ' בן דור ואח'




תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג

התובע
קיבוץ יראון


נגד

הנתבעים
1.אילן בן דור
2.אילנה בן דור

3.שלום אוחנה

4.שלטל הובלות בע"מ



החלטה

1.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי אין למנוע מהתובע לגלות ולהגיש ראיות נוספות מטעמו ואולם, אין להיעתר לבקשה לחסותן עד לחקירת עדי הנתבעים.


אציין כי בניגוד לנטען בתשובת התובע, כאילו המדובר רק בבקשה להגיש תצהיר גילוי מסמכים משלים ולחסות את הקלטות עד לאחר חקירת עדי הנתבעים, המדובר למעשה גם בבקשה להגשת ראיות נוספות באיחור. ברי כי לא ניתן להגיש הקלטות מבלי להעיד את מבצע ההקלטה.

עוד יצוין כי במקביל הגיש התובע בקשה לזימון עדים, תוך הפניה לכך שבהתאם לדין בית המשפט לא ימנע הגשת עדים רלוונטיים לחשיפת האמת. גם בבקשה זו יש משום בקשה להגשת ראיות-עדויות, נוספות, באיחור (ראה סעיפים 4,5 להחלטתי מיום 3.10.13).



לטענת התובע, המדובר בראיות – קלטות שמע ווידאו, שהגיעו לידיו אך לאחרונה בעקבות חקירה נוספת שנערכה עבורו לאחר הגשת התצהירים בתיק. התובע טען כי המדובר בהקלטות של מי שאמורים להיות עדים חדשים במשפט ויש בהן כדי לסתור את גרסת הנתבעים.






שקלתי את טענות הצדדים ולהלן הכרעתי:

2.

הכלל הוא כי על בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת.
ראו דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 2137/02
אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ
(טרם פורסם), בהחלטתו מיום 30.7.02 כדלקמן:

"
הכלל לענין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'
"

בכדי לסטות מן הכלל הנ"ל, על בית המשפט להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה ובשלב בו מוגשת הבקשה. ככל שההליך נמצא בשלב מוקדם- כך יטה בית המשפט להיעתר לצירוף הראיה החדשה:

"בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר".

3.
במקרה
דנן, אי הגשת הראיות הנוספות במועד מהווה מחדל שלא הוסבר דיו על ידי התובע: הטענה כאילו ההקלטות בוצעו רק לאחרונה אין בה כדי להסביר את סיבת המחדל ולא ברור מדוע לא פנה התובע להשלמת החקירה במועד מוקדם יותר ומה הסיבה שהחקירה הרלוונטית נערכה רק לאחר הגשת התצהירים. הטעם הנטען בסעיף 13.3 לתשובת התובע,אינו מצדיק הגשת ראיות באיחור וברי כי טענה מסוג זה יוכל להעלות כל תובע כטעם להגשת ראיות מטעמו לאחר הגשת ראיות נתבע ובניגוד לסדר הדין.

יחד עם זאת, בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף בשלב הערעור, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין (ראו
בספרו של השופט א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, בעמ' 616-617) . ההלכה הינה כי על הגשת ראיות באיחור,כמו על כל פגם פרוצדוראלי,ניתן לפצות בהוצאות ואף לאפשר לצד שכנגד להשלים ראיותיו.

4.
במקרה דנן, טרם החל שלב שמיעת העדויות. התרת הבאת הראיות הנוספות עלולה אמנם לגרום להתמשכות ההליך ויתכן שאף תעורר את הצורך בהבאת ראיות משלימות מטעם הנתבעים וקביעת מועד הוכחות נוסף. אולם, בשלב זה, בטרם החל שלב שמיעת ההוכחות ונוכח חשיבות חשיפת האמת, מצאתי להעדיף מתן אפשרות לתובע להציג את מלוא הראיות הרלוונטיות תוך חיובו בהוצאות בגין האיחור בהגשת הבקשה, על פני השיקול של הארכת הדיון.


5.
הבקשה לחסיונן של הראיות החדשות עד לאחר חקירת עדי הנתבעים-
אמנם היו מקרים (בעיקר עת דובר בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף או בתביעות ביטוח), כאשר הנתבעת הכחישה את עצם התרחשות האירוע או נסיבותיו, בהם העדיפו ביה"מ את אנטרס גילוי האמת בדרך של הפתעת היריב ושמירת הראיות הסותרות באפילה זמן מה, על פני הגישה המקובלת המחייבת משחק בקלפים גלויים.(ראה בעניין זה רע"א 4249/98 סויסה נ.הכשרת הישוב פד' נ"ה (1) 515, להלן:"הלכת סויסה" וכן ראה ת"א 4780/94 המאם נ. לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ שם דובר בהקלטות שביצע חוקר הנתבעת).

יחד עם זאת ברע"א 5266/10 פלוני נ. מרכז רפואי פלוני (להלן: "עניין פלוני"), נדרש ביה"מ העליון במישרין לסוגיה האמורה, במקרה בו התובע ולא הנתבע, הוא המבקש גילוי מאוחר של ראיותיו. ביה"מ הבהיר שהתובעים, שם אכן רשאים לטעון חיסיון במסגרת הליך מקדמי לא לגלות את ההקלטות, אך אם ברצונם להסתמך על הראיה הם חייבים לחשוף אותה, ואין לדחות את סדר הבאת הראיות, אלא במקרים חריגים ונדירים. ביה"מ העליון קבע שם כי הסיכון שחשיפת הנתבע לראיות התובע תביא את הנתבע ליצירת גרסת בדים,הוא סיכון כללי הקיים ברוב התביעות ואין בו לבדו כדי לשמש הצדקה לסטיה מסדר הבאת הראיות ולקבלת בקשת תובע להציג ראיות מסוימות, רק לאחר הצגת ראיות הנתבע:

"אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות"


ביה"מ שם לא התעלם מהלכת סויסה, אלא הבהיר כי הלכה זו התייחסה להליכים המקדמיים ולא לשלב ניהול התביעה גופה וכי יש להבדיל בין המקרה הנידון בהלכת סויסה, בו הנתבעת היא שביקשה לדחות את חשיפת הראיה ולכן לא השתנה סדר שמיעת הראיות (שכן הנתבע ממילא מגיש ראיותיו אחרי התובע), לבין מקרה בו התובע מבקש לדחות חשיפת ראיותיו עד לאחר הגשת ראיות הנתבע:

"לעומת זאת, דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים" (שהרי דחיית הצגתה של ראיה פועלת ל"סגירת הקלפים") ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר".

בית המשפט העליון הבהיר כאמור, שהחשש שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים, אין בו כשלעצמו להוות טעם לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. למעשה התרת עיון מאוחר במקרה כזה תפגע בנתבע פגיעה כפולה:הן בכלל של
משחק בקלפים פתוחים והן בכללים הדיונים וסדרי הדין ביחס לסדר הצגת הראיות. לפיכך פגיעה מסוג זה תהיה מוצדקת, כאמור, לעיתים רחוקות ביותר.

6.
במקרה דנן, המערער לא הצביע על טעם מיוחד לסטייה מההלכה הפסוקה כאמור. מלבד הטענה כאילו הנתבע 1 התייחס בתצהירו להקלטתו בה הצהיר על שכר בסך 57,000 ₪ וטען כי המדובר בהתרברבות, לא הוצג כל טעם המצדיק היעתרות לבקשה.

ב-
בר"ע (ת"א) 1753/04
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גולד
, קבעה כב' השופטת גרסטל כי כאשר הנתבע מכחיש את הטענות המיוחסות לו באופן פרטני ותוך מתן גירסה נגדית עניינית, הרי שאין הצדקה לדחיית מועד העיון. באופן דומה נקבע

בש"א (מחוזי י-ם) 386/02
בנק אינווסטיק כללי בע"מ נ'

tonedoor ltd
,
כי כאשר גרסת צד הינה כללית ולקונית והמדובר בהכחשה גורפת, בית המשפט יטה לחרוג מן הכלל של גילוי מירבי
ויאפשר עיון מאוחר.יודגש כי באותו מקרה דובר בראיות מטעם הנתבעים ולכן אף לא היה בדחיית העיון, כדי לשנות מסדר הבאת הראיות.

במקרה דנן, הנתבע פירט את גרסתו באשר לגובה השתכרותו, הן בכתב הגנתו והן בתצהירו, ואף הסביר את דבריו ביחס למשכורת גבוהה יותר, כהתרברבות.לא מצאתי כל טעם בגינו יש לאפשר לתובע להציג ראיותיו הנוספות, רק לאחר החקירות הנגדיות של הנתבעים.

התובע מבקש למעשה לשנות את סדר הבאת הראיות בעניין וזאת ללא כל טעם מיוחד המצדיק שינוי זה מהוראת המחוקק.

7.
אציין כי עיינתי בפסיקה אליה הפנה התובע בסעיף 26 לבקשה, ואולם מלבד 2 פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט שלום ולפיכך אינם מהווים הלכה מחייבת, הרי שיתר פסקי הדין, אליהם הפנה התובע, התייחסו לבקשת נתבע שלא לחשוף דוחות חקירה, או תצהירי חוקרים בצירוף הקלטות (כך בבר"ע (חי) 3453/08, בר"ע 1175/04, ת"א 12793/05, ת"א 2853/02- פסקי הדין המוזכרים בסעיף 26 לבקשת התובע). פסקי דין אלו אינם דומים במהותם למקרה זה, בו היעתרות לבקשת תובע
תביא כאמור לשינוי בסדר הבאת הראיות ולכן יש לאבחנם מהמקרה דנן.

כאמור גם אם היו בתי משפט שלום שקיבלו עמדת המבקש, הרי שעל פי פסיקתו המאוחרת של בית המשפט העליון בענין פלוני, לא מצאתי הצדקה לקבלת הבקשה דנן.

8.
עוד וביחס לטענה כי מדובר בעדי הזמה, אציין כי אמנם על פי תקנה 158 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט שיקול דעת לאפשר לתובע להביא ראיות מפריכות. יחד עם זאת, הלכה היא כפי שהובהרה ברע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ. טי.אס.טי סינרג'י בע"מ היא כי:

"אין לתובע זכות מוקנית להביא ראיות מפריכות בתום פרשת הנתבע, והדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר לא יתיר לעשות כן אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעוניו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהן נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (ע"א 4494/97 סלאח נ. סלאח, סעיף 10 והאסמכתאות שם, רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ. ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, סעיף 4 והאסמכתאות שם".

במקרה דנן, גרסת הנתבעים אינה חדשה ואינה מפתיעה. התובע עצמו פרט בבקשתו את הסבריו של הנתבע ביחס לדבריו לעניין גובה משכורתו. גם אם לטענת התובע יש ברשותו ראיות חדשות אשר יסתרו את גרסת הנתבעים, קבלת בקשתו תביא למעשה לעקיפת ההוראה בדבר סדר שמיעת ראיות. הרי בכל פעם יוכל תובע להעלות טענה זו כהצדקה להגשת ראיותיו לאחר ראיות הנתבע. אין המדובר בצורך שנוצר לאחר שמיעת עדי נתבעים אשר העלו בחקירתם גרסה חדשה או מפתיעה שהתובע לא ידע עליה ויש לאפשר לו להזימה. התובע ידע אודות גרסת הנתבעים והיה עליו להגיש את ראיותיו במלואם במועד שנקבע ובכל מקרה עליו להגישם לפני שישמעו עדי הנתבעים, באופן שתינתן לנתבעים אפשרות להגיש ראיות נוספות מטעמם לאחר הגשת ראיותיו הנוספות, הכל בהתאם לסדרי הדין.

9.
באשר לבקשה לזימון עדים- על מנת לא לחייב את התובע בהוצאות נוספות, לא מצאתי להעבירה לתגובה (התייחסות להגשת העדויות באיחור כבר ניתנה בהחלטה זו) וכמפורט להלן ניתנת לתובע שהות של 7 ימים להגשת תצהירים מטעם עדים אלו.

בעניין זה אפנה להחלטתי מיום 3.10.13 על פיה הוריתי על הגשת תצהירים וכן לתקנה 168 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד על פיה משניתנה הוראה להגשת תצהירים ולא הוגשו תצהירים, לא יורשה בעל דין להביא את אותו העד שלא הוגש תצהירו, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.
מהבקשה עולה, כי מדובר בחוקר ומי שהיו בעבר עובדי נתבעת 4. לא נטען כי הם עובדי נתבעת 4
כיום, או כי סירבו ליתן תצהיר. לפיכך,
בהעדר טענה מגובה בתצהיר בדבר מניעה להגיש תצהיר מטעם עדים אלו, על התובע להגיש תצהיריהם כתנאי להעדת עדים אלו. בכפוף להגשת תצהירים כאמור, יוצא זימון לעדים, אשר נוכח מועד הדיון הקרוב, יימסר לעדים במסירה אישית ע"י התובע.



10.
לסיכום ולאור כל האמור:

א.
אני מתירה הגשת ראיות נוספות על ידי התובע ובענייננו: הקלטות וכן הגשת תצהיר חוקר ותצהירי 3 העדים הנוספים שביקש לזמן וזאת תוך 7 ימים מהיום.


ב.
אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים בסך 1,200 ₪ לכל אחד מהנתבעים, בגין האיחור בהגשת הראיות, אשר הביא לכך שהנתבעים נדרשו להגיב לבקשה.


במידת הצורך, ככל שהנתבעים יבקשו להשלים ראיותיהם, נוכח הוספת ראיות חדשות אלו מטעם התובע, אשר אמור היה על פי סדר הדין, להגיש ראיותיו, ראשון, תינתן להם רשות להגשת ראיות נוספות מטעמם.



ניתנה היום, ח' אלול תשע"ד, 03 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 27913-04/13 קיבוץ יראון נ' אילן בן דור, אילנה בן דור, שלום אוחנה ואח' (פורסם ב-ֽ 03/09/2014)