פסקי דין על קראבוואן פרומה | פסקי דין על צפורה סלוקי כהן | פסקי דין על יעקב סלוקי כהן | פסקי דין על אייל אורי סלוקי ואח' |
50488-11/12 סעש 07/09/2014
סעש 50488-11/12 קראבוואן פרומה נ' צפורה סלוקי כהן, יעקב סלוקי כהן, אייל אורי סלוקי ואח'
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע
סע"ש 50488-11-12
07 ספטמבר 2014
לפני: כב' רשמת
,
רחל גרוס
התובע:
קראבוואן פרומה
,
דרכון
-
501278
ע"י ב"כ עוה"ד יגאל קלדרון
-
הנתבעים
:
1.
צפורה סלוקי כהן
,
ת.ז.
-
042247643
2.
יעקב סלוקי כהן
,
ת.ז.
-
050436690
3.
אייל אורי סלוקי
,
ת.ז.
-
022769699
4.
יצחק סלוקי
,
ת.ז.
-
042247650
5. שמואל סלוקי כהן, ת.ז. 052154614
6. מרדכי סלוקי כהן, ת.ז. 055684609
7.
שותפות "סלוקי שלמה ובניו"
, מס' שותפות 557461407
ע"י ב"כ: עו"ד רווית וקס סלוקי
החלטה
1.
לפני
בקשה
לחייב
את
התובע
בהפקדת
ערובה
להבטחת
תשלום
הוצאות
הנתבע
ים.
2.
התובע, אזרח תאילנד, הגיש תביעה כנגד הנתבעים על סך 150,940 ₪ וזאת בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעים כעובד זר בענף החקלאות בתקופה שמיום 10.9.05 ועד ליום 10.9.08. בתביעה עתר התובע לסעדים הבאים: השלמת שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות, תוספת ותק, דמי הבראה, מענק שנתי, דמי כלכלה, קרן השתלמות ומלגות, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים וגמול עבודה במנוחה שבועית.
3.
בבקשה שהגיש התובע ביום 11.6.14 נטען כי התובע הודיע בשיחה טלפונית לבא כוחו כי הוא לא יוכל להתייצב לדיון ההוכחות אשר היה קבוע ליום 10.7.14 וזאת מאחר שהוא בעליו של עסק עצמאי אשר מחייב את נוכחותו היומיומית וכן בשל העובדה שאין מי שימלא את מקומו במידה וייעדר.
בנסיבות אלה, ביקש התובע למשוך את תצהירו מתיק בית הדין והודיע כי בא כוחו מוותר על רכיבי התביעה בגין השלמת שכר מינימום, שעות נוספות, עבודה ביום המנוחה השבועי ודמי הכלכלה.
4.
עיקר טענות הנתבעים
א.
התובע ציין בסעיף 10 לכתב התביעה כי הוא מתעתד להתייצב בישראל לשם מסירת עדותו בבית הדין. כמו כן, בתצהיר אשא הוגש מטעם התובע ביום 11.12.13 התחייבה באת כוחו דאז, עוה"ד תמר גולדמן, כי התצהיר ייחתם שנית ויאומת כדין במעמד דיון ההוכחות, עת יתייצב התובע בבית הדין לשם חקירה על תצהירו.
גם בדיון המקדמי האחרון שהתקיים ביום 3.3.14 ציין ב"כ התובע כי כפי שצוין בתצהירו של התובע "בכוונתו להתייצב לדיון ההוכחות שייקבע ככל שייקבע".
למרות הצהרות התובע בדבר כוונתו להתייצב בישראל למתן עדות, כאמור לעיל, התובע לא טרח להגיע לישראל לדיון ההוכחות שנקבע בעניינו ורק לאחרונה טען, באמצעות בא כוחו, כי קשה לו לעזוב את עבודתו וכי לא מצא מי שימלא את מקומו בזמן היעדרו וזאת ללא כל אסמכתא או תצהיר התומך בבקשה.
מאידך, נציג הנתבעים ובאת כוחם מקפידים להתייצב לדיונים וזאת על אף ההוצאות הכבדות הנגרמות להם בשל כך.
ב.
כל הבקשות והתגובות שהוגשו מטעם התובע לא לוו בתצהיר מטעמו, ולפיכך כל התירוצים לאי הגעתו אינם מהווים סיבה מספקת לקיום הדיון בהעדרו.
ב"כ התובע לא הוכיח שקידה ראויה מצדו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבותו של התובע לדיון או מניעות מלהתייצב לדיון מטעמים ראויים.
ג.
התובע הינו תושב תאילנד אשר "אמנת האג" אינה חלה בה ולפיכך, הנתבעים יודעים בוודאות כי לא יהיה להם ממי להיפרע מהוצאותיהם הרבות, כאשר תידחה התביעה.
ד.
התובע קיבל עם סיום עבודתו סך של 6,000 ₪ כמענק והנתבעים אף הציגו אישור חתום על ידי התובע בעניין זה.
ה.
לאור בקשת התובע כי תצהירו יימשך מהתיק, נשענת כל תביעתו המופרכת על כרעי תרנגולת וסיכוייה קלושים, מה גם שהתובע לא הציג אף מסמך או ראשית ראיה לשם הוכחת טענותיו.
מקום בו סיכויי התביעה אינם טובים, יש לתת ביטוי מידתי להגנה על זכותם של הנתבעים להבטחת הוצאותיהם.
לעניין זה מפנים הנתבעים לרע"א 3601/04 לוין וינצ'ון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).
ו.
הנתבעים הציגו ראיות ברורות לתשלום הרכיבים שנותרו במחלוקת בין הצדדים לאחר משיכת התצהיר מטעם התובע.
ז.
התובע לא קיבל את רשותו של בית הדין לתקן את כתב תביעתו, אלא בא כוחו הוא זה שהציב את הנתבעים ואת בית הדין בפני
עובדה מוגמרת. מן הצדק כי כבר בשלב זה ייפרעו הנתבעים מן התובע עבור הוצאותיהם הרבות עקב הגשת תביעה מנופחת על סך 150,940 ₪ ואשר עתה עומד התובע על סך 18,333 ₪ מתוכם.
על הנתבעים היה להתגונן בפני
תביעה בסכום גבוה ומנופח ונסיגה ממרבית רכיבי התביעה בשלב זה, דינה חיוב התובע בהוצאות.
לנוכח כל האמור, יש להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.
3.
התובע התנגד לבקשה ועיקר טענותיו הינן כדלקמן:
א.
לא ברור מדוע הבקשה להפקדת ערובה הוגשה שלושה ימים לפני מועד דיון ההוכחות וזאת בהתחשב בכך שהנתבעים הגישו את כתב הגנתם כשנה וחצי קודם לכן. כל מטרת הבקשה היא לסבך את ההליך.
ב.
עובדת היותו של התובע עובד זר אין בה די כדי לחייבו בהפקדת ערובה. בהתאם להלכה הפסוקה בית הדין ישקול בחיוב הפקדת ערובה כאשר מתקיימת אחת מהחלופות הבאות:
*
כאשר מדובר בכתב תביעה אשר על פניו אינו מגלה עילת תביעה ויש חשש של ממש שמדובר בתביעת סרק.
*
כאשר מדובר בתובע אשר השתמט בעבר מחיובים כלכליים אשר הוטלו עליו ויש חשש שדפוס התנהגות זה יחזור בשנית.
*
כאשר עלול להיגרם לנתבעים נזק של ממש מהגשת התביעה.
בענייננו, התביעה נקבעה לדיון הוכחות לאחר שהתנהל דיון מקדמי ולאחר שהוגשו בקשות רבות ובלתי פוסקות מטעם הנתבעים. כל אלו ועוד קובעים, כי אין המדובר בתביעת סרק כלל וכלל.
מכתב התביעה המפורט עולה, כי מדובר בתביעת שכר עבודה וזכויות סוציאליות קוגנטיות מכח משפט העבודה המגן וצו ההרחבה בענף החקלאות.
כמו כן, לא נטען ולא הוכח כי התובע השתמט בעבר מחיובים כלכליים אשר הוטלו עליו והנתבעים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה דנן.
ג.
חיוב התובע בהפקדת ערובה יפגע בזכות הגישה של התובע לערכאות וימנע ממנו לממש את יומו בבית הדין.
ד.
בבקשת התובע לקיום דיון הוכחות ללא התובע הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על חלק מרכיבי התביעה, אך יעמוד על רכיב התביעה של פנסיה, קרן השתלמות, מענק שנתי, ותק והבראה.
הנימוקים כנגד רכיבי תביעה אלו פורטו בתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים להם צורפו תלושי שכר מפורטים ונספחים נוספים. על סמך אלו, יהיה ניתן לקיים דיון הוכחות ללא התובע והכל בכפוף להחלטתו של כב' השופט פרנקל כפי שתינתן במועד ההוכחות.
העובדה כי תצהירו של התובע נמשך מתיק בית הדין אינה הופכת את תביעתו במתכונתה הנוכחית לחסרת כל בסיס בכל הקשור להכרעה בבקשה להפקדת ערובה.
בנסיבות אלה, טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה ולחייב את הנתבעים בהוצאות הבקשה.
4.
המצב
המשפטי
תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984
(להלן:
"התקנות") קובעת
: -
"
בית
המשפט
או
הרשם
רשאי
,
אם
נראה
לו
הדבר
,
לצוות
על
תובע
ליתן
ערובה
לתשלום
כל
הוצאותיו
של
נתבע
".
תקנה
זו
אומצה
ע
"
י
בתי
הדין
לעבודה
מכח
סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969
המאפשרות
אימוץ
תקנה
כל
אימת
שביה
"
ד
רואה
שיש
בכך
כדי
לעשות
צדק
.
(
ראו
דב
"
ע
נה
/218-3
עלי
איוב
אל
הדיה
נ
'
שרפן
דוד
בע
"
מ
(
לא
פורסם
)
וכן
דב
"
ע
נה
/94-3
חסן
עבד
אלרחמן
ואח'
נ
'
רבינטקס
בע
"
מ
,
פדע
כ
"
ח
221).
לפיכך
,
יש
לשקול
כל
אימת
שמוגשת
בקשה
להפקדת
ערובה
–
האם
בנסיבות
אותו
ענין
יש
מקום
והצדקה
לאמץ
את
הוראות
תקנות סדר הדין האזרחי
בענין
ערובה
להוצאות
בכלל
,
כמות
שהן
או
בשינויים
שייראו
לביה
"
ד
.
5.
כעיקרון
,
אין
דרכו
של
בית
הדין
לעבודה
לחייב
תובע
במתן
"
ערובה
"
ועל
ידי
כך
להכביד
על
מימוש
זכויות
(
ראו
דב
"
ע
לג
/31-3
סבאח
ואח'
נ
'
ג
'
פרץ
בן
גיאת
בע
"
מ
ואח'
פד
"
ע
309, 310).
אין
ספק
שהטלת
הנטל
על
תובע
להפקיד
ערובה
עלולה
לפגוע
בזכות
הגישה
שלו
למערכת
המשפטית
למימוש
זכויותיו
ואשר
יש
הסוברים
שיש
בה
משום
זכות
יסוד
המוקנית
לכל
אדם
מכח
חוק יסוד כבוד האדם
וחרותו
.
ואולם
,
מנגד
,
זכות
זו
ניתנת
להגבלה
במידה
שאינה
עולה
על
הנדרש
ולתכלית
ראויה
כאשר
מולה
עומדת
זכות
הקנין
של
הנתבע
לגביית
הוצאותיו
.
אכן
,
פסיקת
בית
-
הדין
הארצי
לעבודה
קובעת
,
כי
זכות
זו
לעיתים
נסוגה
מפני
זכותו
של
העובד
לזכויות
מכח
חוקי
המגן
ובשל
החשיבות
המוסרית
,
חברתית
וכלכלית
שנועדה
להגנה
על
עובדים
זרים
והימנעות
מהעמדת
מכשולים
בדרכם
למימוש
זכויותיהם
בבתי
-
הדין
(
ראו
לעניין
זה
ע"ע 1064/00,
קיניאמג
'
וי
נ
'
אוליצקי
(
פורסם
בנבו
) (להלן: "פרשת קיניאמג'וי"),
אך
אין
בכך
כדי
להביא
לקביעה
גורפת
שכל
מקרה
בו
מגיש
עובד
זר
תביעה
נגד
מעסיקיו
,
אין
מקום
לחייבו
בהפקדת
ערובה
(
ראו
לעניין
זה
בר"ע 1262/01
ניב
אפי
נ
'
יוקלראי
(
ניתנה ביום 21.6.01
))
ויש
לבחון
כל
מקרה
לגופו
.
6.
בע"ע 1424/02
אבו
נאסר
–
saint peter in gallicantu
(
פורסם
בנבו
))
בפרשת אבו נאסר
(להלן: "פרשת אבו נאסר"),
בית
הדין
הארצי
לעבודה
קבע
מהן
הנסיבות
בהן
יעתר
בית
הדין
לבקשה
להפקדת
ערובה
להבטחת
הוצאות
בעל
דין
,
לפי
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984,
וכך
פסק
–
"
הוראתה
של
התקנה
מכוונת
למניעת
הגשתן
של
תביעות
סרק
וממנה
נגזרים
השיקולים
והמשקולות
להטלת
החיוב
במתן
ערובה
:
השיקול
העיקרי
הוא
סיכויי
ההצלחה
בתביעה
,
ולו
יינתן
המשקל
המכריע
...
במיוחד
כאשר
נראה
לבית
המשפט
שהסיכויים
להצליח
בתביעה
קלושים
;
הסיכוי
המשני
במהלך
הוא
יכולת
גבית
הוצאות
הנתבע
מהתובע
.
אל
מול
אלה
עומד
השיקול
כבד
המשקל
של
ההענות
לבקשה
להטלת
ערובה
,
והוא
שמא
מפאת
עוניו
ידחה
התובע
משעריו
של
בית
המשפט
".
7.
מקובלת עליי טענת התובע לפיה בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של התובע עובד זר, אין בה כשלעצמה כדי לחייבו בהפקדת ערובה. עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות המיוחדות העולות במקרה דנן, מתקיימים מספר נימוקים מצטברים אשר בגינם יש לקבל את הבקשה ולחייב את התובע בהפקדת ערובה, כפי שיפורט להלן.
8.
תביעת התובע אשר הוגשה לבית הדין ביום 26.11.12 כומתה בסך של 150,940 ₪ בגין מספר רכיבי תביעה; השלמת שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות, תוספת ותק, דמי הבראה, מענק שנתי, דמי כלכלה, קרן השתלמות ומלגות, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים וגמול עבודה במנוחה שבועית.
לאורך כל ההליך המשפטי ועד ליום 11.6.14 (כחודש קודם למועד ההוכחות שנקבע בתיק) עמד התובע על מלוא רכיבי התביעה, כאשר התובע שב ומצהיר כי בכוונתו להתייצב בישראל למתן עדות בתיק.
9.
כך, כבר בסעיף 10 לכתב התביעה שהגיש התובע ביום 26.11.12 נטען:
"10. למען הסר כל ספק, יובהר כי על אף שהתובע שב למדינת מוצאו עם סיום ההעסקה כנדרש בחוק, נחוש הוא לקבל את יומו בבית הדין ולשם כך מתעתד הוא להתייצב בארץ לשם מסירת עדותו בפני
בית דין נכבד זה".
בהמשך, לאור החלטת כב' הנשיאה א. סלע מיום 13.10.13 (החלטה שניתנה במסגרת בקשה למחיקה על הסף) ולפיה היה על התובע להמציא, בין היתר, תצהיר שבכוונתו להגיע לישראל במועד שייקבע להוכחות (ראו סעיף 10 להחלטה מיום 13.10.13) הצהיר התובע ביום 28.10.13 כי בכוונתו להתייצב לדיון ההוכחות בישראל.
גם לאחר הגשת התצהיר מטעם התובע, בדיון אשר התקיים ביום 3.3.14 בפני
כב' הנשיאה א. סלע ציין ב"כ התובע כי "הוגש תצהיר בו אף צויין שבכוונת התובע להתייצב לדיון ההוכחות שייקבע ככל שייקבע" וכי הוא מבקש לקבוע את התיק להוכחות.
10.
למרות כל הצהרות התובע כפי שפורטו לעיל, כחודש קודם למועד ההוכחות שנקבע בעניינו, ביום 11.6.14, לאחר שכבר הוגש כתב הגנה, התקיים דיון מוקדם, הוגשו בקשות ותגובות שונות מטעם הצדדים (בקשות אשר דנו, בין היתר, בשאלת התייצבותו של התובע בישראל) ואף הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, שינה התובע את עמדתו והודיע כי אין בכוונתו להתייצב בישראל למתן עדות וכי בשל כך בא כוחו מוותר על
רכיבי התביעה שעניינם השלמת שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי כלכלה, פיצויי פיטורים וגמול עבודה במנוחה שבועית; רכיבים אשר סכום התביעה הכולל בגינם עומד על סך 68,098 ₪ (ללא הפרשי ההצמדה והריבית אשר נתבעו בגין רכיבים אלו).
11.
ויובהר, עד למועד זה התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה באופן שימחקו חלק מהסעדים הנתבעים. התובע הסתפק בהגשת "בקשה לקיום דיון הוכחות ללא התובע" ובמסגרתה ציין כי הוא מושך את תצהירו
מתיק בית הדין וכי בא כוחו מוותר על רכיבי התביעה של שכר מינימום, שעות נוספות, עבודה ביום המנוחה השבועי ודמי כלכלה (ראו סעיף 8 לבקשת התובע מיום 11.6.14) וכי בא כוחו עומד על בירור התובענה בכל הקשור לזכויותיו הסוציאליות.
12.
עוד אוסיף כי לבקשה לקיום דיון הוכחות ללא התובע לא צורף תצהיר מטעם התובע. התובע הסתפק בטענה כללית ולפיה מאחר והוא בעליו של עסק עצמאי אשר מחייב את נוכחותו היומיומית ומאחר ואין מי שימלא את מקומו במידה וייעדר, הוא לא יוכל להגיע לדיון ההוכחות הקבוע.
התובע לא נתן הסבר כלשהו לשינוי שחל בכוונתו להגיע לישראל ולא ברור כיצד התובע התחייב להתייצב בישראל לצורך מתן עדות בדיון ההוכחות, שעה שבשלב זה הוא טוען כי
הוא בעל עסק עצמאי אשר מחייב את נוכחותו היומיומית וכי אין מי שימלא את מקומו.
13.
באשר למקרים בהם ייעתר בית הדין לבקשת התובע להעדר מן ההליך נפסק בע"ע 424/08 נמלי סלאח נ' פרידמן חכשורי חברה להנסדה ולבניה בע"מ (ניתן ביום 11.3.09) (פורסם בנבו) כי:
"האיזון בין זכות הגישה לבית הדין ובמיוחד עת המדובר במהגר עבודה, לבין ניהול הליך הוגן וראוי בהתאם לסדרי הדין וציפיותיו הסבירות של בעל הדין שכנגד, מטיל על בא כוחו של התובע
חובה להוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים כדי להבטיח התייצבותו של העובד הזר לדיון, או להוכיח קיומן של מניעה וחוסר יכולת מצד התובע להתייצב לחקירה מנימוקים ראויים". (ההדגשה במקור- ר.ג.).
וכן:
"בית הדין רשאי להתיר היעדרותו של התובע מן ההליך במקרים הנדירים בלבד, בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה; בכפוף לכך שהתנהלותם של בעל הדין ובא- כוחו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ואין בה ניצול לרעה של הליך שיפוטי, לאחר שבא כוח התובע הוכיח שקידה ראויה מצידו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבות התובע לדיון, או מניעות מלהתייצב לדיון, מטעמים ראויים, ובחינת משקלן המצטבר של נסיבות המקרה".
13.
אמנם, טרם ניתנה החלטה בבקשת התובע לקיום דיון הוכחות בהעדרו ודיון בבקשה זו נקבע אצל כב' השופט פרנקל. עם זאת, אני סבורה כי במסגרת שיקולי בית הדין בבקשה להפקדת ערובה שהוגשה, יש להביא בחשבון כי בשלב זה ברור כי התובע לא מתכוון להתייצב לדיון חרף הצהרותיו הקודמות בעניין וכי טרם הוכרעה השאלה האם המקרה הנדון נמנה על המקרים החריגים המצדיקים קיום הדיון בתביעה, אף בהעדרו של התובע מן ההליך.
14.
מקובלת עליי טענת הנתבעים כי נוכח הצהרות התובע כי בכוונתו להתייצב לדיון ההוכחות ולנוכח הסעדים אשר נתבעו בכתב התביעה, נערכו הנתבעים להגנה בגין תביעה הכוללת את כל רכיבי התביעה ובסך של 150,940 ₪, כאשר בא כח התובע הודיע רק בשלב זה, כי הוא מוותר על חלק ניכר מרכיבי התביעה (זאת, כאמור, מבלי להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה).
15.
אני סבורה, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, בו קיים פער כה ניכר בין הסעדים שנתבעו (התביעה הוגשה כאמור על סך 150,940 ₪) לבין הסעדים בגינם מבקש בא כח התובע להמשיך בתביעה (18,333 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית),
יש להסיר מהנתבעים את החשש כי הם מנהלים את הגנתם לשווא וכי במסגרת שיקולי בית הדין בבקשה להפקדת ערובה יש להביא בחשבון את הפער הניכר שבין הסכומים שכן, כבר בשלב זה, ניתן לומר כי סיכויי התביעה ביחס לחלק הארי של רכיביה (כפי שהוגשה), הינם קלושים (מסיבה זו בא כוחו אף הודיע כי הוא מוותר על התביעה בעניינם).
16.
ערה אני לפסיקת בית הדין הארצי בפרשת אבו נאסר ממנה עולה כי אין לחסום את דרכו של העובד מהגשת התביעה אפילו אם בסופו של דבר יזכה רק בחלק מתביעתו. ואולם, לטעמי, המקרה שלפני הינו אחד המקרים החריגים לכלל וזאת, בין היתר, בשים לב לכך שהתנהגותו של התובע כבר גרמה לנתבעים להוצאות רבות בשל הצורך להתגונן בפני
תביעה שסכומה גבוה בהרבה מהתביעה אותה הוא מבקש להוכיח היום בפני
בית הדין; וכי התובע יכל למנוע מהנתבעים את ההוצאות האמורות לו היה מודיע כבר בתחילת ההליך כי הוא לא יתייצב לדיון ההוכחות.
17.
זאת ועוד, הנתבעים הפנו בקשתם להעתק של מסמך הנחזה ככתב ויתור אשר נחתם על ידי הצדדים ביום 8.9.08 ואשר במסגרתו מאשר התובע, לכאורה, כי קיבל סך של 6,000 ש"ח לצורך ביצוע גמר חשבון (ראו נספח א' לתצהיר עדות ראשית של מר רן סלוקי).
בנסיבות אלה, משהוגש מסמך הנחזה ככתב ויתור אשר נחתם על ידי התובע ומשהתובע הודיע כי אין בכוונתו להתייצב בישראל למתן עדות הרי שנמנע מהתובע ליתן את גרסתו ביחס למסמך זה ולכן קיים ספק לגבי סיכויי ההצלחה של התביעה וסיכוייה של התביעה אינם ברורים כלל.
18.
לאמור לעיל יש להוסיף כי
מדובר בתביעה אשר לוקה בשיהוי רב והתובע לא נתן כל הסבר לשיהוי בהגשת התביעה. התביעה הוגשה ביום 26.11.12 בעוד יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 10.9.08 (כ-4 שנים לפני הגשת התביעה). לשיהוי הרב שבהגשת התביעה יש השלכה לא רק על המישור הראייתי, אלא גם על עוצמת ההגנה שבית הדין נותן לזכות הגישה לערכאות.
לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת אופירה דגן- טוכמכר בעניין קנפון קאנונגצ'אי נ' גלעד צאלח (ער (ת"א) 1599-07-12 קנפון קאנונגצ'אי נ' גלעד צאלח (ניתן ביום 3.4.13) (פורסם בנבו):
"לדידי, השיהוי בו לוקה התובענה איננו משליך רק על המישור הראייתי, בכך שהוא עשוי להקשות על הנתבע בניהול הגנתו ולהעיב על יכולתו של בית הדין לברר את העובדות הנוגעות לתובענה לאשורן. אלא, שיש בשיהוי כדי להשליך על עוצמת ההגנה שייתן בית הדין לזכות הגישה לערכאות.
לטעמי, בכל הנוגע להגנה על מימוש זכות הגישה לערכאות תוך הקרבת האינטרסים של הצד שכנגד, ככלל יש מקום להבחין בין תביעה המוגשת לבית הדין בסמוך למועד סיום יחסי העבודה, כשהתובע מוכן להתייצב בבית הדין למסירת עדות מוקדמת, לבין תביעה שמוגשת זמן רב לאחר שהסתיימו יחסי העבודה, כאשר התובע מצוי בארצו וקיים ספק ביחס לנכונותו להגיע למסירת עדות בישראל. נדמה כי ההגנה הגורפת שניתנה לזכות הגישה לערכאות, תוך הקרבת האינטרסים של הצד שכנגד, איננה יפה לנסיבות בהן התביעה מוגשת בחלוף שנים ממועד סיום יחסי העבודה. חלוף השנים פוגע בעצמת זכות הגישה לערכאות, ומנגד הוא מקים הצדקה ליתן משקל מסוים גם לאינטרסים של הנתבע".
(ראו סעיפים 21 ו- 22 לפסק הדין).
19.
לתובע אין נכסים בישראל ולאור העובדה שתאילנד איננה חתומה על אמנת האג הרי שקיים חשש מבוסס שהנתבעים
לא יוכלו
לגבות
את
ההוצאות
שייפסקו
לטובתם
, ככל שייפסקו.
20.
לאור
כל
האמור
לעיל
ולאחר
שלקחתי
בחשבון
כי
תביעת
התובע
הינה
לתשלום
זכויות
אשר
הינן
מזכויות
עובד
על
פי
חוקי
המגן
בתחום
העבודה
,
את
סיכויי
התובענה
, את העובדה כי התובע הצהיר כי בכוונתו להתייצב בישראל למתן עדות בתיק וחזר בו מהצהרתו בסמוך למועד ההוכחות, את סכום התביעה כפי שהוגשה (150,940), את סכום ההוצאות שעשוי להיפסק כנגד התובע במקרה של דחיית התביעה או קבלה של חלק מרכיביה
וכן
את
טענת
הנתבעים
לעניין
החשש
מאי
יכולתם
לגבות
את
ההוצאות
שייפסקו
לטובתם
,
באם
ייפסקו
,
מצאתי
כי
בנסיבות
העניין
,
אגב
איזון
מתאים
ראוי
ומידתי
בין
זכות
התובע
להגיש
תביעתו
לבין
זכות
הנתבעים
להבטיח
הוצאותיהם
,
כי
יש
לחייב
את
התובע
בהפקדת
ערובה
.
21.
בנסיבות
הענין
,
התובע יפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בסך 4,000 ₪ וזאת עד לא יאוחר מיום 7.10.14.
בעת פסיקת סכום הערובה הבאתי בחשבון את מצבו הכלכלי המשוער של התובע בהיותו עובד זר (התובע לא הגיש תצהיר לעניין מצבו הכלכלי) ואת שיעור ההוצאות המקובל בפסיקת בתי הדין.
22.
הוצאות
הבקשה
יילקחו
בחשבון
בתום
ההליך
.
23.
המזכירות
תעביר
החלטה
זו
באמצעות
הפקסימיליה
לצדדים
.
5129371
ניתן היום, י"ב אלול תשע"ד,
(
07 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
סעש בית דין אזורי לעבודה 50488-11/12 קראבוואן פרומה נ' צפורה סלוקי כהן, יעקב סלוקי כהן, אייל אורי סלוקי ואח' (פורסם ב-ֽ 07/09/2014)