פסקי דין על יוסף עדוי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

18777-09/13 בל     08/09/2014




בל 18777-09/13 יוסף עדוי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 18777-09-13



לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

נציג
ציבור (עובדים): מר אילן בוברוב
נציג ציבור (מעסיקים): מר ישראל שוטלנד


התובע


יוסף עדוי
ת.ז. 50278084
ע"י ב"כ עו"ד ח'יאם נסאר


-

הנתבע


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה




פסק דין



1.

תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה נדחתה ע"י הנתבע, מהטעם שאינו מבוטח בביטוח אבטלה כנדרש משום שלא התקיימו יחסי עובד - מעביד בינו לבין מעסיקו.

כנגד דחיה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2.
מהלך הדיון

בתאריך 20/5/14 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו על תצהירי עדותם הראשית - התובע ובנו מר אמג'ד עדוי (להלן:"הבן" או "בן התובע") וכן נחקר עד נוסף מטעם התובע - מר דני צוקר (שלא הגיש תצהיר).

בסיום ישיבת ההוכחות, הורינו לצדדים, לבקשתם, להגיש סיכומים בכתב ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 15/7/14 וסיכומי הנתבע ביום 25/8/14), ניתן בזאת פסק דיננו.


3.
להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות:

א
.
התובע, יליד 20/9/1950, עובד בעבודות בניין וטיח.
ב.

התובע היה עצמאי עד לחודש 12/07 שאז העביר את עסקו לבנו.
ג.

החל מחודש 6/11 התייצב התובע בלשכת התעסוקה ובתאריך 13/9/11 הגיש תביעה לקבלת דמי אבטלה וזו נדחתה ביום 3/8/12.
ד.

אין זו הפעם הראשונה שהתובע מגיש תביעה לדמי אבטלה, כאשר גם בעבר, ייחס את תקופת האכשרה לעבודה שביצע, כשכיר, עבור בנו.
ה.

התובע היה מורשה חתימה בבנק, בעסק של בנו.

4.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 158 (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע כי מבוטח לענין ביטח אבטלה הוא:

"(1)
תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו...והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו".

סעיף 160 (א) לחוק שעניינו תנאי הזכאות לקבלת דמי אבטלה, קובע כי "
דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161..
"

סעיף 161 לחוק מגדיר את תקופת האכשרה:
"(א)
לענין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא בת 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים לתאריך הקובע
".

סעיף 1 ל
חוק
מגדיר "עובד" כדלקמן:

"
עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד
;
לעניין זה , "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד , נכד, אח או אחות
".



הלכה פסוקה היא כי שומה על בית הדין לעבודה לבחון בקפידה יתרה טענה
של קיום יחסי עובד-מעביד בין אדם לבין קרוב משפחתו (
דב"ע לג/0-108

המוסד לביטוח לאומי
- כץ

, פד"ע ה 31;
דב"ע לג/0-159
ברטי
מרקו - המוסד
לביטוח לאומי, פד"ע ה 134).

בית הדין הארצי עמד על כך, שהסעיף דורש תנאים מצטברים על מנת שבן
משפחה יחשב כעובד. עבודה במפעל באופן סדיר, ושאלמלא בן המשפחה ביצע
את העבודה, היה עובד אחר מבצעה (ראה

דב"ע מז/0-6
מרדכי סרוסי -
המוסד לביטוח לאומי
,
פד"ע יח' 434).

חשוב לציין כי קירבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של
היווצרות יחסי עובד מעביד, כאשר, המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד.


מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת לעניין זה. עם זאת, כאשר
הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, נבחנים טיבם של היחסים
שנוצרו; האם מדובר במערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה
משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של
חובות וזכויות (
עב"ל 20105/96
אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי

ואח',
פד"ע לו 603).

לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין
היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'. עוד נקבע בפסיקה, כי נטל ההוכחה מוטל על בן המשפחה הטוען כי היחסים בין בני המשפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, וכי עליו להראות כי
היחסים במהותם הם יחסי עובד ומעביד (ראה
דב"ע לג/0-59
הנ"ל;
עב"ל 20034/98
המוסד לביטוח לאומי
- שמואל הרצליך
, עבודה ארצי, כרך לב[3],
365).
אם כן, יש לבחון, בהתאם לראיות שהוצגו בפני
נו, האם הצליח התובע, הטוען
כי עבד בעסק שהיה שייך לו והועבר לבנו, להרים את הנטל הראייתי המוטל עליו על מנת להוכיח כי הוא עבד אצל בנו כשכיר העונה להגדרת "עובד" לפי החוק.

5.

דיון ומסקנות

נקדים אחרית לראשית ונציין
כי לאחר ששמענו את העדויות, לאחר ששקלנו
את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן עיינו בסיכומי באי כוח הצדדים,
ולאחר שבחנו
את כל אלה בראי הפסיקה,
הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע
להוכיח
את גרסתו באשר לכך שהועסק כעובד שכיר בעסק, וכי בינו לבין
מי שנטען להיות
מעבידו בתקופה הרלוונטית (קרי מחודש 5/10 עד לחודש 5/11) - בנו, שררו יחסי עובד מעביד וזאת כפי שיפורט להלן.


א.
מהות עבודתו של התובע
התובע הצהיר כי עבד אצל מעסיקו "
משרה מלאה, שישה ימים בשבוע ..משעה 7:00 ועד השעה 15:00, עבדתי, בין השאר, בביצוע עבודות גמר, שכללו עבודות טיח
ותיקוני טיח, ריצוף איטום מקלחות, אינסטלציה וכיו"ב. העבודות הנ"ל בוצעו באתר הבניה ברח' שדרות הקונגרס 13 רמת גן".

אך לא הציג כל רישום שעות או דיווחי נוכחות להוכחת מסגרת עבודה זו.
מר דני צוקר, העיד כי התובע היה באתר שברמת גן, במשך הפרוייקט (עמ' 3 שורות 8-9 לפרוטוקול וכן שורה 22), אלא שבמענה "
כולם של אותו קבלן
" הוא השיב "
מבחינתי כולם של עדוי
" (עמ' 4 שורות 2-3 לפרוטוקול. כש"עדוי" הוא התובע. א.י).
ב.
הקפיצה המשמעותית בשכרו של התובע וחוסר הסבירות בגרסתו, בנוגע להיקף עבודתו ולקושי בו נתקל לאחר פריצת הדיסק שעבר


התובע העיד כי עבד אצל בנו בשתי תקופות - תקופה ראשונה שנים
08-09 שאז חתם אבטלה ותקופה שניה 5/10 עד 5/11 (עמ' 6 שורות 12 עד 19 לפרוטוקול).
התובע העיד כי לקראת סוף תקופת עבודתו הראשונה נפצע היתה לו פריצת דיסק בצוואר, "
דבר שהשפיע על יד שמאל הרבה ולכן מפריע בעבודה, לא יכולתי לעשות עבודות קשות
" (עמ' 6 שורות 20-21 לפרוטוקול).
התובע העיד כי בתקופה השניה לא עבד יותר קשה לעומת התקופה הראשונה וגם לא עבד יותר ימים וכן העיד:"
עבדתי ימים מלאים בשתי התקופות, כמו כל פועל
" (עמ' 7 שורות 9 לפרוטוקול).
התובע לא הציג הסכם העסקה בינו לבין בנו וכשנשאל ביחס לאישור מעסיק של בנו, בקשר לתקופה הראשונה, שם הצהיר הבן על 80% הוא השיב:"
הוא העריך את זה כ - 80% אבל אני עבדתי מלא
" (עמ' 7 שורות 10-13 לפרוטוקול).
משנשאל התובע:"
בתקופה הראשונה דווח על שכר מינימום 3,600 ₪ לאחר מכן השכר קפץ ל - 6,500 ₪ האם יש לך הסבר לזה"?
הוא השיב:
"אין לי הסבר..
" (עמ' 7 שורות 22-27 לפרוטוקול).
התובע גם לא נתן הסבר לחוסר הסבירות שעלה מתשובותיו, כאילו לאחר פריצת הדיסק, עת היה מוגבל בידו השמאלי, החל להרוויח הרבה יותר ממה שהרוויח בתקופה הראשונה, טרם פריצת הדיסק וכפי ששאל הנתבע:"
אז כשנהיית חולה יותר לקראת הסוף דוקא התחלת לעבוד בעבודות יותר קשות כבנאי ולא כפועל פשוט
?" (עמ' 8 שורה 5-6 לפרוטוקול).

ג.

תלושי השכר
תלושי השכר, שהגיש התובע (נספח ב' לתצהירו), לא הודפסו, בזמן אמת שכן חלקם, הודפסו, במרוכז, בתאריך - 20/9/12, קרי, מספר ימים לאחר הגשת התביעה לבית הדין, כאשר שאר התלושים הודפסו לפני הגשת התביעה לנתבע (11/6/11) ויתר התלושים הודפסו לאחר הוצאת מכתב הדחיה, שהוצא ביום
3/8/12.

לכך יש להוסיף, כי תלושי השכר שהוצגו אינם משקפים קיום חובות
מכח משפט העבודה, כמו תוספות יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה
וכיו"ב. התלושים אינם משקפים ניכויים לביטוח
פנסיוני וכן אינם משקפים רישום או ניצול כלשהו של חופשה שנתית או של ימי מחלה וזאת למרות שהתובע העיד כי סבל מבעיות רבות כגון פריצת הדיסק (עמ' 6 שורות 20-21 לפרוטוקול).
בנוסף לכך, התובע ובנו לא הציגו כל מסמך המאמת את רישום שעות
העבודה שבתלושי השכר או את הצהרות התובע בענין זה (סעיף 6 לתצהיר)
כמו כן, באף תלוש שכר אין רישום של תשלום פיצויי פיטורים (התובע גם לא טען שבנו שילם לו פיצויים שכאלה), למרות שהן הבן והן האב העידו כי האחרון פוטר.

ד.
תשלום השכר
התובע, אשר העיד כי את שכרו קיבל במזומן "
כל הזמן
" (עמ' 8 שורות 19-20 לפרוטוקול), לא הביא הוכחה כי אכן קיבל שכר כלשהו ובוודאי שלא הוכיח כי קיבל את השכר שנרשם בתלושי השכר.
במענה לשאלה "
מי נתן לך את המזומנים
" השיב:"
כשהייתי צריך והבן שלי לא היה נמצא אז הייתי מושך..
" (עמ' 8 שורות 23-24 לפרוטוקול), כשבהמשך התברר כי את המשיכה ביצע התובע מחשבון הבנק של העסק (עמ' 8 שורות 25-26 לפרוטוקול), כאשר בענין זה, מסר בן התובע לחוקר:"
אבא קיבל בסביבות 6,000 ₪ וכמו שאמרתי לך, יש לאבא יפוי כח בחשבון הבנק של העסק והיה יכול להוציא מזומן או צ'ק או להעביר לחשבון שלו. אני נתתי לו יפוי כח ומאמין שלקח את המשכורת שלו כמו שצריך ואם הוא צריך עוד, אין לי בעיה שייקח כמה שצריך והוא השקיע בי הרבה, אבל כל פעם שהוא מושך כסף מהבנק, הוא מעדכן אותי..
" (עמ' 2 שורות 46-50 לנ/4).

מעבר לעובדה שהתובע ובנו לא הביאו ראיות להוכחת תשלום השכר,
עובדה שלא תרמה להוכחת התביעה, כאשר. ברי שמדובר בנתון שיש לו חשיבות רבה, באשר יחסי עובד מעסיק מעצם טיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה, נתון שמידת ההקפדה על הימצאותו מתגברת נוכח הקפדת היתר שבה בוחן בית הדין קיומם של יחסי עובד מעביד בין קרובי משפחה (וראה לעניין זה את שנפסק בעבל 279/98
חטמי יצחק
-
המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 29.06.00) הרי שגם אם נהג התובע למשוך כספים מחשבון הבנק של העסק (טענה אשר אף היא לא הוכחה בראיות), הרי שמדובר בהתנהלות התואמת מנהג בעלים ובוודאי לא מנהג שכירים.

ה.
האמנם עבד התובע בעבודה שאילולא עשה אותה הוא - היתה נעשית בידי עובד ?

במסגרת ההודעה שמסר, ביום 12/1/12, הוא אמר:"
אם יש לי עבודה לאבא אני מעסיק אותו וכשאין לי עבודה אני מפטר אותו. אם היתה לי כל הזמן עבודה לאבא זה היה טוב בשבילי ואני לא מביא עובד אחר במקומו
"
(עמ' 3 שורות 61-63 לפרוטוקול, ההדגשה לא במקור. א.י.).

6.

לסיכום
לנוכח האמור לעיל ובשים לב גם לעובדה כי העסק בו עבד התובע, לטענתו, היה שלו עד אשר העבירו לבנו וכן בשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע וחרף טענות התובע, הרינו קובעים כי האחרון לא הצליח להוכיח כי היחסים בינו לבין בנו, לבשו אופי של יחסי עובד מעסיק או כי עבודתו לא היתה עבודה כעצמאי ביחד עם בנו, בעסק משפחתי.
לפיכך, הרינו מורים על דחיית התביעה.

7.
הוצאות
רק בשל כך שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות.

8.


כל אחד מהצדדים רשאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה
בירושלים, בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.


ניתן היום, י"גי"ג אלול תשע"ד, (08 ספטמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים.










מר אילן בוברוב
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר ישראל שוטלנד
נציג ציבור
(מעסיקים)







בל בית דין אזורי לעבודה 18777-09/13 יוסף עדוי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 08/09/2014)