פסקי דין על מחמד נימר חוסין | פסקי דין על עאמר סאלח

55366-03/14 תט     10/09/2014




תט 55366-03/14 מחמד נימר חוסין נ' עאמר סאלח








בית משפט השלום בנצרת

ת"ט 55366-03-14 סאלח נ' חוסין

תיק חיצוני: 1006049138







מספר בקשה:
6

בפני
כב' השופט ערפאת טאהא


המבקש

מחמד נימר חוסין
ת.ז. 059949206


נגד

המשיב
עאמר סאלח
ת.ז. 59362855


החלטה



לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.
בבקשה טען המבקש, כי לאחר שקיבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, ניהל עם המשיב משא ומתן, וסבר בטעות כי ניהול המשא ומתן פוטר אותו מהגשת התנגדות לביצוע שטר. הוא הוסיף וטען, כי במהלך המשא ומתן התחייב המשיב לעכב את ההליכים ואף הבטיח להחזיר לו את השיקים החוזרים. לטענתו, מדובר בטעות שבדין, אשר נמנית על סוג הטעויות שיכולות לשמש טעם מיוחד להארכת מועד.

לעניין סיכויי ההגנה – טענות ההגנה שהעלה המבקש בתצהירו נטענו בצורה מבולבלת ובלתי סדורה תוך ציטוט סעיפים רבים מתוך הסכמים שונים שנכרתו בינו לבין המשיב, מבלי שלסעיפים אלה תהיה רלבנטיות כלשהי לתביעה כאן. עובדה


זו הקשתה על בית המשפט לעמוד על טענות ההגנה, מהותן ואופיין.

על אף האמור ובמאמץ רב, ניתן לדלות מבליל הטענות שהעלה המבקש בתצהירו את הטענות שלהלן: בין המבקש לבין המשיב נכרתה עסקה ולפיה רכשו השניים במשותף חלקות קרקע שונות. מאחר שבאותה תקופה נקלע המבקש לקשיים כלכליים, סוכם כי המשיב יממן בשלב ראשון את עלות הרכישה מכיסו והמבקש יחזיר לו את הכסף בשלב מאוחר יותר. לצורך הבטחת התשלום כאמור, מסר המבקש בידי המשיב שיק על סך 2,000,000 ₪ כאשר סוכם בין הצדדים, לטענת המבקש, כי מדובר בשיק לבטחון בלבד.

בשלב מסוים ובניגוד למוסכם, הפקיד המשיב את השיק על סך 2,000,000 ₪ בבנק, אך מאחר שלא היה לשיק כיסוי מספיק, הוא חולל. בשלב זה, הגיעו המבקש והמשיב להסכמה, כך נטען, כי המבקש ישלם את החוב המגיע ממנו למשיב בארבעה שיקים על סך 500,000 ₪ כל אחד, כאשר מועד הפירעון שלהם היה בהפרש של חודש החל מחודש 7/2013. השיק נושא הבקשה הוא אחד השיקים האלה. גם שיקים אלה הופקדו בבנק וחוללו בהעדר כיסוי מספיק. המבקש הוסיף וטען, כי על חשבון העסקה והשיקים שחוללו שילם בשתי העברות בנקאיות סכום של 300,000 ₪.

לטענתו, על אף שהוא רכש את המגרשים ביחד עם המשיב, פעל המשיב בקנוניה נגדו, סירב לרשום את הזכויות בהם על שמו ופעל לרשום את המגרשים על שם גורם אחר. לדבריו, ההסכמים שנכרתו בין המשיב לבין אותם גורמים הם הסכמים לא חוקיים ופיקטיביים מכיוון שהוא הבעלים של המגרשים. לצורך קביעת ומימוש זכויותיו במגרשים, הגיש המבקש תביעה ל

פסק דין
הצהרתי לבית המשפט המחוזי בחיפה.

דין הבקשה להידחות.

סעיף 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967
קובע, כי התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 30 יום מהיום בו הומצאה האזהרה למבקש. בענייננו אין מחלוקת, כי ההתנגדות הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק, ובהתאם הוגשה הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות. מדובר במועד שנקבע בחיקוק. תקנה
תקנה 528
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984,
קובעת, כי על המבקש להראות טעם מיוחד, אשר מצדיק את הארכת המועד להגשת ההתנגדות.

לענייננו, המבקש טען, כאמור, כי לאחר קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ניהלו הצדדים משא ומתן ובשל כך סבר בטעות, כי הוא פטור מהגשת התנגדות לביצוע שטר, שכן לטענתו המשיב התחייב לעכב את ההליכים ואף הבטיח להחזיר לו את השיקים החוזרים.
ברם, טענות אלה כלל לא אומתו בתצהיר. עיון בתצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשתו להארכת המועד מעלה, כי המבקש לא פירט בו כלל את טענותיו העובדתיות באשר למחדל בגינו לא הוגשה ההתנגדות לביצוע השטר במועד, ואין בו כל טענה ממנה ניתן ללמוד, כי התנהל בין הצדדים משא ומתן לאחר קבלת האזהרה, וכי בשל המשא ומתן סבר, כי אינו נדרש להגיש התנגדות. בתצהיר אף אין זכר לטענה שכביכול התחייב המשיב שלא לנקוט נגדו בהליכים ושלא להפקיד את השיקים לפרעון.

בהעדר תצהיר התומך בטענות העובדתיות, המהוות, לטענת המבקש, עילה להארכת מועד, דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

מעבר לנדרש אציין, כי גם אילו היה תומך את טענותיו בתצהיר כנדרש, אין בטענות שהעלה המבקש כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. בהתאם לפסיקה, בית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה. "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד הנו קיום נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעלי הדין, או מקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש ולא ניתן היה להיערך לקראתו מראש. כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבא כוחם, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. בעניין זה אין מכירים כ"טעם מיוחד" בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, ואין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה (ר' אורי
גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי"
, מהד' 11
, עמ' 395 – 396 והאזכורים שם;

ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט פ"ד נה
(2)
904, 908;
בש"א 4602/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ
(3)
209, עמ' 211).

אמנם במהלך השנים האחרונות חל ריכוך מסוים בפסיקה בעניין הטעם המיוחד, והוכרו כ"טעמים מיוחדים" מקרים של טעות אנוש, שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית משפט (ר' אורי
גורן
"סוגיות בסדר דין אזרחי"
, מהד' 11
, עמ' 398), ואף היו מקרים בהם נפסק, כי טעות ולעיתים אף רשלנות, אינן מונעות לחלוטין הארכת המועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית, אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ר'
ע"א 8547/96
אברהם אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין)
.

בענייננו, המבקש לא טרח לתמוך את הטענה בדבר קיומו של משא ומתן בין הצדדים בתצהיר מטעמו, והסתפק בטענה בעלמא ללא כל בסיס ראייתי. המבקש אף לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע לא פנה לעורך דינו מיד עם קבלת האזהרה, ומדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד בטרם חלף המועד להגשת ההתנגדות. ניהול משא ומתן בין הצדדים אינו פוטר את המבקש מהצורך בהגשת התנגדות במועד או לכל הפחות בקשה להארכת מועד בתוך המועד המקורי שנקבע להגשת ההתנגדות. על כן, אין
מנוס מהמסקנה, כי התנהגות המבקש במקרה זה אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי, תוך גילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעלת דין.

אוסיף, כי גם לעניין סיכויי ההגנה, אין בפי המבקש טענת הגנה הראויה להישמע.
בבקשה מודה המבקש, כי השיק נושא התובענה ביחד עם שלושה שיקים נוספים נמסרו למשיב לצורך פירעון והוא אף מודה, כי נעשו על ידו מאמצים רבים כדי לעמוד בתשלומים שסוכמו בינו לבין המשיב.
המשיב מודה בתצהירו, כי גם לאחר שהשיקים חוללו בהעדר כיסוי מספיק הוא ניסה לפרוע את חובו למשיב ואף מסר בידיו 10 שיקים מעותדים על סך 210,000 ₪ כל אחד כאשר מועד התשלום הראשון היה 20.1.2014. גם שיקים אלה לא נפרעו, או למצער, אין טענה בפיו של המבקש כי הם נפרעו.

הטענה שאין מקום לחייב אותו בתשלום הסכום מכיוון שהקרקע לא נרשמה על שמו דינה להידחות. המבקש לא טען, לא בתצהיר ולא בבקשה, כי תשלום הסכום האמור מותנה ברישום הקרקע על שם המבקש. נהפוך הוא, מהשתלשלות האירועים כפי שתוארה לעיל, היה על המבקש לשלם את הסכום ללא שום קשר לרישום הזכויות בקרקע על שמו. זאת ועוד, המבקש מאשר, כי הוא עומד על ביצוע העסקה, כי הוגשה על ידו תביעה לבית המשפט המחוזי לאכיפת ההסכם. אם כך הם פני הדברים, כיצד יכול המבקש לטעון כי לא מוטלת עליו חובה לשלם את הסכום, כאשר חובה זו קיימת מזה זמן רב, אך הוא בחר שלא לקיימה, לטענתו בשל קשיים כלכליים.

גם הטענה שהוא העביר למשיב סכום 300,000 ₪ אינה יכולה להועיל לו, שכן מדובר בחוב המסתכם בסכום של 2,000,000 ₪ לכל הפחות בערכים נומינאליים ואין בתשלום הסכום של 300,000 ₪, כדי לפטור אותו מתשלום יתרת החוב.

המבקש טען, כי קיים חשש שהוא ישלם את הסכום שעליו לשלם תמורת הקרקע, אך בסופו של יום, הקרקע לא תירשם על שמו, ובכך הוא יימצא ללא הכסף וללא הקרקע. גם טענה זו דינה להידחות. חשש שהעסקה לא תקוים אינו מהווה טעם לפטור מתשלום התמורה שעליו לשלם בהתאם לגרסתו הוא. כפי שהובא לעיל, המבקש לא טען, לא בתצהיר ולא בבקשה, כי תשלום התמורה שעליו לשלם בגין הקרקע מותנה ברישום הזכויות על שמו. נהפוך הוא, מהשתשלות האירועים כפי שתיאר אותה המבקש בעצמו בתצהירו, אין שום קשר בין חובתו לשלם את הסכום לבין רישום הקרקע על שמו. בעניין זה פתוחה הדרך בפני
המבקש לנקוט בהליך המתאים לצורך הבטחת זכויותיו כאמור.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד ועל מחיקת ההתנגדות לביצוע שטר על הסף. המשיב רשאי להמשיך בהליכי הגביה במסגרת תיק ההוצל"פ.

המבקש ישלם
למשיב הוצאות הליך זה בסך 1,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ד, 10 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.










תט בית משפט שלום 55366-03/14 מחמד נימר חוסין נ' עאמר סאלח (פורסם ב-ֽ 10/09/2014)