פסקי דין על בנימין (בני) גלעד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2974/04 בל     11/01/2005




בל 2974/04 בנימין (בני) גלעד נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002974/04
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
11/01/2005

כב' השופט אילן איטח

בפני
:

בנימין (בני) גלעד

בעניין:
המערער
דר מנחם

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
טל גולן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
מבוא ומסגרת

1. 1. בפני
ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן - הועדה או הועדה לעררים) מיום 27.11.03 אשר קבעה כי למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור של 85% במסגרת תביעתו לקצבת נכות כללית.

2. 2. ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו:

2.1. 2.1. המערער בן כ- 58 שנה, ולטענתו סובל מבעיות רפואיות בתחומים הבאים: טרשת נפוצה, עיניים, כירורגיה, אורולוגיה, אורטופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה (נפשיות).

2.2. 2.2. הועדה הראשונה קבעה למערער בנכות שיעור של 70% בגין תקנה 29 1 (א) 2 ותקנה 34 ד-ה.

2.3. 2.3. ביום 13.7.03 הגיש המערער ערעור על קביעת הועדה הרפואית. עיקר טענותיו היו: לא הובאה בחשבון ההחמרה בקשר לטרשת הנפוצה; לא נקבעו לו אחוזי נכות אורטופדיים למרות בעיות חמורות מהן הוא סובל; הועדה לא התייחסה לחבלה בעמוד שידרה ובגולגולת בגינם הוא סובל מסחרחורות ועוד; אין התייחסות לבעיות לחץ הדם, לבעיות הנפשיות ולבעיות האורולוגיות.

2.4. 2.4. ביום 17.8.03 הופיע המערער בפני
הועדה הרפואית לעררים בהרכב רופא שהוא נוירולוג - פסיכיאטרי ורופא שהוא אורטופד. במהלך הדיון נבדק המערער אורטופדית ונפשית.

מבחינה אורטופדית נקבעו ממצאים שונים, לרבות קיומה של הגבלה תפקודית של הגפיים שקשורה לממצא נוירולוגי. עוד נקבע כי הועדה תתייחס למסמכים הרפואיים התיק לאחר בדיקות וייעוץ נוסף. מבחינה נפשית נקבע "מסודר מתמצא אין הפרעות באפשקט ריכוז וזיכרון בשעת הבדיקה נראות שמורות מהלך חשיבה תקין."

הועדה ביקשה לקבל: חוו"ד רופא עיניים, חוו"ד כירורג, חוו"ד אורולוג וכן דו"ח מהיחידה לטרשת נפוצה הכולל פירוט על הבדיקה הנוירולוגית. נקבע כי לאחר קבלת המסמכים הנ"ל תתכנס הועדה על מנת לסכם את מסקנותיה, ללא נוכחות המערער.

2.5. 2.5. המערער נבדק ע"י הרופאים היועצים:

א) א) ע"י רופא העיניים שהמלצתו היתה כך: לגבי הליקוי - "ליקוי ביותר מרבע משדה הראיה הימני. ללא ליקוי בראיה." מבחינת אחוזי הנכות - 5% 'מותאם' (מחודש 6/03).

ב) ב) ע"י אורולוג שהמלצתו היתה כך: לגבי הליקוי - "כיס שתן ניאורוגני" מבחינת אחוזי הנכות - 50% (מיום 1.8.02).

ג) ג) ע"י כירורג שקבע כי אין למערער נכות כירורגית, לרבות לגבי הבעיות בעור. לגבי בעיות העור הסתייג הרופא והמליץ להפנות את המערער לרופא עור על מנת שזה יבדוק האם קיימת נכות מבחינת העור.

2.6. 2.6. ביום 27.11.03 התכנסה הועדה בשנית. לועדה הוגשו חוו"ד כאמור וכן מכתב מהיחידה לטרשת נפוצה בבית חולים תל השומר. לענין תחומי הליקוי הנטענים קבעה הועדה כדלהלן:

א) א) היא מקבלת את חוו"ד של הרופאים היועצים ובהתאם להם נקבעו למערער אחוזי נכות בעיניים ובאורולוגיה.

ב) ב) היא מקבלת את חוו"ד של הכירורג ולא נקבעו אחוזי נכות בכירורגיה.

ג) ג) הועדה דוחה את הערעור מבחינה נוירולוגית. לטעמה של הועדה את הליקויים הנובעים מהטרשת הנפוצה אפשר לכלול "במסגרת הסעיף שקיבל 50%" נוירולוגית.
ד) ד) הועדה דוחה את הערעור מבחינה נפשית. אין הנמקה.

ה) ה) הועדה דוחה את הערעור מבחינה אורטופדית, שכן ההגבלה התפקודית קשורה לליקוי הנוירולוגי.

2.7. 2.7. בסה"כ נקבעו למערער 85% נכות צמיתה, לאחר שהועדה קיבלה חלק מהערעור. נציין כי הועדה הרפואית קבעה למערער נכות זמנית (עד ליום 31.7.01) בלבד של 30% בגין הטרשת הנפוצה, כך שבנכות הצמיתה שנקבעה למערער לא הובא ליקוי זה בחשבון.

2.8. 2.8. ביום 19.2.04 הוגש הערעור לבית הדין. ביום 13.7.04 צרף ב"כ המערער אסופת מסמכים רפואיים מהחודשים פברואר, מאי ויוני 2002 - דהיינו כאלה שלא עמדו בפני
הועדה ונעשו לאחר מועד הדיון ולפיכך אין הם רלוונטיים לערעור זה.

2.9. 2.9. ביום 14.7.04 התקיים דיון בפני
כב' הרשמת ולך. ביום 7.9.04 השלים המערער את טיעוניו אליהם צרף את החלטת ועדת הניידות במשרד הבריאות מיום 12.7.04, אשר נסמכה על פרוטוקול ועדת העררים ומכתב מבית חולים תל השומר מחודש פברואר 2004. גם במקרה זה מדובר במסמך שלא עמד בפני
הועדה ושהיה מאוחר לדיון בפני
ה ולכן אינו רלוונטי לענייננו.

2.10. 2.10. ביום 29.12.04 השלימו הצדדים את טיעוניהם בפני
בית הדין.

טענות הצדדים ודיון

3. 3. קודם שנשטח את טענות המערער שבמחלוקת נפרוס את ההסכמות של המשיב בקשר להחזרת עניינו של המערער לועדת העררים בעניינים הבאים:

3.1. 3.1. הועדה תסביר מדוע העניקה אחוז נכות זמנית בגין הטרשת הנפוצה, ומדוע אין ליתן בגינה נכות קבועה.

3.2. 3.2. הועדה תתייעץ עם רופא עור, בהתאם להמלצת הכירורג, וכן בקשר לטענותיו של המערער למחלת סרטן העור.

3.3. 3.3. הועדה תתייחס לענין השבר בגולגולת והסחרחורות הנטענות.

משכך הדיון בטענותיו של המערער בענינים הנ"ל מתייתר.

4. 4. למערער אשכולות של טיעונים ונתייחס אליהם להלן:

5. 5. חישוב אחוזי הנכות - המערער טוען כי השקלול שנעשה לו מניב אחוז נכות בשיעור של 90.025% (או 9.075% לפי גרסה מאוחרת), שכן הועדה "שכחה" להביא בחשבון את 30% הנכות בגין הטרשת הנפוצה. טענה זו דינה להדחות, שכן ע"פ החלטת הועדה - שטרם שונתה - הנכות הזמנית בגין הטרשת הנפוצה הסתיימה כבר בחודש 7/01 ולכן ממילא אין להביאה בחשבון הנכות הצמיתה. ככל שהחלטת הועדה תשתנה מן הסתם יבוצע חישוב חדש.

6. 6. טענות בקשר להרכב הועדה. להלן נתייחס לטענות המערער בענין:

6.1. 6.1. בועדה ישבו שני רופאים במקום שלושה "כנדרש וכמתבקש בועדות לעררים". טענה זו אין בידנו לקבל. ע"פ תקנה 19 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות), שהותקנו מכוחו של סעיף 212 לחוק, "ועדה רפואית תורכב משנים או שלושה רופאים, בהתאם להחלטת רופא מוסמך". קביעת מספר חברי הועדה היא סמכות מנהלית וככזו נתונה לביקורת שיפוטית. לא הובאה בפני
נו שום טענה מדוע שיקול דעתו של הרופא המוסמך במקרה הנוכחי חורג ממתחם הסבירות או היה נגוע בשיקולים זרים. לטעמנו המערער נתפס לכלל טעות בכל הנוגע לועדה רפואית לעררים בתחום הנכות מעבודה, לגביה נקבעה החובה לכלול שלושה רופאים בהרכב הועדה (תקנה 27 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956).

6.2. 6.2. לטענתו בועדה צריך היה לשבת בנוסף, מומחה עור (סעיף 9 לערעור) ואורולוג שכן אחד הליקויים המרכזיים היה באורולוגיה (סעיף 11 לערעור). דווקא הטענה מצביעה על הטעם לדחייתה. לפי הגיונו של הטיעון צריכים היו להיות בנוסף לשני המומחים עוד שני מומחים. אלא שהתקנה ציוותה כי לא ישבו יותר משלושה. צא ולמד - במקרה של ריבוי פגימות בהכרח לא ישבו בועדה כלל המומחים האפשרים.

האיזון בין הצורך במומחיות רפואית מתחומים רבים לבין הצורך שהרכב הועדה יהיה יעיל, נעשה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד - 1984, המסמיכות את הועדה הרפואית לעררים לבקש מיועץ שיגיש לה חוות דעת על סמך מסמכים רפואיים או בדיקת המבוטח (תקנות 7 ו- 8). מינוי יועץ רפואי מהווה פתרון סביר ומאוזן שבאמצעותו מוגשת לועדת העררים חוות דעתו של מומחה בתחום הרפואי הספציפי - חוות דעת אליה הם נותנים את דעתם.

6.3. 6.3. לטענת המערער בועדה צריך היה לשבת לא נוירולוג כללי אלא "נוירולוג מקצועי שתחום התמחותו m.s. (טרשת נפוצה - א.א.) והעוסק בנוירולוגיה באופן קבוע" (סעיף 10 לערעור). דין הטענה להדחות. כבר נפסק כי אין כל הכרח לכלול בועדה הרפואית לעררים מומחה בתחום צר וספציפי, ודי במינוי מומחה בתחום הפגימה הכללי לה טוען המבוטח1[1].

6.4. 6.4. לטענת המערער יש פסול בכך שחברי הועדה תלויים במשיב. ב"כ המערער הפנה להצעת חוק ועדות רפואיות, התשנ"ו - 19962[2] בה נטען כי "קיים ניגוד אינטרסים בין חובתם של רופאים מכהנים בועדות רפואיות לפסוק על פי מיטב שיקול דעתם הרפואי לבין העובדה כי הם מועסקים ישירות על ידי מוסד אשר משלם את קצבאות הנכות על פי פסיקותיהם ומטבע הדברים שואף כי תקבע נכות נמוכה ככל האפשר". בכל הכבוד אין בידינו לקבל את טענת המערער. ראשית, חברי הועדות הרפואיות מתמנים על ידי שר העבודה ולא על ידי המשיב "בכך הערובה לעצמאותם ולאי תלותם במוסד"3[3]. שנית, וזה החשוב לענייננו - אכן המצב הרצוי הוא כי יהיה ניתוק בין הועדות הרפואיות לבין המשיב, אפילו בקשר למקום עריכת הבדיקות וכיוצ"ב (רא' המלצות הועדה להוצאת הוועדות הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי
), יחד עם זאת ההסדר המצוי אינו הסדר פסול וראוי לו להשתנות בחקיקה. שכן, התוצאה של פסלות "ההסדר הקיים" מבלי שיהיה קיים הסדר חליפי תוביל לתוצאה קשה לפיה לא יהיה בנמצא מנגנון חליפי אשר יסדיר את קביעת דרגת הנכות של המבוטחים, וזוהי תוצאה קשה עוד יותר מזו של המשכת המצב הקיים. גם הועדה הנכבדה הנ"ל סבורה "שכל הסדר עליו יוחלט, ידרוש השינוי תיקון החוק והתקנות, וכן תקופת הערכות לא קצרה, שמן הראוי שלא תעלה על שנתיים-שלוש."

6.5. 6.5. בהקשר לזה נציין כי למערער טענות דומות (או יותר נכון "רמיזות" דומות) גם ביחס למומחים הרפואיים. האמור לעיל ביחס לחברי הועדות נכון גם ביחס למומחים הרפואיים.

7. 7. טענות בקשר להתנהלות הועדה

7.1. 7.1. הועדה ראתה עצמה כבולה בהחלטות היועצים הרפואיים והיא קיבלה אותן "באופן אוטומטי ובחותמת גומי" (אנו מתעלמים מהטענה בקשר לאלמוניותם של היועצים החיצוניים). טענה זו נטענה בעלמה ללא שום תשתית ראייתית. קבלת חוות הדעת, לכשעצמה, אינה מצביעה על קבלתה ה'אוטומטית'. יתרה מזאת, הועדה מציינת כי היא עיינה בחוות הדעת והיא מקבלת אותן - דבר המצביע על שקילתן ובחינתן. ולבסוף, יש לזכור הועדה נהנת מחזקת כשרות המעשה המנהלי ועל הטוען כי שיקול דעתה היה פגום הנטל להוכיח את טענתו - לטעמנו, נטל זה לא הורם.

7.2. 7.2. חוות הדעת לא היו ערוכות "כדין עפ"י פקודת הראויות". גם דין טענה זו להדחות. לא מצאנו מהיכן שאב ב"כ המערער את החובה לערוך את חוות הדעת של היועץ בדרך מסוימת דווקא.

7.3. 7.3. המערער לא הוזמן לדיון השני. טענה זו לאו טענה היא. ראשית, הדיון השני נועד לדיון פנימי בועדה בקשר לממצאים בועדה הראשונה וחוות הדעת של היועצים. דיון פנימי זה שנועד לגבש את מסקנות הועדה אינו דיון שפתוח בפני
המערער. שנית, כבר בישיבה הראשונה קבעה הועדה כי "הועדה תסכם ללא נוכחות".

7.4. 7.4. לא הומצאו למערער חוות הדעת של היועצים טרם לקיום הדיון השני של הועדה. לטענת המערער היה על הועדה לעשות זאת כדי שיהיה סיפק בידו להמציא חוות דעת סותרות. ראשית יאמר, כי לו חפץ המערער להמציא חוות דעת מטעמו היה עליו לעשות כן מראש ולא להמתין לממצאי הבדיקות של הועדה. שנית, איננו סבורים כי הדין עם המערער בענין. על אופי הדיון בפני
ועדה רפואית נאמרו הדברים הבאים4[4]:

"ההליך הרגיל בפני
כל גוף מעין-שיפוטי הוא שהצדדים מופיעים בפני
אותו גוף, מעלים טענותיהם, זה בפני
זה, ולרוב מיוצגים הם על ידי עורכי-דין. בוועדות הרפואיות - שאני. בפני
הועדה הרפואית אין הצדדים מופיעים כמתדיינים בבית-משפט, על כל הנובע כרגיל מכך.

הועדה הרפואית בודקת את הנפגע "ביחידות" (תקנה 9 לתקנות הנכות). הועדה רשאית אמנם "להתיר לזולת להיות נוכח בשעת הבדיקה", אך בכך אין כדי להפוך את ההליך שבפני
ה להליך של התדיינות המשמעות הרגילה של הדיבור. אין בפני
הועדה "התדיינות" ואין "הצדדים" - אם לאור המיוחד שבאותו הליך אפשר לכנות את המוסד לביטוח לאומי
ואת הנפגע, בשם "צדדים" - מעלים הצעותיהם לענין הפריט שלפיו תיקבע הנכות, וודאי שאין לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם לאותו ענין. הוועדה ומיוזמתה היא, בוררת בין מאות הפריטים, ופריטי המשנה אשר בתוספת לתקנות את המתאים, לדעתה, למקרהו שלהנפגע." (הדגשות הוספו)

יחד עם זאת, אפילו היינו סוברים כעמדתו של המערער כך שכללי הצדק הטיבעי מחייבים את העברת חוו"ד למערער טרם לקיום דיון בפני
הועדה כדי שיתאפשר למערער לטעון בקשר לחוות הדעת (רק טענות שלא ניתן היה להעלותן לפני ואשר נובעות מן הבדיקה עצמה) - לא היה בכך כדי להוביל לתוצאה אליה כיוון המערער. שכן, במקרה הנוכחי לא הציג בפני
נו המערער שום טענה המתייחסת לאחת מהבדיקות שנערכה לו. לפיכך, לא נגרם למערער כל נזק ולכן ממילא אין הפגם יורד לשורשו של ענין.

7.5. 7.5. החלטת הועדה ניתנה ביום 27.11.03 אולם ההודעה על החלטתה נמסרה לו רק ביום 10.2.04 "והדבר פוסל את החלטות הועדה", אכן עיכוב במסירת ההחלטות אינו תקין ואינו רצוי, אך מכאן ועד לפסילת ההחלטות המרחק רב. יכול ואיחור משמעותי יוביל לביטול ההחלטות, אך לא זה המקרה.

8. 8. טענות בקשר למסקנות ולממצאים הרפואיים

8.1. 8.1. נקדים ונציין מושכלות יסוד בקשר להתערבות בממצאים רפואיים:

א) סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב}, התשנ"ה - 1995 (להלן-החוק) שכותרתו "קביעת דרגת נכות מעבודה" קובע לאמור:

"א. רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -
1. אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה.
2. את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם
לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.
(א1) קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104 (א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות"

ב) סעיף 123 לחוק שכותרתו "ערעור" קובע, כי החלטת הועדה הרפואית ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. סמכות הועדה היא סמכות מקצועית - רפואית המחייבת לימוד העובדות, ניתוחן ותרגומן של הפגימות והליקויים לשפת אחוזי הנכות (דב"ע לח/01-65 יהושע זינגר - המל"ל, פד"ע ז' 213).

ג) במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל, פד"ע לד 213). אך כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה, לפי שיקול דעתה הרפואי, את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרם על ידי הפגימות ואם לא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע לג/40-0 יוסף דולזר - המל"ל, פד"ע ד
407).

ד) על פי ההלכה הפסוקה, קביעתה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית הדין (עב"ל 9/60 המל"ל - שאול כליף, פב"ל ו 39) ואין בית הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הועדה הרפואית או לעקפה, כן לא ישים בית הדין עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות (דב"ע לו/6-0 רובחי אלחטיב - הועדה הרפואית לערעורים והמל"ל, פד"ע א 157; פב"ל יא 337) ולא יעמיד דעתו תחת דעתה של הועדה לענין ממצא עובדתי מבחינה רפואית (דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב - המל"ל פד"ע ב' 133).

8.2. 8.2. למערער שלל טענות בקשר לכך ששגתה ועדת הערעורים בכך: שלא נתנה למערער אחוזי נכות גם בנוירולוגיה, בנפש ועוד, התעלמה ממצאים רפואיים, לא התייחסה למסמכים שונים ולא שלחה את המערער לבדיקות עזר. לכך השיב ב"כ המשיב כי מדובר בטענות שעניינן התערבות בשיקול דעת רפואי. בית הדין לא יתערב בשיקול דעת זה ולא ישים עצמו מומחה רפואי. באשר לשליחת המערער לבדיקות - הרי שמדובר בענין המסור לשיקול דעתם הרפואי של הרופאים ואין בית הדין מורה לועדה לאילו בדיקות עליהם להיזקק קודם לגיבוש מסקנתם. לבסוף, בתיק הועדה נכללו מסמכים וחזקה על הועדה הרפואית כי התייחסה אליהם. אין צורך לפרט בגוף הפרוטוקול כל מסמך ומסמך. תשובות המשיב נכונות הן והן מקובלות עלינו, אך זאת בכפוף לאמור בסעיף 9.2 להלן.

8.3. 8.3. ב"כ המערער העלה טענה ביחס לחוסר בעצם הגולגולת. אלא שעל פי התקנות (בשונה מתקנות נכות בעבודה) חוסר עצם בגולגולת מזכה בנכות רק אם החוסר הוא ביותר מ- 10 סמ"ר (ר' סעיף 22 לתוספת לתקנות) ואילו כאן נמצא חוסר של 5 סמ"ר (2 x 2.5). לפיכך, בדין לא נקבעה למערער נכות בגין ממצא זה.

9. 9. טענות בקשר להנמקה של הועדה

9.1 לענין ההנמקה ראוי להזכיר מושכלות יסוד: הלכה פסוקה היא כי הועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו לה, התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל' / 15 - 0 אשר בטרמן - המוסד, פד"ע ב'
147). חובת ההתייחסות חלה אף על חוות דעת רפואית שהובאה בפני
ועדה רפואית. הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפני
ה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת. (דב"ע לד 258 - 0 יגאל הגיג - המוסד לביטוח הלאומי, פד"ע ו' 225). אופן ההתייחסות מושפע מנסיבות המקרה וייתכן להתייחס אליה גם במילים קצרות (דב"ע לב/ 120 - 0 צבי מנחם-המוסד, פד"ע ד 73; דב"ע נא / 122 - 99 חיים ריגלר - המוסד, פד"ע כ"ג 169).

9.2 במקרה הזה נימוקי הועדה אינם מאפשרים ביקורת שיפוטית. בכל הכבוד אין בידי בית הדין היכולת לבחון פגימה נטענת אל מול דחייתה (כולה או חלקה) ואת הנימוקים לכך. הצורך בהנמקה מסודרת, הולך וגובר, ככל שמדובר במספר גדול של פגימות. לפיכך, יש להחזיר את עניינו של המערער לועדת העררים על מנת שזו תנמק לגבי כל פגימה או ליקוי נטענים (כמפורט בערעור של המערער מיום 13.7.03) האם הערעור מתקבל, וככל שנדחה (כולו חלקו) מה הטעם לכך.

10. 10. יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר.

לטענת המערער יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה חדשה, זאת נוכח ריבוי הבעיות "הקרדינאליות" בהחלטת הועדה הנוכחית. טענה זו אין בידינו לקבל. המערער לא הראה כל נימוק ממשי שיצדיק את פסילת הועדה את החלפתה בהרכב אחר.

הלכה פסוקה היא, כי דרך המלך של החזרת עניין לועדה רפואית היא החזרתה לאותה הועדה שבדקה את המבוטח ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא נעולה על החלטתה הקודמת או שהרכבה אינו נאות, מועבר העניין לועדה בהרכב אחר (ר' דב"ע נא/61-99 מטר חנא - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם); דב"ע לב 28-0 שלמה בוסקילה - המוסד לביטוח לאומי
, פב"ל יב 166).
בתגובתו מיום 7.9.04 למדנו על טעם חדש, שאין לו כל תמיכה בראיות, ולפי "הרופא הבכיר בועדה נהג בו בשאט נפש, סרב לגעת בגופו ונגע בו באמצעות נייר ... המערער נפגע מהתנהגות זו .... בנוסף לא תתכן בדיקה יסודית באמצעות ניירות ובהעדר מגע ידני". טעם זה שכאמור לא נתמך בראיות דינו להדחות. דינו להדחות גם משום שהוא עלה באיחור רב ונדמה כי הוא בבחינת יריה נוספת באפילה למען השגת המטרה "הנכספת".

סיכום

11. 11. אשר על כן אנו מורים על החזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית, לצורך ההשלמות הבאות:

11.1. 11.1. הועדה תפרט את נימוקיה - לגבי כל פגימה או ליקוי נטענים (כמפורט בערעור של המערער מיום 13.7.03) - האם הערעור מתקבל, וככל שנדחה (כולו חלקו) מה הטעם לכך.

11.2. 11.2. הועדה תסביר מדוע העניקה אחוז נכות זמנית בגין הטרשת הנפוצה, ומדוע אין ליתן בגינה נכות קבועה.

11.3. 11.3. הועדה תתייעץ עם רופא עור, בהתאם להמלצת הכירורג וכן בקשר לטענותיו של המערער למחלת סרטן העור.

11.4. 11.4. הועדה תתייחס לענין השבר בגולגולת והסחרחורות הנטענות.

12. 12. בשים לב לתוצאות הערעור מחד ולדחיית רוב טענות המערער (אשר חייבו דיונים והשלמות רבים) אנו מוצאים לנכון לפסוק לטובת המערער הוצאות משפט בשיעור מופחת. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום א' בשבט, תשס"ה (11 בינואר 2005), בהעדר הצדדים.

אילן איטח
, שופט

נאוה ינאי999

1[1] דב"ע שן/1-19 המוסד לביטוח לאומי
- בריטפילד אלגריה, פד"ע כ"א 485.
2[2] הצעת חוק פרטית מיום 22.7.96.
3[3] קובובי, רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, (תשס"ד - 2004), 179.
4[4] דב"ע לא-25-0 דניאל כהן - המוסד לביטוח לאומי
¸פד"ע ב 326.








בל בית דין אזורי לעבודה 2974/04 בנימין (בני) גלעד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 11/01/2005)