פסקי דין על א.ד.י.ג. תעשיות והרכבות | פסקי דין על אלי סופר | פסקי דין על דודי שריידמן ואח' | פסקי דין על ישראל נגר

514/88 עא     15/02/1993




עא 514/88 א.ד.י.ג. תעשיות והרכבות בע"מ, אלי סופר, דודי שריידמן ואח' נ' ישראל נגר




(פ"ד מז (1) 209)

(פ"ד מז (1) 383)


בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 514/88
ערעור אזרחי מס' 516/88

השופטים:
כבוד השופט א' ברק
כבוד השופט ג' בך
כבוד השופט ת' אור

המערערים:
1. א.ד.י.ג. תעשיות והרכבות בע"מ
2. אלי סופר
3. דודי שריידמן
4. יהושע פריד
ע"י ב"כ עו"ד ש' קרינסקי
, עו"ד א' בן-גל
– בשם המערערים בע"א 514/88
(המשיבים בע"א 516/88);

נ ג ד

המשיב:
1. ישראל נגר

ע"א 514/88
ע"י ב"כ עו"ד י' מוסנזון
– בשם המשיב בע"א 514/88
(המערער בע"א 516/88)


ישראל נגר

נ ג ד

1. א.ד.י.ג. תעשיות והרכבות בע"מ
2. אלי סופר
3. דודי שריידמן
4. יהושע פריד
ע"א 516/88



ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
(השופטת ב' קיי)
מיום 22.7.88 בת"א 462/83.


פסק דין


השופט ת' אור
:

1. ביום 7.5.82 נפגע המערער בע"א 516/88, ישראל נגר
(להלן – המערער), בתאונת עבודה, עת עבד אצל המשיבה 1 בערעור זה, א.ד.י.ג תעשיות והרכבות בע"מ. הערכאה הראשונה קבעה את אחריות המשיבה ויתר המשיבים בנזיקין לפצות את המערער על כל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

לפנינו ערעור המערער (ע"א 516/88) וערעור המשיבים (ע"א 514/88) על גובהם של הפיצויים. המשיבים ערערו גם על קביעת אחריותם לקרות התאונה, ולחלופין טענו, שהמערער תרם ברשלנותו לקרות התאונה. אך בטענותיו לפנינו חזר בו בא-כוח המשיבים מטענות אלה.

2. עיקרי העובדות וקביעות בית המשפט החשובות לעניין הערעורים שלפנינו אלו הם:

א. כתוצאה מהתאונה נגרמה למערער נכות אורתופדית בשיעור 44% לצמיתות, וכן נכות בשיעור של 1.5% בגין פגיעה בשיניו. את הטענה שנתרה למערער נכות בשטח הנוירולוגי דחה בית המשפט, בהסתמכו על נתונים עובדתיים הנוגעים למצבו קודם התאונה, מצב אשר גרר, בין היתר, את שחרורו מצה"ל.

ב. את הפגיעה בכושר השתכרותו עקב התאונה קבע בית המשפט בשיעור 60%. בית המשפט הבהיר על מה ולמה נותר למערער 40% מכושר השתכרותו, ודחה את הטענה כאילו איבד המערער כליל את כושרו זה. כפי שקבע בית המשפט, למשך התקופה מיום התאונה ועד 1.1.84 לא היה המערער מסוגל לכל עבודה, אך מתאריך זה ואילך נגרעו מכושר השתכרותו 60% בלבד.

ג. את כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה קבע בית המשפט בשיעור 2,500 ₪ נכון לחודש ינואר 1988, בהסתמכו על השתכרותו של עובד אחר של המשיבה בשם נידרי.

ד. בהתאם לנתונים כאמור הגיע בית המשפט לסכום פיצויים בגין העבר עד למועד פסק הדין בשיעור של 122,000 ₪, בצירוף הצמדה מיום 1.1.84 ועד ליום פסק הדין (שניתן ב-22.7.88). כן קבע הפסד כושר השתכרות בעתיד, מחושב לפי הפסד של 1,500 ₪ לחודש (60% מ-2,500 ₪) למשך 25 שנים בעתיד. בהתחשב בהיוון מתאים, מגיע הסכום לשיעור של 316,314 ₪. סכום זה נקבע אף הוא ליום 1.1.88. כן פסק בית המשפט למערער הפסד פנסיה מחושב לפי 1,050 ₪ לחודש (ליום 1.1.88) למשך שמונה שנים, מאז הגיע המערער לגיל 65 שנים ועד גיל 73 שנים.

ה. עוד פסק בית המשפט למערער סכומים נוספים בגין עזרת הזולת בעבר, עזרה במשק בית בעבר ובעתיד, הוצאות בעבר ובעתיד בגין נסיעות מוגברות וכן בגין נזק לא ממוני.

3. עיקר ערעור המערער מופנה כנגד הקביעה שנותר לו כושר השתכרות כלשהו. לטענתו, עקב התאונה אינו מסוגל לכל עבודה, הן משום שנכותו הרפואית גבוהה מזו שקבע בית המשפט והן משום שבשל היותו עובד כפיים, ללא השכלה של ממש, אין סיכוי שיוכל למצוא את פרנסתו בעבודה כלשהי.

דין טענות אלה להידחות. בית המשפט נימק והבהיר את מסקנותיו, הן לעניין שיעור הנכות הרפואית והן לעניין הפסד כושר ההשתכרות, ולא מצאנו להתערב במסקנותיו.

גם בטענותיו האחרות של בא-כוח המערער לא מצאנו כל עילה להתערב במה שנקבע בערכאה הראשונה.

4. שונים פני הדברים בכל הנוגע לערעור המשיבים. שתיים מהטענות שנטענו על-ידיהם יש בהן ממש.

הטענה הראשונה מופנית כלפי קביעת בית המשפט, ולפיה כושר השתכרותו של המערער, לולא התאונה, דומה לזה של עובד אחר של המשיבה בשם נידרי. הטענה השנייה מופנית כלפי כך שבית המשפט פסק למערער הפסדי פנסיה, מבלי שהפחית משכרו החודשי את הניכוי בשיעור 5% המנוכה משכרו של המערער כדי להבטיח את זכותו לפנסיה.

5. את הסתמכותו על שכרו של נידרי כמודד לקביעת כושר השתכרותו של המערער הסביר בית המשפט בכך שנידרי זה היה ראש צוות אצל המשיבה וכזה היה גם המערער קודם התאונה. מאידך גיסא, סירב בית המשפט ללמוד על גובה שכרו של המערער מזה של עובד אחר בשם צוקרמן, אשר לדעת המשיבים גובה השתכרותו יכול ללמד על ההשתכרות אליה יכול היה המערער להגיע.

בית המשפט הבהיר, שאין הוא מסתמך על גובה השתכרותו של צוקרמן, בין היתר, משום ש"נתוני השכר של צוקרמן לא הובאו בפני
בית המשפט" (ראה פיסקה 10 של פסק הדין).

צודק בא-כוח המשיבים בטענתו, שלא היה מקום להשוות את כושר השתכרותו של המערער לזה של נידרי. מסתבר, שנידרי התקבל לעבודה כרתך-צנר בעל סיווג מקצועי גבוה ואף נחשב כבעל מקצוע מעולה. הוא גם עובד עבור המשיבה כקבלן משנה קודם שהתקבל כשכיר. לעומתו, התקבל המערער כעובד פשוט וחסר ניסיון. השניים גם עבדו בשני ענפי עבודה שונים. הוסף לכך שלפי העולה מעדויות אנשי המשיבה, כל עובד התקבל לעבודה אצל המשיבה על-פי תנאי העסקה אישיים, אשר היו שונים זה מזה, כך שמתבקשת המסקנה שלא היה מקום להשוות בין השניים. מה גם שלא הובאו ראיות לגבי השתכרותו של נידרי עובר לקרות התאונה, מהן ניתן היה להסיק ששכרו של המערער דומה היה לשלו.

לעומת זאת, כושר השתכרותו של צוקרמן הוכח בבית המשפט, ומהראיות שהובאו עולה שערב התאונה היה גובה השתכרותו דומה לשל המערער (ראה תלושי השכר של צוקרמן נ/9 לעומת אלה של המערער ת/11). נראה שעקב שגגה נעלמה מעיני בית המשפט תלושי השכר של צוקרמן.

יוצא, איפוא, שלכאורה היה מקום להשוות את כושר השתכרותו של המערער לזה של צוקרמן ולא לזה של נידרי. לו כך נהג בית המשפט, הבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות של המערער היה קטן בכשליש, ואולי אף יותר.

בטיעונו לפנינו צמצם בא-כוח המשיבים את ערעורם לסכום בסך 100,000 ₪ מתוך סכום הפיצויים. סכום זה עוכב והופקד בחשבון בנק על שם באי-כוח הצדדים. הוא הבהיר, שנוכח מצבו של המערער לא יבקשו המשיבים שיחזיר סכומים שכבר קיבל, ועל-כן צמצם את ערעורו כאמור. אם נפחית מהפיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר, הפסד כושר השתכרות בעתיד והפיצוי בגין פנסיה שנפסק למערער כשליש של פיצויים אלה, תגיע ההפחתה לסכום העולה בהרבה על 100,000 ₪. לפיכך, אין צורך שייערך חישוב מדויק של הסכום שיש להפחית מהפיצויים שנפסקו למערער, אם מבססים את חישוב הפיצויים על כושר השתכרותו של צוקרמן.

6. לכך יש להוסיף, שגם טענתו השנייה של בא-כוח המשיבים מקובלת עלינו. אם כדי להבטיח קבלת פנסיה בהגיעו לגיל פרישה מעבודה על העובד להפריש 5% משכרו – אין מקום גם להעניק לו הפסד פנסיה וגם להתעלם מהצורך להקטין את גובה השתכרותו, המהווה בסיס לחישוב הפסדיו, בשיעור ההפרשה הנ"ל של 5% (ראה: ע"א 158/65 פ' פורוין נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ ואח'
, פ"ד יט (2) 678; ע"א 5532/90 לא פורסם. הפחתה של 5% מסכומי הפיצויים שנפסקו כאמור מגדילה את הסכום שהיה מקום להפחיתו מסכום הפיצויים, אשר בלאו הכי מגיע לסכום העולה על 100,000 ₪.

7. על סמך כל האמור לעיל נדחה בזה ערעור המערער בע"א 516/88, וערעור המשיבים בע"א 514/88 נתקבל במובן זה שסכום הפיצויים כפי שנפסק למערער יפחת בסכום של 100,000 ₪. הסכום בסך 100,000 ₪ מתוך סכום הפיצויים, אשר תשלומו עוכב והופקד בחשבון משותף של פרקליטי הצדדים, ישולם, על פירותיו, למשיבים.

כן מחייבים אנו את המערער לשלם למשיבים הוצאות בערעורים אלה בסכום של 5,000 ₪ להיום.

השופט א' ברק
:
אני מסכים.

השופט ג' בך
:
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ת' אור
.

ניתן היום, כ"ד בשבט תשנ"ג (15.2.93).








עא בית המשפט העליון 514/88 א.ד.י.ג. תעשיות והרכבות בע"מ, אלי סופר, דודי שריידמן ואח' נ' ישראל נגר, [ פ"ד: מז 1 383 ] (פורסם ב-ֽ 15/02/1993)