פסקי דין על אבי אורשלם | פסקי דין על בזק - החברה הישראלית לתקשורת | פסקי דין על ציון קרילה | פסקי דין על יהודה פורת ואח' |

14476-06/14 עע     14/09/2014




עע 14476-06/14 אבי אורשלם נ' בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ציון קרילה, יהודה פורת ואח'








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 14476-06-14



ניתנה ביום

14 ספטמבר 2014
אבי אורשלם
המבקש

-
1.בזק- החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

2.ציון קרילה

3.יהודה פורת

4.מר אייל קמיל


המשיבים


לפני: כב' הרשם השופט כאמל אבו קאעוד

החלטה

1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על

פסק דין
של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 24.4.14 (כב' השופטת דגית ויסמן ונציגי הציבור מר אריה המר ומר אבי ענתבי; תע"א 2980-10) על פיו תביעת המבקש נדחתה במלואה בצירוף פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד עבור כל

אחד מהמשיבים.
2.
הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.6.14. בית הדין העביר את הבקשה לתגובת המשיבים וניתנה למבקש זכות תשובה. המשיבים הגישו את תגובתם לבקשה במועד אך המבקש לא השיב לתגובה על אף חלוף המועד.
רקע כללי
3.
המבקש הועסק אצל המשיבה 1 (להלן: "בזק") במשך כ-17 שנה, החל מ- 10/1991 ועד 02/2009.
4.
בשנת 2006, לאחר השלמת הליך הפרטת בזק על ידי המדינה, החלה בזק בהליך שינוי ארגוני במסגרתו צומצמו כוח האדם והאגפים בחברה. במסגרת הליך השינוי הארגוני נחתמו שני הסכמים קיבוציים. ביום 05.12.06 נחתם הסכם בין הנהלת בזק ובין הסתדרות העובדים הכללית, במסגרתו הוסכם על פרישה של כ-2,200 עובדים. וביום 16.04.08 נחתם הסכם נוסף, במסגרתו הוסכם על הגדלת מכסת הפורשים שנקבעה בהסכם משנת 2006.
5.
המבקש שימש כרכז גריטה ארצי בחטיבת תפעול ולוגיסטיקה. במסגרת תפקידו, המבקש היה אחראי על גריטת ציוד שיצא מכלל שימוש של בזק וזאת בעיקר על ידי מכירתו אך גם מסירתו או השמדתו.
6.
ביום 31.5.07 ערך המבקש התמחרות למכירת ציוד במתחם הלל שבצורן. במהלך חודש יוני 2008 נפתחה חקירה במחלקת הביטחון בבזק, בנוגע להליך גריטת הציוד במתחם צורן והמשך נערך דו"ח ביקורת בנושא. ביום 07.08.08 התקיימה פגישה בין המבקש ובין המשיבים 3-4 וגורמי הנהלה נוספים, ובה פורטו בפני
המבקש הכשלים שנמצאו לטענת בזק, בניהול ההתמחרות במתחם הלל שבצורן. השיחה הייתה טעונה ומתוחה, ובמהלכה נשמעו מספר אמירות שפורשו על ידי המבקש כהאשמות שווא בדבר לקיחת שוחד וחוסר ניקיון כפיים.
7.
באותה פגישה, שוחח המבקש ביחידות עם המשיב 4 ומנהל האגף בו עבד המבקש - מר מרקוס אזולאי, וטען בפני
הם כי הוא מאוים על ידי חברי וועד העובדים- המשיבים 2 ו-3, בשל סירובו להטות מכרזים לטובת מקורביהם. בסמוך לאותה פגישה נערכה ביקורת לוגיסטית בנוגע לתפקודו המקצועי של המבקש, הביקורת קוימה לבקשתו של מנהל האגף- מרקוס אזולאי.
8.
ביום 15.12.08 זומן המבקש לשימוע לפני פרישה, בעקבות השינויים הארגוניים וההתייעלות בבזק. ישיבת השימוע התקיימה ביום 21.12.08, ונכחו בה המבקש באי כוחו, ב"כ בזק, מנהל האגף ונציגת אגף משאבי אנוש.
9.
לאחר ישיבת השימוע, נועד המבקש עם מנכ"ל בזק לבקשתו, ושטח בפני
ו את טענותיו. ביום 14.01.09 נשלח למבקש מכתב פיטורים, אשר נכנס לתוקף ביום 28.02.09. המבקש פרש בתנאי פרישה מוגדלים בהתאם להסכמים הקיבוציים, במסגרתם שולמו לו, פנסיה מוקדמת, חודשי הסתגלות ופדיון ימי מחלה.
10.
המבקש טען כי פיטוריו נעשו משיקולים זרים, נוכח לחצים שהפעילו חברי ועד העובדים עקב אי כניעתו ללחציהם לקידום מקורבים. עוד טען המבקש, כי בזק הפרה את הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז-1997, שכן לטענתו בזק נמנעה מלברר את תלונותיו כנגד המשיבים 2-3, ותחת זאת חקרה אותו לשווא ופיטרה אותו מעבודתו.
11.
בנוגע להליך ההתמחרות בצורן, טען המבקש כי עשה ככל שביכולתו להשיא את רווחי בזק, זאת חרף הזמן הקצר שהועמד לרשותו. כן טען המבקש, כי במסגרת הפגישה שהתקיימה ביום 8.7.14 לגבי הכשלים במכרז צורן, המשיבים הוציאו דיבתו רעה וטפלו עליו האשמות שווא בכל הנוגע לטיפול במכרז צורן, באופן העולה כדי לשון הרע.
12.
המשיבים טענו, כי המבקש פוטר מחמת צמצומים ורה-ארגון בחברה, כל מעשי החברה והפועלים בשמה נעשו כדין ובמסגרת תפקידם ואין יסוד לטענות המבקש לגבי הסיבות להפסקת עבודתו. לטענתם, תפקידו של המבקש התייתר ולא גויס עובד אחר תחתיו, שכן סמכויותיו חולקו בין העובדים הקיימים באגף.
13.
בנוגע להליך ההתמחרות בצורן, טענו המשיבים, כי המבקש אכן השיא את רווחי בזק באותו מקרה, אך הליך מכירת הציוד היה בלתי תקין והמשיבים הצביעו על רשימת כשלים מהותיים, שלטענתם נפלו בהליך המכירה.
14.
השאלה העיקרית שעמדה לדיון בין הצדדים הייתה בנוגע לנסיבות שהביאו להפסקת עבודתו של המבקש והאם בגין אותן נסיבות זכאי המבקש לפיצויים ממוניים ובלתי ממוניים (הפסד השתכרות עד גיל פרישה חובה, הפרשי פנסיה ועוגמת נפש) או לחילופין, לפיצויים בגין לשון הרע.
15.
ביה"ד קמא, דחה את טענות המבקש, וקבע על יסוד חומר הראיות כי המבקש פוטר בשל צמצומים, בהתאם להסכמים קיבוציים שנחתמו עם נציגות העובדים לאחר השלמת הליך ההפרטה, ובהסכמת וועד העובדים. עוד קבע ביה"ד כי המבקש ניסה לקשור באופן מלאכותי בין אירועים שונים בעבודתו ובין ההחלטה על פיטוריו, כאשר טענותיו נעדרות בסיס ונשענות על רחשי ליבו ופרשנותו החופשית לאירועים.
16.
ביה"ד קמא הוסיף והדגיש, כי במסגרת הליך ההתייעלות, צומצמה משמעותית מצבת כוח האדם בחטיבתו של המבקש, ובאגף בו הוא הועסק, ואף המבקש עצמו אישר כי גם בתחום הגריטה בו הוא עסק חלו צמצומים ועובדת נוספת שעבדה עמו, פוטרה.
17.
ביה"ד קמא בחן בהרחבה את טענותיו של המבקש כנגד המשיבים 2-3, ודחה אותן תוך סקירת הראיות שהובאה בפני
ו, על בסיסה קבע כי לא הוכח שהמשיבים 2-3 הפעילו לחצים פסולים על המבקש להטות מכרזים לטובת מקורביהם.
18.
כמו כן, קבע בית הדין כי אין בסיס לטענה שהמבקש פוטר שלא כדין, ממניעים זרים או כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לו. בהתייחס להליך ההתמחרות בצורן, קבע ביה"ד קמא כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש השיא את רווחי המשיבה אולם ניהל את המכרז שלא על פי הנהלים.
19.
בית הדין לא מצא כי יש בדברים שנאמרו למבקש כדי להקים לו זכות מכוח חוק איסור לשון הרע וקבע כי הדברים שנאמרו לא מהווים הוצאת "לשון הרע", שהם לא פורסמו ונקבע שאף אם היה מדובר בפרסום אסור הדברים חוסים תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע.
הבקשה להארכת מועד
20.
בבקשה להארכת מועד, טען המבקש

כי פסק הדין לא הומצא לו או לבא כוחו דאז בהמצאה כדין. בנוסף טען המבקש, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים מאד והפנה בעניין זה להודעת הערעור. לעניין סיכויי הערעור טען המבקש כי נפלו בפסק הדין טעויות משפטיות ונקבעו קביעות עובדתיות בהתעלם מהראיות שהוצגו. המבקש העלה בערעורו טענות כנגד מרבית קביעותיו של בית הדין קמא, לרבות לעניין גובה ההוצאות שנפסקו נגדו.
21.
המשיבים התנגדו לבקשה

בטענה כי המבקש לא הציג "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור וטענו לכבד את זכותם לסופיות הדיון.
הכרעה
22.
המועד להגשת ערעור על

פסק דין
של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") אשר קובעת:
"המועד להגשת ערעור על

פסק דין
של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למבקש פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור".
23.
סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
24.
הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו

[1]
.
לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון
[2]
עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

25.
כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה

[3]
. הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד
"תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו"
[4]

.
26.
מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.
27.
כאמור לעיל, פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 24.4.14, ובקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.6.14.
28.
בענייננו, המבקש לא פירט בבקשתו את המועדים והפרטים הרלוונטיים. כך למשל, נמנע המבקש מלפרט בבקשה באיזה מועד נודע לו על פסק הדין, וכל אשר נאמר על ידו הוא כי פסק הדין לא הומצא בהמצאה כדין.
29.
ב"כ המבקש דאז,

עו"ד עדי דראל ייצג את המבקש בהליך שהתקיים לפני בית הדין קמא והוא היווה כתובת להמצאת כתבי-בית-דין עבורו.
עיון במאגר המידע הממוחשב מעלה כי פסק הדין נשלח בסמוך לאחר שניתן למשרד עו"ד דראל לכתובת שמסר כמען להמצאת כתבי בי דין. אך אישור המסירה חזר לבית הדין בציון "עזב ללא מקום".
30.
תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, קובעת כי:
"בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית
המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".
31.
ככל שחל שינוי בכתובת המבקש, מחובתו להודיע בכתב לבית הדין על שינוי במען, או לחלופין - לדאוג להסדרים מתאימים בדואר (כגון- שירות "עקוב אחרי" הניתן על ידי הדואר) להעברת דואר שנשלח אליו לכתובתו הקודמת לכתובתו החדשה. מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי לא הוגשה מטעם המבקש או בא כוחו דאז, הודעה על החלפת ייצוג או על שינוי מען. לפיכך, משלא הודיע המבקש לבית הדין קמא על שינוי כתובתו, פסק הדין הומצאה כדין.
32.
נוכח העובדה שפסק הדין הומצא לב"כ המבקש דאז לכתובת שנמסרה כמען להמצאת כתבי בי"ד, והמבקש או ב"כ לא הודיעו על שינויה, פסק הדין הומצא כדין ביום 8.5.14 וכפועל יוצא מכך, הערעור הוגש באיחור של יום אחד.
33.
על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור על פס"ד, על המבקש להצביע על טעם מיוחד. כפי שפורט לעיל, במקרה דנן, אין בנימוקי המבקש כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.
34.
המבקש לא טרח לכפור או לסתור את טענות המשיבים, הגם שניתנה לו זכות תשובה לתגובת המשיבים, לא הוגשה על ידו תשובה במועד שנקצב ואף לא לאחריו.
35.
במצב דברים זה, בו לא ניתן להתחקות אחר המחדלים שהובילו להגשת הערעור באיחור, לא ניתן לקבוע כי יש טעם מיוחד להארכת המועד.
36.
לא נצא ידי חובה מבלי להתייחס לסיכויי הערעור שכן הלכה היא, כי בכל מקרה יש להכריע לפי מכלול נסיבות העניין, תוך עריכת איזון האינטרסים בין הצדדים. סיכויי הערעור גופו, מהווים שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור[5]

ולמעשה "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור[6]

.
37.
מעיון בהודעת הערעור נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. מדובר בערעור אשר בעיקרו מכוון כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, אשר העדיף את גרסת המשיבים על פני גרסת המבקש שנמצאו בהן סתירות וחוסר עקביות. הקביעות האמורות הינן מסוג הקביעות שערכאת הערעור ממאנת להתערב בהן.
38.
פסק דינו של בית הדין קמא מבוסס ברובו על העדפת גרסתם העובדתית של המשיבים על פני גרסת המבקש וזאת לאור הראיות וההתרשמות מן העדים שהופיעו בפני
ו. כך קביעת בית הדין, לפיה פיטורי המבקש נעשו על רקע שינוי ארגוני וצמצום כוח אדם, לפי ההסכמים הקיבוציים, וללא כל קשר לחקירת התנהלותו במכרז צורן, הינה קביעה עובדתית המבוססת על מסכת הראיות והעדויות שהובאה לפני ביה"ד קמא, ועל הערכת מהימנותם.
39.
באותו אופן, קביעת בית הדין קמא לפיה לא הוכח כי המשיבים 2-3 הפעילו לחצים על המבקש להטות מכרזים לטובת מקורביהם, הינה קביעה עובדתית המבוססת כאמור על שמיעת עדויות וראיות.
40.
זאת ועוד, קביעתו של בית הדין קמא הדוחה את התביעה לפיצוי בגין העדר לשון הרע, גם היא קביעה עובדתית. ביה"ד בחן את טענותיו של המבקש בעניין זה וקבע כי זה לא הבהיר מהן האמירות המהוות "לשון הרע". בחינת האמירות אליהם ייחס המבקש "לשון הרע" במהלך המשפט, לא הוכחו בחלקן וחלקן האחר אינן מהוות לשון הרע משלא פורסמו או בהיותם חוסים תחת הגנת תום הלב.
41.
גם טענת המבקש
בנוגע לתחולת חוק ההגנה על עובדים אינה מטיבה את סיכויי הערעור, שכן ביה"ד קבע כי פיטוריו של המבקש נבעו משיקולים ענייניים, וממלא דחה את גרסתו לפיה "חשף שחיתויות". מכאן, טענותיו של המבקש הנוגעות למועד היווצרות העילה מכוח חוק הגנה על עובדים – אינן רלוונטיות.
42.
באשר להחלטה להשית על המבקש הוצאות משפט. כלל ידוע הוא כי עניין פסיקת הוצאות נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט ושכר טרחה, אלא במקרים חריגים בלבד

[7]
. נחה דעתי, כי מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. במקרה דנן, ביה"ד קמא פסק כי מאחר שהתביעה נדחתה במלואה, נוכח סכום התביעה (1,167,000 ₪), מספר העדים והזמן שהוקדש לשמיעת העדויות, הרי שההוצאות שהושתו על המבקש הינן סבירות בנסיבות העניין.
סוף דבר
43.
נוכח כל האמור לעיל, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, הבקשה נדחית.



44.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.


ניתנה היום,
י"ט אלול תשע"ד (14 ספטמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








[1]


עא"ח (ארצי) 56/05
מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ
(מיום 23.05.05).

[2]



ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח'
, פ"ד נה(2) 904

[3]

ע"א (עליון) 694/01
מדינת ישראל נ' לאה ויסמן
(מיום 30.7.01).
[4]
דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557.

[5]
בש"א 1695/04 מירב מתנות בע"מ – יעקב ליכטנשטיין, לא פורסם 8.2.05; עא"ח (ארצי) 44/06 משה קרסנטי – תדיראן קבוצת הקשר בע"מ (יום
31.10.06).
[6]
דב"ע נז 998 – שלום כהן – מדינת ישראל – משרד התקשורת (מיום 12.2.97).
[7]
דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ – קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כג 430.







עע בית הדין הארצי לעבודה 14476-06/14 אבי אורשלם נ' בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ציון קרילה, יהודה פורת ואח' (פורסם ב-ֽ 14/09/2014)