פסקי דין על חיים דן | פסקי דין על אריה מימון | פסקי דין על יותם סעדיה |

24033-07/13 א     16/09/2014




א 24033-07/13 חיים דן נ' אריה מימון, יותם סעדיה








1
בית המשפט המחוזי בנצרת

בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני
16 ספטמבר 2014

ת"א 24033-07-13 דן נ' מימון ואח'
ת"א 27953-07-13 שור נ' מימון ואח'




התובע
חיים דן


נגד

הנתבעים
1.אריה מימון
2.יותם סעדיה
(נתבע פורמלי)


החלטה

הקדמה
:

החלטה זו עניינה בשאלה מהו משקלה ומעמדה של חוות דעת החוקר מטעם בית המשפט, שנערכה ונמסרה במסגרת הליך קודם שהתקיים בין הצדדים (להלן: "ההליך המקורי"); האם במסגרת תפקידו חרג החוקר מסמכותו כפי שהוגדרה ונתחמה במסגרת כתב המינוי והאם הוא הכריע בכל המחלוקות בין הצדדים באופן המייתר את המשך הדיון בתיק זה.

הרקע העובדתי לבקשה
:

השאלות שהצגתי בפתח הדברים מתעוררות ביחס לשני תיקים שהדיון בהם נשמע לפניי במאוחד.

במסגרת ת"א 24033-07-13 הגיש התובע, חיים דן
(להלן: "דן"), תביעה הצהרתית נגד אריה מימון
(להלן: "מימון") ונגד הנתבע הפורמאלי יותם סעדיה
(להלן: "סעדיה"), אשר במרכזה הדרישה להצהיר כי דן הנו הבעלים והזכאי להירשם כבעלים של 244 מניות מתוך 531 מניות בחברת ש.ק.ל.ר החזקות בע"מ (להלן: "ש.ק.ל.ר"), המוחזקות בנאמנות על ידי סעדיה. כמו כן עותר דן להצהיר כי הנו הבעלים והזכאי להירשם כבעלים של 42 מניות מתוך 100 מניות בחברת מפעלי גרינשפון שיווק וסחר בע"מ (להלן: "גרינשפון"), הרשומות על שמו של סעדיה, הנתבע הפורמאלי. לבסוף עותר דן להורות לסעדיה, הנתבע הפורמלי, להעביר לבעלותו ועל שמו את כל המניות המוחזקות על ידו, כמפורט לעיל.

במסגרת ת"א 27953-07-13 הגיש התובע, דב שור (להלן: "שור"), תביעה הצהרתית נגד מימון ונגד הנתבע הפורמאלי סעדיה, אשר במרכזה הדרישה להצהיר כי הדילול שבוצע על ידי מימון בהון המניות המוחזק על ידי שור אינו חוקי ובטל מעיקרו, וכן הדרישה להורות על השבת המצב לקדמותו בכל הנוגע לזכויותיו של שור במניות בחברת ש.ק.ל.ר באופן ששור יירשם כמחזיק בהון מניות ששיעורו 27.5% מהון המניות המונפק והמוקצה בחברת ש.ק.ל.ר.

בטרם הוגשו שתי תביעות אלה, ניהלו הצדדים ביניהם הליך קודם (ההליך המקורי), אותו יזמו מימון וסעדיה, כל אחד בתורו (תיק ה"פ 49446-05-12 שנשמע במאוחד עם ת"א 6395-05-12 וה"פ 20826-05-12), ואשר במסגרתו הסכימו הצדדים כולם –
מימון, סעדיה, שור ודן – על מינוי עורך דין רונן מטרי כמומחה חוקר מטעם בית המשפט (להלן: "החוקר") לצורך עריכת בירור עובדתי מעמיק ומתן חוות דעת בשאלת אחוזי אחזקת המניות של כל אחד מהצדדים בחברת ש.ק.ל.ר (ראו פרוטוקול ישיבת 12/12/12).

במסגרת החלטת המינוי נקבע שלחוקר תהא סמכות לדרוש מבעלי הדין ו/או מכל גורם אחר להמציא לו "כל מסמך שלפי דעתו יכול ויהיה רלוונטי לצורך חקירה מעמיקה והסקת מסקנות נכונות בשאלה האמורה".

בישיבה שהתקיימה לפני ביום 26/6/13, לאחר מתן חוות הדעת מטעם החוקר, הסכימו הצדדים כי ההליך המקורי יימחק, מבלי לפגוע בזכויותיהם של שור ודן ליזום הליך חדש ובמסגרתו להעלות את כל טענותיהם כנגד חוות הדעת. הסכמה זו היא שהובילה להגשת תביעותיהם של שור ודן בהליך דנא.

במסגרת הישיבה הראשונה שהתקיימה בהליך הנוכחי (ישיבה מיום 4/2/14), העלו הצדדים את טענותיהם ביחס לחוות הדעת של החוקר והוסכם כי יגישו טיעוניהם בנדון בכתב.

בקצירת האומר, לטענת שור ודן, החוקר מטעם בית המשפט חרג מסמכותו והכריע בסוגיות משפטיות שהן במסכות ייחודית של בית המשפט, כך שיש לפסול את כל חוות הדעת, ולחלופין, להותיר על כנם רק את החלקים בחוות הדעת שאינם מהווים חריגה מסמכות.

טיעוני הצדדים
:

לטענת שור, לא הוסכם להעביר לחוקר את ההכרעה בסוגיות המשפטיות, בוודאי שלא את ההכרעה הסופית בסוגיות אלה, מה גם שלא ניתן לעשות כן על פי דין, שכן בעלי דין לא יכולים להסכים ביניהם לפרוק את בית המשפט מסמכותו השיפוטית ולהפקידה בידי צד ג' שהכרעתו תחייב את הצדדים ואת בית המשפט, והצדדים לא יכולים להסכים ביניהם על הגבלת או הרחבת סמכות השפיטה המהותית של בית המשפט.

שור טוען כי בדו"ח החוקר קיימות קביעות והכרעות המבוססות על מסקנות וניתוח משפטי, אף שהחוקר הוסמך לפעול רק כדי לקבוע את התשתית הראייתית ולהביאה לפני בית המשפט, כדי שזה יכריע במחלוקות בין הצדדים. בנוסף, עיקר חוות הדעת נוגעת לעובדות שנויות במחלוקת שהמומחה עצמו קבע, תוך ניתוח גרסאות הצדדים, הערכה והסקת מסקנות משפטיות על יסוד החומר שלפניו וניתוח משפטי של הדין והפסיקה.

שור מדגיש כי אף שהחוקר הוא עורך דין ותחום מומחיותו הוא הדין, הרי שבית המשפט הוא המומחה הבלעדי לשאלת פירוש הדין ויישומו, והוא בלבד יכול להכריע בין הגרסאות השונות, תוך הסקת מסקנות וניתוח המשמעויות העולות מחומר הראיות.

לטענתו, במקרה זה כל שהיה על החוקר לעשות הוא לחקור את התשתית הראייתית, לאסוף את ממצאיו ולהביאם להכרעת בית המשפט.

עוד טוען שור כי בנסיבות מקרה זה יש לפסול את כל חוות הדעת ולא רק את החלקים החורגים מסמכות החוקר, שכן חוות הדעת נגועה בקביעות פסולות שקיים חשש כי ישפיעו על בית המשפט.

על פי הנטען, בין אם תיפסל חוות הדעת כולה ובין אם רק חלקה, כי אז לא ניתן למנוע מהצדדים להביא ראיות נוספות, לטעון נגד חוות הדעת או לחקור את החוקר בחקירה נגדית, וברור כי חוות הדעת אינה מסיימת את המחלוקות בין הצדדים, וניתן לראות בה לכל היותר כראיה מבין מכלול הראיות שעליהן ניתן לבסס את ההכרעה הסופית.

התובע הנוסף דן, אף הוא סבור שיש לפסול את חוות דעת החוקר. על פי הנטען, עצם העובדה שהצדדים הסכימו כי יתאפשר לשור ולדן להגיש תביעות חדשות בהתבסס על טיעוניהם, משמע שהיה ברור כי החוקר לא הכריע בכל המחלוקות בין הצדדים, שכן לא יעלה על הדעת שבית המשפט יאשר הסכמה המתירה הגשת תביעה חדשה, רק כדי למחוק אותה על הסף עם הגשתה.

עוד טוען דן כי המנדט שניתן לחוקר היה רק להתחקות אחר העובדות ולאסוף ראיות, וברור כי תפקידו נועד לסייע לבית המשפט להגיע למסקנה הסופית ולא לבוא במקומו, כפי שעולה מדברי הצדדים במהלך הישיבה שבסופה הוחלט על מינוי החוקר.

לטענת דן, החוקר חרג מתפקידו ובמקום להציג במסגרת חוות הדעת תמונה מסודרת של העובדות, ביצע הליך מעין שיפוטי, הגדיר את המחלוקות והפלוגתאות, הכריע בין גרסאות סותרות, פירש מסמכים והשלים עובדות על דרך של הסקת מסקנות משפטיות, שלא כדין ושלא על פי הסמכות שהוענקה לו, והכל באופן המחייב פסילת חוות דעתו.

בנוסף טוען דן כי גם בדרך איסוף הראיות על ידי החוקר נפל פגם, שכן בחקירת מימון נכחו מלבד מימון ובא כוחו עדים נוספים, כאשר בא כוחו של מימון מסר לחוקר עובדות ויתר העדים נכחו במקום ושמעו זה את עדותו של זה, בעוד שמן העבר השני, במהלך חקירתו של דן, השיב דן לבדו לשאלות החוקר, מבלי שבא כוחו התערב בחקירה (אף שהיה נוכח במקום).

כן טוען דן כי חוות הדעת לוקה בחסר גם מהטעם שהחוקר לא דרש מסמכים רלוונטיים שיכולים היו לסייע לדן בהוכחת גרסתו, כך שגם החלקים בחוות הדעת שאינם בגדר חריגה מסמכות לא נערכו כשורה.

אשר על כן, סבור דן שיש לפסול את דו"ח החוקר, ולמצער את כל אותן קביעות שהן בגדר חוות דעת משפטית. כן טוען דן כי יש לאפשר לו להוכיח את תביעתו וליתן לו את יומו בבית המשפט.

מנגד, לטענת מימון, חוות דעתו של החוקר מטעם בית המשפט הנה מנומקת ומקיפה, ובמסגרתה קיים המומחה באופן מלא את החלטת המינוי שמכוחה פעל. על פי הנטען, חוות הדעת מבוססת על ניסיונו המקצועי ומומחיותו של החוקר בתחום בו עסקינן, ובדיוק לשם כך ביקשו הצדדים כי החוקר יהא עורך דין בעל שיעור קומה המתמחה בתחום הרלוונטי לתביעה.

על פי הנטען, במסגרת חוות דעתו נדרש החוקר לבצע בדיקה מקיפה ומעמיקה בשאלות העולות בתיק (אחוזי אחזקת הצדדים במניות חברת ש.ק.ל.ר), כך שלא נכון כיום, בדיעבד, לייחס לו תפקיד טכני בלבד של איסוף ראיות, מה גם שלא ניתן לבחון את זכויותיהם הקנייניות של הצדדים, בין מכוח הסכם ובין מכוח החלטת דירקטוריון, מבלי להסיק מסקנות.

עוד טוען מימון כי טרונייתם של התובעים באה רק לאחר שניתנה חוות הדעת ונדחו טענותיהם (שכן התובעים לא טענו דבר עת נדרשו להגיש תצהירים וראיות לחוקר, לא הלינו על כך שזומנו לחקירה בפני
המומחה ואף לא מצאו להתנגד בזמן אמת להגדרת תפקידו), דבר שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב. כן טוען מימון כי הצדדים למעשה הסכימו שהחקירות שיתנהלו בפני
החוקר ומסקנותיו של החוקר מכלל הראיות שיונחו לפניו יוגשו כמכלול לבית המשפט במסגרת חוות הדעת לצורך הכרעה בסכסוך, ובכך ייחסך הצורך בהבאת ראיות נוספות ובחקירת עדים. בנסיבות אלה, טוען מימון כי הוסכם למעשה שחוות דעתו של החוקר, אם תאומץ על ידי בית המשפט, תביא לכדי סיום ההליכים המשפטיים בסוגיה שבמחלוקת.

מימון מדגיש כי בהעדר נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן, רשאי בית המשפט לאמץ במלואן את המלצות החוקר בחוות דעתו, ואולם לא מפני שחוות הדעת מחליפה את שיקול הדעת של בית המשפט, אלא משום שחוות הדעת הנה מקיפה, יסודית ומבוססת על עדויות, ראיות והערכות משפטיות, שהנן בתחום סמכותו של החוקר. לפי גישת מימון, עצם ההסכמה למינוי מומחה מלמדת כי הצדדים הסכימו שהמומחה יתן את הערכתו המקצועית בשאלה שבמחלוקת, שהיא כשלעצמה מצריכה הסתמכות על הוראות הדין והפסיקה, שאם לא כך, מדוע זה כלל הוסכם על מינוי מומחה ולצורך מה.

מימון מוסיף וטוען כי לא יעלה על הדעת לקבוע שכל תפקידו של המומחה התמצה באיסוף ודרישת מסמכים, ואין זה סביר כי לצורך ביצוע פעולות מעין אלה ימונה עורך דין מקצועי ומנוסה בתחום דיני החברות ואף ישולם לו שכר טרחה ניכר.

בנוסף טוען מימון כי התובעים השתהו בהעלאת טענותיהם נגד חוות דעת החוקר ולא העלו את הטענות כלפיו במועדים הקבועים בחוק (בין באמצעות דרישה לחקור את המומחה החוקר ובין באמצעות הגשת שאלות הבהרה), כך שיש לראות בהם כמי שמושתקים מלטעון כיום טענות הנוגעות להיקף סמכותו של החוקר, ולמעשה כל טענה בנוגע לחוות הדעת עצמו, מה גם שהחוקר לא נתבקש להתייחס לטענותיהם של התובעים כלפיו, כך שעלול להיווצר חוסר צדק דיוני ומהותי.

בנוסף מתייחס מימון לטענות ממוקדות יותר שהועלו בטיעוני התובעים כנגד חוות דעת החוקר, לרבות בעניין מקור הסמכות למינויו של החוקר על פי הוראות הדין. יצוין כבר כאן כי הואיל ועניינים אלה אין בהם כדי להשפיע על המסקנה הסופית, לא אדרש להם בגדרי החלטה זו.

אשר על כל האמור לעיל, עותר מימון לדחות את טענות התובעים ולאמץ את חוות דעת החוקר והערכותיו המקצועיות, במלואן.

דיון והכרעה
:

לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה שלפיה בחלקים מחוות הדעת, חרג החוקר מטעם בית המשפט מהמנדט שהוענק לו, ואולם, אין מקום לפסול את חוות הדעת כולה, ותחת זאת נכון להשמיט רק את אותם קטעים בחוות הדעת המהווים חריגה מסמכות. אנמק להלן את מסקנתי.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 12/12/12 במסגרת ההליך המקורי הביעו הצדדים, כאמור, את הסכמתם למינוי מומחה חוקר מטעם בית המשפט, וכך קובעת החלטת המינוי:

"לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ניתן לסכם כי המחלוקת בתיק זה היא לגבי אחוזי החזקת כל אחד מבעלי הדין במניות החברות ש.ק.ל.ר...
בהתאם להסכמת הצדדים, אני ממנה את עו"ד רונן מטרי כמומחה חוקר ובעל תפקיד חוקר מטעם ביהמ"ש, אשר תעמודנה לו כל הסמכויות הדרושות לשם בירור עובדתי מעמיק לגבי אחוזי אחזקת המניות בחברת ש.ק.ל.ר.
לבעל התפקיד נתונה הסמכות לדרוש מבעלי הדין ו/או מכל גורם אחר... להמציא לו כל מסמך שלפי דעתו יכול ויהיה רלוונטי לצורך חקירה מעמיקה והסקת מסקנות נכונות בשאלה האמורה"
.

כאמור, ביום 17/6/13 הוגשה חוות דעת החוקר לתיק בית המשפט.

מחוות הדעת עולה כי המומחה מטעם בית המשפט לא הסתפק בהצגת התשתית העובדתית לפני בית המשפט ובהסקת המסקנות העובדתיות המתחייבות על רקע התשתית העובדתית שמצא, אלא הוסיף והכריע במחלוקות עובדתיות ומשפטיות שנתגלעו בין הצדדים, בין על דרך של ניתוח הדין והפסיקה, בין על פי הערכותיו לעניין אמינות הגרסאות ובין על יסוד התנהלות הצדדים והתרשמותו האישית של המומחה מהתנהלות זו.

ראו לשם ההמחשה, ולשם ההמחשה בלבד: סעיף 30.8 לחוות הדעת, שבמסגרתו מכריע המומחה בין גרסתו העובדתית של דן לבין גרסתו של שור בשאלה האם התנגד שור בזמן אמת להחלטה על גיוס כספים ועל הדילול הנובע מכך, וזאת בין היתר לאחר ניתוח האינטרסים העומדים ביסוד התנהלות כל אחד מהצדדים והיזקקות לכלל המשפטי שעניינו טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב וכן לכלל הידוע בדבר משקלה של גרסה כבושה. כן ראו, לדוגמה, סעיף 30.10 לחוות הדעת, שבמסגרתו מתייחס המומחה לשיהוי בהעלאת טענות שור, על המשקל המתחייב מכך. בנוסף ראו סעיף 31.5 ו- 31.6 לחוות הדעת שבמסגרתם עוסק המומחה בסמכות הדירקטוריון להכריע בענייני מימון החברה והקצאת מניות, תוך הפנייה להוראות הדין והפסיקה.

החלטת בית המשפט על מינוי המומחה החוקר אכן נועדה לקבל תשובה ביחס לשאלת שיעור אחזקת המניות של כל אחד מבעלי הדין בחברת ש.ק.ל.ר. יחד עם זאת, קביעה מעין זו צריכה הייתה להתברר על יסוד המצע העובדתי הקיים, כפי שהצליח המומחה לדלות מהחומר שהועבר לידיו, ולא על ידי הסקת מסקנות משפטיות לאור התנהלות הצדדים ותוך התבססות על הוראות הדין והפסיקה, שכן החלטת המינוי לא נועדה להעביר לידי המומחה את ההכרעה המשפטית והעובדתית בכל המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים.

ודוק: אמנם הצדדים העבירו למומחה את כתבי טענותיהם, תצהיריהם ומלוא החומר המצוי בידם בשאלות שבמחלוקת, אך לא עשו כן על מנת שהמומחה יכריע בכל אותן מחלוקות, אלא כדי לסייע למומחה להבין את גדר המחלוקות ביניהם.

אשר על כן סבורני כי בחוות דעתו, אכן חרג המומחה בנקודות מסוימות מהסמכות שהוקנתה לו, ובכלל זאת בכל הנוגע להכרעות שיפוטיות על פי הדין והפסיקה, בכל הנוגע לקביעות שעניינן התנהלות הצדדים והמשמעות שיש לייחס לכך ובכל הנוגע לחוקיות פעולות שונות שבוצעו.

הואיל והחוקר לא מונה כבורר אלא כמומחה שחוות דעתו תספק תמונה לבית המשפט באשר לשאלות שבמחלוקת, הרי שהכרעה בנקודות אלה שמורה לבית המשפט ומצויה בסמכותו הבלעדית, וככל שהמומחה התייחס אליהן בחוות דעתו, הרי שחרג מסמכותו וחלק זה של חוות הדעת אינו מחייב (ראו: ע"א 665/86 רשות החינוך מושירפה נ' ברגמן-מדלג' קבלני בניין שותפות רשומה, פ"ד מג(3) 793 (1989)).

יחד עם זאת, אין מסקנה זו מחייבת פסילת חוות דעת החוקר כליל, ותחת זאת ראוי לדעתי למחוק רק את אותם חלקים בחוות הדעת שהם בגדר חריגה מסמכות, כאשר לצדדים תהא שמורה הזכות להעלות את טענותיהם בנדון בהמשך, והסוגיה תישקל מחדש לאחר תום שמיעת הראיות וחקירת הצדדים. לפיכך אין מניעה כי בשלב זה ייעשה שימוש רק בחלקים המקצועיים ה"קבילים" מתוך חוות הדעת, תוך התעלמות מהחלקים שהנם בגדר חריגה מסמכות. מכל מקום, הנושא יישקל שנית לאחר שמיעת העדים וככל שתועלה בקשה מחודשת בנדון.

אשר לעובדה שבית המשפט במסגרת החלטת המינוי הורה כי המומחה יהא רשאי לדרוש מהצדדים להמציא לו מסמכים רלוונטיים "לצורך חקירה מעמיקה והסקת מסקנות נכונות בשאלה האמורה", הרי שאין בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית, שכן הסקת מסקנות עובדתיות בנקודות מסוימות הנה מחויבת המציאות ומתחייבת מתפקידו של המומחה במקרה זה, ככל שלמסקנות אלה אחיזה בחומר הראיות הקיים, אך בין כך ובין קביעה כי המומחה הוסמך לערוך בחוות דעתו ניתוח משפטי של הדין והפסיקה, תוך התייחסות לסתירות בין גרסאות הצדדים והסקת המסקנות המתחייבות מאופן התנהלותם, על פי שיקולי אמינות ומהימנות, המרחק הוא רב.

בנוגע לטענת מימון כי עמדת התובעים כלפי חוות דעת החוקר הועלתה בשיהוי, לא מצאתי בטענה זו ממש, וזאת גם מבלי להכריע בשאלת המקור הנורמטיבי למינוי החוקר מטעם בית המשפט (בין תקנה 123 ובין תקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). חוות דעת החוקר הוגשה לתיק בית המשפט במסגרת ההליך המקורי ביום 17/6/13. כבר בישיבה שהתקיימה לפניי ביום 26/6/13, תשעה ימים לאחר הגשת חוות הדעת, טען בא כוחו של שור דאז (עו"ד פולגר) כי קיימת בעייתיות בחוות הדעת, וכי המומחה הסיק מסקנות על סמך עובדות חלקיות. גם בא כוחו של דן הבהיר באותו מעמד כי מעולם לא מסר את הסכמתו למינוי חוקר שקביעותיו תכרענה את גורל התיק כולו, וכן עמד על כך שלא הוקנו לחוקר סמכויות שיפוטיות, כפי שנטל לעצמו. באותו מעמד, אגב, לא העלה בא כוח מימון כל טענת שיהוי כלפי דן או שור.

אמנם במסגרת ישיבה זו הוסכם כי ההליך המקורי יימחק, לאור העובדה שבעלי הדין העיקריים באותו הליך (מימון וסעדיה) הגיעו להסכמות שייתרו המשך שמיעת התיק, ואולם נשמרה לדן ושור הזכות להגיש תובענות חדשות, וכן הובהר כי במסגרת ההליכים החדשים שייפתחו, תשמש חוות דעת החוקר כחוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, מבלי לגרוע מטענות הצדדים ביחס למשקלה של חוות הדעת.

בנסיבות אלה, ולאחר שכבר במהלך חודש יולי 2013, על יסוד הסכמת הצדדים, הגישו התובעים את תביעותיהם, כשבמסגרת זו טענו כנגד חוות דעת החוקר (טענה עליה חזרו ביתר שאת במהלך הדיון האחרון לפניי ביום 4/2/14), אינני סבור כי נפל פגם במועד העלאת טענות התובעים כנגד חוות דעת החוקר או כי אלה לוקות בשיהוי המצדיק דחיית הבקשה.

בכל הנוגע לטענת דן בעניין אופן ניהול החקירה בידי החוקר מטעם בית המשפט, הרי שאין בטענה זו, ככל שתתברר כנכונה, כדי להצדיק פסילת חוות הדעת מיסודה, שכן מסקנותיו של המומחה בחלקן מבוססות גם על מסמכים בכתב, לרבות בחינה מדוקדקת של הסכמים ותכתובות שהועברו בין הצדדים, בדיקת דוחות כספיים של החברות ועוד, ובנסיבות אלה, פוחת משקלה של הטענה בדבר נסיבות חקירת צד זה או אחר, מה גם שהמומחה החוקר נתן הזדמנות שווה לכל הצדדים להפנות אליו מסמכים ואסמכתאות לטיעוניהם.

טענת דן שלפיה המומחה לא פעל לאתר מסמכים מהותיים, לא הוכחה, לפחות בשלב זה, ומדובר נכון לעת הזו בטענה בעלמא שאינה מגובה באסמכתאות בכתב.

בטרם סיום אבקש להדגיש כי חוות דעת החוקר אינה תחליף לפסק הדין והיא נתונה לביקורת שיפוטית על כל הכתוב בה, לרבות הערכותיו המקצועיות של החוקר, כך שאין מדובר אלא בראיה בין מכלול הראיות העומדות או אשר יובאו לפני בית המשפט בבואו לקבוע את התוצאה הסופית. מכל מקום וכאמור, ככל שיסתבר כי בעניינים מסוימים גלשה חוות דעת החוקר לתחום המשפטי, הרי שבית המשפט יתעלם מקביעות המומחה החוקר בנושאים אלה.

סוף דבר
:

אני דוחה את הבקשה לפסילת חוות דעת החוקר כולה.

הקביעות בחוות הדעת החורגות מתחום מומחיותו של החוקר ומהסמכות שהוקנתה לו, לרבות הקביעות בעניינים שבסמכותו של בית המשפט, תימחקנה מחוות הדעת, מבלי לגרוע מזכויות הצדדים לשוב ולטעון, לאחר תום שמיעת הראיות, כנגד חלקים מחוות הדעת.

לצדדים שמורות כל הזכויות להוכיח בכל האמצעים העומדים לרשותם את הטענות העובדתיות שנותרו במחלוקת ואשר לא הוכרעו על ידי החוקר ו/או הוכרעו תוך חריגה מסמכות.

כן עומדת לצדדים הזכות להפנות למומחה החוקר שאלות הבהרה בקשר עם חוות הדעת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אני קובע קדם משפט נוסף לפניי ליום 3/12/14 שעה 12:30, אשר במסגרתו ילובנו הסוגיות שנותרו להכרעה וייבחן אופן המשך ניהול התיק.

ניתנה היום,
כ"א אלול תשע"ד, 16 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים
.










א בית משפט מחוזי 24033-07/13 חיים דן נ' אריה מימון, יותם סעדיה (פורסם ב-ֽ 16/09/2014)