פסקי דין על אביב דב שוסטר

8205-08/14 בפת     15/09/2014




בפת 8205-08/14 מדינת ישראל נ' אביב דב שוסטר








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו


15 ספטמבר 2014
בפ"ת 8205-08-14 מדינת ישראל
נ' שוסטר




בפני

כב' השופטת
דלית ורד


מבקשים

מדינת ישראל


נגד


נאשם

אביב דב שוסטר



החלטה


בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים,
ואף מעל לשישה חודשים, שהוגשה לפי
הוראות סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961
(להלן-פקודת התעבורה), וזאת בהמשך לפסילתו המנהלית של המשיב על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים, החל מיום 15.08.14.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה
ותקנה 169 ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961,
לאחר שבגופו נמדד אלכוהול בריכוז של 680 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

בנסיבות המקרה נטען כי ביום 15.08.14, שעה 04:40 לערך, נהג המשיב ברחוב צקלג בת"א.
השוטרת כרזה למשיב לעצור את רכבו, אך המשיב המשיך לנהוג, ולא ציית להוראת השוטרת גם לאחר שכרזה לו פעם נוספת. משהגיע המשיב לרחוב ללא מוצא, עצר את רכבו ויצא מתא הנהג וניגש לניידת בה נסעה השוטרת. מפיו של המשיב נדף ריח אלכוהול חזק, אך הוא הכחיש כי צרך אלכוהול. המשיב נכשל בבדיקת ה"נשיפון", ונכשל באופן גורף במבדק המאפיינים. במבחן העמידה התנדנד, במבחן הליכה על הקו התנדנד, לא הצמיד עקב לאגודל וחרג מהקו, ובמבחן הבאת אצבע לאף, השתמש ביד הלא נכונה והחטיא את הבאת האצבע לאפו. בבדיקת "ינשוף" נמדד בגופו של המשיב ריכוז אלכוהול של 680 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.
לכאורה, נשמר התנאי של המתנה בת 15 דקות לפני ביצוע בדיקת הנשיפה, והוסברה למשיב משמעות הסירוב להיבדק.
תגובתו של המשיב כשיוחסה לו העבירה הייתה כלהלן: "אני לא שיכור, לא שתיתי בכלל, אני לא יודע מה את רוצה ממני, את נודניק, אין לך מה לעשות..."

בא כוח המבקשת טענה כי המשיב מחזיק ברישיון נהיגה החל משנת 2007. אין לחובתו הרשעות קודמות בתעבורה, אך לאור חומרת העבירה המיוחסת למשיב, ובהתחשב בכמות האלכוהול הגבוהה שנמדדה בגופו, המשך נהיגתו מהווה סכנה למשתמשים בדרך.
בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי עברו התעבורתי של המשיב מלמד כי אינו בגדר נהג מסוכן, ולפיכך ראוי להסתפק בפסילה המנהלית שריצה המשיב עד כה.
המשיב הפנה להחלטה שניתנה ב-בפ"ת (תע' –נצ') 600-06-12 מדינת ישראל
נ' אשעל, בה נדחתה בקשה להארכת פסילה מנהלית, במקרה שבו נמדד ריכוז אלכוהול גבוה.

דיון והכרעה :

במקרה דנן אין חולק בדבר קיומן של
ראיות לכאורה, והמחלוקת נסובה על מסוכנותו של המשיב בהתבסס על נסיבות האירוע הנוכחי.

נהיגה בשכרות, משמעה נהיגה במצב השולל הן את יכולת השליטה בכלי הרכב והן את יכולת התגובה במהלך הנהיגה. נהיגתו של המשיב במצב כפי שתואר לעיל, אשר ריכוז האלכוהול שנמדד בגופו אינו גבולי, אלא עולה למעלה מפי שתיים על הרף שנקבע על פי חוק, גילמה בחובה סיכון משמעותי לעוברי דרך.

יצוין כי הפסיקה קבעה כי נהיגה בשכרות יש בה כשלעצמה כדי להוות עילה לפסילה מנהלית. ראה, ב"ש (ת"א) 90192/07 יניב רדלייך נ' מדינת ישראל
–
"לטעמי, עילת נהיגה בשִׁכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלֹא קשר לעבר תעבורתי, בלֹא קשר לגיל הנוהג, בלֹא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשִׁכרות יש למנוע המשך נהיגתו המסכּנת- מידית."

ב-בש"פ 6595/08,מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל
, אישר כבוד השופט דנציגר את הארכת הפסילה לתקופה של 10 חודשים, בפסקו כי:
"..נהיגה תחת שיכרות מסכנת את שלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו, ... פסילת רישיונו של העורר למשך עשרה חודשים נוספים הינה פגיעה מידתית אשר אינה עולה על הנדרש.."

ב- בש"פ 8635/08, בוריס בלנקין נ' מדינת ישראל
, נטען על ידי העורר כי בית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו, נוהגים במדינות מחמירה מזו הנהוגה בבתי משפט אחרים לגבי פסילת רישיון עד תום ההליכים במקרה של נהיגה בשכרות.


כבוד השופטת נאור, פסקה בעניין זה כלהלן:
"העיקר לענייננו הוא כי ישנן בתיק החקירה ראיות, הייתי אומרת ראיות בעלות עוצמה לכאורה, לכך שהעורר נהג במצב שכרות. אם יורשע העורר – ישנה פסילה מינימום של שנתיים. איני סבורה כי קיים חשש של ממש שאם יורשע העורר עונשו יהיה נמוך מזמן הפסילה שייקבע בגזר הדין. מהראיות עולה תמונה של מי שאין לאפשר לו, לעת הזו, להמשיך לנהוג, בשל הצורך בהגנה על הציבור. אם בתי המשפט בת"א-יפו מחמירים בעניין נהיגה בשכרות יותר מבתי משפט אחרים כפי שנטען בהודעת בערר – תבוא עליהם הברכה."

מנסיבות האירוע עולה כי המשיב לא היה כשיר לנהיגה, דבר המסתבר מכישלונו החרוץ במבדקי המאפיינים.
עוד עולה כי המשיב לא נענה מספר פעמים
להוראת גורמי אכיפת החוק לעצור את רכבו, ויש בכך כדי מלמד על התנהלות שאינה נורמטיבית.
המשיב חזר וטען במהלך האירוע כי לא צרך אלכוהול ואינו שיכור, ודרש מהשוטרת למסור לו את מפתחות הרכב היות וברצונו לנהוג לביתו.
אף לאחר שהתקבלה תוצאה של בדיקה מדעית המעידה על שכרות ברמה גבוהה, דרש המשיב לקבל את מפתחות הרכב על מנת לנהוג לביתו, כשלפי גרסת השוטרת, המשיב פנה אליה בצעקות ובאופן מתלהם. מעשיו אלה של המשיב אשר ביקש להמשיך ולנהוג חרף שכרותו הגבוהה, מעידים על פגם באופן הפעלת שיקול דעתו, ואי נטילת אחריות למצבו.

מצירוף הנסיבות שפורטו לעיל, עולה מסוכנתו הממשית של המשיב לציבור הנהגים ועוברי הדרך.
בדונו בבקשה להארכת הפסילה המנהלית מצווה בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים, ועליו להתחשב בעובדה כי אשמתו של המשיב טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו מפסילתו, אולם הכלל הוא כי שיקולים אלה מישנים לחובת הדאגה לחיי אדם ולשלמות גופם. (ראה, בש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל
). לא נטען כי למשיב דנן נסיבות אישיות חריגות המצדיקות התחשבות מיוחדת.


ב- בש"פ 6431/10 זיו מרמלשטיין נ' מדינת ישראל
, פסק כבוד השופט פוגלמן כי:
"על פי הוראת סעיף 50(ב) לפקודה, אם חלפו שישה חודשים מיום פסילת הרישיון וטרם ניתן

פסק דין
בעניינו של הנאשם, בטלה הפסילה אלא אם הורה בית המשפט אחרת. משמעות הדבר היא כי בהעדר הוראה אחרת, התקופה שנקצבה על-ידי המחוקק לפסילת רישיון היא שישה חודשים ובתום פרק זמן זה, ובמידה והמדינה סבורה כי יש צורך בהארכת משך הפסילה, עליה לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, אשר יכריע בה לאחר איזון בין אינטרס הציבור בהרחקת הנאשם מן הכביש לבין אינטרס הנאשם, תוך מתן משקל הולם לחלוף הזמן."

באיזון כלל הנתונים, לרבות עברו התעבורתי של המשיב, אני מורה על הארכת הפסילה המנהלית למשך ארבעה חודשים, זאת החל ממועד תחילת הפסילה המנהלית – 15.08.14




ניתנה היום,
כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, במעמד באי כוח
הצדדים.














בפת בית משפט לתעבורה 8205-08/14 מדינת ישראל נ' אביב דב שוסטר (פורסם ב-ֽ 15/09/2014)