פסקי דין על סאלח ברקאת |

6120/14 בשפ     23/09/2014




בשפ 6120/14 סאלח ברקאת נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 6120/14



בבית המשפט העליון


בש"פ 6120/14



לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן


העורר:
סאלח ברקאת



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן-אור) במ"ת 49145-07-14 מיום 12.8.2014


בשם העורר:
עו"ד פתחי פרהוד

בשם המשיבה:
עו"ד קרן רוט


החלטה


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת
נ' בן-אור
) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

תמצית העובדות וההליכים

1.
נגד העורר, יליד 1979, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור; מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

החוק
); ונשיאת נשק, לפי סעיפים 144(ב) ו-29 לחוק. כתב האישום מחזיק שלושה אישומים. לפי המתואר באישום
הראשון
, המייחס לעורר חברות בארגון טרוריסטי, במהלך שנת 2006 הצטרף העורר אל "התנועה האסלאמית בית אלמקדס" (להלן:
התנועה
), המשתייכת לתנועת החמאס, ומאז הוא פועל בה. במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה מיוחסת לעורר פגישה עם אחמד עליאן (להלן:
עליאן
), מראשי החמאס בירושלים
, במסגד בבית צפפה. נטען כי העורר ביקש מעליאן סיוע במימון לימודיו תוך שהוא מבין כי האחרון יפעל לקבלת המימון מהתנועה. בקשת העורר נענתה ובמשך שלוש שנות לימודיו בירדן קיבל דרך קרוב משפחה של עליאן סכום של כ-10,000 דינר. עם שובו מלימודיו בשנת 2012 נפגש העורר עם בכירי התנועה בביתו. בפגישה סוכם כי העורר ישמש מורה ומטיף ויעביר שיעורי דת מטעם התנועה; והלה העביר שיעורים כאמור. ביני לביני נפגש העורר עם בכירי חמאס שהסתתרו בבית הצלב האדום בירושלים.


לפי המתואר באישום
השני
, המייחס לעורר עבירה של מגע עם סוכן חוץ, בשנת 2010 התקשר העורר אל ריאד נאסר (להלן:
נאסר
) המוכר לו כמנהיג חמאס ברמאללה, והשניים קבעו להיפגש במסגד בעיר. במהלך הפגישה טען נאסר לפני העורר כי מצבו של החמאס באזורו בכי רע; וכי על העורר לסייע לתנועה באמצעות גיוס כספים מירדן. משציין העורר כי אינו מנוסה בתחום זה, ביקש ממנו נאסר להעביר מסר בעניין האמור לפעיל חמאס המתגורר בירדן ומוכר לשניהם – מג'די מפארג'ה (להלן:
מפארג'ה
) – וכעבור מספר ימים התקשר אליו העורר וקבע עמו פגישה בעמאן. בפגישה מסר העורר למפארג'ה מספר מסרים הנוגעים לתקשורת ולהעברת כספים בין מפקדות חמאס בגדה ובחו"ל. כל זאת כאשר העורר יודע כי מדובר במסר שחשוב לנאסר להעביר באמצעות מפארג'ה לאדם בשם אבו מחמד, שהוא פעיל במפקדת החמאס העולמי.


לפי המתואר באישום
השלישי
, המייחס לעורר עבירה של נשיאת נשק ושלגביו מסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה, הוא נסע ברכב יחד עם שניים נוספים המוכרים כפעילי חמאס כאשר ברכב שני אקדחים שרכש אחד מהם והכל מודעים להימצאות האקדחים עמם. השלושה נסעו לכרם זיתים סמוך לבית צפפה והטמינו את האקדחים בינות לאבנים במקום.

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. העורר הסכים כאמור לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום השלישי; אך חלק על קיומן ביחס לשני האישומים הראשונים. אשר לאישום הראשון, נטען כי חסרה הוכחה לכך שהתנועה הינה ארגון טרור; וכי ברוב הפעמים שבהם העביר שיעורים עשה זאת בלא תמורה. אשר לאישום השני, טען העורר כי מקור הכסף שקיבל למימון לימודיו אינו בתנועה אלא מדובר בכספו הפרטי של עליאן; וכי חומר הראיות אינו מבסס כי ידע שנאסר הוא איש חמאס.

3.
ביום 12.8.2014 נעתר בית המשפט

המחוזי בירושלים (כב' השופטת
נ' בן-אור
) לבקשה
לאחר
שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר בעצמה הנדרשת בשלב המעצר עד תום ההליכים וכן מספר עילות למעצרו.

4.
אשר לראיות לכאורה בנוגע לאישום

הראשון
ציין בית המשפט, בין היתר, כי מזיכרון דברים מחקירת העורר בשב"כ עולה כי את ההצעה ללמוד בירדן קיבל מעליאן; כי ידע שהלה פעיל חמאס כלוא לשעבר; וכן כי הכסף המוצע אינו כספו הפרטי של עליאן, אלא שהעורר העדיף שלא לשאול למקורו. עוד עולה מזיכרון הדברים כי העורר ציין לפני החוקרים שידע כי עליאן הוא פעיל בתנועה; וכי כשהגיע לירדן נפגש עם קרובו, שציין כי ממתין עבורו כסף למימון לימודיו בתיאום עם עליאן. על האמור בזיכרון דברים זה, כך נקבע, חזר העורר בהודעה מאוחרת והוסיף כי הסכים להיות מורה ומטיף בתנועה; אך כי ביקש שלא ישתפו אותו בהחלטות ארגוניות. נקבע כי אף שלאחר גל מעצרים של חברי התנועה בשנת 2011 הבין העורר כי מדובר בפעילות חמאס הממומנת על ידו, הוא המשיך להעביר שיעורי דת; ואף ביקר נציגי חמאס שהסתתרו בבית הצלב האדום בירושלים. בית המשפט קבע כי דברים אלה נתמכים בהודעות נוספות המעידות הן על טיבה של התנועה הן על תוכן שיעורי הדת של העורר. אשר לראיות לכאורה בנוגע לאישום
השני
, נקבע כי
אחת מהודעות העורר מלמדת על כך שידע שנאסר נכלא בעבר באשמת חברות בארגון המשתייך לחמאס; וכן כי מפארג'ה משתייך לחמאס. עוד עולה מדבריו, כך נקבע, כי נאסר ביקש כסף ממפארג'ה למען חמאס; וכי בשיחת טלפון בין העורר לבין נאסר ביקש ממנו האחרון לשמש שליח להעברת כספים. העורר אמנם סירב לבקשה זו, אך הסכים לצאת לירדן ולהיפגש עם מפארג'ה כדי להעביר לו מסר מנאסר. בית המשפט עמד על כך ש
מזיכרון דברים המתאר את חקירתו של מפארג'ה בשב"כ עולה כי הלה קיבל מנאסר מסר שעניינו תיאום בין מפקדות חמאס באמצעות העורר; ועל כך שמהודעה של נאסר עולה כי נפגש עם העורר ברמאללה במהלך תקופת לימודיו בירדן, וביקש ממנו להעביר מסר הקשור בחמאס למפארג'ה. נוכח האמור קבע אפוא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה הן בנוגע לאישום הראשון הן בנוגע לאישום השני. לעניין ראיות לכאורה ביחס לאישום
השלישי
, כאמור, לא נתגלעה מחלוקת.
על רקע האמור מצא בית המשפט כי קיימות עילות מעצר נגד העורר, בשים לב למעשים המיוחסים לו
; וכי אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, הנלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומהתנהלותו הכוללת.


מכאן הערר שלפניי.

טענות הצדדים

5.
בערר חולק העורר על

עצמתן
של הראיות לכאורה וכן על שלא נשקלה חלופת מעצר ולא נתקבל תסקיר מעצר בעניינו. העורר טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי מי שמימן את לימודיו קשור לתנועה, שכן אלה מומנו באופן פרטי. נטען כי העברת שיעורי דת אינה עולה, ככזאת, כדי חברות בארגון טרור; וכי העורר לא הביע רצון להשתייך לארגון כלשהו ואף דחה בקשות שונות שהופנו אליו. העורר מוסיף כי גם כאשר סירב לבקשות אלו, לא הופסק מימון לימודיו – ודי בכך כדי לשלול את טענת המימון מהתנועה. מכל מקום נטען כי התנועה זוכה ללגיטימיות בישראל ואף לייצוג בכנסת. עוד נטען כי פגישתו עם נאסר נועדה לצורכי היוועצות בנושאי לימודים בלבד ולא הובילה למגע עם סוכן חוץ; וכי חומר הראיות נגדו דל ומורכב מהודעה אחת שלו והודעותיהם של שני עדים נוספים בלבד. אשר לאישום השלישי נטען כי שני האנשים הנוספים שנטלו חלק באירוע הועמדו לדין ודינם נגזר עוד בשנת 2009, ועל כן ברי שחלקו של העורר לא היה משמעותי. לעניין חלופת המעצר טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בכך שהורה על מעצרו עד לתום ההליכים בלא שנזקק לתסקיר מאת שירות המבחן. לעניין זה נטען כי בית המשפט נמנע מלהורות על קבלת תסקיר בשל חומרת העבירות בלבד, שעה שאין זה שיקול יחיד, ובכך לא מילא אחר חובתו הסטטוטורית לבחון אפשרות להשגת תכלית המעצר באמצעות חלופה.

6.
בדיון שהתקיים לפניי סמכה באת-כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וביקשה לדחות את הערר.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

7.
כאשר מדובר במעצרו של נאשם עד לתום ההליכים נגדו, שומה על בית

המשפט לבחון קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. בשלב זה לא נדרשת הוכחה במאזן ההסתברויות המקובל במשפט הפלילי – למעלה מכל ספק סביר – אלא די בהערכת כוחו ההוכחתי הפוטנציאלי של חומר הראיות. על בית המשפט לבחון אפוא אם בחומר הראיות המצוי בידי התביעה, לאחר שזה יעבור את כור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל, טמון סיכוי סביר להרשעת הנאשם במיוחס לו
(בש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל

, פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996)). מקום שבחינה לכאורית זו חושפת קשיים אינהרנטיים בחומר הראיות, שבהתקיימם תתקשה התביעה להרשיע את הנאשם במיוחס לו, אין מקום לעוצרו עד לתום ההליכים נגדו (בש"פ 5191/13
אבו חאמד נ' מדינת ישראל

, פסקה 6 (29.7.2013); (בש"פ 635/13
פלוני נ' מדינת ישראל

, פסקה 5 (25.2.2013)).


כאמור, העורר חולק על עצמתן של ראיות לכאורה ביחס לשני האישומים הראשונים נגדו. לאחר שבחנתי את חומר החקירה שהעבירה המשיבה לעיוני ושמעתי את טענות הצדדים לפניי, באתי לכלל מסקנה כי ביחס לשני האישומים האמורים קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר בעצמה הנדרשת למעצר עד לתום ההליכים נגדו.

האישום הראשון

8.
אישום זה מייחס לעורר עבירה של חברות בארגון טרוריסטי. אישום זה עומד על ארבעה אדנים ראייתיים עיקריים: שיוך התנועה לחמאס; מימון לימודיו של העורר על ידי התנועה; קיום פעילות דת והטפה מטעמה; ומפגשים עם פעילי חמאס. נדון בדברים לפי סדרם.

(א) שיוך התנועה לחמאס

9.
מהודעתו של העורר מיום 15.7.2014 (יצוין כי בדיון לפניי ציין בא כוחו כי ההודעה נגבתה למעשה ביום 3.7.2014 ותורגמה לעברית בתאריך האמור; למען הנוחות אתייחס אליה כאמור ברישה) עולה כי הלה ידע שהתנועה משתייכת לחמאס, וזאת למצער משנת 2011 ואילך. בנוסף ציין העורר כי רצה לקיים את הפעילות "מבלי להסתבך" ולהיות "קשור לתנועה הגדולה של חמאס" (הודעת העורר מיום 15.7.2014, שורות 109-107). כך, לדברי העורר, לאחר גל מעצרים בשנת 2011 הבין בבירור כי התנועה קשורה לחמאס, אך המשיך בלא מפריע בפעילותו: "אבל אחרי המעצרים בשנת 2011 היה ברור שזאת פעילות חמאס ומימון מתנועת חמאס

ואני המשכתי לתת שיעורי דת מבלי לתת חשיבות
ומבלי להצטרף לפעילות ארגונית עבדתי בהתנדבות ולא קבלתי כסף על השיעורים וההטפות" (
שם
, שורות 118-116; ההדגשה הוספה – ע' פ'). העורר אף ציין כי ביקר פעילי חמאס בבית הצלב האדום בירושלים (
שם
, שורות 143-142). חיזוק נוסף להשתייכות התנועה לתנועת החמאס ניתן למצוא בהודעתו של חליל עמירה (להלן:
עמירה
). בהודעתו מסר עמירה כי הוא משתייך לתנועת החמאס (הודעת חליל עמירה מיום 31.5.2013, שורות 15-9). לשאלה אם התנועה שבה עסקינן משתייכת לתנועת החמאס השיב: "כן. התנועה האסלאמית היא למעשה תנועת חמאס ולכן הם קראו לעצמם בשם 'אל חראכה אלאיסלמיה בית אל מקדס' על מנת שלא יעצרו ובכך הם מסתירים שהם תנועת חמאס שהרשויות לא יכניסו אותם לכלא" (
שם
, שורות 175-172). לשאלת החוקר אם כוונתו לכך שהתנועה היא כסות לתנועת החמאס השיב עמירה: "כן הם כולם היו כלואים על פעילות לחמאס ולאחר שיצאו מהכלא נשארו בתנועת חמאס אבל החליפו את שם הקבוצה לתנועה האסלאמית בית אל מקדס סוג של להסתיר שהם שייכם לתנועת חמאס" (
שם
, שורות 178-176).
מן הדברים של היג'א, פעיל בתנועה, נשקפת תמונה דומה. כשנשאל על אופי התנועה השיב "זו תנועה שהיא בעצם כמו חמאס וכמו האחים המוסלמים בדעות" (הודעת עלא אבו אל היג'א מיום 29.12.2013, שורה 129). עולה אפוא שהמשיבה עומדת בדרישת ה"ראיות לכאורה" להוכחת השתייכות התנועה לתנועת החמאס; ולמודעותו של העורר לכך, שלא הביאה אותו להפסקת פעילותו.

(ב) מימון לימודיו של העורר על ידי התנועה

10.
מזיכרון דברים מחקירת העורר בשב"כ מיום 2.7.2014 עולה כי לאחר שסיים את לימודי התואר השני, ביקש לצאת ללימודי דוקטורט בירדן, אולם לא עלה בידו לממן זאת. חודשים ספורים לאחר שנסע לירדן לצורך לימודים נפגש העורר עם עליאן, שהיה מוכר לו כפעיל בתנועה, במסגד בבית צפפה. לאחר שהעורר שטח לפני עליאן את בעיית מימון הלימודים הציע האחרון לסייע בכך, מבלי שפירט מניין יבוא הכסף. העורר אף הוא לא שאל למקור המימון וקיבל מעליאן הנחיות לקבלת הכסף – פגישה עם קרובו בירדן (

שם
, פסקה 3(1)). העורר נפגש עם קרובו של עליאן בירדן וקיבל ממנו מימון ללימודיו. עוד עולה מזיכרון הדברים כי עליאן ביקש מהעורר "שייקח אחריות על סטודנטים הלומדים בירדן", אך האחרון סירב (
שם
, פסקה 4(3)). יצוין כי למרות שסירב לבקשה מהגורם המממן אותו, המימון שלו זכה לא הופחת. ראייה נוספת למימון לימודי העורר מכספי התנועה נמצאת בהודעתו שבה מסר, לאחר שנשאל על מימון לימודיו, כי "אחמד [עליאן – ע' פ'] לא סיפר לי איך אבל אני לא אהבתי לשאול אותו על מקור הכסף כי הבנתי שזה לא מכספו האישי אני הייתי יודע שאחמד פעיל [בתנועה]" (הודעת העורר מיום 15.7.2014, שורות 77-76). הנה כי כן, מודעותו של העורר לכך שעליאן הוא פעיל בתנועה; הצהרתו שלפיה ידע שלא מדובר בכספו הפרטי; וכן הפעולות שנתבקש לעשות על ידי התנועה במהלך הלימודים מקימות תשתית ראייתית לכאורית להוכחה כי לימודיו של העורר מומנו על ידי התנועה, תוך שהוא מודע לכך.




(ג) קיום פעילות דת והטפה מטעם התנועה

11.
אין חולק כי העורר שימש כמטיף והעביר שיעורי דת. גדר המחלוקת הוא תוכן השיעורים וההטפות, והשאלה אם פעילות זו עולה כדי השתתפות בפעילות הקשורה לארגון החמאס אם לאו. גם בנושא זה סבורני כי בידי המאשימה די ראיות כי לצלוח את הבחינה הלכאורית. פעילות ההטפה וההוראה של העורר במסגרת התנועה, שבוצעה תוך מודעות להשתייכותה לתנועת החמאס, נלמדת מהודעותיו השונות של העורר. כך, למשל, באחת ההודעות מסר העורר דברים אלה, לאחר שנפגש עם בכירי התנועה בירושלים: "אחרי המפגש הבינו שאיני רוצה פעילות ארגונית ושאני רוצה להמשיך בפעילות הטפת הדת כפי שהיה לפני שנים" (הודעת העורר מיום 9.7.2014, שורות 60-59). בהודעה אחרת מסר העורר כי "אחרי שהגעתי לישראל ביקרו אותי מספר אנשים ידועים שמשתייכים ל[תנועה] בכדי שאני אחזור להעביר שיעורי דת ב[תנועה] ואני הסכמתי לכך" (הודעת העורר מיום 19.7.2104, שורות 31-30). גם אם אניח לטובת העורר (ודוקו: מדובר בהנחה בלבד) כי בתחילה לא ידע כי התנועה משתייכת לחמאס ובשל כך ניהל את פעילות ההוראה וההטפה, הוא לא יוכל להיבנות מכך. כאמור לעיל, באחת מהודעותיו הצהיר העורר במפורש כי לאחר שגילה לראשונה, לטענתו, שהתנועה משתייכת לחמאס לא היה בכך כדי להניאו מהמשך הפעילות,

וכדבריו "המשכתי לתת שיעורי דת מבלי לתת חשיבות ומבלי להצטרף לפעילות ארגונית"
(הודעת העורר מיום 15.7.2014, שורות 117-116). מחומר הראיות עולה אפוא לכאורה כי העורר התייחס בשוויון נפש לתנועה שבמסגרתה הוא פועל, וזאת גם כאשר ידע שמדובר בחמאס; ולא היה בכך כדי להשפיע על מעשיו. דברים דומים עולים אף מזיכרון דברים מחקירת העורר בשב"כ מיום 8.7.2014 (
שם
, פסקה 5(1)). המשיבה אף מחזיקה ראיות הנוגעות לתוכן השיעורים. בהודעתו התייחס אבו היג'א לתוכן השיעורים שהעביר העורר וציין כי "אני יודע ש[העורר] הוא פעיל חמאס וגם מתוך השיעורים שהיה מעביר ואני הייתי נוכח בחלק מהם [...] וגם מתוך כך של[עורר] יש היכרות טובה בינו לבין עבד אל רחים לכן אני חושב שגם ה[עורר] פעיל חמאס" (הודעת עלא אבו אל היג'א מיום 29.12.2013, שורות 47-44). לא נעלמה מעיני טענת העורר ביחס לאישום זה, שלפיה הוא עסק בפעילות דתית והטפה שאינה קשורה בטרור. אלא שאף אם אניח לטובת העורר שזו אכן הפעילות שבה עסק (ודוקו: מדובר בהנחה בלבד), אין בכך כדי לגרוע מעצמת הראיות לכאורה. כפי שכבר קבע בית משפט זה:

"אכן, בפעילות אזרחית עסקינן, ואפילו בפעילות במישורים המושכים את הלב, בתחומי צדקה, רווחה, חינוך, דת וכיו"ב. אך זאת משימתה ומטרתה של הזרוע האזרחית של ארגון טרור, להכשיר את הלבבות, לקרב את האנשים לפעילות החמאס ולהרחיב את מעגל התומכים בחמאס. לא בכדי נאסרת פעילותו של החמאס – גם במישור האזרחי המובהק – במדינות מתוקנות, על אחת כמה וכמה בישראל ובירושלים. הפסיקה הכירה זה מכבר, כי גם פעילות בעלת אופי אזרחי בארגון טרור טומנת בחובה סיכון ממשי לביטחון הציבור בישראל" (בש"פ 392/12
עליאן נ' מדינת ישראל

, פסקה 4 (26.1.2012)).


לא ראיתי להרחיב בנושא הרביעי שעניינו מפגשים עם פעילי חמאס, הואיל ומבחינת הראיות שלעיל עולה כי העורר אינו כופר בכך (כפי שעולה גם, למשל, מזיכרון דברים מחקירתו בשב"כ מיום 10.7.2014, פסקה 24).

האישום השני

12.

אישום זה מייחס לעורר עבירה של מגע עם סוכן חוץ ועניינו העברת מסר מנאסר למפארג'ה והלאה לאבו מחמד. הודעותיו של העורר מאשרות את העברת המסר באופן המתואר. כך, באחת ההודעות תאר העורר כי בשנת 2010 טלפן אליו נאסר, חברו לשעבר לספסל הלימודים, והשניים קבעו להיפגש ברמאללה. העורר מסר כיצד תיאר לפניו נאסר את מצבו הרעוע של חמאס ברמאללה וביקש את עזרתו: "כשאני שאלתי את [נאסר] על עצמו אמר שהמצב של חמאס באזור רמאללה ובגדה לא טוב" (הודעת העורר מיום 15.7.2014, שורות 16-15). העורר ונאסר עמדו על כך ששניהם מכירים את מפארג'ה (

שם
, שורות 22-18). עוד תאר העורר כי נאסר אמר ש"אין אפשרות להמשיך בעבודה ללא כסף" (
שם
, שורות 29-28); וכי "הבנתי מדברי [נאסר] כי הוא רוצה לגייס אותי ויפתח איתי קו העברת כספים עם מפארג'ה" (
שם
, שורות 30-29). העורר מסר בהודעה האמורה כי סרב להעביר כספים, אך סיכם עם נאסר כי יעביר למפארג'ה הודעה בעל פה שלפיה "התנועה זקוקה לכסף כדי שתמשיך בפעילות שלה" (
שם
, שורה 47). עוד גולל העורר בהודעה כי בהמשך נפגש עם מפארג'ה והעביר לו את המסר האמור. בהודעה מאוחרת יותר אישש העורר כי היה מודע לכך שנאסר ומפארג'ה הם פעילי חמאס: "אני יודע שריאד נאסר נכלא בשנת 2000 באשמת השתייכות לגוש האסלאמי 'אל-כותלה אל-אסלאמייה' ששייכת לתנועת החמאס זאת אומרת שאני יודע שמשנת 2000 הוא משתייך לחמאס, מג'די מפארג'ה ידעתי שהוא משתייך לחמאס משנת 2010" (הודעת העורר מיום 19.7.2014, שורות 10-8). גם מזיכרון דברים מחקירת העורר בשב"כ מיום 1.7.2014 עולה כי הבין שנאסר ומפארג'ה הם פעילי חמאס (
שם
, פסקאות 26-24).

13.
בזיכרון דברים מחקירת מפארג'ה בשב"כ מיום 9.6.2014 מתואר שהוא "סיפר כי בשנת 2010 [...] הוא שהה מספר ימים בירדן ובמהלכם פנה אליו [העורר], תושב בית צפאפא, יש בינו לבין [מפארג'ה] היכרות מזמן לימודיהם המשותפים בירדן" וכי במהלך הפגישה הוא אמר לו "כי הוא נשלח אליו מטעם [נאסר] על מנת להעביר לו מסר בעל פה. [העורר] אמר לנדון כי [נאסר] רוצה שהוא יעביר למפקדה את רצונו בחולייה מקשרת בין המפקדה בשטח למפקדה בחו"ל" (

שם
, פסקאות 54-53). עוד מתואר בזיכרון דברים זה כי מפארג'ה נפגש בהמשך עם אבו מחמד האמור (
שם
, פסקה 61(1)(7)(4)). בתארו את הפגישה עם העורר באחת מהודעותיו ציין מפארג'ה כי העורר מסר לו הודעות כדלקמן: "[העורר] אמר לי ש[נאסר] לך מוסר לך ברכה ומבקש להעביר ל'אבו מחמד' הודעה אישית בה לומר להבטיח נקודת קישור בירדן, זאת שהם [נאסר] רוצה איש מסוים או נקודה מסוימת בירדן כך שהוא יוכל להיות בקשר איתו ביותר קלות ואמר עוד משהו שיש לו להתקשרות" (הודעת מפארג'ה מיום 15.6.2014, שורות 55-48). מפארג'ה חזר על הדברים בהודעתו מיום 19.6.2014, והוסיף כי העורר אף ביקש ממנו להעביר מסרים לאדם בשם צאלח אלערורי (
שם
, בעמ' 2, שורות 3-1). נאסר, מצדו, אישש גם הוא את האמור בחומר הראיות שתואר לעיל. בהודעתו המפורטת מיום 26.6.2014 תאר כך את השיחה בינו לבין העורר במפגש האמור: "אמרתי לו שישנו אדם שהביא לי הודעה מהנהגת חמאס בחו"ל וההודעה מדברת על פעילות גדולה ומסוכנת ורציתי לשלוח תשובה עם האדם הזה אך הוא נסע לפני זאת, ואמרתי לו שאני מבקש ממנו ללכת בעקבות האדם הזה לירדן ויעביר לו את התשובה [...] אני זוכר כי אמרתי לו, תודיע לו שאנו כעת זקוקים לכספים ועליו לעביר ל[מפארג'ה] את הידיעה הזאת להנהגת חמאס בחו"ל, ונתתי ל[עורר] את המספר של [מפארג'ה]" (
שם
, שורות 175-166).

סיכום ביניים

14.
על רקע כל האמור לעיל שוכנעתי כי בידי המשיבה קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר באישומים הראשון והשני. הן דבריו של העורר הן דבריהם של העדים האחרים נאמרו בבהירות, והם מתיישבים ונתמכים אלה עם אלה ואלה באלה. לא מצאתי כי קיימת פירכה מהותית בראיות המרכיבות את תיק החקירה, ואינני סבור כי מדובר בראיות שעצמתן נמוכה כפי שמבקש העורר לטעון. טיבה של התנועה; פעולתו של העורר בה; ומימון לימודיו נתמכים בראיות נפרדות המצטברות לכדי תשתית לכאורית להרשעה. הן הודעות העורר הן הודעות עדים ומעורבים אחרים, וכן חקירותיהם, מצביעות כולן על מודעות לטיב המסרים שהעביר העורר, הכספים שקיבל והפעולות שנקט. מתיק החקירה עולה כי בין העורר לבין מפארג'ה ונאסר הייתה הכרות מוקדמת לא קצרה, וקשה להלום טענה שלפיה נפגש עמם אך לצורכי לימודים מבלי לדעת שהוא משמש כשליח המקשר בין מפקדות חמאס בגדה ובחו"ל.

חלופת מעצר

15.
העורר אינו חולק על קיומה של עילת מעצר בעניינו, אלא שהוא סבור שנוכח עצמתן הנמוכה של הראיות נגדו יש להורות לבית המשפט קמא לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר; או לחילופין להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו מאת שירות המבחן. כמפורט לעיל, לא מצאתי כי עצמתה של התשתית הראייתית בענייננו נמוכה. אולם, גם במצב שבו מצאנו כי בידי המשיבה תשתית ראייתית לכאורית להרשעת העורר במיוחס לו; כי עצמתה של תשתית זו אינה חלשה; וכי ישנה עילה למעצרו, עדיין שומה עלינו לבחון אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר שבה הפגיעה בחירות היא פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996; בש"פ 1566/14

עבד רבה נ' מדינת ישראל

, פסקה 17 (7.3.2014); בש"פ 529/13
פלוני נ' מדינת ישראל

, פסקה 9 (29.1.2013)). על חלופת מעצר לנטרל את הסיכון הנשקף מהעורר ובבחינתה יילקחו בחשבון, בין היתר, העבר הפלילי העומד לחובת העורר; התנהלותו עובר לאירועים נשואי כתב האישום ואחריהם; נסיבותיו הפרטניות; והאפשרות ליתן בו אמון (בש"פ 352/11
ברי נ' מדינת ישראל

, פסקה 13 (25.1.2011)). במקרה דנן עומד לחובת העורר עבר פלילי רלוונטי המקשה ליתן בו אמון. עבר זה כולל הרשעה בעבירות ביטחון שונות – לרבות עבירה של חברות בארגון טרוריסטי כמיוחס לו שוב כעת – שבגינן ריצה עונש מאסר בפועל של שמונה חודשים (ערעורו של העורר על חומרת העונש שהושת עליו נדחה, ראו ע"פ 4355/05
בראכת נ' מדינת ישראל

(1.9.2005)). בית משפט זה עמד לא אחת על הקושי שבשחרורם לחלופת מעצר של אלה שמיוחסות להם עבירות ביטחון. אכן, "
העבירות המיוחסות לעורר הן כולן עבירות שיש בהן פגיעה בבטחון המדינה; הכלל הוא כי רק במקרים נדירים וחריגים ניתן להשיג את תכלית המעצר בעבירות אלה על דרך של חלופה", וזאת הגם שעל פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, נראה ש"
העורר אינו העבריין העיקרי בהיררכיה" (בש"פ 7385/03
אגברייה נ' מדינת ישראל

, פסקה 4 (31.8.2003); ראו גם בש"פ 7223/03
מחאג'נה נ' מדינת ישראל

, פסקה 5 (18.8.2003); בש"פ 4309/12
ג'ועבה נ' מדינת ישראל

, פסקה 12 (7.6.2012)). במצב דברים זה, ובשים לב לעצמתן של הראיות לכאורה כמפורט לעיל, לא ראיתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. אף לא ראיתי כי נפלה שגגה בכך שבית המשפט קמא נמנע, לעת הזאת, מלהורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. כידוע, אין חובה סטטוטורית לעשות כן והדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט (בש"פ 3244/12
קפוטונוב נ' מדינת ישראל

, פסקה 4 (2.5.2012)), שהופעל בנתון למכלול הנסיבות כאמור ולעברו הפלילי הרלוונטי של העורר (השוו: בש"פ 1567/12
כהן נ' מדינת ישראל

, פסקה 8 (7.3.2012)).


סוף דבר: הערר נדחה.


ניתנה היום, כ"ח באלול התשע"ד (23.9.2014).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14061200_m01.doc

יג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







בשפ בית המשפט העליון 6120/14 סאלח ברקאת נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/09/2014)