פסקי דין על עיריית רמת גן | פסקי דין על שלמה נחמן | פסקי דין על מאשה גיטל ברקת | פסקי דין על חיון יעקב ואח' |

33961-06/12 א     18/09/2014




א 33961-06/12 עיריית רמת גן נ' שלמה נחמן, מאשה גיטל ברקת, חיון יעקב ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 33961-06-12 עיריית רמת גן
ואח'

נ' נחמן ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופט משה סובל
-שלום ת"א

התובעת
עיריית רמת גן

על ידי עו"ד אפרת דבוש ינקלביץ


נגד

הנתבעים






צדדי ג'
1. שלמה נחמן
2. מאשה גיטל ברקת

על ידי עו"ד דניאל רותם



1. חיון יעקב

על ידי עו"ד רונן גיאת

2. שיאון אמיר גלעדי
על ידי עו"ד ורד כהן

3. צדוק חתוקה
על ידי עו"ד ישראל רווח



<#1#>


פסק דין


כללי
1.
תיק זה עניינו תביעת התובעת, עיריית רמת גן
כנגד הנתבעים לתשלום ארנונה לתקופה
1.7.05 – 31.12.09 בגין נכס שבבעלותם המצוי בכפר אזר.

כפר אפעל מצוי בתחום המועצה האזורית אפעל ובהתאם לסמכותו הרחיב שר הפנים את תחום השיפוט של עיריית רמת גן
, והכליל בה את המועצה האזורית אפעל באופן המקנה לה הזכות לפעול לגביית ארנונה שהוטלה על ידי אפעל וטרם נגבתה. ראה הפרק השני לפקודת העיריות (נוסח חדש) סעיף 6 (2) סעיף
9 והכרזת שר הפנים לגבי תחום עירית רמת גן משנת
2008, סעיף 2 (א) וסעיף 5 לצו ההכרזה.

סכום התביעה, למועד הגשתה, 19.6.12, הינו
94,904 ₪.

הנכס חויב על בסיס שטח של 105 מ"ר ואולם בעקבות מדידה שבוצעה במרס
2009, התברר כי השטח הנכון הינו
386 מ"ר וממועד זה ועד סוף שנת
2009 חושבה הארנונה לפי השטח המתוקן והנכון, ללא חיוב רטרואקטיבי.

2.
בתאריך 7.1.13, הודיעו ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים על הסדר דיוני לפיו תינתן לנתבעים רשות להתגונן והתצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה.

כן הוסכם כי הנתבעים יגישו הודעה לצדדים שלישיים לאור טענותיהם כי הם החזיקו בחלקים בנכס בתור שוכרים.


הנתבעים טענו להגנתם כי לא החזיקו בנכס ומי שהחזיק היו צדדי ג' וכי הודיעו למועצה ולוועד המקומי על זהות השוכרים, וכי בדצמבר 2019 שלח עורך דינם
עו"ד אבי סופר מכתב לעירייה וצירף את הסכמי השכירות.


בדיון מיום 11.9.13 הצהיר ב"כ הנתבעים בע"מ 2 רישא פרוטוקול כדלקמן:

"טענת ההגנה היחידה לגביה הוסכם על מתן רשות להגן היא הטענה כי הנתבעים אינם המחזיקים. מדובר בשלושה מחזיקים בשלושה מחסנים צפוני דרומי ומרכזי".

3.
בדיון מיום 8.12.13, טען ב"כ הנתבעים כי המחסן הדרומי בו החזיק חתוקה מהווה כ- 38 אחוז משטח כל המבנה, המחסן המרכזי בו החזיק שיאן מהווה כ- 30 אחוז משטח כל המבנה ואילו המחסן הצפוני בו החזיק חיון מהווה כ- 32 אחוז משטח כל המבנה.

עוד אישר ב"כ הנתבעים באותו דיון את טענתו של חיון לפיה החל להחזיק במחסן הצפוני רק מיום
1.4.07 ולכן הצהיר כי ישלם את הארנונה לתקופה יולי
2005 ועד
1.4.07, סכום שלמרות ההצהרה לא שולם.


לבסוף יש להזכיר את הצהרתם המשותפת של ב"כ הנתבעים ושל ב"כ צדדי ג' בדיון מיום 10.4.14, עמ'
5 רישא לפרוטוקול כדלקמן:

"לא ביקשנו להזמין את המודד של העירייה, ניתן לשחרר אותו. אין הכחשה של שטח המבנה על פי המדידה הראשונה וגם לא על פי המדידה השנייה לשנת
2009, גם אין מחלוקת לגבי השטח אשר החזיק כל אחד מצדדי ג' בתקופת התביעה".

חיובם של הנתבעים לתובעת
4.
בסיכומים מעלים הנתבעים לראשונה טענת שיהוי שכן כפר אזר עבר לטיפולה של התובעת בשנת 2008, והתובעת פנתה אל הנתבעים לראשונה רק בדצמבר 2009 והתביעה הוגשה ביוני
2012.


בשל השיהוי, טוענים הנתבעים, נגרם להם נזק בשל חיובים בריבית ובהפרשי הצמדה.

הנתבעים לא טוענים כי שלמו את הארנונה, או חלק ממנה לאפעל ו/או לתובעת אלא שלחו לתובעת באמצעות עו"ד סופר מכתב לו צורפו הסכמי שכירות של צדדי ג'.

כן טוענים הנתבעים כי הודיעו בשעתו לרמת אפעל על השוכרים בנכס.

אין כל ממש באף טענה של הנתבעים כנגד התביעה ומעדותו של הנתבע עולה כי במשך
60 שנים לא היה נהוג בכפר אזר לשלם ארנונה, או לא הקפידה המועצה שמשרדיה היו בכפר על גביה ואכיפה, וכך התרגלו הנתבעים שלא לשלם.

5.
טענתם של הנתבעים כי הודיעו למועצה על קיומם של השוכרים נסתרה מניה וביה בעדותו של הנתבע בעמ'
12 שורה
5 לפרוטוקול: "אני לא יכול להראות מסמך בכתב לפיו הודעתי ברמת אפעל על צדדי ג' כמחזיקים בנכס". ובהמשך בעמ' 13 שורה 1:" אני לא יכול לומר כי בשעתו מסרתי הודעה בכתב בכפר אזר על השוכרים כמחזיקים".



בנוסף העידו צדדי ג' כי לא קבלו כל דרישה לתשלום ארנונה ומכאן שלא דווחו בתור מחזיקים.

הנתבעים לא הרימו הנטל להראות כי דווחו על השוכרים בתור מחזיקים על מנת להסיר מעליהם את חובת התשלום בהתאם לסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש).


בהעדר הודעה על מחזיקים נחשבים הנתבעים שהם הבעלים של הנכס והרשומים בספרי העירייה כמחזיקים כמי שאחראים לתשלום ארנונה במעמד של מחזיקים.

הוכח כי בהתאם לסעיף
318 לפקודה רשומים הנתבעים בתור מחזיקים בנכס.

על הבעלים כמחזיקים החובה להודיע לעירייה בכתב על כל שינוי בהחזקת בנכס ואין להטיל את חובת העדכון ליוזמתה של העירייה. (ראה בר"ם 867/06 בעניין דור אנרגיה).

6.
הודעה על חדלת חזקה יש למסור בזמן אמת ולא בדיעבד ולכן המכתב ששלחו הנתבעים בסוף שנת 009 לגבי ההחזקה בנכס משנת 2005 ואין בה ולא כלום.

התובעת מנועה מלעדכן את רישומי המחזיקים רטרואקטיבית, אלא ממועד ההודעה ואילך.

לא הוכח שיהוי כלשהו בהתנהלות התובעת ובוודאי שלא הוכח ויתור על החוב או נזק לנתבעים.

מחזיק שלא משלם ארנונה ובגין כך נדרש לשלם תוספת ריבית והצמדה, לא יכול לטעון לנזק שכן אין זה נזק אלא שערוך החוב, ובנוסף מי שלא משלם נוטל על עצמו את הסיכון והידיעה שיידרש לשלם ריבית והצמדה.


משלוח דרישה תוך שנה לא מצביע על שיהוי לאחר שכל שטחי כפר אזר עברו לתובעת ואף העיד מזרחי מטעם התובעת כי בעבר נשלחו הודעות תשלום באופן שוטף.


בנוסף, חובת התשלום של הארנונה הינה סטטוטורית ולא מותנית במשלוח התראה, כפי שנדרש לצורך גביה מנהלית. בתחילת כל שנת מס מוטלת הארנונה מכוח החוק ועל המחזיק לשלם, גם אם לא קיבל דרישה.

גביית החובות בהתאם לספרי רמת אפעל
7.
צדדי ג' היו המחזיקים בפועל של הנכסים, כל אחד בחלק מהנכס ואף הודו בכך ולכן הינם חייבים בתשלום ארנונה בהיותם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

זהותו של מחזיק החייב בתשלום ארנונה נקבעת בהתאם למי שיש לו את מירב הזיקות לנכס, מי מנצל את הנכס בפועל ומי נהנה משירות העירייה לנכס.

באשר למחלוקת שבין צדדי ג' לנתבעים אדון בנפרד בהמשך, שכן אין התובעת מבקשת לחייב את צדדי ג'
לשלם לה ישירות את חוב הארנונה והעתירה לתשלום מכוונת רק כנגד הנתבעים, כאשר התובעת נמנעת מלנקוט עמדה בסכסוך שבין הנתבעים לבין צדדי ג'.

8.
אין ספק כי זכותה וחובתה של התובעת, עיריית רמת גן
לגבות חובות הרשומים בספריה של המועצה האזורית רמת אפעל.

התובעת הוכרזה כדין באפריל
2008 כחליפתה של רמת אפעל הן לגבי זכויותיה והן לגבי חובותיה, לרבות לעניין ארנונה ותשלומי חובה שהוטלו כדין על ידי רמת אפעל. ולכן אין כל ממש בטענה לפיה לא זכאית התובעת לגבות את הארנונה שהטילה רמת אפעל ואשר אין מחלוקת כי לא שולמה.

גם אם לא הייתה מוטלת ארנונה (ואין טענה כזו) הרי שעל פי סעיף 10 לחוק ההסדרים במשק המדינה, ניתן להטילה על בסיס השנה הקודמת לאותה שנה על בסיס עדכון אוטומטי.


לאור כל האמור לעיל מתקבלת תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים ואני מחייבם בתשלום סכום התביעה ובהתאם לכל העתירות שבסעיף 7 לכתב התביעה.

ההודעה לצדדים שלישיים
9.
בהודעה לצד שלישי שהגישו הנתבעים הם מבקשים לחייב את צדדי ג' בתשלום הארנונה הן משום היותם המחזיקים בנכס כהגדרתו של מחזיק בסעיף 1 לפקודת העיריות (נוסח חדש) והן משום שחויבו בתשלום הארנונה בהסכמי השכירות, ולכן על כל אחד מצדדי ג' לשפות את הנתבעים בחלק היחסי של הארנונה שיחויבו לשלם לתובעת.

יש להזכיר כי הצדדים הצהירו כי אין מחלוקת לגבי השטח שהחזיק כל אחד מצדדי ג', על בסיס מדידות העירייה. דהיינו חיון 32 אחוז, שיאן 30 אחוז וחתוכה 38 אחוז.

המחלוקת היחידה בין הנתבעים לבין צדדי ג', או חלקם הינה לגבי משך תקופת ההחזקה וטענתו של שיאן כי הנתבעים גילמו את הארנונה בדמי השכירות שגבו.

כן נטענה טענת התיישנות ושיהוי.

צד ג' 1 יעקב חיון
10.
חיון שכר את המחסן הצפוני וטענתו כי השתמש רק בחלק מהמחסן אין בה כדי להועיל לו שכן שטח המחסן כולו עמד לרשותו.

מהראיות עולה כי תקופת ההחזקה במחסן היתה
מיום 1.4.07 ועד 30.11.09 (ראה הקבלות נ/1) ראה גם הצהרתו של ב"כ הנתבעים בעמ' 17 שורות
18,19 לפרוטוקול.


אני דוחה טענותיו של חיון לפיהן אין לגבות תוספת ריבית והצמדה וכן הטענה לפטור נכס ריק לחלק מהתקופה.

חיון התחייב לשלם ארנונה ואף ידע כי בתור מחזיק חובת התשלום עליו ולכן גם אם לא קיבל דרישת תשלום היה עליו לפנות מיוזמתו למועצה אזורית רמת אפעל להירשם בתור מחזיק ולשלם את הארנונה במועצה.

משהתחמק חיון מתשלום אין לו להלין כיום על דרישת הריבית וההצמדה.

באשר לפטור מנכס ריק, בקשה יש להגיש בזמן אמת כדי לאפשר לעירייה לבדוק הטענה ומשלא נרשם חיון כמחזיק כיצד חשב לקבל פטור?

יש לדחות על הסף את החישובים שבסיכומים. את התחשיב היה להביא במסגרת הראיות כדי לבחון נכונות הנתונים והחישובים.

על חיון לשלם לנתבעים את החלק היחסי
(32 אחוז) בארנונה שחויבו לשלם ב

פסק דין
זה לתקופה 1.4.07 ועד 30.11.09.

צד ג' 2 שיאן אמיר גלעדי
11.
שיאן החזיק במחסן המרכזי בשטח של
30 אחוז מהשטח הכולל של הנכס והוא מודה בהחזקה.

הסכם השכירות בכתב היחיד בין הנתבעים לשיאן נחתם ב- 25.8.03 והסתיים בשנת 2005.

לטענת שיאן נכרת בין הצדדים הסכם חדש בעל פה ולפיו ישלם 2,500 ₪, סכום שהופחת בהמשך מפעם לפעם והכולל את כל המיסים לרבות ארנונה, ולכן טוען שיאן כי ביחסים שלו עם הנתבעים חובת תשלום הארנונה הוטלה על הנתבעים.

שיאן טוען כי שוכנע על ידי הנתבע להמשיך להחזיק במחסן המרכזי שהבהיר לו כי תקופת השכירות לא ידועה, והמחסן עומד להיהרס וממילא מצבו הפיזי רעוע.


בעדותו חזר שיאן על גרסתו בעמ' 22,23,24 לפרוטוקול, גרסה שלא נסתרה.

לא מצאתי בתצהירו של הנתבע ולא בחקירתו בבית המשפט סתירה של ממש לגרסתו המפורטת של שיאן ואף לא הכחשה לגרסתו.

12.
אני מקבל כנכונה את גרסתו של שיאן ובמיוחד בהעדר הכחשה של ממש לגרסה מפי הנתבע.

יש היגיון לגרסתו של שיאן שבתום תקופת השכירות החוזית בשנת 2005, ביקש לעזוב והנתבע שכנעו להישאר והתחייב לשלם את הארנונה, שהרי הנתבע הבין, ידע או חשב שבכפר אזר לא משלמים ממילא ארנונה או לא מקפידים לגבות, ולכן פיתה את שיאן להישאר ובלבד שישלם דמי שכירות, גם אם בסכום מופחת.

הנתבע ידע כי לנכס אין רישיון ודינו להיהרס, במוקדם או במאוחר, ולכן גם לא חתם על חוזה שכירות חדש, כפי שחתם עם השוכרים האחרים והסכים לשחרר את שיאן מתשלום ארנונה.

אשר על כן נדחית ההודעה לצד שלישי כנגד צד ג' 2 שיאן.

צד ג' 3 חתוקה צדוק
13.
צד ג' 3 החזיק במחסן הדרומי בשטח של
38 אחוז מהשטח הכולל של הנכס והוא מודה בהחזקה.

בהתאם להסכם השכירות מיום 21.3.03 התחייב לשלם את כל תשלומי החובה, לרבות ארנונה ואף מעצם היותו המחזיק בנכס, בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס חלה עליו חובת התשלום.

חתוקה בתור המחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס היה עליו לעדכן מיוזמתו ברישומי המועצה את ההחזקה, שכן קיבל על עצמו בהסכם השכירות לשלם את הארנונה, ומשלא עשה כן אין ממש בטענותיו כי בהעדר הודעה נשללה ממנו זכות הערר. אם לא דיווח כיצד חשב חתוקה לקבל הודעות תשלום? החובה לשלם ארנונה הינה חובת סטטוטורית בתחילת כל שנת מס, גם ללא משלוח הודעה.


טענותיו של חתוקה על מצבו הכלכלי לא רלוונטיות, שכן משלא שילם במועד נטל על עצמו את הסיכון שיחויב בריבית והצמדה.

מצאתי שיש ממש בטענת ההתיישנות המתייחסת לשנת המס 2005, שכן ההודעה לצד ג' נשלחה בשנת
2013, לאחר שהחלפה תקופת ההתיישנות לחיובים של שנת 2005.


אשר על כן על חתוקה לשלם לנתבעים את החלק היחסי (38 אחוז) מחיובי הנתבעים לתובעת על פי פסק הדין לתקופה 1.1.06 – 31.12.09.

סיכום
14.
א.
אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה, 94,904 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות, מיום הגשת התביעה, 19.6.12, ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של
12,000 ₪.

הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ב.
אני מחייב את צד ג' 1, יעקב חיון, לשלם לנתבעים
32% (שלושים ושניים אחוז) מחיוב הארנונה של הנתבעים לתובעת (כולל ריבית והצמדה) לתקופה 1.4.07- 30.11.09, מחושב מיום משלוח ההודעה לצד ג' ועד לתשלום המלא בפועל.


כמו כן אני מחייב את צד ג' 1 לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יהיו צמודים למדד ויישאו ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ג.
אני דוחה את ההודעה לצד ג' שהגישו הנתבעים לצד ג' 2, שיאן אמיר גלעדי.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לצד ג'
2 את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יהיו צמודים למדד ויישאו ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ד.
אני מחייב את צד ג' 3, חתוקה צדוק, לשלם לנתבעים
38% (שלושים ושמונה אחוז) מחיוב הארנונה של הנתבעים, כולל ריבית והצמדה, לתקופה 1.1.06- 31.12.09, מחושב מיום משלוח ההודעה לצד ג' ועד לתשלום המלא בפועל.


כמו כן אני מחייב את צד ג' 3 לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪.


ההוצאות ושכ"ט עו"ד יהיו צמודים למדד ויישאו ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.


ב"כ הצדדים רשאים להגיש פסיקתא לחתימה, שתוגש בפני
רשם בית המשפט.

ניתן היום,
כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 33961-06/12 עיריית רמת גן נ' שלמה נחמן, מאשה גיטל ברקת, חיון יעקב ואח' (פורסם ב-ֽ 18/09/2014)