פסקי דין על אמיר עשהאל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

24601-09/11 בל     28/09/2014




בל 24601-09/11 אמיר עשהאל נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 24601-09-11



לפני
:

כב' השופטת
שרה מאירי
– אב"ד
נציגת ציבור מעסיקים גב' בת-שבע פריי

ה
תובע:
אמיר עשהאל
ע"י ב"כ עו"ד מירב אפרים

-

ה
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מרב חבקין


פסק דין



1.
בפני
נו תביעה כנגד החלטת הנתבע מ- 27/01/11 הדוחה תביעתו להכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה עפ"י סעיפים 84 א (א), (א) (1) לחוק הבטוח הלאומי, משהליקוי אינו תוצאה של חשיפה לרעש לרעש מזיק, כאמור.

התובע, יליד 1970, עבד כקניין, עבודה שביצע באולם הייצור, כך נחשף לרעש מזיק של מכונות
cnc
(בטעות נרשם בתביעה טמט) לעבוד שבבי, אקדחי אוויר ומדחסים הצמודים לאולם הייצור.

לטענתו, כתוצאה מחשיפה זו, סובל הוא מליקוי שמיעה וטנטון קבוע.

2.
בכתב הגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה, שנדחתה כדין כאמור.
להגנתו צרף הנתבע עותק התביעה למל"ל (מ- 15/06/2010) והודעה לחוקר הנתבע (מ- 15/07/2010) .

3.
דיון מוקדם התקיים בפני
כב' השופטת ה. יהלום.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית.

דיון שנקבע ליום 13/10/2013 נדחה, משביקש ב"כ התובע (דאז) להגיש מסמכים חדשים ומשכך, לא נשמעה עדות ממונה הבטיחות אצל המעסיק (שהוזמן ע"י הנתבע; "חג'בי").

ביום 27/01/2014 הגיש התובע תצהיר עדות מתוקן (באמצעות ב"כ החדשה) וכן תצהיר מר מיכאל בקרמן, עובד במעסיק בשנים 1995-2011 (עד 2004 כמהנדס ייצור ומאז כמהנדס טכנולוג; "בקרמן").

ביום 09/03/2014 נשמעו בפני
נו עדויות הצדדים.

ביום 08/05/2014 הוגשו סיכומי התובע.

ביום 10/08/2014 הוגשו סיכומי הנתבע.

4.
העדויות –

א.
התובע הועסק כקניין בתקופה 2001 – פברואר 2009, 5 ימי עבודה בשבוע מ- 08:00 עד 17:00 וכן שעות נוספות.

המעסיק הינה חברה העוסקת בעיבוד שבבי; כקניין, רכש ציוד למעסיק, ספר ובדק הציוד שהגיע , בדק מלאי במחסן חומרי גלם והמדפים, שלח וקיבל חלקים בלתי גמורים לתהליכים משלימים (ציפוי, טיפול טרמי וכו').

התובע הקליד הזמנות במחשב במשרדו. כדי להדפיס אותן ולשלוח בפקס היה עליו לצאת ממשרדו להגיע למשרדי ההנהלה. במעבר בין המשרדים נחשף לרעש מזיק של המלטשת, כרסומת 62 והמדחסים.

לטענתו, הגיע למשרדי ההנהלה 15-20 פעמים ביום.

באופן שוטף קיבל תיקי יצור כדי להזמין חומרי גלם. לפני ההזמנה היה עליו להסתובב בשטחי האחסון שב- 2 הבניינים (מחסן +מדפים) כדי לבדוק מלאי חומרי הגלם ומה צריך להזמין.

כן היה אחראי על קבלת סחורה מהספקים, שהגיעה ל- 2 מקומות פריקה.
סחורה כבדה נפרקה בד"כ בכביש שבגב בניין 8 מדרום.
סחורה קלה נפרקה גם בכביש בנין 7 ממערב.

בממוצע 6-8 משאיות ביום, 4 של חומרי גלם. פריקה ובדיקת כל משאית, כ- 20 דקות. אח"כ מוקמה הסחורה הכבדה ברצפת אולם הייצור בבניין 8. פריטים קלים סודרו במדפי אחסון באולמות ייצור בבניינים 7-8.

במצטבר שהה באולמות לשם פריקה כשעתיים ביום.

כל זאת עד 2007, מאז הוחלף ע"י מחסנאי.

בין השנים 2004-2006 לערך, היה אחראי גם על הקלדת "סטטוס" הפריטים שבעמדת ביקורת קבלה (לספור אותם, לעדכן במחשב שהיה בסמוך למדפים ולהכניסם לחדר הבקורת).

במצטבר נמשך הליך זה כשעה – שעה וחצי ביום.

בכל תקופת עבודתו היה אחראי גם על העברת חלקים לתהליכי ציפוי וטיפול טרמי: בדק הפריטים, הוציא הזמנה מהמחשב, הניח את הפריט + ההזמנה בחזרה על המדף לאיסוף.

במצטבר ארך תהליך זה חצי שעה – שעה ליום.

במהלך עבודתו נחשף לרעש מזיק באולם הייצור בו מכונות
cnc
מדחסי אוויר ואקדחי אוויר (המופעלים רוב היום).

המשרד ממוקם בתוך האולם, קירותיו גבס, בהעדר חלון נאלץ לפתוח הדלת לאווררו וכך גם כשנכנסו אנשים למשרדו.

בצמוד לדלת הגלילה של בניין 7, מבחוץ, מוקמו 2 מדחסי אוויר
(
oh
553) ומדחס קטן נוסף (
oh
63), שעבדו ברציפות ללא הפסקה.

כשהמדחסים עובדים יחדיו הם מפורקים רעש בעצמה 91
db
.

כל שנותיו לא עבד עם אטמים.

לטענתו, לקראת ביקורות הורו בהנהלה לסגור את דלתות הגלילה, להפעיל פחות אקדחי אוויר, לא לצאת מהמשרד וחלק מהמכונות לא הופעלו.

בקרמן (שמשרדו מוקם בבניין 7) בתצהירו חוזר על התאור דלעיל של התובע, תוך שהעריך כי התובע שהה כ- 40% מזמן עבודתו באולם הייצור.

חג'בי, באישור המעסיק מ- 2010, מציין כי התובע הועסק כפקיד רכש מול מחשב בחדר נפרד, מ- 01/01/2002 , 7 שנים, כי נעשו בדיקות רעש אותן צרף (2008-2010) וכי התובע לא עבר בדיקות שמיעה תקופתיות , משהתובע עבד במשרד, בחדר סגור .

עד כאן גרסאות העדים בתצהיריהם (וחג'בי במסמך).

ב.
התביעה למל"ל הוגשה באמצעות ב"כ וכך אף השאלון שמילא (נ/1).

דוקא בשאלון טען כביכול נחשף הוא לרעש מכונות

cnc
, מדחסים, אקדחי אוויר 8-10 שעות ביום, כשהעבודה התבצעה במקום סגור.

לטענתו עבד 50% באולם הייצור.

בסביבות 2007 הרגיש ירידה בשמיעה וירידה דרסטית ב- 2009 .

כך לא בכדי עומת עם טענתו ב- נ/1 מחד, כי לא יודע אם נערכו בדיקות רעש ומאידך, עם טענתו בתצהיר המתוקן, כביכול, לקראת הבדיקות ניתנו ה"הוראות" של המעסיק (כביכול, "לטייב" תוצאות הבדיקה...) –
ובפועל, גרסתו בהקשר זה נעה בין "אחריות" עוה"ד לכך שמילא לא נכון את נ/1 לבין הוא לא יודע / לא היה מודע / התייחס לכך כבקורות כלליות / לא שם לב שרשם זאת / יכול להיות / כל שנה יש בקורת מכון התקנים / רפאל / 3 פעמים בשנה – אך רק פעם אחת ארע מה שסיפר בסעיף 11 בבדיקה של 2008.

בבדיקה של 2004 לא ביקשו / בבדיקה של 2007 גם ביקשו כך.

המשאיות לפריקת סחורה לא מגיעות ביחד; אם חג'בי אומר שמגיעה משאית ביום – הוא טועה.

כך , לא יצא החוצה לראות פריקת המשאיות, אלא מסתכל על המלגזן הפורק, כשהוא עומד 2 מ' מהמכונות שעושות רעש; כל דלת 4 מ' , באיזור השני 3-4 מ'.

עלה מעדותו (שאינה תואמת את תצהירו) כי בפועל; לא יצא לראות הפריקה של הסחורה אלא (ולא הבהיר מדוע), נשאר עומד בתוך אולם הייצור, לטענתו במרחק כ- 2 מ' מהמכונות (מה שאגב כלל לא מסתדר עם גרסתו לפיה הדלת באזור 4 מ' רוחב, בפרופורציית השרטוט שהגיש, נ/2!!).

גם לא ממש סביר שיעבור דווקא בין 2 שורות המכונות במקום לעבור בין המכונות למשרדים....

כן אישר וכך הבנו, כי במצטבר הזמן שבסעיף 5 א-ג סה"כ הוא שעתיים.


גם בקרמן נתן גרסתו באופן עמום, ובפועל בעדותו, לא כ"כ ידע לבסס טענות העובדה שבתצהירו (כזכור, העתק לעובדות של התובע), כשבפועל, כלל לא ראה חלק מהתהליכים שתוארו.

גם טענותיו לגבי הזמנות ייצור – אין בהן די, בהעדר נתוני עובדה / אסמכתאות מדוייקות.

עוד למדנו מעדותו כי משהגיע מחסנאי, התובע כבר לא ביצע העבודה של קבלת הסחורה, אלא שלטענתו, המחסנאי עשה כל הקבלה של הציוד וגם הסידור שלהם, יכול להיות שהשינוי היה ב- 2006 , שמאז התובע לא היה צריך לעשות "סטטוס". כל יום עשה, משתנה כמה זמן.

כך, הדלת ליד המדחסים סגורה בקיץ, כשהמזגן עובד.

המדחסים בוכנתיים, עובדים כל הזמן. רק עובד תחזוקה עובד במדחסים. החשיפה לרעש מהם – רק כשעוצרים לידם.

חג'בי שעובד אצל המעסיק מ- 2007 העיד כי הרעש הסביבתי בכל הדוחות לא מגיע כדי רעש מזיק. היתה משאית ציוד אחת בממוצע ליום. המלטשת עובדת מדי פעם כשמישהו צריך ללטש משהו, המדחסים לא עובדים כל הזמן.

הכחיש הנחיות ל"הפחתת" רעש בזמן הבדיקות, מה גם שבוצעו גם בבדיקות ליד אוזן העובדים (שעל המכונות) וגם מדידה סביבתית. בעבודתו שלו היה הולך וחוזר (לאולם הייצור), אולי 3 שעות ביום. נקודות האחסון והמחסן היו באותו מקום גם בטרם החל לעבוד (2007). אישר קיומם של המדפים לאחסון, בבניין 7. בבניין 8 לא זוכר מדפים – רק משטחים של חומרי גלם (כבשרטוט נ/2).

המדחסים לא עובדים כל הזמן, הגם שכמעט כל המכשירים משתמשים במדחס.

כל שנתיים לפי החוק עושים בדיקת רעש. יש לו דוחות ל- 2004, 2008 ו- 2010 . אין לו מ- 2006 . רוב הזמן הקניין היה במשרדו.

דלת הגלילה למעלה ויש דלת מתכת שנסגרת. הדלת הרחבה בבניין בצידו נפתחת כשמביאים ציוד וסוגרים אותה אח"כ. תריס הגלילה סוגרים בלילה ויש גם דלת להולכי רגל. שתיהן סגורות בכל שעות היום.

המלטשת משרתת את כולם, לא יודע באיזה תדירות / כמה אנשים. יכול להיות שיום אחד לא תעבוד בכלל. רק דלת אחת (פתוחה) לבניין 8 השאר סגור בקירות גבס בנויים.

ג.
משעפ"י הסכמתם נבדק התובע – אין הצדדים חולקים כי התובע עומד בתנאי הסף שבסעיף 84 א (א) (2) לחוק ומשכך, השאלה שלהכרעתנו היא עובדתית בלבד – האם נחשף התובע בעבודתו לרעש מזיק, לכמה (איזה עוצמה) וכמה זמן.

אין חולק כי קשה היה לקבל גרסת התובע לעבודתו וחשיפתו – משנעדרה מהודעתו (ולמען הדיוק גם מתצהירו הראשון) .

דגש רב יש ליתן בהיבט זה בהנתן כי גם התביעה לנתבע הוגשה בייצוג משפטי!

ואגב, התובע נותן גרסאותיו בתצהירו (וכך, למצער, גם בסיכומיו) "מָשָל" היה עובד ייצור, שהפעיל כ"א מהמכונות הנזכרות בדוחות, המפיקות רעש מזיק! - ולא היא.

כך , עיון בהודעתו מלמד כי בפועל, ישב עם הדלת סגורה במשרדו ורק כשנכנסו אנשים ויצאו ממשרדו – היה נחשף (ביושבו במשרדו) – לרעש של אולם היצור (עמ' 2 שורות 11-13).

עוד עולה כי במהלך 2007 החל להרגיש צפצופים באוזניים וירידה בשמיעה, כשאינו מציין כלל כי ביצע עבודות כלשהן בשטח אולם הייצור! אלא, כל עבודתו/כל חשיפתו לרעש, כתאורו – היתה במשרדו, כשנכנסו ויצאו אנשים ואז נפתחה הדלת (מחד), (ומאידך) – כשעבר באולם הייצור בעת שהגיעו ספקים;
ברור מניסוח תשובותיו בהודעה (עמ' 2) כי נתבקש לתאר חשיפתו לרעש בעבודתו והוסיף לרעש שבמשרד, רק את המעבר באולם הייצור (ראה שורה 14) – הא ותו לא.

לציין – כי כאן, לא טען כלל כי בודק הוא את הסחורה מהספקים – כשהם והמלגזן בחוץ והוא דווקא נשאר לעמוד בתוך אולם הייצור... כהגדרתו החדשה בעדותו (גרסה שאינה מופיעה קודם לכן, גם לא בתצהירו המתוקן)! כך גם אין בפני
נו בהודעתו "חשיפה" לרעש שבאולם, כשיצא למשרדי ההנהלה, כשהיה אחראי על הקלדת סטטוס או על העברת חלקים לציפוי / טיפול טרמי. ואין הדבר קל בעינינו משהיה מיוצג כבר בהגשת תביעתו
(וע"י משרד עו"ד המטפל בהליכים רבים נגד הנתבע).
מעניין עוד לציין, כי טען שמול משרדו, היתה מכונת עיבוד שבבי – מה שלא כ"כ מתיישב עם השרטוט שהגיש (לפיו, מול משרדו היתה מלטשת שולחנית).

מקבלים אנו טענת הנתבע בדבר העדר עקביות בגרסתו של התובע – משממקרא דבריו הראשונים, ניתן היה לסבור, כי היה פועל ייצור במתכת העובד על מכונות עבוד שבבי (הודעתו עמ' 1 שורות 12 – 14 ועוד יותר: בעמ' 2 שורות 3-1). אין חולק, כי גרסת התובע משתנה "ומתפתחת" בשלבים השונים – מתביעתו והודעתו, דרך תצהירו, תצהירו המתוקן והעדות.
לא נוכל שלא לציין, כי גם עדות בקרמן נמצאה לא ממש משכנעת, ולא רק משהיא תעתיק גרסת התובע, אלא משהוברר כי מרביתה אינה ממש מידיעתו וראייתו, ומשאינו יודע פרטים רבים, (ולו לצרכים או לממשק שלו עם התובע). הכיצד העריך שהות התובע באולם?!

(ובהקשר זה – טוען התובע בתצהירו, ביחס לאספקת החמרים כי "מיקמנו" החומרים – משמע, לאו דוקא הוא, כשברור כי המלגזן/העובד שבפועל פרק – ידע היטב היכן למקם חמ"ג כבדים/קלים וכו' – ולא ממש "נדרש" לכך התובע ...). עוד מעניין לציין כי דווקא עובד זה, שלו ממשק עבודה שוטף עם התובע – לא העיד בפני
נו.

נזכיר, כי דוקא בעדותו, הוברר כי לא שהה מחצית מיום עבודתו באולם הייצור ומנגד, בזמן ששהה במשרדו – לא נחשף לרעש מזיק (כהבהרת ב"כ בדיון ההוכחות! שוב בניגוד לגירסתו הראשונית...) – די באלה כדי שלא לבסס טענותיו.

כך נכון נטען, כי התובע לא באמת נחשף לרעש (מזיק) של המדחסים, משלא טיפל בהם ולכל היותר עבר לידם כשיצא לקבל חמ"ג גדולים (כמתואר בנ/2 – "שברירֵי" זמן ובמרחק מה מהם).

יתר על כן, העיד התובע כי מרבית המשאיות היו של חמ"ג כבדים ואותם "קיבל" לבנין 8
למחסן – מה שודאי לא חשף אותו לרעש מזיק (כגירסתו שלו, עמ' 10 ואף עפ"י הבדיקה שבנ/3 סיפא).

כך גם באשר לעבודתו בהכנת חלקים לציפוי/טרמי – אז מצוי הוא באולם כשלצדו מלטשת – שאף לשיטתו אינה מופעלת כל העת (עוד נזכיר, למעלה מן הצורך, כי כעולה מנ/3 – מלטשת אינה מפיקה רעש מזיק).

ד.
העיקר לטעמנו, מעבר ל"אגרבציה" שבגרסת התובע כאמור – נעוץ בכך כי התובע לא הוכיח – והנטל עליו – כי עבד בעמדה בה נחשף לרעש מזיק – ודאי לא במשרדו (מחד, בין אם לאור בדיקת המכון, נ/4, בעבודת המחליף, שנתיים לאחר שחדל מעבודתו ובין אם משלשיטתו מפי ב"כ, כאמור, עמ' 10 שורה 5 – אינו טוען לחשיפה), ובין במעבר באולם הייצור, או בשהייתו בפרקי הזמן באולם (הכנת חלקים וכו') – משעפ"י כל המדידות שבפני
נו, גם כשנמדד רעש מזיק, נמדד הוא רק באוזני העובד, המפעיל מכונה (
cnc
, מחרטה/מדחס וכו'). כל רעשי הרקע שנמדדו – בכל הבדיקות שבפני
נו, אינן כדי רעש מזיק!

ונזכיר – חשיפה ל-85
db
, משך החשיפה המירבי המותר הוא 8 שעות. בענייננו, ממילא, לא הוכחה, חשיפה ל-85
db
של התובע, במקום כלשהו באולם הייצור, ממילא, גם לא ל-4 שעות. עוד מעניין להפנות דווקא לרישום הבודק בהערות ביחס
לעובדי הייצור (עמ' 2 בדו"ח מ-5.6.08).

כן נפנה לכך, כי אין זה נכון שפעלו רק 4 מתוך 20, בכל המדידות. כך לדוגמא באשר למחלקת הנימרוד (בנין 8) ציין הבודק (ת/1), כי פעלו מחצית ממכונות העיבוד השבבי!
ובאוזנו של
מפעיל מכונת ליטוש, נשמע רעש של 85.3 – אלא שכאמור, התובע אינו מפעיל.

ה.
הנה כי כן – משלא שוכנענו בגרסת התובע, משלא שוכנענו כי אכן נחשף לרעש מזיק בעבודתו בתקופה הנדונה 2001-2006/2007 – נדחית התביעה.



אין צו להוצאות.


ניתן היום, ד' תשרי תשע"ה, (28 ספטמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים.




נ.צ.: גב' בת שבע פריי

שרה מאירי
, שופטת-אב"ד

נחתם ע"י נ.צ. ביום 28.9.14.

קלדנית: גלית דוד /רינת אברג'ל






בל בית דין אזורי לעבודה 24601-09/11 אמיר עשהאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/09/2014)