פסקי דין על בן ברוך מוריאל | פסקי דין על "כלל" חב' לביטוח | פסקי דין על נעמ"ת באר טוביה |

1434/97 א     08/02/2000




א 1434/97 בן ברוך מוריאל נ' "כלל" חב' לביטוח בע"מ, נעמ"ת באר טוביה




בעניין:
בן ברוך מוריאל
ע"י ב"כ עוה"ד
אלדד שורק

התובעת

נגד
1. "כלל" חב' לביטוח בע"מ
.
2. נעמ"ת באר טוביה
.
ע"י ב"כ עוה"ד
רוזן

הנתבעות
פסק דין
1. התובעת קטינה ילידת 18/9/94, שהתה ביום 10/5/96 במעון יום "אחווה" של נעמ"ת (להלן: "המעון"), של המועצה האזורית באר-טוביה, היא הנתבעת 2, שהיתה מבוטחת אצל הנתבעת 1.

באותו יום, בסביבות השעה 10.00, כאשר התובעת היתה בחצר המעון, ללא השגחת המטפלות, היא הותקפה ע"י ילדים מקבוצת גיל גבוהה יותר, שנשכו אותה בחלקים שונים של גופה, באף, באוזן, בחזה, במותן ימין, במרפק, בקרסול רגל שמאל ובכף רגל שמאל, וגרמו לה גם להמטומות בעין שמאל, בלחי שמאל ובקרקפת (להלן: "האירוע").

כתוצאה מהאירוע, התובעת פונתה ע"י הוריה, לטיפול בחדר מיון בבי"ח קפלן ברחובות, ושוחררה באותו יום, לאחר הטיפול.

בתעודת חדר המיון נרשמה אבחנה משוערת -
"חבלות מרובות כתוצאה מתקיפה ע"י פעוט בגילה בגן הילדים שלה".

עוד נכתב בתעודת חדר המיון, כי בבדיקה היתה התובעת "מפוחדת".

2. זו תביעה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לתובעת ולהוריה עקב האירוע.

ב"כ הנתבעות אינו חולק על אחריות הנתבעות לפיצוי על הנזקים.

הצדדים חלוקים על גובה הנזק.

3. ד"ר נעמי כהן (להלן: "ד"ר כהן"), פסיכולוגית קלינית וחינוכית בכירה, בדקה את התובעת, מטעם התובעת.

בחוו"ד פסיכודיאגנוסטית מיום 22/12/98, המוצג ת6/, קבעה ד"ר כהן, בעמוד 6, בפרק סיכום והמלצות:
"מדובר בילדה הסובלת מהפרעות פוסט טראומטיות, בעקבות ארוע קשה שעברה טרם היותה בת שנתיים".

עוד הוסיפה, כי עקב האירוע, קיים אצל התובעת פיצול בין שני עולמות ש - "אינו מאפשר התפתחות אישית אינטגרטיבית בריאה".

ובהמשך נאמר בחווה"ד -
"היא עלולה לצבור פערים בהמשך, עובדה העשויה להשפיע לרעה על למידה ורכישה אינטלקטואלית. ועל כן, להערכתי תהיה מוריאל (התובעת - ש' ח') זקוקה לטיפול נפשי ממושך, תמיכתי מחד, ובונה מאידך, טיפול שיהווה חוויה מתקנת על הטראומה שעברה וישיב לה בחזרה את הדימוי העצמי החיובי שנופץ, את פיסת העולם החיובית שהתפוגגה - את כל התימות החשובות לה שנפגעו בסיטואציה הטראומטית.
להערכתי, מדובר בשתי שנות טיפול נפשי.
כמו כן, לא מן הנמנע שמוריאל תזדקק לעזרה לימודית בהמשך, ע"מ לסגור פערים שנוצרו ברכישת ידע ומיומנויות לימודיות".

בחוו"ד משלימה, ת7/ (ת16/), ציינה ד"ר כהן, כי חוות דעתה התבססה גם על תצפית, וגם על אינטרפרטציות מקצועיות שלה להתנהגות התובעת, במהלך הפגישות ביניהן.

ב- ת7/ העריכה ד"ר כהן, כי עלות פגישה טיפולית לילדה נעה בין 250-300 ש"ח, כשמדובר בפגישה חד שבועית במשך שנתיים.

באשר לצורך בעזרה לימודית והעשרה, להערכת ד"ר כהן, זקוקה התובעת "לשלוש שעות שבועיות במשך שנתיים שלוש, בהתאם לקצב התקדמותה בעתיד".

4. לפי תצהירה של גב' נילי סוקר, שסומן עם כתיבת פסה"ד כ- ת22/, שב"כ הנתבעות ויתר על
חקירתה, עלות שיעור של 60 דקות היא 60 ש"ח.

5. על פי חוו"ד פסיכודיאגנוסטית מטעם הנתבעות, נ8/, של גב' אורה עמיר, פסיכולוגית קלינית וחינוכית (להלן: "גב' עמיר"), לא ניתן לייחס לתובעת טראומה נפשית כלשהי.

להערכת גב' עמיר "טראומה אינה גורמת לליקויי למידה או לפערים התפתחותיים מסוג זה".

עוד מעריכה גב' עמיר, כי "הוריה של מוריאל מדברים בנוכחותה, בחופשיות על כך שכל קשייה נובעים מהטראומה, ובכך, מתוך אי הבנה של מצבה, גורמים לכך שאינה לומדת להתמודד עם הפערים בהתפתחותה". (עמוד 4 ל- נ8/).

ובעמוד 5 לחוות דעתה, מציינת גב' עמיר:
"ניתן לייחס חלק מהתחושות שעולות מהחומר ההשלכתי של מוריאל לטראומה, אך
באותה מידה ניתן לייחס חלק מהן לשלב ההתפתחות של מוריאל, וחלק אחר לפערים
המבלבלים בהתפתחותה".

ובשורה האחרונה של חוות דעתה כותבת גב' עמיר -
"במקרה של ילדה רגישה כמוריאל לסוגסטיות מצד הוריה יש משמעות של הנחיה כיצד
עליה לנהוג, ונראה שמתוך חוסר ידע, ההורים עוזרים למוריאל לשמר סימפטומים".

6. מטעם הנתבעות הוגשה גם חווה"ד נ5/, של ד"ר שירה תיבון, שלא בדקה את התובעת, אלא חולקת על ממצאיה של ד"ר כהן.

ד"ר תיבון נשאלה בחקירתה הנגדית, בעמוד 42 בשורה 13 והשיבה -
"ש. האם לדעתך ניתן להכין חוות דעת לילדה בת 4 בלי מבחני הסתכלות?
ת. לא. גם לא רצוי. מפנה תשומת לבך שאני לא הכנתי דו"ח על הילדה".

בנסיבות אלה, אין ערך רב לחוו"ד זו.

יש, איפוא, להכריע בין חוות הדעת של ד"ר כהן וגב' עמיר.

7. הפסיכולוגיות המלומדות נחקרו ארוכות על חוות דעתן.

ד"ר כהן אפילו זומנה לחקירה פעם נוספת, לבקשת ב"כ הנתבעות, לאחר שכתב התביעה תוקן.

בבואי להכריע בין חוות הדעת, אני מאמץ את חוות דעתה של ד"ר כהן, לפיה סובלת התובעת מהפרעות פוסט-טראומטיות, עקב האירוע הקשה שעברה.

אני מקבל גם את הערכתה, כי על מנת לתקן את "הנזק", יש להעניק לתובעת גם טיפול נפשי חד שבועי למשך שנתיים, וגם עזרה לימודית, 3 שעות בשבוע, למשך שנתיים שלוש.

בהתחשב בעובדה שמדובר בהערכה שהיא קרוב לוודאי, אבל לא וודאות גמורה, מחד, הקשורה בקצב התקדמותה בעתיד, מאידך, אני קובע שהעזרה בלימודים תהיה לשנתיים בלבד, ולא לשלוש.

העדפתי את חוות דעתה של ד"ר כהן, גם מהתרשמותי ממנה, כאחת שבדקה את התובעת, בצורה מעמיקה, במשך מספר פגישות, ותהתה גם על התנהגותה במהלך אותן פגישות, בנוסף לניתוח המבחנים הפסיכודיאגנוסטים השונים.

שנית, גם גב' עמיר מסכימה שהאירוע שעברה התובעת היה טראומטי, ושיש סיכוי שייגרם נזק נפשי, (עמ' 57 לפרוטוקול).

ובעמוד 60 בשורה 18 היא אומרת -
"נכון, לרגע לא הכחשתי שהתובעת עברה טראומה, ושיש דברים שניתן לייחס, אני רק חושבת שהחלק של הטראומה בהפרעות של התובעת הוא מאוד קטן".

לא מדובר במתימטיקה, אלא בהערכות ובאיבחונים פסיכולוגים, שלא ניתן למתוח קו מדוייק, באשר למידה זו או אחרת, או לגורם מכריע זה או אחר. יש לנו נתון מוסכם, והוא טראומה קשה שעברה התובעת.

מה עוד, שמדובר בגיל רך של ילדה בת 4.

יתר על כן, גב' עמיר אומרת בעמוד 53 בשורה 23, כי הציון הכי נמוך של התובעת היה 8 בסולם ציונים מ- 1 עד 19, וכשיורדים מתחת ל- 7 זה ליקוי למידה. בהמשך אומרת גב' עמיר, שלתובעת יש פער ציונים מאוד נדיר. כאשר מדובר בהערכות ולא במתימטיקה, אין הבדל גדול בין ציון 7 ל- 8 מתוך 19, ואין לקחת את הסיכון ולא לתת לתובעת עזרה זמנית בלימודים ובהעשרה, כדי להתגבר על מצבה העכשווי.

זאת ועוד. גב' עמיר רואה בהוריה הדואגים של התובעת גורם נוסף ל"שימור" הטראומה.

גם אם זה כך, הדבר נעשה בתום לב, מתוך דאגה רבה לשלום הילדה, אבל מי שסובל בסופו של דבר זו אותה ילדה רכה, שעברה את הטראומה, ויש ליתן לה את הטיפול הנפשי במשך אותן שנתיים, כדי לתקן את מצבה.

לא מן הנמנע, שגם ההורים זקוקים לטיפול נפשי, כדי לדעת להתמודד עם מצב כזה, לטובתם ולטובת הילדה, ואמנם, בשלב מסויים, כשההורים לקחו את הילדה לטיפולים, השתתפו גם הם בטיפולים.

יתירה מזו, לא מדובר בנכות צמיתה, אלא בטיפול זמני למשך שנתיים.

לציין, כי גם על פי המסמך נ2/, בחתימת ד"ר מייק סטבסקי, מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, זקוקה התובעת לטיפול פסיכולוגי.

לסיכום, אני מקבל את חוות דעתה של ד"ר כהן, וגובה הנק ייקבע על פיה.

8. הנזק

א. טיפול פסיכולוגי
התובעת זקוקה לטיפול אחד בשבוע במשך שנתיים. עלות הטיפול בין 250 ל- 300 ש"ח.

לטענת ב"כ הנתבעות, טיפול זה אמור להיות מכוסה בסל הבריאות, על פי חוק בריאות ממלכתית.

בתיק זה, במהלך הדיונים, נבחנה אפשרות זו. התובעת נלקחה לתחנה לטיפול בילדים נוער ומשפחות, על פי נ2/, שם נקבע כי התובעת זקוקה לטיפול פסיכולוגי.

לטענת אמה של התובעת, גב' חנה בן ברוך (להלן: "האם"), ניסיון זה לא צלח.

בחקירתה הנגדית אמרה האם - בעמוד 29 שורה 26 -
"הם הפגישו אותי שם עם כל מיני הורים מרקעים שונים משלי לגמרי, עם בעיות שונות משלי לגמרי, וזה לא היה מתאים והיא רצתה להקים קבוצה. בין הנושא של הבת שלי ובין המקרים שהיו שם לא היה משהו משותף, והיא אמרה שיקח לה שנתיים להקים קבוצה שתתאים למקרה שלי".

ובעמוד 30 שורה 16 -
"הם לא הציעו לי טפול אישי. אני ציפיתי שהמומחה יטפל בבתי, ולכן סירבתי לקבל את הטיפול הקבוצתי, כי הוא לא התאים".

ובעמוד 31 שורה 20 - (ההדגשה שלי ש' ח') -
"היא אמרה לי בפירוש שזה יקח המון זמן ולא אוכל לקבל טיפולים אינטנסיביים חד שבועיים כי אין להם כוח אדם ומקום".

ובאותו עמוד בשורה 23 -
"היא אמרה שזה יכול לקחת אחת לחודשיים כי הם עמוסים מדי".

ובשורה 35 -
"אם היה פעם בשבוע אצל המומחה ולא טיפול קבוצתי הייתי שמחה".

מאמין אני לאם, שזו תמונת המצב שהצטיירה בפני
ה, ובהיותה אם דאגנית מאוד, לא יכלה להסכים לסוג זה של טיפול.

נראה לי, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ובאינטנסיביות הטיפול, אחת לשבוע, כאשר יש חשיבות למהירות הטיפול, שאין מנוס מקבלת טיפול יעיל ומהיר במסגרת פרטית ולא באמצעות קופ"ח.

מה עוד, שגם טיפולים אלה במסגרת סל הבריאות מוגבלים במספרם, וכרוכים בהשתתפות עצמית לא מבוטלת.

יחד עם זאת, באשר לעלות הטיפול, בין 250 ש"ח ל- 300 ש"ח, תקבע עלות של 250 ש"ח לטיפול.

התובעת זקוקה ל- 52 טיפולים בשנה למשך שנתיים, דהיינו 104 טיפולים.
26,000 ש"ח = 250 x 104
העלות החודשית היא 1,083 ש"ח.
היוון לשנתיים לפי מקדם 23.266:
25,197 ש"ח = 23.266 x 1,083

ב. עזרה בלימודים

התובעת זקוקה ל- 3 שיעורים בשבוע למשך שנתיים.
18,720 ש"ח = 60 x 2 x 25 x 3
העלות החודשית היא 780 ש"ח.
היוון לשנתיים לפי מקדם 23.266
18,147 = 780 x 23.266

ג. כאב וסבל

אין מחלוקת שהתובעת עברה אירוע טראומטי קשה.

למרות גילה של התובעת, היא זוכרת את האירוע וגם מבטאת זאת בהתנהגות אגרסיבית ובהשלכות התנהגותיות אחרות, כפי שעולה מחווה"ד של ד"ר כהן.

בתקווה שהטיפול הפסיכולוגי ירפא את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים ויקטין את השלכותיהם, נראה לי, שיש לפסוק לתובעת, בגין כאב וסבל סך של 25,000 ש"ח.
אם היה מקום לפיצוים עונשיים, נוכח הרשלנות החמורה של הגננות במקרה זה, היה מקום לפסוק סכום גבוה יותר, בהרבה.

ד. הפסד שכר לאם

עובר לאירוע האם עבדה כחולבת במושב, בשעות הבוקר ובשעות הערב, והשתכרה 1,600 ש"ח לחודש, ברוטו. היא עבדה גם כמשגיחה במכללת "אחווה" בעת בחינות.

עקב האירוע, האם הפסיקה לעבוד וטיפלה בתובעת, שפחדה לחזור לגן. מאחר שהנתבעת לא הסכימה להסדיר מקום לתובעת בגן "עזר", כפי שביקשו הורי התובעת, נלקחה התובעת לגן בכפר ורבורג.

התובעת גרה במושב עזריקם.

הגן בכפר ורבורג הוא עד השעה 13.00, כאשר במעון נעמ"ת הילדים שוהים בגן עד השעה 15.00 או 16.00.

לאחר התכתבויות ארוכות, סודרה התובעת בגן עזר, לקראת סוף שנת 96, כפי שעולה מההתכתבויות.

אם התובעת תובעת הפסד השתכרות עבור 12 חודשים.

נראה לי, שיש לפסוק לה הפסד השתכרות עבור 6 חודשים, עד לסידורה של הילדה בגן "עזר".
9,600 = 1,600 x 6

לסכום זה יש להוסיף ריבית שנתית בשיעור 4% מ - 1/9/96.
1,311 = 13.66% x 9,600
10,911 ש"ח = 1,311 + 9,600

ה. הוצאות רפואיות בעבר
(1). תשלום לרופא ופינוי באמבולנס, ת4/ - 295 ש"ח
(2). טיפולים פסיכולוגיים - 1,890 ש"ח

כאמור, הורי התובעת דאגו לה מאוד, ולקחו אותה לטיפולים פסיכולוגיים, כל עוד יכלו לשאת בנטל הכלכלי, כשלא קיבלו סיוע, הם הפסיקו את הטיפול.

הטיפולים היו ב- ת.ל.מ - תחנות הקיבוצים לטיפולים בילד ובמשפחה, כשעלות כל טיפול היתה 170 ש"ח.

צורפו אישורים, ת2/, על טיפולים אצל איילה גרבר, וגם קבלות ב- ת4/, בעלות כוללת של 1,890 ש"ח.

גם לסכום זה יש להוסיף ריבית מ- 1/9/96.

הסכום בתוספת ריבית הוא 2,148 ש"ח.

ו. הוצאות נסיעה
הילדה נזקקה לטיפולים בעבר, דבר שכרוך בנסיעות רבות, ותזדקק גם בעתיד לטיפולים פסיכולוגיים ולשיעורים במשך שנתיים, כאשר גם אלה כרוכים בנסיעות.

בנסיבות אלה, נראה שיש לפסוק הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, בסך 6,000 ש"ח, בערכם היום.

ז. הפסד ימי עבודה
הורי התובעת יצטרכו לקחתה לטיפולים הפסיכולוגיים ואולי גם לשיעורים הנוספים, דבר שכרוך בהפסד ימי עבודה ובהפסד זמן לא מובטל.

יש לפסוק סך של 5,000 ש"ח עבור הפסד זה.

ח. חוו"ד
עלות חווה"ד של ד"ר כהן היא 3,000 ש"ח, לפי הקבלה ת8/ מיום 23/12/98.

יש להשיב סכום זה בתוספת ריבית בישעור 4%, דהיינו 3,120 ש"ח.

9. חיבור כל הסכומים הנ"ל מגיע לסך של 95,768 ש"ח.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 95,768 ש"ח, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל.

כן, תשלמנה הנתבעות לתובעת את הוצאות המשפט וגם שכ"ט עו"ד, בשיעורו כחוק, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ישיבת שימוע פסק הדין הקבועה ליום 20/2/2000 - מבוטלת.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום ב' אדר א, תש"ס, 8 פברואר, 2000, בהעדר הצדדים.

ש. חמדני
- שופט

סופי אפללו / d00143497a.1
מותר לפרסום מיום 22/02/2000
בימ"ש שלום אשדוד

תא 001434/97

74
בפני

סגן הנשיא השופט חמדני








א בית משפט שלום 1434/97 בן ברוך מוריאל נ' "כלל" חב' לביטוח בע"מ, נעמ"ת באר טוביה (פורסם ב-ֽ 08/02/2000)