פסקי דין על בן בוארון | פסקי דין על ציון בוהארון | פסקי דין על רויטל רפאל | פסקי דין על שומרה חברה לביטוח |

50222-01/14 תק     23/09/2014




תק 50222-01/14 בן בוארון, ציון בוהארון נ' רויטל רפאל, שומרה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 50222-01-14 בוארון ואח' נ' רפאל ואח'


בס"ד




בפני

כב' השופט
מנחם קליין


התובעים:

1.בן בוארון

2.ציון בוהארון


נגד


הנתבעים:

1.רויטל רפאל

2.שומרה חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


בפני
י מונחת תביעה כספית על סך 10,296 ₪

אשר הוגשה בהליך תביעות קטנות.

רקע וטענות הצדדים

ביום 18.08.2013 נהג התובע, מר בן בוארון
(להלן: "התובע 1") ברכב מסוג פולקסווגן נושא מספר רישוי 7794070 אשר בבעלות אביו מר ציון בוארון (להלן: "התובע 2"), כאשר לפתע התנגש רכבו ברכב מסוג מאזדה נושא מספר רישוי 9403565 אשר היה נהוג ע"י הגב' רפאל רויטל (להלן: "הנתבעת 1") בפנותה שמאלה במטרה לבצע פניית פרסה, בתקופה הרלוונטית הייתה הנתבעת 1 מבוטחת אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "הנתבעת 2").

לגרסת התובע, בעודו נוסע בנתיב השמאלי הסמוך לאי התנועה, התפרצה הנתבעת 1 לנתיב נסיעתו במטרה לבצע פניית פרסה ופגעה בחלקו הימני הקדמי של רכב התובע, ומתוך כך נגרמו לו הנזקים אשר פורטו בכתב התביעה.
מאידך טענה הנתבעת 1 כי נסיבות התאונה היו שונות מהנטען. הנתבעת 1 אמנם ביצעה פניית פרסה ובעת התאונה הייתה כבר לקראת סיומה, ורק בשלב זה הגיח התובע מהנתיב השמאלי במטרה לעקוף את רכבה וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

דיון והכרעה


לדידי, לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה כפי שיפורט להלן:
הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל
השכנוע
שנתקיימו כל העובדות המהוות
את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי
על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי
פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% ".

התובע הינו בבחינת "המוציא מחברו" ועליו רובץ הנטל להוכיח טענותיו. סבורני כי התובע הרים נטל זה.
אין חולק כי הפגיעה ארעה כאשר התובע נהג בנתיב הנסיעה השמאלי והנתבעת 1 בנתיב הנסיעה הימני. תקנה 41 לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") קובעת כהאי לישנא:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

בענייננו הנתבעת 1 סטתה מנתיב נסיעתה לנתיב התובע במטרה לבצע פניית פרסה, סטייה זו - כמתחייב מהתקנות - נדרשת להיעשות באופן כזה אשר אין בו לסכן אדם או רכוש. המבצע סטייה או פנייה, למעשה חורג מרצף הנסיעה המקובל בכיוון נסיעתו, ומשכך הטיל עליו מחוקק המשנה חובת זהירות מוגברת לרכושם וגופם של הנהגים ועוברי האורח אשר בקרבתו, להם נשקפת סכנה כתוצאה מאותה הפעולה.

חובת זהירות מוגברת זו מוצאת היא ביטוי אף במשפט העברי באומרו:

"איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה"
(תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לב.)

הגמרא עוסקת בסיטואציה בה אחד היה מהלך בדרך
והשני רץ, והתנגשו זה בזה, קובעת הגמרא כי מאחר והרץ הוא המשונה אשר חרג משגרת עוברי האורח, אזי קיים אינטרס ציבורי להחיל עליו חובת זהירות מוגברת לכלל הסכנות הנשקפות ליתר ההולכים באותה הרשות.

גרסת הנתבעת 1 כי התובע ניסה לעקוף את רכבה תוך עלייה על אי התנועה, איננה מתיישבת עם תנאי הדרך, התמרורים והעצים המוצבים על אי התנועה. שוכנעתי כי הנתבעת החלה לבצע את פניית הפרסה מהנתיב שאינו צמוד לאי התנועה ומכך בלבד ניתן להסיק כי הנתבעת לא קיימה את דרישת הזהירות המוגברת המוטלת על מבצע הפנייה כאמור לעיל.

מדו"ח השמאי אשר צורף לכתב התביעה, עולה כי הפגיעה התרחשה בחלקו הימני הקדמי של רכב התובע כאשר בגין כך נפגעו בין היתר הצמיג הימני והמראה הימנית של רכב התובע. מיקום הפגיעה מורה כי הפגיעה ארעה בשלב התחלתי של ביצוע פניית הפרסה, ואיננו מתיישב עם גרסת ההגנה כי התובעת הייתה "במהלך הסיום של הפנייה" (ראו סע' 2 לכתב ההגנה). הפגיעה בצדו הימני של רכב התובע מצביע בהכרח על העובדה כי השניים היו בקו מקביל יחסית בעת ביצוע הפנייה כפי שנטען ע"י התובע 1 במהלך הדיון מיום 17.09.2014 באומרו "היינו באותו יחס, כשנסתה לפנות פרסה מהנתיב הימני פגעה בי" (ראו עמ' 3 ש' 2-3 לפ' מיום 17.09.14). עדותו של התובע הייתה קוהרנטית ותאמה את הממצאים אשר הוצגו בפני
י. לאור האמור ומשהכרעתי כי הצדדים עמדו ביחס מקביל במועד אירוע התאונה, אזי לא ניתן לייחס לתובע מידת אשם תורם, מאחר ולא סביר היה לצפות מהתובע כי יבחין בתכנון הנתבעת לסטות לנתיב נסיעתו על מנת לבצע פרסה, ומשכך הנטל להטבת נזקי התובע רובץ במלואו על כתפי הנתבעות.

באשר לנזקי התובע לא מצאתי לסטות מחוות דעת השמאי, ומשכך על הנתבעות לשלם לתובע סך 10,269 ש"ח עבור תיקון הנזק.
כמוכן תישאנה הנתבעות בסך 300 ₪ עבור הוצאות המשפט.

התשלום יבוצע תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבימ"ש המחוזי במחוז תל אביב תוך 15 יום.

המזכירות תמציא לצדדים העתק

פסק דין
זה.

ניתן היום,
כ"ח אלול תשע"ד, 23 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 50222-01/14 בן בוארון, ציון בוהארון נ' רויטל רפאל, שומרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/09/2014)