פסקי דין על בועז מליחי | פסקי דין על מוסך אביב ווי.זד.אר גרייט פרפורמנס 2007 | פסקי דין על זיו משיח | פסקי דין על יוסי משיח |

4594-04/11 תאמ     02/10/2014




תאמ 4594-04/11 בועז מליחי נ' מוסך אביב ווי.זד.אר גרייט פרפורמנס 2007 בע"מ, זיו משיח, יוסי משיח








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"מ 4594-04-11 מליחי נ' מוסך אביב ווי.זד.אר.גריי ואח'


תיק חיצוני: 2002870117


בפני

כב' השופט
נחום שטרנליכט


בעניין:

בועז מליחי




ע"י ב"כ עו"ד
רזיאל עמוסי
התובע



נ
ג
ד



1. מוסך אביב ווי.זד.אר גרייט פרפורמנס 2007 בע"מ

2. זיו משיח

3. יוסי משיח




ע"י ב"כ עו"ד
קלמן קרני
הנתבעים







פסק דין

פתח דבר
בפני
תביעה לביצוע שיק , שנמשך מחשבונה של הנתבעת 1 (להלן – המוסך) לפקודת התובע (להלן – בועז) ע"ס 40,000 ₪. בועז אוחז בשיק.

בועז הוא הבעלים של בית ברחוב ה' באייר 13 בפתח תקווה (להלן – המושכר). ביום 1.7.09 נכרת בין בועז ובין הנתבע 2 (להלן – זיו) ואשתו - הגב' חגית קרקו (להלן ביחד – השוכרים), הסכם שכירות ביחס למושכר (להלן – הסכם השכירות).

השיק, שנמשך מחשבון הבנק של המוסך - מוסך שבבעלות אביו ואחיו של זיו – ונמסר לבועז, לשם הבטחת התחייבויותיו של זיו במסגרת הסכם השכירות.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה, האם נכנסה לתוקפה האופציה הקבועה בסעיף 2.ב. להסכם השכירות (להלן – האופציה), והאם מגיעים לבועז פיצויים בגין אי פינוי המושכר במועד. מחלוקת נוספת היא בעניין תשלום בגין נזקים למושכר וחובות בגין ההחזקה בו.

טענות בועז
[כמפורט ב"כתב טענות בסדר דין מהיר", שהוגש ביום 26.3.12]
השוכרים הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית בכך שלא פינו את המושכר ביום 30.6.10 – הוא מועד תום תקופת השכירות. המושכר פונה רק ביום 14.9.10. בגין ההפרה כאמור, חייבים השוכרים את הפיצוי הקבוע בהסכם השכירות בסך 20,000 ₪. עוד חייבים השוכרים, בתשלום פיצוי יומי בסך 300 ₪ לכל יום איחור במסירת החזקה ובסך הכל 22,800 ₪.

כמו כן, חייבים השוכרים בתשלום בגין הנזקים שנגרמו למושכר בסך 8,900 ₪ ובגין החובות שהותירו במושכר בסך נוסף של 10,035.70 ₪.

לשם תשלום הסכומים, הנטענים, בהם על השוכרים לשאת, ביקש בועז לממש את שיק הביטחון שנמסר לו -
הוא השטר נשוא התביעה דנן.

טענות הנתבעים
[כמפורט בהתנגדות לביצוע השיק וכן ב"כתב טענות (כתב הגנה) בסדר דין מהיר, שהוגש ביום 11.6.12]
לאחר החתימה על הסכם השכירות, הגיעו זיו ובועז להסכמות נוספות בע"פ. הצדדים הסכימו בע"פ ומראש על מימוש תקופת האופציה, באופן שהסכם השכירות יוארך בשנה נוספת. עוד הוסכם, כי סכומים ששולמו ע"י השוכרים יהוו תשלום על חשבון האופציה. עוד הסכימו הצדדים בע"פ, כי תשלומי דמי השכירות יקוזזו מסכומים אחרים שנדרש בועז לשלם למוסך בגין שירותים שניתנו לו במוסך.

ביחס לחובות שנצברו על המושכר נטען, כי בועז ניהל במחסן שליד המושכר יקב וייצר שם יין. לשם הכנת היין השתמש בועז במים ובחשמל על חשבונם של השוכרים.

החוב לחברת החשמל, נצבר עוד בתקופת השכירות של השוכרת הקודמת. בועז התקין במושכר מונה חשמל נפרד, רק שבעה חודשים לאחר תחילת תקופת השכירות.

דיון והכרעה
יוסי משיח
– הנתבע 3
תהא אשר תהא עילת התביעה, או תביעה שטרית או תביעה חוזית, לא הועלתה בשום שלב על ידי בועז טענה כלשהי נגד הנתבע 3. לא נטען כי חתם על השיק. כך גם לא נטען שהיה ערב לחיובי השוכרים. ממילא אין כל עילת תביעה נגד הנתבע 3, ודין התביעה נגדו להידחות.

האם מומשה האופציה כדין?
תקופת השכירות החוזית, הקבועה בסעיף2.א להסכם השכירות (צורף כנספח א להתנגדות לביצוע השטר), הינה מיום 1.7.09 ועד ליום 30.6.10. בסעיף 2.ב. להסכם השכירות נקבע, כי ניתנת לשוכר אופציה להארכת השכירות לתקופה של 12 חודשים נוספים בכפוף לעמידה בתנאי השכירות ומתן הודעה מראש - בדואר רשום - 90 ימים לפני תום תקופת השכירות.

זיו מאשר, כי בכל הנוגע לאופן מימוש האופציה לא פעל בהתאם לאמור בהסכם השכירות ולא הודיע לבועז בדואר רשום על רצונו לממש את האופציה (ראה עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 25-26).
זיו טוען, כי הודעה על רצונו לממש את האופציה ניתנה, בע"פ ומראש, בסמוך למועד החתימה על ההסכם. בועז מכחיש כי קיבל הודעה על מימוש האופציה (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 24.10.12, שורות 11-12).

זיו טוען, כי הפקיד בידי בועז סך של 6,500 ₪ כתשלום מראש על חשבון דמי השכירות בתקופת האופציה (ראה סעיף 3.ג לתצהיר עדותו של זיו, שצורף להתנגדות לביצוע השטר). בועז טוען מנגד, כי הסך של 6,500 ₪ נמסרו לו כפיקדון על חשבון דמי השכירות בהתאם להוראות סעיף 2.ג.ב וסעיף 2.ג.ג להסכם השכירות (ראה סעיף 7 לכתב סיכום טענותיו של בועז).

בהקשר זה מקובלת עלי גרסתו של בועז. עיון בסעיף 2.ג. להסכם השכירות, שם נקבעו הסדרי התשלום, מחזק את גרסתו של בועז ומלמד, כי על זיו היה לשלם לבועז סך של 13,500 ₪ כפיקדון עבור דמי השכירות לחודשים אפריל, מאי ויוני 2010. בנספח ב להתנגדות לביצוע השטר, מצרפים הנתבעים אישור בכתב יד בו מאשר בועז את קבלת הסך של 6,500 ₪. שם נרשם במפורש כי הסך של 6,500 ₪ ניתן על חשבון דמי השכירות, כחלק מאותו סך של 13,500 ₪. וכך נכתב שם:

"
6.7.09
הריני לאשר קבלת סך 6,500 ₪ ע"ח שכירות.
תשלום זה מהווה כחלק מ-13,500 שאמור לשלם במזומן וההשלמה בסך 7,000 ₪ יתן בעוד חודש".

גם זיו עצמו מאשר, כי בתחילה ניתן הסך של 6,500 ₪ על חשבון דמי השכירות לחודשי השכירות האחרונים, אלא – לטענתו של זיו - שלאחר מכן הגיעו הצדדים להסכם בע"פ ולפיו דמי השכירות שולמו כולם בשיקים חודשיים ואילו הפקדון בסך של 6,500 ₪ יומר להיות תשלום עבור חודשי השכירות העתידיים לשנה הנוספת - היינו בתקופת האופציה (ראה סעיפים 13.ב ו-13.ג לכתב סיכום טענות הנתבעים).

העולה מן הדברים, כי גם אם ניתן היה לשנות בע"פ את ההסכמות שבהסכם השכירות, במקרה זה לא הוכיח זיו קיומה של הסכמה מאוחרת בנוגע לאופן מימוש האופציה אליה הגיעו הצדדים לאחר כריתת הסכם השכירות. משלא נטען למימוש האופציה באופן הקבוע בהסכם, ומשלא הוכחה הטענה בדבר שינוי מאוחר של ההסכם, יש לקבוע, כי השוכרים לא מימשו את האופציה, ועל כן היה עליהם לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות המקורית, 30.6.10. משלא עשו כן, הפרו השוכרים את הסכם השכירות, ועליהם לשאת בתוצאות הפרה זו.

גובה הפיצוי בגין האיחור בפינוי המושכר
בסעיף 8.ב להסכם השכירות נקבע, כי בגין כל יום איחור בפינוי המושכר, ישלם המשכיר לשוכר סך של 300 ₪.

בסעיף 12.א להסכם השכירות נקבע:

"מבלי לפגוע בכל זכות או סעד אחר העומדים למשכיר לפי הסכם זה ו/או לפי כל דין מוסכם כי במידה והשוכר הפר הסכם זה הפרה יסודית, ישלם השוכר למשכיר פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך השווה ל-20,000 ₪ בעת התשלום".

בסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970,
נאמר:

"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן — פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

בע"א 4481/90,
אהרן נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ, פד"י מז
(3)427, 433-434, נאמר:

"נטיית בתי המשפט היא לכבד את רצון הצדדים, וממילא מפרשים הם בצמצום את סמכותם לקבוע תניית פיצויים כבלתי סבירה. כך, למשל, מדגישים בתי המשפט את קביעת המחוקק, כי ניתן להפחית שיעור פיצויים שנקבע רק אם אותם פיצויים נקבעו 'ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש' - דגש

על היעדר כל יחס סביר. ובלשונה

של השופטת בן-פורת בע"א 300/77
ד' רוזנר ואח' נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבנין ופתוח בע"מ, פד"י לב
(3)682, 686:
'הפחתת הפיצוי המוסכם מותרת רק במקרה חריג, בו מצא בית המשפט העדר כל יחס סביר בין אותו פיצוי לבין הנזק שניתן היה לחזותו מראש. המילה כל שהודגשה על-ידי היא הנותנת שהתערבותו של בית המשפט בפיצוי המוסכם היא מצומצמת ונדירה. כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתקפו'".

עוד ראה מה שנאמר בע"א 1/84,
ברדה נ' סטרוד, פד"י מב
(1)661, 670:

"הלכה פסוקה היא, שבית המשפט יפחית את הפיצוי המוסכם אך כאשר אין יחס סביר כלשהו בין אותו פיצוי לבין הנזק שניתן היה לחזות מראש מהפרה כזאת".

אכן במקרה דנן מלשונו של סעיף 12.א, "
מבלי לפגוע בכל זכות או סעד אחר העומדים למשכיר לפי הסכם זה ו/או לפי כל דין
...", ניתן לדייק בפשטות, שהפיצוי המוסכם בסך 20,000 ₪, הקבוע באותו סעיף, הינו בנוסף לפיצוי המוסכם בגין איחור בפינוי בסך 300 ₪ ליום, הקבוע בסעיף 8.ב להסכם השכירות.

גם אם נקבל פרשנות זו של הסכם השכירות, המתיישבת עם לשונו הפשוטה של סעיף 12.א, יש להפחית הפיצוי במקרה זה, כאשר תשלום פיצוי יומי מצטבר בסך 300 ₪ בתוספת סכום גלובאלי נוסף בסך 20,000 ₪
נעדר כל יחס סביר בין פיצוי מוסכם כפול זה ובין הנזק, שניתן היה לחזות מראש כתוצאה מאיחור בפינוי המושכר.

בנסיבות העניין, יש להעמיד את הפיצוי בגין האיחור בפינוי על הפיצוי המצטבר הקבוע בסעיף 8.ב להסכם השכירות בסך 300 ₪ לכל יום של איחור. את המושכר היה על השוכרים לפנות ביום 30.6.10. לטענת בועז, פונה המושכר ביום 14.9.10. הנתבעים בהתנגדות טוענים, כי המושכר פונה ביום 30.8.14. טענות הצדדים בעניין זה עומדות זו מול זו, ועל כן נקבע כי הזכאות לפיצוי הינה עד ליום 30.8.10 בלבד. המדובר, איפוא, בפרק זמן של 61 יום שבגינו זכאי בועז לפיצוי יומי בסך 300 ₪, ובסך כולל של
18,300 ₪.

נזקים למושכר וחובות בגין ההחזקה במושכר
בועז טוען לקיומם של נזקים כבדים למושכר בסך כולל של 8,900 ₪. טענה זו לא נתמכה בחוות דעת או בכל אסמכתא אחרת, ולא הוכחה. ממילא דין טענה זו להידחות.

בועז טוען, כי השוכרים הותירו בגין תקופת החזקתם במושכר חובות למיתב, לחברת חשמל ולעיריית פתח תקווה בסך כולל של 10,035.70 ₪. לא נטען על ידי בועז, כי נשא בחוב זה במקומם של השוכרים. כך גם לא נטען על ידי בועז, כי ננקטו נגדו הליכים כלשהם לשם גביית חובות אלו. לפיכך דין הטענה להידחות.

הפקדון בסך 6,500 ₪
זיו הוכיח, כי שילם את דמי השכירות בגין כל שנת השכירות בשיקים חודשיים. העתקי השיקים צורפו כנספח ג לכתב ההתנגדות לביצוע השטר. בועז אינו חולק על תשלום השכירות, ומאשר, שדמי השכירות החודשיים ביחס לתקופת השכירות שולמו במלואם (ראה עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 13). נראה אם כן, כי את הסך של 6,500 ₪, הנזכר לעיל, שניתן מראש כפיקדון יש להשיב לזיו. על הצורך להשיב את הסך הנ"ל לזיו ניתן ללמוד גם מעדותו של בועז בפני
, שאישר כי קיבל את הסך של 6,500 ₪ בנוסף לתשלום דמי השכירות החודשיים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 14-19):

"ש. האם זה נכון שאתה קיבלת 6,500 ₪ על חשבון שלושת חודשי השכירות בהתאם לסעיף 2ג' להסכם?
ת. התשובה היא שלילית. זה נקבע כערך של סכום. אמנם כתוב שזה יהווה, זה לא היווה כי בסופו של דבר הוא לא שילם את זה. הוא שילם 6,500 ₪. אמרתי לו אין בעיה. לאחר שיסתיים השכירות יקבל את זה בחזרה, ההוכחה שהוא שילם 12 תשלומים עבור השכירות. הוא לא שילם את 13,500 ₪".

ובהמשך (עמ' 11 שורות 1-13):

"ש. האם זה נכון שאתה קיבלת באותו מעמד על חשבון השכירות הזו, קיבלת סך של 6,500 ₪ כאמור בנספח ב', נכון?
ת. חיובי.
ש. האם זה נכון שהתשלום הזה מהווה חלק לאותו הסכמה, 13,500 ₪ והשלמה בסך 7,500 ₪ תהיה בעוד כחודש?
ת. מה שנכתב זה מה שנכתב. אני מפנה לנספח ב' לכתב ההגנה.
ש. האם זה נכון שבסמוך ועוד לפני הכניסה לדירה הוסכם שתקבל דמי שכירות מיד ב-12 שיקים לכל חודשי השכירות וקיבלת, נספחים ג7-8?
ת. אין מחלוקת.
ש. ואז סוכם שסך של 6,500 ₪ האלה הם על חשבון שנת האופציה שמומשה באותו מעמד?
ת. שלילי גמור.
ש. למה לא החזרת לו
6,500 ₪?
ת. אני כבר נתקלתי בטענה ומספר פעמים הגבתי".

בנוסף, בכתב סיכום טענותיו (סעיף 7), מאשר בועז, כי מכל סכום שייפסק לזכותו יש לקזז את אותו סך של 6,500 ₪.

בנסיבות העניין, ומששולמו כל תשלומי דמי השכירות במלואם, על בועז להשיב לזיו את סך הפיקדון שהופקד בידו בסך 6,500 ₪.

קיזוז בגין עבודות במוסך
הנתבעים טוענים, כי מכל סכום שייפסק לחובתם יש לקזז סכומים אותם היה על בועז לשלם למוסך עבור שירותי רכב, שקיבל. וכך נאמר בעניין זה בסעיף 4.ח.1 ל"כתב טענות (כתב הגנה) בסדר דין מהיר" הנ"ל:

"ההסכם המאוחר כלל כאמור לעיל גם את החברה ואת המוסך והוסכם בו, כי מאחר ולחברה חוב בעקבות שתי חשבוניות מהחודש האחרון, יוני 2009 ומאחר והחברה מתעתדת להמשיך למסור את כלי רכבה לטיפול במוסך יקוזזו שתי החשבוניות הנ"ל מדמי השכירות וחיובים לשנת האופציה ...".

די בנוסח טענה זו, כי להביא לדחייתה. אם אמנם נועדה תמורת שירותי הרכב במוסך להתקזז אל מול דמי השכירות בתקופת האופציה, הרי משפינו השוכרים את המושכר קודם לכן, ומשנקבע כי האופציה לא מומשה כדין, לא ניתן לדבר על חיוב בגין דמי שכירות בתקופת האופציה, שמולו ניתן היה לקזז את החוב למוסך.

זאת ועוד, המדובר במוסך, המתנהל באמצעות חברה רשומה כדין. בנסיבות אלו יכולים היינו לצפות לניהול חשבונות מסודר של המוסך. במצב זה היה ניתן למצוא ברישומי הנהלת החשבונות של המוסך איזכור של זקיפת חוב של לקוח למוסך על חשבון דמי שכירות, שעל מי מהעובדים לשלם, ובמקרה זה הכוונה לזיו. למעשה זקיפת החוב על חשבון דמי השכירות מהווה דרך לתשלום שכר לזיו על ידי המוסך. על חייב היה הדבר למצוא ביטויו במסמכיו החשבונאיים של המוסך. משלא הוצגה בפני
כל אסמכתא מסוג זה, דין טענת הקיזוז להידחות.

בהקשר זה חובה להזכיר, כי המדובר במקרה דנן בהשכרת נכס על ידי בועז לזיו ואשתו, בעוד ששירותי המוסך סופקו על ידי המוסך, אישיות משפטית נפרדת לחלוטין, לחברה בבעלות אשתו של בועז, גם היא אישיות נפרדת לחלוטין.

סיכום
התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבע 3, נדחית.

ככל שהדברים נוגעים לנתבעים 1 ו-2, המוסך וזיו, הם ישלמו לבועז – ביחד ולחוד – סך של 18,300 ₪ בניכוי סך של 6,500 ₪, ובסך הכל 11,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה השטרית, 27.2.11, ועד התשלום המלא בפועל. משנדחתה התביעה בחלק גדול שלה, אין צו להוצאות. החוב בתיק ההוצל"פ בו הוגשה הבקשה לביצוע השיק יעודכן בהתאם לאמור לעיל, וההליכים בתיק ישופעלו.

ניתן היום,
ח' תשרי תשע"ה, 02 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 4594-04/11 בועז מליחי נ' מוסך אביב ווי.זד.אר גרייט פרפורמנס 2007 בע"מ, זיו משיח, יוסי משיח (פורסם ב-ֽ 02/10/2014)