פסקי דין על רונן כהן | פסקי דין על אסף שלמה עמיר | פסקי דין על אופרן שירותים בע"מ

61573-03/14 תק     21/09/2014




תק 61573-03/14 רונן כהן, אסף שלמה עמיר נ' אופרן שירותים בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 61573-03-14 כהן ואח' נ' שירותים בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
מוחמד חאג' יחיא


התובעים

1.רונן כהן

2.אסף שלמה עמיר


נגד


הנתבעת

אופרן שירותים בע"מ




פסק דין



1)
מונחת לפניי תביעה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 12,690 ₪ בגין חיוב שחוייבו בו על-ידי חברת איטלקית בשם
maggiore
(להלן: "מג'ורה") עקב תקלה ברכב ששכרו במהלך טיול שלהם באיטליה (להלן: "הרכב").

2)
בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3)
התובעים טוענים בהרחבה בתביעתם, בין השאר, כי נסעו עם בנות זוגם בחודש ינואר 2014 לחופשת סקי בצפון איטליה. בתחילת החודש, פנו לנתבעת כדי לשכור רכב. בין הצדדים התבצעה העסקה, בעדה שילמו 1,465 ₪, כאשר דמי השכירות כללו ביטוח מקיף וביטול השתתפות עצמית. התובעים טוענים כי קיבלו שובר אותו הציגו בשדה התעופה בוונציה לחברת ההשכרה "מג'ורה" האיטלקית. לטענת התובעים, ביום 14.1.14, אספו את הרכב השכור יחד עם שרשראות מיוחדות לנהיגה בשלג, אותן הזמינו מראש. כשעה וחצי לאחר שהחלו בנהיגה, החל לרדת שלג. התובעים עצרו בצד הדרך היכן שפעלו אנשי חברת
anas
האיטלקית. מדובר בחברת ממשלתית איטלקית אשר מנהלת את רשת הכבישים המהירים באיטליה והיא בעלת מוניטין רב. לטענת התובעים, אנשי החברה האמורה שהתקינו את השרשרת במקצועיות, הביעו אי-שביעות רצון מאיכות השרשראות.

4)
התובעים טוענים כי במהלך הנסיעה הקשה בשלג, עצרו מדי פעם וראו שחלקים מהשרשראות מתנתקים. לא הייתה אפשרות להתקשר במהלך הנסיעה כיוון שמדובר בנהיגה קשה ביותר, בכבישים צרים ומלאי שלג. מהרגע שהגיעו לאתר הסקי, נשארו שם במשך חמישה ימים ולא השתמשו ברכב כיוון שהשרשראות לא היו בטיחותיות. בשלב מסוים, התפרקו השרשראות באופן מוחלט והתובעים נסעו ללא שרשרת בכלל. התובעים מתארים כי תחושת החשש ליוותה אותם כל החופש שכן חששו כיצד יגיעו לשדה התעופה. העניין העיב מאוד על כל הטיול וגרם לחשש רב. כשחזרו לוונציה, החזירו את הרכב והשרשראות ומילאו דו"ח המסביר את השתלשלות העניינים. התובעים טוענים כי צפו לקבל התנצלות אך הופתעו לקבל תחת זאת, הודעה מהחברה באיטליה, לפיה גבו מהם באמצעות כרטיס האשראי 1,587 יורו (כ-7,690 ₪) בגין הנזק שנגרם למכונית כתוצאה מהשרשראות.

5)
התובעים טוענים כי פנו לנתבעת, אולם זו הודיעה להם שהחיוב לא יבוטל, וזאת בשל כך שהנזק אשר נגרם לרכב נוצר כתוצאה מהתקנה לא נכונה של שרשראות הברזל. התובעים טוענים כי על-פי המצג שהוצג להם, היה שהביטוח מכסה נזקים לרכב ומבטל את ההשתתפות העצמית. ברם, לדידם, מדובר במצג שווא ולא ניתן לחייב אותם בגין הנזקים. יתירה מזאת, הסכום נגבה באופן מידי מכרטיס האשראי בלא שלתובעים הייתה הזדמנות לערער על כך, בניגוד לדין, בניגוד להסכם ההשכרה וללא קבלת הסכמתם. לדידם של התובעים, הנתבעת סירבה לפצות אותם, בטענה כי ההרכבה של השרשראות לא הייתה נכונה, כי הנזק שנגרם אינו מכוסה בביטוח וכי הם רק גורם מתווך ויש לפנות לחברת ההשכרה האיטלקית.

6)
התובעים טוענים כי נהגו בזהירות רבה. לדידם, אף שפעולת ההתקנה אמורה להיות פשוטה, אך לא עשו זאת בעצמם אלא פנו לאנשי החברה הממשלתית האיטלקית, המומחים לכך, שיתקינו עבורם. התובעים נהגו לאט ובזהירות. לא מדובר בנהיגה רשלנית ובזדון. לא מדובר בתאונה שלא מכוסה על-ידי הביטוח ואין סיבה שהביטוח לא יחול ויכסה את הנזק; הוצג להם מצג שווא; הנזק הוא לא "נזק למרכב תחתון" בהגדרה המקובלת. הפירוש הרגיל - נזק שנגרם ל"שאסי", כתוצאה מנהיגה פרועה על מדרכות, בדרכי עפר וכו'; הנתבעת קיבלה כסף עבור התיווך, כך שאינה יכולה להתנער מאחריות וניסיונה זה הוא חוסר תום לב. כאמור, התובעים העמידו את תביעתם על סך 12,690 ₪.

7)
הנתבעת דוחה את טענות התובעים וטוענת בין השאר, כי היא גורם מתווך בלבד וכי התובעים יודעים על כך. הנתבעת טוענת כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, התובעים שילמו לסוכנות הנסיעות "לכיש טורס", אצלה בוצעה הזמנת הרכב ולא לנתבעת עצמה. הנתבעת מדגישה כי אין ברשותה צי רכבים וכי עשתה את ההזמנה באיטליה עבור "לכיש טורס". לטענת הנתבעת, התובעים יודעים ומבינים זאת אך מטעמי נוחות, מעדיפים לתבוע את הנתבעת ולא את החברה האיטלקית. הנתבעת טוענת כי ראוי שהתביעה תידון בפני
החברה האיטלקית. הנתבעת טוענת כי אין לה כל אחריות לרכב. הנתבעת אינה שלוחתה או נציגתה של החברה האיטלקית, מדובר בשני עסקים נפרדים עצמאיים לחלוטין וכי הנתבעת נוהגת להזמין מחברות רבות בעולם. הנתבעת טוענת כי כל האירועים אירעו מול החברה האיטלקית ולא מולם.

8)
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי למרות האמור, פנתה לחברה האיטלקית ותרגמה על חשבונה את תשובותיה. כעולה מהכתובים, הנזק שנגרם לרכב הוא במרכב התחתון, נזק שאינו מכוסה בביטוח לרכב והדבר הובהר לתובעים. לטענת הנתבעת, הנזק נגרם כתוצאה מהתקנה לקויה של השרשראות ועקב נסיעה רצופה עליהן, דבר אשר לדידה התובעים מודים בו. הנתבעת טוענת כי השרשראות שנמסרו לתובעים היו תקינות לחלוטין ונבדקו לפני שנמסרו להם על-ידי מי שמוסמך לכך. לטענת הנתבעת, החברה האיטלקית מציינת שהתובעים או מי שהתקין את השרשראות, אלו אינם מומחים לשרשראות ואין מדובר בחוות דעת מומחה, ויש חוות דעת של המוסך אשר בדק את השרשראות טרם מסירתן. עוד טוענת הנתבעת כי לא הייתה סיבה שהתובע לא יפנה לחברת ההשכרה כבר באיטליה, אשר הטלפון שלה מופיע על החוזה וגם במדבקה ברכב. לטענת החברה האיטלקית, אם אכן הגורם המתקין מסר לתובעים כי השרשראות אינן תקינות, מדוע לא פנו מיידית לחברת ההשכרה. התובעים במקום זאת, בחרו לנסוע עם הציוד ה-"לא איכותי" כהגדרתו וגרמו לנזק למרכב התחתון של הרכב. הנתבעת חוזרת על טענתה לפיה היה על התובע לפנות לחברת ההשכרה באופן מידי ולא לשבת בחופשת הסקי מבלי לעשות דבר. כמו כן, חוזרת ומדגישה הנתבעת כי היא רק גורם מתווך, כי היא לא גבתה מהם את הסכום הנוסף הנתבע וכי אין יריבות בין התובעים לבינה.

דיון והכרעה

9)
לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

10)
לאחר ששמעתי את דברי הצדדים וממכלול החומר שהונח לפניי, אני מבכר את עמדת הנתבעת על עמדת התובעים. למעשה השאלות המונחות לפתחו של בית המשפט הן אלו:



ראשית
- האם קיימת יריבות בין התובעים לבין הנתבעת, בכלל זה, האם הנתבעת היא גורם מתווך בלבד ?



שנית
- ככל שהתשובה על השאלה הראשונה היא חיובית, כי אז נשאלת השאלה השנייה ולפיה האם הוכיח התובע קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת ?

11)
לאחר עיון במכלול החומר שהונח לפני, חוששני כי התשובות על שתי השאלות האמורות, הנן שליליות. התובעים לא הניחו תשתית מבוססת ומשכנעת לפיה הנתבעת היא היריבה בתיק ולא אחר, ובכל מקרה, התובעים לא הוכיחו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת.


אנמק.

לעניין השאלה הראשונה -
יריבות, אם בכלל.

12)

ממכלול החומר שהונח לפניי, עולה כי הרכב נשכר על-ידי התובעים מחברת מג'ורה האיטלקית, זו החברה נשוא שובר ההשכרה שקיבלו התובעים בארץ, זו החברה אשר ממנה קיבלו התובעים את החזקה ברכב באיטליה, זו גם החברה אשר הפקידו בידה התובעים את פרטי כרטיס האשראי של התובע 1 במעמד החתימה על חוזה ההשכרה וזו החברה אשר חייבה את כרטיס האשראי של התובע 1 בגין קרות הנזק. עוד ממכלול החומר שהונח לפניי עולה כי הקישור בין התובעים לבין חברת מגו'רה נעשה בארץ באמצעות שתי חברות בשרשרת הקשר. תחילה בין התובעים לבין חברת "לכיש טורס", לאחר מכן בין חברת "לכיש טורס" לבין הנתבעת, וההזמנה של שכירת הרכב בוצעה על-ידי הנתבעת מול חברת מג'ורה האיטלקית. ללמדך, הנתבעת, דומה לחברת "לכיש טורס" היוו חוליות קישור ותיווך מול "הספק" הוא חברת מג'ורה האיטלקית, והוכח במשפט כי הנתבעת אינה ולא הייתה צד להסכם השכירות.

13)
לא נעלמו מעיניי פסקי הדין שהפנו התובעים בהודעתם לבית המשפט מיום 27.7.14. שותף אני לעמדה כי ספק השירות הישראלי בכגון-דא אחראי על הבטחת מתן השירות כפי שהוזמן על-ידי הצרכן וכי אם לא קיבל הצרכן את אשר הובטח לו בחוזה, האחריות צריכה להיות מוטל על ספק השירות הישראלי [ראו והשוו עם ת"ק (שלום - ים) 4184-06 אהרון ברודנר נ' קשר רנט בע"מ, מיום 17.1.07, (פורסם בנבו)]. לדידי, היות הנתבעת "מתווך" אינה מעניקה לה חסינות מפני תביעות שעניינן אי-עמידה של הספק הזר בהתחייבויות בעדן שולמה התמורה על-ידי הצרכן הישראלי.

זאת ועוד, שותף אני גם לעמדה לפיה
הספק הישראלי לא יהיה אחראי על שיבושים או תקלות הנובעים מנסיבות שכלל אינן תלויות בו, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותן [ראו והשוו ת"ק (שלום - ת"א) 14887-08-12 קולט קועד ואח' נ' השטיח המעופף בע"מ ואח', מיום 7.2.13 (פורסם בנבו), פסקה 11; ראו והשוו גם עם פרשת ברודר לעיל, פסקה 19].

14)
דומני כי אין הצדקה משפטית למתוח את גבול אחריותו של הספק הישראלי לתקלות שאינן בצפייתו או שאינן תלויות בו. בכגון-דא, בשעה שהרכב ניזוק על-ידי השוכר כטענת הספק הזר, ברי כי היריבות הישירה הינה בין השוכר לבין המשכיר. הרי במה שונה העסקה בה שכרו התובעים את הרכב מהספק הזר - אפילו נעשתה ההזמנה באמצעות ספק ישראלי - מכל עסקה אחרת אשר ביצעו התובעים בחוץ-לארץ. בכגון-דא, נכרת חוזה השכירות בין המשכיר הזר לבין השוכר, חוזה שנועד להבטיח את זכויות הצדדים, בין היתר, זכויות המשכיר כי רכבו לא יינזק וכי יפוצה אם יינזק, וגם לצורך זה, מופקדים פרטי כרטיס האשראי של השוכר ברשות המשכיר. בהקשר אחרון זה, כעולה מנספחי כתב התביעה, הודעת החיוב נשלחה ישירות מחברת מג'ורה לתובע, באמצעות הדואר האלקטרוני, לרבות מתן ההסבר לחיוב האמור; ללמדך, קיומו של הקשר הישיר בין חברת מג'ורה האיטלקית לבין התובע.

15)
על כן, אם לדידם של התובעים חברת ההשכרה האיטלקית פעלה שלא כדין, כך למשל, השרשראות לא היו תקינות מלכתחילה, או שמא לא נגרם נזק לרכב כפי שנטען או כל אשר נגרם הוא נזק קל וזניח -
הרי בפני
התובעים סלולה הדרך לתבוע את חברת מג'ורה. אף שהדבר עלול להכביד על התובעים, אולם אין בטעמי "הנוחיות" כדי להצדיק הטלת אחריות על הנתבעת.

16)
על כן, לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בנושא זה, נקבע בזאת כי אין יריבות ישירה בין התובעים לבין הנתבעת בכל הנוגע לטענות התובעים שעניינן התנהלות חברת מג'ורה מולם והחיוב הכספי בגין הנזק שנגרם לרכב. מטעם זה, דין התביעה נגד הנתבעת להידחות.

לעניין השאלה השנייה - עילת תביעה נגד הנתבעת

17)
חרף המסקנה אליה הגעתי בשאלה הראשונה, ולמען ההנחה הזהירה שמא שגיתי במסקנתי לעיל, אדרש לדון גם
לעניין השאלה השנייה
והיא שאלת קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת, בהנחה כי זו היריבה הנכונה בהליך דידן.


גם כאן, לאחר עיון במכלול החומר הקיים בתיק, ולאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מדבריהם, סבורני כי לא הרימו התובעים את נטל הבאת הראיה והשכנוע, במאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, כדי להוכיח קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת, וזאת נוכח קשיים אלה:

18)

ראשית
- כזכור, התובעים טוענים בעיקר כי הם מכחישים את הנזק שנגרם לרכב בשל התקנה לא ראויה של שרשראות הברזל, וכן טוענים כי הנזק נגרם בשל האיכות הירודה של השרשראות. ברם, לא צורפה חוות דעת או כל אסמכתא אחרת כי השרשראות היו תקולות עם קבלתן. מתביעת התובעים עולה כי הם הסיקו שהשרשראות אינן תקינות מ-"אותם אנשים הביעו מלכתחילה את חוסר שביעות רצונם מאיכות השרשראות" [סעיף 9 בכתב התביעה], ולפי התכתבות דואר אלקטרוני של התובע עם הנתבעת מיום 6.2.14, נרשם: "...אך משפת גופם ניתן גם היה להתרשם כי אינם שבעי רצון מאיכותם..." [נספח ו' לכתב ההגנה].

מלבד האמור, לא הובאה כל ראיה שיש בה להעיד כי השרשראות היו תקולות מלכתחילה. ברי כי אין די באמור כדי לבסס ממצא לפיו הנתבעת הפרה את ההסכם בינה לבין התובעים בכך שהיא "סיפקה" להם, באמצעות הספק הזר - חברת מג'ורה -
שרשראות תקולות במעמד מסירת הרכב לחזקתם באיטליה.

19)

שנית
- ממסמכי הביטוח עולה באופן ברור כי נזק שנגרם ל-
מרכב התחתון
של הרכב אינו מכוסה בביטוח הרכב. הוכח במשפט כי תנאי הביטוח האמורים עולים באופן ברור בשובר (
repaid voucher
) שנמסר לתובעים בעודם בארץ [שורות 1-5, עמוד 4 בפרוטוקול]. עוד לפי השובר האמור, על השוכר לוודא ישירות מול המשכיר את תנאי הביטוח במעמד החתימה על חוזה השכירות. נרשם שם בפרק "ביטוחים": "תנאי הכיסוי הביטוחי הכלולים והמחייבים הינם כפי המפורט בחוזה השכירות אשר עליו חתום השוכר בעת לקיחת הרכב בלבד. על השוכר החובה לוודא כי הביטוחים הכלולים בשובר הרכב וחוזה השכירות תואמים את צרכיו".
(ההדגשה אינה במקור)

על כן, אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיה לא הוסבר להם כי הביטוח אינו מכסה נזק שנגרם ל-
מרכב תחתון
של הרכב. יותר מזה, ככל שהתובעים חולקים על משמעות
מרכב תחתון
כמופיע בתנאי הביטוח, מצופה מהם להניח לפני בית המשפט תשתית מקצועית ומשכנעת כי הנזק שנגרם לרכב אינו נזק ל-
מרכב תחתון
, לרבות, מענה מקצועי על השאלה מהו
מרכב תחתון
ולכן נזק זה אמור להיות, לכאורה, מכוסה תחת הכיסוי הביטוחי שרכשו. התובעים לא הניחו כל אסמכתא מקצועית להוכחת האמור.

20)

שלישית
- חלקים בגרסתם העובדתית של התובעים בתביעתם דידן אינם מתיישבים עם גרסתם בדיווח לחברת מגו'רה ביום 21.1.14 (להלן: "הטופס") [צורף נספח לכתב התביעה]. בעוד התובעים בתביעתם דידן טוענים כי השרשראות הותקנו על הרכב באמצעות נציגי חברת
anas
שהיא חברת ממשלתית המנהלת את רשת הכבישים המהירה באיטליה, בטופס האמור נרשם בין היתר:
“policemans helped us to put the chains”
[ההדגשה אינה במקור]. עוד בטופס האמור רשמו התובעים כי השרשראות היו שבורות מלכתחילה, בין היתר נרשם: "
the chains were broken from the beginning”
. בתביעתם, טענו התובעים כי חלקים בשרשראות החלו להתנתק במהלך הנסיעה [ראו סעיף 11 בכתב ההגנה]. כאן יש לתהות כי לו כטענת התובעים, השרשראות היו שבורות מההתחלה, זאת לפי הדיווח שלהם לחברה האיטלקית ביום 21.1.14, מדוע הסכימו לקבלן.

21)
אשר על כן, גם לו נניח כי קיימת יריבות בין התובעים לבין הנתבעת, לא הוכח על-ידי התובעים קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת.

סיכום

22)
איפוא - התביעה נדחית.


התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 600 ₪ אשר ישולמו לה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסך האמור יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין עד מועד ביצוע התשלום בפועל.

על-פי הוראת
תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976,
ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום
.


ניתן היום,
כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 61573-03/14 רונן כהן, אסף שלמה עמיר נ' אופרן שירותים בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/09/2014)