פסקי דין על אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי | פסקי דין על אשרף שריף ג'סאר

4981/14 רעא     06/10/2014




רעא 4981/14 אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי נ' אשרף שריף ג'סאר




החלטה בתיק רע"א 4981/14


בבית המשפט העליון


רע"א 4981/14



לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקש:
אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי



נ


ג


ד



המשיב:
אשרף שריף ג'סאר


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.06.2014 בתא"ק 7605-02-12 שניתנה על ידי כבוד השופט כ' מוסק

בשם המבקש:
עו"ד האלה חמדאן
בשם המשיב:
עו"ד פיראט עאזם


החלטה


לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
כ' מוסק
) בתא"ק 7605-02-12 מיום 30.6.2014.

הרקע לבקשה

1.
כנגד המשיב, עורך-דין במקצועו, התנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה הליך פלילי (מ"ת 54718-01-12) במסגרתו הוא הואשם במעשה מרמה וגניבת כספים, זיוף מסמכים והונאת המבקש, בנק מצרי אשר משרת חלק מלקוחותיו בירושלים - ובנק נוסף
- בסכום של כ-24 מליון ש"ח. במסגרת ההליך הפלילי הורה בית המשפט כי המשיב ישוחרר למעצר בית בכפוף להפקדת ערבויות בנקאיות ללא הגבלת זמן או מזומן בסכום של 2,175,000 ₪, ויחתום על התחייבות עצמית בגובה של 2,000,000 ש"ח. המשיב הפקיד ערבויות בנקאיות מטעם צדדים שלישיים בסכום כולל של 1,670,000 ש"ח. כן הופקדו כספים במזומן בסך של 505,000 ש"ח. המשיב הורשע ביום 31.12.2013 והחל בריצוי עונשו ביום 15.1.2014. בתום ההליך הפלילי הגיש המשיב בקשה להחזרת הערבויות שהפקיד. הצדדים השלישיים הגישו בקשה דומה. בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא

ר' שפירא
)
קבע כי כל הערבויות הרשומות על שמם של צדדים שלישיים יוחזרו לידיהם - ואלו אכן הוחזרו - וכי ההפקדות במזומן והערבויות הבנקאיות הן רכוש המשיב והוא זכאי לקבלן חזרה לידיו.

2.
המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיב בבית המשפט המחוזי בירושלים להחזרת כספי המעילה, במסגרתה ביקש להטיל עיקולים על הערבויות והכספים שהופקדו במסגרת ההליך הפלילי. המבקש טען כי אלו מהווים רכושו של המשיב. המבקש הוסיף וטען כי קיים חשש כבד שהמשיב יבריח נכסים, כולל הערבויות והכספים, אם יוחזרו לו. המשיב טען מצידו כי הערבויות הופקדו על ידי צדדים שלישיים וכך גם הסכום שהופקד במזומן, ולכן הם אינם שייכים לו.

החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים

3.
בית המשפט המחוזי קבע כי כתב ערובה אשר ניתן במסגרת ההליך הפלילי מקורו בסמכות ספציפית ומוגדרת של בית המשפט, כי הוא ניתן לתכלית מסוימת וכי הוא עומד בתוקפו רק עד להגשמת התכלית שבשלה ניתן, במקרה דנן – הבטחת הגעתו של המשיב למשפט. בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן המבקש לא המציא ראיה לתמיכה בטענתו שלפיה הערבויות והכספים שייכים למשיב, וכי מחקירת בעלי הכספים, שנמצאו אמינים על ידי בית המשפט, עלה כי הם אינם שייכים למשיב, וכי בעלי הכספים נתנו את הכספים בידיעה ברורה שיחזרו לידיהם בתום ההליך הפלילי; הסיכון היחיד שלקחו בחשבון היה במצב בו המשיב היה מפר את תנאי מעצר הבית ולא מתייצב למשפט. כך גם עלה מעדותה של פקידת הבנק שהנפיקה את הערבויות. לפיכך נקבע כי הערבויות והכספים המופקדים בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה אינם שייכים למשיב, ולכן נדחתה הבקשה.


מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

תמצית טענות המבקש

4.
בבקשתו חוזר המבקש על טענתו שלפיה קיים חשש ממשי ומבוסס כי אם יקבל המשיב חזרה את הכספים, יסתירם או יעבירם לצד שלישי, באופן שיכביד עליו לקבל חזרה את כספי המעילה. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענותיו בנוגע לאי הגשת תצהיר על ידי המשיב ואי התייצבותו לחקירה. לדבריו, בית המשפט לא התייחס לסתירות המהותיות בגרסאות הצדדים השלישיים. המבקש משיג על כך שניתנה החלטה "כוללנית ואינה מפרטת חלקו של כל אחד". לגופו של עניין טוען המבקש כי מאחר שהכסף שהופקד על ידי המשיב הוא כספו שלו ואין חשיבות למקורו ולזהות המפקיד, היה על בית המשפט להתייחס להחלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה שאבחנה בין הערבויות וקבעה כי כל הערבויות הרשומות על שם צדדים שלישיים יוחזרו להם וכי ההפקדות במזומן ושתי הערבויות הבנקאיות הם רכוש המשיב אותן הוא זכאי לקבל חזרה. לדברי המבקש, מדובר בהחלטה סופית וחלוטה ובית המשפט המחוזי בירושלים התעלם מטענתו זו.

תשובת המשיב ובעלי הכספים

5.
המשיב ובעלי הכספים טוענים כי הערבויות הבנקאיות שהופקדו הן ערבויות ייעודיות לצורך הבטחת התייצבות המשיב להליך הפלילי שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי בחיפה ואת שהייתו של המשיב במעצר בית במהלך ניהול המשפט. לטענתם, פסיקת בית משפט זה בעניין ברורה ולפיה לא ניתן לעקל ערבות בנקאית שאינה נכס של בעל הדין. זאת במיוחד, כשהערבויות במקרה דנן הן ערבויות של צדדים שלישיים, שהם קרובים ומכרים של המשיב, וכך גם הפיקדונות שהופקדו במזומן. בעלי הכספים סמכו על המשיב שיקיים את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו, והאמינו כי עם סיום משפטו יושב להם כספם. המשיב מוסיף כי המטרה קוימה במלואה עם תחילת ריצוי עונשו ביום 15.1.2014, ולכן, לדבריו, זכאים בעלי הכספים כי מלוא כספם יושב לידיהם. המשיב מזכיר את החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.2014. לדבריו, בהחלטות אלו לא קבע בית המשפט מסמרות בעניין זהות בעלי הכספים, שכן עם הפקדתם, מבחינת בית המשפט, עסקינן בכספיו של המשיב. המשיב מציין כי בית המשפט הדגיש שקביעתו היא לצורך ההליך הפלילי בלבד, וכי אין בהחלטתו כדי לחסום את בעלי הכספים להוכיח שמדובר בכספם. אדרבה, המשיב אישר בבית המשפט המחוזי בחיפה כי מדובר בכספי בעלי הכספים וכי אין לו כל עניין בכספים אלו. המשיב מזכיר כי הלכה פסוקה היא שבית המשפט בשבתו כערכאת ערעור ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנוגע לסעדים זמניים. לדעת המשיב, אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות כאמור. בנוסף, מדובר בקביעה עובדתית מובהקת שאין להתערב בה ודי בכך, לדעתו, כדי להביא לדחיית הבקשה.

6.
לגופם של דברים טוען המשיב כי הטענה שהכספים והערבויות הם רכושו נטענה בעלמא וללא כל ראיה. מצד שני, הוכח פוזיטיבית, לטענתו, שמדובר ברכושם של בעלי הכספים. לדברי המשיב, הותרת צו העיקול על כנו תאיין את התכלית לשמה נועדו הכספים: הבטחת הגעתו של המשיב למשפט, ותפגע קשות באמון הציבור בהחלטות שיפוטיות. המשיב מזכיר כי בית המשפט שמע את עדותם של 12 עדים - בעלי הכספים, ואחיו של המשיב, והתרשם מאמינותם, כמו גם מעדות פקידת הבנק שהנפיקה את הערבויות. לכן, לדעתו יש להשיב גם את יתר הערבויות כדי ליצור צדק ושוויון ביחס לבעלי הערבויות האחרים שקיבלו את ערבויותיהם זה מכבר. המשיב מציין כי במקביל להגשת בקשתו נושא הדיון, הגיש המבקש בקשה דומה לבית המשפט המחוזי בחיפה, וכי בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי התנהלותו זו לא הייתה ראויה. לדברי המשיב, די בכך כדי להצביע על חוסר תום הלב של המבקש. לדעת המשיב גם המבקש לא סבר שיש צורך מהותי בעיכוב ביצוע ההחלטה שאחרת היה מגיש את בקשתו מוקדם יותר. מאחר שברור שהכספים והערבויות יוחזרו לבעלי הכספים ולא לידיו, סבור המשיב שאין כל יסוד לעיכוב ביצוע ההחלטה.

עיכוב ביצוע והפקדת ערבון

7.
לאחר הגשת הבקשה קיבל המבקש הודעה על קביעת ערבון בסך 20,000 ש"ח. ביום 21.7.2014 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.6.2014, כך שהעיקול הזמני על כספי הערבון ייוותר בתוקף עד להחלטה אחרת. כן קבעתי כי הצו הארעי מותנה בכך שהמבקש יפקיד עד ליום 27.7.2014 התחייבות עצמית וערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח לפיצוי המשיב בגין כל נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהענקת סעד זה, כאמור בתקנות 364 ו-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

8.
המבקש הפקיד את הערבון על סך 30,000 ש"ח שנקבע בהחלטתי מיום 30.6.2014 אך לא הפקיד את הערבון על סך 20,000 ש"ח אשר נקבע עם פתיחת התיק.
ביום 28.9.2014 התקבלה בקשה המבקש להארכת מועד להפקדת ערבון זה. בבקשתו הסביר המבקש כי אי הפקדת הערבון נעשתה "עקב טעות טכנית ובהיסח הדעת, אשר אירעה בתום לב מוחלט וללא כוונה". המבקש טען כי יישום אמות המידה שנקבעו ברע"א 9073/01
פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
(29.1.2002) על עניינו מעלה כי דין בקשתו להתקבל. המבקש מבקש כי בית משפט זה ייתן הוראות בעניין הערבון, "באם יסתפק בערבון המופקד, ובאם לא יופטר המבקש מהפקדת הערבות הראשון ליתן האורכה המבוקשת בבקשה".


המשיב ובעלי הכספים התנגדו לבקשה זו של המבקש. הם הצביעו על כך שבקשת המבקש לא גובתה בתצהיר וכי היא כוללת אף בקשה להפחתת גובה הערבון. המשיב ובעלי הכספים מפנים לכך שבקשת המבקש לא כללה טענות בעניין סיכויי הערעור או העדר יכולת כלכלית של המבקש. לטענתם, המבקש, שהינו בנק, הוא בעל יכולת כלכלית ממשית וסיכויי בקשתו נמוכים.

דיון והכרעה

9.
כאמור, טרם כתיבת החלטתי זו הונחה לפני בקשת המבקש להארכת מועד להפקדת הערבון. כפי שציין המשיב, בקשת המבקש לא גובתה בתצהיר ולא פורטו בה נימוקים הרלוונטיים לצורך הכרעה בבקשה. שקלתי האם מחדלים אלו של המבקש מצדיקים את דחיית בקשתו על הסף. כידוע, "איחור בהפקדת עירבון מאריך את ההליך שלא לצורך, פוגע בצד שכנגד... ופוגע גם באינטרס הציבורי, בהוסיפו עומס מיותר למערכת השיפוטית... טעות או רשלנות סתם אינן אמורות להצדיק פגיעה מעין זו – ודאי כאשר טענת הטעות אינה נתמכת בתצהיר..." [הרשם
א' זולטי
בע"א 2061/99
ישורון נ' ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות
(11.7.2000)]. אולם, כפי שציין השופט
ס' ג'ובראן
, "מצוות התקנות היא כי על בית המשפט שלערעור להפעיל שיקול דעתו טרם יידחה

הערעור, במגמה שלא להורות על דחייתו רק בשל כך שהערבון לא הופקד במועד" [רע"א 9422/10
חטיב נ' אזברגה
, פסקה 7 (
14.3.2012
)]. לפיכך נקבע כי "מערער המבקש להאריך לו את המועד להפקיד את העירבון אינו נדרש להציג 'טעם מיוחד', ודי אם יציג טעם סביר המצדיק להאריך מועד" [השופט
ע' פוגלמן
ברע"א 121/12
פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע''מ
, פסקה 4 (4.6.2012)]. הרשם
ב' אוקון
עמד על הטעמים למגמה זו בע"א 2237/01
עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט
, פ''ד נו(1) 865 (2001):

"סמכות הדחייה אינה יכולה לעמוד כאשר מתחוור שלמחדליו של בעל-הדין יש הסבר מניח את הדעת. לא ניתן להשקיף על אי-ההפקדה ועל הדחייה שבעקבותיה כעל מחדל חמור הגורר עונש מרפא. דחיית ההליך אינה ענישה; היא נועדה לשרת את קידום ענייניהם של כלל המתדיינים, ואין להפעילה אלא בצורה מידתית. להפעלה נוקשה מדי של סמכות זו יש השפעה שלילית בדיוק כמו להתעלמות ממחדלי בעלי-הדין. כשם שאין להשלים עם התעלמות מצווי בית-המשפט משום שכרוך בה הסיכון של הכחדת כל עוגן של קביעות, כך הקפדת-יתר עלולה להפוך 'סדרנים' יעילים – תקנות סדר הדין – לאדונים מסוכנים".


במקרה דנן נטען כי האיחור נבע מטעות שטעה בא כוח המבקש, ולא מצאתי טעם לפקפק בהסבריו לפיהם הטעות נעשתה בתום לב, עקב הודעת בית המשפט על רישום ההליך לדחייה אשר התקבלה לאחר ההחלטה על הערבון הנוסף בסך 30,000 ש"ח. יתר על כן, לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש הפקיד את הערבון הנוסף על סך 30,000 ש"ח. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהבקשה לא גובתה בתצהיר. אף לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בין סעיפי הבקשה מוקמה גם בקשה שעניינה הממשי הוא הפחתת סכום הערבון, וכי לא פורטו נימוקים המצדיקים היעתרות לבקשה זו. אולם, בסופו של יום אין צורך שאכריע בבקשת המבקש להארכת המועד להפקדת הערבון. הטעם לכך הוא כי הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות לגופה, כמפורט להלן. מחדלי המבקש בעניין הערבון יובאו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות.

10.
השאלה האם ניתן, ככלל, להטיל עיקול על ערבויות וכספים שהופקדו במסגרת הליך פלילי אינה שאלה פשוטה [השוו: בש"פ 4972/12
פואז נ' מדינת ישראל
(20.3.2008); בש"פ 6685/07
עו"ד קניג נ' מדינת ישראל
(25.3.2008), אשר עסקו באפשרות
המדינה

לעכב, לחלט או לשנות ייעוד של כספי ערובה שניתנו על ידי נאשם במהלך הליך פלילי שהתנהל כנגדו]. אולם, סבורני כי אין צורך שאכריע בשאלה זו במסגרת הבקשה שלפני. הטעם לכך הוא כי הוכח לפני בית המשפט המחוזי כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן אותם כספים וערבויות לגביהם מתבקשת הטלת העיקולים כלל אינם שייכים למשיב. ממצא עובדתי זה התבסס על חומר הראיות שהוצג לפני בית המשפט, לרבות על עדויות בעלי הכספים ועדות פקידת הבנק שהנפיקה את הערבויות. בית המשפט התרשם כי עדים אלו "השיבו על השאלות באופן אמין" ו"סיפקו הסברים לשאלות שהוצגו בפני
הם בצורה מהימנה". כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ולא מצאתי בטענות המבקש טעם אשר יצדיק התערבות שכזו. אף החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.2014, אליה הפנה המבקש, אינה משנה ממסקנתי זו. אמנם, בהחלטה זו נקבע כי יש לראות את הערבויות והפיקדונות שהופקדו במזומן ככספים השייכים למשיב. אולם, קביעה זו של בית המשפט המחוזי בחיפה התייחסה אך לשאלה לידי מי ישוחררו הכספים. בתוך כך נמנע בית המשפט מלבחון האם הערבים "הם אלו שהפקידו את הכספים מחשבונותיהם ומקורותיהם העצמיים", והובהר כי אין בהחלטה "כדי לחסום את הטוענים לזכויות בכספים אלו מהגשת תביעה מתאימה... [או] לנקוט בכל הליך אחר, כפי שימצאו לנכון". לפיכך, החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה לא קבעה ממצאים באשר לזכויות המהותיות בכספים והיא אינה עומדת בסתירה לממצאים שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מושא הבקשה. על כן, משנקבע כי הכספים שבמחלוקת אינם שייכים למשיב, נשמטת מאליה ההצדקה לעקל כספים אלה. אף החשש מפני "הברחת" הכספים אינו יכול לסייע למבקש, שכן אין מדובר בכספים השייכים למשיב.

11.
סוף דבר - הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 21.7.2014 מבוטל בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח. סכום זה נקבע, בין היתר, בהתחשב במחדלי המבקש בעניין הערבון.


ניתנה היום, י"ב בתשרי תשע"ה (6.10.2014).





ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14049810_w03.doc

חכ
+הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 4981/14 אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי נ' אשרף שריף ג'סאר (פורסם ב-ֽ 06/10/2014)