פסקי דין על הישם מאייהה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

58611-10/13 בל     05/10/2014




בל 58611-10/13 הישם מאייהה נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 58611-10-13



בפני

:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר

ה
מערער
הישם מאייהה

ת.ז. 032760506
ע"י ב"כ: עו"ד זייד מנסור
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עוה"ד ג'ומאנה בחוס



פסק דין


1.
זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 11.12.13
(להלן: הוועדה), אשר קבעה
כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. (להלן: ההחלטה).

2.
טענות המערער:
2.1
המערער סובל משלל בעיות רפואיות ונכותו הרפואית המשוקללת הצמיתה עומדת על 78% וכוללת ליקויים בתחום עמוד שדרה מותני, צווארי, כריתת כף רגל שמאל, דרופ פוט וסכרת עם נויריופתיה.

2.2
בידי המערער אישור מיום 9.12.13 מאת שירות התעסוקה ובו נקבע, כי המערער נשלח למספר עבודות כלליות ביניהן שמירה בחניון ונמצא כלא מתאים עקב בעיותיו הרפואיות. כן נקבע, כי הוא מתקשה בהשמה לעבודה בהעדר השכלה ומקצוע. הוועדה לעררים התעלמה מאישור זה המעיד על הקושי של המערער להשתלב בשוק העבודה ולמצוא עבודה בתחומים לגביהם ציינה הוועדה כי המערער יוכל להשתלב בהם.

3.
טענות המשיב:

3.1
המסמך מתאריך 9.12.13 מאת שירות התעסוקה לא עמד בפני
הוועדה ואף לא צורף לערר שהוגש על ידי המערער ב- 5.11.13.
גם לפי הלכה פסוקה, מסמך שלא הוצג בפני
ועדה לעררים, אין היא מחויבת להתייחס אליו כשהוא לא עמד בפני
ה. הוועדה מחויבת להתייחס רק למסמכים שעומדים בפני
ה ולנמק במיוחד ביחס לחוות דעת שמוצגות בפני
ה, מדוע היא מקבלת את מסקנותיה. זאת הפסיקה של בית הדין הארצי.

לכן, משלא עמד המסמך מיום 9/12/13 בפני
הוועדה, אין מקום להציגו כיום בפני
הוועדה, מאחר ולא ברור על סמך מה הוא ניתן על ידי שירות התעסוקה, במיוחד לאור הבדיקה של ועדת אי הכושר של לשכת התעסוקה, הסותרת אותו.
יחד עם זאת אין בתוכנו כדי לשנות את קביעת הוועדה שכן בחוות דעת של פקידת השיקום מיום 2/2/13 אשר שוחחה עם המערער ורשמה במפורש, שהמערער מציג את עצמו, הן בפני
המוסד לביטוח לאומי
והן בפני
שירות התעסוקה כמי שלא מסוגל לכל עבודה וגם בפני
פקידת השיקום הוא תמך את דבריו במכתב מרופאת התעסוקה מיולי 2013. על אף האמור, פקידת השיקום התרשמה וגם הרופא המוסמך ואף הוועדה בעצמה, בהרכב של שלושה חברים, שהמערער יוכל לתפקד במגוון של עבודות לא מקצועיות ועצם זה שבפני
לשכת התעסוקה הוא מציג את יכולותיו בצורה שונה ומסרב לעבודות, אין בכך כדי לקבוע שאין הוא מסוגל לעבוד.

3.2
הוועדה התייחסה והביאה בחישוב את גילו הצעיר של המערער, עברו התעסוקתי והשפעת הליקויים על כושר העבודה. הוועדה שוחחה עימו והתרשמה ממצבו התפקודי.

3.3
בפני
הוועדה עמדו חוות דעת של רופא מוסמך לעניין אי כושר וחוות דעת פקידת השיקום. הוועדה הגיעה למסקנה שהמערער יכול לעבוד בעבודות ללא עמידה והליכה ממושכים וללא הרמות משאות כבדים, עם אפשרות לארוחות סדירות.

בשים לב לאמור אין במסמך הבודד של לשכת התעסוקה, כדי לפגום בהחלטת הוועדה. המדובר בהחלטה סבירה ומנומקת.

3.4
לאחרונה המערער הגיש תביעה להחמרה למוסד לביטוח לאומי וטען למצב נפשי והוא אף פנה לוועדה לעניין אי כושר בעקבות העלאת אחוזי הנכות. גם בחוות דעת מאוחרת של פקידת שיקום, מיום 12/8/14, נקבע שוב שהמערער יכול להשתלב בעבודות לא מקצועיות, זאת לאחר שהמערער הופנה פעם נוספת לוועדה לבדיקת כושר תעסוקה של שירות התעסוקה מיום 2/2/14. הועדה הנ"ל קבעה, כי התובע נמצא מתאים לעבודה עם מגבלות מסוימות בלי הליכה ובלי עמידה ממושכים ובמסגרת מוגנת.
על כן המערער איננו בגדר אדם שאינו מסוגל לעבוד, כי גם על פי בדיקת לשכת התעסוקה הוא מסוגל לעבוד.
אשר על כן, ביקשה ב"כ המשיב לדחות את הערעור, מאחר ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה מיום 11/12/13.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.
במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה

פסק דין
בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע לד' 213).

5.
על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.
לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.
לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק את התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים. הקביעות הינן קביעות רפואיות מקצועיות, שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני
הוועדה, ולאחר שהוועדה שעיינה בחוות דעת רופא מוסמך לענין כושר השתכרות מ- 22.8.13 ודו"ח שיקום. הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער בפני
ה ורשמה את ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה
של המסמכים בתיק וראיון שערכה למערער.

8.
במסגרת ישיבתה מיום ה- 11.12.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (ראה סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא מתקיים מהבטחת הכנסה מזה כשנתיים וכי קודם לכן עבד כמשגיח על עובדים בעיריי במשך 4 שנים וכנהג משלוחים אולם פוטר עקב העדרויות רבות עקב מחלה. עוד הוסיף וטען המערער, כי הוא סובל מכאבי גב, סכרת, נפילות סוכר ובעיות נפשיות ונמצא בקשר עם שירות התעסוקה.

9.
במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"בן 35.5. אובחן כסובל מסכרת+נוירופתיה (10%) דיסקופטיה ע"ש צווארי ומותני. מצב לאחר כריתת גנגליון שורש כף יד שמאלית, דרופ פוט חלקי ברגל שמאל. נכותו הרפואית 78% יציבה.
בחוות דעת רופא מוסמך לענין כושר השתכרות
מ- 22.8.13 צויין כי מסוגל לעבודה במשרה מלאה. ללא עמידה והליכה ממושכים וללא הרמת משאות כבדים.
מעיון בדו"ח השיקום מסתבר כי לתובע 11 שנות לימוד במגמת מסגרות. עבד תקופות קצרות במקומות שונים, בעבודות ניקיון, פינוי אשפה ורוב השנים
מתקיים
מהבטחת הכנסה. אינו רואה את עצמו כמי שמסוגל לעבודה עקב מצבו הבריאותי.
הוועדה בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו הצעיר, השכלתו, עברו התעסוקתי הדל. השפעת כל ליקוי בפני
עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על כושרו לעבודה, הוועדה עיינה גם במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובע שמסר את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול.
לדעת חברי הוועדה התובע במצבו כפי שמשתקף מהאבחון הרפואי, ובהתחשב בכל הפרמטרים שצויינו לעיל לרבות גילו הצעיר מסוגל לעבודה בתנאים ובמגבלות שצויינו לעיל עם אפשרות לארוחות סדירות בעבודות כגון: שוער בחניון, חרושת קלה, אריזה או כל סוג עבודה אחרת פשוטה שאינה דורשת אכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה.
הוועדה קובעת שגובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 78% אינם באים לידי ביטוי בגובה אחוזי הנכות התפקודית מהנימוקים שפורטו לעיל. הוועדה קובעת שקיימת הפחתת מה בכושרו לעבודה אך בוודאי אינה בשיעור של 50% ויותר ועל כן דוחה את הערר."
(ההדגשה הוספה א.ק).

10.
על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני
בית דין אזורי לעבודה.

11.
הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (ראה דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע טו 60).

12.
הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה.

13.
הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח מתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (ראה דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע יח' 40).

כן נקבע בפסיקה:
"מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע טו' 349.

לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד בכלל, לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן – באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה.

14.
בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (ראה
דב"ע נד/154-0
דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן, וזאת על מנת לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (ראה
דב"ע לה/129-0
שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

15.
הוועדה בדקה סוגיה זו בקפדנות, עיינה במסמכים הרלוונטיים וקבעה, כי המערער מסוגל לבצע עבודות חרושתיות קלות שניתן ללומדן תוך כדי ביצוען שאינן דורשות הכשרה מיוחדת, עבודות שאינן כרוכות בעמידה והליכה ממושכים, אשר מאפשרות ארוחות סדירות, וזאת בשים לב להשכלתו הדלה ולליקויים האורטופדיים ולעובדה, כי המערער חולה בסכרת. הוועדה בהתייחסה לאמור הביאה בחשבון את כלל הליקויים מהם סובל המערער.
הוועדה אף ציינה דוגמאות לסוגי העבודות אותן יכול המערער לבצע.

16.
בנסיבות המקרה קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר.

מן הראוי לציין, כי בחוות דעת מיום 2.9.13 לענין כושר השתכרות בהתאם לקביעות הרפואיות מ- 22.8.13, נקבע כי המערער מסוגל לעבודה מלאה ללא עמידה והליכה ממושכים, ללא הרמת משאות כבדים. לכן ההערכה שניתנה במסגרת חוות הדעת היא, שהמערער מסוגל לבצע מגוון של עבודות לא מקצועיות, עבודות חרושתיות ואריזה ומיון
בעמידה וישיבה לסירוגין בין היתר עבודות כגון: שמירה או קופאי בחניון, כאשר בשים לב לאמור יש לראות בו כמי שלא איבד 50% מכושרו להשתכר.

17.
באשר לטענת המערער, לפיה הועדה לא התייחסה למסמך מאת שירות התעסוקה מתאריך 9.12.13 – אזי מעבר לעובדה, כי לא הוכח שמסמך זה הונח בפני
הוועדה כשהלכה פסוקה היא כי אין הוועדה יכולה להתייחס אלא למסמכים הקודמים למועד התכנסותה ואשר הונחו בפני
ה, הרי שבנוסף על פי ההלכה הפסוקה אין הועדה מחויבת להתייחס אלא למסמכים מהותיים.

עיון במסמך מראה, כי אין מדובר במסמך מהותי שכן נרשם בו כי המערער לכאורה אינו מתאים לעבודות כלליות בחניון ושמירה ללא כל הנמקה ראויה המאפשרת להתחקות אחר האמור במכתב. משכך, לא נפל פגם בהחלטת הועדה.

18.
באשר לטענת ב"כ המערער כי העבודות אותן הציעה הוועדה למערער הן בגדר עבודות שאין המערער יכול לבצע כעולה מאותו מסמך משירות התעסוקה והן אינן עולות בקנה אחד עם המגבלות והליקויים מהם סובל המערער, הרי שראשית הנטען על ידי המערער אינו עולה
מהמסמך משירות התעסוקה ואינו מלמד על מצבו התפקודי של המערער ואין להסיק מהמסמך את שמבקש המבקש להסיק ממנו כי התקיימו במערער התנאים לקבוע בעניינו אחוזי כושר גבוהים מאלה שקבעה הוועדה, זאת ועוד יש לזכור כי מובטלים רבים מתייצבים בשירות התעסוקה והשירות מתקשה ליישם את כולם במקומות עבודה, בהתחשב גם במצב שוק העבודה במשק ואין באי מציאת עבודה ההולמת מצבו התפקודי של המערער כדי לשלול קביעת הוועדה לענין מצבו התפקודי של המערער שהיא סמכות הנתונה לוועדה עצמה.

19.
קביעת הוועדה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר בשים לב לעובדה כי נכותו הרפואית המשוקללת אינה משקפת את נכותו התפקודית נומקה על ידה כנדרש, תוך כדי הפנייה למסמכים שבתיק ועל כן מהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה.

20.
כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפני
ה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. לא מצאתי בנימוקי הערעור פגם שנפל בהחלטת הוועדה, שהביעה במכלול שיקוליה את מגבלותיו הרפואיות של המערער, את גילו, השכלתו, עיסוקיו בעבר ואת מצבו הכללי.

21.
לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – על כן הערעור נדחה בזאת.

22.
אין צו להוצאות.

23.
הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ה, (05 אוקטובר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.










בל בית דין אזורי לעבודה 58611-10/13 הישם מאייהה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/10/2014)