פסקי דין על מחמוד אבו קוידר | פסקי דין על סמאח אבו קוידר |
1787/14 עפ 19/10/2014
עפ 1787/14 מחמוד אבו קוידר, סמאח אבו קוידר נ' מדינת ישראל
פסק-דין בתיק ע"פ 1787/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1787/14
ע"פ 1782/14
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט א' שהם
המערער בע"פ 1787/14:
המערער בע"פ 1782/14:
מחמוד אבו קוידר
סמאח אבו קוידר
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזרי דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 20.1.2014, בת"פ 35453-01-13 ובת"פ 35453-01-13, שניתנו על-ידי כב' השופט י' עדן
תאריך הישיבה:
ח' באלול התשע"ד
(3.9.2014)
בשם המערער בע"פ 1787/14:
בשם המערער בע"פ 1782/14:
עו"ד ניר פיינר
עו"ד אבנר שמש
בשם המשיבה:
עו"ד עדי צימרמן
פסק-דין
השופט א' שהם
:
1
.
לפנינו ערעורים על גזר דינו של המערער בת"פ 35453-01-13 (להלן:
המערער 1
) ועל גזר דינו של המערער בת"פ 35463-01-13 (להלן:
המערער 2
), אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט
י' עדן
),
ביום 20.1.2014. בית משפט קמא הכריע וגזר את דינם של המערערים, שהינם אחים, בנפרד, ואולם הדיון בערעוריהם נעשה במאוחד, לאור עובדות כתבי האישום החופפות.
2.
במסגרת הכרעת דינו של בית משפט קמא הורשע המערער 1, על יסוד
הודאתו, בעבירות הבאות: גילוי החלטה לבגוד, לפי סעיף 100 בצירוף סעיף 99 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:
חוק העונשין
); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין (שתי עבירות); כניסה למקום צבאי, לפי סעיף 115(א) רישא לחוק העונשין; נסיון לגניבת נשק, לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין; עבירות בנשק (החזקת תחמושת), לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין; נסיון לשידול לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) בצירוף סעיף 33 לחוק העונשין; ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (שתי עבירות); ועבירה של השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין.
המערער 2 הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין; קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (שתי עבירות); והשמדת ראיה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק.
3.
בעקבות הרשעתם בדין, הושת על המערער 1 עונש מאסר בפועל לתקופה של 11 שנים, ועל המערער 2 נגזרו 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר עונשי המאסר נמנים מיום מעצרם של המערערים – 1.1.2012. כמו כן, הוטלו על כל אחד מהמערערים 24 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו, במשך 3 שנים מיום שחרורם, אחת מהעבירות בהן הורשעו.
עובדות כתבי האישום
4.
על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2012, פתח המערער 1 דף בפייסבוק, ובו ציין כי ינקום את פגיעתו של צעיר ערבי מירושלים; פרסם בדף הודעות התומכות בפגיעה באזרחי מדינת ישראל
ובחיילי צה"ל; פרסם תמונה של שוטרת משמר הגבול ועליה כתב "
מבוקשת לרצח
", ובהמשך, ומשאחיו, הוא המערער 2, אמר לו כי מדובר בהסתה לרצח, הסיר את הפרסום. עוד נטען, כי במספר רב של מועדים, אשר אינם ידועים למשיבה, שוטט המערער 1 באתרי אינטרנט המזוהים עם ארגוני טרור שונים. במהלך שיטוטיו באינטרנט, הוא השאיר הודעה באתר של ארגון הג'יהאד האסלאמי, לפיה הוא ישראלי ערבי מבאר שבע, היכול לסייע לארגון, וכן רשם את פרטיו לשם יצירת קשר עימו.
במסגרת האישום השני, נטען, כי בסמוך לחודש נובמבר 2012, קשר המערער 1 קשר עם שניים אחרים, ביניהם אביב, חייל בצה"ל (להלן:
אביב
), לגנוב נשק ותחמושת מבסיסי צה"ל, תמורת רווח כספי. בהמשך, ניסו השלושה לגנוב נשק מבסיס צה"ל בצריפין, כאשר המערער 1 המתין מחוץ לבסיס, אך הדבר לא עלה בידם.
על פי האישום השלישי, למחרת נסיון הגניבה, סיכם המערער 1 עם אביב, כי המערער 1 ישיג לו סם מסוכן מסוג חשיש. לאחר מכן,
מסר המערער 1 לאביב את הסם המסוכן, ובתמורה נתן אביב למערער 1, 100 כדורים לרובה מסוג 16-
m
. בסמוך לאחר מכן, במהלך חודש נובמבר 2012, קשר המערער 1 קשר עם אביב, לפיו אביב יגנוב כדורים לרובה 16-
m
מבסיס צבאי אליו יש לו גישה, וימסרם למערער 1 בתמורה לכסף וסמים, אותם יוכל להפיץ. בהתאם למוסכם, הוציא אביב מהבסיס הצבאי בצריפין כ-1,000 כדורים לרובה, והמערער הסתירם, יחד עם המערער 2, בדלי גדול במחסן ביתו. בעקבות האמור, הציע המערער 2 למערער 1 כי הם ירכשו רובה גנוב מסוג 16-
m
, בו ניתן יהיה לעשות שימוש באמצעות התחמושת שקיבלו מאביב. המערער 1 בירר מה עלותו של רובה גנוב ואף קָשר קֶשר עם אביב לגניבת רובה כזה לשם מכירתו, אלא שלבסוף לא בוצעה הגניבה לשמה נקשר הקשר.
האישום הרביעי מתייחס לאירוע שהתרחש בסמוך ליום 14.11.2012, במהלכו הרסו כוחות משולבים של משרד הפנים והמשטרה את ביתו של אחי המערערים, סלימאן, וזאת על פי צו להריסת מבנה שנבנה שלא כדין. בהמשך לכך, פנה המערער 1 אל המערער 2, וניסה לשדלו לפגוע ברכבת ובנוסעיה באמצעים שונים. בין היתר, תכנן המערער 1 לפגוע במסילת הרכבת על מנת שהרכבת תתהפך ותתנגש ברכבת נוספת, או לפגוע ברכבת עצמה. המערער 2 לא נעתר לבקשתו.
במסגרת האישום החמישי, נטען, כי המערער 1 חיפש באתרי אינטרנט שונים אחר הוראות להכנת חומרי נפץ ומטעני חבלה, והוריד למחשבו מידע מפורט, כיצד ובאילו חומרים ניתן להכינם. בהמשך, סיכם המערער 1 עם המערער 2 על ייצור חומרי נפץ ומטעני צינור על מנת להפחיד את כוחות המשטרה, הצבא או כוחות אחרים, במידה שאלו יבואו להרוס בתים של בני משפחתם או יתקרבו למשפחת המערערים. על פי המידע שבידם, רכשו המערערים חומרים להכנת מטעני החבלה, ופירקו חלק מהכדורים שהיו ברשותם, על מנת להשתמש באבק השריפה שבהם להכנת מטעני צינור. לאחר מכן, הכינו המערערים שני מטעני צינור וערכו ניסויים בפיצוצם ליד בתיהם. בנוסף, הכינו המערערים שני מטעני צינור קטנים, וגם בהם ערכו ניסויים, במהלכם נפצע המערער 2 באורח קל.
בהמשך, נעצר אח אחר של המערערים, והמערער 1 השליך את הצינורות שנותרו בביתו, לוואדי, על מנת למנוע את גילוים על ידי המשטרה.
5.
כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער 2, כולל שני אישומים, ונסמך על עובדות האישומים השני והחמישי לכתב האישום שהוגש נגד המערער 1, ואשר פורטו לעיל.
גזר דינו של המערער 1
6.
בית משפט קמא הדגיש בפתח גזר הדין, כי העבירות אשר בביצוען הודה המערער 1, שהינו יליד 1988, הינן חמורות ביותר בשל פגיעתן באינטרס המוגן של בטחון המדינה והציבור, כאשר העובדות המפורטות באישומים הראשון, הרביעי והחמישי הן בעלות היבט בטחוני מובהק. בהמשך, קבע בית משפט קמא מתחמי ענישה שונים לכל אחד מהאישומים, בהתאם לחומרת העבירות, לרמת הענישה המקובלת ולנסיבות הספציפיות בהן נעברו. כך, למשל, לגבי האישום הרביעי נקבע מתחם ענישה הנע בין 4 ל-6 שנות מאסר, ואילו לגבי האישום החמישי נקבע מתחם הנע בין 4 ל-7 שנות מאסר. לבסוף נקבע, כי מאחר שהמעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן בוצעו בסמיכות זמנים, ורובם ככולם חותרים תחת בטחון המדינה והציבור, יש לגזור על המערער 1 עונש אחד בגין כל חמשת האישומים.
באשר למידת העונש, נתן בית המשפט את דעתו לעובדה, כי המערער 1 הורשע בביצוע סדרה של מעשים, ולא במעשה חד פעמי; כי כל העבירות, למעט זו המפורטת באישום הראשון, בוצעו על ידי המערער 1 לאחר תכנון שנעשה ביחד עם אחרים; כי בבסיס כל העבירות עמד רצונו של המערער 1 לפגוע בבטחון המדינה והציבור או באנשי המשטרה והצבא; וכי המערער 1 הינו אזרח ישראלי, עובדה המקנה למעשיו חומרה יתרה. לאחר ששקל את שיקולי ההרתעה והמניעה, התייחס בית המשפט לשיקולים לקולה וביניהם: נסיבותיו האישיות של המערער 1; גילו הצעיר; העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי; והיותו נשוי ואב לתינוקת. לאחר זאת, השית בית משפט קמא על המערער 1 את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל.
גזר דינו של המערער 2
7.
בית משפט קמא בחן את עובדות האישום הראשון בו הורשע המערער 2, וקבע כי חלקו של המערער 2, שהוא יליד 1989, אינו שונה מהותית מחלקו של המערער 1, אשר הודה באותן עובדות, במסגרת האישום השלישי לכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו. אף שהמערער 2 לא השתתף בהוצאת התחמושת מהבסיס הצבאי, אלא רק החזיק את כדורי הרובה ברשותו, הדגיש בית משפט קמא, כי הוא אשר יזם, בהמשך, את קשירת הקשר לרכוש רובה גנוב, הגם שתוכניתו לא יצאה, לבסוף, אל הפועל. בית משפט קמא קבע, כי מתחם הענישה בנוגע לאישום זה ינוע בין 2.5 ל-5 שנות מאסר. בנוגע לאישום השני, הבהיר בית משפט קמא, כי המערער 2 השתתף בהכנת מטעני הצינור במטרה לפגוע בגורמים המופקדים על בטחון המדינה, ומשום כך יש לגזור עליו עונש חמור ומרתיע. נקבע, כי המתחם בגין אישום זה ינוע בין 4 ל-7 שנות מאסר. גם במסגרת גזר דין זה, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש להשית על המערער 2 עונש כולל בגין שני האישומים בהם הורשע, וזאת מהשיקולים המפורטים בגזר דינו של המערער 1.
בית משפט קמא נתן את דעתו לחומרת העבירות בהן הורשע המערער 2, אשר "
פונטציאל הפגיעה שלהן בציבור ובאנשי משטרה וצבא הינו גבוה
"; לריבוי המעשים, אשר המערער 2 ביצע יחד עם אחיו; למניע המשותף שעמד מאחורי ביצועם, והוא הרצון לפגוע בבטחון המדינה, ובשלום הציבור, ובכלל זה לפגוע באנשי המשטרה והצבא; ולעובדה כי גם המערער 2 הינו אזרח ישראלי. אל מול השיקולים לחומרה, פרט בית המשפט, כשיקולים לקולה, את נסיבותיו האישיות של המערער 2; את גילו הצעיר; ואת עובדת היותו נעדר עבר פלילי. לאחר שאיזן בין השיקולים השונים, השית בית משפט קמא על המערער 2 את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל.
המערערים אינם משלימים עם חומרת העונש שהושת עליהם, ומכאן הערעורים שלפנינו.
תמצית נימוקי המערערים
8.
בהודעת הערעור מטעם המערער 1, טען בא כוחו עו"ד ניר פיינר
, כי טעה בית משפט קמא כאשר השית על מרשו עונש זהה לעונש שנגזר על המערער בע"פ 7430/10
פלוני נ' מדינת ישראל
(5.2.2012) (להלן: עניין
פלוני
)), עונש אשר אושר על ידי בית משפט זה. זאת,
מבלי שבית משפט קמא אבחן בין המעשים שיוחסו למערער שם, למעשים, הפחות חמורים, בהם הורשע המערער 1 דכאן. עוד נטען, כי לצורך גזירת עונשו של המערער 1, היה על בית המשפט לשקול את העובדה, כי המערער 1 יסווג כאסיר בטחוני, ובמעמד זה, הוא לא יזכה לאפשרות של שיקום ממשי, ואף עשוי להקצין את עמדותיו, מאחר שהוא ישהה "
בסביבה אידואולוגית הקוראת לפגיעה בבטחון מדינת ישראל
". בנוסף, סבר בא כוחו של המערער 1, כי בית משפט קמא לא נתן משקל של ממש לנסיבותיו האישיות של המערער 1, ולכך כי כל מטרתו היתה "
להשיג רווח כלכלי ו'שחרור קיטור' כנגד הרשויות על פעולתן ופגיעתן במשפחתו וברכושה; הכל במטרה להפחיד בלבד
", וכי אין מדובר בפעיל טרור, אשר ביצע את המעשים מטעמים אידיאולוגיים. הסנגור הבהיר בנוסף, כי הערכאה הדיונית שגתה כשלא נתנה משקל ראוי לחרטתו הכנה של המערער 1, ולכך שהוא הודה בעובדות כתב האישום, וחסך זמן שיפוטי יקר. לאור האמור, נטען כי
היה
על בית משפט קמא להעמיד את עונשו של המערער 1 על הרף הנמוך של מתחמי הענישה, ולא כפי שנהג בנסיבות דנן.
9.
בא כוחו של המערער 2 עו"ד אבנר שמש
, טען בערעורו, כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספק להבדל המשמעותי בין מעשיו של המערער 2, אשר בוצעו על רקע פלילי, לבין מעשיו החמורים של המערער 1, המוגדרים כעבירות בטחוניות, דבר שצריך למצוא את ביטויו בעונשו של המערער 2. עוד נטען, כי בית המשפט שגה בכך שלא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער 2, ובעובדה כי זה נגרר לביצוע המעשים אחר אחיו הבכור. עוד טען הסנגור, כי כליאתו של המערער 2 לתקופה ממושכת, מבלי שנתקבל תסקיר מבחן בעניינו, עלולה לפגוע בסיכויי שיקומו, והוסיף כי בית משפט קמא לא זקף לזכותו במידה מספקת את הודאתו בעבירות שיוחסו לו, ואת העובדה שהוא הביע חרטה על מעשיו. לבסוף הודגש, כי בית משפט קמא לא שקל את העובדה כי גניבת הנשק, המפורטת באישום הראשון, לא בוצעה בפועל, וכי לא נעשה שימוש במטעני החבלה שהמערער 2 השתתף בהכנתם, על פי האישום החמישי. לאור האמור, טען בא כוחו של המערער 2, כי העונש שהושת על מרשו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע, ומכאן שיש לקבל את ערעורו ולהקל משמעותית בעונשו.
10.
במסגרת הדיון שנערך בפני
נו חזר בא כוח של המערער 1, עו"ד ניר פיינר
, על נימוקי הערעור שבכתב, וטען, תוך הפנייה לפסיקתו של בית משפט זה, כי רמת הענישה בעבירות דומות לאלו בהן הורשע מרשו, עומדת על 7-6.5 שנות מאסר בפועל. עוד הדגיש הסנגור, כי קבלת תסקיר בעניינו של המערער 1, טרם גזירת דינו, היתה מובילה, קרוב לוודאי, להקלה בעונשו, שכן ניתן היה להסיק מהתסקיר – לוּ הוגש כזה – כי הרקע לביצוע העבירות אינו אידיאולוגי – בטחוני, כפי שניתן היה להתרשם, לנוכח האמור באישום הראשון שבכתב האישום המתוקן.
אף סנגורו של המערער 2, עו"ד אבנר שמש
, סבר כי היה מקום לקבל תסקיר מבחן אודות מרשו, וחזר בתמצית על נימוקי הערעור שבכתב.
תגובת המשיבה
11.
באת כוח המדינה, עו"ד עדי צימרמן
, ביקשה כי נדחה את שני הערעורים שלפנינו. עו"ד צימרמן הבהירה, כי לאור ריבוי העבירות שביצע המערער 1; העונשים המירביים הקבועים בצידן; טיבן ואופיין של העבירות; העובדה שהעבירות בוצעו תוך קשירת קשר ותכנון שנעשה ביחד עם אחרים; המניע המשותף העומד בבסיסן, שהינו שנאה למדינה ורשויותיה ורצון לפגוע בכוחות הבטחון; והעובדה שלאורך תקופת פעילותו הארוכה של המערער 1 הוא לא חזר בו ממעשיו, על יסוד כל אלה אין מקום להתערב בעונש שהושת עליו. לעניין סיווגו של המערער 1 כאסיר בטחוני, הבהירה באת כוח המשיבה כי מדובר בעניין מנהלי, ובאשר לתסקיר המבחן, שלא נתבקש בהליך שהתקיים בפני
בית משפט קמא, סברה המשיבה, כי ספק אם היה בו כדי לשנות את התוצאה ולהביא להקלה כלשהי בעונש שהושת על המערער 1.
אשר למערער 2, נטען, כי הלה היה שותף פעיל למעשים המפורטים בכתב האישום שהוגש נגדו, ואין מדובר במי שנגרר אחר אחיו. עוד הבהירה עו"ד צימרמן, כי השתתפות המערער 2 בהכנת המטענים או הצעתו לגניבת הרובה, בעודו מודע ליתר מעשיו של המערער 1 ולכוונותיו, יש בהן כדי ללמד על מידת החומרה הגלומה במעשיו.
דיון והכרעה
12.
כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים או אם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, מושא הערעור (ע"פ 6971/13
עמרן נ' מדינת ישראל
(23.9.2014); ע"פ 4528/13
חלווה נ' מדינת ישראל
(22.9.2014); ע"פ 2734/14
אוזן נ' מדינתי ישראל
(13.8.2014)).
עוד ראוי לציין את גישתו המחמירה של בית משפט זה לעבירות בעלות היבט בטחוני, שתכליתן לערער את שלום הציבור ואת בטחון המדינה, ולפגוע בגורמים המופקדים על אכיפת החוק. נקבע, כי בעבירות מעין אלה, חומרת העבירה ופוטנציאל הנזק הגלום בה לשלום הציבור ולבטחונו מצדיקים ענישה קשה ומרתיעה, כאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, יינתן משקל פחות יותר במלאכת גזירת הדין (ע"פ 2937/13
טארק נ' מדינת ישראל
(27.7.2014); ע"פ 3577/12
פריח נ' מדינת ישראל
(23.7.2014)). מגמת ההחמרה בענישה חלה גם כשעסקינן בעבירות בנשק, וזאת גם כאשר מדובר בנאשמים צעירים בגילם (ע"פ 1768/14
גנאיים נ' מדינת ישראל
(22.7.2014); ע"פ 7781/12
פלוני נ' מדינת ישראל
(25.6.2013) או נעדרי עבר פלילי (ע"פ 6989/13
פרח נ' מדינת ישראל
(25.2.2014)).
ובחזרה לענייננו. לאחר שבחנתי את גזרי הדין שניתנו על-ידי בית משפט קמא, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בפני
נו, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את שני הערעורים, מאחר שאין בעונשים שנגזרו על המערערים, משום סטייה מהותית מרמת הענישה הראויה בעבירות כגון דא, וכך אציע לחברתי ולחברי לעשות.
13.
המערער 1 הורשע, במסגרת של חמישה אישומים, בביצוע מעל 10 עבירות שתכליתן לפגוע בבטחון המדינה, בבטחון הציבור, ובשלומם של גורמי אכיפת החוק במדינה. מלבד פרסום הודעות בפייסבוק בדבר הצורך בנקמה ובפגיעה באזרחי ישראל ובחיילי צה"ל, ביקש המערער 1 לסייע לארגון טרור; ביצע עבירות נשק חמורות (שתי עבירות שעניינן קשירת קשר לגנוב נשק מבסיס צבאי ולסחור בו, נסיון לגניבת נשק, והחזקת תחמושת שנגנבה מבסיס צבאי); הכין מטעני חבלה על מנת להרתיע את גורמי אכיפת החוק מפני הריסת בתי בני משפחתו, אשר נבנו שלא כדין; ודאג להשמיד את הראיות בנוגע לכך. זאת ועוד, המערער 1 ניסה לשדל את אחיו, המערער 2, לפגוע ברכבת על כל הנוסעים בה, וזאת בין היתר באמצעות פגיעה במסילת הרכבת, בתקווה שזו תוביל להתנגשות בין רכבות, ונקל לשער את מימדי האסון, לו תוכניתו הנפשעת של המערער 1 היתה יוצאת מהכוח אל הפועל.
בצידן של העבירות החמורות שלעיל, קבועים עונשים מירביים, הנעים בין 3 ל- 15 שנות מאסר לריצוי בפועל, דבר המלמד על גישתו המחמירה של המחוקק ביחס לעבירות אלה. בית משפט קמא פרט בגזר דינו את נסיבות הביצוע של כל עבירה ועבירה, התייחס למידת חומרתה וקבע את מתחמי הענישה ביחס לכל אישום בנפרד, תוך שהוא תומך את קביעותיו בפסיקה רלבנטית. טרם שגזר את הדין, נתן בית משפט קמא את דעתו גם לנסיבותיו האישיות של המערער 1, ונתן משקל להודאתו באשמה ולקבלת האחריות על מעשיו. כפי שיובהר בהמשך, נראה כי גם אם עונשו של המערער 1 נמצא על הצד הגבוה, אין עילה להתערבותנו, ובסופו של יום מדובר בענישה ראויה ומאוזנת.
14.
בא כוחו של המערער 1 השמיע מספר טענות הנוגעות לחומרת עונשו של המערער 1, ולהלן אתייחס בקצרה לעיקרן. בניגוד לטענתו של עו"ד פיינר, בית משפט קמא אבחן את פסק הדין שניתן בעניין
פלוני
, מהמקרה הנדון לפניו, בציינו כי המעשים המיוחסים למערער שם, הכוללים עבירה לפי סעיף 100 לחוק העונשין, חמורים יותר מאלו בהם הודה המערער 1. עיון בפסק הדין בעניין
פלוני
מעלֶה, כי במסגרת גזר הדין ניתן משקל של ממש לרקעו המשפחתי של המערער ולתרומתה הרבה של משפחתו לבטחון המדינה, ובין היתר מטעם זה, נגזרו עליו 11 שנות מאסר לריצוי בפועל, ולא מעבר לכך. ערעור שהוגש על-ידי המערער לבית משפט זה נדחה, ולפיכך אין בפני
נו תקדים המעיד על רמת הענישה הראויה והמקובלת בעבירות מסוג זה. עו"ד פיינר הפנה במסגרת הדיון לפסיקה נוספת בתחום עבירות הנשק ועבירות בטחוניות אחרות, ואולם לא מצאתי כי בפסיקה זו מדובר בעבירות זהות בכמותן ובאיכותן לאלו שבהן הורשע המערער 1. יצוין, כי פסקי הדין הנוספים אליהם הפנה הסנגור, במסגרתם נדחו ערעורי הנאשמים, אושרו העונשים שהושתו על המערערים בבית משפט קמא, ומשום כך אין בהם כדי לשמש תקדים מחייב באשר לרמת הענישה הראויה בנסיבות דנן. עוד ראוי להוסיף, כי בחלק מפסקי הדין מדובר בנסיבות שונות מאלו שהתבררו בעניינו של המערער 1 שלפנינו. כך, בע"פ 3397/09
סעיד נ' מדינת ישראל
(9.12.2009) קדם לגזר הדין הסדר טיעון בין הצדדים לעניין העונש; ובע"פ 5778/09
אבו סנימה נ' מדינת ישראל
(1.3.2010) נתן בית משפט קמא משקל לחלוף הזמן מאז בוצעו העבירות ולמעורבותו המוגבלת של המערער בביצוען.
אשר לטענה בדבר הצורך בהגשתו של תסקיר מבחן, מן הראוי להבהיר, כי בא כוחו הקודם של המערער 1 לא ביקש לקבל תסקיר מבחן בעניינו, טרם מתן גזר הדין, ולא ברור אם בקשתו היתה נענית בחיוב, לו פנה לבית משפט קמא בבקשה לקבלת תסקיר מבחן. לעיצומו של עניין, ספק רב בעיניי אם תסקיר מבחן, אשר אינו מוגש דרך קבע לבית המשפט בעבירות בטחוניות, היה מוסיף מידע בדבר כוונותיו ומחשבותיו של המערער 1, ומוביל, כטענת סנגורו, להקלה בעונשו. מניעיו של המערער 1 פורטו בכתב האישום המתוקן, ואף
שחלק מהעבירות בוצעו על מנת לנקום את הפגיעה הנטענת במשפחתו של המערער, אין בכך כדי לשנות מהעובדה, כי גם עבירות אלו כוונו נגד כוחות הבטחון והמשטרה, וכי רובן ככולן חתרו תחת בטחון המדינה ושלום הציבור, כפי שקבע בית משפט קמא. לפיכך, למסקנה כי העבירות בוצעו על-ידי המערער 1 על רקע אידיאולוגי יש אחיזה איתנה בעובדות כתב האישום בהן הודה.
לא נעלמה מעיניי טענתו של המערער 1 בדבר השלכות סיווגו כאסיר בטחוני על אפשרויות השיקום בין כותלי הכלא. יש להבהיר, לעניין זה, כי סיווגו של המערער 1 כאסיר ביטחוני הינו פרי החלטה מנהלית של רשות בתי הסוהר, בהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.05.00, ובמסגרתה עומדת לו האפשרות לבקש את שינוי הסיווג. ואולם, ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות, אין הכרח, לטעמי, כי סיווגו של המערער 1 כאסיר בטחוני יסתום את הגולל על אפשרויות שיקומו, כפי המצב היום. זאת, ככל שהמערער 1, שהינו כיום כבן 26 שנים, יגלה נכונות ליטול חלק בתוכנית טיפולית-שיקומית, הרלבנטית למצבו (ראו, לעניין זה, ע"פ 3702/14
פלוני נ' מדינת ישראל
, פסקה 12 (28.9.2014), שם הבעתי את דעתי כי יש לבחון את שינוי התפיסה לפיה נאשמים קטינים שהורשעו בעבירות בטחוניות ומסווגים כאסירים בטחוניים, אינם יכולים להשתלב בתוכניות שיקומיות בתקופת מאסרם. כמו כן, ראוי להפנות לדברי השופט
א' רובינשטיין
לעניין אפשרות שיקומם של אסירים בטחוניים קטינים ובגירים צעירים, שנאמרו במסגרת ע"פ 3528/14
בכיראת נ' מדינת ישראל
,
פסקה יב (22.9.2014), ובע"פ 4682/11
פלוני נ' מדינת ישראל
פסקה יט-כ (9.1.2012)). יחד עם זאת, השאלה אם ניתן לשלב את המערער 1 בהליכי שיקום בתקופת מאסרו, אינה מצדיקה התערבות בגזר הדין שהושת עליו.
15.
סיכומם של דברים, לא מצאתי כי יש מקום לקבל את ערעורו של המערער 1 על חומרת העונש, מאחר שעונשו אינו חורג באורח מהותי ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות, גם אם, כאמור, עומד העונש על הצד הגבוה.
16.
למסקנה זהה הגעתי גם באשר לערעורו של המערער 2. אינני סבור כי בית משפט קמא טעה, כטענת הסנגור, שעה שייחס למרשו חלק מרכזי בביצוע העבירות בהן הורשע. זאת, לנוכח העובדה כי הוא זה שהציע למערער 1, במסגרת האישום הראשון, לרכוש רובה שייגנב ויוצא מרשות הצבא, וזאת לאחר שהחזיק בתחמושת גנובה בכמות בלתי נתפסת של כ-1,000 כדורים. בנוסף, היה המערער 2 שותף מלא להכנת מטעני הצינור ולהשמדת הראיות בקשר לכך, במסגרת האישום השני.
המדובר בעבירות חמורות, שפגיעתן רעה באינטרסים חיוניים של בטחון המדינה ושלום הציבור, ובצידן עונשים מירביים הנעים בין 3 ל-15 שנות מאסר. עונשו של המערער 2, הכולל רכיב של 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. כך, בע"פ 9253/11
מדינת ישראל
נ' יאדגרוב
(25.11.2012) הושתו על המערער בבית המשפט המחוזי, לאחר שהודה במיוחס לו, חמש שנות מאסר בפועל בגין ביצוע עבירה בודדת של ייצור נשק. המערער דשם ייצר בביתו מטען חבלה שמולא בחומר נפיץ ובעשרות ברגים, והטמין אותו ברחוב בחוצות העיר. בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה, והחמיר בעונשו של המערער, אשר כבר ריצה בעבר עונש מאסר של 7 שנים בגין ביצוע עבירות בנשק, לשש וחצי שנות מאסר. בע"פ 8717/06
טולידו נ' מדינת ישראל
(18.2.2008), הורשע המערער בהכנת רכיבים המשמשים לייצור מטען חבלה והחביאם בשיחים סמוך לחניית בניין. למרבה המזל, אזרחים ערניים גילו את אמצעי הלחימה, והביאום למשטרה. המערער שם הורשע בעבירות של נשיאת נשק, החזקת נשק בלא רשות והכנת חומרים מסוכנים, בגינם נגזרו עליו חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, ובנוסף הופעל, במצטבר, עונש מאסר על תנאי בן שנה. בית משפט זה סבר, כי אין מקום להתערב בעונש המאסר שהושת על המערער, אך החליט להקל עמו במידה מסויימת בקובעו כי מחצית מעונש המאסר המותנה שהופעל במצטבר, ירוצה בחופף לחמש שנות המאסר, כך שבסך הכל ירצה אותו מערער עונש של חמש וחצי שנות מאסר בפועל. על רקע הפסיקה המפורטת לעיל, ובשים לב לעובדותיו הספציפיות של כתב האישום שלפנינו, אינני רואה מקום להתערב בחומרת העונש שהושת על המערער 2.
17.
אשר ליתר טענותיו של המערער 2, יש להבהיר כי בית משפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער 2, אשר גם בעניינו לא התבקש תסקיר מבחן, טרם שנגזר דינו. כמו כן, יש לדחות את טענת הסנגור, לפיה ראוי להקל עם מרשו, משום שקשירת הקשר לגניבת הנשק או השימוש במטעני הצינור נגד כוחות המשטרה והבטחון, לא יצאו מהכוח אל הפועל. אין צריך לומר, כי לוּ תוכניותיו של המערער 2 היו מתממשות, הרי שכתב האישום היה מייחס לו עבירות חמורות בהרבה, אשר, מן הסתם, היו מובילות לענישה קשה הרבה יותר.
בניגוד לטענת המערער 2, אינני סבור כי ראוי היה ליצור פער רחב יותר בין העונש שנגזר עליו לבין עונשו של
המערער 1, דבר המחייב את התערבותו של בית משפט זה, לשם הקלה בעונשו של המערער 2. ככל שמדובר בטענה הנסמכת על כלל אחידות הענישה, הלכה היא כי כלל זה אינו חזות הכל, ועל בית המשפט לשקול בכובד ראש את הנסיבות המיוחדות של העבירה ואת נסיבותיו של הנאשם שלפניו, טרם שיגזור את דינו (ע"פ 7287/13
סידאוי נ' מדינת ישראל
(23.9.2014); ע"פ 7000/13
אמויאל נ' מדינת ישראל
(29.6.2014)). כך עשה בית משפט קמא בענייננו, בגוזרו את דינם של שני האחים, ופסק הדין, אליו הפנה בא כוח המערער 2 (ע"פ 2456/11
אבו סעלוק נ' מדינת ישראל
(9.6.2013)), אינו מוביל למסקנה כי יש להקל בעונשו.
18.
אשר על כן, ומשלא נתגלה כל משגה בגזרי הדין שניתנו על-ידי בית משפט קמא באופן המקים עילה להתערבותנו, אמליץ לחברתי ולחברי לדחות את שני הערעורים.
ש
ו
פ
ט
המשנָה
לנשיא:
אני
מסכימה
.
המשנָה
לנשיא
השופט צ' זילברטל
:
אני
מסכים
.
ש
ו
פ
ט
הוחלט
כאמור
בפסק
דינו
של
השופט
א' שהם
.
ניתן היום, כ"ה בתשרי התשע"ה (19.10.2014).
המשנָה לנשיא
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
14017870_i04.doc
הג
+יא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
עפ בית המשפט העליון 1787/14 מחמוד אבו קוידר, סמאח אבו קוידר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 19/10/2014)