פסקי דין על רחל זרד | פסקי דין על ציפורה אליהו (זזון)

40841-05/11 תאמ     07/10/2014




תאמ 40841-05/11 רחל זרד נ' ציפורה אליהו (זזון)








בית משפט השלום בצפת



תא"מ 40841-05-11 זרד נ' אליהו (זזון)


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג


תובע
ת

רחל זרד


נגד


נתבע
ת

ציפורה אליהו (זזון)




פסק דין


1.
בפני
תביעה כספית בסכום של 50,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מרטיבות וחדירת מים לדירתה ברח' הורדים 39, דירה מס' 5, בקרית שמונה (להלן: "הדירה"). לטענת התובעת, הרטיבות נגרמה כתוצאה מחדירת מים מדירת הנתבעת – דירה מס' 7, בקומה מעל.


התובעת טענה כי למרות שהנתבעת הציגה מצגים כאילו פעלה לתיקון הרטיבות, לא תוקנה הרטיבות. התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת מיום 29.3.11 לעניין הרטיבות הנטענת וכן הצעת מחיר לעבודות איטום למניעת הרטיבות.


הסעדים שנתבעו ע"י התובעת הינם פיצוי כספי בסך 2,000 ₪ בגין עלות הבדיקה, פיצוי בגין נזקים בריאותיים, תיקונים וירידת ערך הדירה בסך 48,000 ₪. כן נתבקש צו המורה לנתבעת לתקן את נזילות וחדירות המים מדירתה.

2.
הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות, שכן התובעת כבר מכרה את זכויותיה בדירה. בנוסף טענה הנתבעת כי מיד עם פניית התובעת אליה נבדקה התלונה ע"י חברת הביטוח מטעמה של הנתבעת, אשר קבעה כי אין ליקוי בצנרת הנתבעת. בהמשך, ביצע ביום 17.12.10 איש מקצוע מטעמה של הנתבעת עבודות איטום במרפסת.
לטענת הנתבעת, מאחר שלמרות האמור התלוננה התובעת שוב על בעיית רטיבות, ביצע קבלן נוסף טעמה של הנתבעת, בשם גבי צ'רנואבסקי ,תיקון נוסף אשר כלל הרמת מרצפות במרפסת הנתבעת, זיפות בשלבים וזאת בעלות של 3,500 ₪.

הנתבעת טענה, כי לאחר עבודת איטום זו, לא הייתה קיימת עוד רטיבות בדירת התובעת שמקורה בדירתה.


עוד הפנתה הנתבעת לכך שחוות הדעת שצרפה התובעת התייחסה לעלות התיקונים בדירת הנתבעת, אך לא התייחסה לנזקים בדירת התובעת עצמה.
הנתבעת טענה כי אם הייתה בעבר רטיבות בדירת התובעת, היא לא נבעה מדירתה והכחישה את רשלנותה הנטענת.

3.
בהתאם להסכמת הצדדים מיום 11.7.12, מונה המהנדס יאיר בן עמי כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"),לבדיקת טענות הצדדים בעניינים שבמומחיות.


בהתאם להודעת המומחה מיום 1.12.12, לאחר ביקור שערך במקום נדרשה בדיקה יסודית נוספת ע"י מומחה עם מכשירי עזר יעודים לגילוי מיקום ומצב רטיבות/נזילה, אם קיימת (להלן: "המומחה לענייני רטיבות"). בהתאם להסכמת הנתבעת לשאת בעלות הבדיקה הנוספת כמימון ביניים, נשאה הנתבעת בעלות בדיקת המומחה לענייני רטיבות (כאשר בשכ"ט המומחה נשאו הצדדים בחלקים שווים).


עפ"י חוות דעת המומחה ובעקבות העובדה שהמומחה לענייני רטיבות לא מצא עקבות רטיבות בכל חלל תקרת הדירה, לא מצא המומחה, כל ליקוי הקשור בנזילות, או חדירת מים מדירת הנתבעת לדירת התובעת. חוות הדעת של המומחה לענייני רטיבות – מר רוזנטל אריה צורפה לחוות דעת המומחה. יצוין כי עפ"י חוות דעת רוזנטל לא נמצאו עקבות של רטיבות בכל חלקי דירת התובעת. למרות זאת המליץ על תחזוקה מונעת בדירת הנתבעת.


בקשת התובעת להחלפת המומחה ומחיקת חוות הדעת, נדחתה בהתאם להחלטת כב' הרשמת מיום 18.8.13, אשר קבעה כי אין בנטען כדי להוות סיבה מספקת עפ"י ההלכה הפסוקה, להחלפת מומחה.

4.
מטעם התובעת העידה התובעת וכן מונח בפני
י תצהירה של גב' כוכבה אלגלי ,אשר התגוררה עם התובעת בדירת התובעת והצהירה כי הייתה מצויה בדירת התובעת רטיבות וחדירת מים אשר נבעה, לטענתה, מדירת הנתבעת. הנתבעת ויתרה על חקירתה של כוכבה. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת.

דיון:
5.
לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני
י והתרשמתי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, למעט זכאות התובעת להחזר הוצאותיה עבור חוות הדעת שהגישה.


בהתאם לחוות דעת המומחה אשר ביקר בנכס פעמיים, פעם שניה ביחד עם המומחה לאיתור נזילות אשר ברשותו כלים מתאימים, לא נמצאו עקבות רטיבות בכל חלקי תקרת דירת התובעת. לפיכך, לא מצא המומחה כל ליקויי הקשור בנזילות, או חדירת מים, מדירת הנתבעת לדירת התובעת.


למרות שבקשת התובעת להחלפת המומחה ומחיקת חוות הדעת נדחתה ע"י כב' הרשמת, לא ביקשה התובעת לחקור את המומחה, או את המומחה לענייני רטיבות ואף לא מצאה לנכון להפנות למי מהם שאלות הבהרה.


הקביעה האם קיימת רטיבות בדירת התובעת במועד הביקור (שהיה כאמור בחוות הדעת ביום 20.2.13), אם לאו, הינה שאלה שבמקצועיות. מבקשת המומחה לעריכת בדיקה ע"י מומחה רטיבות אשר ברשותו כלים לזיהוי רטיבות, עולה כי על מנת לוודא ממצאים לעניין רטיבות, נדרשה אף בדיקה בעזרת כלים כאמור וממצאיה היו כי לא נמצאה רטיבות. קביעה זו שבמומחיות לא נסתרה בכל דרך שהיא. בעניין זה אדגיש כי חוות הדעת שצרפה התובעת לתביעה
כלל אינה בפני
י שכן, בהתאם לתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד, משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין, לא רשאים עוד הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם ואף חוות הדעת שהגישו קודם למינוי המומחה, יראו אותן כאילו לא נתקבלו כראיה.

מאחר שהתובעת לא ביקשה לחקור את המומחה (או לחילופין את המומחה לענייני רטיבות אשר ביצע את הבדיקה באמצעות כלים מקצועיים למדידת רטיבות), הרי קביעה זו שבמומחיות, על פיה במועד הבדיקה לא נמצאה רטיבות, לא נסתרה.

6.
הלכה הינה שברגיל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה שמונה על ידו, וזאת כל עוד לא הוטל בהם ספק:

"המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין מומחיות והידע המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים – היבטים דיוניים ומהותיים"), וכן ראה ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ. תשלו"ז השקעות והחזקות 2010 [פורסם בנבו]:

"יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני
בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני
בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפני
ו, יאמץ את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן".


כאמור, במקרה דנן, בהעדר חקירת המומחה ובהעדר הפניית שאלות המטילות ספק באופן עריכת הבדיקה, או בכלים למדידת רטיבות בהם נעשה שימוש, או כיוצ"ב, לא הטילה התובעת כל ספק בקביעה המקצועית המונחת לפני. לפיכך, אני מקבלת את קביעת המומחה על פיה, בעת בדיקתו לא נמצאה רטיבות בדירת התובעת ולכן, לא נמצא גם ליקוי הקשור לנזילה, או רטיבות מדירת הנתבעת.

7.
יחד עם זאת, אף אחד מהצדדים לא הפנה למומחה שאלות הבהרה ביחס למצב האפשרי קודם לבדיקה, או לחקרו ביחס לאפשרות כי בעבר הייתה קיימת רטיבות בדירת התובעת שנבעה מדירת הנתבעת. לפיכך, בהעדר חוות דעת, או התייחסות כלשהיא לעניין זה(שהרי חוות דעתו הקצרה ביותר של המומחה התייחסה רק לכך שבעת הבדיקה לא נמצאה רטיבות לכן לא יכול היה למצוא ליקוי),הרי לגבי המצב בעבר, לא נותר לביה"מ אלא להכריע בהתייחס לעדויות שנשמעו.
בעניין זה, שוכנעתי כי בעבר אכן הייתה בדירת התובעת רטיבות שנבעה מדירת הנתבעת: ראה עדות הנתבעת כי היא וגיסה ראובן ראו רטיבות זו (עמ' 5 שורה 16-19) וכן ראה הודאת הנתבעת בחקירתה בדיון מיום 19.6.12 (ע"מ 4 שורה 13),שם הודתה במפורש כי הרטיבות נבעה מבעיה במרפסת דירתה:
"ש. זאת אומרת שאת מסכימה
שהרטיבויות שהיו אצל רחל בדירה נגרמו מבעיה שהייתה
אצלך במרפסת?
ת. כן. עובדה שלא ישבתי בחיבוק ידיים"
(הדגשה שלי ר.א).

בנוסף, העובדה שבוצעו ע"י הנתבעת תיקונים בדירתה למניעת חדירת מים והעובדה שבעת בדיקת המומחה מטעם ביהמ"ש, לא נמצאה עוד רטיבות, מביאות למסקנה כי אותם תיקונים שנעשו אכן עזרו ופתרו את בעיית הרטיבות, שכן כאמור, לאחר ביצועם אין עוד רטיבות בדירת התובעת. בעניין זה אציין כי בניגוד לנטען בסיכומי ההשלמה של הנתבעת, לא עצם הסכמתה של הנתבעת לביצוע התיקונים היא שמביאה למסקנה כי הרטיבות נבעה מדירתה, אלא העובדה שתיקונים אלו פתרו את בעיית הרטיבות, מלמדת כי הרטיבות נבעה ממרפסת הנתבעת בה בוצעו התיקונים. זאת, בתוספת הודאת הנתבעת עצמה כאמור, מצביעים על כך שהרטיבות שהייתה בעבר נבעה מדירתה. אכן הנתבעת ביצעה תיקון גם בגג. אולם, תיקון זה הרי לא פתר את הבעיה והתיקונים האחרונים שנעשו היו במרפסת הנתבעת.

8.
מאחר שלא הוכח שכיום קיימת רטיבות ונזילות ואף מאחר שהתובעת כבר אינה בעלת הדירה, דינו של הסעד למתן צו עשה לתיקון הנזילות וחדירת המים להידחות.


האם זכאית התובעת לנזקים הנוספים שנתבעו?

נזקים בריאותיים – ע"פ תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד, על מנת להוכיח עניין שברפואה, על בעל דין לצרף לכתבי טענותיו, תעודת רופא, או חוות דעת רפואית. לא רק שהתובעת לא צרפה חוות דעת רפואית בעניין הפגיעה בבריאות ביתה, אשר סבלה, לטענתה, מהחרפה במחלת האסטמה כתוצאה מהרטיבות, אלא שהתובעת אף לא חזרה על טענה זו בתצהירה (העלתה באופן כללי בלבד את הטענה כי הרטיבות מהווה סכנה לבריאות) ואף לא טרחה להעיד את ביתה בעניין. הגם כאמור ממילא, ללא חוות דעת רפואית, לא ניתן היה לקבוע כי הרטיבות גרמה לאי אלו נזקים בריאותיים.



נזקים ממוניים - התובעת צירפה אומנם הצעת מחיר לאיטום לצורך מניעת הרטיבות. אולם כאמור, ע"פ קביעת המומחה אותה מצאתי לאמץ, הרטיבות כבר תוקנה ולכן הצעה זו אינה רלוונטית עוד. התובעת לא טענה ולא צירפה כל ראיה לנזקים ממוניים שנגרמו לה כתוצאה מהרטיבות בטרם הופסקה, כגון עלות סיוד, אם וככל שנערך בדירתה, וכיוב'.


ירידת ערך הדירה- גם בעניין זה, התובעת לא צרפה כל ראיה להוכחת טענתה והיא הועלתה על דרך הסתם ובעלמא. ברי כי טענה לירידת ערך היא טענה המצריכה חוות דעת שמאית לעניין עצם ירידת הערך. לכל הפחות משנמכרה הדירה, הייתה התובעת צריכה לצרף ראיה לעניין שווי השוק של הדירה בעת מכירתה וביחס לתמורה שהתקבלה בעת מכירתה. התובעת לא רק שלא צרפה כל ראיה בעניין, אלא שאפילו לא מצאה לנכון לפרט מה התמורה בעדה נמכרה הדירה.


ההלכה הינה כי אין די בהוכחת עצם קיומו של נזק והיה על התובעת להוכיח את גובה הנזק. בעניין זה אפנה לדברי בית המשפט בע"א 294/92 חיה דרוק נ. אליאסיאן פ"ד מ"ז (3) 23: "...כמו כן הגישה הרווחת היא כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. לעניין זה ראה למשל דברי השופטת בן פורת בע"א 638/84 קאסם נ. עו"ד יואל, מנהל עיזבון המנוחה וילהלמינה מטוסיטן ואח' וערעור שכנגד [פורסם בנבו] {5}, בעמ' 688...".

במקרה דנן, לא רק שהתובעת לא הוכיחה את שיעורי הנזקים הממוניים, אלא שהיא אף לא הוכיחה את עצם קיומם – לא צרפה כל ראיה לירידת ערך בפועל (שהרי הדירה כבר נמכרה וניתן לדעת האם כתוצאה מהרטיבות
שהייתה בעבר נמכרה בשווי פחות משווי השוק שלה).התובעת אף לא טענה ולא פרטה כל נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהרטיבות בעת שהייתה בעלת הדירה. ברי כי כיום, משהדירה שוב אינה בבעלותה של התובעת, אין עוד רלוונטיות לנזקים אלו, ככל שהתובעת לא נשאה בהם בעבר, גם אם היו נטענים.


בהערת אגב אציין, כי התובעת לא תבעה פיצוי בגין עגמת נפש ולכן אינה זכאית לפיצוי בראש נזק זה. בעניין זה אבהיר, כי הפכתי וחיפשתי בכתב התביעה ובתצהיר התובעת ואולם כאמור, לא מצאתי טענה לפיצוי בגין רכיב נזק זה וראה בסעיף 24 לתביעה שם הוזכרו רק נזקים בריאותיים וכלכליים, אך לא נזקים בלתי ממוניים או עגמת נפש. ביה"מ אינו רשאי לפסוק סעד שלא נתבע.לפיכך, משנתבעו רק נזקים ספציפיים שלא הוכחו, דין התביעה בגינם להידחות.


9.
הנה כי כן, ההוצאה היחידה שנגרמה לתובעת, הינה בגין עלות חוות הדעת שצרפה לתביעתה (יצוין שגם אסמכתא לתשלום עלותה ,כגון חשבונית מס או קבלה, לא טרחה התובעת לצרף ואולם, משהנתבעת לא כפרה בסיכומיה בסכום עלות זו, אקבל טענת התובעת כי העלות עמדה ע"ס 2,000 ₪).

אציין כי מפרוטוקול הדיון מיום 19.6.12 עולה כי הנתבעת הודתה מפורשות
שהתובעת מסרה לה עותק מחוות הדעת (ע"מ 5 שורה11) וכי אותה חוות דעת אף נמסרה לאנשי מקצועה מטעמה של הנתבעת אשר באו לבצע תיקונים (ע"מ 5 שורות 16-17:"ש. אני מניח שחוות הדעת מסרת לאנשי מקצוע שבאו לתקן.
ת.כן אפילו פגש את הקבלן שעשה את השיפוץ"
).
אמנם חוות הדעת הינה מ-3/11 בעוד שהנתבעת טענה כי התיקון המקיף נעשה ב-2/11,אלא שגם בעניין זה הסבירה הנתבעת עצמה כי :"תוך כדי עבודה אמרו שצריך לעשות כך וכך צריך לעשות" הנתבעת אף אישרה כי התיקונים בוצעו בהתאם לאמור בחוות הדעת (ע"מ 6 שורות 1-11). מעדות זו של הנתבעת עצמה עולה כי גם אם עיקר התיקון נעשה, או החל, ב2/14 ,הרי לאחר חוות הדעת, נמשך או הושלם התיקון, שאחרת מדוע טענה כי חוות הדעת נמסרה לאנשי המקצוע שבאו לתקן וכי התיקונים נעשו בהתאם לחוות הדעת??!

10.
יחד עם זאת כתוצאה מהגשת התביעה בטענה כי הרטיבות לא תוקנה, טענה אשר כמפורט לעיל נדחתה על ידי ולא היה כל מקום להגשת התביעה בגינה,
נגרמו לנתבעת הוצאות תשלום למומחים בסך 3,579 ₪ (1,170 ₪+2,000 ₪+409 ₪),אשר על התובעת לפצותה בגינן.


אני מוצאת להוסיף כי בנסיבות מן הראוי היה שהצדדים היו מגיעים להסדר מיד לאחר קבלת חוות דעת מומחה ביה"מ ולא מגדילים הוצאותיהם.

לאחר קיזוז הוצאות התובעת לתשלום עבור חוות הדעת מטעמה, מהוצאות הנתבעת בגין הגשת התביעה בטענה כי הרטיבות לא תוקנה וההוצאות למינוי מומחה מטעם ביה"מ, התוצאה היא שעל התובעת לשלם לנתבעת הפרש הוצאות בסך של 1,579 ₪ (3,579-2,000).


בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב אף אחד מהצדדים ביתר הוצאות ההליך, לרבות שכ"ט באי כוחם.


סוף דבר, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת את יתרת ההוצאות כמפורט לעיל בסך של 1,579 ש"ח. סכום זה ישולם ע"י התובעת לנתבעת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.









ניתן היום,
י"ג תשרי תשע"ה, 07 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 40841-05/11 רחל זרד נ' ציפורה אליהו (זזון) (פורסם ב-ֽ 07/10/2014)