38294-05/11 א     30/09/2014




א 38294-05/11 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות נ' לילי שרה פתחה








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 38294-05-11 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות
נ' פתחה


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
לימור ביבי-ממן


תובעים

חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות


נגד


נתבעים

לילי שרה פתחה




פסק דין
חלקי

לפניי תביעה לסילוק ידה של הנתבעת מדירת מגורים המצויה בניהול התובעת וכן לתשלום דמי שימוש ראויים.
מבוא
- העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
1.
התובעת: "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לדיור, לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב – הינה חברה ממשלתית ציבורית המוסמכת בין היתר לנהל נכסים לצורך מתן פתרונות דיור לזכאים על פי קריטריונים אותם קבע משרד הבינוי והשיכון.

2.
בבעלות התובעת דירה בת שני חדרים הנמצאת בקומה שנייה, ברחוב בושם 74/6 תל אביב והידועה גם כחלק מחלקה 123 בגוש 6137 (להלן – "הדירה").

3.
הדירה נשוא התביעה הושכרה ע"י התובעת להורי הנתבעת – ה"ה אברם פתחה ז"ל והגב' פתחה אולגה ז"ל (להלן – "הדיירת החוזית" או "המנוחה") וזאת בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת אשר נחתם ביום 10.12.08.

4.
אין חולק כי לאחר פטירת אביה של הנתבעת, המשיכה אמה המנוחה של הנתבעת להתגורר בדירה וזאת עד לפטירתה ביום 29.1.09.

5.
לאחר פטירתה של המנוחה, פנתה הנתבעת וביקשה מהתובעת להקנות לה זכות שכירות במושכר כדיירת ממשיכה וזאת על פי נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים של משרד הבינוי והשיכון מיום 1.8.09 (להלן – "הנוהל") ובהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן – "החוק").

6.
בקשתה של הנתבעת נדחתה בהחלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון מיום 22.8.10.

7.
הנתבעת ממשיכה להחזיק בדירה במועד הגשת כתב התביעה וכיום.
טענות הצדדים:
8.
כטענת סף טוענת התובעת כי החלטת הוועדה העליונה מיום 22.8.10 אינה נתונה לביקורת בית משפט זה ומשכך, משקבעה הוועדה כי הנתבעת אינה דיירת ממשיכה, הרי שקביעתה זו מחייבת את בית המשפט.
לחילופין ובהשלמה מוסיפה התובעת וטוענת כי, הנתבעת אינה דיירת ממשיכה בהתאם לחוק ולנוהל וזאת הואיל ולא התגוררה בדירה בשלוש השנים אשר קדמו לפטירת המנוחה. בכלל זה, לטענת התובעת, בביקורי מעגל אשר נערכו בשנים 2007 ו-2008 התברר כי הנתבעת אינה מתגוררת בדירה. בנסיבות אלו, לטענת התובעת, בדין נדחתה בקשתה של הנתבעת להקניית זכויות ממשיכות בדירת המנוחה. כיוון שכך, לטענת התובעת, הנתבעת מחזיקה בדירה שלא כדין, ללא רשות ובניגוד לרצונה של התובעת.
בנסיבות אלו, לטענת התובעת, יש להורות על סילוק ידה של
הנתבעת מהדירה.
זאת ועוד, לטענת התובעת, בגין פרק הזמן מחודש לאחר מועד פטירתה של המנוחה, מועד בו התחילה הנתבעת להחזיק בדירה שלא כדין (1.3.09) ועד למועד הגשת כתב התביעה, על הנתבעת לשלם שכ"ד ראוי וזאת בסך כולל של 71,802 ₪.

9.
הנתבעת מנגד טוענת כי החלטת הוועדה העליונה נתונה לביקורת בית משפט זה וזאת כסמכות שבגררא במסגרת תביעת פינוי ובהתאם לפסיקה ענפה בנושא.
לגופן של טענות, טוענת הנתבעת, כי התגוררה בדירה במשך שנים רבות קודם לפטירתם של הוריה, בכלל זה ובפרט טוענת הנתבעת כי התגוררה בדירה משנת 2006 ואילך. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, גם בשנים בהן לא התגוררה בדירה – בין השנים 1998-2006 היא התגוררה בסמיכות להוריה והמשיכה לשמור על זיקה ממשית לדירה. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת, הינה דיירת ממשיכה בהתאם לדין.
לחילופין ובהשלמה, באשר לתביעה הכספית, טוענת הנתבעת כי התביעה הכספית לא הוכחה כנדרש ובכלל זה ראשית, שיעור החוב הכספי מבוסס על תחשיבים המשקפים שכירות בשוק הפרטי ולא שכירות סוציאלית ויתרה מכך התחוור כי חוות הדעת אשר הובאה בתמיכה לסעד הכספי, דינה פסלות.
בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על שני סעדיה.


דיון והכרעה:
10.
במסגרת דיונים אשר התקיימו בפני
בית המשפט, העיד מטעם התובעת מר אלי שחר המשמש כאחראי על נושא האיכלוס והזכאות בתובעת, מר הוד מרגולין אשר ביצע בעבור התובעת ביקורי מעגל ומר אהרון בוץ, שמאי אשר ערך חוו"ד בעבור התובעת. מטעם הנתבעת העידו, הנתבעת בעצמה, מר יונתן דני אשר התגורר בשכנות למנוחה עד לשנת 2012 ומר שרעבי גדעון אשר התגורר בשכנות למנוחה עד לשנת 2010 ושימש כחבר בוועד הבניין המשותף.

11.
אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את הטענות והראיות כפי שהונחו בפני
י, הנני סבורה כי הנתבעת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בנוהל לדייר ממשיך ומשכך כי יש להורות על סילוק ידה של הנתבעת מהדירה.

12.
יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, בכל הנוגע לסעד הכספי – הנני מוצאת לקיים, טרם הכרעה, דיון תזכורת במעמד הצדדים בתוך כ-
60 יום מהיום, מועד אשר יחול לאחר מועד פינוי הדירה על ידי הנתבעת כפי שיקבע על ידי.

התביעה לסילוק יד:
13.
הצדדים אינם חלוקים בשאלת תחולתם של החוק והנוהל מיום 1.8.09, על יחסי הצדדים ובכלל זה, אינם חלוקים כי השאלה האם מחזיקה הנתבעת בדירה כדין אם לאו, הינה פועל יוצא של השאלה האם הינה "דיירת ממשיכה" בהתאם לחוק ולנוהל .

14.
טרם אתייחס לטענות לגופן, הנני מוצאת לציין כי אינני מוצאת לקיים דיון ולקבוע מסמרות בשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה להעביר את החלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון תחת שבט ביקורתו וזאת בנסיבות בהן ממילא אין בהחלטתי משום התנגשות עם החלטה זו, הואיל והנני סבורה כי אמנם הנתבעת אינה דיירת ממשיכה בהתאם לדין.

15.
סעיף 1 לחוק, קובע ומגדיר בין היתר מי הוא "דייר ממשיך
:
:
"
בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הורהו ומי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי
".

16.
בהתאם לסעיף 2.10 לנוהל דייר ממשיך הוא מי שעומד בכל התנאים להלן:
א.
הינו קרוב משפחתו של הדייר החוזי שנפטר לרבות בנו בתו, נכדו, נכדתו או הורהו.
ב.
גר לפחות שלוש שנים ברציפות עם הדייר החוזי בסמוך לפטירתו או לפני שעבר למוסד סיעודי. במסגרת הנוהל נקבע מפורשות כי הרציפות אינה נגרעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות במהותן כגון שירות מילואים או אשפוז לטיפול רפואי.
ג.
הדייר הממשיך וקרובו עונים להגדרת חסרי דירה וזאת 5 שנים לפני פטירת הדייר החוזי או לפני כניסתו למוסד סיעודי וגם לאחר מכן.

17.
הצדדים אינם חלוקים כי הנתבעת עומדת בקריטריונים א' ו-ג' לעיל. המחלוקת ביניהם נסבה על השאלה האם גרה הנתבעת לפחות שלוש שנים ברציפות עם המנוחה, היא הדיירת החוזית.
כבר בפתח הדברים אציין, באשר לשאלה במחלוקת כי, בהתאם לפסיקה,
נטל השכנוע מוטל על מי שדורש זכויות של "דייר ממשיך", ואם לא עלה בידו לעשות כן– אין הוא זכאי להחזיק במושכר. (ראו
ע"א (מחוזי ת"א) 2054/01
עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ואחניש
(12.2.05) (להלן:"

פסק דין
סוליקה"), וכן ד. בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהדורה שנייה, עמ' 348(2)).

18.
במסגרת

פסק דין
סוליקה, בחן בית המשפט המחוזי את הדיבור "התגורר עם הזכאי בדירה" המופיע בחוק ובנוהל וזאת, בשים לב לדברי ההסבר לחוק, מהם עולה כי מדובר בחוק שתכליתו סוציאלית, המאפשר לזכאי או לדייר הממשיך לקבל לידיו דירה בתנאים נוחים ומיוחדים ולהביא ע"י כך לביסוסם הכלכלי המינימלי והכל בתנאי שאין בבעלותם דירה אחרת. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי:
"יש לפרש את התיבה "התגורר עם הזכאי בדירה" פירוש דווקני וליתן לקרוב משפחה של זכאי זכויות אם השתמש בפועל בדירה בקביעות, אף אם לא ברציפות, והוא זקוק לה בעת פטירת הזכאי כמקום מגוריו
.
פרשנות אחרת תמנע מהמדינה את האפשרות לנצל בצורה נכונה את הדירות הציבוריות שברשותה שכמותן מוגבלת ואינה מספקת לצורכיהם של הנזקקים לדיור
.
בהקשר זה יש להעדיף את האינטרס של מי שנזקק לדירה ציבורית בקביעות על פני מי שהשתמש בה שימוש חלקי בלבד.(ראה לעניין זה פסק דינו של בימ"ש השלום בירושלים בת"א 5227/01 עמידר החברה הישראלית לשיכון בע"מ נ' זהריאן משה וכהן זיוה (לא פורסם)".
הנה כי כן, במסגרת פסק הדין בענין סוליקה, נקבע מחד כי על מנת שהדייר הממשיך יקיים אחר דרישות הדין אין חובה כי יתגורר בדירה ברציפות אלא די בכך שיתגורר בה בקביעות ואולם, את האיזון בין צרכי הדייר לבין צרכי הנזקקים האחרים לדיור, יש להציב באופן שמי שמשתמש בדירה באופן חלקי בלבד, לא יהא זכאי להיחשב כדייר ממשיך.
19.
בשים לב לאמור, אבחן האם הוכח כי הנתבעת התגוררה בדירה ברציפות מיום 29.1.06 דהיינו שלוש שנים לפני פטירתה של המנוחה.

20.
כפי שצוין לעיל, הובאו ע"י הצדדים עדים מספר וזאת בתמיכה לטענתו של כל אחד בנוגע למגוריה של הנתבעת בדירה. הנני סבורה כי בחינת כל העדויות מעלה כי לא זו בלבד שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח מגוריה בדירה במשך שלוש השנים אשר קדמו לפטירת המנוחה, דהיינו מיום 29/1/06, אלא שמאזן ההסתברויות בשאלה זו נוטה לכיוון גרסת התובעת.

21.
ראש וראשונה – מצאתי עדותה וגרסתה של הנתבעת עצמה- כבלתי קוהרנטית ויתרה מכך, במסגרת עדותה הודתה הנתבעת ב"רחל בתך הקטנה" בכך שלא התגוררה בדירה בפרק הזמן כנדרש בחוק ובנוהל.
כך, כבר במסגרת התצהיר מטעמה, טענה הנתבעת כי עברה להתגורר בדירה בשנת 2006 תוך שהיא מציינת שאינה זוכרת את התאריך המדויק וזאת כאשר היא מעידה מפורשות כי הסיבה בעטיה עברה לדירה הינה כי משרד השיכון הפסיק לסייע לה בשכר דירה בגין דירה אחרת בה התגוררה.
במסגרת עדותה, התחוור כי, הגם שאינה בטוחה באשר לתאריך המעבר, הרי שהנתבעת אישרה שעברה לדירה בערך באוקטובר 2006 (ראו עדותה בעמ' 26 שורות 8-9).
עדותה של הנתבעת שוללת מכל וכל טענתה ולפיה התגוררה בדירה מתחילת 2006 כנדרש.

לעדותה זו של הנתבעת – הודאתה יש לומר – יש להוסיף את העובדה שאין חולק כי הנתבעת שינתה את כתובתה לכתובת הדירה רק בשנת-2007, כן כי הנתבעת לא הציגה כל ראייה המעידה על המועד בו עזבה את הדירה השכורה בה התגוררה קודם לכן וכן לא העידה את בתה אשר בהתאם לגרסתה התגוררה איתה בדירה השכורה. מחדלה של הנתבעת מהבאת ראיות ועדה אשר לכאורה היה באפשרותה להביא, אף בויש בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה.

22.

לא למותר להוסיף ולציין כי עדותה של הנתבעת, אינה קוהרנטית גם לעדות שני העדים מטעמה מר יונתן דני ומר שרעבי גדעון- שניהם דבקו בעדות ולפיה הנתבעת התגוררה בדירה באופן רציף לאורך כל תקופת מגוריהם בדירה וזאת, הגם שאף הנתבעת מודה והעידה מפורשות כי לא התגוררה בדירה בפרק הזמן שמשנת 1998 ועד לשנת 2006. חוסר הקוהרנטיות כאמור בעדותם של עדים אלו, יש בו בכדי להטיל ספק באשר למהימנות עדותם.


יתרה מכך, עדותו של מר יונתן דני אף לא היתה קוהרנטית בפני
עצמה- באשר מחד העיד כי ראה את הנתבעת באופן יום יומי (ראה עדותו בעמוד 22 שורה 4) ואולם, מאידך העיד כי אינו יכול לדעת בוודאות באיזה שנים פגש את הנתבעת ובאיזה לא (עדותו בעמוד 22 שורות 1-2).

23.
חיזוק נוסף לגרסת התובעת, ניתן למצוא בדוחות המעגל אשר נערכו על ידי התובעת בשנים 2007,2008 אשר הובאו באמצעות עורך הדוחות ומהם עולה כי בשנים בהם נערכו הדוחות הוצהר על ידי אביה של הנתבעת כי רק הוא והמנוחה מתגוררים בדירה.

24.
במאמר מוסגר אציין כי הנתבעת ניסתה לטעון, במסגרת עדותה, כי המשיכה להתגורר בדירה נשוא התביעה גם בזמן ששכרה דירה אחרת ולטענתה שכרה את הדירה האחרת על מנת שתשמש כדירת מגורים בעבור בתה וחברה ואולם, אינני מוצאת לקבל גרסה זו, אשר הובאה לראשונה במסגרת עדות הנתבעת ועומדת בסתירה לתצהירה במסגרתו העידה כי היא התגוררה בפועל בדירה האחרת. למעלה מן הצורך אציין כי גם במסגרת עדותה לא היתה גרסה זו קוהרנטית באשר באותה נשימה העידה הנתבעת כי התגוררה בדירה האחרת.

25.
אציין כי הנתבעת טענה שגם בתקופה בה לא גרה בדירה, המשיכה לבקר בה בקביעות וזאת לשם טיפול בהוריה ואולם הנני סבורה כי ביקורים כאמור, בנסיבות בהן יש לנתבעת דירה אחרת, הינם לכל היותר בגדר שימוש חלקי אשר אין בו בכדי להוות מגורים עם הזכאי בדירה כנדרש בהתאם לדין.

26.
אשר על כן, בנסיבות בהן הוכח כי הנתבעת לא התגוררה בדירה בפועל וזאת עד לאוקטובר 2006, דהיינו לכל היותר התגוררה בדירה במשך שנתיים ושלושה חודשים קודם פטירת של אמה המנוחה של הנתבעת, הרי שהנתבעת אינה עומדת בתנאי דייר ממשיך ומשכך יש להורות על סילוק ידה מהדירה.

סוף דבר -
לאור האמור והמפורט ניתן בזאת צו לסילוק ידה של הנתבעת מהדירה נשוא התביעה.


על

הנתבעת

לפנות

את

הדירה

ולהחזיר

את

החזקה

בה

לידי

התובעת

כשהיא

נקיה

מכל

אדם

וחפץ. בכדי

ליתן

לנתבעת

זמן

התארגנות

הריני

מורה
,
כי

הפינוי

יהיה

בתוך
60
יום

מהיום.

באשר לסעד הכספי- הנני מוצאת לזמן הצדדים לתזכורת, במעמד הצדדים ליום 7/12/14 בשעה 9:00 וזאת, טרם הכרעה בסעד הכספי.
המזכירות תדוור פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 38294-05/11 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות נ' לילי שרה פתחה (פורסם ב-ֽ 30/09/2014)