פסקי דין על מיכאל חננייב |

28195-11/12 עע     07/10/2014




עע 28195-11/12 מיכאל חננייב נ' מדינת ישראל








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 28195-11-12




ניתן ביום 7 באוקטובר 2014


מיכאל חננייב

המערער


-


מדינת ישראל

המשיב


לפני: השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח
, השופטת אביטל רימון – קפלן,
נציג ציבור (עובדים), מר יצחק הרפז,
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דיתי שרון


בשם המערער –
עו"ד ענת ברק

בשם המשיב –
עו"ד טל גולן


פסק דין


השופטת לאה גליקסמן
:

1.
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר מוחמד שוגרי וגב' חנה שני; ס"ע 8240-02-09), בו נדחתה תביעתו של המערער לבטל את הסכם הפרישה משירות המדינה, על מנת לאפשר לו לפרוש מהשירות בדרך אחרת, על פי החלטה של ועדה רפואית בעניינו.
2.
רקע:
2.1.
המערער התקבל לעבודה בשירות המדינה ביום 13.7.1999 בתפקיד מחסנאי.
2.2.
המערער סיים את עבודתו בשירות המדינה על פי הסכם פרישה שנחתם עמו ביום 25.5.2008, במסלול של פיטורים בתנאים מועדפים (תשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 200% ו- 4 חודשי הסתגלות). יש לציין, כי קודם לחתימת הסכם הפרישה החל תהליך של בחינת מצבו הבריאותי בוועדה רפואית מחוזית, וביום 14.4.2008 נשלח מכתב למערער בו הוא התבקש להמציא לוועדה סיכום מצב בריאותי ונפשי עדכני. הליך זה לא הסתיים, נוכח חתימת הסכם הפרישה.
2.3.
בתביעתו בבית הדין האזורי המערער ביקש לבטל את הסכם הפרישה ולאפשר לו להמשיך את הליך העמדתו לבחינה בפני
ועדה רפואית. לטענתו, אילו היה נמשך ההליך היה מוצא לפנסיה מוקדמת מסיבות רפואיות. בית הדין האזורי דחה את תביעתו, בנימוק שלא הונחה לטענה זו כל תשתית, ואין כל ודאות כי דיוני הוועדה הרפואית היו מסתכמים במסקנה שיש להוציאו לפנסיה מוקדמת; המערער לא הצביע על הוראה בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל – 1970 המחייבת הענקת קצבת פרישה, גם אם היה נקבע שאינו כשיר להמשיך בעבודתו, שכן במועד פרישתו מעבודה טרם השלים עשר שנות שירות;
אין לקבל את טענתו של המערער כי "נכפה" עליו משא
ומתן
והוא "אולץ" לחתום על הסכם הפרישה, במיוחד נוכח העובדה כי היה מיוצג על ידי עורך דין באותה תקופה.
3.
המערער הגיש ערעור על פסק הדין, ובד בבד הגיש בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור. בערעורו טען המערער, בין היתר, כי נוכח מצבו הרפואי היה זכאי לפנסיה רפואית במועד פרישתו, וזאת על פי פרק 85.2 לתקשי"ר הקובע כי עובד שפוטר מחמת מצב בריאות לקוי ושדרגת נכותו היא 25% או יותר זכאי לקצבת פרישה לאחר שהשלים חמש שנות שירות, ודרגת נכותו על פי קביעת ועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי הייתה בשיעור של 60%; המדינה לא הציעה למערער עבודה חלופית ההולמת את מגבלותיו הרפואיות; בית הדין האזורי התעלם ממצבו הרפואי של המערער בעת החתימה על הסכם הפרישה, ומכך שהוטעה במועד חתימת ההסכם, עת המדינה הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה כלפי המערער, ולא העמידה אותו על האפשרות לפרוש לפנסיה רפואית.
4.
בבקשה להגשת ראיות חדשות ביקש המערער להגיש מסמכים רפואיים וכן מסמכים מתיק הנכות שלו במוסד לביטוח לאומי. לטענת המערער, מהמסמכים ניתן ללמוד על מצבו הנפשי והרפואי של המערער במועד חתימת הסכם הפרישה, על כך שלא היה מסוגל אותה עת להבין את תוכן ההסכמות אליהן הגיע עם המשיבה ולא היה כשיר לחתום על הסכם סיום ההעסקה. המסמכים מתיקו המוסד לביטוח לאומי מצביעים על דרגת נכותו בתקופה הרלוונטית, ומהם ניתן ללמוד כי המערער היה זכאי לפנסיה רפואית במועד בו חתם על הסכם הפרישה.

5.
במהלך הדיון בערעור הוסכם בין הצדדים לבחון את האפשרות לסיים את ההליך בהסדר מוסכם, שלפיו ישוב המערער לעבודתו. זאת, נוכח טענת המערער כי
חל שיפור במצבו הרפואי וכיום הוא כשיר לעבודתו.
6.
המדינה הודיעה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה. עם זאת, הודיעה המדינה כי לפנים משורת דין, היא מסכימה להחזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי, לשם דיון בראיות החדשות שהמערער ביקש להציגן בבית הדין האזורי, ואשר לא הוצגו בבית הדין האזורי. זאת, מבלי להודות בנכונות הראיות ו/או בעובדה כי יש בהן כדי לשנות את פסק דינו של בית הדין האזורי.
7.
המערער התנגד להחזיר את עניינו לבית הדין האזורי לשם דיון בראיות החדשות, והדגיש כי בקשתו הייתה להוסיף ראיות חדשות בשלב הערעור, והדיון בבקשה מתייתר לאור הסכמת המדינה. המערער הוסיף כי החזרת הדיון לבית הדין האזורי תאריך את משך ההתדיינות, וחלוף הזמן פוגע בסיכוייו של המערער לחזור לעבודה.
8.
רשמנו לפנינו את הסכמת המדינה לפיה לפנים משורת דין ובכפוף לאמור באותה הסכמה, היא מסכימה להחזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי, לשם דיון בראיות החדשות שהמערער ביקש להציגן. כמו כן, לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, לרבות הראיות החדשות אותן מבקש המערער להגיש, אנו קובעים כי יש לקבל את עמדת המדינה שלפיה הדיון בראיות החדשות צריך להיעשות בבית הדין האזורי, וזאת מכמה טעמים: ראשית, הבקשה להגשת ראיות חדשות נתמכה בתצהיר של המערער, שלא התייחס רק לעניין הגשת הראיות החדשות בשלב הערעור, אלא גם לטענות בקשר לראיות החדשות. זאת, נוכח העובדה שהראיות החדשות כשלעצמן אין די בהן לצורך הכרעה בהליך ונדרשת התייחסותו של המערער אליהן. למדינה זכות לחקור את המערער על תצהירו. שנית, בכל מקרה, למדינה זכות לחקור את המערער בחקירה נגדית בקשר לראיות החדשות, וכן להגיש ראיות מטעמה בתגובה לראיות החדשות. יודגש, כי אין מדובר במסמך אחד או שניים שהמערער ביקש להגיש כראייה נוספת, אלא במסמכים לא מעטים. לאור האמור, לא ניתן לדון בראיות הנוספות בערכאת הערעור, ומן הראוי כי תחילה הראיות הנוספות והשלכותיהן ייבחנו על ידי בית הדין האזורי.
9.
סוף דבר:

עניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי. המערער יגיש תצהיר עדות משלים אליו יצורפו הראיות החדשות מושא בקשתו להגשת ראיות חדשות בערעור; המדינה תהיה רשאית לחקור את המערער על תצהירו המשלים ועל הראיות הנוספות, וכן להגיש תצהיר עדות או ראיות בתגובה לראיות החדשות; פסק הדין בהליך יינתן על יסוד כלל החומר שבתיק.
10.
כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.


ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ה (07 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.







לאה גליקסמן
,
שופטת, אב"ד

אילן איטח
,
שופט

אביטל רימון קפלן
, שופטת


מר יצחק הרפז,
נציג ציבור (עובדים)



גברת דיתי שרון,
נציגת ציבור (מעסיקים)









עע בית הדין הארצי לעבודה 28195-11/12 מיכאל חננייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 07/10/2014)