פסקי דין על דייב בלומברג (1992) | פסקי דין על אורן ג.ח. נכסים | פסקי דין על סנפיר ארז ואח' | פסקי דין על משכיות בע"מ

55580-03/14 א     12/10/2014




א 55580-03/14 דייב בלומברג (1992) בע"מ, אורן ג.ח. נכסים בע"מ, סנפיר ארז ואח' נ' משכיות בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 55580-03-14 משכיות בע"מ
נ' דייב בלומברג (1992) בע"מ
ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
3

בפני

כב' השופטת
איריס לושי-עבודי


מבקשים/נתבעים

1
.
דייב בלומברג (1992) בע"מ

2
.
אורן ג.ח. נכסים בע"מ

3
.
סנפיר ארז

4
.
חגי אורן

על-ידי באי-כוחם עוה"ד מני חי
וגיא דולינגר


נגד


משיבה/תובעת

משכיות בע"מ
על-ידי באי-כוחה עוה"ד סיני אליאס
וכרמית ברנשטיין



החלטה

1.
בפני
י בקשה לעיכוב הליכים בתובענה בשל טענת "הליך תלוי ועומד".

2.
התובעת הינה חברה יזמית (להלן: "התובעת"), אשר הוקמה לצורך ייזום והקמת מבנה משרדים ומסחר בהרצליה (להלן: "המבנה"). הנתבעים עוסקים, בין היתר, בתיווך ושיווק נדל"ן (להלן: "הנתבעים"). בחודש ינואר 2007 התקשרה התובעת עם הנתבעות 2-1 בהסכם (נספח 1 לכתב-התביעה, להלן: "ההסכם"), לפיו הנתבעות 2-1 ביצעו עבור התובעת, באופן בלעדי, פעולות תיווך ושיווק למכירה או להשכרה של שטחים במבנה. בחודש דצמבר 2007 שלחה התובעת לנתבעת 1 מכתב המבטל את ההסכם (נספח 2 לכתב-התביעה). לטענת הנתבעת 2, היא המשיכה בפעולות התיווך והשיווק הבלעדיות של המבנה עד לשנת 2010.

3.
התביעה שבפני
י הוגשה ביום 27.3.2014 (להלן: "התביעה שבפני
י") ועניינה טענות חוזיות ונזיקיות של התובעת כלפי הנתבעים ביחס לנזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב תפקוד לקוי של הנתבעים בתיווך ושיווק המבנה.

4.
עובר להגשת התביעה שבפני
י, ביום 21.5.2013, הגישו הנתבעים לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה כספית בסדר-דין מקוצר נגד התובעת על סך של 2,045,757 ₪ (תא"ק 39497-05-13, להלן: "התביעה הראשונה"). עניינה של התביעה הראשונה בעמלת תיווך שלטענת הנתבעים מגיעה להם מן התובעת בגין עסקת מכירה של חלקים במבנה לצד שלישי (להלן: "עמלת התיווך").

5.
יצוין, כי התובעת התגוננה בפני
התביעה הראשונה, בין היתר, בטענות קיזוז זהות לחלוטין לטענותיה בתביעה שבפני
י בדבר הנזקים שגרמו לה לכאורה הנתבעים (ראו סעיפים 53-46 לבקשת הרשות להתגונן של התובעת בפני
התביעה הראשונה - נספח 5 לבקשה לעיכוב הליכים בתביעה שבפני
י - 969,000 ₪ בגין מסירת שטחים לא מושכרים לקונה של המבנה, 350,000 ₪ בגין איחור במסירת המבנה לקונה, 3,654,867 ₪ בגין עלויות מימון בשל איחור במסירת המבנה לקונה). הנזק היחידי, שנתבע בתביעה שבפני
י ולא נזכר בטענות הקיזוז של התובעת במסגרת התביעה הראשונה, הינו נזק בסך של 679,755 ₪ בגין חיוב בתשלום הפרשי הצמדה וריבית במשך תקופה ארוכה יותר בגין מקדמה ששילם הקונה לתובעת.

6.
במקביל יצוין כי אף הנתבעים התגוננו בפני
התביעה שבפני
י, בין היתר, בטענת קיזוז זהה לחלוטין לטענתם בתביעה הראשונה, קרי טענתם בדבר זכותם לעמלת התיווך בסך של 2,066,032 ש"ח (ההפרש הקל בין סכום התביעה הראשונה לבין טענת הקיזוז בתביעה שבפני
י נובע מהפרשי הצמדה וריבית עקב חלוף הזמן בין מועד הגשת התביעה הראשונה לבין מועד הגשת כתב-ההגנה בתביעה שבפני
י, כאשר התביעה הנומינלית לעמלת התיווך בשתי התביעות הייתה ונותרה 1,523,417 ₪).

7.
כידוע, המבחן העיקרי בשאלה של עיכוב הליכים עקב טענת "הליך תלוי ועומד" (

lis alibi pendens
) הוא מבחן של יעילות, קרי "יעילות הדיון והמערכת השיפוטית, מניעת הכרעות סותרות, חסכון במשאבי זמן והוצאות, נוחות בעלי-הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות" (רע"א 7478/07 י. גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ ואח'
נ' עיריית רמת גן (12.12.2007)).

8.
במקרה שבפני
נו מדובר, כאמור, בשתי תביעות זהות, המהוות תמונת ראי זו של זו (למעט, כאמור, ראש נזק אחד המופיע בתביעה שבפני
י ואינו מופיע כטענת קיזוז מפני התביעה הראשונה). בנסיבות אלה, מובן כי כל השיקולים שפורטו לעיל, בלי יוצא מן הכלל, מחייבים כי מערכת היחסים בין הצדדים תידון במסגרת שיפוטית אחת וכי אין כל הצדקה - הן מבחינת הצדדים והן מבחינת המערכת השיפוטית - כי מערכת יחסים זו תידון בשתי ערכאות שיפוטיות במקביל.

9.
אשר לערכאה שנכון כי תדון במערכת יחסים זו, הרי שאני סבורה כי התביעה הראשונה, התלויה ועומדת כאמור בפני
בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, נמצאת בשלב מתקדם יותר מאשר התביעה שבפני
י, ועל כן נכון בעיניי, מטעמי יעילות, כי הדיון בתביעה הראשונה יימשך כסדרו, בעוד שהדיון בתביעה שבפני
י יעוכב.

אכן, בעוד שבתביעה שבפני
י הוגשו כתבי-טענות בלבד והתיק קבוע לדיון קדם-משפט ראשון ביום 17.2.2015, הרי שבתביעה הראשונה הוטלו עיקולים זמניים על התובעת ולאחר דיון בפני
כבוד הרשם, שכלל חקירות של מצהירים מטעם שני הצדדים (נספח 10 לכתב-ההגנה), נדחתה בקשתה של התובעת לביטול עיקולים אלה (נספח 11 לכתב-ההגנה). כמו כן התקיים דיון נוסף בתיק, הפעם בנוגע לבקשת התובעת למתן רשות להתגונן, וזאת בפני
אותו מותב המטפל בהליך העיקרי בתיק. בדיון זה היפנו הצדדים לחקירות שהתקיימו בפני
כבוד הרשם ולאחר הדיון נתקבלה בקשת התובעת למתן רשות להתגונן (בכפוף להפקדת ערבות בנקאית מצד התובעת), וזאת בהחלטה מנומקת ומפורטת שנשלחה לצדדים בנפרד (נספח 12 לכתב-ההגנה). אשר להליך העיקרי בתביעה הראשונה, הרי שנקבעו מועדים להשלמת הליכים מקדמיים ולהגשת תצהירי עדות ראשית ואף נקבע מועד לדיון קדם-משפט לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, הקודם למועד דיון קדם-המשפט בתביעה שבפני
י (קדם-המשפט בתביעה הראשונה יתקיים ביום 9.12.2014).

בנסיבות אלה, נכון יהיה לקבוע, כאמור, כי הדיון בתביעה הראשונה יימשך כסדרו, בעוד שהדיון בתביעה שבפני
י יעוכב.

10.
לכך יש להוסיף - במלוא הזהירות המתבקשת בשלב מוקדם זה, וכמובן מבלי להביע כל דעה לגופן של טענות התובעת - כי קיימת אינדיקציה מסוימת לכך שהתביעה שבפני
י הוגשה, בין היתר, כאמצעי לחץ של התובעת על הנתבעים ו/או לאור הערה שהשמיע בית-משפט השלום במסגרת החלטתו בבקשת הרשות להתגונן של התובעת מפני התביעה הראשונה (נספח 12 לכתב-ההגנה), לפיה:

נראה, ולכאורה בשלב זה, שמרבית הטענות האחרות של המשיבה, בהקשר של נזקים שרשאית לקזז בשל הפרת הסכם השיווק, כטענה הנשענת על קנה רצוץ ושנולדה בדיעבד לפחות בעוצמתה. בכל ההתכתבות לאורך שנים, בין הצדדים, עניין זה לא עמד על הפרק ולעומת זאת, בבר"ל כומת והורחב בסכומים נכבדים, אותם זכאית לכאורה, המשיבה לקזז כנזק. לעניין זה יצוין שמשנת 2008 ועד למועד קבלת טופס 4 בשנת 2011, וסגירת העסקה עם כלל ב-2012 עמדו למבקשת כארבע שנים, ולאחר ביטול הסכם השיווק, בהם יכלה לטפל בנושא השיווק וההשכרות באמצעות אחרים, כך שהטענה לקיזוז נזקים בענין נראית כאמור דחוקה ביותר.


אינדיקציה זו נובעת, בין היתר, מטענת התובעת לפיה הנזקים שגרמו לה הנתבעים עומדים על סך של 5,653,622 ₪ נכון למועד הגשת התביעה שבפני
י. אלא שהתובעת החליטה להעמיד את התביעה שבפני
י מטעמי אגרה על סך של 2,550,000 ₪ בלבד, קרי 50,000 ₪ בלבד מעל גבול סמכותו של בית-משפט השלום. לעובדה זו לא נתנה התובעת כל הסבר, היינו התובעת לא הסבירה מדוע בחרה לוותר על למעלה ממחצית תביעתה, ואם בחרה לעשות כן מטעמי אגרה בלבד, מדוע בחרה דווקא בסכום קרוב כל כך לגבול הסמכויות בין שתי הערכאות. כאמור, עניין זה יוצר רושם כי הגשת תביעה זהה מקבילה דווקא לערכאה אחרת, קרי ללא יכולת לאחד בין התביעות, נעשתה על מנת להפעיל לחץ על הנתבעים ו/או בניסיון לבחור פורום שיפוטי אחר ו/או על מנת להשיג יתרון דיוני אחר כלשהו, לשיטתה של התובעת.

למותר לציין אפוא כי אם מסקנה זו נכונה, הרי שבית-המשפט לא ייתן לה את ידו. על כל פנים, מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, הרי שיש בו תרומה מסוימת - ודאי שלא תרומה מכרעת - להחלטתי דלעיל לעכב את ההליכים בתביעה שבפני
י.

בעניין זה יש לציין עוד כי, למעשה, דרך המלך בעניין זה הייתה כי התובעת תגיש תביעה שכנגד במסגרת התביעה הראשונה, כאשר ידועה בהקשר זה הוראתו של סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לפיה סמכותו של בית-משפט השלום משתרעת גם על "תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה". ואמנם, במסגרת התביעה הראשונה ביקשה התובעת תחילה מבית-המשפט להתיר לה להגיש כתב-הגנה לצורך הגשת תביעה-שכנגד (נספח 5 לתגובת התובעת לבקשה לעיכוב הליכים). אלא שלאחר מכן חזרה בה התובעת מבקשתה זו, וזאת, כאמור, ללא הסבר מספק. (במאמר מוסגר יצוין, כי הסברה של התובעת היה כי בית-משפט השלום עיכב את הגשת התביעה שכנגד עד לסיום הליך גישור בין הצדדים, ולכן טענה התובעת כי חששה שאם תתעכב בהגשת תביעתה, ייטענו כלפיה טענות שיהוי. אלא שהתובעת לא הבהירה מה עלה בגורלו של הליך הגישור והאם המניעה שניצבה בפני
ה בהגשת התביעה-שכנגד הוסרה. על כל פנים, מובן שאם העיכוב בהגשת התביעה-שכנגד נוצר בהוראת בית-המשפט, חששה של התובעת מפני טענות שיהוי אינו נראה כחשש מבוסס, ובכל מקרה התובעת יכולה הייתה לשוב ולפנות לבית-משפט השלום בבקשה מתאימה).

11.

אשר לראש הנזק שנכלל בתביעה שבפני
י ואינו נכלל בטענות הקיזוז של התובעת בפני
התביעה הראשונה, הרי שאין בכך כל קושי, שהרי אין מדובר בדחיית או מחיקת התביעה שבפני
י, כי אם בעיכוב ההליכים בה בלבד, כך שלכאורה ניתן יהיה בעתיד לדון בראש נזק זה (כמובן, בכפוף לקביעות של בית-המשפט בתביעה הראשונה). ברם, יש לציין עוד בהקשר זה, כי התובעת הפחיתה כאמור את סכום התביעה שבפני
י מטעמי אגרה, אך זאת מבלי לציין אלו ראשי נזק נכללים בסכום התביעה המעודכן (כלומר, האם הפחתת סכום התביעה מתפרשת על פני כל ראשי הנזק באופן יחסי או שמא התובעת ויתרה על חלק מראשי הנזק).

דברים אלה יפים גם ביחס לטענתה של התובעת כי סכומי התביעה שבפני
י גבוהים מסכום תביעתם של הנתבעים בתביעה הראשונה, כך שלשיטתה של התובעת אין לעכב את ההליכים בתביעה שבפני
י הואיל והכרעה בתביעה הראשונה עשויה שלא ליתן מענה מלא לתביעה שבפני
י. כמובן שבטענה זו אין כל ממש, ועיכוב ההליכים בתביעה שבפני
י אינו מונע את הדיון בתביעה זו בהמשך, לרבות על רקע הדברים שייקבעו במסגרת התביעה הראשונה, לא כל שכן שלאור הפחתת סכום התביעה שבפני
י מטעמי אגרה, ההפרש בין התביעות הינו הפרש זניח.

12.
אשר לטענת התובעת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, הרי שלא מצאתי בטענה זו כל ממש ואינני סבורה כי הנזקים שנגרמו כיכול לתובעת עולים מבחינת אי-הנוחות וההכבדה שבהם על הנזקים שנגרמו לכאורה לנתבעים באי-תשלום עמלת התיווך, לא כל שכן שהתובעת ויתרה מראש, כאמור, על למעלה ממחצית תביעתה.

13.
מכלל האמור לעיל, בקשת הנתבעים לעיכוב ההליכים בתביעה שבפני
י מתקבלת.

14.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בבקשה זו ובשכר-טרחת באי-כוחם בסך כולל של 10,000 ₪.

15.
התובעת תעדכן את בית-המשפט בעוד תשעה חודשים בהתקדמות ההליכים בתביעה הראשונה.

16.
אני מורה על ביטול הדיון הקבוע בתיק זה ליום 17.2.2015.

ת.פ. 10.7.2015.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ה, 12 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 55580-03/14 דייב בלומברג (1992) בע"מ, אורן ג.ח. נכסים בע"מ, סנפיר ארז ואח' נ' משכיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/10/2014)