פסקי דין על פריד כוויס חוויס

25453-08/14 מת     13/10/2014




מת 25453-08/14 מדינת ישראל נ' פריד כוויס חוויס








בית המשפט המחוזי בירושלים



מ"ת 25453-08-14 מדינת ישראל
נ' חוויס(עציר)




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופט
כרמי מוסק

המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיב
פריד כוויס חוויס
(עציר)




החלטה


1.
לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

2.
בכתב האישום נטען, כי ביום 30.7.14, בשעה 22:30, או בסמוך לכך, ביצעה ניידת משטרה מחסום בכביש 9, בסמוך לאחר מנהרת הארזים בשכונת רמות בירושלים (להלן: "המחסום הראשון"), כאשר בניידת נכחו השוטר אבי בן דוד ושני שוטרים נוספים. במחסום עצמו נכחו שוטרים נוספים, ביניהם שוטר המשמש ככלבן, ששמו קנדה סיסאי. מכיוון תל אביב הגיע רכב אל המחסום ונטען כי המשיב ישב במושב הנהג, ולידו ישב פיראס כוויס שהוא בן דודו. הרכב בבעלות אביו של המשיב, ששמו באסם כוויס. הרכב מסוג מאזדה 3 בצבע כסף (להלן: "הרכב").

3.
כאשר התקרב הרכב אל המחסום, השוטר בן דוד סימן למשיב, באמצעות פנס, לעצור את הרכב בצידו הימני של הכביש. המשיב עצר את הרכב בצידו השמאלי של הכביש במסוך למעבר. השוטר בן דוד סימן למשיב לעבור לצידו הימני של הכביש. המשיב אותת ימינה, שילב להילוך אחורי, נסע לאחור כשני מטרים, ובמקום לפנות ימינה כפי שהורה לו השוטר, לחץ בחוזקה על דוושת הגז והחל בנסיעה מהירה לכיוון הגבעה הצרפתית, דבר שאילץ את השוטר סיסאי לקפוץ הצידה כדי שלא להידרס. השוטר בן דוד צעק למשיב לעצור וניסה לתפוס בחולצתו של פיראס מבעד לחלון הנוסע של הרכב שהיה פתוח אולם המשיב המשיך בנסיעה ועבר את שתי הניידות שהיו במחסום לכיוון הגבעה הצרפתית. המשיב נסע במהירות גבוהה מאוד לכיוון הגבעה הצרפתית, בעוד שתי ניידות המשטרה דולקות אחריו. השוטר בן דוד כרז למשיב לעצור את הרכב מספר פעמים, אך המשיב לא עשה כן. כאשר הגיע המשיב לצומת רמת שלמה, השתחל בין כלי רכב שהחלו בנסיעה, וכתוצאה מכך הרכבים בלמו וסטו לצדדים במהירות. המשיב המשיך בנהיגה פרועה לכיוון צומת הגבעה הצרפתית, תוך שהוא עוקף כלי רכב אחרים וגורם לחלקם לבלום, לסטות לצידי הכביש וכמעט להתנגש במעקה הבטיחות שבצידי הדרך. המשיב הגיע במהירות לצומת הגבעה הצרפתית לכיוון שועפט, השתחל שוב בין כלי רכב שעמדו בצומת ונעצר לפניהם באור אדום, תוך שהוא פוגע ברכב. פיראס יצא מדלת הנוסע והחל בריצה לכיוון תחנת הרכבת הקלה "המבתר". פיראס זרק מידיו מעבר לגדר סם מסוג קוקאין. במקביל, פנה הרכב ימינה לכיוון דרך ברלב ועבר את הצומת באור אדום. המשיב נסע על רחוב ההגנה לכיכר לוחמי הגטאות ופנה שמאלה בניגוד לכיוון התנועה. רכב שהגיע ממולו נאלץ לבלום. המשיב המשיך בדרכו לשכונת עיסאוויה וחלף על פני תחנת הדלק במהירות גבוהה. באותה עת היו הפרות סדר בשכונה כאשר במקום שהה רכב משטרתי ושוטרי מג"ב. כאשר המשיב הבחין ברכב המשטרתי שחסם את הכביש, בלם מעט את רכבו, עלה על המדרכה שלימינו ועקף את המחסום השני תוך שהוא מגביר מהירות ונכנס אל תוך השכונה. השוטרים שהיו במקום, ביניהם השוטר יוחאי רווח, קפצו לצדדים על המדרכות כדי שלא להידרס. השוטר רווח ירה ארבעה כדורים לעבר גלגלי הרכב אך המשיב לא עצר אלא המשיך בנסיעתו הפראית לתוך השכונה, תוך שהוא פוגע ברכב חונה ובורח מהמקום.

4.
לפיכך, נטען כי במעשיו המתוארים לעיל המשיב עבר עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה במזיד ברכב.

5.
בדיון שהתקיים לפניי טענה באת כוח המשיב כי קיימת חולשה בחומר הראיות, ועל כן יש מקום לשקול שחרור המשיב לחלופת מעצר. יחד עם זאת, הבהירה כי אינה חולקת על כך שהתקיים מרדף כמפורט בכתב האישום אולם טוענת שקיימת מחלוקת לגבי נהג הרכב, ולמעשה מי שנהג ברכב הוא אדם אחר ולא המשיב.

6.
בעקבות זאת פרטה באת כוח המבקשת את חומר הראיות וטענה, כי מדובר בראיות לכאורה למפורט בכתב האישום, כאשר באת כוח המשיב פרטה את טענותיה בנושא חולשת הראיות.

7.
באת כוח המבקשת הפנתה לראיות, שלגביהן למעשה אין מחלוקת, המתארות את המרדף שהסתיים באזור הגבעה הצרפתית, כאשר מהרכב יצא אדם שהיה הנוסע ברכב והשליך בר מה באזור תחנת הרכבת הקלה. מאוחר יותר זוהה אותו דבר מה כסם מסוג קוקאין. לאחר מכן נצפה הרכב במצלמות כשהוא ממשיך בנסיעה, כמפורט בכתב האישום. המפורט בכתב האישום באשר לנסיעה הפרועה של הרכב, הגעתו למחסום בעיסאוויה והעובדה ששוטרי מג"ב נאלצו לקפוץ לצדדים מפורטת בהודעת השוטר אפרים חביביאן.

8.
האדם שנסע ברכב, ששמו פיראס, מסר הודעה כי הוא ואדם אחר פרצו מחסום משטרה וברחו מהשוטרים. עוד מסר כי הנהג שהיה ברכב לא עצר וברח. פיראס הכחיש את העובדה כי החזיק סמים. כאשר נחקר פיראס באשר לזהות הרכב והנהג, טען כי מעולם לא נסע ברכב זה, הוא אינו מכיר את הבעלים ואינו מכיר את הנהג. יחד עם זאת, פיראס מסר מספר טלפון לחוקר, החוקר, בנוכחות פיראס, התקשר למספר זה, ועלה כי הוא התקשר לנהג הרכב.

9.
בעקבות זאת, החלה משטרת ישראל לבדוק את זהות בעל הרכב, ועלה כי הבעלים הוא באסם כוויס, הוא אביו של המשיב.

10.
התקיים דיון בבקשה להארכת מעצרו של פיראס, אז התייצב באסם לדיון. החוקרים זיהו אותו בבית המשפט ואת הרכב שהיה מעורב במרדף שאיתו הגיע באסם לדיון. בעקבות זאת נחקר באסם בחשד כי הוא זה שנהג ברכב. בהודעתו מסר שהרכב אכן בבעלותו אולם הוא לא נוהג עליו משום שהוא בשלילה ומי שנוהג ברכב הוא בנו. עוד עלה בחקירה, כי המשיב ופיראס הם בני דודים. באסם מסר בחקירתו כי בנו, המשיב, נמצא באותה עת בירדן ומספר הטלפון הסלולארי שלו מסתיים בספרות 546.

11.
בעקבות כך ביצעה משטרת ישראל מחקר תקשורת בהתאם לצווים שניתנו על ידי בית משפט השלום בירושלים. מחקר התקשורת מתייחס למספר הטלפון הנייד של פיראס ולמספר הטלפון הנייד של המשיב. תוצאות מחקר התקשרות העלו כי עובר למעצרו של פיראס התקיים קשר טלפוני מספר פעמים בינו לבין המשיב. מספר הטלפון של פיראס אוכן במועד האירוע בלוד, לאחר מכן באזור כביש 443 עד למעצרו בתחנת הרכבת בגבעה הצרפתית. עוד עלה, כי המנוי של המשיב רשום על שם אביו באסם. מנוי זה אוכן באזור א-טור, באזור מושב ניר צבי (רמלה-לוד) בשעה 10:08, ובשעה 10:50 באזור הדסה הר הצופים. המבקשת טוענת כי ממחקרי התקשורת עולה שמספרי הטלפון של פיראס ושל המשיב אוכנו לאורך מסלול המרדף, ולאחר שהשניים התפצלו, כפי שתואר לעיל, הם אוכנו בהתאם.

12.
עוד מפנה המבקשת לדוח השוטר אבי בן דוד, לשלושת השוטרים מיחידת הכלבנים שביצעו את המחסום בכביש 9, קרוב למנהרת הארזים וכן להודעות השוטרים הנ"ל אברהם טבקה, אלכסנדר אוגלוב וקנדה סיסאי.

13.
המשיב בהודעתו מכחיש את המיוחס לו. הוא טען כי הוא משתמש במספר סלולארי שונה המסתיים בספרות 083, השונה מהמספר שמסר אביו, שכאמור טען כי זה המספר שבנו המשיב עושה בו שימוש.

14.
עוד טען המשיב, כי אביו הוא בעל משרד להשכרת רכבים והמשיב עושה שימוש ברכבים שונים. המשיב טען עוד, כי בזמן האירוע לא היה עם פיראס, ואם כי הכיר אותו אך אין ביניהם קשר. המשיב מסר עוד, כי היה בירדן ולאחר שהבין שהוא דרוש לחקירה, חזר ונעצר בגשר אלנבי.

15.
באת כוח המשיב טענה כאמור לחולשה בראיות. היא הצביעה על כך, כי ביום 12.8.14 נעצר אביו של המשיב, שהוא בעל חברה מורשית להשכרת מכוניות. מדובר בעסק משפחתי. בזמן שהאב נעצר הוא נחקר באזהרה כמי שחשוד בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הוא נעצר למשך יומיים, אך כבר ביום שבו נחקר גם שוחרר לאחר שמסר הודעה. מהודעתו של האב עולה כי בנו הוא זה שנוהג על הרכב. הוא אישר כי הרכב נמצא כל הזמן בשימוש של בנו, אם כי בהמשך ההודעה (ש' 69), מסר שהיו על הרכב מדבקות מאחר שהוא קושט לאחר שנמסר לשימוש לחתונה. באת כוח המשיב טוענת כי יש להסיק מכך שלעתים אחרים עושים שימוש ברכב זה. בהודעתו מסר האב עוד, כי הרכב הושכר לאדם בשם סמיר. עוד טענה, כי היה על משטרת ישראל לבדוק האם סמיר עשה שימוש ברכב ביום האירוע. עוד הפנתה באת כוח המשיב לעובדות העולות מהראיות, כי מדובר בעסק משפחתי, דבר היכול לתמוך בדעה שהרכב היה בשימוש אחרים בעת האירוע. באת כוח המשיב גם העלתה טענות באשר למחקר התקשורת. לטענתה, המספר הסלולארי המסתיים בספרות 546 רשום על שם אביו של המשיב ולא על שם המשיב, למרות שהאב טען כי המשיב עושה בו שימוש. לעומת זאת, הטלפון שהאב טען כי הוא עושה בו שימוש, המסתיים בספרות 965, רשום על שם אדם בשם מוחמד כוויס. לעומת עובדות אלו, המשיב בחקירתו טען כי הוא משתמש בטלפון המסתיים בספרות 083 ועולה כי בזמן האירוע לא נעשה שימוש במכשיר זה. עוד מפנה באת כוח המשיב לעובדה, שעיון במחקרי התקשורת מעלה שיש שיחות בסמוך לאירוע בין הטלפון המסתיים בספרות 965 לבין הטלפון הנייד שבשימוש של פיראס. לטענת באת כוח המשיב, עובדות אלו מעלות ספק באשר לזהות הנוהג ברכב ויכולות בהחלט להצביע על כך שדווקא אביו של המשיב הוא זה שנהג ברכב.

16.
באת כוח המשיב טוענת עוד, כי אמנם מחקרי התקשורת מצביעים לכאורה על זיהוי מקומות בהם אוכנו המכשירים, אולם עד היום טרם הוכנה חוות דעת של מומחה שיזהה את הממסרים בהם אוכנו אותם מספרי טלפון מהם ניתן ללמוד על מסלול נסיעת הרכב או המסלול אותו עברו אותם מכשירים סלולאריים, דבר הפוגם מאוד לטעם באת כוח המשיב בעוצמת הראיות.

17.
עוד ייאמר ויודגש, כי נערך מסדר זיהוי חי למשיב. השוטר בן דוד שהיה "העד המזהה" הצביע באותו מסדר זיהוי על אדם אחר כמי שנהג ברכב ולא על המשיב. ברור, כי עניין זה פוגע בצורה ניכרת בעוצמת הראיות.

18.
לסיכום, ניתן לומר כי קיימות ראיות היכולות להצביע על מעורבות המשיב בעבירות המיוחסות לו, היינו כי הוא זה שנהג ברכב, אך יחד עם זאת, הואיל ומדובר בעיקר בראיות נסיבתיות, ומלבד עדות האב המסבך את בנו, אכן קיימת חולשה בראיות, שכן לטעמי בנקל ניתן ליתן הסבר אחרים לאיכוני מכשירי הטלפון, מה עוד שחסרה בשלב זה חוות דעת מומחה שתפרט את הממסרים בהם אוכנו מספרי הטלפון. יתר על כן, קיימת אי בהירות רבה באשר לשימוש שעושה כל אחד מהמעורבים לכאורה, לרבות אביו של המשיב, במספרי הטלפון האמורים שעה שעולות טענות שהמינויים רשומים על שם אדם אחד ואחר עושה בהם שימוש.

19.
לפיכך, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה במובן הצר והטכני של מונח זה. יחד עם זאת, כבר עתה רבות התהיות באשר לזהות הנוהג ברכב.

20.
אין חולק, כי המפורט בכתב האישום מקים עילת מעצר. ככלל, במקרים דומים נקבע על ידי בית המשפט העליון כי בסוג זה של עבירות, של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תוך הימלטות פראית משוטרים, קיימת חובה להורות על מעצר עד תום ההליכים (ראה, למשל: בש"פ 3432/14 מוג'אהד נ' מדינת ישראל
, שם דובר במקרה דומה) אולם נוכח דבריי לעיל באשר לעוצמת הראיות, חובה על בית המשפט לשקול במקרה זה חלופת מעצר (ראה לעניין זה החלטת כב' השופט עמית בבש"פ 5564/14 פלוני נ' מדינת ישראל
).

21.
לפיכך, עוד בדיון הראשון שהתקיים בפני
י, הוריתי על עריכת תסקיר מעצר.

22.
תסקיר המעצר הוכן ביום 6.10.14. מהתסקיר עולה כי מדובר באדם בן 27, נשוי ואב לילדים. אין חולק, כי בעבר הסתבך המשיב במספר עבירות. הסתבכותו הראשונה הייתה כאשר היה בן 14. בשנת 2001 נשפט ל-12 חודשי מאסר בפועל בגין מעורבותו בעבירה בטחונית. לאחר מכן חזר ללימודים ובשנת 2006 נדון למאסר לתקופה של 30 יום בגין השחתת פני מקרקעין ותקיפת שוטרים. בשנת 2010 נדון למאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים בגין ביצוע עבירות רכוש. לדברי המשיב בפני
שירות המבחן, בעת מאסרו האחרון החליט לשנות את דרכיו. לאחר ששוחרר הוריו עזרו לו להקים עסק עצמאי להשכרת רכבים, ומאז אינו משתמש באלכוהול ונמנע מכל מעורבות שולית. שירות המבחן התרשם כי מאז שוחרר המשיב ממאסרו, מזה כשלוש שנים הוא מנהל אורח חיים יציב והרחיק עצמו מכל מעורבות עבריינית וקשרים שוליים. המשיב נישא והוא מקיים כיום חיי משפחה. שירות המבחן התרשם כי המשיב משקיע מאמצים לשינוי באורח חייו. אמנם שירות המבחן התרשם כי לא ניתן לשלול סיכון להמשך התנהלות שולית מצד המשיב, אולם הערה זו נאמרה כמסקנה על רקע עברו של המשיב, כאשר שירות המבחן נמנע, ככל הנראה במכוון, מלקבוע רמת מסוכנות, כאשר ידוע שאם שירות המבחן סובר אחרת, הוא קובע כי נשקפת מסוכנות מהמשיב ברמה כזו או אחרת.

23.
המשיב הציע חלופת מעצר כך שישהה במעצר בית מלא בבית הורי אשתו. כמו כן הוצעו ארבעה ערבים שנבחנו על ידי שירות המבחן ונמצאו מתאימים לפקח על המשיב. ערבים אלה הופיעו בדיון שהתקיים ביום 7.10.14 ונחקרו על ידי באת כוח המבקשת. בחינת הדברים מעלה מסקנה, כי מדובר בערבים מתאימים המסוגלים לפקח על המשיב, ולמנוע את יציאתו ממעצר הבית. עוד ייאמר, כי ככלל נראה לי שבנסיבות העניין מדובר בחלופה ראויה היכולה לאיין את מסוכנות המשיב ולכך יש להוסיף את הדברים שנאמרו לעיל ביחס לעוצמת הראיות.

24.
סופו של דבר, אני מורה כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בבית הורי אשתו, בא-טור, שכונת חרדום בירושלים.

25.
המשיב יפקיד סכום של 15.000 ₪ במזומן וכן יחתום על ערבות בסך 50,000 ₪.

26.
המשיב ישהה בפיקוח הערבים חאלד קאק, האלה קאק, גב' נג'אח כוויס ומר סאמר אבו לבן, כאשר בכל עת יימצא במחיצת המשיב אחד מהערבים הנ"ל.

27.
כל אחד מהערבים יחתום על ערבות בסך 50,000 ₪.

28.
מובהר בזאת לערבים כי במידה שהמשיב יפר את תנאי מעצר הבית, עליהם להתקשר באופן מיידי למשטרת ישראל.

29.
תנאי השחרור יכולים להיעשות בפני
קצין משטרה או שב"ס.

30.
במידה שהמשיב לא יעמוד בתנאים, יובא בפני
שופט עד ליום 15.10.14 שעה 10:00.


ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ה, 13 אוקטובר 2014, במעמד המשיב ובאת כוחו, וב"כ המבקשת.


כרמי מוסק
, שופט









מת בית משפט מחוזי 25453-08/14 מדינת ישראל נ' פריד כוויס חוויס (פורסם ב-ֽ 13/10/2014)