פסקי דין על מתנה חיים | פסקי דין על מתנה אריאל | פסקי דין על יהודה מתנה

2102/98 א     22/11/2000




א 2102/98 מתנה חיים, מתנה אריאל נ' יהודה מתנה




בעניין:
1. מתנה חיים

2. מתנה אריאל
ע"י ב"כ עוה"ד
ישראל עזריאלי ואח'

התובעים

נגד
יהודה מתנה

ע"י ב"כ עוה"ד
י. נטר ואח'

הנתבע
פסק דין
1. התובע 1 הינו אביו של התובע 2.

הנתבע הינו אחיו של התובע 1.

בשנת 94 אושרה לתובעים זכות לקבלת מגרש לבנייה במושב שתולים (להלן: "המגרש"), עבור הבן, התובע 2 (להלן: “אריאל" או "הבן").

ביום 21/2/94 חתם אריאל על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, לפיו הוא מעביר את כל זכויותיו במגרש לבתו של הנתבע, בת חן בשארי ולבעלה (להלן: "הנהנים").

ביום 1/3/94 וביום 2/3/94, חתמו התובעים על מכתב ויתור על הזכות במגרש, לטובת הנהנים.

2. לטענת התובעים, בתמורה להעברת הזכויות במגרש, התחייב הנתבע, כי יקבלו זכויות למגרש אחר, ועד היום לא קיבלו דבר.

התובעים, תובעים מהנתבע, שווי של מגרש כזה, בסך 247,000 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

3. לטענת הנתבע, מעולם לא התחייב להקצות לתובעים מגרש חלופי.

לטענתו, התובעים לא היו מעוניינים לקבל את המגרש, שעלותו בגין הוצאות מינהל ופיתוח הגיעה לכ- 30,000 ש"ח.

לדבריו, לאריאל לא היו אמצעים לשלם את הסכומים שנדרשו. מאחר שללא התשלום עד המועד שהוקצה, היה מאבד את הזכות, הוסכם להעביר את הזכות לנהנים, בלי כל תמורה.

4. מטעם התובעים העידו, מלבדם, גם ע"ת 1, מתנה עופר, בנו של התובע 1 (להלן: "עופר") שבביתו התקיימה פגישת פישור, בנוכחות הצדדים ויו"ר ועד המושב, קובי אביבי (להלן: "מפגש הפישור").

לטענת עופר, במפגש הפישור הודה הנתבע, כי התחייב לתת מגרש אחר תמורת המגרש הנ"ל, אלא שהנסיבות השתנו, והוא לא יכול לעמוד בהתחייבותו.

השיחות במפגש הפישור הוקלטו ע"י התובע 1, בלי ידיעת שאר המשתתפים.

תמליל ההקלטה, הוא המוצג ת9/ (להלן: "התמליל").
ע"ת 2 הינו שמעון ניני, אחיהם של התובע 1 ושל הנתבע (להלן: "האח שמעון"), שהעיד כי הנתבע הודה בפני
ו, כי התחייב לתת לתובעים מגרש וכי אינו יכול לעמוד בהתחייבותו בשל שינוי הנסיבות.

עוד העיד האח שמעון, כי התובע 1 אמר לו שהנתבע הציע, באמצעות יו"ר הועד קובי אביבי, לשלם לו 30,000 דולר, והוא שאל לעצתו.

לדברי האח שמעון, הוא הציע לתובע 1 לקבל את הסכום שהוצע.

בהמשך נקבעה בביתו של האח שמעון פגישה, בין בניו של הנתבע לבין בניו של התובע, ובאותה פגישה הציעו בני הנתבע, לשלם פיצוי של 10,000 דולר.

5. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו, בנו, איתמר מתנה, ע"ה 2, הבת, בת חן בשארי, ע"ה 3, ו- ע"ת 4, דורון מתנה, בנו של הנתבע, המעיד על הקשיים הכלכליים בהם היה נתון אריאל, בשנת 94, כך שלא רצה לנצל את זכותו על המגרש, למרות נכונות מעבידו של אריאל לעזור לו במימון.

עד זה ואחיו איתמר, הכחישו שהציעו, באמצעות האח שמעון, פיצוי של 10,000 דולר, כפשרה.

6. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, נראה שלא היתה התחייבות משפטית מחייבת מ צד הנתבע, שיחוב עליה.
מאמין אני לתובע 1, כי הנתבע הבטיח לו, להסדיר לתובעים, מגרש אחר, במסגרת חלוקת המגרשים העתידית, אלא שהבטחה זו, הינה, לכל היותר, התחייבות מוסרית, ולא התחייבות משפטית, כאשר הויתור היה ללא תנאי.

מהעדויות עולה, כי בשנת 94, חולקו זכויות למגרשים, בקלי קלות, וכנראה גם למקורבים, כאשר הנתבע שימש באותה תקופה יו"ר ועד המושב.

זכויות לקבלת מגרשים חולקו ביד נדיבה, כשגם התובע 1 מאשר זאת בדבריו בעמוד 19 שורה 22:
"זה לא מגרש מיותר, זה מגרשים מי שרצה במחזור הראשון, כמה מגרשים, יכל לקחת. אנשים לקחו גם שלושה מגרשים וגם שניים".

אין מחלוקת שהנסיבות השתנו, לאחר שחברי מושב אחרים הגישו תביעה לצו מניעה, והנוהלים שונו.

בינתיים גם הנתבע חדל מתפקידו כיו"ר ועד המושב.

הבטחתו של הנתבע לאחיו, לעזור לו בסידור מגרש אחר, לא יכלה להתממש, בנסיבות החדשות.

הבטחה זו, עם כל הכבוד, לא ניתנת לאכיפה, וגם לא לפיצוי כספי, כאשר האח מבטיח לאחיו, במסגרת משפחתית במעין "סמוך עלי" או "יהיה בסדר", ועם כל רצונו, אין הוא יכול, בנסיבות שלא תלויות בו, לממש את ההבטחה.
גם הטענה כאילו דובר, כביכול, על מגרש 11, של אחד בשם בשארי לא הוכחה.

על פי המסמכים, נראה שמגרש זה הוקצה לבשארי עוד קודם לויתור התובעים על המגרש נשוא הדיו לטובת הנהנים.

7. אני דוחה את טענת הנתבע ובניו, המכחישים שהציעו פשרה בסכום זה או אחר.

מקובלת עלי עדות האח שמעון, כי בניו של התובע הציעו פשרה בסך 10,000 דולר.

אני מאמין לו גם, כי שמע שהוצעה פשרה, באמצעות קובי אביבי, יו"ר הועד, בסך 30,000 דולר, אלא שזו עדות שמיעה, שאין לה משקל רב, לאחר שניתן היה לזמן את מר אביבי לעדות ולשמוע ממנו, אם היתה זו התחייבות של הנתבע, או הצעה לפשרה זו או אחרת.

ככל שמדובר בניסיונות לפשרה, או בהצעות פשרה, הרי שאלה אין להם כל תוקף מחייב, והן מדגישות את תחושתו הלא נעימה של הנתבע, שלא קיים את הבטחתו המוסרית לאחיו.

גם התובעים מאשרים כי בסופו של דבר, לא התחייב הנתבע, ישירות, לתשלום כלשהו, ואין גם בתמליל התחייבות כזו, למרות הניסיונות להוציא מפיו של הנתבע, התחייבות כזו.

בתמליל מודה הנתבע, כי התחייב לסדר מגרש אחר, כאמור, אלא שעם שינוי הנסיבות, לא יכל לעמוד בהתחייבות.

8. יתר על כן, אין כל יסוד לתבוע, בנסיבות האמורות, עלות של מגרש בשווי 70,000 דולר, כאשר לתובעים לא היה מגרש.

לתובעים היתה זכות לקבל מגרש, כאשר עם מימוש זכות זו, היה עליהם לשלם למינהל מקרקעי ישראל, עבור רכישת המגרש ולשלם גם הוצאות פיתוח ומיסי רכישה.
התובעים לא מימשו זכות זו, ואם לא היו עומדים בתשלומים, עד המועד שנקבע, זכות זו היתה פוקעת.

9. גם אם הייתי מקבל את גירסת התובעים, כי מדובר בהתחייבות משפטית מחייבת, הרי שלא הוכח שווייה של הזכות לקבל מגרש.
כפי שפורט בפיסקה 8 לעיל, לא מדובר בשווי של מגרש, שגם הוא לא הוכח, אלא בזכות למגרש, וצריך היה להוכיח שווי זה, בחוות דעת שמאי מקרקעין, או בדרך אחרת ברורה ומשכנעת, דבר שלא נעשה.

10. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
בהתחשב בנסיבות, ובכללן הבטחתו המוסרית של הנתבע, שלא קויימה, לא יהיה חיוב בהוצאות.
כל צד יישא בהוצאותיו.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.
ישיבת שימוע פסק הדין שנקבעה ליום 31/12/00 - בטלה.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ"ד בחשון תשס"א, 22 בנובמבר 2000 בהעדר הצדדים.
ש. חמדני
- שופט
סופי אפללו / d00210298a.1
מותר לפרסום מיום 5/12/2000
72
בתי המשפט
בימ"ש שלום אשדוד

תא 002102/98

בפני

סגן הנשיא השופט חמדני








א בית משפט שלום 2102/98 מתנה חיים, מתנה אריאל נ' יהודה מתנה (פורסם ב-ֽ 22/11/2000)