פסקי דין על נואל סרור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

5005-06/14 בל     12/10/2014




בל 5005-06/14 נואל סרור נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 5005-06-14





לפני כב' הנשיאה ורד שפר



המערערת
:
נואל סרור
, ת.ז. 056336472
ע"י ב"כ עו"ד רוני אסלייח
מטעם הלשכה לסיוע משפטי


-

המשיב
:
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד מוחמד ג'אנם




פסק דין



1.
ביום 1/8/13 נפגעה המערערת בגבה בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.
ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 7/4/14 (להלן: "הועדה") קבעה כי למערערת 0% נכות צמיתה החל מיום 1/11/13, זאת לאחר ניכוי מצב קודם בשיעור של 20% .

כנגד החלטת הועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר בפני
י.

3.
להלן עיקר טענות המערערת:

א.
הועדה התעלמה ממסמכי הרופאה התעסוקתית מיום 2/10/13 ומיום 31/10/13 וממצבה הרפואי הזמני של המערערת באותה תקופה.
ב.
הועדה לא נימקה מדוע מצבה הרפואי של המערערת מצדיק קביעת נכות בשיעור של 20% בלבד ולא 30%, וזאת בהתחשב בעובדה שהתאונה גרמה להפסקת עבודתה של המערערת.
ג.
הועדה ניכתה נכות בגין מצב קודם מבלי להתייחס לממצאי הבדיקה עליה הסתמכה עת קבעה קיומו של מצב קודם, ומבלי לעיין במסמכים רפואיים.
ד.
לא ברור כיצד הועדה הגיעה למסקנה לפיה בדיקת ה-
ct

מיום 16/8/13, אינה מראה ממצא חבלתי חדש, וזאת לאור הממצאים שנרשמו באותה בדיקה – ממצאים שלא היו קיימים עובר לתאונה כפי שעולה מממצאי
ct
קודם וממצאי הניתוח אותו עברה המערערת בשנת 2009 .
ה.
הועדה לא נימקה כלל את מסקנתה לפיה נכותה הנפשית של המערערת אינה קשורה לתאונה
.

4.
להלן עיקר טענות המשיב:

א.
לתובעת נקבעו 20% נכות בגין הגבלה בינונית בע"ש מותני וזאת על ידי רופא מוסמך בנכות כללית, 4 חודשים לפני התאונה.
ב.
הועדה ציינה את ממצאיה, את טווח התנועות וקבעה כי מצבה של המערערת, נכון ליום התכנסותה, מקנה לה 20% נכות ולאחר שערכה עו"ש עם מצב קודם המוכח במסמכים, הועדה קבעה כי למערערת 0% נכות.
ג.
המשיב מסכים להחזיר את עניינה של המערערת לועדה, באותו הרכב, על מנת שתנמק את קביעתה לפיה נכותה הנפשית של המערערת, בשיעור 0%, אינה קשורה לתאונה.

5.
החלטת הועדה מושא הערעור:

המערערת הופיעה בפני
הועדה בליווי בנה. בפרק "תלונות הנפגע" נרשם כדלקמן:
"כאבים בגב תחתון וברגל עד איזור המפשעה השמאלית, קשה לתפקד בבית רוב הזמן במיטה. לא רוצה לקום מהמיטה, לא מרגישה חשק להתקלח. וזאת מאז שעזבה את העבודה, לפני 6 חודשים. לפעמים ישנה מספר ימים ברציפות. בנה מוסר שבעלה של הנפגעת ברח כי הנפגעת לא עושה כלום בבית."


הועדה בדקה את המערעת, וכך רשמה בפרק "מימצא רפואי":
"אינה משתשמת בתומך לגב מותני ולא במקל הליכה, נעזרת ע"י בנה לאורך כל מהלך הבדיקה. בבדיקה בעמידה – גב מותני ללא סטיה צלקת ניתוחית באורך 17 ס"מ, חלקה, לא מכאיבה ולא מכערת. מוסרת על כאבים בעכוז מצד שמאל. מבצעת כיפוף לצדדים, כיפוף לאחור ללא קרינה לרגליים. בכיפוף גו בעמידה קצה האצבעות מגיעות עד מעל הברכיים. בשכיבה אין
slr
החזרים הופקו אין חוסר תחושתי או מוטורי ברגליים.
בסיום הבדיקה מתיישבת כשרגליה פשוטות קדימה, וגבה מראה הגבלה קלה עד בינונית לכיפוף גו.
ct
מ 16/8/13 – מצב לאחר קיבוע, החוליות

l4-s1
שינויים ניווניים קשים בגובה
l4-l5

l5-s1
ובוגבה
l3-l4
. רק לאחר שנבדקה ע"י חבר הועדה האורטופד, אז הגישה מכתב מד"ר אבו נסרה תאופיק מיום 1/2/14, הבן מסר לוועדה שיש לה גם בעיות התחום הפסיכיאטרי.
מתחילה בנה התערב מס' פעמים והוועדה נאלצה מס' פעמים לבקש ממנו לא לעשות כך ומסרה לו שנותנת לו אפשרות למסור את דבריו בסוף הבדיקה.
התובעת מסודרת בהופעתה החיצונית, הכרתה צלולה, התמצאותה תקינה, שקטה. בעת הבדיקה עמדה על רגליה בטענה שקשה לה לשבת. מסרה שפנתה לפסיכיאטר בפעם הראשונה לפני כחודשיים שרשם לה טיפול להרגעה והוזמנה שוב. מסרה את תלונותיה כפי שנרשמו בסעיף 20. לשאלה, מסרה שבבית לא מבשלת לא עושה ניקיון ולא כביסה. מתגוררת לבדה מאז שבעלה ברח. יש לה שלשה ילדים. לא מביעה מחשבות אובדניות, לא נצפו הפרעות בתפיסה ריכוז או זכרון. ענתה לשאלות לעניין בקצב רגיל ובצורה מאורגנת בשפה הערבית . האפקט תואם גוון דכאוני קל, אין סימנים פסיכוטיים."

בפרק "אבחנות" רשמה הועדה כי למערערת
"כאבי גב תחתון"
, וסיכמה את מסקנותיה בפרק "סיכום ומסקנות" כדלקמן:

"אין כיום שום ממצא המצדיק נכות אורטופדית מעבר ל- 20%, גם בדיקת ה
c-t
לא מראה ממצא חבלתי חדש.
גם הוועדה בדעה שהנפגעת סובלת מהפרעת הסתגלות ומצבה תואם את הסעיף 34(ב')1 המקנה נכות בשיעור 0% .
לדעת הוועדה
הנכות הנפשית הנ"ל אינה קשורה לתאונה הנדונה.
הועדה דוחה את ערעור המערערת ומאשרת החלטת הוועדה מדרג ראשון."

יוער כי בפני
הועדה הונח פרוטוקול רופא מוסמך בנכות כללית מיום 24/4/13, אשר קבע כי למערערת 20% נכות רפואית החל מיום 17/12/11 בגין הגבלה בינונית בע"ש מותני, לפי פריט 37(7)ב לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן :"התוספת").
כך שהועדה קבעה כי למערערת 20% נכות לפי פריט 37(7)ב' לתוספת וניכתה מצב קודם באותו שיעור בהתאם לאותו פריט.

6.
דיון ומסקנות

לאחר שבחנתי את פרוטוקול הועדה וטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

לא מצאתי ממש בטענות המערערת לפיה הועדה התעלמה משני המסמכים מיום 2/10/13 ו- 31/10/13 מטעם הרופאה התעסוקתית, וממצבה הרפואי הזמני כפי שהיא טענה. עיון בשני המסמכים הנ"ל אשר צורפו לנימוקי הערעור, מעלה כי
במסמך מיום 2/10/13, המליץ הרופא התעסוקתי על תקופת אי כושר נוספת בת חודש ימים, ואכן למערערת שולמו דמי פגיעה עד ליום 31/10/13, ואילו במסמך מיום 31/10/13 אין המלצה דומה, אלא המומחה קובע כי המערערת אינה מסוגלת לחזור לעבודתה כמטפלת ועל כן עליה לפנות למשיב על מנת לעמוד בפני
ועדה רפואית. לא עולה ממסמך זה כי מצבה של המערערת הינו זמני, ומכאן שאין מקום לקבלת טענותיה של המערערת בעניין זה.

כמו כן, לא מצאתי בסיס לטענת המערערת לפיה
מצבה הרפואי מצדיק קביעת נכות בשיעור הגבוה מ- 20%, וזאת לאור קביעת הועדה הברורה והחד משמעית, אשר קדמה לה בדיקה קלינית מקיפה ויסודית, לפיה
"...גבה מראה הגבלה קלה עד בינונית לכיפוף גו"
, כשקביעת נכות של 30% כטענת המערערת, מחייבת ממצא של הגבלה קשה בתנועות ע"ש מותני (פריט 37(7)ג' לתוספת) – ממצא אשר לא עלה כלל בבדיקתה הקלינית של הועדה.

באשר לממצאי בדיקת ה-
ct
מיום 16/8/13, הועדה התייחסה לבדיקה זו באופן מפורש וספציפי ורשמה את ממצאיה בפרק "מימצא רפואי", ושבה והתייחסה אליה
בפרק "סיכום ומסקנות" תוך קביעה ברורה וחד משמעית לפיה בדיקה זו לא מראה ממצא חבלתי חדש. מדובר בקביעה רפואית-מקצועית, ומכאן די טענות המערערת בעניין זה להידחות.


באשר לניכוי מצב קודם, מוצאת אני טעם בטענות המערערת וזאת כפי שיובהר להלן.
בהתאם להלכה הפסוקה, שעה שמייחסים למבוטח נכות בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, כשהוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה המבוטח נבדק על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה האם היה נקבע לו שיעור נכות על פי פריט כלשהו? רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית יש לנכות את שיעור הנכות שהיתה נקבעת למבוטח בטרם התאונה משיעור נכותו הכולל (דב"ע נג/01-46 מרגוליס – המל"ל, פד"ע כ"ו 364).

כאמור, כארבעה חודשים לפני אירוע התאונה, רופא מוסמך בנכות כללית קבע כי למערערת 20% נכות בגין הגבלה בינונית בע"ש מותני לפי פריט 37(7)ב'. בהתבסס על החלטה זו, הועדה ניכתה מצב קודם באותו שיעור.
עיון בפרוטוקול הרופא המוסמך הנ"ל מעלה כי לא ניתן להבין מהו הבסיס לקביעתו לפיה למערערת 20% נכות בגין הגבלה בינונית בע"ש מותני,
כשבפרוטוקול החלטתו לא צויין כלל כי ערך למערערת בדיקה קלינית כלשהי בע"ש מותני או מהו הבסיס לקביעתו הנ"ל. משאין בהחלטת הרופא המוסמך נתון מוכח לפיו במעמד בדיקתה של המערערת בפני
ו נמצאה הגבלה בינונית בע"ש מותני, לא ניתן לראות בהחלטתו כנתון מוכח לצורך ניכוי מצב קודם, ומכאן בהחלטת הועדה לנכות מצב קודם על סמך אותה החלטה נפל פגם משפטי.

כאמור, המשיב הסכים להחזרת עניינה של המערערת לועדה, באותו הרכב, על מנת שתנמק את קביעתה לעניין שלילת הקשר הסיבתי בין נכותה הנפשית של המערערת, בשיעור 0%, לבין התאונה.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינה של המערערת יוחזר לועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

הועדה תשוב ותדון בסוגיית ניכוי מצב קודם, וככל שתקבע כי למערערת מצב קודם, עליה לנמק את החלטתה תוך הפניה לנתונים מוכחים, בהתאם להלכה הפסוקה. בנוסף, על הועדה לנמק את החלטתה לפיה נכותה הנפשית של המערערת, בשיעור של 0%, אינה קשורה לתאונה.

הואיל והמערערת מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.

7.
ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ה, (12 אוקטובר 2014
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.












בל בית דין אזורי לעבודה 5005-06/14 נואל סרור נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/10/2014)