פסקי דין על דן סקרוצקי | פסקי דין על ג'י.אל.אי - ניהול נכסים בע"מ

38538-07/12 סעש     10/10/2014




סעש 38538-07/12 דן סקרוצקי נ' ג'י.אל.אי - ניהול נכסים בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 38538-07-12


10 אוקטובר 2014

לפני
:

כב' השופטת
אסנת רובוביץ
- ברכש
נציג ציבור (מעסיקים)
גב' אהובה גנור

ה
תובע
1
.
דן סקרוצקי
ע"י ב"כ: עו"ד כפיר
-

ה
נתבע
1. ג'י.אל.אי - ניהול נכסים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ברקל


פסק דין


1.
לפנינו תביעת התובע לפיצויים, בעיקרה בשל טענה לאפליה מטעמי גיל.

המסגרת העובדתית וטענות הצדדים
2.
בחודש 9/1998 החל התובע לעבוד ב"מרכז רוטשילד" כמנהל אחזקה ותפעול של קניון רוטשילד בראשון לציון.

3.
באמצע שנת 2005 רכשה הנתבעת, שבבעלותה מספר קניונים בארץ, את קניון רוטשילד מ"מרכז רוטשילד" והתובע עבר להיות עובד הנתבעת, כמנהל האחזקה של קניון רוטשילד, כשנשמרו לזכותו הוותק והזכויות מאז החל העסקתו במרכז רוטשילד (סעיף 6 לכתב התביעה; סעיף 10 לכתב ההגנה). שכרו של התובע באותה עת עמד על סך של 17,000 ₪ (סעיף 16 לכתב התביעה; סעיף 17 לכתב ההגנה; נספח ה' לתצהיר התובע).

4.
בחודש 7/2007, בעקבות התרחבות הנתבעת והקמת הקניון הגדול במתחם 1
g
ו-2
g
במערב ראשון לציון, הרחיבה הנתבעת את תפקידו של התובע, כך שהיה לאחראי אחזקה בכל מרחב ראשון לציון ושכרו החודשי עלה לסך של 19,000 ₪ (סעיף 19 לכתב התביעה; סעיף 20 לכתב ההגנה; נספח ו' לתצהיר התובע).

5.
בחודש 6/2009 הודיעה הנתבעת לתובע כי הוא יעבור לעבוד בקניון תל ברוך ובחודש 8/2009 בוצע המעבר. התובע עבר למלא תפקיד של אחראי האחזקה בקניון תל ברוך. בעבודתו בקניון תל ברוך ירד שכרו של התובע לשכר בהתאם להיקף משרה של 60% משרה.

6.
בחודש 11/09 הצטרף התובע לצוות ההקמה של קניון נוסף בתל אביב – קניון צמרת. ביום 26.11.09 חתמו הצדדים על הסכם העסקה בו סוכם כי החל מיום 1.11.09 התובע ישוב לעבוד בהיקף משרה מלאה ושכרו ישולם לו כפי ששולם לו ערב הפחתת השכר. ר' נספח יא' לתצהיר התובע.

7.
ביום 10.2.2011 נערכה לתובע שיחת שימוע וביום 20.2.2011 קיבל התובע הודעה בכתב על פיטוריו (נספח יג' לתצהיר התובע). ביום 10.3.2011 קיבל התובע מכתב נוסף המודיע לו כי פיטוריו ייכנסו לתוקף ביום 10.4.2011 (נספח יד' לתצהיר התובע).
התובע הוא יליד חודש 10/1946 כך שבמועד פיטוריו, היה בן 64 וחצי.

8.
לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו בשל גילו המבוגר ולפיכך תבע פיצויים בגין פיטורים בניגוד להוראות חוק שווין הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") בסך 50,000 ₪ ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 285,000 ₪ (15 משכורות).

9.
הנתבעת הכחישה כי פיטרה את התובע מחמת גילו וטענה כי הוא פוטר משיקולים ענייניים, מחמת אי שביעות רצון מתפקודו ולנוכח כישלונו לעמוד בדרישות הנובעות משינויים ארגוניים שערכה.

10.
מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העידו: מר ערן אמציה שניהל את אשכול ראשון לציון של הנתבעת, מר אסף אלישע שניהל את קניון תל ברוך, הגב' שירה שגב שעבדה בתפקיד מנהלת בנתבעת ובין היתר כממונה על קניון תל ברוך ועל הקמת קניון צמרת ומר רונן אשכנזי מנהל הנתבעת.

דיון והכרעה
המעבר לתפקיד מנהל אחזקה בקניון תל ברוך

11.
כאמור, בחודש 6/2009 הודיעה הנתבעת לתובע כי הוא יועבר לעבוד בקניון תל ברוך ובחודש 8/2009 בוצע המעבר ושכרו של התובע ירד לשכר לפי היקף משרה של 60% משרה.

12.
לגרסת התובע, הוא הועבר לתפקיד מנהל האחזקה והתפעול בקניון תל ברוך ללא כל שימוע, ללא שהוסבר לו כי המעבר קשור להיעדר שביעות רצון מתפקידו, ובהחלטה חד צדדית של הנתבעת (סעיפים 19, 20, 24 לתצהירו). כן טען התובע, כי מעבר לכך, בקניון תל ברוך הורחב תפקידו גם למנהל תפעול ולא רק מנהל אחזקה ומדובר היה בתחום שלא הכיר ושבו לא עבר כל הכשרה, וכן לא היו תחתיו כל עובדים שסייעו לו בעבודתו (סעיף 28 לתצהירו).

13.
מנגד טענה הנתבעת כי המעבר נעשה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע בקניוני ראשון לציון ועל מנת להימנע מפיטוריו, בין היתר מתוך התחשבות בגילו והדבר נעשה בהסכמתו המלאה.

14.
כעולה מהראיות, התובע לא הוכיח כי נפלו שיקולים זרים בהחלטת הנתבעת להעבירו לקניון תל ברוך;

ראשית, התובע לא היה עקבי לגבי הסיבות שלטענתו הובילו את הנתבעת להעבירו מעבודתו בקניוני ראשון לציון לקניון תל ברוך. בכתב התביעה ובתצהירו טען כי המעבר נעשה על מנת להוביל אותו להתפטר מעבודתו אולם בסיכומיו טען כי הדבר נעשה בשל רצונו של מר ערן אמציה להכניס במקומו עובדים חדשים שאותם הכיר אישית ובהקשר אחר טען כי המעבר נעשה במטרה להרחיב את תפקידו בבוא העת למנהל התחזוקה של קניון תל ברוך וקניון צמרת (סעיפים 18,20 לסיכומי התובע). מכאן שלמעשה בסיכומיו זנח התובע את הטענה כי הועבר אל קניון תל ברוך מחמת גילו או משיקולים לא עניינים.

שנית, ולגופו של עניין, איננו מקבלים את טענת התובע, בסיכומיו, לפיה הוא הועבר מקניוני ראשון לציון בשל רצונו של מר ערן אמציה להחליפו בעובדים שהכיר היכרות אישית קודמת.
העובדה שמר ערן אמציה הכיר בהיכרות אישית מוקדמת את העובדים החדשים שקיבל לעבודה בקניוני ראשון לציון (עדותו של מר אמציה בעמודים 26,27 לפרוטוקול)– אין בה כדי להעיד על כך כי זו הסיבה להעברתו של התובע מעבודתו בראשון לציון. לאחר שהתובע הועבר לקניון תל ברוך, מינתה הנתבעת עובד בשם בנצי כמנהל אחזקה למרכזי
g

ואת מר אהרון פדרו לתפקיד מנהל האחזקה של קניון רוטשילד. משהתובע הועבר מעבודתו בקניוני ראשון לציון רוטשילד נזקקה הנתבעת לעובדים אשר יחליפו אותו בתפקיד ואין בכך כדי להוכיח כך או אחרת לגבי המניעים של הנתבעת. זאת בין היתר משעולה מהראיות כי תוך זמן קצר הנתבעת סיימה את העסקתו של העובד בנצי בשל חוסר התאמה לתפקיד והוא הוחלף בעובד אחר, בשם יצחק קשת.

15.
אשר לגילו של העובד בשם אהרון פדרו שהתקבל לתפקיד מנהל האחזקה בקניון רוטשילד– כעולה מהראיות עובד זה היה במועד מינויו בן 47 אולם עוד עולה מהראיות, כי העובד בשם יצחק קשת שהתקבל לעבודה בנתבעת בחודש 7/2009 לתפקיד מנהל האחזקה של אשכול ראשון לציון, היה בן 61 עת התקבל לעבודתו בנתבעת. מכאן אין לומר שהגיל לכשעצמו היה שיקול של הנתבעת בהחלטתה להעביר את התובע מתפקידו בקניוני ראשון לציון.

16.
אשר לשיעור שכרם של עובדים אלו – מר אהרון פרדו, שהחליף את התובע בתפקיד מנהל האחזקה בקניון רוטשילד השתכר סך של כ-10,000 ₪ לחודש (נספח ט' לתצהיר התובע; עדות התובע בעמוד 9) בעוד שהתובע השתכר כאמור סך של 19,000 ₪ לחודש בתפקיד זה. לגרסת התובע, מי שהחליף את מר אהרון פרדו בתפקיד היה מר גנדי אוטין שגם שכרו שלו עומד על סך של כ -10,000 ₪ (נספח י' לתצהיר התובע).
איננו סבורים כי העובדה ששכרם של העובדים שהחליפו את התובע היה נמוך משלו – יש בה כשלעצמה כדי להעיד על הפליית התובע מטעמי גיל, ולכך נתייחס בהרחבה בהמשך.

17.
מעבר לכל האמור, עולה מעדותו של מר ערן אמציה כי עת היה ממונה על התובע במסגרת עבודתו בקניון רוטשילד ובמרכזי
g

בראשון לציון, התברר לו כי התובע לא ביצע את המטלות שהוטלו עליו בפרק זמן סביר, לא פיקח כראוי על הקבלנים ועל השוכרים ולא היה בקיא במערכות השונות של הקניונים (סעיפים 3-6 לתצהירו של מר ערן אמציה). לגרסת ערן אמציה, לפיכך שקל את פיטורי התובע ואף שוחח עמו על כך אולם הגב' גלית סגל, שהייתה העוזרת שלו, הציעה להעביר את התובע לקניון תל ברוך שם היה צורך ברכז אחזקה. לפיכך, לגרסת מר ערן אמציה, ביום 16.6.2009 נערכה עם התובע שיחת שימוע והתובע הסכים למעבר לקניון תל ברוך (סעיפים 7,8 לתצהירו של מר ערן אמציה).
עדותו של מר ערן אמציה לגבי חוסר שביעות רצונו מתפקודו של התובע בקניוני ראשון לציון הייתה מהימנה ומנגד לא הציג התובע כל ראיות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו לפיה ביצע עבודה טובה בקניוני ראשון לציון, ובין היתר לא זימן לעדות את הגב' אירית פרג אשר לגרסתו הייתה ממונה עליו בראשון לציון ומרוצה מעבודתו. לתצהירו צירף התובע מכתב המלצה מהגב' גלית סגל שהייתה העוזרת של מנהל קניוני ראשון לציון (נספח 3 לתצהירו) אולם הגב' סגל לא העידה לפנינו.

לגרסת התובע, הוא הביע בעל פה את התנגדותו למעבר לקניון תל ברוך אולם לא הייתה לו ברירה לנוכח גילו המבוגר (עמוד 6). עם זאת, אין חולק כי התובע לא העלה כל טענות בכתב נגד המעבר וגם לא פירט לפנינו בפני
מי ממנהלי הנתבעת הביע התנגדותו ובאיזה שלב.
זאת ועוד, עולה מהראיות כי בהמשך, ביום 26.11.2009, לאחר שעבר התובע לעבוד בקניון תל ברוך, חתמו הצדדים על חוזה עבודה שבו הביע התובע הסכמתו (בדיעבד) כדלקמן
(נספח יא לתצהיר התובע).:
"3.1
העובד מאשר כי נתן את הסכמתו ואישורו לפיהם החל מהמועד הקובע ועד לתאריך 31.10.09 כיהן העובד בתפקיד של מנהל תחזוקה ותפעול (לרבות שירותי השמירה והניקיון) במתחמי תל אביב (
g

תל ברוך ו-
g

צמרת), בהיקף משרה חלקי ( 60% כ-112 שעות חודשיות [תקופת הביניים].
3.2
כמו כן, החל מתאריך 1.11.09 יכהן העובד בתפקיד מנהל תחזוקה ותפעול (לרבות שירותי השמירה והניקיון) במתחמי תל אביב (
g

תל ברוך ו
g
צמרת) או כל תפקיד אחר עליו תורה החברה ["התפקיד"].
3.3
העובד יהיה כפוף לממונה הישיר עליו שהינו מנהל מתחם
g

תל ברוך ומנהל מתחם
g

צמרת או לכל אדם אחר כפי שתורה עליו מעת לעת החברה ["הממונה"].
3.4
מובהר כי החל מתאריך 1.11.09 היקף התפקיד יהא משרה מלאה."

העובדה שהתובע חתם על הסכם זה בדיעבד מחזקת אף היא את המסקנה כי התובע הסכים למעבר לקניון תל ברוך, לירידה בהיקף המשרה ולהפחתה בשכרו.

מכאן, שאנו מקבלים את טענת הנתבעת כי המעבר של התובע מקניוני ראשון לציון אל קניון תל ברוך נעשה משיקולים ענייניים ובהסכמת התובע.

18.
טענת התובע לפיה בפועל נדרש לעבוד בקניון תל ברוך בהיקף משרה של 100% גם בחודשים שבהם קיבל שכר בהתאם ל -60% משרה - לא הוכחה.
ראשית
, מר אסף אלישע טען כי התובע מעולם לא טען בפני
ו כי היקף עבודתו בפועל גדול יותר מהיקף המשרה המוגדר שלו (סעיפים 5,10 לתצהירו של מר אלישע) וטען כי גם בפועל עבודתו של התובע הייתה גמישה ולעיתים רחוקות נדרש התובע להגיע לקניון בשל עניין לא צפוי (סעיף 7 לתצהירו של מר אלישע).
שנית
, גם התובע עצמו מסר בתצהירו כי נדרש לעבוד רק 3 ימים בשבוע, כשרק לעיתים קרה שמעבר לכך נדרש להגיע למקרים מיוחדים (סעיף 51 לתצהירו).
שלישית
, כאמור התובע חתם בדיעבד על חוזה עבודה שבו הסכים לעבוד בהיקף משרה של 60% ואילו סבור היה לאחר חודשי עבודתו בתל ברוך כי הגיע לו שכר בגין משרה מלאה, לא היה חותם על חוזה זה. ערים אנו לדוחות הנוכחות שצירף התובע לתצהירו שמהם עולה לכאורה כי בחודשים 8/2009 ו- 9/2009 עבד במשרה מלאה (נספח ח') אולם אין כל אישור או חתימה של הנתבעת על אותם דוחות ואין ראיה לכך כי נעשו בזמן אמת. עולה מגרסתו של התובע עצמו (סעיפים 54,55 לתצהירו) כי רק לאחר שנתבקש להצטרף לצוות ההקמה של קניון צמרת, דרש לחזור להיקף משרה של 100%.
כן איננו סבורים כי העובדה שבתלושי השכר לחודשים 8/2009 – 10/2009 מצוין היקף משרה של 100%
(נספח ז' לתצהיר התובע) כדי להעיד כי התובע הועסק בפועל בהיקף זה.

אשר לעובדה שבקניון תל ברוך לא היו עובדים תחת התובע – טענה הנתבעת כי מדובר בקניון קטן שפעילותו התחזוקתית נמוכה ולא הצדיקה העסקת עובדי אחזקה שכן פעולות האחזקה בו בוצעו על ידי ספקי שירותים חיצוניים.
מר אסף אלישע אישר בחקירתו הנגדית כי תחום הניקיון והאבטחה הוא בתחום התפעול שהיה באחריותו של התובע וכי מדי פעם התובע עצמו החליף נורות בקניון (עמוד 16). עם זאת הבהיר מר אסף אלישע כי עיקר עבודתו של התובע היה לפקח על עבודת הקבלנים החיצוניים ולא היה אחראי על התקציב, על ניהול הקניון או על קשר עם לקוחות (סעיפים 4,10 לתצהירו של מר אלישע). לגרסת מר אלישע, העובדה שהגדרת תפקידו של התובע כללה גם "תיפעול" לא היה בה תוספת של ממש לתפקיד (סעיף 8 לתצהירו של מר אלישע). בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בקניון תל ברוך היו קבלן ניקיון וקבלן אבטחה וכאשר היה צורך בחשמלאי, הוא הזמין חשמלאי (עמוד 7).
כך גם איננו סבורים כי העובדה שהתובע נדרש לסייע למר פדרו שהחליף אותו בתפקיד בקניון רוטשילד – יש בה כדי להעיד על עומס עבודה שהוטל על התובע. התובע עצמו טען כי רק פעם בשבוע נסע בשעות הערב לקניון רוטשילד לסייע למר פדרו ולטענת הנתבעת הדבר נעשה במהלך שעות העבודה הרגילות של התובע.

לנוכח האמור, נדחית התביעה להפרשי שכר לחודשים 8/2009 – 12/2009 בסך כולל של 24,000 ₪.

19.
בנוסף טען התובע כי בעקבות ההפחתה בשכרו הוא נאלץ להפסיק את העברת דמי הגמולים למבטחים והחל להעביר דמי גמולים לביטוח מנהלים (סעיף 42 לתצהירו). מעבר לכך שגרסתו של התובע לא הוכחה וגם לא ברור מדוע לגרסתו נאלץ להפסיק את העברת דמי הגמולים, איננו סבורים כי התובע זכאי לסעד כלשהו בשל טענתו כאמור.

20.
עולה אפוא מהראיות כי המעבר של התובע מקניוני ראשון לציון לקניון תל ברוך נעשה ממניעים ענייניים של הנתבעת וללא קשר לגילו של התובע.

21.
עם זאת, אנו סבורים כי נפל פגם באופן שבו נעשה המעבר של התובע לקניון תל ברוך. אמנם בהודעת מייל מיום 16.6.2009 סוכם המעבר של התובע לקניון תל ברוך וכן צוין באותו מייל כי התובע "מודע לחוסר שביעות רצונו של ערן מתפקידו" (נספח 1 לתצהירו של מר ערן אמציה). עם זאת, התובע הכחיש בחקירתו הנגדית כי קיבל העתק מהמייל (עמוד 6), הנתבעת לא הציגה כל אישור לכך כי העתק מהמייל נשלח אל התובע ועיון במייל מעלה כי אינו מכותב וגם לא מצוינת, באותו מייל, כל הסכמה של התובע לרדת להיקף של 60% משרה (נספח 1 לתצהירו של מר ערן אמציה).
כן לא הוצג לפנינו כל פרוטוקול שימוע שנעשה לתובע טרם המעבר שמפרט את הסיבות למעבר ואת הסכמתו המפורשת של התובע למעבר הכרוך בין היתר בהקטנת היקף המשרה והפחתת שכרו.

22.
מאחר שמדובר היה בשינוי מהותי בתפקידו של התובע, שהיה כרוך גם בהפחתת שכר – היה ראוי לערוך לתובע שימוע מתועד בכתב טרם המעבר ואנו סבורים כי על הנתבעת לפצות את התובע בשל התנהלותה. אשר לגובה הפיצוי – נתייחס בהמשך.

החלטת הפיטורים
23.
כאמור, ביום 20.2.2011 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו ואלו נכנסו לתוקף ביום 10.4.2011.
לטענת הנתבעת, התובע לא ביצע את העבודה לשביעות רצון מעסיקיו, לא עמד ביעדים, התרשל בעבודתו ולעיתים אף היה נעלם במהלך שעות העבודה.

24.
בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות נקבע:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
...
(2) תנאי עבודה;
(3)קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5)פיטורים או פיצויי פיטורים"

בסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות, שעניינו נטל ההוכחה, נקבע:
(א)בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
...
(2 )לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."


על פי ההלכה הפסוקה, על העובד להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת

המעביד היתה נגועה בהפליה פסולה, וזאת לשם העברת נטל הראיה
למעביד על פי סעיף 9(א) לחוק (דב"ע נו/3-129 פלוטקין – אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481 (1997); ע"ע (ארצי) 627/06 מורי – מ.ד.פ. ילו בע"מ, 16.3.2008).

כפי שיוסבר להלן אנו סבורים כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי לא פעלה בניגוד לחוק וכי פיטרה את התובע משיקולים ענייניים;

25.
התובע עבר לקניון תל ברוך בחודש 8/2009 וכעולה מהראיות, חודש לאחר מכן נכנס מר אסף אלישע לתפקיד מנהל קניון תל ברוך.
כמה חודשים לאחר שהחל התובע בתפקידו בקניון תל ברוך, פנתה אליו הנתבעת על מנת שיהא חלק מצוות הקמת קניון נוסף בתל אביב – קניון צמרת (סעיף 19 לתצהיר מר רונן אשכנזי, מנכ"ל הנתבעת).
כעולה מהראיות, בסופו של יום הוקם צוות ההתארגנות להקמת קניון צמרת רק בחודש 11/2010 (כעולה מסעיף 5 לתצהירה של גב' שירה שגב; סעיף 22 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, סעיפים 28,37 לסיכומי התובע) ובראש צוות ההתארגנות עמדה הגב' שני דיאמנט.

26.
כעולה מהראיות, מנהל קניון תל ברוך, מר אסף אלישע, היה שבע רצון מתפקודו של התובע בקניון תל ברוך. מר אסף אלישע שניהל את קניון תל ברוך העיד כי הוא לא ביקש את פיטורי התובע ולמרות שלא אישר כי התובע פוטר רק בגלל תפקודו בעבודתו בקניון צמרת, אישר כי "עיקר הבעיות היו בצמרת" (עמוד 12) והסביר כי לא ביקש להשאיר את התובע לעבוד בקניון תל ברוך מהסיבה ש"הבנתי וקיבלתי את מה שהמנהלת בצמרת קיבלו והחליטו" (עמוד 14). מעבר לכך, גם מנכ"ל הנתבעת מסר בתצהירו כי "מאחר ותפקודו של התובע בקניון תל ברוך היה תקין והנתבעת אף העניקה לו בונוס על כך, הרי שעם הקמת מרכז צמרת, כחלק מאשכול תל אביב המתרחב, פנה הנתבעת לתובע כדי שיחזור למשרה מלאה וייכלל בצוות הפתיחה של מרכז צמרת." (סעיף 19 לתצהירו).

27.
בפרוטוקול השימוע שבו נכחו התובע, הגב' שירה שגב ומר אסף אלישע, נכתבו הסיבות שלטענת הנתבעת מעוניינת היא בפיטורי התובע (נספח יב' לתצהיר התובע):

"הובהר לדני על ידי שירה כי החברה שוקלת להפסיק עבודתו כאמור מהסיבות העיקריות הבאות:
-
הצורך בכל אחד מהמרכזים בת"א לאיש מערכות, שהוא גם מנהל תפעול, בעוד העובד עונה רק על נושא ההבנה במערכות.
-
סיבות מקצועיות –חוסר שביעות רצון מקצועי כגון: אי ביצוע משימות או ביצוען בעיכוב רב, חוסר הקפדה על אכיפת נהלי חברת הניהול מול השוכרים וכו'.
-
עלויות שכר גבוהות."

תגובת התובע בפרוטוקול נרשמה אף היא: "העובד טען כי נעשה לו עוול בגזית גלוב ושאינו מתכוון לעבור על כך בשתיקה. לטענתו העבירו אותו ממרכז מסחרי רוטשילד ללא סיבה מוצדקת. בעיניו הורידו אותו ל -60% משרה וכו' ושהפיטורים הנוכחיים נעשים שנתיים לפני פנסיה, שכן הוא בן 65 ואין סיכוי שימצא עבודה אחרת בגיל זה. הוא גם שאל מדוע העברנו אותו ממרכז רוטשילד בזמנו, ששם התאים איש אחזקה עם הפרופיל שלו.
שירה השיבה, כי אינה מכירה את הסיבות למעבר מרוטשילד, שכן לא עבדה בחברה אז, אך ממה ששמעה המעבר היה בשל חוסר שביעות רצון מקצועי."

כן נרשם בפרוטוקול כי "כמו כן הציע העובד כי החברה תשקול אפשרויות כגון: ירידה לחצי משרה ומעבר לתפקיד רוחבי כיועץ בכל הנכסים על מנת ליצור אחידות במערכת."

כעולה מפרוטוקול השימוע, הנתבעת טענה כי התובע פוטר משלוש סיבות: העובדה שאינו מנהל תפעול, חוסר שביעות רצון מקצועי ועלויות שכרו הגבוהות.

28.
אשר למקצועיותו של התובע ולטענות בדבר חוסר שביעות רצון מתפקודו - שוכנענו מהראיות, כי הממונות על התובע בקניון צמרת לא היו מרוצות מעבודתו.
הגב' שירה שגב מסרה בתצהירה כי התובע לא ביצע כראוי את המטלות שהוטלו עליו בקניון צמרת, כי הבנתו הטכנית במערכות השונות בקניון התגלתה כלקויה וכך גם יכולתו הניהולית על הקבלנית השונים (סעיפים 9-11 לתצהירה). כן טענה הגב' שירה שגב כי התובע נעלם במהלך שעות העבודה ולא ניתן היה להשיגו (סעיף 15).
שוכנענו מגרסתה של הגב' שירה שגב כי לא הייתה מרוצה מהתובע וכי שיקולים ענייניים הם שהובילו אותה להחלטה לפטרו. יצוין בהקשר זה כי כעולה מתצהירה של הגב' שירה שגב, החל מחודש 8/2011 אינה עובדת עוד בנתבעת, מה שמחזק את מהימנות גרסתה.

29.
כן עולה כאמור מפרוטוקול השימוע, כי גובה שכרו של התובע היה אף הוא שיקול בפיטוריו.
לטענת התובע, מדובר בהפליה מטעמי גיל. התובע טען כי מר דורון גיל שהיה בן 40 החליף אותו בתפקיד בקניון תל ברוך ושכרו של מר גיל היה נמוך משמעותית משכרו (סעיף 105 לתצהיר התובע). מנגד טענה הנתבעת כי מר דורון גיל לא מונה כמנהל האחזקה והתפעול אלא כעובד אחזקה בלבד. מר אסף אלישע הבהיר בתצהירו כי מר דורון גיל התקבל לעבודה כעובד אחזקה זוטר על מנת להקל על התובע ולסייע לו כאשר התובע החל להיות עסוק יותר ויותר בפתיחת קניון צמרת (סעיף 13 לתצהירו של מר אסף אלישע).
כן טען התובע כי את תפקידו כמנהל האחזקה והתפעול של קניון צמרת אייש, לאחר פיטוריו, מר אייל שקל, שהיה בן 35 וגם הוא הסכים לעבוד בשכר נמוך יותר (סעיף 106 לתצהיר התובע). לטענת הנתבעת מר אייל שקל הוא בן 40 אולם אין חולק כי שכרו היה נמוך בכשליש משכרו האחרון של התובע.
מר אסף אלישע אישר כי השניים החליפו את התובע בעבודתו (עמוד 14 וכן עמוד 15 שורה 15).

אין חולק כי התובע השתכר שכר גבוה וכאמור עולה מהראיות, כי העובדים שהתקבלו לעבודתם בנתבעת בתקופת עבודתו של התובע או לאחר מכן, וביניהם בין היתר עובדים שהתקבלו כמחליפיו בתפקיד, השתכרו שכר נמוך יותר. עם זאת אין אנו סבורים כי יש בכך כדי להעיד על כך כי פיטורי התובע היו נגועים בהפליה מחמת גיל.

ערים אנו לפסק הדין בע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ו-15 אחרים (מיום 2.10.2011) שבו נפסק כי פיטורי גננות מבוגרות שהוותק שלהן הגיע ל-25 שנים ומעלה על מנת לחסוך עלויות שכר גבוהות, נעשו מחמת הפלייתן מטעמי גיל וכי הפררוגטיבה של המעסיק לנהל את מקום העבודה מוגבלת על ידי עקרון השוויון.
עם זאת, אנו סבורים כי אין זה המצב בענייננו. בענייננו, בשונה מבפיטורי הגננות המבוגרות, לא הגיל, הוותק והשכר הם בלבד שהובילו את הנתבעת לפטר את התובע מטעמי התייעלות. השכר של התובע היה שיקול בפיטוריו כאשר נלקחה בחשבון איכות עבודתו ביחס לשכר ששולם לו. זאת בשונה ממקרה הגננות ששם לא נלקחה כלל בחשבון איכות עבודתה של כל אחת מהן אלא הוותק והשכר בלבד.

30.
מעבר לאמור, עולה מהראיות, כאמור, כי בשנת 2009 מונה לתפקיד מנהל תפעול ואחזקה בראשון לציון מר יצחק קשת, שהתקבל לעבודה כשהיה בן יותר מ -60. כן אין חולק כי
התובע נקלט לעבודה אצל הנתבעת בהיותו בן 59 (עדותו בעמוד 4) וכן עולה מהראיות כי לאחר שנתיים, בגיל 61, הועלה שכרו ב- 2,000 ₪. לגרסת התובע, היה זה לאחר שהעבירו לאחריותו שני מתחמים נוספים בראשון לציון (עדות התובע בעמוד 6 למעלה) אולם הדבר מלמד כי בהיותו של התובע בן 61, לא חיפשה הנתבעת דרך לפגוע בשכרו או בהיקף עבודתו אלא להיפך – הוסיפה לו תחומי אחריות והעלתה את שכרו.

31.
זאת ועוד, עולה מהראיות כי מתוך 81 עובדי הנתבעת, 16 עובדים הם מעל לגיל 50 ו – 6 עובדים מעל לגיל 60 (נספח 1 לתצהירו של מר רונן אשכנזי; סעיפים 8,9,10 לתצהירו שלא נסתר).

32.
כן עולה מפרוטוקול השימוע כי התובע הציע כי יעבור להיקף משרה חלקי ולכך כי יופחת שכרו ב -50% והנתבעת סירבה לכך. סירובה של הנתבעת להפחתת שכרו של התובע דווקא מחזקת את טענתה כי לא שכרו הגבוה בלבד הוא שהיה השיקול העיקרי שהוביל להחלטה לפטרו.

33.
לנוכח המפורט לעיל, אנו קובעים כי אין פסול בכך שהנתבעת לקחה בחשבון גם את שיעור שכרו של התובע כשיקול בפיטוריו. עולה מהראיות, כי ביסוד ההחלטה על פיטוריו של התובע לא עמדו שיקולים פסולים, אלא שיקולים הקשורים להתאמתו לעבודה בנתבעת, ייתכן לנוכח העובדה שעבר לעבוד תחת מנהלות חדשות וחוסר התאמה בין שיטות העבודה .

משכך, טענת התובע להפליה מטעמי גיל ולפיצויים בגין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – נדחית וכן נדחית תביעתו ל

פסק דין
הצהרתי הקובע כי פוטר מטעמי גיל.

34.
עם זאת, אנו סבורים כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת כלפי התובע.
הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי במהלך חודשי עבודתו בקניון צמרת, פנתה אליו הגב' שירה שגב והסבירה לו בצורה ברורה במה עליו להשתפר.

ערים אנו לגרסת הגב' שירה שגב שלפיה שוחחה עם התובע על הכשלים בעבודתו (סעיף 12 לתצהירה) ולגרסתה לפיה קיבלה תלונות מהגב' דיאמנט, מתאמת הצוות בקניון, בנוגע לתפקודו (סעיף 16 לתצהירה). הגב' שירה שגב צירפה לתצהירה הודעות מייל שכתבה לו הגב' דיאמנט
(נספחים 1-8 לתצהירה) ולגרסתה של הגב' שירה שגב התובע לא טרח לפתוח את הודעות המייל או להתייחס אליהן (סעיף 13 לתצהירה).

עם זאת, התובע טען כי מעולם לא נטענו בפני
ו טענות נגד מקצועיותו או איכות עבודתו ובתצהירו טען כי עדיין לא ברור לו מה הטענות נגדו (סעיפים 86-89) ואכן עולה מהראיות כי מנהלות התובע בקניון צמרת לא הבהירו לו מה הטענות נגדו.
הגם ששוכנענו כי הגב' שגב לא הייתה מרוצה מעבודתו של התובע בקניון צמרת, הנתבעת לא הוכיחה כי טרחה ליידע את התובע בזמן אמת בנוגע לחוסר שביעות הרצון מתפקודו וממקצועיותו;
ראשית, הגב' דיאמנט לא העידה לפנינו.
שנית, העתקי המיילים שצורפו לתצהירה של הגב שגב משקפים דרישות שונות ומטלות שונות אולם לא בהכרח כשלים בעבודת התובע או חוסר שביעות רצון מעבודתו. כעולה מהראיות, הגב' שגב אישרה כי במועד השימוע לא הוצגו בפני
התובע המיילים השונים (עדותה בעמוד 22) מה שמחזק את המסקנה כי הכתוב באותו מיילים אין בו כדי להעיד באופן חד משמעי על כשלים בעבודת התובע.
שלישית, לגרסת התובע, המיילים מעולם לא הגיעו אליו. עולה מהראיות כי המיילים אינם כוללים את תשובת התובע והגב' שירה שגב העידה כי בתקופת ההקמה של קניו צמרת עד לשלב מסוים שבו היה חדר לצוות ההקמה, לא היו לתובע ולמנהלים חדרים בקניון צמרת אלא חדר בקניון תל ברוך (עמוד 21). לא מן הנמנע כי לתובע כלל לא היה חדר עם מחשב וכי מטעם זה לא ראה מיילים. לחלופין לא מן הנמנע כי התובע השיב בעל פה או ביצע את הפעולות שכן אין כל תיעוד של תשובותיו.
רביעית, חלק מהמיילים נכתבו לאחר מועד פיטורי התובע.

עוד נציין בהקשר זה כי אם התובע לא פתח את המיילים ששלחה לו הגב' שגב – אין בכך בהכרח כדי להעיד על זלזול או על חוסר מקצועיות של התובע ולא מן הנמנע כי התובע לא היה רגיל לעבוד עם מיילים והנתבעת היא שלא התאימה עצמה לתובע ולמצער לא הבהירה לתובע את צורת העבודה מולו.

35.
זאת ועוד, כאמור עולה מהראיות כי מר אלישע היה מרוצה מעבודתו של התובע בקניון תל ברוך ולא היה מעוניין בפיטורי התובע, ומכאן לא ברור מדוע לא נשקלה האפשרות שלפיה יחזור התובע לעבוד בקניון תל ברוך ואפילו בהיקף עבודה חלקי, כפי שהציע התובע עצמו בשימוע.

36.
כן נפל פגם בכך כי התובע לא קיבל זימון בכתב לשימוע.
ביום 7.2.2011 נערכה שיחה בין התובע לבין הגב' שירה שגב, ממונה עקיפה על התובע שבה מסרה לו האחרונה כי אינה מרוצה מתפקודו וכי הנתבעת שוקלת לפטרו (סעיף 67 לכתב התביעה; סעיף 53 לכתב ההגנה; עדות התובע בעמוד 10).

לגרסת התובע, לשיחה זו לא קדמו שיחות קודמות או טענות קודמות והגב' שגב כלל לא הכירה אותו (סעיפים 71,72 לתצהיר התובע). כן טען התובע כי שלושה ימים לאחר השיחה, זימנה אותו הנתבעת בעל פה לשימוע שיתקיים למחרת (סעיף 77 לתצהירו). לגרסת התובע, רק בשיחת השימוע, לראשונה נאמר לו מה הסיבות לפיטוריו (סעיף 81 לתצהירו).

ערים אנו לגרסת הנתבעת שלפיה עוד לפני שהתובע סיים את תפקידו בראשון לציון הבהירו לו מנהליו כי אינם שבעי רצון מתפקודו וכי המעבר לתל ברוך נעשה על מנת למנוע את פיטוריו וכן טענה הנתבעת כי בפגישה מיום 7.2.2011 זומן התובע לישיבת שימוע ליום 10.2.2011. כן ערים אנו לכך כי מר אסף אלישע מסר בתצהירו כי התובע עצמו סיפר לו בחודש 12/2010 או 1/2011 כי יש לו בעיות בעבודה בקניון צמרת מול הגב' שירה שגב והגב' שני דיאמנט שהיו אחראיות על פתיחת הקניון וסיפר שהתלונות נגדו הן שאינו מבצע את המטלות המתבקשות ממנו. כן מסר מר אסף אלישע כי הטענות שנשמעו נגד התובע בשימוע היו אותן טענות שהתובע עצמו סיפר לו עליהן קודם לכן (סעיפים 15,16 לתצהירו של מר אלישע). מר אסף אלישע לא נחקר על גרסתו זו והיא לא נסתרה.
הגב' שירה שגב טענה בתצהירה כי לשיחה מיום 7.2.2011 קדמו כמה שיחות קודמות וכי בשיחה זו פירטה בפני
התובע את הטענות נגדו: היעדרויותיו הבלתי מוסברות במהלך שעות העבודה, חוסר פיקוח על השוכרים , חוסר התייחסות למיילים ואי ניהול עבודת הקבלנים (סעיף 20 לתצהירה).

עם זאת, כאמור התובע טען כי בשיחת השימוע הובהר לו לראשונה מהן הסיבות שבגינן מבקשת הנתבעת לפטרו.
מכאן שאפילו מדי פעם נשמעו טענות נגד התובע, מהראיות שהוצגו
בפני
נו עולה כי עובר לזימון לשימוע לא נערכה עם התובע פגישה מסודרת
או שיחה כלשהי שבה הובהר לו, מה הטענות כלפיו ובכך התנהלה
הנתבעת שלא כדין.

בנסיבות אלו שבהן טוען התובע כי עד ליום השימוע לא היה ער לטענות כלפיו, אנו סבורים כי יש מקום לפצות את התובע בגין כך שלא זומן בכתב לשימוע. בהיעדר זימון בכתב לשימוע, הנתבעת אף לא עמדה בנטל להוכיח כי אכן ביום 7.2.2011 נמסרו לתובע הסיבות שבגינן שוקלת הנתבעת לפטרו.

על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כדי לקיים את זכות השימוע במלואה, על המעביד להודיע לעובד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לפיטורים וליתן לעובד פרק זמן מתאים על מנת להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניו כנגד הפיטורים (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08).

גובה הפיצוי

37.
כאמור קבענו כי נפלו פגמים בהתנהלות הנתבעת כלפי התובע בכך שלא התקיים שימוע בטרם הועבר מקניוני ראשון לציון לקניון תל ברוך תוך הפחתת שכרו; בכך שבטרם נערכה לתובע ישיבת שימוע לפני פיטוריו, לא הובהרו לו הטענות כלפיו; בכך שלא זומן בכתב לשימוע בטרם פוטר; בכך שלא נשקלה האפשרות להימנע מפיטוריו ושימשיך לעבוד רק בקניון תל ברוך אף בהיקף משרה חלקי.

38.
בשיקול בדבר גובה הפיצויים המגיעים לתובע בגין התנהלות הנתבעת אנו לוקחים מחד גיסה את העובדה שעבד בנתבעת במשך תקופה לא מבוטלת וכי לא מן הנמנע כי צורת העבודה שלה היה רגיל ושלא עלתה בקנה אחד עם שיטת העבודה של מי שהיו ממונות עליו בקניון צמרת היא הייתה הסיבה העיקרית לפיטוריו ומאידך גיסה את העובדה כי לא נפל פגם מהותי בשיקולי הנתבעת בהחלטה על סיום העסקתו של התובע ואת העובדה שדחינו את טענת התובע להפליה ואת תביעתו לפיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כן יש לקחת בחשבון כי לאחר פיטוריו קיבל התובע דמי אבטלה בסך 50,591 ₪ וכן החל לעבוד ביום 1.8.2012 בשכר חודשי בסך של 10,000 ₪ (עדותו בעמוד 11).

39.
לאחר שלקחנו בחשבון את השיקולים המפורטים, החלטנו להעמיד את גובה הפיצויים המגיעים לתובע על סך של 60,000 ₪ (קצת יותר מ – 3 משכורות) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, 19.7.2012.

40.
סוף דבר –
בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע פיצויים בסך כולל של 60,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 19.7.2012 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ה, (10 אוקטובר 2014
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









נציגת ציבור מעסיקים, גב' אהובה גנור

אסנת רובוביץ – ברכש, שופטת












סעש בית דין אזורי לעבודה 38538-07/12 דן סקרוצקי נ' ג'י.אל.אי - ניהול נכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/10/2014)