פסקי דין על אמריקן ישראל קולג' בע"מ | פסקי דין על ג'רמס ביטאר | פסקי דין על סיגמא מדי ידע וחשיבה 2008 |

43562-02/13 תאמ     05/10/2014




תאמ 43562-02/13 אמריקן ישראל קולג' בע"מ נ' ג'רמס ביטאר, סיגמא מדי ידע וחשיבה 2008 בע"מ








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 43562-02-13 אמריקן ישראל קולג' בע"מ
נ' ביטאר ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'

תובעת
אמריקן ישראל קולג' בע"מ

, ח.פ. 51-239370-2


נגד

נתבעים
1.ג'רמס ביטאר

, ת.ז. 052442381

2.סיגמא מדי ידע וחשיבה 2008 בע"מ
(ניתן פס"ד)




פסק דין


בפני
תביעה כספית על סך של 8,777 ₪ (קרן) אשר הוגשה כנגד הנתבעת 2 (להלן: "החברה") וכנגד הנתבע מס' 1, מנהל ובעל מניות בחברה (להלן: "הנתבע"), אשר נטען כי ערב באופן אישי להתחייבויות החברה כלפי התובעת.

1.
התובעת, הינה חברה המנהלת מכללה בה נלמדים קורסים שונים, ואין מחלוקת כי במהלך שנת 2008, התקשרה עם החברה לצורך השכרת כיתות במכללה לחברה לשם קיום קורסי פסיכומטרי של החברה המיועדים לתלמידים מהמגזר הערבי.

בהתאם לפירוט חשבון שצורף לכתב התביעה, החברה נותרה חייבת, בעבור שימוש בכיתות את סכום התביעה ובהתאם להסכמות הצדדים בדיון מיום 22.1.14, ניתן

פסק דין
כנגד החברה על מלוא סכום התביעה. משכך, ולאור העובדה שהנתבע לא חלק על סכום החוב של החברה, נותרה לבירור שאלה יחידה והיא השאלה באם קיימת התחייבות אישית של הנתבע כלפי התובעת.

2. אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נערך מסמך בכתב, לא באשר להתקשרות עם החברה ולא באשר להתחייבות האישית של הנתבע.

3.
על פי עדותה של הגב' גולדשמידט (להלן: "ליאורה"), מנהלת התובעת, במהלך שנת 2008 נוצר קשר בין הנתבע לבינה כאשר הנתבע הציג עצמו כאחד הבעלים של חברה גדולה לקורסי פסיכומטרי, שמשרדיה בנצרת. הצדדים קבעו להיפגש וליאורה אכן הגיעה עם מנהל נוסף של התובעת למשרדי החברה שם התקיימה פגישה במהלכה עלתה אפשרות של שיתוף פעולה בין החברות בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה על שכירת הכיתות כשלב ראשון של שיתוף הפעולה.
ליאורה הוסיפה בעדותה כי הנתבע ציין בפני
ה שהחברה במצב כלכלי לא טוב, בין היתר על רקע פרישת אחד השותפים, ולפיכך הסכימה להפחתת דמי השכירות ממחיר המחירון המקובל אצל התובעת, כאשר סוכם כי לקורס הראשון ישולם שכ"ד של 50 ₪ לשעה, סכום אשר יעלה לאחר מכן לסך של 70 ₪ לשעה, כאשר לטענתה מחיר המחירון של התובעת עומד על 100 ₪ לשעה.

לטענת ליאורה, הסכמה זו למתן ההנחה הותנתה בכך שהנתבע יציג כרטיס אשראי אישי שלו כבטחון להתחייבויות החברה, והנתבע הסכים לכך. באותו מעמד לא הוצג כרטיס האשראי אולם זה נמסר בעת שהחברה שכרה לראשונה כיתה אצל התובעת, ובהמשך, אף חויב כרטיס האשראי שנחזה להיות כרטיס אישי של הנתבע, בחיובים שונים בגין שכירת הכיתות.

משעומתה ליאורה עם העובדה כי דרישות התשלום כמו גם החשבוניות, הוצאו לטובת החברה, על אף שהתשלום שבוצע בוצע מכרטיס האשראי האישי של הנתבע, כטענת התובעת, הסבירה זאת בכך שהנתבע ביקש ממנה, למרות שהוא נותן כרטיס אשראי אישי, הרי שהוא מבקש להזדכות על התשלום בכרטסת האישית שלו בחברה שכן, מדובר בהוצאה בפועל שהינה בעבור החברה.

4. הנתבע שולל מכל וכל את גרסת ליאורה באשר לקיומה של התחייבות אישית מצידו לחוב החברה.
הנתבע אישר כי מצבה הכלכלי של החברה לא היה טוב במועד ההתקשרות עם התובעת, אולם למרות זאת, טוען כי לא נדרש וממילא לא הסכים למתן ערבות אישית להתחייבויות החברה.
לטענתו מסירת כרטיס האשראי לא נועדה ליצור התחייבות אישית שלו ואין במסירתו להעיד על קיומה של התחייבות כזו, שכן מדובר בכרטיס אשראי שעל אף שהוא נושא את פרטיו האישיים, הרי שהוא משוייך לחשבון החברה (אשר אף מופיע על גבי הכרטיס) והחיובים המבוצעים בו נמשכים מחשבון החברה ולא מחשבונו הפרטי, דבר שהיה ידוע לליאורה, לטענתו, בעת מסירת הכרטיס.

לטענת הנתבע פרטיו האישיים מופיעים על גבי כרטיס האשראי, שכן בנקים אינם מוציאים כרטיס אשראי לחברה אלא רק לאדם בשר ודם, אולם למרות זאת טען כי אין לראות במסירת כרטיס האשראי משום הסכמה שלו לערוב להתחייבויות החברה ומעולם לא נתן הסכמה כזו.

5.
בהיעדר מסמך בכתב המעיד על קיום התחייבות אישית של הנתבע ולאור הגרסאות הנוגדות שאינן נתמכות בעדות נוספת, ההכרעה בתיק זה סבה סביב השאלה איזו משמעות יש לתת, למסירת כרטיס האשראי על ידי הנתבע, והאם יש בכך לתמוך בטענת התובעת כי הנתבע התחייב כלפיה באופן אישי.

טענות ב"כ התובעת כי הנטל על הנתבע לסתור את טענת התובעת בדבר קיום התחייבות אישית, נדחות על ידי שכן, אין מדובר במצב של "הודאה והדחה" והעדר מחלוקת בדבר חוב החברה, אין בה כדי להקים אפילו לא ראשית הודאה בקיומו של חיוב אישי כלפי התובעת. גם מסירת כרטיס האשראי שעליו פרטי הנתבע, אין בהם להפוך את הנטלים שכן הנתבע אינו בגדר "המוציא מחברו" אלא התובעת היא זו המבקשת לחייב את הנתבע בחוב החברה, ולפיכך הנטל מוטל עליה.

6.
לאחר שמיעת העדויות בפני
, אני סבורה כי לא ניתן להסיק ממסירת כרטיס האשראי שהוצא על שמו של הנתבע ומסירתו כבטחון לחיוב החברה, קיומה של התחייבות אישית לה טוענת התובעת.

בסופו של יום, עומדות בפני
גרסאות נוגדות של בעלי הדין באשר להסכמות ביניהם ולא מצאתי כי באפשרותי לבסס הכרעה וקביעה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה, על עדותה של ליאורה. עדות זו נחזתה להיות עדות מגמתית אשר מטרתה להביא לחיוב אישי של הנתבע, מקום בו כשלו ניסיונות התובעת לגבות את החוב מהחברה, ממספר טעמים:
ראשית, גרסתה של ליאורה בתצהירה היה לקוני ביותר ורק במהלך עדותה תוארה על ידה הפגישה שהתקיימה בין הצדדים והסיבות לדרישת התחייבות אישית של הנתבע.
שנית, ליאורה לא הציגה מחירון השכרה שברשות התובעת שממנו ניתן היה ללמוד שאכן ניתנה לחברה הנחה משמעותית כנטען על ידה.
שלישית, "היתממותה" של ליאורה כי אינה יודעת מה המשמעות של חברה בע"מ, נשמעה מעט מלאכותית (בלשון המעטה) מפיה.
רביעית, ליאורה לא יכלה לתת הסבר משביע רצון לכך שחשבון התובעת נערך באופן שונה לצורך הגשת תביעה זו, וזאת לעומת המסמך שצורף לתביעה קודמת שהגישה התובעת (ואשר בטעות לא סומן בדיון ולפיכך הוא מסומן כעת – נ/2). בעוד שדרישת התשלום בתביעה הקודמת נשאה כותרת "סיגמה" בלבד (דהיינו שמראש כוונה לחברה בלבד), הרי שדרישת התשלום בתביעה שבפני
(שאינה נושאת תאריך וגם לא הוכח כי נמסרה לנתבע קודם להגשת התביעה) ממוענת הן לחברה והן לנתבע. אמנם אין באופן עריכת החשבון כדי להעיד על העדרה של התחייבות מצד הנתבע, אולם עדותה של ליאורה בהקשר זה נראתה לי מתחמקת.

מעבר לכל אלו, על אף שליאורה ציינה כי היה נוכח עימה בפגישה בנצרת מנהל נוסף של התובעת (שמואל), הרי שמנהל זה לא הובא לעדות ועל פי הכלל המוכר בפסיקה, יש באי הבאת עדותו כדי להצביע על כך שעדותו היתה מזיקה לתובעת.

7.
אינני שוללת את האפשרות שבמועד בו הגיע הנתבע למשרדי התובעת ומסר את כרטיס האשראי הנחזה להיות כרטיס אשראי אישי, סברה ליאורה כי יש בכך להצביע על נכונותו לערוב להתחייבויות החברה, בדרך של מתן כרטיס האשראי. אלא שהסברו של הנתבע כי מדובר בכרטיס אשר החיוב בו נמשך מחשבון החברה, שולל את האפשרות כי הנתבע אכן התכוון במסירת כרטיס האשראי, ליצור התחייבות אישית שלו.

בהיעדר ראיה מספקת מטעם התובעת לקיומה של הסכמה כזו מראש, אין היא יכולה להיבנות ממסירת כרטיס האשראי כדי להעיד לכאורה, על קיומה של הסכמה מצד הנתבע. מדובר במצב בו כל צד מפרש אחרת את האקט של מסירת כרטיס האשראי, ומכאן שגם אם טעתה ליאורה לחשוב שברשותה בטוחה לקיום חיובי החברה שהינה עצמאית ויוצרת חיוב אישי של הנתבע, אין בטעותה זו כדי להביא למסקנה שהנתבע אכן הסכים להתחייב באופן אישי כלפי התובעת.

8.
על אף שנכונה טענת התובעת כי הנתבע לא הוכיח טענתו כי במועד החיוב הראשון בכרטיס, יכלה התובעת לדעת כי מדובר בכרטיס של חברה (עפ"י מסמך אישור כלשהו המוצא לה), אולם ממילא, כפי שטען ב"כ התובעת את מועד גיבוש ההסכמה בין הצדדים, יש לבחון קודם לביצוע אותו חיוב ראשון שכן יש לקבוע מה היה הבסיס למסירת אותו כרטיס אשראי, דהיינו, האם מסירתו ביטאה הסכמה להתחייבות אישית אם לאו.
בענין זה ובהיעדר ראיה מספקת, אין באפשרותי להעדיף את עדותה של ליאורה על פני עדות הנתבע ואני מוצאת כי כפות המאזניים מאוינות, ומשכך מסקנתי היא שהתובעת היא שלא עמדה בנטל להוכיח קיום התחייבות אישית מצידו של הנתבע.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת
בהוצאות הנתבע בגינה בסך של 2,000 ₪.

לא מצאתי מקום לחייב את התובעת בגין ההליך הקודם שהגישה באותו הענין שכן משנמחק ההליך הקודם ללא פסיקת הוצאות, ובהעדר הסכמה כי הוצאות ההליך הקודם ילקחו בחשבון בהליך זה, אין כל בסיס לחיוב כזה.

ניתן היום,
י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
















תאמ בית משפט שלום 43562-02/13 אמריקן ישראל קולג' בע"מ נ' ג'רמס ביטאר, סיגמא מדי ידע וחשיבה 2008 בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/10/2014)