פסקי דין על גבריאל אדי | פסקי דין על שלמה בן שבת

2797-12/08 א     05/10/2014




א 2797-12/08 גבריאל אדי נ' שלמה בן שבת








בית משפט השלום בחיפה


05 אוקטובר 2014
ת"א 2797-12-08 אדי נ' בן שבת




כב' השופט שלמה לבנוני
, סגן נשיא



התובע
גבריאל אדי
ע"י ב"כ עוה"ד
מנחם רובינשטיין


נגד

הנתבע
שלמה בן שבת
ע"י ב"כ עוה"ד
חוה קלמפרר-מרצקי



פסק דין



1.
התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבע על סך 100,000 ₪. התובע והנתבע הינם שכנים והם מתגוררים בעתלית ברח' סמטת הברוש 7. התובע בזמנים הרלוונטיים עבד בקואופרטיב אגד כנהג שכיר והוא אב שכול, ששכל את בנו נדב ז"ל שנספה בתאונת דרכים.

2.
בכתב התביעה מייחס התובע לנתבע שורה נרחבת של גניבות. הוא מציין גניבות מתיק העבודה שלו בגין פדיון במסגרת עבודתו כנהג. הוא מציין אירוע שנערך ביום 17.7.08 בנוגע להנצחת בנו, במהלכו נאספו תרומות מתורמים שונים, ואף בעניין זה מייחס התובע לנתבע גניבת מרבית כספי התרומות. ועוד מציין התובע אירוע מיום 19.9.08 בו נגנב ממנו סכום של 4,000 ₪. לעניינו של אירוע זה אף הגיש התובע תלונה נגד הנתבע. דומה שהאירוע האמור אף הונצח במצלמה שהתקין התובע, משעה שחשד בנתבע.


בכתב הגנתו הכחיש הנתבע מכל וכל את הנטען כנגדו.

3.
הוברר לי כי בעקבות האירוע מיום 19.9.08 הוגש כתב אישום כנגד הנתבע. הנתבע כפר באישומים כנגדו. ב"כ הצדדים הסכימו כי יש טעם להמתין להכרעה בתיק הפלילי האמור.
כתוצאה מכך, ולאורך שנים, נמסרו הודעות עדכון על ידי ב"כ הנתבע לעניין מהלכיו של התיק. בגדרם אף הונח בפני
י כתב האישום האמור ואחד מהפרוטוקולים. בהמשך הדרך דווח כי הנתבע הודה בעובדות שבכתב האישום. מסתבר כי בסמוך לכך השיב הנתבע לתובע את הקרן על סך 4,000 ₪.

4.
משכך זימנתי ישיבת קדם משפט. בגדרה הסכימו ב"כ הצדדים להצעת בית המשפט על פיה "יינתן

פסק דין
מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות". סיכומי טענות אלו הונחו לנגד עיניי.

5.
שני ב"כ הצדדים ראו לחטוא להסדר הדיוני האמור. כאמור סוכם בו שפסק הדין יינתן "על יסוד החומר שבתיק". הא ותו לא. חרף זאת ראה ב"כ התובע חירות לעצמו לצרף לסיכום טענותיו "המסמכים הרלוונטיים לעניין", שמרביתם אינם בגדר "החומר שבתיק", משמע רק החומר שהונח בפני
י, עובר להסכמה הדיונית האמורה. ממילא אין בדעתי להידרש כל עיקר לחומר זה.

6.
ואף ב"כ הנתבע, בגדר סיכום טענותיה, ראתה לשזור בהם טיעונים עובדתיים שלא בא זכרם כל עיקר בגדר "החומר שבתיק". וכך נטען כי הנתבע ניסה להשיב לתובע את הכסף בסמוך לגניבה ואולם הדבר לא הסתייע, לנוכח דרישתו של התובע לקבל סך של 100,000 ₪. עוד נטען כי כפירתו הממושכת של התובע, והודאתו במעשה בחלוף השנים, נעשתה רק לאחר שקיבל ייעוץ מסנגורו שהוחלף. ועוד נטען כי דווקא התובע הוא שברבות השנים מאיים על ילדיו וגרושתו, היא אשתו לשעבר במועדים הרלוונטיים. ברי שאין בדעתי להידרש לכל אלו.

7.
כך, ככל שעסקינן ברובד העובדתי. כך ניתן היה לטעון, לכאורה, ככל שעסקינן אף ברובד הדיוני. שהרי בגדר סיכום טענותיו עותר ב"כ התובע לחייב את הנתבע בפיצויים עונשיים בגין עוגמת נפש וכאב וסבל. אכן הוא מודע לכך שהוא השכיל להוכיח אך את הגניבה בגין סך של 4,000 ₪. ואולם לנוכח מכלול הנסיבות הוא מבקש שהפיצוי בגין אלו יתקרב במידת האפשר לסכום התביעה.

8.
ניתן היה לדחות הטענה האמורה מכל וכל. שהרי בגדר כתב התביעה לא תבע התובע דבר מכל אלו. סכום התביעה, כאמור, עמד על סך של 100,000 ₪. ועל מנת להסיר כל ספק הרי בסעיף 18 לכתב התביעה אף הובהר ש"כאמור, סה"כ הכסף שנגנב על ידי הנתבעים מהתובע, מסתכם עד כה בסך של 100,000 ₪ בגין מעשי הגניבה המפורטים בכתב תביעה זה".

9.
ואולם לא זו בלבד שב"כ הנתבע אינה מבקשת שלא להידרש לסעד הנתבע, ולוּ מן הטעם הדיוני האמור, היא אף מגדירה, בסיכום טענותיה, כי "המחלוקת המרכזית בתיק זה הינה באם יש מקום להטיל על הנתבע פיצויים עונשיים בגין מעשה גניבה אחד בו הודה" (סעיף א'). רק מן הטעם האמור בדעתי להידרש לדיון בסעד זה.


ועוד: הגם שלאור ההסדר הדיוני אמור היה לעמוד לנגד עיניי אך כתב האישום והודעת הדיווח אודות הודיית הנאשם בו, הרי כעולה מטיעונה של ב"כ הנתבע נשוא החלטתי מיום 4.5.14, בדעתי אף להידרש להכרעת הדין וגזר הדין, הגם ששני אלו לא היו בגדר "החומר שבתיק", עובר להסכמה הדיונית האמורה.

10.
עניין פסיקתם של פיצויים עונשיים נדון על ידי, למשל, ב-ת.א. (חי') 19415/02 ציפורה דינה נ' מרגלית דורון (במאגרי "נבו") שם הראיתי, על יסוד פסק דינו של כב' השופט ריבלין ב-ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיכון ופיתוח הרובע היהודי ואח', תק-על 2004(1) 2452 כי לבתי המשפט סמכות לפסוק פיצויים עונשיים בהליכים אזרחיים (סעיף 79). ובמקרה שנדון שם ראיתי לפסוק פיצויים עונשיים בעקבות תקיפתה של התובעת שם, אשר הנתבע שם הפליא מכותיו בה כאשר היא נמצאת בהריון וכתוצאה מכך היא נאלצה להפיל את ולדה. על אותה דרך ראיתי לפסוק פיצויים עונשיים בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים שנדונה ב-ת.א (חי') 51235-03-11 יובל דורון קסטלמן נ' יעקב דהן (במאגרי "נבו"). בפרשה שם עשיתי כן לנוכח מסכת של תקיפה של שוטר, בעת מילוי תפקידו.

11.
ואולם, כעולה מסיכומי ב"כ הנתבע, נפל דבר בסוגיה האמורה בעקבות פסק דינו החדיש יותר של כב' השופט רובינשטיין ב-רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני (במאגרי "נבו"). ב

פסק דין
זה ניתנה פרשנות מצמצמת באורח דווקני לעניין השימוש בפסיקת פיצויים עונשיים. אכן, כך קובע השופט רובינשטיין, כאשר הושתה על הנתבע סנקציה עונשית במסגרת הליך פלילי הוא הורה ש"סבורני, כי אם ככלל ייפסקו פיצויים עונשיים במקרים חריגים בלבד, במקרה שנגזר עונש בהליך פלילי מדובר יהיה בחריגים שבחריגים (חריגים עד שקשה לתת להם דוגמה, וייתכן שעסקינן במקרים בהם מסיבה כלשהי לא ניתן היה להשית ענישה פלילית מספקת)... " (סעיף כ"ג). ועוד מבהיר השופט רובינשטיין כי "ככלל, כאשר מנוהל הליך פלילי, מושגות תכליות אלה בהליך הפלילי – זהו מקומן הטבעי ואין להן מקום של ממש בהליך האזרחי. לפיכך, ככלל, פיצוי עונשי 'יוצדק במקרים חריגים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו
כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל'... " (שם). ואם נותר ספק מוסיף השופט רובינשטיין ומורה כי "זוהי כאמור דרך המלך, וייתכנו מקרים חריגים שבחריגים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצויים עונשיים גם לאחר ענישה פלילית". כך, הגם ש"הסמכות העיונית העקרונית לעשות זאת קיימת ..." (סעיף כ"ד).


ועל דרך זו, ובפרשה ההיא, לא נפסקו פיצויים עונשיים הגם שהנתבע שם הורשע בפרשות קשות של מעשים מגונים במתלוננת קטינה ונגזרו עליו, בין השאר, שלוש שנות מאסר בפועל.

12.
אין צריך לומר שבפרשה שבפני
י, במסגרתה מדובר בגניבה חד-פעמית בסכום של 4,000 ₪, נהיר לחלוטין שאין כל צידוק לעשות כן, ולו לנוכח הפרשנות המצמצמת הדווקנית האמורה. וכשלעצמי אוסיף כי ככל שפסק הדין האמור היה ניצב לנגד עיניי, בפרשות בהן ראיתי לפסוק פיצויים עונשיים, והגם שאין בדעתי לקבוע מסמרות, ספק אם הייתי פוסק את הפיצויים העונשיים אותם פסקתי.

13.
ואולם אין ספק שיש להוקיע את מידת הכיעור בהתנהלותו הנפסדת של הנתבע. וכך עולים הדברים למקרא גזר דינה של כב' סגנית הנשיא קנטור, שדנה בהליך הפלילי האמור. בין השאר היא שקלה לחובת הנתבע את העובדה ש"הנאשם ניצל לרעה את יחסיו עם נפגעי העבירה, שהיו שכניו, הוא היה בן בית בביתם והכיר את הבית על בוריו מה שאפשר לו לעשות את אשר עשה" (סעיף 8 (ד)). מנגד לא ניתן להתעלם אף משיקולים לקולא שנשקלו על ידי סגנית הנשיא קנטור. כתוצאה מכל אלו היא גזרה על הנאשם עונש מאסר של שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי למשך שישה חודשים. הגם שהמאשימה עתרה להטיל על הנאשם פיצוי כספי לתובע, הוא המתלונן, לא ראתה סגנית הנשיא קנטור להשית פיצוי כספי זה.


שיקול זה, כך טענת ב"כ התובע, אמור להנחותני לפסוק פיצויים עונשיים ואין דעתי כדעתו. אכן, לנוכח הדברים הברורים והמפורשים שנאמרו בפסק דינו של השופט רובינשטיין אין לי ספק כי המקרה שבפני
י איננו בבחינת "המקרים החריגים", ובוודאי ובוודאי שאינו מגיע לדרגה הגבוהה יותר של "החריגים שבחריגים".

14.
מנגד, סבור הייתי כי את מידת הגנאי בפועלו הנפסד של הנתבע יש למדוד בפסיקת הוצאות משפט שתהא גבוהה מן המקובל אצלי. לכך חוברת השקפתי כי על מנת לשלם לתובע את הסך של 4,000 ₪ לא היה צורך בכל "שיתוף פעולה" מצד התובע. די היה לנתבע אם, בפשטות, היה משגר לתובע המחאה על הסכום הנ"ל, בדואר רשום, והייתה מונחת בפני
י ראיה על כך. כל אלו אמורים היו לגזור על הנתבע הוצאות משפט גבוהות.


ואולם, כאמור, חטא התובע בהגנבת ראיות בוטה ונפסדת. מזלו שיחק לו, לנוכח התנהלותו הדיונית של הנתבע כמבואר, שבכלל דנתי והכרעתי בשאלת הפיצויים העונשיים ואף נדרשתי לגזר הדין. מנגד, ובעניין זה, אף הצבעתי על הגנבת ראיות נפסדת מצדו של הנתבע.


ועל כל אלו: לא ניתן להתעלם מכך שתביעה על סך של 100,000 ₪ מסתיימת בפסיקה בסך של 4,000 ₪ בלבד באופן שהר גדול הוליד עכבר קטן.

15.
שיוויתי כל אלו לנגד עיניי. בסופה של דרך החלטתי לחייב את הנתבע באגרת תביעה יחסית ובשכ"ט עו"ד על סך 5,000 ₪ בלבד.

16.
לפיכך הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 19.9.08 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. מן הסכומים האמורים יש לקזז סך 4,000 ₪ ששולם לתובע ביום 12.12.13. היתרה שתתקבל תשולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת סוכות לא תקטע את מירוץ המועדים האמור.

17.
המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
_________________________
שלמה לבנוני
, שופט
סגן נשיא










א בית משפט שלום 2797-12/08 גבריאל אדי נ' שלמה בן שבת (פורסם ב-ֽ 05/10/2014)