פסקי דין על התובע הצבאי הראשי | פסקי דין על דן שממה

42/01 עמ     06/09/2001




עמ 42/01 התובע הצבאי הראשי נ' דן שממה




בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני
:
אל"ם אלישע כספי
- שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי
- מערער (ע"י ב"כ, סרן דקלה קליין-יונה)

נ ג ד

רב"ט דן שממה
- משיב (ע"י ב"כ, סרן כרמית בן-אליעזר)

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט צפון שניתנה בתיק צפ335/01/ (אל"ם משה גינות - נשיא) ביום 04/09/2001. הערעור נדחה.

החלטה
1. ביום 4/9/01 הורה נשיא בית דין צפון, אל"מ משה גינות, כי המשיב בערר זה יוחזק במעצר פתוח ביחידתו עד לתום ההליכים המשפטים, וזאת חלף בקשת התביעה לעוצרו במעצר סגור עד לגמר ההליכים. לבקשת התביעה דחה השופט קמא את שחרור הנאשם אל המעצר הפתוח למשך 48 שעות עד ליום 6/9/01 שעה 19:00.

התביעה הצבאית ערערה על החלטה זו, וגרסה כי משהוכחו העבירות המיוחסות לנאשם ברמת ההוכחה הנדרשת בשלב דיוני זה, הרי עילת המעצר נגדו היא ברורה ומגובשת, ולפיכך דינו של המשיב להיעצר עד לגמר ההליכים במשפטו.

2. עיקר טיעונה של התביעה הצבאית, היה כי שגה השופט קמא בקובעו כי במקרה זה הייתה הפליה פסולה בין הנאשם לבין מפלילו קוקוי, שכן להשקפת התביעה קוקוי פוטר משירות בצה"ל על פי המדיניות הנוהגת לגבי מכורים לסמים, ומטעם זה, ומאחר שעניינו צפוי להיות מועבר לדיון בבית משפט אזרחי, אין מקום למעצרו ובכך שונה עניינו מזה של הנאשם שאינו מכור לסמים.
אציין, כי השופט בהחלטתו לא נקט לשון "אפלייה פסולה" אולם כך הבינה התביעה את דבריו:

"לטעמי לא היה מקום לשחרר את קוקוי מן המעצר. לדעתי קוקוי אינו נרקומן הוא צורך גראס להנאתו, והיה מקום להורות על העמדתו לדין בפני
בית הדין הצבאי כפי שנעשה עם עשרות חיילים שצרכו סמים בעשרות ובמאות הזדמנויות. לדעתי הדעת אינה סובלת שאותו קוקוי אשר צרך עם הנאשם סם ואחרי כן מתהלך חופשי בעוד שהנאשם עצור מאחורי סורג ובריח".

3. כתב האישום מייחס לנאשם שימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס בשלוש הזדמנויות בסמוך למחנה יחידתו: שתיים מהם בחודש יוני השנה והשלישית בסמוך ליום 19/8/01. אותם שימושים בוצעו ביחד עם החייל טור' קוקוי, באמצעות כלי מאולתר לעישון סמים, והם התרחשו לכאורה במקלט המצוי כ- 150 מטר משער היחידה. לאחר השימוש, חזרו השניים אל היחידה והמשיכו בעיסוקיהם הרגילים.
אף שהנאשם מכחיש בחקירתו במצ"ח אותם שימושים בסם, והוא עתיד לעמוד בהכחשתו זו גם בדיון ההוכחות שנקבע, אין באת כוחו חולקת על קיום ראיות לכאורה להוכחת האשמות. אלה נעוצות בראש ובראשונה באמרתו החד משמעית והברורה של קוקוי והן מחוזקות בהתנהגות מחשידה מצד הנאשם ( המלטות מן היחידה במועד שנערכה במקום פעולת מנע של מצ"ח ) ובהתאמתות פרטים הכלולים באמרתו של קוקוי, ובכלל אלה המצאות כלי עישון סמים במקום שקוקוי הצביע עליו באמרתו.
לעומת זאת, אין הסניגורית מסכימה עם קביעתו של השופט קמא כי מעשי עבירה אלה מקימים עילת מעצר מוצקה, שכן להשקפתה המדובר בשלוש הזדמנויות שהן למעשה שתיים, הואיל ושניים מן השימושים היו סמוכים מאוד זה לזה. עוד היא טוענת שהשימושים התרחשו לאחר שעות הפעילות של הנאשם, כאשר לאחריהם שב אל היחידה והלך לישון, כך שבהיותו תחת השפעת סם לא יצר הנאשם סיכון כלשהו לכוננות היחידה ולשגרת הפעילות שבה. עוד טוענת הסניגורית שהנאשם מעולם לא רכש סמים ואף לא יזם שימוש בהם, ובחיפוש שנעשה בביתו לא נמצא דבר, וגם דגימת השתן שמסר נמצאה נקייה מסמים. כך שלהשקפתה, עניינו דומה מן הבחינה העקרונית לעניין מילשטיין ( ע"מ11/98/ ).

4. כאמור, הדמות הראשית בפרשה זו הינה של החייל קוקוי, שעשה שירותו באותה יחידה בתפקיד ספר. בחקירת מצ"ח הודה קוקוי באמרותיו כי במהלך שירותו הצבאי, השתמש בקביעות בסמים 150-200 פעמים, במספר הזדמנויות מדי שבוע. קוקוי מסר כי 50-60 פעם מתוך אלה השתמש בסמים בתחומי הבסיס. עוד מסר כי לפני גיוסו לצה"ל השתמש פעמיים בסם מסוג l.s.d , ובתקופת שירותו ניסה גם להשתמש בסם מסוג אקסטזי, אך התחושות שמשרה סם זה לא היו לרוחו. משנשאל מי הם החיילים שהשתמש איתם בסמים הצביע על המשיב דנא, וכן על שני חיילים אחרים אשר שמם ניקולאי ומקסים. ניקולאי נחקר אמנם אך לא נעצר עקב שחרורו משירות (בחקירתו במשטרת ישראל הכחיש את האשמות המיוחסות לו) ואילו למקסים יוחס רק שימוש אחד וככל הידוע לא נגבתה עדיין אמרתו.

5. בעקבות התוודותו של קוקוי בשימושים כה רבים, וכן על יסוד דברים שאמר לחוקר מצ"ח לפיהם החל להשתמש בסמים עוד בהיותו בן 13, הוארך מעצרו תחילה הארכה קצובה והוא הופנה לבדיקה פסיכיאטרית. הפסיכיאטר שבדק אותו, ד"ר קריינין, המליץ לקבוע לו פרופיל 21 על פי סעיף ליקוי, אשר כפי שמסרה התובעת עניינו בהתמכרות לסמים.
בעקבות השופט קמא עיינתי גם אני בחוות הדעת. הואיל וחוות הדעת לא נמסרה לבאת כוח המשיב, וקוקוי לא נתן הסכמתו לפרסום קביעות בנוגע לענייניו הפרטיים, בחרתי שלא לצטט ציטוט ישיר את ממצאי חוות הדעת. מכל מקום, נראה מקריאת הדברים כפשוטם, כי הפסיכיאטר מצביע אמנם על שימוש רב שנים במריחואנה, אך אין הוא מציין הפרעות פתולוגיות בנבדק, ואף אין הוא מציין מפורשות כי הוא נתון במצב של תלות בסמים במובן זה שכוח רצונו נשלל ממנו והוא נעשה "כעבד ביד הסם".
עיון באמרותיו של קוקוי ובזיכרונות הדברים שבתיק, מלמדים על שימוש בסם בהיקפים משתנים (ראה אמרה מ- 21/8/01 עמ' 1 שורות 14 ואילך "התחלתי לעשן סמים בצבא באופן קבוע מאז אחרי הטירונות, כל שבוע בערך פעמיים- שלוש. בטירונות עישנתי רק כשיצאתי הביתה ". ובהמשך בעמ' 2 שורות 4 ואילך " לפעמים היו שבועות שלא הייתי משתמש בסמים") בעמ' 3 שורות 14 ואילך מתאר הנאשם את ההשפעה המיטיבה של הסם עליו.
בסיום אמרתו מכיר קוקוי בטעותו, ומוכן לשאת בעונש על מעשיו. אין הוא מזכיר התמכרות כלשהי, וכל בקשתו שיאפשרו לו תחילה להיפרד מאביו, ששהה אותם ימים בארץ ועמד לשוב לרוסיה. מחיבור האמרה לזכ"ד ניתן להבין כי גם לפני שירותו היו תקופות ממושכות שחדל לצרוך סמים.
מתעורר איפוא הרושם, (ובעניין זה תמים דעים אני עם השופט קמא) כי המדובר במי שצריכת הסמים נעשתה לגביו דפוס התנהגות ממושך ומתמיד, אך לא מי שנשלל ממנו כוח ההתנגדות שלו, וכל חייו סובבים סביב השגת סמים וצריכתם על פי המשמעות המקובלת של המונח "נרקומן" שבו השתמשה התובעת אגב טיעונה.

6. במהלך הדיון, נתלבנה גם המדיניות החדשה להעמדה לדין של מכורים לסמים, ולבקשתי הוצגה לעיוני אסופת מכתבים ומסמכים שליוו את עבודת המטה מחודש יולי 2000 ועד לחודש פברואר השנה. נראה, כי במהלך עבודת המטה האמורה, שהיו מעורבים בה אנשי משפט ופסיכיאטריה בצבא, וכן היועץ המשפטי לממשלה ובכירי פרקליטות המדינה, חלה הרחבה לא מבוטלת בהגדרת קבוצת האוכלוסייה של "המכורים" שעניינם יועבר לדיון בפני
ערכאות שיפוט אזרחיות. בין השאר הוסכם כי תחול גם על התמכרות מן הסוג של abuse (שימוש לרעה) ולא רק מן הסוג של depen dence (תלות).
אם כותרתו של מסמך מנובמבר 00' : "הייתה מדיניות העמדה לדין בתיקי מכורים לסמים קשים" הרי במסמכים מראשית שנה זו מורחב הכלל מהרואין ודומיו גם לשימוש בקנאביס "מקום שתוצג חוות דעת פסיכיאטרית בדבר התמכרות הנאשם לסם מסוג קנאביס במקרים המתאימים לא תתנגד התביעה להעברת הדיון לערכאת שיפוט אזרחית. במקרה של ספק יזומן הפסיכיאטר כותב חוות הדעת לעדות בבית הדין".
עמדה זאת הועדפה על פני השקפה קודמת, לפיה מי שמכור לקנאביס יעוכב גזר דינו, עד שיעבור טיפול גמילה, אם ירצה לקבלו.
עינינו הרואות אפוא, שבהתאם למדיניות זו נפלה ההחלטה להעביר את עניינו של קוקוי למערכת השיפוט האזרחית. על פי הצהרת התובעת בעת הדיון, התקבלה ההחלטה על ידי דרגים בכירים למדי בפרקליטות הצבאית (כמוגדר בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה) לאחר שנתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה הנאשם מכור לקנאביס. הדעת גם נותנת כי השאלה אימתי יש לזמן את הפסיכיאטר עורך חוות הדעת לעדות מצויה במרחב שיקול הדעת של גורמי הפרקליטות הנוגעים בדבר.

7. סיכומם של דברים - לא נפל כל פגם פורמלי בהחלטה להעביר את חומר החקירה בנוגע לקוקוי לטיפול המערכת המשפטית האזרחית, וכיוצא מכך לא נפל גם פגם בשחרורו מן המעצר. עדיין נותרת בעינה השאלה האם הופלה המשיב דנא לרעה כאשר נתבקש מעצרו הסגור עד גמר ההליכים.

8. אותה מדיניות שנזכרה לעיל- אף שנתקבלה על דעת דרגים בכירים ביותר במערכות המשפטיות השונות - מעוררת קשיים מעשיים, ואולי גם דילמות מוסריות, בעניינם של מי שמעורבים בעבירות עם "המכורים לסמים".
הואיל ולצורך מתן הפטור הפסיכיאטרי משרות די לכאורה בשימוש מתמיד ומתמשך בקנאביס, עפ"י אמות המידה הרפואיות, המקילות יחסית, לעניין "שימוש לרעה בסם", צפויים להנות מאותה המדיניות גם עבריינים עיקריים, שסיבכו בעבירה חיילים אחרים, ואשר הם עצמם אינם נזקקים לגמילה או אינם חפצים בה. אכן, מנקודת מבט תועלתנית טהורה אין כל הגיון שהצבא ישאיר בשורותיו חיילים שהשימוש בסמים נעשה להם דרך חיים, ואפשר שהם עשויים גם להזקק לטיפולי גמילה שאינם מוצעים במסגרת הצבאית, אך לטעמי תחושת הצדק מתקוממת מפני המצב שמי שהשתמש בקנאביס מאות פעמים משוחרר מהצבא ומן המעצר, ויוצא בדרכו אל הליכים פליליים אפשריים, או למסגרת גמילה אפשרית, ואילו מי שהודח על ידו לשימושים ספורים, ינקטו נגדו הליכים פליליים- צבאיים, על כל המשמעויות הנודעות לכך ,ובנוסף לכך, הוא אף יהיה נתון במעצר סגור כאשר בית הדין מעיין בדינו לאחר שאותו חייל כפר באשמות שיוחסו לו.

9. טענה התובעת, כי אין מדובר כאן באפליה בין מי שיש ביניהם שוויון רלוונטי אלא, באבחנה בין שונים. לעניין זה תמכה יתדותיה בין השאר בפרשת תורתי (ע"מ39/98/). על פי הבנתה "יש שלוש אבחנות בין הנרקומן ללא נרקומן:
א. זיקת הנרקומן חלשה יותר בשל העובדה שהוא משוחרר משירות.
ב. הנרקומן עושה את העבירות מתוך מחלת נפש.
ג. לגבי הנרקומן, יש שיקול שיקומי חזק ... הרתעה לא תעבוד על הנרקומן שכן אין הוא יכול כמעט להימנע מכך. "
כאמור מעלה התעורר בלבי ספק ניכר הן ביחס להגדרתו של קוקוי כ- "נרקומן" והן ביחס לשיקול השני והשלישי כאמור מעלה , ואילו ההחלטה לשחרר משירות מתוך שיקול שהינו בעיקרו של דבר אינטרס מערכתי- ספק אם יכולה לשרת שוני כה קיצוני במדיניות המעצר. לא סברתי גם כי הנאשם שלפנינו יסכן את הציבור בשחרורו ממעצר סגור עד שראוי ששיקול זה ייגבור על שיקולי שוויון וצדק (ר' תורתי לעיל).

10. השופט קמא בהחלטתו לא נקט דרך קיצונית של שחרור מוחלט של המשיב במעצרו, אלא בחר בדרך ביניים של "ירידה במדרגה אחת" ונקיטת אמצעי שיש בו מידה פחותה של הגבלת חרות. גישתו זו של השופט, כמו גם כלל דרכו בהערכת המקרה נראית לי מאוזנת ומדודה : מחד, מקבל אני את גישתו כי העבירות המיוחסות לנאשם מצדיקות כשלעצמן, על פי מדיניות המעצרים הנוהגת, מעצר סגור עד גמר ההליכים. זאת אפילו אם נעשו השימושים לאחר שעות המשמרות של הנאשם ומחוץ לגדרות הבסיס; מנגד, נראית לי גם הגישה לפיה בחר- מתוך מניעים המבטאים בעיקרו של דבר שיקולים של הגינות- להגביל אומנם את חירותו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו, אך זאת בדרך של מעצר פתוח ביחידתו.

11. סוף דבר - ערעורה של התביעה נדחה בזאת. הנאשם יועבר למעצר פתוח ביחידתו כאשר ישלים תקופת מחבוש שהוא מרצה בימים אלה. קצין בית הדין יערוך את הסידורים הדרושים עם יחידתו של המשיב, ויבהיר המגבלות החלות על מי שעצור במעצר פתוח. כפי שנמסר במהלך הדיון קבוע התיק לדיון הקראה והוכחות ביום 16/9/01.

12. בשולי הדברים, מבקש אני להפנות תשומת לב הפצ"ר לקשיים העולים מיישום המדיניות החדשה, כאמור ביחס לשותפים לדבר עבירה של "המכורים" שהינם אך משתמשים "מזדמנים" ועודם בשירות. אגב כך אציע גם להיערך להשלכות אפשריות אחרות של אותה מדיניות כניסוחה המרחיב כיום- סוגיות שהתעוררו תוך כדי הצגת הטיעונים בתיק זה.

ניתנה היום, 06/09/2001, בלשכה, שלא במעמד בעלי הדין.
ההחלטה תועבר לאלתר לצדדים ולבסיס הכליאה בו נתון המשיב על ידי קצין בית הדין.

____________________
אל"ם אלישע כספי
- שופט
בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה:_________________ העתק נכון מהמקור
רס"ן ציון סלמנזדה
תאריך:______________________ ק. בית הדין

ב ל מ " ס ע"מ42/01/
1








עמ בית דין צבאי 42/01 התובע הצבאי הראשי נ' דן שממה (פורסם ב-ֽ 06/09/2001)