פסקי דין על אבו עסלה סמאהר | פסקי דין על אבו סאלח ח'ולוד | פסקי דין על אבו סאלח ופאא ואח' | פסקי דין על נ. קאסם ושות' חקלאות וכח אדם | פסקי דין על חוות השמפיניון |

49526-07/12 סע     19/10/2014




סע 49526-07/12 אבו עסלה סמאהר, אבו סאלח ח'ולוד, אבו סאלח ופאא ואח' נ' נ. קאסם ושות' חקלאות וכח אדם בע"מ, חוות השמפיניון בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ס"ע 49526-07-12
ד"מ 52605-06-13
ס"ע 49553-07-12
ס"ע 49537-07-12


19 אוקטובר 2014

לפני
:

כב' הרשמת
דניה דרורי

ה
תובעות
1
.
אבו עסלה סמאהר
2. אבו סאלח ח'ולוד

3. אבו סאלח ופאא
4. ח'טיב פאדיה
ע"י ב"כ:
מר נימר מולא מההסתדרות החדשה – מרחב מרכז הגליל
-

ה
נתבעות
1. נ. קאסם ושות' חקלאות וכח אדם בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד וסים אבו חיה
2.
חוות השמפיניון בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד גיא יפרל




פסק דין

פתח דבר
1.
התובעות (להלן -
העובדות), תושבות הישוב בית ג'אן, הועסקו
בביצוע עבודות חקלאיות בקטיף פטריות בחווה חקלאית בישוב זרעית, וזאת במשך מספר שנים.
השאלה המרכזית הדורשת הכרעה בהליך זה היא מי מבין הנתבעות, או שמא שתיהן,
ראוי שתיחשב כמעסיקתן ומי מהן תחויב בתשלום זכויותיהן בסיום תקופת העבודה.

2.
ראשיתם של ההליכים בפני

בתביעות נפרדות שהגישו העובדות כנגד הנתבעת 1, קאסם ושות' חקלאות וכח אדם בע"מ (להלן – קאסם) וכנגד הנתבעת 2, חוות השמפיניון בע"מ
(להלן -
החווה) .
ביום 7.7.13 הורה נשיא בית הדין, כב' השופט כהן, על שמיעת התיקים במאוחד.

3.
העובדות הצטרפו לבקשת החווה למחיקת התביעות כנגדה. ב"כ הסביר (פרוטוקול מיום 6.11.13) כי אין לו התנגדות למחיקת התביעה כנגד החווה בכל התיקים. בסיכומים מטעם התובעות נטען כי יש לראות בקאסם כמעסיקתם (סעיפים 3-7 לסיכומים מטעם העובדות).

תביעתה של התובעת 1, סמאהר אבו עסלה (להלן – סמאהר) בד"מ 49526-07-12 הוגשה ביום 1.8.12 כנגד שתי הנתבעות. כבר ביום 27.8.12 וטרם הוגשו כתבי הגנה ביקשה סמאהר כי התביעה כנגד החווה תידחה ללא צו להוצאות. בהחלטתי מיום 28.8.12 הוריתי על מחיקת התביעה כנגד החווה.
בהחלטתי מיום 6.11.13 הוריתי כי אף תביעתה של סמאהר, כמו יתר התביעות, תתברר כנגד שתי הנתבעות, וזאת מכיוון
ההחלטה שהורתה על מחיקת התביעה כנגד החווה בתיק הנ"ל ניתנה טרם הורה נשיא בית הדין על איחוד הדיון בתביעות ומכיון שיש טעם בבירור הטענות כנגד שתי הנתבעות.

4.
התובעת 4, ח'טיב פאדיה סאלח (להלן – פאדיה) הגישה עוד קודם להגשת תביעתה בהליך שלפני, תביעה בעילה זהה ועל יסוד אותן הנסיבות כנגד שתי הנתבעות כאן בדמ"ש 32100-01-12. בהליך שם ניתן פסק-דין המורה על דחיית התביעה כנגד החווה (בקשה מוסכמת על פאדיה והחווה) וזאת ביום 12.7.12. סיומו של אותו הליך בפסק-דין מיום 14.11.12 שהורה על מחיקת
אותה התביעה אף נגד קאסם וזאת מטעמים של חוסר מעש מצד התובעת.
בהליך כאן העידה פאדיה כי
ביקשה לוותר על התביעה כנגד החווה משום ש"הקבלן שלי הוא אשם ולא רוזה ויצחק
(מבעלי החווה, ד.ד.). כל מה שאני מבקשת זה מחילמי (נציג קאסם, ד.ד.)"
(פרו: 10; ש: 23-29).

5.
בהליך לפני העידו העובדות לעצמן. מטעם קאסם העיד מר חילמי נפאע (להלן – חילמי). מטעם החווה העידה הגב' רוזה דוידיאן (להלן – רוזה).

רקע עובדתי
הרקע העובדתי הרלוונטי אותו אני קובעת על יסוד הראיות שהוצגו בפני
והעדויות שנשמעו, הוא כדלקמן:

6.
העובדות הועסקו, כאמור, בקטיף פטריות, בתקופה הרלוונטית לתביעה, ועבודה זו בוצעה בחווה שבישוב זרעית.

התובעת 1, הגב' אבו עסלה סמאהר
(להלן – סמאהר) הועסקה כאמור החל מחודש 2/07.
התובעת 2, הגב' אבו סאלח ח'ולוד
(להלן – ח'ולוד) הועסקה כאמור החל מחודש 1/05 (פרו: 23; ש: 15-16).
התובעת 3, אבו סאלח ופאא (להלן – ופאא) הועסקה כאמור בין החודשים 2/05 עד 6/06 (טרם הקמתה של קאסם) ושוב
מחודש 5/09 (ס' 3 לתצהיר ופאא).
התובעת 4, הגב' חטיב פאדיה סאלח (להלן – פאדיה) הועסקה כאמור החל מחודש 2/09 (ס' 2 לתצהיר פאדיה).

העסקת כל העובדות הופסקה ביום 12.7.11, יום סיום פעילותה של קאסם בחווה.

7.
קאסם הוקמה על-ידי חילמי בחודש 2/07. גם קודם למועד הקמתה סופקו שירותי קטיף, משקל ואריזה של פטריות לחווה באמצעות חילמי
(לא הובאו ראיות באשר לאורך תקופה זו), וזאת כנגד תשלום של החווה ישירות לחילמי, וכנגד חשבוניות שהפיק בפועלו כעוסק מורשה.
יצוין כי קאסם לא חלקה על המועדים לגביהם טענו העובדות כי החלו בעבודתן בביצוע עבודת קטיף (בהתייחס לתובעת 2, ח'ולוד, המועד קודם למועד הקמתה של קאסם, וקאסם לא חלקה אף על הטענה המשתמעת בדבר רציפות במקום העבודה).
חילמי העיד כי קאסם הוקמה אך ורק לצורך הענקת כוח אדם לחווה, וכי בתקופה הרלוונטית לתביעה לא הועסקו עובדי קאסם בכל אתר אחר מלבד בחווה. אין מחלוקת כי קאסם לא החזיקה ברישיון לפעול כקבלן כח אדם (עדות חילמי בפרו: 40; ש: 6-8).

8.
בין חילמי לחווה או בין קאסם לחווה לא נערכו הסכמי התקשרות בכתב. המסמך היחידי בכתב שהוצג בהליך כאן והנוגע להסדרים שבין החווה לקאסם הוא מסמך קצר ללא תאריך
שבו מצוינת התחייבות החווה להפיק דו"ח קטיף יומי לכל קוטפת והתחייבויות חילמי בשם קאסם לדאוג לכך כי הקוטפות לא ייכנסו לחדרים עם עטים
(נספח ה' לתצהיר חילמי).

9.
בתקופה הרלוונטית לתביעה, מיום הקמתה של קאסם ועד סיום פעילותה של קאסם בחווה,
הופקו תלושי השכר של העובדות על-ידי קאסם.
אין מחלוקת כי בכל תקופת העבודה שולם השכר לעובדות ישירות על-ידי קאסם, ובמזומן, וכי בכל תקופת העבודה לא שולמו לעובדות תנאים סוציאליים כמו דמי הבראה והפרשות פנסיוניות (עדות חילמי בפרו: 36; ש: 23-24). עיון בתלושי השכר מעלה כי תמורת חופשה או פדיון חופשה שולמו רק בהתייחס לחלק קטן מימי החופשה שנצברו במהלך תקופת העבודה.

10.
העובדות העידו כי השכר חושב לפי קיבולת.
בתלושי השכר לא הובהר מהו הבסיס לחישוב השכר.
גרסתו של חילמי באשר לדרך חישוב השכר לא היתה ברורה. חילמי העיד (פרו: 36; ש: 15-17) כי "בהתחלה עבדנו לפי שעות. לפי שכר מינימום. אחר כך הם עבדו לפי כמות".
אבהיר כי השאלה הנוגעת לדרך חישוב שכר העובדות לא הובררה עד תומה שכן בכתב התביעה לא הועלו טענות באשר לגובה השכר לשעה, והאם יש בו כדי לענות על דרישות חוק שכר מינימום בהתייחס לשעות העבודה בפועל. עיון בתלושי השכר מעלה תמיהה בעניין זה ונראה כי לפחות לגבי חלק מהעובדות ובחלק מהחודשים לא שולם שכר העולה כדי שכר מינימום (בהשוואה בין המשכורת החודשית למספר שעות העבודה שצוין בתלושי השכר)
ולא שולמה תמורה מתאימה לעבודה בשעות נוספות אף שעולה מתלושי השכר כי בחלק מחודשי העבודה מבוצעת עבודה בהיקף העולה על 186 שעות לחודש.

11.
העובדות העידו כי מי שקיבלן לעבודה היה חילמי, שהוא תושב הכפר בו הן מתגוררות
(ח'ולוד בפרו: 23; ש: 20- 22 וכן בפרו: 27; ש: 1. סמאהר בפרו: 33; ש: 25-27). חילמי אישר אף הוא בעדותו כי הוא זה שקלט את העובדות לעבודה (פרו: 36; ש: 11-13).

עם תחילת עבודתן בחווה עברו העובדות הדרכה הנוגעת לבטיחות בעבודה, שכן העבודה מבוצעת כשהעובדות עומדות על סולמות. ההדרכה בוצעה על-ידי גורם שאינו מועסק על-ידי קאסם אלא על-ידי או מטעם החווה. פאדיה העידה כי מי שביצע את ההדרכה בנושא בטיחות העבודה על סולם היה דני מטעם החווה ("דני לימד אותי איך לעלות על הסולם, בטיחות, איך להיות בטוחה, איך לקשור את החגורה", פרו: 8; ש: 11-12). גם סמאהר העידה כי ההדרכה בנושא בטיחות בעבודה הועברה שלא על-ידי קאסם, אלא כי מדובר ב"אבי מביטוח לאומי" (פרו: 30; ש: 2-23). רוזה אישרה כי "כל מי שנכנס אצלנו לעבודה אנחנו מדריכים לגבי כל העבודה", וזאת בנוגע לבטיחות בעבודה ודרך העבודה בגובה על סולמות.

באשר להדרכת העובדות בדבר דרך ביצוע קטיף הפטריות העידה רוזה כי בראשית ההתקשרות עם קאסם בוצעה הדרכה לחילמי "ואח"כ הוא הדריך את כל העובדות שבאו" (פרו: 54; ש: 28). פאדיה אישרה אף היא בחקירתה כי "חילמי הוא הקבלן והוא לימד אותי לקטוף פטריות" (פרו: 8; ש:11). פאדיה הסבירה בעדותה באשר להדרכה עם תחילת עבודתה כי "חילמי היה לצידי במשך שלושה ימים אך לא באופן רצוף. הוא היה הולך וחוזר ובודק איך אני קוטפת" (פרו: 13; ש: 1-11).

בהתחשב באמור יש לקבוע כי הדרכה בדבר בטיחות סופקה על-ידי החווה ואילו ההדרכה בדבר דרך ביצוע העבודה השוטפת סופקה על-ידי חילמי.

12.
באשר לקביעת תנאי השכר ותנאי העבודה – העובדות העידו כי בתחילת תקופת עבודתן ביצעו רישום על דף נייר של תפוקת הקטיף. בשלב מסוים נדרשו העובדות לחדול מרישום ידני, נאסר עליהן להכניס עטים לחדרי הקטיף, ונמסרו לשימושן מדבקות ועליהן בר-קוד, בהן עשו שימוש לצורך סימון התוצרת שנקטפה על-ידן. עוד העידו כי על אף האמור בתלושי השכר באשר לשכר לפי שעות עבודה או ימי עבודה, הרי שבפועל נקבע שכרן לפי כמות התוצרת שנקטפה על-ידן (ח'ולוד בפרו: 27; ש: 7-19. סמאהר בפרו: 34; ש: 10-16. ופאא בפרו: 20; ש: 1-3 וכן פרו: 20 ש:5 עד פרו: 21 ש: 1).

עוד העידו העובדות כי מי שקבע את גובה שכרן היה חילמי (חו'ולוד בפרו: 27; ש: 2-3. סמאהר בפרו: 34; ש: 1-8).

13.
באשר לדרך חישוב התמורה ששולמה על-ידי החווה לידי קאסם – הרי שעל-פי עדותה של רוזה, במהלך רוב התקופה הרלוונטית לתביעה שולמה התמורה לקאסם בהתאם לתפוקת הקטיף בפועל.
רוזה העידה כי בתחילת העבודה מול קאסם שולמה התמורה בגין עבודת הקטיף לפי שעות העבודה, וזאת במשך תקופה בת כשנה, ולאחר מכן ועד סוף התקופה הרלוונטית לתביעה, שולמה לקאסם התמורה לפי תפוקת הקטיף. כמות התפוקה נקבעה בהתאם לדו"ח יומי המבוסס על סריקת קודי הבר-קוד המעידים על הקטיף בפועל. רוזה העידה כי את מדבקות הבר-קוד מוסרת החווה לקבלן האחראי על ביצוע עבודת הקטיף, כי הוא מחלק את המדבקות לעובדיו לפי ראות עיניו, ובהתאם למדבקות ניתן לבדוק את כמות התוצרת לצורך קביעת התשלום לקבלן.
חילמי העיד (פרו: 43; ש: 1-3) כי בסוף תקופת ההתקשרות עמדה התמורה על 1.67 ₪ לכל קילו פטריות, וכי התמורה שולמה כנגד עבודת "כל הצוות שלנו כולל הסבלים, כולל אותי, נהג טרקטור שעלה איתנו בהסעה".


עוד עלה מעדויות הצדדים כי לאורך התקופה שמחודש 2/07 ועד תום התקופה הרלוונטית לתביעות, שולמה התמורה לקאסם כנגד חשבונית, למעט תקופה קצרה בה שולמה התמורה כנגד חשבונית של אביו של חילמי, וזאת לבקשתו של חילמי ולאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק של קאסם (עדות רוזה, פרו: 53; ש: 13-25).

14.
מעדויות הצדדים שוכנעתי כי הפיקוח
השוטף על עבודתן בוצע ברובו המכריע על-ידי מי מטעם קאסם.
העובדות העידו כי מדי יום, בעת ההגעה לחווה היה דני מטעם החווה מורה לחילמי או מי מטעמו באיזה מחדרי הגידול יש לבצע את עבודת הקטיף (ח'ולוד בפרו: 23; ש: 22, סמאהר בפרו: 31; ש: 1-4. ופאא בפרו: 17; ש: 25-26), ולאחר ההוראה הראשונית מי שהיה מפקח על עבודתן של העובדות ונותן להן הוראות הוא חילמי (ח'ולוד בפרו: 24; ש: 16-17, סמאהר בפרו: 31 ; ש: 16-20. פאדיה בפרו: 9; ש: 26-27).
מעדויות העובדות עלה עוד כי כשחילמי לא נמצא במקום היו אלה עובדים אחרים מטעם קאסם, כמו אחיו של חילמי (ח'ולוד בפרו: 27; ש: 24-29. סמאהר בפרו: 34; ש: 26-30. פאדיה בפרו: 9; ש: 29-30), שתפקידם הוא להשגיח על הקוטפות, לסייע בהורדת הקרטונים ובהם הפטריות מהסולמות עליהם ביצעו העובדות את העבודה ונשיאתם למקררים ולשקילה. אף חילמי אישר בעדותו כי כשלא נמצא במקום היו העובדות פונות למי מהנהגים או הסבלים המועסקים אף הם בקאסם שעזרו להן בעבודתן וכך עשו אף כשביקשו לצאת לשירותים (פרו: 42; ש: 12-14).
עוד העידו העובדות כי בעת ההגעה למקום ביצוע העבודה בחווה ובעת סיומה לא היו מודיעות דבר הגעתן או עזיבתן לבעלי החווה (ח'ולוד בפרו: 28; ש: 15-18. סמאהר בפרו: 35; ש: 3-4).
לא מצאתי כי יש בעובדה כי החווה מפיקה דו"ח סיכום יומי של הקטיף לפי הבר-קוד שנמסר לשימושה של כל קוטפת כדי להעיד על פיקוח שוטף במהלך העבודה.

15.
העובדות ראו בקאסם כמעסיקתם.
כפי שצוין לעיל, פאדיה העידה כי "הקבלן שלי הוא אשם ולא רוזה ויצחק
(מבעלי החווה, ד.ד.). כל מה שאני מבקשת זה מחילמי"
(פרו: 10; ש: 23-29).
העובדות העידו עוד
כי כאשר ביקשו לצאת לחופשה או אף להפסקה במהלך יום העבודה תאמו זאת מול חילמי מטעם קאסם (פאדיה בפרו: 10; ש: 28-29 וכן בפרו: 15; ש: 25-28. סמאהר בפרו: 35; ש: 5-9).

בעניין הגורם המאשר את היציאה לחופשה אני מעדיפה את גרסתן של העובדות, ואיני נותנת אמון בגרסתו של חילמי לפיה כשנזקקו העובדות לחופשה היו פונות לנציגי החווה, וכי כשפנו אליו היה מפנה אותן לחווה או מבקש אישור בשמן מנציגי החווה (פרו: 37; ש: 2-10). גרסה מאוחרת זו לא נזכרה בתצהיר עדות ראשית שהוגש על-ידו (בו נטען אך ובאופן כללי כי מנהל החווה היה "מעורב באופן ישיר בהעסקת התובעות ויתר העובדות" כאמור בסעיף 14 לתצהירו). הגרסה המפורטת המאוחרת שהוצגה בחקירתו הנגדית לא היתה אחידה וברורה: מחד גיסא הסביר כי נדרש אישור החווה ליציאתן לחופשה ומאידך גיסא הסביר כי לפעמים היה מאשר את היציאה לחופשה.

קאסם ביקשה ללמוד מתצהיר שהוגש על-ידי עובדת שהועסקה בתנאים דומים, הגב' לידיה סעד, שאינה צד בהליך כאן, והגישה תביעה כנגד קאסם וחילמי (תצהיר עדות ראשית מטעמה בס"ע 44359-03-10 הוגש כנספח ג' לתצהיר חילמי) כי זה מלמד על כך כי פיטוריה של זו נעשו על-ידי משה מנהל החווה בחודש 11/09, ומכאן – על סמכויות נציגי החווה כלפי העובדות. איני מייחסת חשיבות מכרעת לאמור בתצהירה בעניין זה, שכן הגב' סעד לא הובאה להעיד בהליך כאן ולא הובאה כל עדות ישירה באשר לנסיבות פיטוריה של הגב' סעד.

איני נותנת אמון בגרסתו של חילמי לפיה ראה בקאסם צינור בלבד להעברת שכרם של העובדים. חילמי לא היה עקבי בעדותו באשר לדרך בה ראה את יחסיה של קאסם עם העובדות. כך, למשל, כשנשאל מדוע בחודש 7/12 לא הוציאה קאסם לעובדות מכתבי פיטורים השיב בתחילה כי "לא היה לי זמן כי הכל קרה תוך יום אחד" ובהמשך הסביר כי לא היה מקום להוציא מכתבי פיטורים שכן קאסם אינה המעסיקה של העובדות (פרו: 37; ש: 17-22).

יחד עם זאת,
העובדות אישרו בחקירתן כי לבעלי החווה, משה ורוזה דוידיאן, יש זכות להעיר על איכות עבודתן וכי עשו זאת לעתים (פאדיה בפרו: 13; ש: 18-22. ח'ולוד בפרו: 25; ש: 16-20)

16.
קאסם היא זו שביטחה את העובדים בפוליסת ביטוח מעבידים (עדות חילמי, פרו: 42; ש: 17-18).
הביטוח בוצע לפי דרישת החווה, ובאמצעות סוכן הביטוח הקבוע של החווה (עדות רוזה, פרו: 47; ש: 1-5).

17.
מעדויות הצדדים עולה כי העובדות עשו שימוש בכלים שנמסרו לשימושן על-ידי או מטעם החווה, או שנרכשו על-פי הוראת החווה.
העובדות העידו כי הקטיף בוצע באמצעות סכין מיוחד, כמו גם תוך שימוש בחגורת בטיחות בעזרתה נקשרו לסולם וכפפות, וכי ציוד זה נמסר לשימושן על-ידי החווה
(סמאהר בפרו: 30; ש: 24-25. פאדיה בפרו: 8; ש: 13-14 וכן בפרו: 12; ש: 29-30. ופאא בפרו 17; ש: 27-28). אף רוזה אישרה עובדה זו בעדותה (פרו: 53-54). רוזה הסבירה כי הציוד סופק משם ש"הסכינים הם מיוחדים לקטיף פטריות, חגורות כי אנחנו דואגים לבטיחות ואריזה כי צריך לקטוף את הפטריות לתוך האריזה" (פרו: 60; ש: 20-21).
נעלי העבודה נמסרו לעובדות על-ידי קאסם (ח'ולוד בפרו: 29; ש: 1-2, סמאהר בפרו: 30; ש: 26-27)), שחייב אותן בתשלום עבור נעלי העבודה. מראיות הצדדים עלה כי הנעליים נרכשו על-ידי חילמי
מאת החווה ולפי דרישת החווה. באשר לאספקת הנעליים באמצעות קאסם הסבירה רוזה כי "יש לנו מחסן של נעליים. קבלנים באו לבקש נעליים לעובדים שלהם. אנחנו לא משאירים אותם שילכו ויפצעו רגליים, הם באים חותמים ומקבלים נעליים. אנחנו מספקים גם סכינים מיוחדות שלא ניתן למצוא, וגם חגורות שלא יפלו" (פרו: 54; ש: 5-7).
עוד עלה מראיות הצדדים כי גלילי מדבקות הבר-קוד, שבהן עשו העובדות שימוש לצורך סימון הסחורה שנקטפה על-ידן במהלך יום העבודה – סופקו על-ידי החווה.

18.
אין מחלוקת כי ההסעה למקום העבודה מבית ג'אן, שם מתגוררות העובדות, סופקה
על-ידי חילמי מטעם קאסם או נהג אחר מטעם קאסם ועל חשבון קאסם.

19.
בנוסף לעובדים
בחווה מטעם קאסם, העסיקה החווה ישירות עובדים שהועסקו בעבודות קטיף, סבלות ואריזה, בנוסף לעובדים שהועסקו באמצעות קבלנים אחרים, שאף הם נשכרו לצורך ביצוע משימות של קטיף, משקל
ואריזה של פטריות
( עדות רוזה, פרו: 46; ש: 21-26 , פרו: 47; ש: 11-14, וכן בפרו: 60, ש: 28-29).
אחת העובדות
אמנם העידה כי מלבד העובדים שהועסקו באמצעות קאסם לא היו עובדים נוספים שביצעו עבודות דומות ואשר הועסקו ישירות על-ידי החווה או הופקו עבורן תלושי שכר על-ידי החווה (עדות ח'ולוד, פרו: 25; ש: 29-30). יחד עם זאת, לאור גרסתה הברורה של רוזה בעניין זה – יש להסיק כי החווה אכן העסיקה עובדים אחרים בביצוע עבודות דומות. יחד עם זאת, שוכנעתי כי מרבית העובדים המועסקים בעבודות קטיף, שקילה ואריזה המבוצעת בחצרי החווה מועסקים באמצעות קבלנים ולא ישירות על-ידי החווה.

נסיבות סיום העבודה
20.
בחודש 7/11 חדלה קאסם להעניק שירותי קטיף או אספקת כח אדם לחווה. הרקע להפסקת פעילותה של קאסם בחווה נעוץ בפני
ה שערכה קאסם בחודש 5/11 או בסמוך לכך בכתב אל החווה בדרישה להעלות את תעריף התשלום (נספח א' לתצהיר חילמי). לפניה זו צורף כנראה מכתב מאת רוה"ח של קאסם לפיו אין בתעריף המשולם על-ידי החווה כדי לכסות את שכר העובדים וזכויותיהם (קיומו של הדו"ח מוזכר במכתב החווה מיום 12.7.11, נספח ב' 4 לתצהיר חילמי, אך הדו,ח לא הוגש על-ידי מי מהצדדים).
עוד מסרה קאסם לחווה מכתב באמצעות ב"כ נושא תאריך 25.5.11 (נספח לא ממסופר לתצהיר חילמי) הנוקב בתעריפים לתשלום לפי דין החל משנת 2008 בגין שכר מינימום לחודש, יום הבראה, שיעור הפרשה לפנסיה, מדדים החל מחודש 4/08, כמו גם מחירי דלק החל מחודש 4/08.

21.
יצוין בשלב זה כי איני נותנת אמון בגרסתה של קאסם לפיה נערכו פניות קודמות לזו משנת 2011 לחווה בשאלת העלאת התעריף לצורך תשלום תנאים הולמים לעובדים של קאסם. ראשית, טענה זו לא נזכרה במכתב ב"כ נושא תאריך 25.5.11 בדבר "עדכון תעריפים ומחירים מאביב 2008 ועד היום" הנפתח במלים "לבקשתכם, ערכנו תחשיב עדכון תעריפים ומחירים לתקופה מאז אביב 2008 ועד היום...".
חילמי טען בתצהירו (סיפא לסעיף 5 ) כי "דרישות הנתבעת 1 להעלאת תעריפים לצורך תשלומי פנסיה החלו כבר בשנת 2008 או בסמוך לכך עת הונהגה במשק חובת פנסיה כללית". גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי רק החל מחודש 5/11 או בסמוך לכך קיים תיעוד לפניה שכזאת. חילמי אינו מפרט מה
היתה תגובה החווה לפניות קודמות שכאלה אם אכן נעשו, והיעדר פירוט שכזה מעלה תמיהה, במיוחד לאור
התגובה המהירה מצד החווה לדרישה שכזו כאשר זו הועלתה בחודש 5/11. חילמי לא נתן כל הסבר ראוי לכך שבמהלך תקופה כה ארוכה לא טרח לפנות לחווה בכתב והשיב לשאלה בעניין זה כי "אין לי הרבה מה להגיד כאן" (פרו: 42; ש: 28).

22.
אין מחלוקת כי טרם פנייתה של קאסם לחווה בדבר הצורך להעלות את התמורה החודשית, לא ערכה החווה בדיקה יזומה על ידה על מנת לבחון אם הקבלנים המבצעים את עבודות הקטיף בחווה מקיימים את דיני העבודה לרבות את הוראות חוק שכר מינימום, ומשלמים לעובדים את מלוא
זכויותיהם לפי כל דין
(עדות רוזה, פרו: 56; ש: 1-4).

23.
ביום 10.7.11
מסרה קאסם מכתב נוסף לחווה בו נטען כי החווה התחמקה מתשלום התחייבויות לרבות אי העלאת תעריפים ועדכון מחירים בהתייחס להנהגת ביטוח פנסיוני חובה לעובדים, עליות מחירי דלק, שינויים בשיעור שכר המינימום ותעריף יום הבראה, אי תשלום בגין ביגוד ונעלי עבודה ו"עיכוב ואיחור שיטתי בתשלומים המגיעים לחברתנו". עוד צוין בפני
ה זו כי נודע לקאסם כי החווה מבקשת להעסיק עובדים באמצעות קבלן משנה אחר, כי ממילא יש לראות בעובדים המועסקים באמצעות קאסם כעובדים של החווה לפי הוראות סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון), התש"ס – 2000 בעוד קאסם שימשה צינור בלבד להעברת התשלומים ולכן האחריות לתשלום הזכויות רובצת לפתחה של החווה.

24.
ביום 12.7.11 השיבה החווה בכתב (נספח ב' לתצהיר חילמי) מסמך שכותרתו "סיכום פגישות עם חברת נ. קאסם ושות' לחקלאות וכ"א בע"מ" בו צוין כי בעקבות פנייתה של קאסם והודעתה מחודש 5/11 כי היא אינה מרוויחה מההתקשרות העסקית עם החווה, אין בכוונתה החווה להעסיק "קבלן המפסיד מההתקשרות איתה",
ובתגובה הבטיחו נציגי קאסם כי תתבצע התייעלות עסקית ויוצג מסמך התומך בנתונים לפיו קאסם אינה מפסידה. עוד צוין בתשובה כי מכיוון שבפגישה מאוחרת יותר חזרה קאסם וטענה כי ערכה שינויים והתייעלה אך לא הציגה כל מסמך המאשר זאת, נאלצת החווה להפסיק את ההתקשרות העסקית עם קאסם.

25.
בעקבות תשובת החווה וביום 12.7.11 או ביום 13.7.11 קיבלו העובדות הודעה מאת חילמי כי עבודתן הופסקה לפי דרישת החווה. העובדות העידו כולן כי נאמר להם כי נאמר להם מפי חילמי כי הוא "רוצה לעשות תביעה" על מנת לחייב את החווה להשיבן לעבודה.
התובעות בהליך כאן, יחד עם עבודות נוספות (סה"כ 11 במספר, להלן - המבקשות) הגישו תובענה כנגד החווה וכנגד קאסם בס"ע 22417-07-11 במסגרתה עתרו למתן סעד זמני שיחייב את החווה להמשיך ולהעסיק את המבקשות בחווה באמצעות קאסם כמו גם להורות לחווה להימנע משיבוץ עובדים אחרים בביצוע עבודתן של המבקשות בחווה.
בכתב התביעה למתן סעד קבוע התבקש בית הדין לקבוע כי המבקשות הן עובדות החווה וליתן צו קבוע המורה על ביטול פיטוריהן והשבתן לעבודה בחווה.
העובדות העידו כי חילמי מטעם קאסם הוא שפנה אליהן ביום 12.7.11 או 13.7.11, היינו במועד בו הודיעה להן על הפסקת העבודה בחווה, וביקש מהן לגשת למשרד ב"כ (אותו עו"ד המייצג את קאסם בתביעה כאן) לצורך הגשת התביעה והסביר כי התביעה מיועדת להשיג את תשלום זכויותיהן.
התביעה של המבקשות הוגשה באמצעות עו"ד שאינו זה המייצג את קאסם בהליך כאן.
יש
לקבל את גרסת העובדות לפיה היוזמה להגשת אותה תביעה היתה של חילמי. לא מצאתי כי יש ללמוד מנוסחה של התביעה או הבקשה למתן סעד זמני כי העובדות ראו עצמן כעובדות של החווה דווקא.

26.
הצעת החווה במסגרת הדיון בסעד הזמני כי המבקשות ישובו לעבוד בחווה באמצעות קבלן אחר נדחתה על-ידי ב"כ
דאז (פרוטוקול הדיון מיום 19.7.11 צורף כנספח
ד' לתצהיר חילמי). בסיומה של ישיבה זו נמחקה הבקשה למתן סעד זמני בהמלצת בית הדין. בסמוך לאחר מכן חזרו בהן המבקשות מתביעתן וזו לא התבררה.

27.
לאחר סיום פעילותה של קאסם בחווה חדלו חלק מן
העובדות להיות מועסקות בחווה.
חו'ולוד העידה כי לאחר סיום ההעסקה בחווה בחודש 7/12 לא הועסקה עוד בחווה (פרו: 26; ש: 20-23), וכי בסיום העבודה בחווה הוצע לה על-ידי קאסם לעבוד בבית אריזה ברמות נפתלי והיא אכן הועסקה שם שלושה ימים. גם חילמי אישר בעדותו כי בתום ההתקשרות בין קאסם לחווה, חלק מהעובדות שהיו מועסקות בקטיף פטריות בחווה הועסקו באמצעות קאסם בבית אריזה בישוב רמות נפתלי ( פרו: 43; ש: 13-20).

סמאהר העידה כי לאחר סיום עבודתה אצל קאסם לא חזרה לעבוד בחווה ולא הוצעה לה עבודה חלופית.
פאדיה חזרה לעבוד תקופה קצרה בת מספר ימים בחווה, הפעם באמצעות קבלן אחר, ריאד פארס (עדות פאדיה, פרו: 8; ש: 30)
ופאא חזרה ועבדה בחווה לאחר סיום עבודתה בתקופה הרלוונטית לתביעה באמצעות קבלנים אחרים וזאת במשך תקופה ממושכת (פרו: 18; ש: 12-28 וכן פרו: 21; ש: 5-10) והמשיכה לקבל את שכרה מידי אותם קבלנים ולא מאת החווה.

טענות הצדדים
28.
בכתבי התביעה צוין כי התובענות מופנות כנגד שתי הנתבעות, ביחד ולחוד, אך לא נכלל בהן פירוט של העילה כנגד מי מהנתבעות אלא נטען באופן כללי כי העובדות הועסקו על-ידי הנתבעות, הא ותו לא. בהמשך בירור ההליכים, כאמור, הצטרפו העובדות לבקשת החווה כי התביעות כנגד החווה יסולקו ובסיכומים מטעמן נטען כי יש לראות בקאסם כמעסיקתן. העובדות עצמן אף העידו כי ראו בקאסם כמעסיקתן.

29.
מנגד, טענה קאסם כי יש לראות בחווה כמעסיקה של העובדות משום שהיא שנהנתה מפרי עבודתן, המשימות בוצעו בחצריה, היא זו שסיפקה את כלי העבודה או חלקם, היא זו שקבעה את דרכי הפעולה והעבודה ונתנה הנחיות, והן מכח הוראות חוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996.

30.
החווה טענה כי אין לראות בה מעסיקה של העובדות שכן מדובר במיקור חוץ אותנטי של שירותי קטיף פטריות, כי נציגי החווה לא שכרו את שירותי העובדות ולא היו מוסמכים לפטרן, כי לא נוצר קשר אישי בין החווה ומנהליה לבין העובדות, אשר גויסו, הוכשרו ותופעלו על-ידי קאסם.

דיון והכרעה
31.
אקדים ואומר כי לא שוכנעתי כי יש לראות בחווה כמעסיקתן העיקרית של העובדות, כי יש לראות בחווה כמעסיקה במשותף של העובדות ביחד עם קאסם או כי יש להטיל על החווה אחריות לתשלום זכויות העובדות בנסיבות המקרה כאן, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

32.
הנחת היסוד כי על מנת למנוע התחמקות של מעסיקים מאחריותם כלפי עובדים יש להבחין בין מיקור-חוץ אמיתי שהוא לגיטימי לבין העסקה עקיפה של עובדים באמצעות צד שלישי לצורך התחמקות ממחויבויות המעסיק כלפי עובדיו. לצורך הבחנה בין המקרים יש
ליישם
את מבחני זהות המעסיק ביחסי עבודה משולשים.
בפרשת כפר רות (דב"ע (ארצי) נב/3-142 חסן אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535 (1992) נקבעה החזקה בדבר זיהוי המשתמש בעבודת העובד כמעסיקו ונקבעו מבחני עזר לקביעת
זהות המעסיק, והעיקריים שבהם הם: מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; בידי מי הכוח לפטרו ועוד.
בעניין חסידים
(ע"ע (ארצי) 478/09
חסידים – עיריית ירושלים
,

פסק דין
מיום 13.1.2011),
נקבע כי גם אם אין תוקף לחזקה שנקבעה בעניין כפר רות
לפיה
ככלל ייקבע כי המשתמש בפועל בעבודת העובד הוא שייחשב כמעסיקו,

עדיין יש לנקוט בדרך הבדיקה כפי שהותוותה בעניין כפר רות. בפרשת חסידים חזר בית הדין הארצי על מבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות לקביעת זהות המעסיק וצוינו לעיל, והוסיף מבחני עזר נוספים, המכוונים לבחון אם יש בהסוואת זהות המעסיק כדי להדיר את העובד מתחולת צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים, אם יש בתבנית ההעסקה כדי לפגוע בכבוד העובד ובאפשרויות קידומו או באפשרות קיום מערכת יחסים אישית של העובד מול מעסיקו באופן סביר.

33.
יישום מבחנים אלה בנסיבות המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי יש לראות בקאסם משום מעסיקתן העיקרית של העובדות. קאסם היא שהפיקה את תלושי השכר ושילמה את השכר, היא זו שדיווחה לרשויות השונות על עצמה כמעסיקה של העובדות, היא זו שנציגיה קיבלו את העובדות לעבודתן, קבעה את תנאי שכרן, מועדי יציאתן לחופשה, סיפקה הסעות למקום העבודה
והודיעה לעובדות על סיום עבודתן. העובדות עצמן ראו בקאסם כמעסיקתן. קאסם אף הפעילה, או לפחות ניסתה להפעיל, עסק המספק שירותי עזר לחקלאות גם באתרים אחרים מלבד בחווה.


לא מצאתי כי יש לראות ביתר המבחנים המצביעים אכן על מעורבות החווה בהעסקת העובדות
(רציפות ההעסקה, השתלבות של עבודת הקטיף והאריזה בליבת העיסוק של החווה, אספקת כלי העבודה המיוחדים לסוג העבודה, ביצוע הדרכת
בטיחות קביעת מועד סיום ההתקשרות בין החווה לבין קאסם) כמכריעים את הכף
ומצדיקים לראות בחווה, כמשתמשת בשירותי העובדות, משום מעסיקה, וזאת בשקלול כלל הנסיבות במקרה זה.

34.
אין מקום לקבל את טענתה של קאסם לפיה יש לראות בחווה כמעסיקה מכח הוראות סעיף 12 א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו – 1996, וזאת מהנימוקים הבאים: קאסם אינה מחזיקה ברישיון מתאים לפי הוראות החוק, תשלום התמורה לקאסם מחושב לפי תפוקת הקטיף ולא לפי שעות או ימי עבודת העובדים, לא נטען ולא הוכח כי החווה היא שמגדירה את היקף כוח העבודה הנדרש לצורך ביצוע העבודה, בידי נציגי קאסם השוהים במקום העבודה יחד עם עובדות הקטיף הידע המקצועי הנדרש לצורך מתן הוראות שוטפות
ופיקוח על עבודתן. בהתחשב במאפיינים הנ"ל כמו גם במאפייני מעורבותה
של קאסם בהעסקת העובדות כמפורט לעיל והתנהלותה כמעסיק לכל דבר ועניין
– אין לראות בה אך צינור להעברת שכרן.

35.
לאחר שנקבע כי אין לראות בחווה משום מעסיק או מעסיק במשותף
של העובדות, יש לבחון האם יש מקום להטיל על החווה אחריות מכח חובת תום הלב ומכוח חובתה כמשתמשת בעבודתן שלא לעצום את עיניו מלהבחין בהפרה השיטתית של זכויות העובדים המועסקים על בסיס יומיומי בחצריה. אלא שאף לפי גישה זו
המאפשרת הטלת אחריות בנסיבות מסוימות (ע"ע 273/03 דברת שוואב – מדינת ישראל, משרד החקלאות, פס"ד מיום 2.11.06) נשמרת ככלל
האבחנה בין מזמין לקבלן ונקבע כי יש מקום להטיל אחריות שיורית בלבד.

בנסיבות המקרה כאן, הוכח אמנם כי החווה לא ערכה כל בדיקה יזומה באשר לתשלום הזכויות לעבודות במשך שנות ההתקשרות עם קאסם (כפי שניתן היה ללמוד מתוך עיון בתלושי השכר שלהם) ואף לא טרחה להתקשר בהסכמים מחייבים וברורים בכתב עם קאסם שידאגו לטפל בהתחייבותה של קאסם לתשלום על-פי דין לעובדיה. רוזה אף העידה כי בהתקשרויותיה הנוכחיות ולאחר סיום ההתקשרות עם קאסם נוהגת החווה לכלול התחייבויות מפורשות של הקבלנים לדאוג לתשלום זכויות העובדים (פרו: 50; ש: 12-24).
יש לראות בהתנהלותה זו של חווה
משום עצימת עיניים באשר לתשלום זכויותיהם של עובדי קאסם.

יחד עם זאת, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה כאן יש כדי להצדיק הטלת אחריות על החווה, שכן שלא שוכנעתי כי המבנה המשפטי של העסקתן של העובדות
ושל ההתקשרות בין החווה לקאסם נבחרו לצורך התחמקות מאחריות לתנאי ההעסקה והשכר. כאמור לעיל, לא נתתי אמון בגרסת קאסם כי נערכו פניות קודמות לחודש 5/11 או בסמוך לכך בטרוניה כלפי החווה כי תנאי ההתקשרות אינם מאפשרים תשלום הוגן לעובדות.

כמו כן איני נותנת אמון בגרסת קאסם לפיה ההתקשרות בין קאסם לחווה
היתה הפסדית ולא איפשרה תשלום הוגן לעובדים. טענה זו לא הוכחה בפני
, על אף שבידי קאסם המסמכים והדו"חות החשבונאיים שאיפשרו לכאורה את הוכחת הטענה בדבר הפסדיות ההתקשרות. חילמי העיד כי קאסם הכינה והגישה דו"חות חשבונאיים במהלך כל התקופה הרלוונטית (פרו: 44-45) אך אלה לא הוצגו בהליך כאן.
אי הצגת מסמכים התומכים בטענה ראוי שתפעל לחובתה של קאסם ותוביל למסקנה המסתברת כי ההתקשרות ארוכת השנים (לפחות מראשית שנת 2007 ועד חודש 7/11) לא הסבה הפסדים לקאסם ולא היה בה כדי להצדיק כשלעצמה את אי תשלום הזכויות הסוציאליות (חופשה, הבראה, הפרשות פנסיוניות) או חלקן לעובדות במהלך תקופת העסקתן הארוכה.
בנסיבות אלה, שעה שהמסקנה המסתברת היא כי ההתקשרות בין קאסם לחווה הניבה רווחים לקאסם אך זו התנערה ממחויבויותיה הבסיסיות כלפי עובדיה, אין מקום
להטיל אחריות שווה לתשלום הסכומים הנזכרים בתביעה על החווה גם מטעמים של צדק, אלא יש להטילם על המעסיקה העיקרית,
היא קאסם. בהקשר זה חשוב לציין כי לא נטען ולא הוכח כי קאסם לא היתה מסוגלת למלא את התחייבויותיה כלפי עובדיה, וזאת הן במהלך תקופת ההעסקה והן
בעת בירור התביעות (וראה עדותו של חילמי בפרו: 7; ש: 18 שם הסביר כי קאסם עדיין פעילה ואין כוונה לפעול לפירוקה "משום שנכנסות עכשיו עבודות"), וזאת בשונה מהנסיבות שתוארו בדב"ע נד/96-3
מ.ב. מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי
בע"מ - עבד אל רחמן עאבד ואח'
, פד"ע כט 151.

הזכויות הנתבעות
36.
העובדות עתרו לחיובה של קאסם בתשלום הזכויות שלא שולמו במהלך תקופת העסקתן הארוכה והן: פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות ופיצויי פיטורים.

37.
העובדות טענו כי יש לחשב את הפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה לפי
האמור בצו ההרחבה בענף החקלאות ולהעמידו על 6% משכרן. עוד טענו העובדות בתצהיריהן מהם הסכומים להן הן זכאיות בגין חופשה והבראה אך התצהיר לא היה מפורט ולא נקב, בין השאר, בהיקף המשרה שבוצע בפועל.


קאסם לא חלקה בתצהיר מטעמה או בסיכומיה על התחשיבים כאמור בתצהירי העובדות.

בסיכומים מטעם החווה נטען כי חלק מהסכומים מופרזים או שגויים וכי צו ההרחבה בענף החקלאות לא חל בעניינן של העובדות. הטענה בדבר אי תחולת הצו נטענה באופן לאקוני בלבד.

38.
באשר לתחולת צו ההרחבה בענף החקלאות - הרי שיש לראות בטענת החווה כעולה מהסיכומים משום הרחבת חזית אסורה. הטענה בדבר תחולת הצו עולה במפורש מתצהירי העובדות, והטענה הנוגעת לחישוב ההפרשות הפנסיוניות לפי הוראות הצו אף עולה במפורש מכתב התביעה. בכתבי ההגנה לא נטען דבר לעניין זה ואף בתצהירים מטעם קאסם ומטעם החווה אין כל התייחסות לשאלה זו.

גם לגופו של עניין
יש לקבל את הטענה בדבר תחולת צו, שעה שאין מחלוקת כי העובדות מועסקות בעבודת קטיף פטריות שהיא עבודה חקלאית מובהקת כמוגדר בצו ההרחבה, ושעה שאין מחלוקות ששתי הנתבעות עוסקות בביצוע עבודות חקלאיות במובהק, כעולה במפורש משמן ומתחום עיסוקן.

39.
החווה טענה עוד בסיכומיה כי בהתחשב בכך שיש לחשב את הזכויות הפנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני ולא לפי צו ההרחבה בענף החקלאות, הרי שקיימת חפיפה בין התביעה והסכומים שנתבעו ברכיב פיצויי הפיטורים לבין אלה שנתבעו בגין הפרשות המעסיק לפנסיה בשיעור 6%. כפי שנקבע לעיל, יש לקבל את טענת העובדות לתחולת צו ההרחבה בענף החקלאות הקובע את חובת המעסיק לבצע הפרשות לפנסיה בשיעור 6%, במובחן מהחובה לבצע הפרשות בשיעור 4.5% מהשכר לעובדים קבועים בגין פיצויי פיטורים. לאור האמור, אין חפיפה בין רכיבי התביעה ויש לקבל את התביעה לתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לגמל על-ידי המעסיק ובהתאם לשיעור של 6% מהשכר.

התובעת 1, אבו עסלה סמאהר
40.
א.
טענתה של התובעת 1 בדבר תקופת העבודה והחל מחודש 2/07 לא נסתרה והיא נתמכת באמור בתלושי השכר שהגישה. תקופת העבודה עומדת לכן על 4.5 שנים.
באשר לשכר הקובע לצורך חישוב הזכאות לפיצויי פיטורים, העובדת טענה לשכר קובע בסך 4,000 ₪.
כעולה מתלושי השכר עמד היקף המשרה בשנה האחרונה על 96%
(180 שעות לחודש בממוצע) ובהתחשב בשכר המינימום הרי שיש לקבל את טענת העובדת לשכר הקובע לו היא טוענת ולתחשיב מטעמה המעמיד את התביעה לפיצויי פיטורים על סך 18,000 ₪.

ב.
פדיון חופשה - העובדת טענה לשכר יומי בסך 161 ₪ ולזכאות לפדיון 22 ימי חופשה. עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירה מעלה כי בתקופה 1/08 ועד 7/11 (התקופה הרלוונטית בהתייחס להתיישנות) שולמה תמורת חופשה עבור 13 ימים.


בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות, בשנים 2008 – 2010
זכאית סמאהר ל- 12 ימי חופשה בכל אחת מהשנים, ובשנת 2011 בהתחשב בתקופת העבודה בת 7.5 חודשים זכאית התובעת 1
ל- 10 ימי חופשה. לפיכך, בתקופה הרלוונטית לרכיב זה צברה התובעת 1
זכאות לימי חופשה העולה על ימי החופשה אותם תבעה בתצהירה (22 ימים), גם בהתחשב בימי החופשה שתמורתם שולמה לכאורה לפי תלושי השכר בתקופה זו, כמו גם בהתחשב
בהיקף המשרה.


לפיכך יש לקבוע את זכאותה של התובעת 1
לפדיון ימי חופשה על הסכום הנזכר בתצהיר מטעמה בסך 3,542 ₪ .

ג.
דמי הבראה –
תביעת העובדת כאמור בתצהירה הועמדה על 13 ימי הבראה לפי תעריף של 365 ₪ ובלא התייחסות להיקף משרתה. בהתחשב בהיקף המשרה (96%), ובהוראות צו ההרחבה זכאית העובדת ל- 7 ימים בכל אחת מהשנתיים האחרונות ובסה"כ ל- 14 ימי הבראה. סכום זכאותה לדמי הבראה עולה על הסכום הנתבע בתצהירה, ולפיכך יש להעמיד את זכאותה לפי הסכום הנתבע בסך 4,485 ₪.

ד.
הפרשות מעסיק לגמל – לאחר שהתקבלה טענת העובדות בדבר תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות, מתקבלת התביעה במלואה לפי תחשיב התובעת 1 בתצהירה ובסך 8,640 ₪.

התובעת 2, אבו סאלח ח'ולוד
41.
א.
טענותיה של התובעת 2, אבו סאלח ח'ולוד
,
בדבר תקופת העבודה מחודש 1/05 ועד מחצית חודש 7/11 ובדבר רציפות בין תקופות העסקתה אצל חילמי ובהמשך אצל קאסם - לא נסתרו. תקופת העבודה הכוללת
עומדת לכן על 78.5 חודשים.
באשר לשכר הקובע לצורך חישוב הזכאות לפיצויי פיטורים, ובהתחשב בעולה מתלושי השכר בדבר היקף המשרה, יש לקבל את חישוב העובדת כי השכר הקובע עומד על 3,200 ₪ לחודש, ובסך הכל לכל תקופת העבודה
- 20,933 ₪.

ב.
פדיון חופשה - העובדת טענה לשכר יומי בסך 160 ₪ ולזכאות לפדיון 35 ימי חופשה. עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירה מעלה כי בתקופה 1/08 ועד 7/11 (התקופה הרלוונטית בהתייחס להתיישנות) שולמה תמורת חופשה עבור 10 ימים (חודשים 6/11, 5/11, 4/11, 3/11, 12/10, 11/10, 9/10).


בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות, בשנת 2008 (השנה השלישית לעבודתה)
זכאית חו'ולוד ל- 12 ימי חופשה. בשנים 2009 – 2011 זכאית ח'ולוד ל- 16 ימי חופשה לכל אחת משנות העבודה המלאות. לפיכך, בתקופה הרלוונטית לרכיב זה צברה ח'ולוד זכאות לימי חופשה העולים על ימי החופשה אותם תבעה בתצהירה (35 ימים), גם בהתחשב בעשרת ימי החופשה שתמורתם שולמה לכאורה לפי תלושי השכר בתקופה זו.


היקף המשרה בשנה האחרונה לפי תלושי השכר שצורפו עומד על כ- 80% משרה. בהתחשב בשכר היומי כעולה מתלושי השכר (167 ₪) ובהיקף המשרה האמור, הרי שזכאותה של העובדת לפדיון ימי חופשה עולה על הסכום שנתבע בסך 5,600 ₪. לפיכך יש לקבוע את זכאותה של חו'ולוד לפדיון ימי חופשה על הסכום הנזכר בתצהיר מטעמה בסך 5,600 ₪ .

ג.
דמי הבראה – תביעת התובעת 2
כאמור בתצהירה הועמדה על 13 ימי הבראה לפי תעריף של 345 ₪ ובלא התייחסות להיקף משרתה. בהתחשב בהיקף המשרה (80%), ובהוראות צו ההרחבה בדבר צבירה בשנתיים האחרונות לעבודה (שהן שנים 6-7 לעבודתה) זכאית העובדת ל- 7 ימים בכל אחת מהשנתיים האחרונות ובסה"כ ל- 14 ימי הבראה לפי 365 ₪ ליום ובסה"כ ל – 4,088 ₪.

ד.
הפרשות מעסיק לגמל – לאחר שהתקבלה טענת העבודות בדבר תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות, מתקבלת התביעה במלואה לפי תחשיב העובדת בסך 4,320 ₪.

התובעת 3, אבו סלאח ופאא
42.
א.
טענתה של התובעת 1 בדבר תקופת העבודה החל מחודש 5/09 לא נסתרה והיא נתמכת באמור בתלושי השכר שהגישה. כן לא נסתרה טענת התובעת 1 כי עבדה בשירותיו של חילמי בתקופה 1.2.05 עד חודש 6/06. יחד עם זאת, העובדת לא הסבירה
בתצהירה מדוע יש לחשב את שתי התקופות יחדיו לצורך חישוב הזכאות לפיצויי פיטורים שעה שבין שתי תקופות ההעסקה קיימת הפסקה בת
כשלוש שנים. כן לא פרטה התובעת 3 בתצהירה את נסיבות סיום העבודה בתקופה הראשונה. לאור האמור, הרי שלצורך תביעה זו תעמוד התקופה הרלוונטית לצורך חישוב פיצויי פיטורים על 25 חודשים (מחודש 5/09 ועד חודש 7/11).


התובעת 3 טענה לשכר חודשי קובע בסך 3,000 ₪. כעולה מתלושי השכר עמד היקף המשרה בשנה האחרונה (שצורפו רק בחלקם)
על 72%
(133 שעות לחודש בממוצע). בהתחשב בשכר המינימום הרי שיש לקבל את טענת העובדת בדבר השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים. בהתחשב בתקופת העבודה שנקבעה לעיל יעמוד הסכום לתשלום בגין פיצויי פיטורים על סך 6,250 ₪.

ב.
פדיון חופשה - העובדת טענה לשכר יומי בסך 160 ₪ ולזכאות לפדיון 40 ימי חופשה (ככל הנראה גם בגין תקופת העבודה הראשונה בה הועסקה על-ידי חילמי). לאחר שנדחתה הטענה בדבר רציפות בתקופות העבודה, ומאחר וחילמי נפעע (המעסיק בתקופה הראשונה)
אינו צד לתביעה כאן כמו גם בהתחשב בהתיישנות התביעה לפדיון חופשה ביחס לתקופת העבודה הראשונה , הרי שאין לקבל את הטענה לצבירת ימי חופשה בגין התקופה הראשונה.


עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירה מעלה כי בתקופה 5/09 ועד 7/11 (התקופה השניה לעבודתה) שולמה תמורת חופשה עבור 9 ימים, מתוך סך 25 ימי החופשה אותם צברה בתקופה זו.


לפיכך יש לקבוע את זכאותה של התובעת 3
לפדיון ימי חופשה על הסכום הנזכר בתצהיר מטעמה בסך 2,143 ₪
(שכר מינימום יומי בהתחשב בהיקף המשרה עבור יתרה של 16 ימי חופשה לפדיון).

ג.
דמי הבראה –
תביעת התובעת 3 כאמור בתצהירה הועמדה על 13 ימי הבראה לפי תעריף של 345 ₪ ובלא התייחסות להיקף משרתה. בהתחשב בהיקף המשרה (72%), ובהוראות צו ההרחבה בדבר צבירה בשנתיים האחרונות זכאית העובדת ל- 7 ימים בכל אחת מהשנתיים האחרונות ובסה"כ ל- 14 ימי הבראה לפי 365 ₪ ליום ובסה"כ ל – 3,477 ₪.

ד.
הפרשות מעסיק לגמל – לאחר שהתקבלה טענת התובעות בדבר תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות, הרי שבהתחשב בשכר המינימום החודשי, ובהיקף המשרה של התובעת 3 -
יש להעמיד את זכאות העובדת ברכיב זה על 4,158 ₪
בגין תקופת העבודה השניה.

התובעת 4, ח'טיב פאדיה
43.
א.
טענתה של התובעת 4 בדבר תקופת העבודה החל מחודש 2/09 לא נסתרה והיא נתמכת באמור בתלושי השכר שהגישה.
התובעת 4 טענה לשכר חודשי קובע בסך 4,100 ₪. כעולה מתלושי השכר עמד היקף המשרה בשנה האחרונה
על 79%
(147 שעות לחודש בממוצע) . בהתחשב בשכר המינימום בסוף תקופת העבודה הרי שיש להעמיד את השכר הקובע על סך 3,240
₪ ובעבור 29 חודשי העבודה יעמוד הסכום לתשלום בגין פיצויי פיטורים על סך 7,830 ₪.

ב.
פדיון חופשה - העובדת טענה לשכר יומי בסך 176 ₪ ולזכאות לפדיון 14 ימי חופשה. עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירה מעלה כי בתקופה הרלוונטית שולמה תמורת חופשה עבור 13 ימים, מתוך סך 29 ימי החופשה אותם צברה בתקופה זו.


לפיכך יש לקבוע את זכאותה של התובעת 4
לפדיון ימי חופשה על הסכום הנזכר בתצהיר מטעמה בסך 2,389 ₪
(שכר מינימום יומי בהתחשב בהיקף המשרה עבור יתרה של 16 ימי חופשה לפדיון).

ג.
דמי הבראה –
תביעת העובדת כאמור בתצהירה הועמדה על 13 ימי הבראה לפי תעריף של 351 ₪ ובלא התייחסות להיקף משרתה. בהתחשב בהיקף המשרה (79%), ובהוראות צו ההרחבה בדבר צבירה בשנתיים האחרונות זכאית העובדת ל- 7 ימים בכל אחת מהשנתיים האחרונות ובסה"כ ל- 14 ימי הבראה לפי 365 ₪ ליום ובסה"כ ל – 4,037 ₪.

ד.
הפרשות מעסיק לגמל – לאחר שהתקבלה טענת העובדות בדבר תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות, הרי שבהתחשב בשכר המינימום החודשי, ובהיקף המשרה עולה סכום הזכאות על הסכום שנתבע ברכיב זה. לפיכך יש לקבוע את זכאותה של העובדת בהתאם לאמור בתצהירה ועל סך 4,480 ₪.
סוף דבר
44.
התביעה כנגד הנתבעת 2, חוות השמפיניון בע"מ
, נדחית.

45.
הנתבעת 1, נ. קאסם ושות' חקלאות וכוח אדם בע"מ, תשלם לתובעת 1, אבו עסלה סמאהר
, את הסכומים הבאים:

א.
בגין פיצויי פיטורים

סך של 18,000 ₪;

ב.
בגין פדיון חופשה שנתית
סך של 3,542 ₪;

ג.
בגין דמי הבראה



סך של 4,485 ₪;

ד.
בגין הפרשות פנסיוניות

סך של 8,640 ₪.

46.
הנתבעת 1, נ. קאסם ושות' חקלאות וכוח אדם בע"מ, תשלם לתובעת 2, אבו סאלח ח'ולוד
, את הסכומים הבאים:

א.
בגין פיצויי פיטורים

סך של 20,933 ₪;

ב.
בגין פדיון חופשה שנתית
סך של 5,600 ₪;

ג.
בגין דמי הבראה



סך של 4,088 ₪;

ד.
בגין הפרשות פנסיוניות

סך של 4,320 ₪.

47.
הנתבעת 1, נ. קאסם ושות' חקלאות וכוח אדם בע"מ, תשלם לתובעת 3, אבו סאלח ופאא, את הסכומים הבאים:

א.
בגין פיצויי פיטורים

סך של 6,250 ₪;

ב.
בגין פדיון חופשה שנתית
סך של 2,143 ₪;

ג.
בגין דמי הבראה



סך של 3,477 ₪;

ד.
בגין הפרשות פנסיוניות

סך של 4,158 ₪.

48.
הנתבעת 1, נ. קאסם ושות' חקלאות וכוח אדם בע"מ, תשלם לתובעת 4, ח'טיב פאדיה, את הסכומים הבאים:

א.
בגין פיצויי פיטורים

סך של 7,830 ₪;

ב.
בגין פדיון חופשה שנתית
סך של 2,389 ₪;

ג.
בגין דמי הבראה



סך של 4,037 ₪;

ד.
בגין הפרשות פנסיוניות

סך של 4,480 ₪.

49.
כלל הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.11, הוא היום שבו היה אמור להיות משולם לתובעות השכר האחרון, וישולמו לידי התובעות תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים.

50.
בנוסף, תישא הנתבעת 1 בהוצאות כל אחת מהתובעות בסך 2,000 ₪ ובהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת 2 בסך 2,000 ₪, שישולמו אף הם לידי התובעות והנתבעת 2 תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים.

51.
לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה, זכות לערער על

פסק דין
זה בפני
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, (19 אוקטובר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








סע בית דין אזורי לעבודה 49526-07/12 אבו עסלה סמאהר, אבו סאלח ח'ולוד, אבו סאלח ופאא ואח' נ' נ. קאסם ושות' חקלאות וכח אדם בע"מ, חוות השמפיניון בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/10/2014)