פסקי דין על אריה חכם יוסף

55052-05/13 א     19/10/2014




א 55052-05/13 מדינת ישראל נ' אריה חכם יוסף








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 55052-05-13 מדינת ישראל
נ' חכם יוסף




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופט
סארי ג'יוסי


תובעים

מדינת ישראל


נגד


נתבעים

אריה חכם יוסף



החלטה


מונחת בפני
בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת שני טעמים, האחד, העדר סמכות עניינית לדון בה בשל סכום התביעה, והשני, מחמת התיישנותה.

רקע

1.
התובע בתיק העיקרי והמשיב בבקשה זו הינו מנהל מקרקעי ישראל, (להלן:" המשיב ו/או המנהל")

2.
הנתבע בהליך העיקרי
והמבקש בבקשה זו הינו מר אריה חכם יוסף
( להלן:" המבקש").

3.
ביום 4/9/2000 חתמו המנהל
והמבקש על חוזה פיתוח לפיו הוקצו למבקש, בפטור ממכרז, מקרקעין בתחום אזור התעשייה הצפוני באור עקיבא הידועים כגוש: 10614 מגרש-113, לשם הקמת מתפרה. ביום 30/3/2003 נחתמה תוספת לחוזה הפיתוח באשר למגרש 112 לשם הקמת מכבסה שתעבוד במקביל למתפרה.
(להלן: "המקרקעין").

4.
לשיטת המנהל בפועל הקים המבקש במקרקעין אולם אירועים.

5.
לשיטת המנהל, עוד קודם שאושרה לו הקצאת קרקע נוספת, חתם המבקש על הסכם שיתוף במקרקעין עם אחר בשם בנג'מין עג'מי בעל הזכויות במגרש 112 השכן.

6.
לטענת המנהל, כבר ביום 1/5/01 בעקבות ביקור של מפקח המנהל, עלה חשש, כי פעולותיו של המבקש בקרקע אינן תואמות את ההרשאה שניתנה לו במסגרת הסכם הפיתוח. שכן המבנה שבנה המבקש לא נחזה ככזה המיועד להקמת מתפרה, אלא כמבנה המתאים להפעלת אולם אירועים. עוד נראה כי המבקש בונה ומחזיק במגרש 112 אשר לא הוקצה לו כלל. משכך, ביום 17/6/2001 נשלחה למבקש התראה משפטית ולפיה הוקצו לו המקרקעין למטרת הקמת מתפרה בלבד ולא למטרה אחרת וכי במידה ויתברר כי במקרקעין נעשה שימוש למטרה אחרת, יינקטו נגדו אמצעים חוקיים.

7.
ביום 17/12/2003, לאחר שנחתם הסכם תוספת לחוזה הפיתוח וסמוך להשלמת המבנה פנה המבקש למנהל ולתמ"ת וביקש להקים במקום אולם אירועים במקום מתפרה ומכבסה. לטענת המנהל מאז מנסה המבקש להכשיר את הקמת אולם האירועים, תוך שהוא מתעלם מהחלטות המנהל. למעשה משנת 2003 התקיימה בין הצדדים חליפת מכתבים
ופגישות
תוך ניסיונות המבקש להכשיר את הקמת אולם האירועים, אשר נדחו על יד המנהל.

8.
לטענת המנהל ביום 13/6/2004 נערך ביקור של מפקח מטעמו בשטח. מדוח הביקור עולה כי אולם האירועים פועל. בפועל אולם האירועים פועל משך שנים.

9.
ביום 29/2/12 הודיע המנהל למבקש כי הסכם הפיתוח שנחתם עימו אינו בתוקף זה זמן רב ולפיכך אין לו למבקש כל זכויות בנכס. לשיטת המנהל, הוא הודיע למבקש, כי בשל הפרתו היסודית של המבקש את הסכם הפיתוח, ההסכם שנחתם עימו מבוטל.
בהתאם דרש המנהל כי המבקש יסלק ידו
מהנכס יהרסו ויפנה את המקרקעין על חשבונו ויחזירן למנהל כשהם פנויים מכל
אדם וחפץ.

10.
ביום 28/5/13 הגיש המנהל תביעה כספית חוזית כנגד המבקש בה טען, כי בהתנהלותו של המבקש, זה ביקש לעקוף את הוראות חוק חובת המכרזים, תוך התקשרות עם המינהל בחוזה פיתוח וחכירה למטרת הקמת מתפרה, שהינה פטורה ממכרז- מטרה אשר לא היה בכוונתו לקימה מלכתחילה. לאחר שהוא זכה בנכס ללא מכרז, הוא ניסה להפיק רווחים מנכס זה, שנפל בחלקו, תוך שהוא מקים
במקרקעין אולם אירועים, תחת הקמת מתפרה ומכבסה, כאשר רק סמוך להשלמת המבנה הוא פנה למנהל ולמשרד התמ"ת בניסיונות להסדרת שימוש חורג בנכס, תוך שהוא מפעיל את הנכס כאולם אירועים לאורך השנים ללא כל היתרים.
בהערת אגב אציין, כי לבית משפט השלום בחיפה הוגשה תביעת המנהל לסילוק יד והריסת הנכס.

11.
מכאן הבקשה שבפני
לדחיית התביעה בשל התיישנותה ו/או חוסר סמכות עניינית.

טענות הצדדים

12.
לשיטת המבקש, עילת התביעה נסמכת על הסכם פיתוח אשר נחתם ביום 4/9/200 כאשר לוח הזמנים בהסכם הינו
עד ליום 9/1/2003. בנסיבות אלו ניתן היה להגיש את התביעה עד ליום 8/1/2010.

13.
לשיטתו, אף אם נמנה את המועדים על פי האמור בסעיף 88 לכתב תביעת המנהל קרי – ביקורו של מפקח מטעם המנהל ביום 13/6/2004 אשר כתב בדו"ח כי המקום פועל כאולם אירועים, הרי שהמועד הסופי להתיישנות הוא
שנת 2011 שעה שהתובענה הוגשה בשנת 2013.

14.
לטענת המבקש, בעוד המנהל דורש דמי שימוש עבור 160 חודשים, הרי בפועל קימת התיישנות על 76 חודשים. משכך, המנהל רשאי לתבוע, אם בכלל, מחצית מהסכום הנתבע על פי חוות דעת שמאי.

15.
לטענתו, במכתב שקיבל מהמנהל צוין בפני
ו כי הסכם הפיתוח אינו בתוקף מזה זמן רב ולפיכך אין לו כל זכות בנכס. משמע, החוזה בין הצדדים בטל זה זמן רב, עוד בטרם קבלת המכתב מהמנהל.

16.
המנהל לא היה רשאי לבטל את הסכם הפיתוח, אלא ע"פ המועדים בהסכם וניסיון לבטלו לאחר עשור, הינו חסר כל נפקות משפטית מחייבת.

17.
לטענת המבקש, הוא בנה מבנה היכול לשמש גם כמתפרה,
גם כמכבסה וגם כאולם אירועים תוך שהוא משקיע בבנייתו
12,000,000 ₪. למעשה המבקש שינה מצבו לרעה באופן בו המנהל אינו רשאי לבטל את ההסכם שכן המבקש פעל על סמך הבטחות התובעת באופן שהיא אינה רשאית לחזור בה מהבטחות אלו.

18.
לשיטתו, פטור ממכרז ניתן על מנת ליצור מקומות תעסוקה באזור פיתוח כמו אור עקיבא. תכלית זו הוגשמה במלואה. בעוד שמתפרה ומכבסה אמורות להעסיק 40 עובדים, מעסיק אולם האירועים כשמונים עובדים.

טענות המנהל

19.
מנגד, טוען המנהל, כי טענות המבקש לפיהן עילה כספית הנשענת על סעיפי חוזה הפיתוח התיישנה במועד הגשת התביעה מופרכת ודינה להדחות. מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו מתגבשות העובדות שכביכול מזכות את התובע לדרוש מהנתבע לקיים את החיוב כלפיו.

20.
לטענת המנהל, טענות המבקש בבקשה לדחייה על הסף אינן עולות בקנה אחד עם טענות המשיבה בכתב התביעה. מאחר והפן העובדתי מצוי במחלוקת מהותית, אין מקום להכריע בטענת ההתיישנות כטענת סף במנותק מבירור התביעה.

21.
עוד הוא טוען, כי טענת המבקש נסמכת ככל הנראה על סיום תקופת הפיתוח כפי שהוגדרה בחוזה בין הצדדים, כאשר להבנת המבקש
משהופר החוזה
הוא בוטל באופן אוטומאטי. ברי, כי בהתאם ולדין כל עוד לא נכללת תנית ביטול אוטומאטית במצב של הפרת חוזה, מפורשת,
הרי שהחוזה אינו בטל.

22.
עוד טוען המנהל, כי יש לשים לב, כי ביום 30/3/2003 נחתם עם המבקש הסכם תוספת לחוזה הפיתוח, במסגרתו הוארכה תקופת הפיתוח, בעקבות מצג שווא של המבקש לפיו בכוונתו להקים מכבסה שתספק שירות משלים למתפרה.

23.
המבקש בהתנהלותו הפר את חוזה הפיתוח והתוספת לו באופן יסודי, על כן קמה למנהל זכות לבטלם. האמור, בשים לב, כי לאורך השנים ניסה המנהל לגרום למבקש להשתית את יחסיהם על אדנים
חוקיים.

24.
לשיטת המנהל, כך או כך המבקש עצמו נהג לאורך השנים כאילו חוזה הפיתוח תקף.

25.
עוד מציין המנהל, כי המבקש אף מתעלם מעתירתו המנהלית שהוגשה כנגד המנהל בשנת 2008 בה ביקש כי בית משפט יורה למנהל להיעתר לבקשתו לשינוי שימוש בנכס מתעשייתי למסחרי. למעשה, בעתירתו זו הודה המבקש כי הוא מבקש לקיים את חוזה הפיתוח בשינויים.

26.
רק לאחר מחיקת העתירה המנהלית וניסיונות המנהל שעלו בתוהו להגיע עם המבקש להסדר, הודיע המנהל ב-02/12 למבקש על ביטולו של החוזה.

27.
לאור כל האמור,
ברי כי אין כל התיישנות בהליכים דנן. בהתאם אף נופלת טענת המבקש לפיה המנהל זכאי לתבוע
דמי שימוש עבור 84 חודשים בלבד.


דיון

28.
דין הבקשה להדחות.

הלכה ידועה היא, כי הסעד של סילוק על הסף הינו סעד חריג, אשר יש לעשות בו שימוש,
במשורה וביד קמוצה, זאת במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בהם ניכר וברור, כי התובע לא יזכה בסעד המבוקש על ידו, אף אם יעלה בידו להוכיח את כלל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ראה לעניין זה: ע"א 2582/09 הדייה גנאים נ' בית החולים רמב"ם, תק-על 2010(3), 1964 , 1968 (2010) (; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983) וכן ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671-672 (1986).

במהלך השנים, גברה הנטייה שלא להיעתר לדחיית תובענות על הסף, ולעשות כן במשורה. נטייה זו נוצרה, נוכח הצורך ליתן לתובע יומו בביהמ"ש, שעה שחסימת דרכו לערכאות שיפוטיות, עולה כדי פגיעה בזכות חוקתית. חשש מפגיעה בזכות חוקתית זו הביאנו
להיזהר מנעילת שערי בית משפט, אלא אם
נמצא לנו כי המדובר בהליכי סרק,
שמטרתם הטרדת בעל הדין שכנגד. הדבר תקף שבעתיים, שעה שמדובר בבקשה לדחיית תובענה על הסף. ( ראו ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2003(3), 1932 , 1934 (2003):

יחד עם זאת, וחרף הזהירות המופלגת שיש לנהוג בבקשות לסילוק על הסף, אל לנו לשכוח, כי תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד - 1984 לא באו לעולם, אך לתפארת המליצה, אלא כמקור לסמכותו של ביהמ"ש, לסלק מדרכו הליכים שבהם כאמור, ניכר וברור, כי גם אם יתבררו עד תום, עדיין לא יהיה בכך כדי להצדיק פסיקת הסעד המבוקש.

29.
באשר לטענת ההתיישנות אין המונח "עילת התובענה" נבחן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטייה הרווחת הינה לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, סגירת שערי בתי המשפט בפני
בעל דין התובע את זכויותיו. (ראה: ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים, פ"ד לח 673, 678 ; ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא (1) 85).
סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע תקופת ההתיישנות של שבע שנים בתובענה שאינה במקרקעין. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי מקום בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.
סעיף 6 לחוק ההתיישנות מוסיף וקובע, כי תחילת מנינה של תקופת ההתיישנות הינה מהמועד שבו נולדה עילת התובענה. בעניין זה כבר נפסק בעבר, כי לשם תחילת מניין תקופת ההתיישנות אין די בכך שעומדת לתובע זכות מושגית, אלא נדרש כי יתגבש בידיו כוח התביעה, קרי כי תתקיימנה כל אותן עובדות חיוניות אשר אם יוכיח אותן התובע, יוכל לקבל את הסעד לו הוא עותר. (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 21.7.2003); ע"א 3319/94 פפר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה, פ"ד נא (2) 581, 593 (1997)).

30.
כאשר דן בית המשפט בטענת התיישנות בשלב המקדמי כטענת סף, ניזון הוא, לצורך עניין זה, מפי כתבי הטענות ועל פיהם יקום וייפול דבר. בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק אם יגיע למסקנה כי גם אם יוכח הנטען בכתב התביעה ועל אף האמור בו לא יהיה זכאי התובע לסעד המבוקש. על כן, כל שצריך לעשות הוא לבחון אם בהנחה שהאמור בכתב התביעה אמנם יוכח, עדיין יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש, לאור גורם הזמן, או בחלקו.

31.
בתחום החוזים, מקובל העיקרון כי המועד לגיבושה של עילת התביעה לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת.( ראה: ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד יט (4) 427; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כח (2) 228). לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובטענות הצדדים, בנסיבות העניין המונח בפני
, ובהתחשב בכך כי נטענות בפני
טענות סותרות באשר להפרתו ובטלותו של חוזה הפיתוח, האם בוטל ומתי, אין מקום לקבוע עתה כי יש להורות על סילוק התובענה מחמת התיישנות. טענות אלו דינן להתברר במסגרת ההליך גופו, כאשר בסופו של ההליך ולאחר בירור העובדות, תידון טענת ההתיישנות.

32.
לאור העובדה כי טענת המבקש בדבר חוסר סמכות עניינית נשענת על טענת ההתיישנות אף דינה
של זו להדחות.
מורה איפוא על דחיית הבקשה.
מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.
קובע את התיק לקדם משפט ליום 26.11.14 שעה 11:00.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.





ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 55052-05/13 מדינת ישראל נ' אריה חכם יוסף (פורסם ב-ֽ 19/10/2014)