פסקי דין על יעקב גולדמן | פסקי דין על גוטפלד קבלני בנין (1985) | פסקי דין על אלגום חברה לבנין | פסקי דין על בועז גוטפלד |

52094-06/13 תאק     19/10/2014




תאק 52094-06/13 יעקב גולדמן נ' גוטפלד קבלני בנין (1985) בע"מ, אלגום חברה לבנין בע"מ, בועז גוטפלד








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 52094-06-13 גולדמן נ' גוטפלד ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
15

בפני

כב' השופט
אהוד שוורץ


תובע /משיב

יעקב גולדמן

, עו"ד
ע"י עו"ד מירב שחר


נגד


נתבעים/מבקשים

1. גוטפלד קבלני בנין (1985) בע"מ
2. אלגום חברה לבנין בע"מ
3. בועז גוטפלד
ע"י עו"ד מ. קשת
או א. רוטלוי



החלטה

זו בקשת רשות להגן בתביעה כספית ע"ס 660,626 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר ובגין שכ"ט שלא שולם.

לטענת המשיב, עו"ד במקצועו, התקשר עם המבקשים במס' הסכמי שכ"ט, לפיהם המשיב ייצג את המבקשים מול פקיד שומה הן במישור המנהלי והן בערכאות במידת הצורך.
בהסכם מיום 2.1.08, שנחתם בין המשיב והמבקשת 2, הוסכם כי המבקשת 2, תשלם למשיב 8,000$ בתוספת מע"מ לפי שער יציג במועד התשלום, סכום ששולם, כן הוסכם שתשלם 10% מהחיסכון במס, עבור השנים 2003-2005 , שיוצר לה בעקבות הטיפול המשפטי שיינתן ע"י המשיב, סכום שטרם שולם.
בהסכם מיום 18.2.09 שנחתם בין המשיב והמבקש 1 ו-3
בערבות המבקש 1, הוסכם כי המבקש 1, ישלם 40,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן ישלמו המבקש 1 והמבקשת 3
ישלמו 10% מהחיסכון במס עבור השנים 2002-2005, שיווצר להם בעקבות הטיפול המשפטי שיינתן ע"י המשיב,
סכום שלא שולם. נטען כי עד למועד הגשת התביעה שילם המבקש 1 סך 12,742 ₪, ונותר חייב למשיב 27,257 ₪, בנוסף .
בהסכם מיום 18.2.09 שנחתם בין המשיב והמבקשת 3, הוסכם כי המבקשת 2 תשלם למשיב סך של 28,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן תשלם 5% מסכום ההפסד שיוכר ע"י רשויות המס עבור השנים 2002-2004 , כהפסד להעברה, בתוספת מע"מ, ובתוך 30 יום מהיום בו יוכר ההפסד, עד היום טרם שולם דבר. המשיב טוען כי בסופו של יום , לאחר הטיפול המשפטי שניתן על ידו, סך ההפסד שהוכר ע"י רשויות המס ביום 23.4.12 הינו 504,694 ₪, כך שהמבקשת 3 נותרה חייבת בנוסף 29,525 ₪ כולל מע"מ.
הוסכם כי המבקש 1 ערב אישית לביצוע התחייבויות המבקשות 2 ו-3 מכח ההסכמים שנחתמו ועל כן חייב את הסכומים הנתבעים.
המשיב טוען כי פקיד השומה הוציא שומות בצווים עוד בטרם החתימה על הסכמי שכ"ט , כך שדרישת הרשויות הייתה ידועה למשיב ולמבקשים טרם החתימה על ההסכמים. מהמבקש 1 דרש לשנים 2002-2005 סך של 2,486,310 ₪ כולל קנס גרעון. מהמבקשת 2 דרש לשנים 2003-2005 סך של 641,162 ₪ , המשיב הגיש בשם המבקשת 2 ערעורים לביהמ"ש המחוזי ת"א, וכן ייצג בדיונים שהתקיימו בעניינם בבית המשפט. טוען כי בעניין המבקשים 1-2 קיים המשיב דיונים ישירות מול פקיד השומה ונחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד ביום 23.2.12, והוסכם כי המבקש 1 ישולם 600,000 ₪ , וכל הדרישות האחרות יבוטלו, כן נקבע כי המבקשת 2 לא תשא בתשלום נוסף וכל הדרישות האחרות יבוטלו. נטען כי החיסכון במס מגיע לסך 3,535,518 ₪ בערכים ליום ההסכם. ומתוכם מגיע למשיב בהתאם להסכם שכ"ט 10%+ מע"מ שהם 413,656, שאמורים היו להשתלם תוך 30 יום מגמר הטיפול .
סך החיסכון של המבקשת 2 מכח הסכם הפשרה הסתכם בסך 1,048,318 ₪ ,ובהפחתת מס בסך 0 עפ"י הסכם הפשרה, מתוכם מגיע למשיב 10% +מע"מ
122,653 ₪ נכון ליום 24.3.12, שאמורים היו להשתלם תוך 30 יום מגמר הטיפול .
נטען כי הוצאו מס' מכתבי דרישת תשלום לרבות מיילים שיחות טל' , ושלא נענו. ומציין שתחילה המבקש 1 ביקש לדחות את תשלום שכ"ט , וגם בזה לא עמד .

המבקש טוען כי סכום התביעה והמס שהוטל על המבקשים לאחר ובעקבות פעילות המשיב מגיעים כדי שיעור המס שנתבע לראשונה, והמבקשים גם ללא עזרתו המקצועית של המשיב יכלו להגיע לתוצאה סופית ונוחה בהרבה מזו.
נטען כי ההסכמים נחתמו תוך ניצול מצוקתו, חוסר ניסיון וידיעה של המבקש 1 לגבי דרך ההתנהלות ביחס לשומות מס הכנסה וצווים מרשויות המס. בתוך כך הוחתם על הסכמי שכ"ט בלתי סבירים בעליל, והכוללים תנאים הגרועים במידה החורגת באופן בלתי רגיל מן המקובל. נטען כי ההסכמים כוללים תנאים שונים אשר חלקם טרם מולאו, לפיכך טרם
התקיימו מלוא התנאים לתשלום שכ"ט, ועילת התביעה טרם נתגבשה ויש לדחות התביעה על הסף. נטען כי התביעה מוגזמת ומופרכת ,ותוך עתירה לביטול ההסכמים עקב הטעיה ו/או טעות ו/או מצג שווא ואי גילוי מידע רלוונטי בעניין. נטען כי
לא ייתכן כי שכ"ט יעלה על סכום המס שנאלצו לשלם לרשויות המס. נטען כי המשיב הציג מצג לפיו לא צפוי לשלם מס כלשהו, ובוודאי לא בסדר גודל שנקבע וזאת בהסתמך על
ההפסדים הרבים של החברות שבבעלותו, נטען כי המשיב יצר לעצמו זכות לכאורה לדרוש מהמבקשים
תשלום מופרז המבוסס על הפרש מלאכותי אותו הוא יצר ונסח לתוך הסכמי שכ"ט, והוביל את המבקש לחתום עליהם. נטען כי ההסכמים נחתמו כארבע שנים לפני הסכם הפשרה שהושג, והמשיב נמנע במכוון מליידע את המבקש על גובה שכ"ט שעומד לגבות. נטען כי העיקול שהטיל המשיב להבטחת תביעתו גורם למבקשים להפר את הסכם הפשרה שנערך שיוזמתו ובניהולו של המשיב, ורשלנותו של המשיב עלולה לגרום לכך ששלטונות המס יבטלו
את הסכם הפשרה, ואז המשיב לא יהיה זכאי לשום תשלום שהוא.
נטען כי המשיב "העמיס" לשכ"ט , שלא כדין,
גם את הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות , שיתווספו לשומות, והיה לו אינטרס שלילי שלא להגיע להסכם פשרה במהירות האפשרית . נטען לעשיית עושר שלא כדין ועל חשבון המבקשים. נטען כי "גוטפלד השקעות בע"מ", החברה שלא נתבעה,
שילמה למבקש שכ"ט ע"ס 34,840 ₪, כלפיה לא הוצאו צווים ע"י רשויות המס ומדובר בחברה משפחתית שהייתה צד להסכם פשרה ושהיו לה הפסדים בסכום של 4,552,388 ₪ , וכאשר בס' 9 להסכם הפשרה הוסכם כי היתרות הבין חברתיות יעמדו על 0, ולאחר קיזוז היתרות עמד ההפסד של המבקשת 3 בסך 2,620,196 ₪ בשנת 2010 ושבוטל עפ"י הסכם הפשרה, ושגרם נזק מיסויי למבקשים, העומד על 25%, וכאשר הפרש מס הוא שלילי לא מגיע שכ"ט למשיב שכן מדובר בנזק שגרם המשיב. נטען כי המבקשת 3 שילמה למשיב שכ"ט נוסף של 17,400 ₪ ושלא בא לידי ביטוי בתביעה . נטען כי המשיב לא זכאי לשכ"ט ע"ח ההפסד, כל עוד לא הוכר הפסד ע"י שלטונות מיסוי מקרקעין, והמסמך שצורף לכתב התביעה נדחה
על ידם על הסף. כן החישוב צריך להיות 5% מהמס ולא 5% מסכום ההפסד. כאמור ההפסדים של המבקשת 3 אופסו בהסכם הפשרה ולא הוכרו הפסדים נכון לסוף שנת 2004, נטען כי איפוס ההפסדים גורם נזק לנישום, וראוי כי יוספו לכל תחשיב ומעמיד את הנזק המיסויי לפי 10% ולגבי כל החברות של המבקש , ומשכך יש לקזז מכל שכ"ט שנגבה ע"י המשיב ובסך 220,566 ₪ . נטען כי רשויות המס לא הכירו בהפסדים הרבים שנגרמו לחברות של המבקש או למי מהן, דבר שגרם נזק למבקש ולא יעלה על הדעת שהמשיב יהנה בשכ"ט מהפסדים שלא הוכרו. כן אופסו הפסדים של חברה נוספת "חברת בנייני גוטפלד 1999 בע"מ שאין עמה הסכם, ולא הוצאו לה צווים ע"י רשויות המס ויש להתחשב בהפסד בסך 1,116,290 ₪ שבוטל , הפסד המיסוי עומד על 20% , 290,234 ₪ ויש לקזז משכ"ט
10% מהנזק העומד ע"ס 29,023 ₪ .
המבקש טוען כי ציין בפני
המשיב ששכ"ט ישולם מנכס שיימכר, והמשיב הסכים לכך, ועצם הגשת התביעה לפני מועד זה הינה בבחינת תביעה מוקדמת שראוי שתמחק על הסף, הסכם שבא לידי ביטוי במכתב מיום 1.5.12 שנשלח ע"י המשיב.

המשיב וב"כ טענו בסיכומיהם כי החקירה הנגדית העלתה שמדובר בהגנת בדים. המשיב לא טיפל בשומה מיום 15.1.08 שקיבל המבקש 1 לגבי החברה שלו ולגביו באופן אישי, וטיפל בה בכוחות עצמו. וכן ביחס לנספח 4 של המבקשת 2 טוען שהעדות של המבקש היא הבל הבלים ואין בינם לבין המציאות דבר. נטען שיש לדחות הטענות בכל מה שקשור להטעיה ועושק, כאשר מדובר באדם בעל שש חברות ומהנדס בהכשרתו המקצועית, שמתעסק בחוזים ומספרים, ויכול היה להבין שככל שמדובר בשומה של מיליוני ש"ח, אז החיסכון במס הוא מאות אלפי ₪.

ב"כ המבקש בסיכומיה הוסיפה וטענה כי המצהיר נחקר רק לגבי היחסים בינו לבין המשיב ביחס לרשויות המס ולא נחקר לגבי הסכם שכ"ט שנחתם ביניהם, לא נשאל בעניין העיקרי, ומשכך יש ליתן את הרשות להגן,
וכי יש לדחות את טענת המשיב כי בינואר 2008 לא הכיר את המצהיר, שעה שהסכם שכ"ט שנחתם בינואר 2008 ע"י המבקשת 2 המצהיר הוא מנהלה.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה
לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).
בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו). הלכה זו סוכמה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו]


לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה לגבי סך של 100,000 ₪, וליתן למבקש רשות להגן לגבי היתרה. לגבי הסך הנדחה – 100,000 ₪, מפנה לחקירת המבקש בדיון, עמ' 3 ש' 24-25 "... שברור שאם היה אומר לי באיזה שהוא שלב ששכ"ט שלו יעלה על 100-150 אלף ₪, הייתי בורח ממנו כמו מאש".

ליבת טענות המבקשים הינה ביחס לגובה שכר הטרחה הנדרש, ולא לגבי החבות כולה, הגם שבבקשה, להבדיל ממועד כריתת ההסכמים, עולות טענות שקשורות גם להעדר חבות מלא מטעם של חיוב פסול ובטל ו/או נזק בר קיזוז. נוכח דברי המבקש בחקירתו בעניין, כמצויין לעיל וכלל החומר, אני סבור שהגם שניתנת רשות להגן כלהלן, עדיין הקובע לעניין השכר הראוי, לכל הפחות, הוא מועד כריתת ההסכמים, וצפיית המבקשים, באותו שלב, שכומתה לסכום האמור, ונקבעת לחובתם בשלב זה על הצד הנמוך. וכאשר ברי שבוצעה עבודה והושקעה טרחה מצדו של המשיב לטיפול בענייני המבקשים, וזאת כבר בשלב זה, ותוך התאמה כאמור לסכום שהמבקש העריך באותו זמן כסכום שכ"ט אפשרי שאמור להשתלם על ידו.

לגבי יתרת הסכום תינתן למבקשים רשות להגן, הגם שלכאורה מדובר בטענות דחוקות המנוגדות להסכמים עליהם חתומים המבקשים, וזאת נוכח כללי שלב הדיוני, והרף הדיוני, שיש בהם להקל עם המבקשים. צויין כי הטענות דחוקות שכן לכאורה אין חולק שהמשיב הביא את המבקש, הנישום, ורשויות המס להגיע להסכם פשרה, בכל הנוגע לחובות המבקשים לרשויות המס ובגין השנים שהוגדרו בהסכמי שכ"ט.
מהחקירה עולה כי המצהיר מחזיק מספר חברות שאינן פעילות כבר שנים רבות ושקרסו , הצווים שקיבל היו אישיים, והיו בטיפול רו"ח מטעמו. ושטרם טיפולו של המשיב, היה המבקש או מי מטעמו במו"מ עם רשויות המס, ראה נספחים 3 ו-4, המבקש טוען שקיבל ייעוץ, שלא לחתום על הסכם מכל מיני סיבות, לרבות כי מדובר בחבות שלא היה עומד בה, ושאין מצב לשלם מס כשהחברות בהפסדים גדולים. מאידך המצהיר לא נחקר על נסיבות ההתקשרות עם המשיב, וכן ביחס לטענות בדבר טעות הטעיה ומצגי שווא.
מעיון בתצהיר עולה כי הטענות מפורטות באופן חלקי, אין פירוט מלא של כל חברה וחברה שהיו בחזקת המבקש, היינו, פירוט הדוח הכספי, הכולל רווח והפסד, של כל שנה בנפרד, אלא צורפו הצווים בלבד. הטענות כי יכול היה להגיע לאותה תוצאה גם בלי עזרת המשיב מוקשית, שעה שאישר כי היה במו"מ עם רשויות המס, עובר להתקשרות עם המשיב בהסכמים, וככל שעמדה הצעה על הפרק , לא ברור מדוע לא חתם על הסכם פשרה. על פניו, ומבלי לקבוע סופית, פעילות המשיב הביאה את המבקש והחברות מטעמו להגיע להסכם פשרה, ולחיסכון במס בהתאם.
בנוסף ולכאורה, הצווים שעמדו על הפרק עת התקשר עם המשיב, היו הדלתא לקביעת שכ"ט, ולאחר המו"מ ותרומתו של המשיב לעניין, מבחן התוצאה - שהמבקש הגיע למצב של חיסכון במס, זו בעצם התוצאה אליה רצה להגיע המבקש, שעה שהתקשר עם המשיב בהסכמים, כאשר כפי שצוין, זו נקודת הזמן הקובעת לבחינת כשרות ההסכמים והייעוץ, וכאשר טעות בכדאיות עסקה, ובכלל זה גובה תשלום למייצג, אינו מהווה ככלל, עילה לביטול התחייבות בעניין.
יחד עם זאת ונוכח כללי השלב הדיוני, המקלים עם המבקשים בשלב זה, וכפי שצוין, וכאשר אין די בהיות הטענות דחוקות להביא לדחיית
הבקשה כבר בשלב זה, ולמעט לגבי הסך שצוין, ניתנת הרשות ביחס ליתרה הנתבעת.

נוכח כל האמור, בקשת המבקשים נדחית לגבי סך של 100,000 ₪, ובצירוף חלק יחסי של אגרה ושכ"ט ב"כ התובע, לפי התעריף המינימאלי המומלץ והנגזר מסכום זה. לגבי יתרת סכום התביעה, ניתנת למבקשים רשות להגן על פי התצהיר שיהווה כתב הגנה.

לגבי המשך הדיון אני קובע :
1.


תצהיר המבקשים יהווה כתב הגנה.

הליכים מקדמיים ,ככל שנדרש, יושלמו בתוך 45 יום מהיום.
2.


הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ותיק מוצגים כדלקמן :
המשיב בתוך 75 יום מקבלתו החלטה זו.
המבקשים בתוך 30 יום מקבלתם תצהירי המשיב.
3.


באם מי מהצדדים מבקש להעיד אדם שאין באפשרותו להגיש תצהיר מטעמו, יגיש בקשה לביהמ"ש לזמנו לעדות ללא תצהיר, במועד הגשת תצהיריו, בצירוף הנימוקים הרלבנטיים.
4.


נקבע לקד"מ ליום
9.2.15 שעה 12:00

חובת התייצבות על בעלי הדין עצמם למועד שנקבע.


המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים, ותעדכן סטטוס התיק לפתוח
.


ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט שלום 52094-06/13 יעקב גולדמן נ' גוטפלד קבלני בנין (1985) בע"מ, אלגום חברה לבנין בע"מ, בועז גוטפלד (פורסם ב-ֽ 19/10/2014)