פסקי דין על ישעיהו מנצור | פסקי דין על נעמה מנצור | פסקי דין על מאיר חרבי | פסקי דין על אורית חרבי |

45252-05/12 א     20/10/2014




א 45252-05/12 ישעיהו מנצור, נעמה מנצור נ' מאיר חרבי, אורית חרבי








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד


20 אוקטובר 2014
ת"א 45252-05-12



לפני:
השופט
יעקב שפסר

התובעים:
1.ישעיהו מנצור

2.נעמה מנצור
ע"י ב"כ עו"ד עמוסי רזיאל


נגד

הנתבעים:
1.מאיר חרבי
2.אורית חרבי
ע"י ב"כ עו"ד שאלתיאל עדני




פסק דין


1.
תביעה כספית ולמניעת מטרד שהגישו התובעים כנגד הנתבעים – שכנים בבית משותף בראש העין. התובעים הינם בעלי זכות החכירה בקומה השניה בבית, מעל דירת הנתבעים הממוקמת בקומה הראשונה בו.

2.
בהתאם לנטען בכתב התביעה, בנו הנתבעים תוספת לדירתם בחריגה מגובה התקרה הקיימת, בניגוד לתכניות הבניה ובסטיה מההיתר, באופן בו נוצרה מדרגה בין פני התקרה הקיימת לפני התקרה החדשה, ותוך גרימת מטרד ונזק לתובעים לפיו נמנעת לטענתם האפשרות לנצל את זכויות הבניה על הגג שנוצר, הן בשל הפרשי הגובה והן בשל הצורך בתכנון מדרגות בתוך ביתם על מנת לגשר בין המפלסים, הגוזלים לכשעצמם משטח דירתם ומורידים את ערכה.

נוכח האמור עתרו התובעים למתן צו להסרת המטרד והתאמת הבניה למפלס המקורי, ולחלופין לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין ירידת ערך דירתם, וסך נוסף של 30,000 ₪ בגין עגמת הנפש והטרדה שנגרמו להם.

3.
הנתבעים כפרו בנטען. תמצית טענותיהם היא לחוסר תום לב מצד התובעים המסתירים הליכים משפטיים קודמים בין הצדדים שבעטיים הושג הסכם פשרה ושעל פיו לא עומדת להם עילת תביעה, זאת משנתנו התובעים הסכמתם לבניה לפי היתר הבניה ואף חתמו עליו, מסמך המהווה חלק מהסכם הפשרה, שאושר כ

פסק דין
ומהווה מעשה בית דין. עוד טוענים הנתבעים כי בניית התוספת על ידם השביחה דווקא את דירת התובעים, שכן לולא בניה זו, לא היו יכולים התובעים לבנות תוספת לדירתם. לגופם של דברים טוענים הנתבעים כי ביצעו את הבניה עד גמר בדיוק על פי היתר הבניה, וכי לא ניתן היה לבנות את התוספת באופן שונה כמצוין על ידי מומחה התובעים. לבסוף טוענים הנתבעים כי לתובעים לא עומדת כל זכות לתוספת בניה, שכן בהנתן שטח דירתם ביחס לחלקם ברכוש המשותף לא נותרו להם כלל זכויות בניה, וכי התובעים לא עתרו לצו מניעה במועד, בכוונה תחילה לגרום נזק לנתבעים ולהכשילם במכירת דירתם.

4.
בישיבת קדם המשפט הגיעו הצדדים להסכם דיוני שקיבל תוקף של החלטה, לפיו ימונה מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, אשר יבקר במקום ויתייחס בחוות דעתו לנושאים הבאים:
א.
האם הבניה של הנתבעים בוצעה על פי היתר בניה ותכניות ההיתר? ככל שהתשובה חיובית – תדחה התביעה.
ב.
אם לא – האם יש לתובעים זכויות בניה על פי התב"ע ותקנון הבית המשותף? ככל שהתשובה שלילית - תדחה התביעה.
ג.
אם כן – יחזרו הצדדים לבית המשפט כדי שבית המשפט יקבע אם יש מקום לבצע הריסה או להמיר בפיצוי כספי ומה גובה הפיצוי.
ד.
כן סוכם שהמומחה ישום את עלויות הבניה של הנתבעים הרלוונטיות לתוספת הבניה של התובעים, יקבע בכל מקרה אם קיימת ירידת ערך לדירת התובעים או השבחה בעקבות בניית הנתבעים, ומה השווי שלהם.

5.
בהתאם למוסכם, מונה המהנדס ושמאי המקרקעין מר ארז אריה כמומחה מטעם בית המשפט, שזהותו נקבעה על ידי הצדדים ועל דעתם, אשר הגיש את חוות דעתו וכן תשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי הצדדים בעקבותיה.

6.
בישיבה שהתקיימה ביום 13.5.13, ביקש ב"כ הנתבעים להמציא תעודת עובד ציבור ביחס לזכויות הבניה שיש לתובעים ובאשר למצב הבנוי בפועל, זאת נוכח מחלוקת עם המומחה. כב' הנשיאה (כתוארה אז), השופטת ה' גרסטל, התירה את האמור, ובעקבות כך הומצאה בחודש פברואר 2014 תעודת עובד ציבור שבעקבותיה, ונוכח מחלוקות בין הצדדים ולבקשתם, נתבקשה העדתו של המומחה, אשר נשמעה לפני ביום 3.7.14. בסיומה ניתן צו לסיכומים, אשר הונחו עתה לפני ובהתאם, ניתן

פסק דין
זה.
7.
עיון בחוות דעתו של המומחה מלמד באופן חד משמעי, כי הבניה בוצעה שלא על פי ההיתר (תשובה 3 בעמ' 5 לחווה"ד). באשר לשאלה השניה שעניינה האם יש לתובעים זכויות בניה על פי התב"ע ותקנון הבית ענה המומחה בחיוב (תשובה 4 בעמ' 6 לחווה"ד).

8.
דעתו האמורה של המומחה לא השתנתה אף בתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ הנתבעים (באשר לשאלה הראשונה - תשובות א' ו-ז' לפרק א' בתשובות המומחה מיום 25.4.13, ובאשר לשאלה השניה – תשובות 1, 3 ו-4 לפרק ב' בתשובות המומחה). גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט, חזר המומחה ואישר את מסקנות חוות דעתו שפורטו לעיל ולא עורערו קביעותיו.

9.
בנסיבות המפורטות ומשהתשובה לשתי השאלות הראשונות שהוצבו בהסכם הדיוני הובררה, נותר איפוא אך לקבוע, גם זאת עפ"י המוסכם, האם יש מקום לבצע הריסה או שמא להמיר בפיצוי כספי ולקבוע את גובהו.

10.

גם לעניין זה התייחס המומחה המוסכם בחוות דעתו. באשר לשאלת ירידת הערך או השבחה קובע המומחה כי דירת התובעים לא הושבחה, זאת מאחר ואפשרות ההרחבה של דירתם אינה תלויה בהסכמת הנתבעים, הן במישור המשפטי והן במישור התכנוני (תשובה 2 לפרק ג' בשאלות ההבהרה), וכי קיימת ירידת ערך לדירת התובעים בעקבות בנית הנתבעים שערכה (בהתחשב בדחיית הבניה) 70,500 ₪ (סעיף 5 לחוות הדעת). עלות תוספת הבניה המשוקללת (לאחר הפחתת חלקם של התובעים) עומד על סך של 42,500 ₪ (סעיף 6 לחוות הדעת והרחבת ההסבר בפרק ד' לתשובות לשאלות ההבהרה).

11.
בתשובותיו של המומחה בעת עדותו בבית המשפט ציין הוא, כי היה ביכולתם של הנתבעים למנוע את הנזק, אילו היו מתאימים את בניית התקרה כהמשך ישיר לתקרה הקיימת (עמ' 9 שורות 10-15 ועמ' 12 ש' 14-17 לפרוטוקול מיום 3.7.14).

12.
בסיכומיהם, מעלים הנתבעים שורת טענות בדבר שונות עילות תביעה והנזק בין חוות דעתו של המהנדס לבין הנטען בכתב התביעה, וחוזרים על טענתם בדבר העדר עילת תביעה בגין אי ההתאמות. לטענתם, משחתמו התובעים על היתר הבניה, מנועים הם מלהעלות כל טענה כנגדו. הואיל ובהיתר נקבע כי תקרת התוספת תעמוד על 2.70 מ', ובפועל בנו הנתבעים 2.48 מ' בלבד, ממילא, הסכימו התובעים לפגיעה חמורה יותר במצבם ביחס לבניה בפועל. כן טוענים הם שככל הנראה מקור אי ההתאמה שנוצרה נעוץ בבניה ישנה של התובעים דווקא (משנת 1971) וכן מרחיבים הם וטוענים לטעויות בהנחות ובחישובים שערך המומחה בחוות דעתו ושנשמעו בעדותו, הן באשר לנזק הנטען והן באשר לשאלת ההשבחה או ירידת הערך.

13.
אין בידי לקבל את טיעוני הנתבעים, וזאת משלושה טעמים:

ראשית, המחלוקות בין הצדדים הוגדרו וסוכמו על ידם, הן בהסכם הדיוני שפורט בסעיף 4 לעיל והן בישיבת 1.5.14. אין מקום איפוא לחזור ולפתוח מחדש מחלוקות שאינן עומדות עוד לדיון בין הצדדים על פי המוסכם על ידם.

שנית, תשובות המומחה המוסכם על הצדדים היו חד משמעיות ואינן מותירות מקום לספקות: לתובעים קיימות זכויות בניה, בנית הנתבעים בוצעה שלא עפ"י ההיתר, ובניגוד לטענת הנתבעים – לא זו בלבד שאכן נגרם לתובעים נזק, אלא שהנתבעים יכולים היו למנוע אותו, דבר שלא עשו. כן קבע המומחה באופן ברור ומפורט מהו הנזק שנגרם לדירת התובעים. יצויין כי בשאלת זכויות הבניה המציאו הנתבעים תעודת עובד ציבור, ואולם על אף שהותרה חקירתו של עורך התעודה על ידי הנתבעים (לאחר שנתבקשה זו על ידם ביום 1.5.14), ויתרו הם על חקירתו, משהומצא מטעמו מסמך השלמה לתע"צ המקורית ובו ציין כי בנוסף לשטחים הנזכרים בתע"צ, קיימת גם זכות לבנות ממ"ד ושטחי שירות (תעודה מיום 13.5.14).

שלישית, לא אוכל לקבל את תחשיבי הנתבעים המפורטים בסיכומיהם, זאת לא רק בהעדר ביסוס בחוות דעת מטעמם, אלא גם בשל כך שעומדים אלה בניגוד לקביעותיו של המומחה המוסכם. יוזכר כי כידוע,
בהעדר סיבה מהותית, מועדף ככלל מעמדו של מומחה בית המשפט על פני חוות דעתם של מומחים מטעם הצדדים, באשר יש לשער כי אוביקטיבית היא ביחס אליהם.
כך למשל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה
בע"מ נ' מ' רבי ואח', תק-על 90(2), 532
קבע בית המשפט העליון:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

ר' גם ע"א 1240,558/96 - חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4), 563 ,עמ' 569-570;


ע"א 9323/04 מיצר לפתוח בע"מ נ'

שותפות בנין 17 מתחם 5
, (23.7.2006); ע"א 2099/08 עירית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.2010), ועוד.

14.
משנה תוקף לכלל האמור בענייננו, משנמנעו הנתבעים מהבאת כל חוו"ד נגדית מטעמם.
גם מחקירת המומחה וההבהרות בכתב שמסר על חוות דעתו, נחה דעתי בדבר נכונות מסקנותיו ומכל מקום, הנתבעים לא הצליחו לשכנע בדבר שגגה כלשהיא שנפלה מלפניו של המומחה המוסכם.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כל סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה ובהתאם הנני מאמצה על המסקנות והתחשיבים העולים ממנה.

15.

בהנתן האמור, השאלה היחידה שנותרה לדיון, על פי הסכמתם הדיונית של הצדדים
היא
,
האם יש מקום להורות על הריסה להסרת המטרד או לפצות את התובעים בגין נזקם, וככל שכך - מה גובה הפיצוי?

16.
בבחינת הסעד ההולם את נסיבות ענייננו,

בו הנזק קטן יחסית ואף שוויו ניתן לכימות ולפיצוי, נראה לי, כי משקיימת אפשרות לפיצוי הניזוקים – התובעים, הרי שיש להעדיפה על פני צו הריסה, תוך שהפיצוי מהווה מענה ראוי ומאוזן לפגיעה שנגרמה לתובעים.
אף התובעים עצמם הן בכתב תביעתם והן בסיכומיהם, עותרים גם הם לאפשרות החליפית, החמורה פחות, של פיצוי (ס' 19 ג' לכתב התביעה וסעיף ד' 2 לסיכומי התובעים). [לשאלת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי והקריטריונים הנוהגים במקרים מעין אלה ראו: ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה, פסקאות 14 ו-15 (19.2.2012); רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199 (1999) ועוד).

17.
כאמור, גם בעניין זה קבע המומחה הן את תחשיב הנזק והן את עלות הבניה. לעניין זה קבע המומחה ירידת ערך בסך של 90,000 ₪ ובשקלול המביא בחשבון דחיה עתידית צפויה – 70,500 ₪.
הנתבעים טוענים כי הנזק מופרך וכי סביר להניח שבגילם המופלג של התובעים לא יבצעו הם את הבניה בטווח הנראה לעין, דבר שתוצאתו "בליעת" הנזק בקיזוז המגיע לנתבעים. לא מצאתי לקבל טענתם של הנתבעים. מלכתחילה זכאים התובעים לנזקם עתה היינו למלוא הנזק, ואולם משמצא המומחה לנכון לקבוע דחיה מסתברת
של הבניה למשך 5 שנים ולבסס תחשיבו על הנחה זו, לא מצאתי טעם להמנע מאימוץ קביעתו גם בנושא זה, שהינה מידתית ומאוזנת, ומביאה בחשבון את אינטרס שני הצדדים.

18.
מכל האמור, הנני קובע כי התובעים הוכיחו תביעתם והם זכאים איפוא לפיצוי בגין נזקם.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א.
70,500 ₪ בגין ירידת ערך דירתם. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 5.2.13 ועד מלוא התשלום בפועל.
ב.
הוצאות תביעה זו בהתאם לקבלות שיומצאו לעיוני, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למלוא תשלומם בפועל.

ג.
לא ראיתי מקום לחיוב כספי נוסף של הנתבעים בגין הסכומים שתבעו התובעים כפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם, זאת

נוכח ההסכם הדיוני שבין הצדדים אשר קבע את גבולות גזרת המחלוקת נושא תיק זה, והמנעות הצדדים מהבאת כל ראיה שהיא ו/או לטעון לעניין האמור.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
כ"ו תשרי תשע"ה, 20 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 45252-05/12 ישעיהו מנצור, נעמה מנצור נ' מאיר חרבי, אורית חרבי (פורסם ב-ֽ 20/10/2014)