פסקי דין על איתן הופר | פסקי דין על עמית נווה | פסקי דין על יעל אבנר ואח' | פסקי דין על טלי שי

56262-11/13 א     22/10/2014




א 56262-11/13 איתן הופר, עמית נווה, יעל אבנר ואח' נ' טלי שי








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 56262-11-13 הופר ואח'
נ' שי




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופט
אהרון
שדה


תובעים

1
.
איתן הופר

2
.
עמית נווה

3
.
יעל אבנר

4
.
רון קרן

5
.
רות בן יעקב


נגד


נתבעים

טלי שי



החלטה

לפני בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון. הבקשה הוגשה מטעם הנתבעת והינה בקשה במסגרת תביעה ללשון הרע ע"ס 1,500,000 ₪ אשר הוגשה מטעם 5 תובעים נגד הנתבעת.

ראוי לציין שהתובעים לא התעלמו מדרישת הנתבעת ברם מעיון בתשובות שניתנו לשאלון, בהתכתובות ומכתבי בי הדין שהוגשו בעניין עולה
שהסירוב בהמצאת העתקי מסמכים ומתן תשובות היו בנימוק "לא רלוונטי" או "פגיעה בפרטיות" של צדדים שלישיים.

כבר בשלב הבקשה לצו גילוי מסמכים והתגובה הושגו הסכמות על פיהן ויתרה הנתבעת על מתן תשובות לשאלות מסוימות ומנגד ניתנה הסכמה מטעם התובעים להעברת התקנון. החלטה זו אינה עוסקת בעניינים נשוא ההסכמות.

אדון תחילה בטענה הנוגעת לפגיעה אפשרית בפרטיותו של צד שלישי כתוצאה מהיענות לדרישות הנתבעת ממנה תיגזר בהמשך גם שאלת הרלוונטיות, ככלל, הליכי גילוי מסמכים אינם נוהגים אלא בין בעלי דין שבתובענה, יחד עם זאת ניתן לעתור לקבלת צו גם כלפי צדדים שלישיים בעלי זיקה כמו חברות שאינן בעלות דין אך הן בבעלותו ובשליטתו המלאה של בעל הדין, כך שהעיון במסמכיהן הוא בגדר עיון במסמכים "המצויים" או היו מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין. (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה אחת עשרה, (להלן: "גורן"), עמ' 254)
לטעמי הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר המידע הנדרש נמצא ברשות התובעים מכוח תפקידם כנבחרי הציבור בישוב בו הם גרים ואותו הם מנהלים וכאשר המידע נוגע ברובו או בחלקו
לאדם שהוא בעל מעמד מיוחד ובעל תפקיד בקהילת היישוב
גם אם הוא אינו צד לתביעה.

כל עוד לא הוצגה תניה מוסכמת אחרת בין חברי היישוב, יש לקרוא מתוך עקרונות כללים של אמנה חברתית כי פעולות הקשורות בניהול החיים הציבוריים והמשותפים הן פעולות שאמורות להיות פתוחות לציבור (ולו לציבור חברי היישוב שכן עסקינן ביישוב מתבדל בעל אופי מיוחד במינו). כל פרשנות אחרת יכולה להתפרש כנוגדת את תקנת הציבור ועקרונות יסוד של התנהלות ציבורית, ביקורת ציבורית וכיו"ב. היישוב הוא יישוב בעל אופי מיוחד, תפיסתם האידיאולוגית של חבריו היא תפיסה מיוחדת ברם היישוב וחבריו עדיין נמצאים בתוך מדינת ישראל, תחת מרותה ולכן חלים עליהם הדינים ועקרונות היסוד אשר חלים גם על אזרחים ותושבים אחרים.

החומר שמתבקש איננו נוגע לעניינים שהם במובהק ענייני צנעת הפרט, אם בחומר שמבוקש הייתה חשיפה של עניינים שכאלו כמו למשל עניינים שבינו לבינה, עניינים הנוגעים לבריאותו של מאן דהוא וכיו"ב ניחא ברם לא זהו המקרה.

אמת, לאמות המידה המנחות לצורך איזון בין צורך ניהולי של משפט צודק לבין הצגת חומר מוגן הכרוך בפגיעה בפרטיות, מתווסף שיקול מיוחד עת שמדובר במידע הנוגע לאדם זר להתדיינות המשפטית המתנהלת אבל כאשר המידע הזה רלוונטי ויש לו השפעה על בירור המחלוקת שעומדת ביסוד התביעה או אז חומר זה הופך לרלוונטי מבחינתם של בעלי הדין.

בעימות שבין זכות הקניין של הנתבעת בה מבקשים לפגוע קרי לחייבה לשלם לתובעים סכום נכבד ביותר ולבין הזכות לפרטיות של מי מטעם התובעים או צדדים שלישיים הקשורים כך או אחרת לפעילות התובעים והיישוב שאותו הם מנהלים גוברת זכות הקניין של התובעת שבכיסה מבקשים לפגוע. מסקנה זו נגזרת הן מחומרת הפגיעה הצפויה וזו חמורה מאד בכל קנה מידה נוכח הסכום הנתבע, הן מהעובדה כי את החזית פתחו וקבעו התובעים ובידם גם השליטה על עילות התביעה ועל כך בהמשך והן שלא הוכחה באמת פגיעה כה קשה בפרטיותו של אדם כלשהו מקל וחומר כשאותו אדם אליו בעצם מכוונים התובעים הוא לכאורה דמות מרכזית ביישוב ובתנועה הפועל עבורם בארץ ובחו"ל.

למסקנה זו ישנו חריג על פיו תוגבל זכותו של בעל דין לקבל חומר העלול לפגוע בפרטיות כאשר ניתן יהיה למנוע את הפגיעה בקניין בדרך אחרת הווה אומר שהנתבעת יכולה לנהל את הגנתה ולנסות למנוע את הפגיעה בקניינה ללא חשיפת המסמכים והמידע המבוקשים על ידה.

זה המקום להזכיר שבין התובעים לאנשי היישוב לא חל שום סוג של חיסיון על פי דין המהווה כשלעצמו חסם, יוצא דופן יש לומר, לגילוי מידע כאמור.

השאלה אם כך, האם מסמכים פנימיים הנוגעים לדרך הניהול של היישוב הם מסמכים הרלבנטיים למחלוקת והאם שאלות הנוגעות לניהול היישוב על כל היבטיו הן שאלות רלבנטיות לצורך הגנת הנתבעת?

מרגע שהתובעים קבעו את חזית התביעה כפי שנקבעה קרי הדגישו שמדובר בציטוטים הפוגעים בשמם כמי שניהלו את היישוב באופן קלוקל הופך אופן ניהול היישוב ע"י התובעים לעניין המרכזי בהגנת הנתבעת.

התובעים הם אלו שרשמו בתביעתם בסעיף 27:

"הנהלת היישוב מונה בסך הכל חמישה חברים-חמשת התובעים-אשר משמשים בתפקידם מזה שנים וכמובן מוכרים וידועים באופן אישי לכל תושבי המקום. מובן שההשמצות הבוטות המתייחסות להנהלת היישוב או לאופן ניהול והתנהלותו מיוחסים בהכרח על ידי כל מי שהפרסומים הגיעו לאוזניו לכל אחד מחמשת חברי ועד ההנהלה."
(ההדגשה איננה במקור)

מדובר בטענה כללית וזכותה של התובעת להתגונן בפני
ה, בין היתר באמצעות מסמכים ומידע הנמצאים בשליטת התובעים כמו למשל פרוטוקולים ומסמכים מישיבות ההנהלה אשר מצביעים על אופן ניהול היישוב ולרבות מסמכים הנוגעים לעניינים כספיים (ומישור שונה של עניין זה כבר נדון בהליך אחר).

הכלל הוא שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט, יחד עמו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה. (גורן, עמ' 254)

לנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית המשפט בעניין גילוי המסמכים, יש להשתמש בסמכות זו בזהירות.
על פי
התקנות צו הגילוי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בהתאם לתקנה 120 לתקנות סד"א בית המשפט לא ייתן צו לגילוי מסמכים או לעיון, אלא אם "היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן".
הפסיקה קבעה שהליך גילוי מסמכים מתנהל בשלביו המוקדמים של הדיון ולכן אין לדרוש מהמבקש להוכיח באופן וודאי
את הרלוונטיות של המסמכים שגילויים מבוקש ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוונטיים בהמשך ההליך.

כך גם נפסק שאין מקום לסרב לבקשה לגילוי מסמכים אם הסירוב עלול למנוע מבעל דין מלהוכיח טענה או אף אם הסירוב אך יקשה עליו להוכיחה (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נגד שכטמן ושות' חברה לבנין (2007)

בשלב קדם המשפט בית המשפט אינו נתון בסד ההוראות הדיוניות החלות על הליכי הגילוי והעיון בשלבי המשפט, הגם שעליו להתחשב בהן. הליכי הגילוי והעיון במסמכים הם הליכים חשובים העשויים למנוע בזבוז זמן שיפוטי בהמשך הדיון, ומכאן גם החשיבות בניהול ההליכים בקדם המשפט ב"מבט רחב" הצופה את פני ההליך העיקרי.(גורן, עמ' 258; ראה גם רע"א 10538/08 המכללה האקדמית הערבית נ' כנעאן).

רוב רובם של המסמכים המבוקשים ע"י הנתבעת יש בהם מידע שעשוי להיות רלוונטי לניהול הגנתה וברגע שהתובעים טענו בכתב תביעתם כנגד הפרסומים המתייחסים בין היתר לאופן ניהול היישוב ולתוצאותיו של אותו ניהול, אין מנוס אלא לתת לנתבעת אפשרות להוכיח את הגנתה באמצעות גילוי המסמכים הרלוונטיים לניהול היישוב גם אם הקשר שלהם לעניין עקיף.

אין כל ספק שניתן לראות בפרוטוקולים או מסמכים אחרים או החלטות של ישיבות ועד ההנהלה כרלבנטיים לבחינת הטענות בדבר התנהלות היישוב מבחינת אופן קבלת ההחלטות, אופן בחירת המועמדים לתפקידים וכדומה ועניינים אילו יכולים לתת אינדיקציה ביחס לאופן ניהול היישוב, תוצאותיו והשלכותיו על הציבור.

לגבי השאלות הנוגעות למר בועז בן-יעקב ושאול דגן- גם כאן אין לאפשר סירוב מתן מענה ענייני לשאלות. אכן ההגנה על הפרטיות הינה זכות חוקית מוכרת אשר קבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל אינה ערך מוחלט. וניתן לפגוע בה בעמידה בתנאים שנקבעו באותו חוק. הנתבעת טוענת שמדובר בבני זוג של חברי ההנהלה אשר לטענתה קיבלו כספים וטובות הנאה וכפי הנראה רק בשל קשר זה להנהלת היישוב. היות וחזית התביעה היא כללית כלומר התובעים טוענים כי לשון הרע הנוגעת לאופן ניהול והתנהלותו של היישוב כפי שנרשם בסעיף 27 לתביעה מזכה אותם בסעד הרי אין חולק כי אם הועדף מאן דהוא על אחרים וזכה בחוזה או בכספים או בטובת הנאה רק על רקע קשריו האישיים או המשפחתיים, יכול הדבר להעיד על אופן ותקינות ניהול היישוב וניהול מערכת ההתקשרויות עם נותני שירותים, דבר שגם יכול להשליך על הגנת הנתבעת. יש לזכור כי ככל שמדובר במידע הנוגע לחוזים, התקשרויות וכספים שעוברים מהקופה הציבורית של היישוב לכיסו של אדם הרי לא מדובר ב"צנעת הפרט" אלא במידע שאין מניעה לחשוף אותו לציבור אשר משלם את אותם כספים.

התובעים טענו בתגובה המשלימה שיש בחלק מהמסמכים המבוקשים מידע פרטי על אנשים שקיבלו כספים בעת מצוקה ויש בחשיפת המידע כדי פגיעה בהם אם לא תושמע דעתם בעניין.
הנני מקבל טענה זו לפיה מידע לגבי הכנסתו או מצבו הכלכלי של אדם חוסה תחת הגנת הפרטיות, וחשיפתו בלא הסכמתו פוגע בפרטיותו.
אומנם ניתן למזער את הפגיעה באמצעות גילוי חלקי וזאת למשל בהורדת שמו של מקבל התמיכה הכספית אלא שבגלל שמדובר ביישוב קטן בו כולם מכירים את כולם ומשום שספק רב בעיניי אם מידע זה וכיוון
זה של ההגנה יטה את הכף, מקבל אני את עמדת התובעים.

לסיכום, למעט המידע המבוקש בעניין סיוע לחברי יישוב במצוקה, שוכנעתי כי שאר המסמכים המבוקשים הינם רלוונטיים לצורך הגנתה של התובעת, המסגרת בה יבחנו בסופו של יום הדברים היא מסגרת של התנהלות חברי הנהלה קרי התנהלות ציבורית ובמסגרת כזו הנטייה היא לאפשר גישה למידע רב לרבות ענייני כספים, התקשרויות עם צדדי ג' ומידת מעורבותם בהנהלת היישוב, פרוטוקולים, תקנונים, החלטות וכיו"ב. יש לזכור כי התובעים הם אמנם אנשים פרטיים אך לשון הרע, גם לטענתם, איננה מופנית אליהם ככאלו אלא כחברי הנהלה וכנגד התנהלותם בתפקיד זה.

ועניין אחרון, בתגובה המשלימה נטען שספר השולחן העגול אינו קיים ומדובר ברעיון שלא מומש, אם כך הדבר הרי בוודאי שלא ניתן לגלות מסמך שאיננו קיים ולא נכתב ברם אם זו הטענה, יש להצהיר עליה וניתן לחקור את המצהיר על טענה זו במידת הצורך.

התובעים יענו על השאלון ויגלו את המסמכים הנדרשים בהתאם להחלטה זו ותוך 30 יום.


ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 56262-11/13 איתן הופר, עמית נווה, יעל אבנר ואח' נ' טלי שי (פורסם ב-ֽ 22/10/2014)