פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות בע"מ | פסקי דין על נוח אורן | פסקי דין על קטי יעל אורן | פסקי דין על עמית מילר ואח' |

21693-09/09 א     23/10/2014




א 21693-09/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' נוח אורן, קטי יעל אורן, עמית מילר ואח'








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 21693-09-09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
ואח'

נ' אורן ואח'





בפני

כב' השופט
רמזי חדיד

ה
תובע
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
באמצעות עו''ד סולמונוב



נגד

ה
נתבעים

ובעניין שבין:
מודיעים לצדדי ג'
צדדי ג'
ובעניין שבין:
מודיע לצדדי ג'
צדדי ג'
1.נוח אורן

– ת.ז. 069616654

2.קטי יעל אורן
– ת.ז. 014398192

נתבעים 1-2 באמצעות עו''ד איתי הפלר

3.עמית מילר – ניתן פס"ד

4.יורם מילר – ניתן פס"ד

5.גבריאל דויטש, עו"ד – ת.ז. 010674687
6. מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבעים 5-6 באמצעות עו''ד וקסמן

1. נוח אורן

2. קטי אורן



נגד

1. גבריאל דויטש, עו"ד
2. עמית מילר – ת.ז. 5731400
3. יורם מילר – ת.ז. 55565923
צדדי ג' 3-4 באמצעות עו''ד א. זילברפלד
גבריאל דויטש, עו"ד


נגד

1. עמית מילר
2. יורם מילר
3. בנק משכן
צד ג' 3 באמצעות עו''ד י. לוינסון



פסק דין


מבוא ועובדות מוסכמות
:

1.
בנק העמיד הלוואה כנגד התחייבות המוכר ועורך הדין אשר טיפל בעסקה לשעבד נכס מקרקעין. לימים, הלווה מפגר בפרעון ההלוואה והבנק המלווה מבקש להיפרע מהנכס. או אז מתברר כי השעבוד לא נרשם והנכס נמכר לצד ג'.


מהי האחריות הרובצת, אם בכלל, לפתחם של הבנק המלווה, המוכר ועורך הדין אשר טיפל בעסקה, בנסיבות כמתואר לעיל. זו עיקר המחלוקת בהליך זה והיא תידון ותוכרע להלן.

2.
במועדים הרלבנטיים לתביעה היו נתבעים 1-2, בני הזוג נוח וקטי אורן (להלן: "בני הזוג אורן" או "המוכרים" בהתאם להקשר הדברים ותוכנם), בעלי זכויות חכירה בבית שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל ברח' הארז 23 בכפר הורדים (להלן: "הנכס").

3.
ביום 16.9.96 נערך ונחתם בין בני הזוג
אורן לבין נתבעים 3-4, בני הזוג מילר (להלן: "בני הזוג מילר" או "הקונים" בהתאם להקשר הדברים ותוכנם), הסכם לפיו רכשו בני הזוג מילר את הנכס (להלן: "הסכם המכר").

4.
נתבע 5, עו"ד גבריאל דויטש (להלן: "עו"ד דויטש") המבוטח באמצעות נתבעת 6, ייצג את המוכרים ואת הקונים במסגרת הסכם המכר.

5.
לצורך מימון חלק מתמורת הנכס, נטלו הקונים מהתובע ביום 12.12.96 הלוואה על סך של 357,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה") ולהבטחת פרעונה הם התחייבו לפעול לרישום משכנתא בדרגה ראשונה לזכות הבנק על הנכס, כמו גם משכון לפי חוק המשכון, התשכ"ז-1967.


כן חתמו המוכרים ביום 12.12.96 על כתב התחייבות כלפי התובע (להלן: "כתב ההתחייבות") בו הצהירו כי ידוע להם כי לצורך רכישת הנכס נטלו הקונים מהתובע את ההלוואה ובהתאם לכך הם התחייבו כלפיו, כדלקמן:

"8.
נרשום או נגרום לרישומה של 'הערת אזהרה' לטובתכם, בגין התחייבותנו זו
ובגין התחייבות הלווים לרשום משכנתה לטובתכם על הזכויות בדירה, אולם אם המקרקעין הינם מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק מקרקעי ישראל, התש"ן-1980, רישום הערת האזהרה לטובתכם יעשה כשיתאפשר הדבר ע"י מינהל מקרקעי ישראל (להלן: 'המינהל') ולא יאוחר ממועד רישום הערת אזהרה לטובת הלווים...

9.
במידה והבניין שבו נמצאת הדירה, נבנה על קרקע שבשליטת המינהל, אנו מתחייבים בזה להודיע למינהל בכתב, עם העתק אליכם, על ההתחייבות שקיבלנו על עצמנו, על פי כתב התחייבות זה ונדאג לכך שהמינהל יקיים כלפיכם את כל ההתחייבויות שקיבלנו על עצמנו על פי כתב זה במידה וקיומן נתון בידי המינהל.


בהודעתנו למינהל נבקש שלא להסכים לביטול או לשינוי או לשעבוד או להעברה של כל זכות מזכויות הלווים במקרקעין בלי שנקבל את הסכמתכם מראש ובכתב וכן שלא לרשום חכירה או בעלות במקרקעין או בדירה על שם הלווים אלא אם תירשם המשכנתה לזכותכם כמפורט לעיל. כמו כן הננו מתחייבים לגרום לכך כי כאשר הדבר יהיה אפשרי בהתאם לכל הסדר או הסכם בינינו לבין המינהל ימציא לכם המינהל התחייבותו לרישום המשכנתה על המרקעין.

10.
אם נפר התחייבות כל שהיא מהתחייבותנו הנ"ל, מסיבה כל שהיא, או אם יבוטל חוזה – הרכישה, אזי אנו מתחייבים בזה, להחזיר לכם, את הסכומים המגיעים ושיגיעו לכם אותה שעה כרשום בספריכם, מאת הלווים ע"ח ההלוואה/ות לרכישת הזכויות דירה
(כך במקור – ר.ח) ועם החזרתם של הסכומים הנ"ל, במלואם על ידנו, על פי בקשתנו בכתב אליכם, תגרמו לביטולה של 'הערת אזהרה' שנרשמה לטובתכם כאמור בסעיף 8 לעיל".

6.
עו"ד דויטש אישר את חתימת המוכרים על כתב ההתחייבות והוא הוסיף והתחייב כלפי התובע כדלקמן:

" רשמתי לפני כי כל עוד אטפל בהעברת הזכויות הנ"ל, לא ארשום את העברת
הזכויות מהמוכרים לקונים אלא אם באותו מעמד תירשם המשכנתא לזכותכם, או
אם תומצא לכם התחייבות של חברה משכנת או של מינהל מקרקעי ישראל
להנחת דעתכם בדבר רישום משכנתא, הכל לפי העניין".


(התחייבות עו"ד דויטש לעיל תקרא להלן: "התחייבות עוה"ד").

7.
מימוש ההלוואה נעשה באמצעות שיק שמשך התובע על סך של 357,000 ש"ח, ז.פ. 29.12.96 המשוך לפקודת המוכרים.

8.
להבטחת פרעון ההלוואה נרשם ביום 26.1.97 לטובת התובע משכון על הזכויות בנכס (להלן: "המשכון").

9.
ביום 23.11.97 נרשמו הזכויות בנכס במרשם המקרקעין על שם המוכרים, ובהמשך, ביום 8.7.98 אותן זכויות הועברו במרשם המקרקעין מהמוכרים לקונים. על אף זאת, ובניגוד לאמור בכתב התחייבות ובהתחייבות עוה''ד, לא נרשמה משכנתא על הנכס לטובת התובע.

10.
הקונים היו בעלי זכויות בדירת מגורים אחרת ברח' וולפסון 52 בנהריה ועליה רבצה משכנתא לטובת בנק הפועלים – אגף משכון (להלן: "משכנתא לטובת בנק משכן ובנק משכן" בהתאם). לצורך קבלת מימון נוסף לרכישת הדירה פנו הקונים לבנק משכן וביקשו לגרור את המשכנתא הקיימת על הנכס נשוא התביעה. לצורך כך נחתמו, בין היתר, כל המסמכים כמפורט להלן:

-
התחייבות הקונים מיום 30.7.97 לרישום משכנתא על הנכס לטובת בנק משכן (להלן: "התחייבות לבנק משכן").
-
אישור המוכרים והקונים מיום 30.7.97 בדבר רישום משכנתא על הנכס לטובת בנק משכן. יודגש כי חתימת המוכרים על מסמך זה אושרה אף היא על ידי עו"ד דויטש.
-
כתב התחייבות / רישום משכנתא על הנכס לטובת בנק משכן בחתימת המוכרים ובאישור עו"ד דויטש מיום 24.12.96.
-
אישור עו"ד דויטש מיום 30.7.97 הדומה, אף זהה, לנוסח התחייבותו כלפי התובע.

11.
ביום 10.8.97 נרשם משכון על זכויות הקונים בנכס לטובת בנק משכן וביום 24.12.97 נרשמה אצל רשם המקרקעין הערת אזהרה לטובת בנק משכן על אותן זכויות.


בהמשך, ביום 8.7.98, עם העברת הזכויות בנכס על שם הקונים במרשם המקרקעין, נרשמה משכנתא לטובת בנק משכן ובעקבות זאת, לבקשת עו"ד דויטש, החזיר בנק משכן לידיו את התחייבותו לרישום המשכנתא, כאמור בסעיף 10 לעיל.


לימים פרעו הקונים את האשראי אשר נטלו מבנק משכן ולפיכך ביום 6.8.03 מסר בנק משכן לקונים טופס בקשה בחתימתו לביטול המשכנתא על הנכס.

12.
הקונים, משפחת מילר, מכרו את הנכס למשפחת שחר (להלן: "משפחת שחר") אשר רשמה את הזכויות בנכס על שמה במרשם המקרקעין ביום 10.9.06.


יודגש כי עו"ד דויטש טיפל מטעם משפחת מילר בעסקה לעיל.

13.
בחודש דצמבר 2006 החלו הקונים להפר התחייבויותיהם כלפי התובע ופיגרו בהחזר ההלוואה. בעקבות זאת הגיש התובע ביום 26.4.07 נגד הקונים תביעה כספית ותביעתו התקבלה.

14.
ביום 1.7.07 פתח התובע תיק הוצל"פ למימוש המשכון שנרשם לטובתו על הנכס וביום 2.7.07 נתן רשם ההוצל"פ צו למימוש המשכון ומינה את ב"כ התובע ככונסת נכסים על זכויות הקונים בו.


ב"כ התובע פנתה למינהל מקרקעי ישראל בבקשה לרישום דבר מינויה ככונסת נכסים על זכויות הקונים בנכס, אולם בקשתה נדחתה בנימוק כי הנכס נמכר לצד ג' וכי הוא אינו רשום על שם הקונה. בעקבות התשובה הנ"ל התחוור לתובע כי הנכס נמכר למשפחת שחר וכי עו"ד דויטש ייצג את משפחת מילר באותה עסקה, כל זאת מבלי שנרשמה משכנתא לטובתו.

15.
מכאן התביעה לפיה התובע מבקש לחייב את המוכרים, הקונים, עו"ד דויטש וחברת הביטוח מגדל, ביחד ולחוד, לסלק את חוב ההלוואה בסך של 500,620.90 ש"ח נכון ליום 16.9.09 ובתוספת ריבית חודשית כמקובל אצל התובע מהמועד הנ"ל ועד התשלום המלא בפועל.


במסגרת התביעה נשלחו שתי הודעות לצדדי ג' כלהלן:

-
המוכרים , בני הזוג אורן, שלחו הודעת צד ג' נגד עו"ד דויטש ונגד הקונים, בני הזוג מילר.
-
עו"ד דויטש שלח הודעת צד ג'
נגד הקונים ונגד בנק משכן.

הליכים והחלטות קודמות
:

16.
התביעה נדונה תחילה בפני
כב' השופט זאיד פלאח ובהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה, נקבע כי פסק הדין בתביעה יינתן ללא הגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת ראיות הצדדים ולאחר הגשת סיכומי טענות אליהם יצורפו המסמכים הרלבנטיים.

17.
ביום 10.10.12, לאחר הגשת סיכומי הצדדים בתביעה, נתן כב' השופט פלאח

פסק דין
בו נקבע כי עילת התביעה נגד המוכרים ועו"ד דויטש התיישנה ומטעם זה היא נדחתה, בעוד כי התביעה נגד הקונים התקבלה והם חויבו לשאת במלוא סכום התביעה. כתוצאה מתחייבת שתי ההודעות לצדדי ג' שנשלחו במסגרת התביעה נדחו (להלן: "פסק הדין").


יצוין כי במסגרת פסק הדין לא נדונו טענות התובע, המוכרים ועו"ד דויטש לגופן כפי שלא נדונו הטענות במסגרת ההודעות לצדדי ג' לגופן.

18.
התובע לא אמר נואש והגיש ערעור לבימ"ש המחוזי על פסק הדין ביחס לדחיית התביעה נגד המוכרים ונגד עו"ד דויטש. ביום 6.5.13 ניתן

פסק דין
לפיו הערעור התקבל ונקבע כי עילת התביעה נגד המוכרים ונגד עו"ד דויטש לא התיישנה. בהתאם לכך הדיון בתביעה הוחזר לבימ"ש זה על מנת לדון בטענות הצדדים לגופן וכתוצאה מתחייבת בהודעות לצדדי ג'.

19.
יודגש כי הקונים לא ערערו על פסק הדין ולפיכך הוא הפך להיות חלוט ביחס אליהם.

20.
המשך הדיון בתביעה נותב בפני
הח"מ ולבקשת בעלי הדין הותר להם הגשת טיעונים משלימים.

טענות הצדדים
:

21.
לטענת התובע, המוכרים הפרו את כתב ההתחייבות ועו"ד דויטש הפר את התחייבות עו"ד וכתוצאה מכך הבטוחה לפירעון ההלוואה, רישום המשכנתא על הנכס – אבדה, ולתובע נגרם נזק בגובה יתרת חוב ההלוואה. התנהלותם הנ"ל של המוכרים ושל עו"ד דויטש מהווה הפרה יסודית על פי דין, ולפיכך עליהם לשאת בסכום התביעה.


ביחס לעו"ד דויטש הוסיף התובע וטען כי התנהלותו מהווה רשלנות מקצועית וכי הוא לא פעל כעו"ד סביר וזהיר. אחריותו של עו"ד דויטש חמורה במיוחד לאור העובדה כי הוא ייצג את הקונים בעסקה לפיה הם מכרו את זכויותיהם בנכס למשפחת שחר, והרי לו במסגרת הטיפול באותה עסקה הוא היה טורח ובודק את מצב הנכס אצל רשם המשכונות, בנקל הוא היה יכול לעמוד על המשכון שנרשם לטובת התובע.

22.
המוכרים טענו כי הם אנשים מן השורה שאין להם ידע וניסיון בעסקאות מקרקעין וברישום משכנתא, משכון והערת אזהרה. לפיכך, הם שכרו את שירותיו של עו"ד דויטש ושילמו לו ממיטב כספם על מנת כי יהיה אמון על עריכת ההסכם והוצאתו לפועל, מה גם וכתב ההתחייבות עליו חתמו המוכרים נותר בידי עו"ד דויטש והעתק ממנו נמסר לידיהם רק עם הגשת התביעה. בנסיבות העניין, יש להטיל את האחריות לאובדן הבטוחה עליה הסתמך התובע לפתחו של עו"ד דויטש כמו גם לפתחם של הקונים, שהם האחראים המרכזיים בפרשה ואין חולק כי הם נהנו מכספי ההלוואה.


כן יש להטיל על התובע, כך לטענת המוכרים, אשם תורם בשיעור של 100% מאחר והוא ישב באפס מעש במשך מספר שנים מבלי שנקט בכל פעולה על מנת לקדם את רישום המשכנתא על הנכס ואף השתהה בנקיטת הליכים נגד הקונים.


הוסיפו המוכרים וטענו כי בהתאם לסעיף 10 לכתב ההתחייבות, התחייבותם לשאת בחוב ההלוואה מותנה בביטול הערת האזהרה שנרשמה על הנכס, דבר שהיה מאפשר להם לקבל לידיהם בחזרה את הנכס, והרי תנאי זה אינו יכול להתקיים בנסיבות העניין מהטעם כי הערה כאמור מעולם לא נרשמה. לפיכך, אין לחייב את המוכרים בהשבת חוב ההלוואה.

23.
א.
לטענת עו"ד דויטש , לאחר חתימת
הסכם ההלוואה , כתב ההתחייבות והתחייבות
עוה"ד הודיעו לו הקונים כי בסופו של יום הם בחרו שלא ליטול את ההלוואה מהתובע, אלא מבנק אחר. בנסיבות העניין, כמו גם מאחר והתובע לא עשה מאומה על מנת לקדם את רישום המשכנתא על הנכס לטובתו, הוא לא התרשל במילוי תפקידו.


ב.
יש להטיל על התובע אשם תורם מכריע לנזק הנטען, ומספר טעמים לדבר:

-


המשכון שרשם התובע אינו מתייחס לנכס נשוא התביעה וזאת בשל כל אלה:
התגלתה טעות בזיהוי הנכס – מספרי גוש וחלקה – אשר בעטיה סירב המנהל,
הבעלים של הנכס, לרשום את ב"כ התובע ככונס נכסים על הנכס, הסכם המכר
הינו מיום 16.9.06 בעוד כי בשטר המשכון נרשם כאילו ההסכם מיום 19.9.06 וכן המשכון לא נרשם על שמה של גב' מילר אלא רק על שם בן זוגה - מר מילר.
-

התובע שחרר את כספי ההלוואה טרם רישום המשכון.

-

התובע לא דרש ולא המציא לעו"ד דויטש מסמכים רבים ולפיכך האחרון לא ידע כי

הקונים מימשו את ההלוואה. בנידון מונה עו"ד דויטש אישור זכויות על הנכס, אישור יתרת סילוק או מכתב כוונות מהבנק ממנו נטלו המוכרים משכנתא, דרישה לרישום משכנתא ושטרי משכנתא, מסמכי רישום משכון וייפוי כוח בלתי חוזר לטובת הבנק.
-


התובע לא הודיע לעו"ד דויטש מבעוד מועד כי הקונים מפגרים בהחזר ההלוואה.

ג.
התובע לא נהג כפי שבנק סביר היה נוהג בנסיבות העניין, וזאת בשל כל אלה:

-


לא רשם הערת אזהרה בגין התחייבות לרישום משכנתא לאחר שהנכס נרשם על
שם הקונים עוד ביום 23.11.97.
-


התובע לא פנה במהלך השנים לעו"ד דויטש או למאין דהוא על מנת לברר מדוע לא

נרשמה הערת אזהרה לטובתו.
-


התובע לא העביר לעו"ד דויטש שטרי משכנתא, לא דרש רישום משכנתא ולא בדק
מדוע היא לא נרשמה.


ד.
ככל והתביעה נגדו תתקבל, עו"ד דויטש מבקש לקבל את הודעת צד ג' אשר שלח
נגד הקונים ונגד בנק משכן.

ביחס לקונים, נטען כי חוב ההלוואה הוא חוב שלהם וכי הם נהגו בחוסר תום לב משהציגו מצג שווא כאילו בסופו של יום הם לא מימשו את ההלוואה נשוא התביעה. ביחס לבנק משכן, טען עו"ד דויטש כי הנ"ל התרשל משלא בדק טרם העמדת הלוואה לקונים באם נרשם משכון על הנכס לטובת נושה אחר, והרי לו רק עשה זאת, המשכון שנרשם לטובת התובע היה מתגלה וכל התקלה הייתה נמנעת.



ה.
עו"ד דויטש מפנה אצבע מאשימה גם כלפי המוכרים הואיל והם חתמו על שתי התחייבויות סותרות, האחת לטובת התובע והשנייה לטובת בנק משכן, ואף קיבלו המחאות משני גורמים אלה לכיסוי תמורת הנכס. כמו כן, המוכרים לא גילו לעו"ד דויטש כי אין אמת בטענת הקונים, לפיה הם לא מימשו את ההלוואה, אף כי הדברים נאמרו בנוכחותם.

24.
במסגרת ההודעות לצדדי ג' שנשלחו נגדם טענו הקונים כי עו"ד דויטש התרשל כלפיהם משלא רשם את המשכנתא על הנכס לטובת התובע ובכך הוא הפר חובתו לנהוג כעו"ד מהימן וסביר. הקונים מכחישים את הטענה כאילו הם טענו בפני
עו"ד דויטש כי בחרו שלא לממש את ההלוואה.


כנגד המוכרים טענו הקונים כי הנ"ל חתמו על שתי התחייבויות סותרות, האחת כלפי התובע והשנייה כלפי בנק משכן, ובהתאם לכך הם קיבלו המחאות משני גורמים אלה. על אף זאת, המוכרים לא קיימו את התחייבותם כלפי התובע ובכך הם התעשרו שלא כדין.

25.
לטענת בנק משכן, ההודעה נגדו התיישנה ומטעם זה יש לדחותה על הסף.


לגוף העניין, בנק משכן טען כי עו"ד דויטש חתם על התחייבות אישית ועצמאית לרישום המשכנתא לטובת התובע ולפיכך היה עליו לבצע את התחייבותו ללא כל תזכורת, הודעה או בדיקה של אחרים. הדברים הינם מקל וחומר לאור העובדה כי עו"ד דויטש ליווה את העסקה בין המוכרים לבין הקונים ובהמשך הוא הוסיף וליווה את הקונים בעסקה בה נמכר הנכס למשפחת שחר.


טענת עו"ד דויטש כאילו היה על בנק משכן לבדוק באם נרשם משכון על הנכס סותרת את טענתו ולפיה המשכון שנרשם לטובת התובע אינו מתייחס לאותו נכס. מכל מקום, לו הייתה מתבצעת בדיקה כאמור ממילא לא ניתן היה לגלות את המשכון שנרשם לטובת התובע בשל השוני בפרטי זיהוי הנכס לפיו נרשם המשכון לטובת התובע לעומת פרטי זיהוי הנכס לפיו נרשם המשכון לטובת בנק משכן.


גם בנק משכן מדגיש בטיעוניו כי עו"ד דויטש נטל על עצמו שתי התחייבויות סותרות, האחת כלפי התובע והשנייה כלפיו הוא, כל זאת מבלי לדרוש או לקבל חזרה מהתובע את ההתחייבות שנתן לטובתו טרם חתם על התחייבות לטובת בנק משכן.





ד י ו ן:
המחלוקת בתביעה:

26.
מעובדות המקרה וסיכום טענות הצדדים לעיל עולה כי ביחסים בין התובע, מחד, לבין המוכרים ועו"ד דויטש, מאידך, אין חולק
כי שני האחרונים הפרו את התחייבותם כלפי התובע כאמור בכתב ההתחייבות ובהתחייבות עוה"ד. המחלוקת בין אותם בעלי דין היא בשאלה האם יש להטיל על התובע אשם תורם לאובדן הבטוחה והנזק שנגרם בעקבותיו.


אדון אפוא להלן באם יש לייחס לתובע אשם תורם בנסיבות העניין.

27.
דוקטרינת האשם התורם נטועה בשני ענפי משפט שונים: דיני הנזיקין ודיני החוזים.


הגנת האשם התורם בדיני הנזיקין מעוגנת בסעיף 68 לפקודת הנזיקין אשר בס"ק א' שבו נקבע כדלקמן:

"סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור"



ב- ע"א 8684/11 אלקיים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), נפסק לעניין יסודות האשם התורם, כדלקמן:

"האשם התורם נשען על שני יסודות. האחד פיזי – סיבתי, ועיקרו בשאלה אם בפועל הוסיפה התנהגותו של הניזוק על הנזק שהסב המזיק...השני נורמטיבי, ועיקרו בבחינת ממד האשם בהתנהגות הניזוק, והאם הוא מצדיק הפחתת הפיצוי....
.....מקום שהאשם אינו קשור מבחינה סיבתית לקרות הנזק לא נוצר אשם שבגינו ראוי להפחית מסך הפיצוי בו חב המזיק"
(שם, סעיף 44 לפס"ד).

באשר לדיני החוזים, דוקטרינת האשם התורם מעוגנת בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל''א-1970, בו נקבע כדלקמן:

''הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה''
(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

מלשון החוק לעיל עולה, כי בהתאם לעקרון הסיבתיות, המפר אחראי רק לנזק שנגרם כתוצאה מהתנהלותו הוא. לפיכך, באם שניים המתקשרים בחוזה גרמו לנזק, אזי אין להעדיף אחד על רעהו אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק. יודגש כי עיקרון זה מתיישב גם כן עם חובת הקטנת הנזק המעוגנת בסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות), בו נקבע כי ''אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכולה היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין''. דוקטרינות האשם התורם והקטנת הנזק מיועדות שתיהן להגבלת זכאות הנפגע לפיצויים ולהמריץ אותו לפעול למניעת נזקיו והקטנתם, אף כי הראשונה פועלת בשלבים הקודמים להפרת החוזה ובשלבי הפרתו בעוד כי השנייה פועלת בשלב שלאחר התרחשות ההפרה (ר'
ע"א 3912/90
eximin s.a

תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל בע"מ, פד"י מז (4) 64, 79-80).

קביעת שיעור האשם התורם תהיה בהתאם למימד האשם ובנדון נפסק ב- ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל, פד"י ל"א (1) 299, כדלקמן:

"יש להכריע בחלוקה זו על פי המבחן של 'מידת האשמה'....הווה אומר, בית המשפט מציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד.....מידת האשמה המוסרית עולה בעיקרה מתוך הבחינה של ההתנהגות של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי אשר נידון בפני
הערכאה השיפוטית......אך יקרה לא אחת, כי לצורך הערכת מידתה ומשקלה של האשמה המוסרית ייזקק בית המשפט גם למבחן חיצוני, המפנה אל רמתו של האדם הסביר."

וראה גם כן ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים, פורסם בנבו, פסקה ל'.


מן הכלל אל הפרט.

28.
הטענה ולפיה כלל לא נרשם משכון על הנכס לטובת התובע וזאת בשל הבלבול הנטען בזיהוי הנכס, מספר גוש וחלקה, אינה משכנעת בעיני.


לכתב התביעה המתוקן צורף כנספח 12 נסח רישום היסטורי ממנו עולה כי ביום 9.1.97 הנכס נרשם בלשכת רישום המקרקעין כחלקה נפרדת לאחר שעבר פרצלציה, ולפיכך מן הסתם הזיהוי שלו, שונה לעומת הזיהוי שהיה במועד העמדת ההלוואה. יתרה מכך, בהסכם המכר, במסמכי ההלוואה, בכתב ההתחייבות, בהתחייבות עורך הדין ובאישור רישום המשכון על הנכס לטובת התובע, בכל אלה מופיעה כתובת הנכס ברחוב ארז 23, כפר הוורדים, ללמדך כי אכן המשכון לטובת התובע נרשם על הנכס נשוא התביעה.

29.
גם הטענה ולפיה המשכון לטובת התובע נרשם אך ורק על זכויות המוכר ולא על זכויות בת זוגתו, אינה בדין יסודה. די לעניין זה לעיין באישור רשם המשכונות המצורף כנספח 2 לסיכומי התובע, ממנו עולה כי המשכון נרשם על זכויות שני המוכרים יחדיו ולא רק על זכויותיו של המוכר. אני דוחה אפוא את הטענה הנ"ל.

30.
אין כל קשר סיבתי בין העובדה כי התובע שחרר את כספי ההלוואה לפני רישום המשכון לטובתו על הנכס, לבין הנזק שנגרם לו בעקבות הפרת התחייבויות המוכרים ועו"ד דויטש כלפיו.


כזכור, המשכון לטובת התובע נרשם ביום 26.1.97, כחודש ימים לאחר מועד פירעון ההמחאה לפיה מומשה ההלוואה. רק ביום 30.7.97, כחצי שנה לאחר רישום המשכון לטובת התובע, התחייבו הקונים והמוכרים לרשום משכנתא על הנכס לטובת בנק משכן ונרשם משכון לטובת בנק משכן.


גם הטענה ולפיה, על אף כי הסכם המכר הינו מיום 16.9.06 הרי בשטר המשכון נרשם כאילו הוא מיום 19.9.06, חסרת כל נפקות כאשר ממילא המשכון נרשם לטובת התובע ומכל מקום לא הובהר משמעות הדבר.



לפיכך גם הטענות לעיל נדחות בזאת.

31.
בחודש דצמבר 2006 החלו הקונים לפגר בהחזר ההלוואה, כאשר שלושה חודשים לפני כן, ספטמבר 2006, הנכס הועבר כבר על שם משפחת שחר. בנסיבות העניין אין כל נפקות לעובדה כי התובע לא הודיע לעו"ד דויטש כי הקונים החלו לפגר בהחזר ההלוואה כאשר ממילא באותו מועד הנכס לא היה על שמם, ועל כן אין לייחס לתובע כל אחריות בגין כך.

32.
טענתו של עו"ד דויטש כי הוא הסתמך על מצג הקונים ולפיו הם לא מימשו, כביכול, את ההלוואה, אינה משכנעת בעיניי ולא הוכחה כדבעי.


במסגרת התביעה שלח עו"ד דויטש לקונים שאלון, נספח 7 לסיכומי טענותיו, בו נשאלו באם אכן הם הודיעו לו כי בחרו שלא לממש את ההלוואה. בתצהיר התשובות לשאלון, נספח 8 לסיכומי טענותיו של עו"ד דויטש, השיבו הקונים לשאלה הנ"ל בשלילה ואף הוסיפו וטענו כי הם מסרו לידיו את הניירת אשר קיבלו מהתובע.


יוצא אפוא כי בפני
ביהמ"ש שתי גרסאות עובדתיות סותרות ובהעדר ראיה תומכת במי מהן וכן משלא נשמעו ראיות הצדדים בתביעה, אין כל מקום להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. בנסיבות העניין, בהתאם לכלל ולפי המוציא מחברו עליו הראיה, חובת ההוכחה ביחס למצג הנטען מוטלת על עו"ד דויטש ונטל זה לא הורם.

33.
יתירה מכך, משנטל עו"ד דויטש על עצמו התחייבות כלפי התובע לטפל בהעברת הזכויות בנכס על שם הקונים ולהימנע מביצוע העברה אלא בכפוף לרישום המשכנתא על הנכס, הוא אינו יכול לפטור את עצמו מאותה התחייבות כלאחר יד בטענה כאילו הסתמך על מצג בעל פה שהציגו בפני
ו הקונים.


הדברים הינם מקל וחומר כאשר עו"ד דויטש התחייב כלפי בנק משכן בהתחייבות סותרת מהתחייבותו כלפי התובע. לכל המאוחר, באותה נקודת זמן, אם לא מיד עם הצגת המצג הנטען על ידי הקונים, לפיו, כביכול, הם לא מימשו את ההלוואה, מצופה היה כי עו"ד דויטש יפנה לתובע ויבקש ממנו לבטל או להשיב לידיו את התחייבות עוה"ד עליה חתם לטובתו. זאת יש להדגיש, במועד בו חתם עו"ד דויטש על ההתחייבות הסותרת לטובת בנק משכן, 30.7.97, זכויות המוכרים
והקונים בנכס היו נקיות מכל זכות של צד ג', למעט המשכון שנרשם לטובת התובע. לפיכך, לו טרח עו"ד דויטש ופנה לתובע באותה נקודת זמן, בוודאי ובוודאי הוא היה מגלה כי אין ממש במצג הנטען אשר הציגו בפני
ו, כביכול, הקונים וכי התחייבות עו"ד אשר נטל על עצמו כלפי התובע עדיין בתוקף והוא מחויב לפעול על פיה.

34.
אין באמור לעיל כדי לנקות את התובע מכל אחריות לנזק שנגרם לו בנסיבות המקרה.


חובת התובע לפעול לרישום הערת אזהרה על הנכס שזורה בחובתו לפעול בתום לב. לעניין זה, נפסק ב-ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ ואח'

, פד"י נ"ז (2) 385 כדלקמן:

"תום הלב דורש כי מי שהתחייבו כלפיו לעשות עיסקה במקרקעין יעשה ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה על דבר העיסקה שנעשתה בפנקסי המקרקעין ('טאבו'). בכך הוא לא רק מגן על האינטרס העצמי שלו, אלא גם מתחשב באינטרס של בעל עיסקה השנייה....

בהימנעו מעשיית כל האפשר לרישומה של הערת האזהרה הניח בעל העיסקה הראשונה את התשתית ל'תאונה המשפטית' שבעיסקאות הנוגדות. בידו היה למנוע זאת, והוא לא עשה כן. בכך, עקרונית, יש משום מחדל שלא בתום לב. עיקרון תום הלב דורש כי בעל העיסקה הראשונה יפעל בהגינות, תוך התחשבות בציפייה הסבירה של בעל העיסקה השנייה. על כן נגזר, עקרונית, מעיקרון תום הלב כי בעל העיסקה הראשונה יעשה ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה ובכך ימנע את כניסתו של בעל העיסקה השנייה להתקשרות עם המוכר....".
(שם, בעמוד 404)


מקור נוסף לחובת הבנקים לרישום בטוחות על נכסי מקרקעין, הוא הגישה הרואה בהם כ"סוכנות חברתית" החבה לא רק כלפי לקוחותיה אלא גם כלפי כלל הציבור. בנידון נפסק בתיק ה"פ (מחוזי י''ם) 2247/03 אהרון רשף, עו"ד ואח'

נ' לוי ואח'

, פורסם בנבו, כדלקמן:

"הבנק מהווה סוכנות חברתית אשר מוטלות עליו חובות אימון מוגברות לא רק כלפי לקוחותיו אלא כלפי הציבור בכללותו. משמעות הדברים היא שהורחב היקף החיובים המוטלים על הבנק 'כלפי לקוחות ושאינם לקוחות, תוך לימוד אנלוגיה מן ההלכות המשפטיות המגדירות אחריותם של רשויות ציבוריות'..... היותו של הבנק סוכנות חברתית יכולה להוביל להטלת חובות כלליות, שאינן באות לביטוי רק במישור יחסים מול לקוח קונקרטי או פרט מסוים.....

זאת ועוד, הבנק הוא נושה מקצועי. יש לו הכלים והמערך המקצועי לדאוג לרישום ראוי של זכויותיו. ברגיל הבנק עצמו סומך על הרישום, ועל כן ההכרה בחשיבות הרישום ובדיוקו ידועה לו. הבנק הוא גם בעל אינטרס ישיר בדיוק הרישום, שכן ברגיל הרישום מהווה כלי עבודה העומד לרשותו במהלך העבודה השוטף שלו. על כן, ניתן לקבוע שלבנק יש חובה כללית כלפי נושים לדאוג לעדכונו של הרישום בפרק זמן סביר. הטלת חובה זו על הבנקים תשרת את הכלל, ותהווה מכשיר ראשון במעלה להבטחת העדכון של המרשם, שכן הבנקים מעורבים בעסקאות טעונות רישום בתדירות גבוהה. הקפדתם של בנקים על רישום מהיר ומדויק יכולה להוות מרשם בטוח לקיום האינטרס של המרשם."
(שם, פסקאות 13-14 לפס"ד)

מן הכלל אל הפרט.

35.
אין חולק כי ממועד העמדת ההלוואה, התחייבות המוכרים והתחייבות עוה"ד ועד למועד בו נודע לתובע כי לא נרשמה לטובתו הערת אזהרה או משכנתא על הנכס, עברו יותר מ-11 שנים וזאת מבלי שהתובע נקף אצבע על מנת לעמוד על קיום אותן התחייבויות והתקדמות הליך הרישום. התובע אף לא טרח לפנות למי מהמעורבים בפרשה – הקונים, המוכרים ועו"ד דויטש – בכתב או בעל פה בבקשה לקבל עדכון ביחס לקיום התחייבותם כלפיו.


לתובע היו שני חלונות זמנים אשר במהלכם, לו רק טרח ופנה למי מהמעורבים בפרשה או בדק בעצמו את התקדמות הליכי רישום הזכויות בנכס במרשם המקרקעין על שם הקונה, התקלה הייתה נמנעת והדברים היו באים על מקומם בשלום.


חלון הזמנים הראשון היה מיום העמדת ההלוואה, 12.12.96, ועד למועד רישום הערת אזהרה על הנכס לטובת בנק משכן ביום 24.12.97. חלון הזמנים השני הוא מיום ביטול המשכנתא שנרשמה על הנכס לטובת בנק משכן, 6.8.03, ועד למועד העברת הזכויות בו למשפחת שחר, 10.9.06, פרק זמן העולה על 3 שנים. בשני חלונות הזמנים הנ"ל, לא הייתה למאין דהוא זכות בנכס העדיפה על זכויות התובע והוא יכול היה להגן על אותן זכויות באמצעות רישום מתאים, אם במנהל מקרקעי ישראל ואם בלשכת רישום המקרקעין.


איני מקבל את הגישה, לפיה, התובע, שהינו מוסד בנקאי מבוסס ומן הסתם מצוי היטב בכל הפרוצדורה והניירת בעסקאות מקרקעין ושעבוד זכויות, רשאי היה לשבת בחיבוק ידיים במשך פרק זמן של 11 שנים, לא פחות, מבלי שיטרח לבדוק באם חלה התקדמות כלשהי בהעברת הזכויות בנכס על שם הקונים או בקיום התחייבויות אחרים כלפיו לרישום הערת אזהרה על הנכס. ראינו כי בהתאם להלכה הפסוקה מחדלו זה של התובע עולה לכדי העדר תום לב והוא אף מנוגד להתחייבויות המוטלות עליו בתור "סוכנות חברתית" לדאוג לתקינות המרשם ועדכון הזכויות בנכס ללא שיהוי.


במחדליו לעיל תרם התובע לנזק שנגרם לו, ובהתאם לכך יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 35%.

36.
טענת המוכרים כאילו התחייבותם לפרוע את חוב ההלוואה בהתאם לסעיף 10 לכתב ההתחייבות מותנית בביטול הערת האזהרה שהייתה אמורה להירשם לטובת התובע על הנכס, הינה טענה מיתממת ומוטב היה לולא עלתה.


בטענתם לעיל, מתעלמים המוכרים מהעובדה כי יש להם ולבא כוחם עו"ד דויטש חלק נכבד במחדל אשר הוביל לאי רישום הערת אזהרה על הנכס לטובת התובע. חשוב מכך, טענת המוכרים ולפיה ביטול הערת האזהרה היה מבטיח להם קבלת הנכס חזרה (כנגד החזר חוב ההלוואה), פשוט אינה נכונה. זאת מהטעם כי תמורת הנכס כפי שנקבעה בהסכם המכר עולה בהרבה על סכום ההלוואה, והרי, כידוע, הקונים מימנו את רכישת הנכס גם כן באמצעות קבלת אשראי מבנק משכן, וזאת כנגד רישום משכנתא לטובתו. בנסיבות העניין, ממילא לו הייתה נרשמת הערת אזהרה לטובת התובע אשר מתבטלת כנגד תשלום חוב ההלוואה, הדבר לא היה מבטיח בשום אופן ופנים כי המוכרים יקבלו חזרה את הנכס בשל זכויות נוגדות של צד ג' אחר.

37.
לסיכום פרק זה, ביחסים שבין התובע מחד לבין המוכרים, עו"ד דויטש וחברת הביטח מגדל, מאידך, על המוכרים ועו"ד דויטש לשאת באחריות בשיעור של 65% ומנגד על התובע לשאת באשם תורם בשיעור של 35%.

הודעות צד ג' נגד הקונים:

38.
טענות ההגנה של הקונים מפני הודעות צד ג' שהוגשו נגדם, יותר מאשר תמוהות.


הקונים הם, הם אלה אשר נהנו מכספי ההלוואה ומימנו באמצעותם חלק מתמורת הנכס שנקבעה בהסכם המכר. לפיכך, אין מחלוקת כי היה על הקונים לעמוד בפירעון ההלוואה כסדרה ולו קיימו התחייבותם זו, מן הסתם התביעה לא הייתה באה לאוויר העולם.


חמור מכך, תחת לקיים את התחייבותם כלפי התובע, אם באמצעות פירעון ההלוואה ואם באמצעות שעבוד הנכס לטובתו, בחרו הקונים לשעבד את הנכס לטובת בנק משכן וזאת כנגד קבלת מימון נוסף. מעלליהם של הקונים לא תמו בשלב זה, שכן לאחר שהם פרעו התחייבותם כלפי בנק משכן, הם מכרו את הנכס למשפחת שחר ושלושה חודשים לאחר מכן הם החלו לפגר בהחזר ההלוואה.


בהתנהלותם לעיל נהגו הקונים כלפי המוכרים וכלפי עו"ד דויטש (כמו גם כלפי התובע) בחוסר תום לב משווע תוך שימוש באותה בטוחה על מנת להשיג מימון משני מקורות שונים ומבלי לפרוע את התחייבותם כלפי התובע.

39.
הקונים, ומטעמם מוצדקים, לא העלו בסיכומיהם כל טענה כנגד המוכרים אף כי הם נזכרו לעשות זאת במסגרת הסיכומים המשלימים. מכל מקום, גם אם תאמר כי המוכרים קיבלו תמורת הנכס משני גורמי מימון שונים – התובע ובנק משכן – הרי אין מדובר בתשלום כפל אלא בתמורה שממילא הקונים התחייבו לשלם למוכרים בהתאם להסכם המכר. כמו כן, העובדה כי המוכרים הפרו את התחייבותם לשעבוד הנכס לטובת התובע כוחה יפה אך ביחסים שבינם לבין התובע, אולם, אין היא רלוונטית ליחסים שבין המוכרים לקונים.
40.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות הקונים כנגד המוכרים ובהתאם לכך יש לקבל את
הודעת צד ג' אשר שלחו המוכרים נגדם.

41.
האמור לעיל ביחס למערכת היחסים בין הקונים למוכרים, נכון גם לעניין מערכת היחסים שבין הקונים לבין עו"ד דויטש. ודוק, העובדה כי עו"ד דויטש הפר את התחייבותו ולא פעל כשורה כלפי התובע, אינה מעלה ואינה מורידה באשר לחיוב הקונים לשפות אותו במסגרת ההודעה לצד ג' אשר נשלחה נגדו. לעניין זה, ראוי להפנות לאמור ב-ע"א 1227/95 בכור ואח'

נ' יחיאל ואח'

, פד"י מ"ח (207) שם חויב צד ג' בשיפוי עו"ד, ונפסק כדלקמן:

"חיובם של האחים בכור
(צד ג' – ר.ח.) כלפי עו"ד יחיאל נובע מהיותם מעוולים במשותף החבים על הנזק. כל אחד מן המעוולים רשאי להיפרע דמי השתתפות לכל מעוול אחר החב על אותו נזק (סעיף 84 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)). דמי ההשתתפות – על פי סעיף 84(ב) לפקודת, נקבעים על ידי בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק, עד כדי שיפוי מלא." (שם בעמוד 216 א').


ובהמשך:

"אכן, גם שניים מעוולים ביחד כלפי הניזוק, ייתכן שביחסים שביניהם ייקבע שהמעוול האחד חייב לשפות את רעהו, כך שהראשון יישא במלוא נטל הפיצוי. סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע זאת במפורש.

על אפשרות זו אומר השופט ויתקון בע"א 267/58 הנ"ל, בעמוד 1253:

'צריך להיות ברור שקביעת מידת ההשתתפות בין שני מזיקים אינה תלויה כלל וכלל באחריותם כלפי הניזוק. שניים שהם אחראים באחריות הדדית לפצות את הניזוק, ייתכן מאוד שאחד מהם זכאי לדרוש מן השני השתתפות אפילו עד 100%. השתתפות כזאת ניתנת, למשל, לטובת מזיק שאחריותו אינה שלוחית..... או סטטוטורית לפי פקודת בתי החרושת......או לטובת המחזיק קרקע כשהנזק נגרם על ידי קבלן עצמאי שהתרשל במילוי תפקידו..... מן המפורסמות הוא, שמקום שיש מצד אחד אחריות טכנית גרידא או אחריות שהיא למעשה אחריות מוחלטת ללא התחשבות במידת האשמה, ומצד שני יש אחריות שמקורה בהזנחה או בחוסר זהירות, ולא כל שכן אחריות שנובעת מתוך הפרה זדונית של החוק, יכול בית המשפט, אם הדבר נראה לו לצודק, לקבוע את חלקו היחסי של האחרון באחריות אפילו ב-100%."
(שם, עמוד 219).

כך הם פני הדברים במקרה דנן. מבחני הצדק, היושר ומידת האחריות מצדיקים לחייב את הקונים לשפות את עו"ד דויטש במלוא הסכומים בהם חויב כלפי התובעים.

הודעת המוכרים נגד עו''ד דויטש:

42.
חבותו של עו"ד כלפי לקוחו מבוססת על מספר אדנים. הבסיס העיקרי לאותה חבות הוא הבסיס החוזי, אף כי ההכלה הכירה גם בבסיס הנזיקי. לעניין הבסיס החוזי נפסק כי בין עו"ד לבין לקוחו קיים הסכם, לפיו מתחייב עו"ד להגיש ללקוח שירותי עריכת דין בתמורה לשכ"ט המשולם לו. במסגרת הסכם כאמור קיימת התנאה מכללא, לפיה לעוה"ד המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, קיימת מידה נדרשת של ידע, מאומנת ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין וכי הוא מתחייב להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. סטנדרט זה של התנהלות המוטל על עו"ד במישור החוזי חל גם במסגרת תביעה נזיקית בטענה לרשלנות מקצועית (ר' ע"א 37/86 לוי ואח'

נ' שרמן ואח'

פד"י מ"ד (4) 446, 462).


ב-ע"א 4612/95 מתתיהו ואח'

נ' שטיל ואח'

(פורסם בנבו) הוסיף בית המשפט ופסק כי על עו"ד מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן, נאמן וזהיר, אף כי מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק מעו"ד סטנדרט התנהגות גבוה יותר בכל אחד מההיבטים הנ"ל.


מן הכלל אל הפרט.

43.
כאמור, עו"ד דויטש טיפל בהעברת זכויות המוכרים בנכס על שם הקונים, ובמסגרת זו הוא נטל על עצמו התחייבות כלפי התובע כי יימנע מהעברת אותן זכויות על שם הקונים, אלא בכפוף לרישום משכנתא לטובתו. עו"ד דויטש ידע גם כן כי המוכרים נטלו על עצמם התחייבות כלפי התובע לרישום הערת אזהרה על הזכויות בנכס ולמתן הודעה למנהל על תוכן כתב ההתחייבות.


על אף האמור לעיל, עו"ד דויטש העביר את הזכויות בנכס על שם הקונים תוך הפרת התחייבותו לרישום משכנתא לטובת התובע. לו קיים עו''ד דויטש התחייבותו כלפי התובע, הרי ממילא המוכרים לא היו מפירים את התחייבותם כלפי התובע והתקלה היתה נמנעת. יוזכר, ממועד חתימת עו"ד דויטש על התחייבותו כלפי התובע - 12.12.96 -ועד למועד רישום הערת אזהרה על הנכס לטובת בנק משכן – 24.12.97 – עברה כשנה תמימה מבלי שעו"ד דויטש עשה מאומה לקיום התחייבותו כלפי התובע.


חומרת התנהלותו של עו"ד דויטש כלפי המוכרים בולטת במיוחד לאור העובדה כי הוא לא הזהיר אותם מפני חתימת התחייבות סותרת כלפי בנק משכן, ותחת זאת הוא אף אישר את חתימתם על אותה התחייבות. חמור מכך, עו''ד דויטש נטל בעצמו כלפי בנק משכן התחייבות הסותרת את התחייבותו כלפי התובע, התנהלות העומדת בסתירה מוחלטת לרמת הזהירות והמיומנות הבסיסיות ביותר הנדרשות מעו"ד בנסיבות העניין.


המוכרים אינם בעלי השכלה משפטית, אלא הדיוטות שמן הסתם עסקאות מקרקעין אינו לחם חוקם כפי שהדבר אמור להיות ביחס לעו"ד המתיימר לייצג נאמנה ובאופן זהיר ומקצועי את לקוחותיו. לפיכך, הסתמכותם על עו"ד דויטש ואמונתם כי יפעל בשמם ובמקומם וימנוע מהם להיכשל בקיום התחייבותם כלפי התובע, יותר מאשר לגיטימית.


וזאת יש לחזור ולהדגיש, למוכרים לא צמחה כל תועלת מחתימתם על שתי התחייבויות סותרות, האחת כלפי התובע והשנייה כלפי בנק משכן, ומקבלת תמורת הנכס משני מקורות אלה. כל שקיבלו המוכרים היא אותה תמורה המגיעה להם עבור הנכס כפי שנקבע בהסכם המכר, ולא מעבר לכך. הדבר אך מחדד את החובה המוטלת על עו"ד דויטש להעמיד את המוכרים על הסיכון במתן התחייבויות סותרות כפי שאירע בפועל, והרי גם בזאת הוא כשל.

לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את הודעת צד ג' נגד עו"ד דויטש וחברת הביטוח מגדל, ולחייבם לשפות את המוכרים במלוא הסכומים בהם חויבו כלפי התובע.

ההודעה נגד בנק משכן:

44.
טענת בנק משכן ולפיה ההודעה נגדו התיישנה מבוססת על הנחה שגויה כאילו העילה
התגבשה עובר לרישום המשכון לטובתו על הנכס, אולם אין הדבר כך.


הודעת צד ג' כמוה כתביעת שיפוי ובהתאם להלכה הפסוקה מירוץ ההתיישנות באותן תביעות מתחיל לכל המוקדם עם מתן

פסק דין
כנגד המזיק במסגרת תביעת הניזוק (ר' ע"א 1386/05 סיבוס רימון תעשיות מבנים וביטוח בע"מ נ' מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו) בו שב בית המשפט ואימץ את ההלכה שנקבעה ב-ע"א 493/63 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' קבוצת כנרת ואח'

פד"י י"ח (2) 225).


לאור האמור לעיל, אני דוחה טענת בנק משכן כאילו ההודעה נגדו התיישנה.

45.
לגוף העניין, משנטל עו''ד דויטש על עצמו התחייבות לטפל בשעבוד הנכס לטובת התובע וכעבור מספר חודשים הוא שב ונטל על עצמו התחייבות דומה וסותרת כלפי בנק משכן, מבלי שטרח לבדוק מבעוד מועד באם הוא יכול לקיים בו זמנית שתי ההתחייבויות הנ"ל, הוא לא יישמע בטענה כנגד בנק משכן באשר הנ"ל לא בדק האם נרשם משכון לטובת צד ג' אחר על הזכויות בנכס.


חשוב מכך, בהתחייבותו כלפי בנק משכן הצהיר עו"ד דויטש כי הוא בדק "את זכויות המוכרים בלשכת רישום המשכונות...." ומצא אותן חופשיות מכל עיקול, שעבוד או זכות של צד ג'. לאור הצהרה מפורשת זו, אין לבוא בטרוניה כנגד בנק משכן שלא בדק בעצמו את הרישום אצל רשם המשכונות אלא הסתמך על הצהרתו של עו"ד דויטש, מה גם וקבלת טענות האחרון בנידון משמעותה היא כי הצהרותיו אין הצהרות הן וכי אין להסתמך עליהן בביצוע העסקאות.

46.
יתרה מכך, ממועד ביטול המשכנתא שנרשמה לטובת בנק משכן על הנכס - 6.8.03 – ועד להעברת הזכויות בו על ידי הקונים למשפחת שחר – 10.9.06 – עברו יותר מ-3 שנים. במהלך כל התקופה הנ"ל לא הייתה כל מניעה כי עו"ד דויטש יקיים את התחייבותו כלפי התובע וישעבד את הנכס לטובתו. משלא כך פעל עו"ד דויטש, הרי מחדלו זה ניתק כל קשר סיבתי בין האחריות הנטענת של בנק משכן לבין הנזק שנגרם לתובע.

47.
העובדה כי עו"ד דויטש טיפל לא רק בעסקה שבין המוכרים לבין הקונים, אלא גם טיפל עבור הקונים בעסקה בינם לבין משפחת שחר, ובכל אחת משתי העסקאות הנ"ל הוא נטל על עצמו התחייבויות סותרות כלפי התובע ובנק משכן מחזק את חומרת התנהלותו לא רק כלפי התובע אלא גם כלפי בנק משכן.

48.
מכל הטעמים לעיל, יש לדחות את הודעת צד ג' ששלח עו"ד דויטש נגד בנק משכן.

סוף דבר:

49.
ממכלול הנימוקים לעל, אני מורה כדלקמן:

א.
במסגרת התביעה העיקרית, על נתבעים 1-2, 5-6 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, וביחד ולחוד עם נתבעים 3-4, סך של 325,403 ₪ בתוספת ריבית חודשית כמקובל אצל התובע וזאת מיום 16.9.09 ועד התשלום המלא בפועל.


כן ישלמו נתבעים 1-2 ,5-6 לתובע, ביחד ולחוד וביחד לחוד עם הנתבעים 3-4, הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


מובהר, כי מכל סכום בו חויבו הנתבעים 1-2 ,5-6 יש להפחית את הסכומים אשר שולמו וישולמו על ידי נתבעים 3-4 לתובע.

ב.
ההודעה ששלחו נתבעים 1-2 הן נגד נתבעים 3-4 והן נגד נתבעים 5-6, מתקבלת, ובהתאם לכך על אותם צדדי ג' לשפות את הנתבעים הנ"ל במלוא הסכומים בהם חויבו כלפי התובע, כאמור בס''ק א' לעיל.


כמו כן, על הנתבעים 3-4, 5-6 לשלם לנתבעים 1-2 במסגרת ההודעה לצד ג' נגדם, הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ג.
ההודעה לצד ג' אשר שלחו נתבעים 5-6 נגד נתבעים 3-4 מתקבלת, ובהתאם לכך על הנתבעים 3-4 לשפות נתבעים 5-6 בגין מלוא הסכומים בהם חויבו כלפי התובע כאמור בס"ק א' לעיל.

כמו כן, על נתבעים 3-4 לשלם לנתבעים 5-6 במסגרת ההודעה לצד ג' נגדם, הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ד.
הודעת צד ג' אשר שלחו נתבעים 5-6 נגד בנק משכן נדחית בזאת והמודיעים ישלמו לו הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.



















א בית משפט שלום 21693-09/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' נוח אורן, קטי יעל אורן, עמית מילר ואח' (פורסם ב-ֽ 23/10/2014)