פסקי דין על אמיר נסר אל דין | פסקי דין על סמיר קדור | פסקי דין על סאמר חלבי |

37087-03/14 תק     20/10/2014




תק 37087-03/14 אמיר נסר אל דין נ' סמיר קדור, סאמר חלבי








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 37087-03-14 נסר אל דין נ' קדור ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק


תובע

אמיר נסר אל דין


נגד


נתבעים

1.סמיר קדור
2.סאמר חלבי




פסק דין



1.
העניין שבפני
, תובענת התובע בגין נזקי רכוש.

2.
לפי טענת התובע, חבורת ילדים נהגה בוונדליזם, בדרך של השלכת אבנים על חלונות מבנה השייך לתובע, ושברו את החלונות שבקומת הקרקע במבנה שבבעלות התובע, כאשר שני הילדים אשר היו אקטיביים באותה חבורה, הינם בניהם של הנתבעים. התובע טען לאחריות שילוחית של ההורים על מעשי ילדיהם הקטינים, וטען כי על ההורים לפצות בגין הנזקים אשר אירעו, אותם הוא מעריך, על בסיס הצעת מחיר מטעם "בית התריס – דלית אל כרמל", בסך של 7,000 ש"ח.

3.
הנתבעים טענו כי יש לדחות את התובענה, שכן בניהם לא היו קשורים לאותו מעשה נטען, טענו כי התובע אף לא פנה אליהם לפני הגשת התובענה – ומכאן ניתן ללמוד כי תובענתו אינה מבוססת. הוסיפו הנתבעים כי ערכו בירור מול בניהם, אשר השיבו כי ככל שהיה אירוע כפי שנטען, הם לא היו נוכחים ולא היו קשורים לאותו אירוע. הנתבעים טענו כי הטחת ההאשמות מצד התובע, הייתה אקראית, לא מבוססת ולא מוכחת. עוד טענו הנתבעים, כי בעבר אף הוגשה תלונה למשטרה, כאשר לאחר שיחת בירור אחת מול המשטרה, תלונת התובע כלפי ילדיהם נסגרה בצורה מידית.

4.
במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני
, התברר כי התובע לא היה נוכח בעת קרות הנזק, אלא שמע משכן המתגורר בסמוך למבנה, אשר הפנה אותו לילד אחר המתגורר בסמוך, והלה נקב בשמותיהם של ילדי הנתבעים. התובע לא הזמין לעדות את השכן, את הורי הילד אשר מסר את פרטי ילדי הנתבעים, נציג מטעם המשטרה אשר ימסור את פרטי החקירה, וכל אשר נותר הינו גרסה מול גרסה, ללא עדים, ומבלי שמי מהצדדים אשר הופיע בפני
, היה כלל נוכח ביום האירוע הנטען.

5.
נטל ההוכחה בתובענה מסוג זה, מוטל על התובע. מרגע בו כל אשר ישנו הינו גרסה כנגד גרסה, ללא כל תימוכין מטעם התובע, ומבלי שהובא כל עד רלוונטי, לא ניתן לומר כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו, קרי, הוכחת עילת התובענה בהסתברות של 51% או יותר.

6.
על תפקידו של נטל השכנוע עמד בית המשפט בע"א 6821/93
בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי פד"י מט

(4) 221, 239, בקובעו: "תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות כשכפות המאזניים מאוינות. על חלוקת הנטלים בין הצדדים המתדיינים חולשים מס' שיקולים. שיקול אחד הוא זה כי קיומם של עובדה או מצב ענייני מסתבר יותר או אז הנטיה היא להטיל על הטוען להפכו של אותו מצב את החובה להראות כי במקרה הנדון מצב הדברים שונה. שיקול אחר צומח מן ההכרה כי בתנאי אי וודאות יוטל נטל השכנוע באופן אשר יצמצם את הסיכון שבהחלטה בלתי נכונה... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה שטוען לשינוי המצב הקיים...".

7.
בע"א 642/61
טפר נ' מרלה פד"י ט

1005 נפסק: "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי על יסוד העיקרון כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה".

8.
בע"א 78/04

המגן נ' גרשון הובלות תק-על 2006 (4) 64, נפסק כי: "... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה... ככלל בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע (שם, 1512
(
"

9.
ב-ע"א 941/05

אגודת הכורמים נ' חברת הכרם תק-על 2006 (4) 338, נפסק כי: "... הרמת נטל השכנוע אינה קרב משיכות בחבל שבו תוצאת המאמצים שמשקיע צד פלוני במשיכת החבל – לעולם שמורה לו והצד השני לא יהנה ממנה. התשובה אם הנטל הורם או לא, מצויה במכלול בלי קשר לשאלה כיצד הגיעה ראייה פלונית לתיק בית המשפט והיא נבחנת רק בסיומו של הדיון; הבדיקה הזאת נערכת בסוף המשפט והיא טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן ובהתחשב עם הראיות הנגדיות שהביא הנתבע (אם הביא) לעניין זה
(
ד"נ 4/69 נוימן נ' פסיה כהן פ"ד כ"ד

(2)229, 262)...".

10.
כידוע, על התובעת מוטל הנטל הבסיסי והראשוני להוכיח את תביעתה. נטל זה ניתן להרימו באמצעות הבאת ראיות מתאימות או לפי מאזן ההסתברויות כי גרסת התובע היא הגירסה העדיפה, או כי הראיות שהובאו מטעם התובע לתמוך בטענותיו הינן ראיות עדיפות. מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע. "די לו במידת ההוכחה המקובלת במשפטים אזרחיים, כלומר עודף הראייה או מאזן ההסתברויות, עליו לשכנע את בית-המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה".ר':
קדמי "על הראיות" , בעמ' 1506 ו-1508.

11.
ב-ע"א 9462/04

מורדוב נ' ידיעות אחרונות תק-על 2005 (4) 3500, נפסק בין היתר כי: "... מידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי היא אחת: מאזן ההסתברויות. כמובן יש תמיד לבדוק האם הראיות המונחות בפני
בית המשפט מבחינת משקלן ו'איכותן' מקימות את מידת ההוכחה הזו...".

12.
כאשר ישנן שתי גרסאות נוגדות, ללא תימוכין חיצוניים, ומבלי שגרסת מי מהצדדים נסתרה באופן מהותי, או הוכחה בצורה בסיסית, הרי שכפות המאזניים מאוינות, ולא ניתן לקבל תביעה באופן שכזה, כמוכרעת לזכותו של התובע.

13.
לאור האמור, משלא הובאה כל ראיה רלוונטית, לא הורם נטל הראיה, ואין מנוס מלדחות את התובענה.

14.
לאור יחסי השכנות שבין הצדדים, לא מצאתי לנכון להוסיף על מחלוקתם, ומצאתי לנכון שלא לחייב התובע בהוצאות הנתבעים, הגם שתביעתו של התובע נדחתה במלואה.

15.
ניתן לערער על

פסק דין
זה ברשות בית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.



ניתן היום,
כ"ו תשרי תשע"ה, 20 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 37087-03/14 אמיר נסר אל דין נ' סמיר קדור, סאמר חלבי (פורסם ב-ֽ 20/10/2014)