פסקי דין על דוד חיים מזרב | פסקי דין על גל נבו

9254-09/14 תאק     26/10/2014




תאק 9254-09/14 דוד חיים מזרב נ' גל נבו








בית משפט השלום בחיפה




תא"ק 9254-09-14 נבו נ' מזרב

תיק חיצוני:



בקשה מס'
1

בפני

כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני


מבקש
/נתבע

דוד חיים מזרב


נגד


משיב
/תובע

גל נבו


החלטה


בענין : בקשת רשות להתגונן

1.
ביום 3/9/14 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 113,593 ₪ מכוח סעיף 9 לחוק הערבות במסגרתה ביקש לחייב את הנתבע להחזיר לו את כל הסכומים אותם נדרש לשלם ולהוציא במסגרת הליכים משפטיים אשר ננקטו נגדו על ידי בנק לאומי בגין ערבותו להלוואה שנטל הנתבע מבנק לאומי.

2.
הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה טען כי עמד בתנאי הסכם ההלוואה. עוד טען הנתבע כי מעולם לא התחייב כלפי התובע בכל התחייבות ולכן אין יריבות בין הצדדים. הנתבע טען כי התובע שילם לבנק כספים ללא תיאום עם הנתבע ולכן אין לתובע כל עילת תביעה כנגד הנתבע. כך בפרט כאשר הבנק קיבל

פסק דין
כנגד הנתבע על מלוא סכום החוב ולכן התובע לא יכול לגרום למצב בו הנתבע ישלם מעבר לסכום התחייבותו כלפי הבנק. הנתבע טוען כי התשלומים ששילם התובע אינם עומדים בתנאי סעיף 9 לחוק הערבות ולא חלים לגביהם התנאים המוקדמים לרבות הסכמה למתן הערבות בכתב. הנתבע טוען כי הוכיח בתיק זה שאינו חייב לבנק אגורה שחוקה. עוד נטען כי הצדדים שינו מהות הערבות על פי הסדרים שונים ביניהם ללא הסכמת הנתבע באופן בו הוא פטור מערבותו על פי חוק הערבות. נטען כי ההחלטות השגויות שניתנו על ידי הערכאות השונות בעניין טענות הנתבע כנגד החוב אינן מהוות מחסום מפני הטענות בתיק זה כאשר הן קשורות לעניין הערבות הנטענת ( כך במקור – ס' 16 של הבקשה ) .

3.
בהתאם להחלטת בית המשפט המורה לו לעשות כן, הגיש ב"כ התובע תגובה לבקשה. ב"כ התובע טוען כי הנתבע מעלה טענות כלפי כולי עלמא כולל הבנק, הרשמת הבכירה, הערכאות השונות והתובע עצמו ולא מעלה אף טענה עניינית ומפורטת המתייחסת לתביעה. נטען כי היריבות בין הצדדים מבוססת על סעיף 9 לחוק הערבות. נטען כי הליך זה אינו המקום להוכיח כי הנתבע לא חייב לבנק אגורה שחוקה, לאחר שנקבע אחרת בהליכים המשפטיים שהתנהלו בתביעת הבנק כנגד הנתבע .

4.
בהחלטת הביניים מיום 7/10/14 ציינתי כי לכאורה התובע אינו עומד על חקירת הנתבע ולכן ניתן להכריע בבקשה על בסיס החומר המצוי בתיק, לאחר מתן זכות תשובה לנתבע.

5.
ביום 20/10/14 הגיש ב"כ התובע הודעה לתיק בדבר המצאת התגובה לב"כ הנתבע. במסגרת הודעה זו לא נאמר כי התובע מבקש לחקור את הנתבע על תצהירו ולכן ניתן לקבוע כי מבחינת התובע אין צורך בקיום דיון פורנטלי בטרם מתן ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן.

6.
בתשובת הנתבע נטען כי הנתבע לא נתן הסכמה למתן הערבות ודי בכך כדי לתת לו רשות להתגונן, שכן הסכמת הנתבע למתן הערבות היא תנאי מוקדם לאחריותו לפי סעיף 9 לחוק הערבות. עוד נטען כי טענת הנתבע שלא נסתרה לפיה אינו חייב כספים לבנק לאומי, מקנה הגנה ראויה במערכת היחסים שבין הערב לבין הלווה, ללא קשר למערכת היחסים שבין הבנק ללווה. עוד נטען כי שינוי תנאי הערבות ללא ידיעת הנתבע, מהווה עילה לפסלות הערבות על פי החוק והפסיקה. בסיפת התשובה ביקש ב"כ הנתבע לקבוע דיון ולתת רשות להתגונן.

7.
תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את הכלל לפיו יתקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן במעמד הצדדים. עם זאת, אין כל טעם לקיים דיון שכזה כאשר התובע אינו עומד על חקירתו של הנתבע. במצב דברים שכזה ניתן ואף ראוי להכריע בבקשת הרשות להתגונן על בסיס החומר המצוי בתיק, כאשר האמור בתשובה ובתגובה מהווה תחליף הולם לסיכומי הצדדים במהלך הדיון.

8.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הטענות שהעלה הנתבע הן כלליות וסתמיות במידה המצדיקה לדחותן כבר בשלב זה, כפי שיפורט להלן.

9.
בכל הנוגע לחובת הפירוט המוטלת על מבקש רשות להתגונן, קבעה הפסיקה כלל בסיסי לפיו על מבקש רשות להתגונן להיכנס לפרטי פרטים של הגנתו ולא להסתפק באמירות כלליות וסתמיות. מידת הפירוט אותה ניתן לדרוש ממבקש הרשות להתגונן היא ביחס ישיר למידת הפירוט המופיעה בכתב התביעה. כמו-כן מידת הפירוט נגזרת מהיכולת של הנתבע לדעת את הנתונים הדרושים כדי לפרט כנדרש את טענות הגנתו. במקרה דנן, כתב התביעה על מצורפיו מכיל 117 עמודים ומתאר בפירוט רב את ההליכים שהתנהלו בתביעת בנק לאומי נגד התובע כערב וכנגד הנתבע כחייב עיקרי בשלוש ערכאות. במצב דברים שכזה אפשר לצפות מהנתבע מידת פירוט מקסימלית, שכן כל הנתונים הרלבנטיים מצויים בידיעתו, כמי שהיה צד להליכים הקודמים בתביעת הבנק.

10.
במצב דברים שכזה לא ברור מדוע הנתבע הסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות. לא ברור מדוע הנתבע לא פירט במסגרת תצהירו כיצד ארע כי הנתבע חתם על ערבות להבטחת הלוואה שנטל הנתבע מבנק לאומי מבלי שהנתבע יסכים למתן הערבות. הטענה לפיה הנתבע כחייב עיקרי לא הסכים לכך שהתובע כערב יחתום על ערבות להבטחת החזר הלוואה שנטל מבנק לאומי , אינה טענה שגרתית, שכן במקרה הרגיל נוטל ההלוואה פונה לערבים פוטנציאליים כדי שיסכימו לחתום על ערבות ומוודא כי הערב חתם על הערבות שחתימתה הינה תנאי למתן ההלוואה . לפיכך כאשר מועלת טענה לפיה במקרה דנן לא היתה הסכמה של הנתבע לכך שהתובע יערוב להחזר ההלוואה שנטל, מתבקשת מסירת גרסה מפורטת כיצד, מנקודת מבטו של הנתבע, הוחתם התובע על הסכם ההלוואה כערב מבלי שהנתבע הסכים לכך.

11.
גם הטענה לפיה הצדדים שינו מהות הערבות על פי הסדרים שונים ביניהם , ללא הסכמת הנתבע באופן בו הוא פטור מערבותו, הועלתה באופן כללי וסתמי. למקרא הטענה המועלית בסעיף 15 לתצהיר לא ברור אפילו מי הם הצדדים אשר ערכו את אותו שינוי, אם כי ניתן להניח שהכוונה לבנק לאומי ולתובע. לא נאמר איזה שינוי נערך, מתי נערכו ההסדרים הנזכרים ומהו התוכן של אותם הסדרים.

12.
בכל הנוגע לטענות לפיהן הנתבע עמד בהסדרי ההלוואה ואינו מסכים לחוב הנטען על ידי בנק לאומי, מדובר לא רק בטענה סתמית וכללית אלא גם במקרה מובהק של הגנת בדים. זאת משום שבעניין זה ניתן

פסק דין
חלוט הדוחה את כל הטענות שהעלה הנתבע כנגד תביעת בנק לאומי. כיוון שהנתבע היה צד לאותו הליך, המימצאים שנקבעו בו מקימים מחסום מסוג השתק פלוגתא לעניין זה, גם בתביעה שלפניי.

13.
אין ממש בטענה להעדר יריבות, שכן היריבות מבוססת על הוראתו המפורשת של סעיף 9 לחוק הערבות. גם הטענה לפיה לא ייתכן שהנתבע כלווה יידרש לשלם בסופו של דבר סכום הגבוה מהסכום אותו חויב לשלם לבנק, אינה בעלת ממשות שכן סעיף 9 לחוק הערבות מאפשר לערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית. לא מצאתי בטענות הכלליות שהעלה הנתבע בכל הנוגע לסכומים ששילם התובע כערב לבנק, כל טענה מפורטת אשר תצדיק בירור בהליך משפטי מלא של הטענה לפיה התובע שילם לבנק כספים ללא תיאום עם הנתבע וללא הסכמתו. כפי שעולה בבירור מהאמור בכתב התביעה ובמצורפיו, כל הסכומים ששילם הנתבע, שולמו לאחר שנאלץ לשלמם לאור ההחלטות שניתנו בבקשת הרשות להתגונן שהגיש ולאחר שהבין, לאחר דיון ראשון בתביעת הבנק, כי סיכוייו להביא לדחיית התביעה של הבנק נגדו, כולה או חלקה, הינם קלושים.

14.
אשר על כן, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.


ב"כ התובע יגיש פסיקתא לחתימתי בהתאם לאמור בכתב התביעה.




ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ה, 26 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 9254-09/14 דוד חיים מזרב נ' גל נבו (פורסם ב-ֽ 26/10/2014)