פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על שמריה בן אלטא

180/09 עבל     11/11/2010




עבל 180/09 המוסד לביטוח לאומי נ' שמריה בן אלטא




המוסד לביטוח לאומי
המערער

שמריה בן אלטא
המשיב

בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופט יגאל פליטמן
, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נוכחים: ב"כ המערער - עו"ד לובנא תלחמי

ב"כ המשיב: עו"ד מיה עובדיה
פסק דין
השופט יגאל פליטמן
הקדמה
1. לפנינו ערעור לאחר מתן רשות (בר"ע 600/08) על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופטת חגית שגיא; ב"ל 4578/07), אשר הורה בערעור על ועדה רפואית לעררים מיום 13.5.07 (להלן - הוועדה), כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב שונה, אשר תדון בעניין הפעלת תקנה 15 בנוסחה הקודם, טרם תיקון סעיף 15(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן - התקנות).

הרקע
2. בטרם יוכרע הערעור לגופו תפורטנה תמצית עובדותיו:

א. המשיב נפגע בתאונת עבודה ביום 29.3.96 ונחבל בקרסולו ברגל ימין.

ב. ועדה רפואית לעררים מיום 16.5.00 קבעה לו בגין פגיעה זו דרגת נכות בשיעור 20% מיום 1.10.97 לפי סעיף 48(3)(ב) למבחנים מבלי שהופעלה תקנה 15.

ג. המשיב ערער לבית הדין על אותה החלטה וביום 18.10.01 ניתן

פסק דין
(בל 3045/00) המחזיר את עניינו לוועדה לדיון בתקנה 15 מהטעמים הבאים:

א. בהחלטתה מיום 27.11.97 קבעה הועדה, כי המערער אינו יכול לחזור למקצועו (ההדגשה שלי - ח.ש.).

ב. בהחלטה מיום 16.5.00 קבעה הוועדה, כי המערער יכול להמשיך בעבודתו כמבלטן.

ג. שתי ההחלטות עומדות בסתירה זו לזו.

ד. הועדה מתבקשת להבהיר את הסתירה שבין שתי ההחלטות ועפ"י קביעתה והנמקתה - לשקול בשנית אם יש מקום להפעלת תקנה 15.

ה. כן תבחן הועדה אם כתוצאה מהתאונה חלה ירידה ניכרת בהכנסות המערער.

ו. החלטת הועדה תהיה מנומקת".

ד. הוועדה שהתכנסה בשנית ביום 11.2.00 חזרה על החלטתה שאין להפעיל תקנה 15, לאחר שקיבלה את המלצת ועדת הרשות מ-27.7.00, שהמשיב בעל חברה, קבע לעצמו את שכרו והוא מסוגל להמשיך ולנהל אותו, בניגוד לקביעתה של הוועדה מ-27.11.97 שהעריכה, כי אין הוא מסוגל לחזור לעבודתו.

ה. על החלטה זו הוגש ערעור, וביום 25.11.02 ניתן

פסק דין
(ב"ל 1796/02) המחזיר את ענינו של המשיב לוועדה באשר - "קביעת הועדה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו, אמנם היא קביעה שבסמכות הוועדה, ברם היה על הוועדה לנמק קביעתה לעניין זה ולהבהיר את הסתירה הקיימת בהחלטותיה הקודמות, ומשלא עשתה כן יש להחזיר את ענינו של המערער לוועדה על מנת שזו תנמק החלטותיה" ותבחן גם "האם כתוצאה מהפגיעה בעבודה חלה ירידה בהכנסותיו של המערער".

ו. הוועדה לעררים התכנסה בשלישית ביום 13.4.03 והבהירה, כי הוועדה מיום 27.11.97, שסברה כי אין המשיב מסוגל לחזור לעבודתו, הייתה וועדה מדרג ראשון, שעליה הוגש ערעור לוועדה לעררים שהעלתה את דרגת הנכות מ-10% ל-20%; והוועדה לעררים מ-16.5.00 הייתה בדעה שהוא יכול להמשיך ולעבוד בעבודתו כמבלטן וכמנהל חברה. וכיוון שהוא מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, אין מקום להפעיל תקנה 15.

ז. על החלטת אותה ועדה הוגש ערעור שלישי וביום 18.3.04 ניתן

פסק דין
(בל 2061/03) בו נקבע, כי "על הוועדה להתייחס לשאלה אחת ויחידה - האם עבודתו של המערער כרוכה בעבודת כפיים ואם כן האם אין מקום להפעלה ולו חלקית של תקנה 15."

ח. בעקבות אותו

פסק דין
הועדה לעררים שבה והתכנסה לדון בעניינו של המשיב ביום והחליטה שוב שאין מקום להפעלת תקנה 15.

ט. על החלטת הוועדה הזו שוב הוגש ערעור וביום 10.7.06 ניתן

פסק דין
(בל 2729/06) לפיו - "עניינו של המערער יוחזר אל ועדה בהרכב חדש אשר תדון בהפעלת תקנה 15 לאחר שתשמע את המערער ואת בא כוחו".
י. בעקבות אותה החלטה נתכנסה וועדה לעררים ביום 13.5.07 וזו קבעה בהחלטתה, כי "לדעת הוועדה הנפגע עובד בעסקו ומשתכר תוך כדי עליה בהכנסותיו במידה ניכרת (עפ"י ועדת הרשות) לכן אין לדעת הועדה מקום להפעיל תקנה 15."

יא. על החלטת הוועדה הזו הגוש שוב ערעור על ידי המשיב ובפסק הדין (בל 4578/01) מושא הערעור שבפני
נו מיום 15.7.07 נקבע כי:

"בכל פסקי הדין אשר החזירו את עניינו של המערער לועדות - נדרשו הועדות לבחון את יכולתו של המערער להמשיך ולעסוק במקצועו כמבלטן, לאור פגיעתו.

תקנה 15 בנוסחה המקורי קבעה, כי 'הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות קטנה או גדולה ברבע מזו שנקבעה לצד המבחנים בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נפגע'.

הוראת התחולה לגבי התיקון מ-1.4.00 קבעה, כי התיקון יחול על דרגת נכות שנקבעה מיום התיקון ולאחריו.

מכיוון שדרגת הנכות היציבה נקבעה בשנת 98' התיקון אינו חל עליה, ועל הועדה להתחשב במקצועו של המערער - מבלטן, בקביעת זכאותו להחלת תקנה 15."

הערעור
4. עיקר טיעון המוסד המערער
א. תפקידו של המשיב כנכתב על ידו בטופס התביעה לדמי הפגיעה היה של "מנהל מכירות", לכן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא להפעיל תקנה 15 בעניינו.

ב. על הוועדה היה לשקול הפעלת תקנה 15 כנוסחה דהיום. תקנה 15(ב) קובעת כיום את הירידה בהכנסות כתנאי להפעלת התקנה, בין אם הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו ובין אם לאו, להבדיל מנוסחה של אותה תקנה טרם תיקונה.

ג. על הוועדה להפעיל תקנה 15 ע"פ המצב עובר למועד בו המתכנסת הוועדה.

ד. המשיב המשיך לעבוד בעסקו ולא חלה ירידה בהכנסותיו לכן צדקה הוועדה משלא הפעילה תקנה 15 בעניינו.

5. עיקר טיעון המשיב
א. דרגת נכותו של המשיב נקבעה כבר ב-1998 ולכן חל עליו הנוסח הקודם של תקנה 15 ולא הנוסח המתוקן מיום 1.4.00.

ב. המשיב לא יכול לחזור למקצועו וחלה ירידה ניכרת בהכנסותיו בשיעור של 41% משאינו יכול עוד לעבוד כמבלטן.

6. הדין
א. לפני תיקונה ב-8.3.00 נאמר בתקנה 15 כזאת:
"(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה קטנה או גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו, לגילו או למינו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

(ג) הועדה לא תתחשב בגילו, במינו ובכושר העבודה של הנפגע אם הם כבר הובאו בחשבון במבחנים.

(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה.

ב. לאחר תיקונה נאמר בתקנה 15 כזאת:

15. א. הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

ב. הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

ג. בוטל.

ד. הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה."

ג. תקנה 15 תוקנה לנוסחה המתוקן בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) תיקון התש"ס-2000, בהוראת המעבר סעיף 2 נאמר כזאת:

"תחילתן של תקנות אלה ב - 1 לחודש שלאחר פירסומן (להלן - יום התחילה), והן יחולו על דרגת נכות שנקבעה ביום התחילה ולאחריו".

כיוון שהתקנות פורסמו בחודש 3/00 אזי יום התחילה הינו 1.4.00.

אשר לדעתו
7. אופן הפעלת תקנה 15:

א. דרגת הנכות על פי מבחני הנכות נקבעה אובייקטיבית בהתאם לפגימה סוגה ומידתה.
תקנה 15, על פי תכליתה כיום באה להגדיל את דרגת הנכות נוכח נתוניו האישיים של הנכה כמצוין בתקנה. בטרם תוקנה אותה תקנה ניתן היה תיאורטית גם להקטין את דרגת הנכות על פי נתונים אישיים של מקצוע גיל ומין. כיום קריטריון המין, אינו נלקח בחשבון כשיקול להפעלת התקנה.

ב. תקנה 15, לעניין המסוגלות לחזור לעבודה והירידה הניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות, לא נבחנת עובר לאחר קרות התאונה בעבודה כי אם על פי המצב בעת שהוועדה דנה בהפעלת אותה תקנה כאמור. שהרי טבעי הוא שבדרך כלל לאחר קרות התאונה יימצא הנפגע תחילה בתקופת אי כושר ולאחריה תיקבע לו נכות זמנית ומצבו התעסוקתי והכנסותיו יתייצבו רק מאוחר יותר (עב"ל 386/07 המוסד - פיתוסי).

ג. כיוון שהפעלת תקנה 15 נבחנת על פי המצב בעת דיון הוועדה בהפעלתה ולא על פי מצב עתידי לאחר אותו דיון, נהוג היה בשעתו במקרה של צפי לירידה בהכנסה או בכושר העבודה, ליתן הצהרת חבות שתאפשר להפעיל תקנה 15 בעתיד במקרה של שינוי נסיבות צפוי וזאת אף מבלי שחל שינוי בדרגת הנכות.
החל מ-13.9.01, הוסדרה הפעלתה העתידית של תקנה 15 בתקנה 17 לתקנות, לפיה - "אם עברו 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז קבעה ועדה או ועדה לערעורים אחרונה לנפגע דרגת נכות יציבה של 20% או יותר (להלן - הועדה האחרונה), רשאי הנפגע לתבוע מהרשות האמורה בתקנה 18א, לקבוע אם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע, והרשות תקבע את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א)."
ועדת הרשות היא המוסמכת לדון בהפעלת תקנה 15 על פי תקנה 17 ותקופת ההשוואה ביחס לתקופת הירידה בהכנסות עובר לפי הפגיעה בעבודה, הינה רק לאחר קביעת הוועדה האחרונה את דרגת הנכות היציבה ואילך. הטעם לכך פשוט - עד לאותו מועד הפעלת תקנה 15 נבחנת על ידי הוועדה הרפואית.
(ראה לעניין זה עב"ל 197/06 רפי דמרי - המוסד לביטוח לאומי
).

8. ההבדל בין תקנה 15 לפני תיקונה ולאחריו
לפני תיקון תקנה 15 ניתן היה להגדיל את דרגת הנכות בין חלופת המקצוע בשני אופנים:

האחד - כאשר הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו.

השני - כאשר הנכות גרמה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

ובמילים אחרות על פי נוסחה הקודם של תקנה 15, גם כאשר לא חלה ירידה בהכנסות, אך הנכה לא היה מסוגל לחזור לעבודתו ניתן היה להפעיל לגביו את תקנה 15. אופן ההפעלה היה על פי בחינות מיוחדות א8ותו פגיעה בו לאור מקצועו בהשוואה למי שלאותה פגיעה לא הייתה משמעות לגביו לאור מקצועו.
לאחר תיקון תקנה 15 גם אם הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו, אך לא חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו - אין מקום להגדלת נכותו לפי אותה תקנה, זאת מחד; ומאידך, אם הוא מסוגל לחזור לעבודתו ולא חזר אליה אזי למרות שחלה ירידה ניכרת בהכנסותיו - אין מקום להגדלת דרגת נכותו על פי אותה התקנה.

9. היישום
א. אלולא פסקי הדין שהחזירו את עניינו של המשיב לוועדה לשקול הפעלת תקנה 15 על פי הנחיותיהם, היה מקום לשקול להפעיל לגביו את תקנה 15 על פי נוסחה המתוקן, באשר דרגת נכותו בשיעור של 20% נקבעה לראשונה על ידי הוועדה הרפואית לעררים ביום 16.5.00, דהיינו, לאחר תיקון התקנה ב-1.4.00. האמור נסמך הן על הכלל שתקנה 15 נשקלת על פי המצב עובר למועד כינוס הוועדה וכן על הוראת המעבר לפיה תקנה 15 תבחן על פי נוסחה לאחר תיקונה, החל מיום התחילה 1.4.00.

ב. לגבי תקנה 15 על פי הנוסח המתוקן אזי:
ראשית - יודגש כי המשיב לא עסק אך ורק בעבודות כפיים של "מבלטן" בחברה שבבעלותו, כי אם גם בניהול ושיווק כאמור בטופס דמי הפגיעה, לפיכך על פניהן סבירות החלטות וועדות העררים הקודמות, כי הוא מסוגל לחזור לעבודתו.

שנית - אפילו אם המשיב לא היה חוזר לעבודתו בחברתו, הרי מכיוון שלאור חוות דעת הרשות לא חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו, בדין החליטה הוועדה מושא ערעור זה, שלא להגדיל את דרגת נכותו על פי תקנה 15. כאן מן הראוי לציין, כי ירידה ניכרת בהכנסות הינה בשיעור של כ-25% ומעלה בהשוואה להכנסות קודם לתאונה, ואצל המשיב לא רק שלא נמצאה ירידה בהכנסה אלא כאמור נמצאה עליה בהכנסה.

ג. משניתן

פסק דין
המחזיר עניינו של הנפגע לוועדה לשקול הפעלת תקנה 15 - חייבת הוועדה לפעול על פיו ואין לה אותו שיקול דעת המסור לה על פי הדין בהפעלת התקנה אלמלי פסק הדין.

פסק הדין האחרון לפיו הוחזר עניינו של המשיב לוועדה ולפיו היה עליה לפעול, הינו מיום 10.7.06 (ב"ל 2729/06) ב

פסק דין
זה נקבע, כי "הוועדה תשב בהרכב חדש ותדון בהפעלת תקנה 15 לאחר שתישמע את המערער ובא-כוחו".
פשיטא, שעל פי הוראות אותו

פסק דין
היה על הוועדה החדשה לבחון הפעלת תקנה 15 על פי נוסחה במועד שתשב להחליט, דהיינו, לאחר תיקון התקנה וכזאת היא עשתה, ולפיכך לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה.

ד. אפילו היינו מתעלמים מפסק הדין בדיון 2729/06 שעל פי הנחיותיו היה על הוועדה מושא ערעור לבחון הפעלת תקנה 15, דהיינו, אפילו היינו מניחים כי היה על הוועדה לשקול הפעלת אותה תקנה על פי פסקי הדין הקודמים; אזי - יש לשים אל לב, כי בשום פסק קודם לא הונחתה הוועדה לשקול הפעלת תקנה 15 בנוסחה הקודם. כל שהיא נתבקשה לעשות היה, להסביר הערכה שונה לעניין המסוגלות לחזור לעבודה, בין ועדה מדרג ראשון לבינה ולבחון עניין הירידה הניכרת בהכנסות. שני עניינים אלה רלבנטיים לעניין הפעלת תקנה 15 גם לאחר תיקונה אם כי כאמור אופן בחינתם לגבי הגדלת דרגת הנכות, שונה.

10. סוף דבר - ערעור המוסד מתקבל בזאת.

אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה לעררים מיום 18.5.07 ולפיכך פסק דינו של בית הדין קמא - בטל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' כסלו התשע"א (11 נובמבר 2010) בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם.
_________________ _________________ _________________
עמירם רבינוביץ
, יגאל פליטמן
, ורדה וירט-ליבנה
,
שופט, אב"ד שופט שופטת
בית הדין הארצי לעבודה
עב"ל 09-180
8 מתוך 8








עבל בית הדין הארצי לעבודה 180/09 המוסד לביטוח לאומי נ' שמריה בן אלטא (פורסם ב-ֽ 11/11/2010)