פסקי דין על זהרה דהאמשה | פסקי דין על בית החולים הממשלתי ע"ש ברוך פדה | פסקי דין על פוריה | פסקי דין על מדינת ישראל |

59016-12/13 א     29/10/2014




א 59016-12/13 זהרה דהאמשה נ' בית החולים הממשלתי ע"ש ברוך פדה, פוריה, מדינת ישראל








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 59016-12-13 דהאמשה נ' בית חולים הממשלתי ע"ש ברוך פדה פוריה
ואח'





בפני

כב' השופטת
רים נדאף

תובעת
זהרה דהאמשה


נגד

נתבעים
1. בית החולים הממשלתי ע"ש ברוך פדה
, פוריה
2. מדינת ישראל


החלטה

1.
בפני
י בקשה מטעם התובעת לפטור אותה מהגשת חוות-דעת רפואית, ומינוי מומחה בתחום הכירורגי, מטעם בית-המשפט.

2.
התובעת הגישה תביעה לפיצויים, בגין נזקי גוף שאירעו לה כנטען, עקב רשלנות רפואית שבוצעה על-ידי הנתבע 1 (להלן: "בית-החולים").

3.
על-פי הנטען בכתב התביעה, התובעת אושפזה בחודש 4/97 בבית-החולים ושם עברה ניתוח קיצור קיבה. לאחריו, שוחררה אל ביתה, לאחר שנמסר לה, כי הניתוח עבר בהצלחה וכי כל הבדיקות תקינות. עוד במהלך אשפוזה, התלוננה על כאבים עזים באזור הניתוח, כאשר כל הזמן נמסר לה על-ידי הצוות הרפואי, כי המדובר בכאבים עוברים ואין כל חשש לממצא חריג. במשך שנים המשיכה לסבול מכאבים עזים, ופעם אחר פעם הופנתה לבית-החולים, שלא ידע להבחין במחלה ממנה סובלת, והיה משחררה ללא ביצוע כל בדיקה מתאימה ו/או מתן טיפול רפואי נאות. בחודש מאי 2011, עברה בדיקת אולטרסאונד במכון מאור בנצרת, שהדגימה "גוף זר" באזור הניתוח, מסוג גרנולומה תת עורית בצורת
u
עם חוט מתכתי בתוכה ומקושרת לתוך הבטן. בעקבות הצילום, ד"ר אבו חטום המליץ לה על ביצוע
ct

בטן, שהדגים אף הוא "גוף זר". ביום 23/10/11, נותחה התובעת בבית-חולים העמק, כאשר במהלך הניתוח נמצאה גרנולומה עם קשר ניילון לופ בבטנה. הגוף הזר שהוצא מבטנה, הוא שרידים שהשאיר הצוות הרפואי של בית-החולים עוד בניתוח שביצע לה בשנת 1997. הסבל, המחלות וכו', שסבלה מהם התובעת, למשך יותר מ-13 שנים, הם תוצאה ישירה של אותם שרידים שהותרו בבטנה. התובעת טענה עקב כך, בין היתר, להפרת הסכם הקיים עמה, בדבר מתן טיפול רפואי נכון, נאות וכו', תקיפה, פגיעה באוטונומיה, הפרת חובות שבחוק ורשלנות.

4.
התובעת ביקשה לפטורה מהגשת חוות-דעת עקב חסרון כיס. לטענתה, היא בגיל מתקדם יחסית, עקרת בית ואין לה כל מקור פרנסה. בעלה מוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה ומקבל קצבה בסך 2,000 ₪ ממנה חיים שניהם. הקצבה לא מספיקה אף לצרכיהם הבסיסיים, והם נאלצים לבקש עזרה מבני משפחה שלרוב לא יכולים לעזור להם בהיותם מעוטי יכולת. היא אינה יכולה לבקש עזרה ו/או הלוואה מכל אדם ו/או בנק למימון חוות-דעת. ילדיה נשואים, ולכל אחד מהם משפחה ברוכת ילדים, כאשר מצבם הכלכלי לא פחות חמור ממצבה. כן, נאלצת ליטול תרופות חודשיות רבות שעלותן גבוהה, דבר שמשפיע לרעה על מצבה הכספי.
5.
עוד טענה התובעת, כי האיחור בהגשת התביעה, נעוץ בכך, שבכל התקופה שעברה ניסתה לגייס כסף למימון חוות-הדעת, ומשלא הצליחה עתרה בבקשה דנא. כן, המלאכה לאיתור מומחה שיאות ליתן חוות-דעת בעניין רשלנות היא קשה, משום שחל איסור על מומחים רפואיים המועסקים בשירות משרד הבריאות ליתן חוות-דעת כזו. מה גם שהצעות המחיר שקיבלה מאותם מומחים, מעטים במספר, היו גבוהות, ולא נותרה לה כל ברירה, אלא לעתור בבקשה דנא.

6.
בנוסף, הזכירה התובעת בבקשתה את זכות הגישה לערכאות, וכי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים.

7.
הנתבעים טענו בתגובה, כי דין הבקשה להידחות, ובכלל זה שהתביעה הוגשה בטענת רשלנות רפואית בגין ניתוח שבוצע לתובעת לפי הנטען בחודש אפריל 1997, ועל-כן התביעה התיישנה, ולחילופין, הוגשה בשיהוי רב, שיהוי שגורם להם לנזק ראייתי רב. על-כן, לכל הפחות, מצופה היה מהתובעת לצרף חוות-דעת מטעמה לכתב התביעה. כן, על-פי הפסיקה רק בנסיבות או מטעמים מיוחדים, שילובן של תקנה 127 ו- 130 לתקנות, מאפשר לבית-המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות-דעת מטעמו ולמנות מומחה מיוזמתו. במקרה דנן, לא מתקיימות נסיבות ו/או טעמים מיוחדים, שיש בהם להצדיק את הפעלת הסמכות, לפי תקנה 130(א) לתקנות.

8.
התובעת הגישה בקשה למתן החלטה, ושם טענה בין היתר, כי הגנת הנתבעים כמו גם תגובתם לבקשה חלשה ורפויה. בתגובה, חזרו הנתבעים על עיקר טיעוניהם, וטענו אף, בין היתר, שהגנתם ראויה, לתובעת רקע רפואי עשיר מעברה, ולה אחריות שלא להזניח את בריאותה, היא נותחה, טופלה ונבדקה בבית-החולים באופן תקין ולפי הסטנדרטים המקובלים ברפואה, ולא מדובר ברשלנות רפואית, "הגוף הזר" שנמצא בצלקת הניתוחית, הוא חלק בלתי נפרד מהפעולה הניתוחית לה נזקקה התובעת, ולעניין התפתחות הגרנולומה, הרי זו עובדה ידועה, כי סביב גופים זרים, עלולה להתפתח גרנולומה.

9.
ביום 26/8/2014 הוריתי לתובעת להמציא מסמכים כמפורט בהחלטה, הואיל ולא תמכה את טענותיה בדבר חסרון כיס בכל מסמך שהוא. כן התבקשה להתייחס לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי הנתבעים.

10.
התובעת בהתאם הגישה: אישורי מל"ל בדבר זכאות לקצבה ותשלומה, נכון לשנת 2014, העתק תדפיסי חשבון משותף לה ולבעלה, תעודות רפואיות והעתק קבלות מקופת חולים. את האמור בתגובתה להחלטה, תמכה התובעת בתצהיר משלים.

11.
בנוגע לטענת ההתיישנות, טענה התובעת, כי דינה להידחות. על מקרה דנן חלות הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, עילת התביעה נולדה רק ביום 23/10/11, אז עברה התובעת ניתוח בבית-חולים העמק ורק אז נקבע בוודאות, כי נמצא גוף זר בבטנה, והוא חולץ משם, או לכל המוקדם בחודש 5/11, המועד בו בוצע האולטרסאונד, ומשכך קמה לתובעת הזכות להגיש תביעתה עד לשנת 2018, וזו לא התיישנה. בעניין זה, התובעת הפנתה לע"א (מחוזי-נצרת) 41396-10-10.

12.
הנתבעים בתגובה חזרו על טענתם, כי התביעה התיישנה ולחילופין הוגשה בשיהוי רב, ובכלל זה חזרו על הסיבות בגינם אין הצדקה להיענות לבקשת התובעת, בהוסיפם כי גם התצהיר המשלים של התובעת, אינו מפורט דיו, לא צורפו לו די מסמכים מאמתים להוכחת מצבה הכלכלי הנטען וטענתה לחסרון כיס, כדי לבסס "טעמים מיוחדים". התובעת לא פירטה בתצהיריה, מה הרכוש שבבעלותה. הנתבעים יעמדו על זכותם לחקורה בחקירה נגדית על תצהיריה. על-כן, הנתבעים ביקשו לדחות את בקשת התובעת, ולקצוב לה מועדים להגשת חוות-דעת מומחה מטעמה. לחילופין, במידה ובית-המשפט יחליט למנות מומחה מטעמו, מבוקש דחיית כניסת המינוי לתוקף בשלושה חודשים, כדי לאפשר להם לפנות למומחה מטעמם בצירוף רשומות רפואיות, על-מנת שיכין חוות-דעת, שתועבר לעיון המומחה מטעם בית-המשפט.

דיון והכרעה:
13.
השאלה הראשונה הטעונה הכרעה, הינה, אם התביעה התיישנה או שהוגשה בשיהוי רב, שכן אם התשובה על שאלה זו חיובית, מתייתר הדיון בבקשת התובעת.

14.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי התביעה על פניה לא התיישנה ואף לא הוגשה בשיהוי רב כנטען.


בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") נקבע, כי
התקופה שבה מתיישנת תביעה,

שלא

הוגשה

עליה

תובענה

ושאינה במקרקעין, היא שבע שנים.


בסעיף 6

לחוק

נקבע, כי "תקופת

ההתיישנות

מתחילה ביום

שבו

נולדה

עילת

התובענה".


בסעיף 8 לחוק, אשר עניינו, התיישנות שלא מדעת, נקבע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".


סעיף 8

לחוק, עוסק ב"כלל הגילוי",
שיוצר

הסדר

מיוחד

לתחילת

מרוץ

ההתיישנות

לגבי

תובענה

שנעלמו

מן

התובע

העובדות

המהוות

את

עילתה, כך

שמרוץ

ההתיישנות

מתחיל

מהיום

שבו

נודעו

לתובע

העובדות

המהוות

את

עילת

התובענה,

ולא

במועד

התרחשותן

בפועל.

15.
אומנם נטען בכתב התביעה, כי התובעת עברה את הניתוח בבית-החולים בחודש 4/97, אך עוד בטרם שחרורה התלוננה על כאבים עזים באזור הניתוח, וכל הזמן נמסר לה על-ידי הצוות הרפואי, כי המדובר בכאבים עוברים וכי אין כל חשש לממצא חריג. היא המשיכה לסבול מכאבים עזים במהלך השנים, ופעם אחר פעם הופנתה לבית-החולים, שלא ידע להבחין במחלה ממנה סובלת, והיה משחררה לביתה, ללא ביצוע בדיקה מתאימה ו/או מתן טיפול רפואי נאות, כאשר רק בחודש 5/11, ולאחר שלא יכלה לסבול יותר את כאביה ומשלא ראתה שיפור במצבה וידעה כי אין לסמוך יותר על הבדיקות, הטיפול והאבחנות הנעשים לה על-ידי בית החולים, עברה בדיקת אולטרסאונד במכון מאור בנצרת, שהדגימה "גוף זר" באזור הניתוח, בעקבות כך נבדקה ע"י ד"ר אבו חטום, שהמליץ על ביצוע
ct
בטן, שהדגים גם הוא "גוף זר", וביום 23/10/11, נותחה בבית-חולים העמק, שם נמצאה גרנולומה עם קשר ניילון לופ בבטנה, הניתוח עבר בהצלחה לאחר שהוצא ה"גוף הזר" מבטנה, כאשר "גוף זר" זה, הינו שרידים שהשאיר הצוות הרפואי של בית-החולים בבטנה עוד בניתוח שביצע לה בשנת 1997.

16.
משכך, אין מקום בשלב זה לדחות טענות אלו של התובעת, משהדבר טעון בירור עובדתי, שמן הדין לעשותו במסגרת הדיון בתביעה לגופה. ויודגש, אם יתבררו טענות התובעת כנכונות, שהמדובר אכן בגוף זר, ולא כטענת הנתבעים שאותו גוף זר- חוט ניילון, לא נותר בטעות, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהפעולה הניתוחית, וכי כטענת התובעת, הגוף הזר התגלה רק באולטרסאונד מחודש 5/11, הרי שלאור האמור בסעיף 8 לחוק, ובשים לב ליום הגשת התביעה 30/12/2013, הרי שהתביעה לא התיישנה ובטח שלא הוגשה בשיהוי רב, שכן ניתן לומר, שהעובדות המהוות את עילת התובענה, התגלו לתובעת רק ממועד זה, וטרם חלפו 7 שנים מאז.

17.
כעת נשאלת השאלה, האם יש לפטור את התובעת מהגשת חוות-דעת רפואית בשל חסרון כיס ולמנות מומחה מטעם בית-המשפט.

18.

הדרישה לצירוף חוות-דעת כאמור בתקנות, אינה דרישה טכנית או צורנית, אלא דרישה מהותית לצורך כניסת בעל דין המעלה טענה שברפואה, בשערי בית-המשפט, והיא זו המקימה את עילת התביעה.

19.
על-מנת שבית-המשפט ימנה מומחה מטעמו, בלא שהוגשה קודם חוות-דעת מטעם בעלי הדין, יהיה עליו קודם להכריע בשאלה אם התקיימו "טעמים מיוחדים" לפטור את התובעת מהגשת חוות-דעת רפואית מטעמה, בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").


לצד תקנה 127, עומדת תקנה 130(א), הקובעת כי: "
בית

המשפט

או

הרשם

רשאי,

בכל

עת

ולאחר

שנתן

לבעלי

הדין

הזדמנות

נאותה

להשמיע

את

טענותיהם,

למנות

מומחה

או

מומחים

לענין

במחלוקת

בין

בעלי

הדין...".

20.
ברע"א 1358/12

מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח' נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל ואח'
(8/5/12), כמו במקרים אחרים, נפסק, כי שילוב של שתי התקנות הנ"ל (127 ו- 130(א)), מאפשר לבית-המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות-דעת רפואית לכתב טענותיו, ולמנות מומחה מטעמו.

21.

תקנה 127 סיפא לתקנות, מחייבת
קיום "טעמים מיוחדים שירשמו", כתנאי למתן פטור מהחובה לצרף חוות-דעת לכתב התביעה, כך שנדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיום נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד.


בנוסף, נוכח הוראת התקנה, המחייבת צירוף חוות-דעת רפואית לכתב התביעה, נחשבת חוות-הדעת, למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה. חוות-הדעת היא חלק מכתב הטענות, ואי צירופה על-ידי התובעת והשלמת החסר על-ידי בית-המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובעת מצד בית-המשפט. יש לזכור כי הוראות אלו מהוות חריג לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו, לפיה על בעל דין להביא את ראיותיו לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. לפיכך, השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג (ראה: רע"א 1358/12 לעיל).

22.



ברע"א 1358/12 לעיל, כב' השופט זילברטל התייחס ל"טעמים המיוחדים", אשר נמנו בפסיקת בית-המשפט העליון, ואשר בהתקיימם יפטור בית-המשפט תובע מלצרף לכתב תביעתו חוות-דעת רפואית כנדרש: שאלת

עצם הצורך בחוות-הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני
בית-המשפט, מקרים מיוחדים בהם חסרון כיס של התובע הוא המונע ממנו להגיש חוות-דעת רפואית, מקום בו התובע מתקשה למצוא מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי לתביעתו וכו'.
לסיכום קבע כי:
"
ניתן

לומר

כי

בית

משפט

רשאי

לקבל

בקשת

תובע

לפטור

אותו

מצירוף

חוות

דעת

רפואית

לכתב

תביעתו

כאשר

עלה

בידי

התובע

להראות

כי

קיימות

נסיבות

של

ממש,

בדרך

כלל

נסיבות

שאין

הוא

יכול

להתגבר

עליהן

באמצעים

שסביר

שינקוט

בהם

בהתחשב

בכלל

נתוני

המקרה,

אשר

מונעות

ממנו

לצרף

חוות

דעת

רפואית

לכתב

תביעתו,

והוא

תמך

טענות

אלו

בתצהיר.

כמו

כן,

על

התובע

להראות

כי

קיים

יסוד

לתביעתו,

שבפיו

טענה

הראויה

להיטען,

ואין

מדובר

בתביעת

סרק.

בהתקיים

כל

אלו,

רשאי

בית

המשפט

לפטור

תובע

מהגשת

חוות

דעת

רפואית

ולהורות,

מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על


מינוי

מומחה

רפואי

מטעמו
".

23.
בענייננו, קיימת הצדקה, ולו מהטעם של חיסרון כיס, לפטור את התובעת מהגשת חוות-דעת, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט.

24.
התובעת הצהירה, כי לה או לבעלה אין כל הכנסה נוספת לקצבת הנכות על-סך 2,000 ₪, אותה מקבל בעלה מהמל"ל. כתמיכה לטענה זו, הגישה אישור זכאות לקצבאות לפי פרק ביטוח נכות לשנת 2014 ואישור על תשלומי קצבאות לפי פרק ביטוח נכות לשנת 2014, ומהם נראה שסכום הנטו לתשלום עמד, החל מחודש ינואר 2014 ועד חודש אוגוסט 2014, על סך של 2,181 ₪. בנוסף, התובעת צירפה תדפיסי חשבון בנק המשותף לה ולבעלה, החל מחודש ינואר 2014 וכלה בספטמבר 2014, מהם עולה שהכנסתם היחידה, הינה קצבת הנכות מהמל"ל, וככלל החשבון עומד תמיד ביתרת חובה.


משלא נסתרה טענת התובעת, כי היא ובעלה מתקיימים מקצבת נכותו, שאינה גבוהה, ובשים לב
לכך, שעליה מן הסתם לעמוד בהוצאות המחייבות רמת מחייה בסיסית – מזון, חשמל מים – ובכלל זה, בשים לב לעלות התרופות שהיא ובעלה נזקקים להן, כעולה מהקבלות שצירפה, הרי שיש מקום לקבל את בקשתה, שכן יש בכך כדי להוות "טעם מיוחד", לפטורה מצירוף חוות-דעת ולמנות מומחה מטעם בית-המשפט. בעניין זה, אף לא נעלמה מעיני הצהרת התובעת, כי אין בבעלותה ו/או בבעלות בעלה רכב מכל סוג וכי הבית בו הם דרים, הוא ישן וצנוע מאוד, ובכלל זה שאין להם חסכונות ו/או פיקדונות בבנק ו/או בבנק אחר ו/או בכל חברת ביטוח ו/או בכל מקום אחר.

25.
מעבר לכך, מעיון בכתב התביעה על נספחיו, לא נראה, על פניו, כי התביעה מופרכת או כי המדובר בתביעת סרק, אלא יש יסוד לתביעה וכי היא ראויה להתברר. די בעיון במסמכים הרפואיים, כדי לאשש במידת מה את טענת התובעת, כך למשל בתוצאת בדיקת מכון האולטרסאונד-מאור נצרת, מיום 23/5/2011, שם נרשם: מדיאלית לצלקות האמצעית הודגמה גרנולומה תת עורית בצורת
u
, עם חוט מתכתי בתוכה ומקושרת לתוך הבטן. בסיכום המחלה מבית-חולים העמק, מיום 24/10/2011, נכתב תחת סעיף "אנמנזה", כי מספר שנים – לאחר ניתוח קיצור קיבה – סובלת מכאבי בטן עיוותים לסירוגין, טופלה שמרנית נוגדי חומצה ואנטיביוטיקה ללא הטבה. לפני מספר חודשים עקב החמרה בכאבים בוצע
us

בטן עליונה שהדגים "גוף זר" באזור ניתוח. נבדקה על-ידי כירורג ד"ר אבו חטום שהמליץ על ביצוע
ct
בטן עם חשד ל-

stitch granuloma
. בסעיף מהלך ודיון נכתב, בין היתר, כי ב- 23/10/11 בוצע הניתוח, נמצאה גרנולומה עם קשר ניילון לופ בתוכה נכרתה ונשלחה לפתולוגיה.

ככל שיוכח שהממצא הוא בגדר "גוף זר", הרי שיש בסיס לעוולת הרשלנות על-פי הנטען בכתב התביעה.

26.

לא זו אף זו, שבאיזון הכולל בין מכלול השיקולים אשר פורטו לעיל, נראה כי זכות הגישה לערכאות של התובעת גוברת, וכי יש מקום לפטורה מהגשת חוות-דעת ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט. בעניין זה, יאים הדברים שנאמרו ברע"א 1358/12 לעיל:
"
יש

להדגיש, כי

דחיית

בקשותיו

של

תובע

לפטור

אותו

מצירוף

חוות

דעת

רפואית

לכתב

תביעתו

ולמנות

מומחה

מטעם

בית

המשפט,

עלולה

לחסום

את

דרכו

של

התובע

לערכאות

מסיבות

שאינן

תלויות

בו,

ושגם

במאמץ

סביר

אין

ביכולתו

למנען

(כגון

חסרון

כיס

או

חוסר

נכונות

מומחים

להעמיד

לרשותו

חוות

דעת). תוצאה

זו

היא

תוצאה

שבעליל

אינה

רצויה,

גם

במחיר

של

פגיעה

מסוימת

בזכויות

הנתבע".

27.
הואיל והנתבעים עומדים על זכותם להגיש חוות-דעת, וביקשו לדחות את כניסת המינוי לתוקף עד להגשת חוות דעת מטעמם, הרי שניתנת לנתבעים הזכות להגיש חוות-דעת בתוך 60 ימים. לאחר מכן, אורה על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתחום הכירורגי.


התיק יובא לעיוני ביום 30.12.14.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ה, 29 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 59016-12/13 זהרה דהאמשה נ' בית החולים הממשלתי ע"ש ברוך פדה, פוריה, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 29/10/2014)