פסקי דין על אניס אבו עג'אג' | פסקי דין על ג'מיל אבו עג'אג'

5154-04/14 עע     29/10/2014




עע 5154-04/14 אניס אבו עג'אג' נ' ג'מיל אבו עג'אג'








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 5154-04-14



ניתנה ביום

29 אוקטובר 2014
אניס אבו עג'אג'
המבקש

-

ג'מיל אבו עג'אג'
המשיב


בשם המבקש –
עו"ד נדב דלומי
בשם המשיב – עו"ד נביל עתאמנה


לפני: כב' הרשם השופט כאמל אבו קאעוד

החלטה

1.
לפניי בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בערעור.

רקע כללי

2.
בבית הדין קמא התבררה תובענה שהוגשה על ידי המבקש בסכום של 87,500 ₪ לקבלת זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו וסיומה אצל המשיב המפעיל סוכנות דואר ביישוב כסייפה בנגב.

3.
בין הצדדים התנהל הליך משפטי בבית הדין עובר להליך מושא הערעור שלפניי, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם לתשלום הפרשי שכר, פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה, וחופשה. כמו כן סוכם בין הצדדים באותו הליך כי המשיב ימסור למבקש תלושי משכורת במועד, ישלם את שכרו לפי תעריף שעתי של 27 ₪, סוגיית קרן ההשתלמות תיבדק, תבחן אפשרות של עבודה מפוצלת, ועוד (להלן: "ההסכם").

4.
בתביעה מושא ההליך שלפניי טען המבקש כי המשיב לא פעל על פי ההסכם ולכן נאלץ להתפטר. בתביעתו עתר המבקש לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי בגין העדר הפרשה לפנסיה והפרשי שכר.


5.
בית הדין קמא (כב' השופט צבי פרנקל ונציגי הציבור מר משה גולדפרב ומר מאיר סהר; ס"ע 46007-05-12) קיבל את התביעה, קבע כי המשיב לא קיים את ההסכם וחייב אותו לשלם למבקש 54,631 ₪ (קרן) בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין העדר הפרשה לגמל והפרשי שכר. בנוסף חויב המשיב לשאת בהוצאות המבקש בסך 1,000 ₪ ושכ"ט בא כוחו בסך 3,000 ₪. מהסכומים הנ"ל נקבע כי יש לקזז 1,671 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

6.
המשיב ערער לבית דין זה על פסק הדין והלין כנגד מרבית הקביעות שנקבעו בו.

עיקרי טענות המבקש בבקשה

7.
לטענת המבקש, יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור, בין היתר משום שההוצאות שנפסקו בבית הדין קמא טרם שולמו. לטענת המבקש מאז מתן פסק הדין שילם המשיב 600 ₪ בלבד וזאת רק לאחר שנפתח תיק בהוצל"פ במסגרתו ניתן צו לתשלומים ע"ס 600 ₪ כ"א.

8.
בנוסף, טוען המבקש כי סיכויי הערעור נמוכים שכן עיקרו מכוון כנגד ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.

9.
המבקש תמך את בקשתו בתצהיר.

10.
המשיב ביקש להאריך לו את המועד להגשת תגובה לבקשה, ולבקשתו המועד הוארך עד ליום 26.10.14. עם זאת, המשיב לא הגיש את תגובתו, על אף חלוף המועד.



דיון והכרעה

11.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המונח בפני
י בית הדין, נחה דעתי כי בנסיבות הספציפיות של התיק שלפניי, יש מקום להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש.

12.
זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד. ביטוי לכך ניתן הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה[1]

. עם זאת ככל זכות, גם זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת, ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו.ו

נ
13.
בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויות תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
הדנות בחיוב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, וכן לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969[2]

.

14.
בעניין פתחי אבו נסאר

נקבע, כי גם כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית הדין למזער את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות.


15.
בכל הנוגע לחיוב מערער בהפקדת ערובה בשלב הערעור נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה וכאשר מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו[3]

.

16.
בערכאת הערעור יש לקחת בחשבון בנוסף לאמור לעיל את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו חלקית. הבדל זה יבוא לידי ביטוי במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים – זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו[4]

.

17.
אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר[5]

.

אמנם ככלל אין לחייב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי קיום פסק דינו של בית הדין קמא. בית הדין אינו לשכת הוצאה לפועל, ואינו עוסק באכיפת פסקי דין. אולם, אי תשלומם של ההוצאות שנפסקו בבית הדין קמא (להבדיל מהחיובים המהותיים) הינו אחד הנימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. משקלו של נימוק זה בערכאת הערעור עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו ב

פסק דין
סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער[6]

.

18.
המשיב לא ניצל את זכותו להשיב לבקשה וממלא לא סתר את טענותיו של המבקש לפיהן לא פרע את החיובים על פי פסק הדין, לרבות ההוצאות שנפסקו דבר שיש בו אפוא, כדי להצדיק חיובו בערובה.

19.
אי תשלום הוצאות המשפט ואי הצלחתם המלאה, בשלב זה, של הליכי הוצאה לפועל מצביעים על חשש ממשי כי אם יחויב המשיב בהוצאות לא תהיה למבקש דרך להיפרע ממנו.

20.

זאת ועוד, מעיון בהודעת הערעור נראה על פניו כי עיקרה מכוון כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין קמא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. על כן, סיכויי הערעור אינם גבוהים.

21.
באיזון בין הזכויות והערכים השונים אני מעדיף את זכותו של המבקש שלא זכה לקבל את פרי זכייתו ונוכח האמור ספק אם יקבל את הוצאותיו בגין ההליך דנן אם ידחה הערעור.

22.
נוכח האמור לעיל, אני סבור כי שקלול הנסיבות מצדיק את קבלת הבקשה לחייב את המשיב בערובה להבטחת הוצאות המבקש.

סוף דבר

23.
אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה מתקבלת.

24.
המשיב יפקיד בקופת בית הדין, להבטחת הוצאות המבקש בערעור, סך של 6,000 ₪ עד ליום 1.12.14. ככל שהסכום הנ"ל לא יופקד במועד, יידחה ערעור המשיב כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי ויבוטל הדיון שנקבע.

25.
מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה, ובחלוף המועד וככל שלא תופקד הערובה, תביא את התיק לעיוני למתן החלטה בהתאם.


26.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.


ניתנה היום,
ה' חשוון תשע"ה (29 אוקטובר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








[1]
ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ'
saint peter in gallicantu
, עבודה ארצי לג(54) 38 (להלן – עניין פתחי אבו נסאר).
[2]

דב"ע (ארצי)
נד/189–9
דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996).
[3]
ער (ארצי) 15046-12-11 חווה נחמני נ' קאנטרי פלורס בע"מ (מיום 28.1.13) (להלן: "עניין נחמני").
[4]

בש"א 1349/04 גביש שלטים בע"מ – נעמה כץ, (מיום 12.9.04).
[5]
ראה: עניין נחמני; ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג (52) 24.
[6]
ע"ע (ארצי) אילוז – מישל אילת הסעות בע"מ, (מיום 22.6.04).







עע בית הדין הארצי לעבודה 5154-04/14 אניס אבו עג'אג' נ' ג'מיל אבו עג'אג' (פורסם ב-ֽ 29/10/2014)