פסקי דין על רידאן אבו זיד | פסקי דין על מהא זהוה | פסקי דין על עלא אלקיש | פסקי דין על וגדי עמאשה | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

41047-10/12 תק     30/10/2014




תק 41047-10/12 רידאן אבו זיד, מהא זהוה נ' עלא אלקיש, וגדי עמאשה, כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות במסעדה



ת"ק 41047-10-12 אבו זיד ואח' נ' אלקיש ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג


תובעים

1.רידאן אבו זיד

2.מהא זהוה


נגד


נתבעים

1.עלא אלקיש

2.וגדי עמאשה

3.כלל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


1.
בפני
תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעים, לטענתם, בגין תאונת דרכים מיום
23.7.11 . לטענת התובעים, במועד התאונה ,נהגה התובעת 2 (להלן: "הנהגת"),ברכב התובע
1 (להלן: "הרכב"). לטענת הנהגת, רכב הנתבע 1, מסוג פאסאט (להלן:"הפאסאט)
שהיה נהוג באותה עת ע"י הנתבע 2 (להלן: "הנהג),עצר לפתע ,חזר ברוורס ופגע ברכב.
התובעים תבעו נזק ישיר ע"פ חוות דעת, שכ"ט שמאי וכן הוצאות.

2.
הנתבעים 1-2,תמכו בגרסת התובעים ביחס לנסיבות התאונה.
הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת"),מבטחת הפאסאט, טענה להעדר כיסוי ביטוחי מאחר שלטענתה נמסרו פרטים כוזבים, בכוונת מרמה ביחס לתאונה.
בראשית הדיון הבהיר נציג הנתבעת כי, לטענת הנתבעת, המדובר בתאונה מבוימת.

3.
ביום 30.10.14 העידו בפני
התובעים והנתבעים וכן העיד החוקר מטעם הנתבעת.

ע"פ דו"ח החקירה שערך החוקר(נ/1),המדובר בתביעת מרמה וזאת לאור הסתירות, לטענתו, בעדויות הצדדים כדלקמן:
א. הנהג אמר בשיחה ראשונית כי אינו זוכר את התאונה ונזכר בה רק בביקור המשך.
ב. הסתייגות הצדדים מלשתף פעולה עם החוקר והלחץ בו היו מצויים הורי הנהג.
ג. הנהג מסר כי היה עם הנתבע בכניסה לכפר מסעדה ולקח את הפאסאט לטיול בעוד שהנתבע נשאר בכניסה לכפר. בהמשך מסר הנהג שרצה להגיע לביתו לקחת מטען לפלאפון שנמצא ברכב בו נהג אחיו. הנתבע לעומת זאת מסר כי ישבו בחורשה ליד הכפר והנהג ביקש את הרכב "לעשות סיבוב". לטענת החוקר, לא הגיוני שבשעה 2:00 לפנות בוקר בחר הנהג לעשות סיבוב.
ד. הנהגת טענה שבפאסאט נסעו 2 בחורים והנהג טען שנסע לבד.
ה. הנהג לא ידע לומר אם ברכב היו נוסעים נוספים בעוד שהנהגת טענה כי אחותה הייתה עימה.
ו. היקף הנזק הנמוך בפאסאט והעדר נזקי פח ופנסים לא מתאים לנזק הגבוה ברכב. הנזק בפגוש הפאסאט לא יכול היה לגרום את הנזק הגבוה ברכב.
ז. לא הגיוני שהנהגת לא יכולה הייתה לעקוף, לטענתה, לאור רכבים שבאו ממול, שכן היה מדובר בשעת לילה מאוחרת. מסיבה זו נטען כי גם לא סביר שהנהג הבחין באחיו נוסע ולכן עצר.
ח. חשד שבעל הנהגת הוא שנהג ברכב ומאחר שרישיונו לא היה בתוקף, תוארו ע"י הצדדים, נסיבות שונות.

4.
לאחר שעיינתי במסמכים שבפני
והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת כוונת מרמה.
נטל ההוכחה להוכחת כוונת מרמה ע"פ סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981,מוטל על המבטחת. בהתאם לפסיקה יש לפרש סעיף זה על דרך הצמצום ובמקרים של ספק להטות את הכף לטובת המבוטח (ראה רע"א 3128/94 אגודה שיתופית ביהכ"נ רמת חן נ. סהר חברה לביטוח בע"מ פד'' נ(3)281. גם אם די בראיות נסיבתיות כדי להעיד על כוונת מרמה, יש צורך ברמת הוכחה גבוהה.

5.
במקרה דנן, מול עדות החוקר, אשר לא גובתה בהקלטות ובתמלילים של שיחותיו עם הצדדים (הנתבעת אף לא טרחה להגיש את ההודעות שגבה החוקר),הכחישו הצדדים את חלק מהדברים שנטען על ידו כי אמרו לו. כך לדוגמא, הנהג הכחיש את טענת החוקר כי בשיחה ראשונה לא זכר את התאונה והכחיש בכלל שהייתה שיחת טלפון שקדמה למפגש בינו לבין החוקר. בהעדר ראיה לשיחה זו ולדברים שנאמרו בה, לא ניתן לקבל את דברי החוקר דווקא.
זאת ועוד, בהודעה שהגיש הנתבע לנתבעת עוד ביום 29.8.11,תוארה התאונה ונמסרו פרטי הנהג. האם סביר שהנתבע לא סיפר, במשך חודשיים, לנהג, על כך ששמו נרשם בהודעה לביטוח (שהרי ע"פ הדו"ח, שיחת הטלפון הנטענת התקיימה רק ביום 22.10.11)??!.

6.
הן הנהגת והן הנהג מסרו בעדותם בפני
גרסה זהה באשר לאופן התרחשות התאונה, מיקומה ומועדה. לא מצאתי סתירות ממשייות בעדויותיהם. גם אם לטענת הנתבעת, לא סביר שהנהג לא ראה את הבהובי הנהגת ולא שמע את הצפצופים שצפצפה, או לא סביר שבשעת לילה מאוחרת לא יכולה הייתה הנהגת לעקוף את הפאסאט, יש בכך כדי להטיל ספק שהנהגת אכן הבהבה וצפצפה או שנהגה בזהירות. אולם, גם אם הנהגת לא נהגה בזהירות הנדרשת ולא הבחינה בפאסאט נוסעת אחורה מבעוד מועד, הרי שהנתבעת לא טענה כלל להעדר אחריות של הנהג או לאשם תורם של הנהגת. טענתה היחידה של הנתבעת הייתה למרמה. לא מצאתי בנטען בעניין זה כדי להוכיח כוונת מרמה.

7.
גם בעובדה שהצדדים הסתייגו משיתוף פעולה עם החוקר או שהורי הנהג היו לחוצים, אין די כדי להוכיח מרמה. לא בלתי סביר שצדדים, גם אם אינם משקרים, לא יחפצו לדבר עם חוקר פרטי ויחששו או יילחצו מהפגישה עימו ומעצם היותו חוקר פרטי.

8.
לא מצאתי בין עדות הנתבע לעדות הנהג סתירות מהותיות. גם לפי דברי הנתבע וגם לפי דברי הנהג כפי שנמסרו לחוקר, לטענת החוקר, מסרו שניהם כי היו ביחד
בסמוך לכפר מסעדה. יצוין כי בדיון בפני
מסר הנהג כי היו ביער, גרסה אשר אכן תואמת את הודעת הנתבע לחוקר על כי היו בחורשה. הסתירה הנטענת ביחס לשאלה מה הייתה מטרת הנהג בבקשו את הפאסאט: "לעשות סיבוב", או להגיע לרכב אחיו לקחת מטען לפלאפון, אינה סתירה ממשית ולא בטוח שהנהג סיפר לנתבע מה בדיוק הצורך בגינו ביקש לנהוג ברכב. מכל מקום ,בעדותו בפני
חזר הנהג על גרסתו ביחס לנסיעה לחיפוש המטען והבהיר כי מדובר במטען לרכב.

הנהגת העידה בפני
כי אינה יודעת אם היו נוסעים בפאסאט וטענת החוקר כי בניגוד לעדותה מסרה לו שבפאסאט היו 2 נוסעים ,לא הוכחה. גם העובדה שהנהג לא ידע לומר אם ברכב היו נוסעים נוספים והשיב כי אינו יודע ואינו זוכר, אין בה די כדי להוכיח מרמה.

9.
הטענה כי הנהג ברכב היה בעלה של הנהגת לא הוכחה והיא הועלתה על דרך ההשערה והסתם. הנתבעת לא ביקשה לזמן לחקירה את הבעל ויש בכך כדי לעמוד כנגד גרסתה
. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות
בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).


גם הטענה כאילו נזקי הפאסאט אינם מתאימים לנזקים שאירעו לרכב,לא נתמכה בכל חוות דעת שמאית, או ע"י איש מקצוע אשר יבהיר מדוע הייתה הפאסאט חייבת להפגע בתאונהה מסוג זה בנזקים גבוהים ומדוע לא סביר כי הרכב אשר נסע מאחור,כנראה במהירות, ופגע בפאסאט, נפגע בעוצמה גבוהה יותר מהפאסאט אשר נפגעה רק בפגוש.



כפי שכבר צוין,יתכן שבטענה זו היה כדי להשפיע על קביעת האחריות והאשם התורם להתרחשות התאונה,אלא שהנתבעת לא טענה כל טענה לעניין אחריות הנהג מטעמה ואף לא טענה להפחתת הפיצוי בגין אשם תורם.

10.
לאור כל האמור,ומשלא נסתרה חוות הדעת השמאית שהוגשה ע"י התובעים,אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 1-הוא בעל הרכב ע"פ הרישיון שצורף (ולא הוכח כי התובעת 2 היא זו דווקא שנשאה בנזקים),סך של 16,120 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 400 ₪. סכומים אלו ישולמו לתובע 1 ,תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.











ניתן היום,
ו' חשוון תשע"ה, 30 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 41047-10/12 רידאן אבו זיד, מהא זהוה נ' עלא אלקיש, וגדי עמאשה, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/10/2014)