פסקי דין על רפאל משה | פסקי דין על חברה לביטוח פניקס | פסקי דין על אליק סיטרואן |

21764-11/13 תק     26/10/2014




תק 21764-11/13 רפאל משה נ' חברה לביטוח פניקס בע"מ, אליק סיטרואן








בית משפט לתביעות קטנות בבית שמש



ת"ק 21764-11-13 משה נ' פניקס בע"מ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
מוחמד חאג' יחיא


התובע

רפאל משה


נגד


הנתבעים

1.חברה לביטוח פניקס בע"מ

2.אליק סיטרואן




פסק דין


1)
עניינה של התביעה הנו פיצוי לתובע בעטיה של תאונת דרכים מיום 23.6.13 (להלן: "התאונה"). התובע עותר לפיצוי בגובה 14,980 ₪.

2)
בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר
.

3)
הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה.


טענות הצדדים

4)
התובע טוען בתביעתו בין השאר, כי ביום התאונה, עקב תקלה ברכבו עצר והחנה את רכבו בשולי הכביש, הפעיל את אורות האיתות, שם משולש אזהרה ולבש חולצה זוהרת. לאחר ששב לרכב על מנת לנסוע, הגיע רכב - משאית - הנהוג על-ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), ובאופן פתאומי פגע ברכבו, בפרט, בדלת הקדמית-שמאלית וכן בכנף קדמית-שמאלית. התובע טען בדיון בבית המשפט כי הרכב תוקן ובעלות התיקון נשא מעבידו, כאשר שילם למעבידו באמצעות ניכויים משכר העבודה שהוא מקבל [שורות 7-10, עמוד 2 בפרוטוקול]. התובע העמיד את תביעתו על סך 14,980 ₪ בהתבסס על חוות דעת שמאי, לפיה מוערך הנזק ב-12,806 ₪, הוצאות שמאי רכב בסך 1,180 ₪ וכן הפסד זמן והוצאות בסך 1,000 ₪.

5)
תחילה טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות משלא הוצג רישיון בעלות לעניין הרכב ובשים לב להוראת סעיף 22 בפקודת הנזיקין אשר קובעת כי אין המחאת זכות בנזיקין. בשלב מאוחר יותר טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות, גם בהסתמך על הסעיף האמור, משכן לדידם, אין לתובע זכות לתבוע כספים ששולמו על-ידי מעבידו. לגוף התביעה טוענים הנתבעים כי עת נסע רכב המשאית בזהירות והגיע סמוך לרכב התובע אשר עמד בשולי הכביש, לפתע התובע פתח את דלת רכבו השמאלית לעבר נתיב נסיעתה של המשאית ופגע בצדה הימני של המשאית. הנתבעים טוענים כי התובע הפר את הוראות תקנות 80(א) ו-81 בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). הנתבעים טוענים כי האחריות הבלעדית על האירוע מוטלת על התובע אשר פתח את דלת רכבו מצד שמאל במקום לרדת מצדו הימני של הרכב. הנתבעים טוענים לחלופין, כי יש לייחס רשלנות תורמת לקרות התאונה בשיעור מכריע. הנתבעים מכחישים את הנזק ואת גובהו וטוענים כי דין התביעה נגדם להידחות.

דיון והכרעה

6)
לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

7)
לאחר ששמעתי את גרסת התובע מחד גיסא, ואת גרסת הנתבע מאידך, והתרשמתי מעדויותיהם, אני מבכר את גרסת התובע לפיה המשאית פגעה ברכבו בעת שזה חנה בשולי הכביש בשל תקלה שאירעה ברכב. גרסת התובע הותירה רושם חיובי מה גם שהיא גרסה נהירה והגיונית אשר מתיישבת עם המוצגים שהונחו לפניי לעניין מוקדי הנזק ברכבו וברכבו של הנתבע.

8)
לפי התמונות ומוקדי והנזק שהונחו לפני בית המשפט עולה כי דלת רכבו של התובע נמעכה אך לא נתלשה מהרכב, דבר שמחזק את ההנחה כי לו דלת רכבו הייתה פתוחה, כטענת הנתבעת, היא הייתה נתלשת ועפה מעוצמת הפגיעה, כפי שמשתקפת מהתמונות. התובע העיד בבית המשפט: "בוא נצא מתוך נקודת הנחה שהדלת הייתה פתוחה, הדלת הייתה נתלשת ועפה. ובתמונה רואים שהדלת מעוכה כמו אקורדיון" [שורות 13-14, עמוד 3 בפרוטוקול]. חיזוק לגרסה זו של התובע, ניתן למצוא גם בגרסה של הנתבע אשר אמנם שלל את האפשרות כי הדלת התכווצה, אך העיד כי הדלת הייתה "עקומה" [שורות 30-31, עמוד 3 בפרוטוקול].

9)
על כן, סביר יותר כי בעת התאונה, הדלת הייתה סגורה או למצער, לא הייתה טרוקה באופן מלא. יתירה מכך, יש להניח כי לו כטענת הנתבעים, דלת הרכב נפתחה ממש סמוך לפני הפגיעה, כי אז סביר מאוד שגם התובע היה נפגע בגופו. בהקשר העיד התובע: "הם טוענים שאני פתחתי את הדלת, אם הייתי פותח את הדלת לא הייתה נשארת לי יד כיום" [שורה 25, עמוד 1 בפרוטוקול].

10)
אם לא די בכך, גם אם נניח למען הזהירות כי התאונה אירעה בשל פתיחת הדלת של הנהג באופן פתאומי, לא מצאתי בגרסת הנתבעים הסבר מניח את הדעת ומשכנע לכל הפגיעה בחלק הקדמי-שמאלי של רכב התובע, לרבות הכנף הקדמית-שמאלית. על כן, ממוקדי הנזק נראה כי התאונה אירעה בשל סטייה של המשאית ממסלול נסיעתה ופגיעתה בחלקו השמאלי של רכב התובע, החל מדלת הנהג ועד הכנף הקדמית. לפיכך, נקבע בזאת כי התאונה אירעה לפי גרסת התובע.

11)
ביחס לטענת הנתבעים לפיה דין התביעה להידחות בשל העדר אסמכתא בדבר בעלות על הרכב, דין טענה זו להידחות לאור האסמכתא שצורפה לתיק בית המשפט ביום 9.9.14 ובה מופיע תדפיס רישום בעלויות על הרכב, וממנה עולה כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, הרכב היה בבעלות התובע.

12)
ביחס לטענת הנתבעים לפיה דין התביעה להידחות שכן בעלות תיקון הרכב נשא מעבידו של התובע ואין המחאת זכויות לפי סעיף 22 פקודת הנזיקין, גם טענה זו אין בידי לקבל. לא הונחה לפני בית המשפט כל תשתית לפיה התובע המחה את זכותו לתרופה מכוח פקודת הנזיקין. התובע הוא בעל הרכב הניזוק והוא כאמור, התובע בהליך דידן. השאלה כיצד מימן התובע את תיקון רכבו, אינה רלבנטית לשאלת החבות והזכות לתרופה, ובנסיבות העניין, אין מדובר בהמחאת זכות. התובע טען בהקשר זה כי מעבידו מנכה את הסכום ששולם משכרו. על כן, שאלת הנשיאה במימון התיקון שבוצע מצויה בנסיבות העניין, במערכת היחסים הפנימית שבין התובע לבין מעבידו. יוער בהקשר זה ולמעלה מן הצורך, כי ניזוק רשאי להגיש את תביעתו נגד המזיק גם מבלי שסיפק לתקן את נזקו [ראו והשוו עם פסק הדין בעניין ע"א 1772/99 זכריה זולוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203], מקל וחומר, זכות התביעה אינה נשללת אם הנזק כבר תוקן.

בכל מקרה, התובע הניח לפני בית המשפט מכתב של מעבידו אשר מודיע כי הוא מוותר על כל תביעה עתידית לעניין הנזק שנגרם לרכב התובע.


13)
ביחס לטענות הנתבעים בדבר הפרה של הוראות 80(א) ו-81 בתקנות התעבורה, אף הן אין בידי לקבלן.

ראשית
- לעניין תקנה 80(א) לפיה: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך

", לאור מסקנתי לעיל בדבר נסיבות קרות התאונה, דומני כי מתייתר בכך הדיון בהוראה זו. למעלה מכך, לא הוכח לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי כי התובע לא נקט באמצעי הזהירות הדרושים. התובע ציין בתביעתו כי הפעיל את ארבעת האיתותים המהבהבים, הציב משולש אזהרה וכן לבש חולצה זוהרת. יתירה מכך, הנתבע העיד כי במרחק של "אולי" כ-10 מטרים לפני מקום התאונה ראה "רכב בשולי הדרך מאחורי הפס" [שורה 21, עמוד 3 בפרוטוקול], כך שבכל מקרה, היה מצופה ממנו לנקוט משנה זהירות בהתקרבו לרכב החונה מצד ימין, שמא דלת תיפתח או אדם ייצא ממנו.

שנית

-

לעניין הוראת תקנה 81(א) שעיינה "עלייה לרכב וירידה ממנו", ולפיה: "לא יעלה לרכב אדם, למעט הנוהג, ולא ירד ממנו ולא יניח הנהג או הממונה על הרכב לעלות אליו או לרדת ממנו, אלא - ...(2) מצדו הימני של הרכב כשהוא עומד בצד ימין של הדרך" (ההדגשה אינה במקור), דומה כי הרישא של הסעיף ברורה, וכי ההוראה מחריגה את הנהג. לענייננו, התובע הוא הנהג כך שלא ברור כיצד מבקשים הנתבעים לסמוך טענותיהם על הוראה זו.


14)
אשר על כן, לאור האמור, חבים הנתבעים בנזיקין כלפי התובע. משלא נסתר גובה הנזק הנטען על-ידי התובע, על-ידי הנתבעים, מתקבלת בזאת התביעה.

סיכום

15)
איפוא, התביעה מתקבלת.

הנתבעים
ישלמו לתובע סך כולל של 12,806 ₪, בצירוף עם סך 750 ₪ החזר בגין שכר טרחת שמאי. בנוסף לסכומים האמורים, ישלמו הנתבעים לתובע סך כולל של 1,000 ₪ כאשר מובהר כי סכום זה כולל פיצוי בגין עגמת נפש, שכר טרחה ובטלה להגשת התביעה וכן החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה.

הסכומים האמורים ישולמו לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל
.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום
.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום
.




ניתן היום,
ב' חשוון תשע"ה, 26 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 21764-11/13 רפאל משה נ' חברה לביטוח פניקס בע"מ, אליק סיטרואן (פורסם ב-ֽ 26/10/2014)