פסקי דין על יוסף קורקוס
17953-03/09 פ 02/11/2014
פ 17953-03/09 מדינת ישראל נ' יוסף קורקוס
st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"פ 17953-03-09 מדינת ישראל
נ' קורקוס
תיק חיצוני: 05130200832770
בפני
כב' השופטת
דבורה עטר
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשם
יוסף קורקוס
הכרעת דין
פתח דבר
1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק
") והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.
2.
מכתב האישום עלה כי ביום 26.03.08
בסמוך לשעה 06:30, הגיעו השוטרים אבנר צברי, מאיר גלולה, ועזרא סחייק (להלן: "
צברי
", "
גלולה
", ו-"
סחייק
" ולהלן: "
השוטרים
") במסגרת תפקידם,
לביתו של הנאשם במושב רינתיה, לשם ביצוע
צו מאסר בשל בזיון ההוצאה לפועל (להלן:
"הצו"
).
בהמשך לנסיבות האמורות הסכימה אשת הנאשם, הגב' שמחה כהן, לביצוע חיפוש והשוטרים החלו לבצעו.
באותה העת החל הנאשם להרים את קולו על השוטרים, דרש מהם כי יצאו מביתו והודיעם כי אין בכוונתו להתלוות אליהם. בתגובה לכך הודיע גלולה לנאשם כי הינו עצור.
הנאשם החל להשתולל, בעט באוויר, הניף את ידיו ודחף את השוטרים בידיו. כמו כן, אחז בדלת הבית על מנת להכשיל את מעצרו.
בנוסף עלב הנאשם בשוטרים בכנותו אותם "נבזים ושקרנים".
3.
במענה לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו. הנאשם שלל את קיומו של הצו וציין כי מאחר ואף לא הוצג בפני
ו, לא הבין מה חפצם של השוטרים, אשר התפרצו לביתו, נהגו בו באלימות והיכוהו בעת שניסה להתגונן מפניהם. זאת כמתועד במסמכים הרפואיים שבידיו וכפי שבא לידי ביטוי גם בתלונה שהגיש למח"ש. עוד לדבריו, אשתו נאלצה לפתוח בפני
השוטרים את הדלת, בדלית ברירה, לאחר שהתדפקו עליה והזדהו כשוטרים.
הראיות
4.
במסגרת פרשת התביעה העידו השוטרים וכן החוקר יוסף קריץ אשר גבה את הודעת הנאשם (להלן: "
קריץ
").
5.
מטעם ההגנה העידו הנאשם, מר אבי פרץ, ראש צוות חקירה במח"ש אשר טיפל בתלונה שהגיש הנאשם (להלן: "
פרץ
"), ד"ר טל לוריא, רופא חדר המיון אשר טיפל בנאשם (להלן: "
ד"ר לוריא
"), רס"מ דב גרינברג, רכז יחידת ההוצאה לפועל (להלן: "
גרינברג
"), רס"ב נתנאל גידה, מיחידת האיתורים של ההוצאה לפועל (להלן: "
גידה
"), וכן שלומי קורקוס, בנו של הנאשם (להלן:
"הבן"
).
עדויות התביעה
עדותו של גלולה
6.
בעדותו בבית
המשפט, ציין גלולה כי הינו משרת במשטרה מזה 29 שנים וכי בעת הרלוונטית שימש כראש
חוליה
של
יחידת ההוצאה
לפועל
והאיתורים.
לדברי גלולה הכיר את כתובת מגוריו של הנאשם, שכן ביצע גם בעבר צווי מאסר בגין אי תשלום חוב שהוצאו נגדו. עוד ציין כי טרם הגיעם, כבעבר, יצרו קשר טלפוני עם הנאשם והודיעו לו בדבר הצווים הקיימים נגדו. ואולם, שלא כדרכו, סירב הנאשם להתייצב בבית משפט ולטפל בנושא בפני
הרשם ועל כן נדרשו להגיע לביתו.
את אירועי אותו היום תיאר גלולה כדלקמן:
"בבוקר
דפקנו
בדלת
,
אשתו
פתחה
,
שאלתי
היכן
הוא
,
היא
אמרה
שפספסנו
אותו
והוא
יצא
.
הסברתי
לה
שיש
נגדו
צוי
מאסר
,
היא
הזמינה
אותנו
להכנס
,
ביקשתי
ממנה
לערוך
חיפוש
,
היא
הסכימה
.
שני
השוטרים
שהיו
איתי
,
אבנר
ועזרא, נשארו
למטה
עם
הגברת
ואני
עליתי
לכיוון
חדר
השינה
.
מר
קורקוס
יצא
מאיזו
דלת
שהייתה
שעונה
על
הקיר
והתחיל
לצעוק
שנצא
החוצה
ואין
לנו
זכות
להכנס
,
הסברתי
לו
שיש
נגדו
שלושה צוי
מאסר
והוא
מכיר
את
הפרוצדורה
,
שיתלבש
כי
הוא
היה
לבוש
רק
בתחתונים
,
ויבוא
איתנו
.
הוא
צעק
בכל
הבית
שנצא
והסברתי
לו
שוב
בשקט
את
העניין
,
אמרתי
לו
שחבל
,
שיתלבש
ויבוא
איתנו
לבימ
"
ש
ב
8.
הוא
סירב
,
התיישב
על
המיטה
בחדר
שינה
,
ועוד
פעם
הסברנו
לו
,
אמרנו
שחבל
שנצטרך
להשתמש
בכוח
.
הוא
עוד
פעם
צעק
שנצא
ואין
לנו
זכות
להכנס
,
עד
שבסוף
הודעתי
לו
שהוא
עצור
ויחד
עם
השוטרים
כבלנו
אותו
ורצינו
להוציא
אותו
החוצה
והוא
תפס
בידית
של
חדר
השינה
וסירב
לצאת
וכל
הזמן
הוא
אמר
שהוא
לא
יוצא
ושנצא
משם
,
למרות
שהסברתי
לו
והוא
מכיר
את
הצוים
והוא
יודע
שזה
צוי
מאסר
,
ואנחנו
פועלים
בסמכות
.
הוצאנו
אותו
החוצה
,
הגיע
בדיוק
הבן
שלו
,
הסברנו
גם
לו
,
הכנסנו
את
הנאשם
לאוטו
וביקשתי
מהבן
שלו
שיביא
לו
בגדים
כדי
שיתלבש
,
הבן
שלו
הביא
לו
בגדים
והנאשם
התחיל
לצרוח
על
הבן
שלו
"
תחזיר
את
הבגדים
הביתה
,
אני
ככה
הולך
".
אציין
כי
הבן
שלו
גר
באותה
חצר
,
בית
על
יד
בית
.
הוא
סירב
לקחת
את
הבגדים
,
הגענו
איתו
ככה
לתחנה
.
הגענו
לתחנה
,
הכנסנו
אותו
למשרד
שלנו
שלא
יראו
אותו
ככה
בתחתונים
.
הגיעו
קציני
התחנה
וביקשו
ממנו
להתלבש
,
גם
קצין
האבטחה
ביקש
שיתלבש
כי
לא
יפה
שהוא
יסתובב
ככה
והוא
בשלו
,
סירב
להתלבש
,
אנטי
על
כל
דבר
שאומרים
לו
,
כל
דבר
לעשות
.
אח
"
כ
שוב
הגיע
בנו
עם
בגדים
,
ביקש
לתת
לו
אותם
,
והנאשם
סירב
להתלבש
ושוב
צעק
על
הבן
שלו
.
שלחתי
שוטר
לבימ
"
ש
כדי
שיסביר
לרשמת
שיש
לנו
בעיה
עם
הנאשם
,
שהוא
מסרב
להתלבש
לפני
התשובה
,
בסוף
הוא
השתכנע
והתלבש."
(עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 8).
גלולה הוסיף כי הנאשם השתולל עם ידיו ורגליו, על מנת למנוע כבילתו.
לאחר שרוענן זכרונו של גלולה מהדו"ח שערך,
נ/1
( להלן:
"הדו"ח"
) פירט כי הנאשם המשיך וצעק גם בניידת, כינה אותם "שקרנים ונבזים" וטען בפני
צברי כי רצה לשבור את ידו.
גלולה שלל את טענת הנאשם בהודעתו, כי מנע ממנו מלהתלבש חרף רצונו לעשות כן, על מנת להביאו בפני
השופטת, באופן זה. לדבריו, דיבר על ליבו של הנאשם להתלבש מספר פעמים ואף המתינו בניידת לבואו של הבן עם בגדי הנאשם, אולם זה האחרון סבר כי היה ויעמוד בסירובו להתלבש, יעלה בידו להימנע מהתייצבות בפני
הרשמת.
7.
בחקירה הנגדית הופנה
גלולה הופנה לנוהל כבילת עצורים שהציג בתלונה שהגיש במח"ש,
נ/4
(להלן:
"הנוהל"
) ואישר כי הנאשם לא עמד אף לא באחד מהקריטריונים המפורטים בו.
מנגד ציין כי הנאשם נכבל לנוכח התנגדותו למעצר ותקיפת שוטרים ולא בגין פקודות ההוצאה לפועל שעמדו נגדו.
גלולה פירט כי בעת שנכנס לבית הנאשם והחל לעלות במדרגות הבחין בנאשם הניצב במעלה המדרגות כשרק תחתוניו לגופו. לדבריו, הנאשם החל הרים את קולו ונכנס לחדר השינה, כשהוא בעקבותיו. ביתו בת הארבע, נמה במקום את שנתה וכעולה מהדו"ח שערך לא התעוררה. עוד תיאר כי הנאשם נכבל בהיותו ישוב על המיטה לאחר שהתיישב עליה מרצונו ובעת שהודע לו שהינו עצור, השתולל עם ידיו ורגליו.
גלולה שלל כי הנאשם הביא לידיעתו בעת שאזק אותו כי הינו חולה בסוכרת וביקש שישחררו, אלא עמד על גרסתו כי הניף את ידיו ובעט ברגליו והשתולל, על מנת למנוע מהם מלהתקרב אליו. עוד לדברי גלולה נודע לו שהנאשם חולה במחלת הסוכרת רק בעת שהבן הביא את בגדיו לתחנה ושלל את דברי הבן, כי הביא את הדבר לידיעתו כבר בעת שכבלו אותו. כן לדבריו, בהעדר ניסיון קודם עם חולים במחלת הסוכרת, לא ידוע לו כי יש לנהוג עימם במשנה זהירות, בעת שימוש בכוח, או בעת כבילתם, על מנת שלא ייגרם להם נזק.
גלולה העיד כי הנאשם נעצר לנוכח התנהלותו וסירובו, שלא כדרכו בעבר, להתלוות אליהם, חרף 3 צווים שקם הצורך לבצעם.
לדבריו, קם הצורך לכבול אותו, הגם שלא נשקפה להם סכנה , תוך שימוש בכוח, לנוכח התנגדותו להתלוות אליהם.
בתגובה לתמונות שצילם הנאשם לאחר האירוע (נ/3) שהוצגו בפני
ו ציין גלולה כי לא מן הנמנע שהסימנים שנצפו על ידי הנאשם נגרמו מכבילתו ולנוכח השתוללותו. כמו כן ציין כי מקור הסימנים שנצפו על רגלי הנאשם אינו מהאירוע שכן לא נכבל ברגליו.
גלולה שלל את טענת הבן כי אחזו בנאשם בפראות ומשכו אותו כשרק תחתוניו לעורו ולדבריו אחזו בו בידיהם והורידו אותו. הוא שלל בנוסף את טענות הבן כי ראשו של הנאשם נחבט בעת שהוכנס לניידת כמו גם את טענתו כי לא אפשרו לנאשם להתלבש, חרף רצונו לעשות כן. בהקשר לטענה זו האחרונה ציין גלולה כי הבן התבקש להביא לנאשם בגדים כבר במקום האירוע וגם לתחנה והלה סירב להתלבש. עוד שלל גלולה את טענת הבן כי הידקו את האזיקים על ידי הנאשם יתר על המידה , בציינו כי הבן כלל לא נכח בעת הכבילה.
נתבקשה התייחסותו של גלולה לממצאי בדיקה רפואית אליה פנה הנאשם בערבו של יום האירוע, במסגרתה אובחן שבר באצבע של רגלו. לדברי גלולה לא היה מודע לכך וגם הנאשם לא העלה בפני
הם, או בפני
כל גורם אחר במעצר, כל טענה כאמור, שאחרת היה נבדק על ידי רופא המעצר.
גלולה אישר כי בעת עריכת מעצר ניתן לעשות שימוש בכוח, ביחס סביר למידת ההתנגדות. ואולם שלל את גרסתה של שמחה סימן טוב , בת זוגתו של הנאשם ( להלן:"בת הזוג"), על פיה איים על הנאשם כי היה ולא יתלווה אליהם, יילקח בכוח וכי הוא ויתר השוטרים התנפלו עליו, הפילו אותו על המיטה ובאותה העת נשמעו צעקות והבת התעוררה. לדבריו, בת הזוג לא נכחה כלל בשלב זה, אלא נותרה בחלקו התחתון של הבית.
עוד שלל גלולה את הנטען בפני
ו כי נכנסו אל הבית, לאחר שבת הזוג פתחה את הדלת, בלא ששאלו את רשותה לעשות כן. לדבריו, לאחר שבת הזוג פתחה את הדלת, ביקשו להיכנס ושאלו אותה האם הנאשם בנמצא. היא טענה בפני
הם כי הנאשם איננו והסכימה לבקשתם לערוך חיפוש בבית. עוד לדבריו, קמה להם הסמכות על פי הנוהל, להיכנס אל הבית, בכוח, גם בלא הסכמתה.
גלולה תיאר בנוסף כי אחז את הצו בידו ואולם הנאשם לא ביקש לראותו אלא טען בפני
הם בצעקות כי אין להם זכות להיכנס אל הבית ודרש מהם לעזוב, באופן מיידי.
באשר לעדותו של סחייק בחקירה כי "המדובר בנאשם בעייתי" ציין גלולה:
"
הוא
בעייתי
מבחינת
תשלומים
,
כל
פעם
שהבאנו
אותו
לרשמת
למרות
הסכומים
המצחיקים
שהיא
פסקה
לו
,
הוא
סירב
לשלם
.
רק
אחרי
שהסברנו
לו
שהוא
צריך
לשלם
כי
אם
לא
הוא
ייעצר
,
לאחר
שהוציא
לנו
את
הנשמה
בסוף
הוא
שילם
.
מדובר
בכמה
מאות
.
ש
:
אז
הכוונה
היא
שהוא
אדם
בעייתי
,
שקשה
לו
התשלום
?
ת
:
לא
,
שהוא
מסרב
לשלם
.
אנשים
שלא
יכולים
לשלם
אנחנו
דואגים
לכל
מני
נדבנים
דתיים
שיעזרו
להם
על
מנת
שלא
ייעצרו
ולכן
התפלאתי
על
ההשתוללות
של
הנאשם
ושהגענו
למצב
זה
בכלל
.
ש
:
אז
אתה
אומר
שאין
לו
סיבה
להתנגד
לעיכוב
כי
הוא
משלם
וחוזר
הביתה
.
ת
:
עם
ממש
בודדים
הגענו
למעצר
.
"
(עמ' 24 לפרוטוקול ש' 22)
עדותו של צברי
8.
צברי תיאר את מהלך האירוע כדלקמן:
"
היה מבצע הוצל"פ באותו יום שהתחיל בשעה חמש בבוקר. יצאנו למושב שבו גם הנאשם שהיתה נגדו פקודה של ההוצל"פ. יצאנו; השוטר גלולה, עזרה סחייג ואני. הגענו לדירה ונקשנו בדלת. פתחה לנו את הדלת אישה. הצגנו בפני
ה את הפקודה ושאלנו איפה הנאשם. היא אמרה לנו שהוא יצא לפני מספר דקות והלך לעבודה. ביקשנו להיכנס ולחפש והיא הסכימה שניכנס. נכנסנו לתוך הדירה והתפצלנו לערוך חיפוש בדירה. השוטר גלולה עלה למעלה במדרגות ואני נכנסתי לחדר קרוב. אחרי כמה זמן, שמעתי צעקות מלמעלה. ניגשתי לכיוון גלולה – שמעתי צעקות ביניהם ואת הנאשם צועק; "למה אתם נכנסים? יש לכם צו חיפוש? אין לכם סמכות להיכנס!". שאלנו למה הוא מתחבא והוא השיב שזה לא ענייננו. ביקשנו ממנו להתלבש ולבוא איתנו לתחנה בשל צו ההוצל"פ. בכל מהלך הדיבורים איתו, הוא צעק והניף ידיים. ביקשנו ממנו כל הזמן להתלבש ולבוא איתנו. הוא לא רצה. אחרי כמה זמן, הוא הוריד את הגופיה מעליו ואמר שהוא לא בא איתנו ושנעשה מה שאנו רוצים. אם אתם רוצים, תיקחו אותי ככה. ביקשנו ממנו כמה פעמים שיתלבש ויבוא איתנו. הסברנו לו שחבל שנגיע למצבים לא נעימים. הוא המשיך לצעוק. אמרנו לו שנצטרך לעצור אותו ולקחת אותו בכוח. גם את זה הוא לא רצה לשמוע והמשיך בצעקות שלו. הודענו לו שהוא עצור. גלולה תפס את יד ימין שלו ואני כבלתי אותו באזיקים ביד ימין ואז עזרה תפס את יד שמאל וכבלנו אותו ביחד. התחלנו להוביל אותו אל מחוץ לבית. תוך כדי שאנו מוציאים אותו מחוץ לבית, הוא אחז בידית הדלת ואמר "תנסו לשחרר אותי – אני לא בא איתכם". משכנו אותו קלות ושחררנו אותו מידית הדלת והבאנו אותו לכיוון הניידת. גם שם בכניסה לניידת הוא סירב להיכנס לניידת והכנסנו אותו בכוח סביר לניידת. הבן שלו הגיע לכיוון הניידת. ביקשנו ממנו להתרחק מהניידת וללכת להביא בגדים לאביו. הוא הלך להביא בגדים וכשחזר הנאשם צעק וסימן לו שלא יביא את הבגדים. הוא לא רצה לקחת
ממנו בגדים. העלנו אותו לניידת והתחלנו לנסוע לכיוון התחנה. במהלך הנסיעה, הוא התחיל לצעוק ולקלל את גלולה. העליב אותו. הוא הראה לי את האצבע שלו ואמר לי שיכול להיות ששברתי לו אותה. הסתכלתי לגבי האצבע ולא ראיתי שום סימן שהיא שבורה. הוא אמר שזה ירשם, כי הוא רוצה להתלונן. אמרתי לו שהוא יכול גם להתלונן על כל דבר,
אפילו ששברתי לו את כל הגוף – על מה שהוא רוצה. הגענו לתחנה, הורדנו אותו מהניידת והכנסנו אותו לחדר ההמתנה של המעוכבים או העצורים. יש חדר מיוחד ורשמנו שם את הדו"חות."
(עמ' 35 לפרוטוקול ש' 8)
צברי שלל את טענת הנאשם כי ניסה לשבור את אצבעו במכוון אלא ציין כי משך אותו על מנת לשחרר את אחיזתו בידית הדלת. כמו כן שלל כי היכו את הנאשם אלא תיאר שמשכו אותו לכיוון הניידת כשהוא מתנגד.
עוד שלל צברי את טענת הנאשם כי לא ניתנה לו האפשרות להתלבש וטען כי הנאשם סירב לכך ועמד על רצונו להילקח לתחנה כשרק תחתוניו לעורו. כמו כן עמד על גרסתו כפי שבאה לידי ביטוי בדו"ח שערך כי הנאשם כינה את גלולה נבזה והטיח בפני
הם כי הם שקרנים.
11.
במהלך החקירה הנגדית ציין צברי כי פגש את הנאשם לראשונה בעת האירוע. עוד לדבריו, בהליכי ההוצאה לפועל כובלים אדם רק אם הוא מתנגד להתלוות אליהם ולאחר שמודע לו דבר מעצרו. כמו כן אין חשיבות למיהות החייב או לגובה החוב אלא אך לעצם קיומו של צו ואופן התנהלותו.
צברי תיאר כי ניצבו שלושתם אל מול הנאשם. באותה העת לא קם אמנם חשש כי יימלט מפניהם ואולם התנגד להתלוות אליהם ועל כן נעצר. עוד לדבריו ניתנה לנאשם ההזדמנות להימלך בדעתו, להתלבש ולהתלוות אליהם ואולם הוא עמד במריו. משכך, הודע לו שהינו עצור והוא נכבל בעל ידו בעת שגלולה אחז בידו הימנית וסחייק אחז בידו השמאלית.
צברי אישר את האמור בדו"ח שערך, ת/8. הוא ציין כי ביקשו מהנאשם מספר פעמים להתלבש. כמו כן עמד על גרסתו כי הנאשם ביקש לראות את צו החיפוש
ובקשתו נענתה, הגם שהדבר לא בא לידי ביטוי מפורש בדו"ח שערך.
צברי אישר בנוסף את האמור בדו"ח כי ביקשו מהנאשם מספר פעמים להתלוות אליהם מרצונו. ואולם הלה סירב. כמו כן כי הבהירו לו שהצו מקנה להם סמכות חיפוש ואולם הנאשם שב וצעק כי הינם שוהים בביתו שלא כדין .
לדברי צברי גלולה הציג בנוכחותו את הצו בכניסה אל הבית ואולם מאחר ולא נכח בעת שגלולה פגש לראשונה את הנאשם, לא ידוע לו האם הציג בפני
ו את הצו, אשר אחז בידו. משנשאל מדוע לא מצא לנכון להיעתר לבקשת הנאשם ולהציג בפני
ו בעצמו את הצו בחדר השינה או לבקש מגלולה להציגו בפני
ו השיב: "היתה שם התלהמות. הוא לא רצה להתלבש ולא רצה שום דבר. ביקשנו ממנו צורה יפה ואמרנו שזה יגיע למצבים לא נעימים. כל המהלך הזה – לא סתם אנחנו מבצעים ויכוח עם אדם ש בא לנו לעצור. יש פקודה." (עמ' 40 לפרוטוקול ש'12 )
ובהמשך ציין בהקשר זה:
"הניסיון שלו כשניגשים לחייבים לבצע פקודת הוצל"פ – מציגים את הצו ואת תעודת החוב ואם יש לו אפשרות – לוקחים אותו לדואר. כל המהלך הזה – אני עשיתי אותו מספר פעמים. אני אישית באותו אירוע לא זוכר אם הראו לו צו, אבל זוכר שהיה לגלולה את הצו ביד ואני מאמין שהוא גם הציג לו אותו."
(עמ' 41 לפרוטוקול ש' 6 )
עוד לדברי צברי, הנאשם נעצר ונכבל נוכח סירובו להתלוות אליהם ואולם לא הביע התנגדות לעצם מהלך הכבילה. כמו כן לדבריו, הנאשם סירב לקום מהמיטה לאחר שנכבל ונאלצו למשוך אותו תוך הפעלת כוח סביר, לכיוון היציאה.
צברי הסביר כי בעת שרשם שהנאשם "סירב בכוח ובהתנגדות חזקה" התכוון "אנחנו מרימים אותו והוא לא רוצה לבוא." ובהמשך אישר כי המדובר בהתנגדות פסיבית בציינו: "פסיבית זה שהוא לא רוצה לזוז ונאלצים למשוך אותו והוא מתנגד בצורה חזקה..... התנגדות פסיבית זה שאדם יושב ולא בא איתנו ואנו נאלצים להרים אותו ולקחת אותו איתנו בכוח סביר ולפי מה שזכור לי – זה מה שהיה גם פה."
(עמ' 42 לפרוטוקול ש'2 )
צברי תיאר בנוסף כי כאשר ניסו למשוך את הנאשם החוצה, אחז הלה בדלת והם נאלצו לבצע פעולות על מנת לשחררו. על כן אחזו בידיו באזור האזיקים ובחלק גופו האחורי ומשכו אותו החוצה לניידת. גם באותה העת סירב הנאשם להיכנס לניידת ונאלצו לאחוז בו ולהכניסו.
צברי אישר כי הנאשם הצביע על אצבעו וטען בפני
ו כי שברה, ואולם לא הבחין בסימן שהוא או בנפיחות. עוד לדבריו, לא מן הנמנע שהנאשם נחבל באצבעו כתוצאה מהצורך לשחרור ידו מאחיזתה בידית הדלת ואולם שלא במתכוון.
צברי עומת עם השוני בין גרסתו לבין זו של גלולה באשר לשלב בו נאזק הנאשם. הוא עמד על גרסתו כמפורט בדו"ח שערך כי הנאשם נאזק עוד בטרם אחז בידית הדלת. עוד לדבריו, לא זכור לו כי הנאשם ניסה למנוע את כבילתו באמצעות בעיטה ברגליו, כפי שציין גלולה, אלא ככל שזכור לו התנגד נמרצות כשהוא משתולל בידיו על מנת למנוע את כבילתו. עוד לדבריו, לא מן הנמנע כי הנאשם בעט בגלולה ועל כן הביא הלה לידי ביטוי בדו"ח שערך.
לא היה זכור לצברי כי הנאשם החל להשתולל ולהתנגד, רק כאשר הודע לו שהוא עצור אלא זכר כי נכבל לאחר שלב זה. עוד לדבריו, עילת המעצר התנגדות להתלוות אליהם לתחנה חרף הצו. הוא פירט בהקשר לכך: "יש לנו השתלשלות של דברים שאנחנו מעכבים אדם. מבקשים שיתלווה – הוא לא רוצה. אומרים לו שהוא עצור ואם הוא מתנגד בכל זאת, משתמשים בכח סביר." (עמ' 50 לפרוטוקול ש' 21)
צברי שלל את הנטען בפני
ו כי שינה את מהלך האירוע בעת שנחקר במח"ש וציין שהנאשם אחז בידית הדלת לאחר שנאזק, על מנת לצייר תמונה כי אצבעו נשברה במהלך שימוש סביר בכוח. צברי עמד על גרסתו כי לאחר שהנאשם נאזק נאלצו למשוך אותו בידיו לנוכח התנגדותו ובאותה העת אחז בידית הדלת ונדרשה הפעלת כוח על מנת לשחרר את אחיזתו.
צברי אישר כי במסגרת תפקידו במשטרה ובהליכי ההוצאה לפועל, נחקר גם בעבר במח"ש בגין חשד לשימוש בכוח בלתי סביר, ואולם לדבריו, כלל התיקים נסגרו.
עדותו של סחייק
12.
דו"ח הפעולה שערך העד ת/5, הוגש בהסכמה כחקירתו הראשית וכן הודעתו של העד במח"ש ת/6.
מהדו"ח עלה כי בעת הרלוונטית הסתתר הנאשם בעליית הגג ואותר על ידי גלולה. באותה העת עלה ביחד עם סחייק לסייע לגלולה והנאשם החל להשתולל, לתקוף אותם ולבעוט בהם.
לדברי סחייק, הנאשם לא שעה לדרישתם לחדול מכך ולאפשר להם לבצע את הצו, שאחרת ייעצר והמשיך להתנגד גם בחדר השינה כשהוא טוען בפני
הם כי נכנסו לביתו שלא כדין. זאת הגם שנכנסו לתוך הבית באישורה של בת הזוג.
עוד ציין סחייק כי משכלו כל הקיצים הודיעו לנאשם כי ייאלצו לכבול אותו ואולם הנאשם עמד על גרסתו כי נכנסו אל הבית בלא צו והמשיך להשתולל. על כן ניסו לכבול אותו ומשהנאשם עמד בהתנגדותו נאלצו להפעיל כוח על מנת להשתלט עליו, ולבצע את המעצר.
סחייק ציין בנוסף כי לאחר שהנאשם נכבל ניסו להוציאו מחדר השינה. ואולם הנאשם נאחז בדלת החדר והתריס בפני
הם "תנסו להוציא אותי אני לא בא אתכם תעשו מה שאתם רוצים". על כן נאלץ גלולה להודיע לו על מעצרו וכן ציין בפני
ו כי אם יעמוד בהתנגדותו ייעשה כלפיו שימוש בכוח. ואולם הנאשם מיאן להירגע, אחז בדלת חדר השינה ובמעקה מדרגות הבית וסירב להתלבש בבגדים שהביא לו הבן. עוד לדבריו של סחייק נחבל מהקיר, בגבו ובמרפקו השמאלי, במהלך הוצאתו של הנאשם מחדר השינה.
13.
מההודעה עלה בנוסף כי הגיעו אל הבית בשעה 06:00 עם פקודת הוצל"פ חתומה כדת וכדין. בת הזוג פתחה להם את הדלת וטענה כי הנאשם עזב את הבית לעבודה מספר דקות קודם לכן. היא נשאלה האם ניתן לבצע חיפוש והביעה את הסכמתה לכך.
סחייק תיאר כי גלולה עלה לקומה השניה ונשמע ויכוח עם הנאשם אשר עמד בחדר המדרגות כשהוא לבוש בתחתוניו בלבד ומרים את קולו ומגדף. בשלב מסוים נכנס הנאשם אל חדר השינה ונשכב על המיטה, בסמוך לכך התיישב עליה, סגר את הדלת ונשען עליה.
לדברי סחייק גלולה דיבר על ליבו של הנאשם כי יתלווה אליהם לתחנה, ויגיע לרשמת, על פי הנהלים המוכרים לו. כמו כן ניסו לדבר על ליבו כי הוא פוגע בביתו הקטנה שהתעוררה, למשמע הצעקות. ואולם מאחר והנאשם המשיך להתנגד באלימות, השתמשו נגדו בכוח בכך שאחזו בידיו וניסו להוציאו מהחדר, בעודו משתולל ומנסה לדחוף אותם.
עוד לדברי סחייק הבן הגיע וניסה להרגיע את הנאשם ולשכנעו להתלבש ואולם הנאשם סירב לכך בציינו כי יגיע לבית המשפט כשהוא לבוש בתחתוניו בלבד. הנאשם סירב להתלבש גם בתחנה עד שהרשמת הורתה כי אם יעמוד בסירובו יובא בפני
ה באופן זה.
סחייק פירט כי השימוש בכוח בא לידי ביטוי בכך שאחזו בידיו של הנאשם וכבלו אותו, בעת שנדרשו שלושתם על מנת להשתלט עליו. סחייק שלל כי הנאשם הוכה על ידם במהלך האירוע או כי בעטו בו על מנת להסיר את התנגדותו וגרמו לשבר באצבע של רגלו. כמו כן שלל כי על מנת לכבול אותו כופף אצבע בכף ידו על מנת לרפות את התנגדותו.
14.
בחקירה הנגדית ציין סחייק כי לא הכיר את הנאשם טרם אותו היום וכי גלולה, אליו התלוו, הגדיר את הנאשם כ"אדם
בעייתי". כמו כן כי נדרשו להגיע אל הבית על פי קביעתו של גלולה, ראש הצוות ונמצא היגיון לעשות כן בבוקרו של יום, שעה שהנאשם ספון בביתו.
משנשאל סחייק באשר לסבירות המהלך של מעצר הנאשם אל מול ביתו הקטינה ציין:
"קודם כל, לא באנו לעצור אותו מלכתחילה. לא היתה החלטה של מעצר מלכתחילה. הסיטואציה שהוא גרם לה בבית מול הבת שלו – זה מה שהביא למעצר. אם הוא היה מתנהג בצורה יותר נורמלית מול הבת שלו, אשתו ואחר כך – הבן השלו – והיה מתלווה אלינו בצורה נורמלית, אז כל הסיטואציה הזו לא היתה מתרחשת."
לדברי סחייק הצו הוצג בפני
בת הזוג והיא נתנה להם את רשותה להיכנס. עוד לדבריו, בעת שעלו לקומה העליונה הבחינו בנאשם כשהוא ישוב בתחתונים, על גבי המיטה, ומתווכח עם גלולה, בעוד ביתו ישנה לצידו. סחייק ציין כי גלולה לא הראה לנאשם את הצו בנוכחותו אלא אך יידע אותו שקיים צו כאמור, החתום כדת וכדין. ואולם לא מן הנמנע כי הציגו בפני
ו, קודם לכן.
סחייק פירט בנוסף כי הוחלט על מעצרו של הנאשם בעת שהתנגד לקום ממקומו והחל לבעוט בהם ולדחוף אותם. באותה העת גם הוחלט לכבול אותו, בהוראתו של גלולה, לאחר שהודיע לו שאם לא יתלווה אליהם- ייעצר. באותה העת צברי הוציא את האזיקים ומשגלולה הודיע לנאשם כי הינו עצור, כבלו אותו שלושתם יחדיו, לנוכח ההתנגדות שהביע.
סחייק לא שלל את האמור בדו"ח הפעולה של גלולה כי הנאשם החל לדחוף ולבעוט רק לאחר שצברי הוציא את האזיקים על מנת לאזוק אותו ואולם הדבר אינו זכור לו שכן התמקד בנאשם ולא בצברי.
סחייק שלל כי היה מודע בעת האירוע לכך שהנאשם סובל ממחלת הסוכרת, או כי
רגליו נראו כמתועד בתמונות שהוצגו לו.
עוד לדבריו אף לא היה מודע לטענת הנאשם כי אצבע רגלו נשברה במהלך המעצר.
סחייק המשיך ותיאר כי נאלצו לגרור את הנאשם יחדיו לתוך הניידת ולהכניסו לתוכה ולא זכר כי ראשו של הנאשם נחבט בדלתה. בהקשר לטענת הבן כי הנאשם הוצא מן הבית "כמו חיה" השיב: "הוא התנהג כמו חיה – אז, הוצאנו אותו כמו חיה." והבהיר באשר להגדרת התנהגותו של הנאשם כחיה: "אני מפנה לכל התהליך של האירוע מההתחלה ועד הסוף וגם כשביקשנו ממנו מספר פעמים להתבקש והוא התנגד וגם כאשר הבן שלו אמר לו להתלבש – הוא אמר לו "תעוף מפה" – אני יכול להפנות
למילים המדוייקות, כפי שרשמתי בדו"ח."
עדותו של קריץ
15.
קריץ המשמש כחוקר אישר כי גבה בכתב ידו את הודעת הנאשם ,
ת/2
והקליד את תוכנה כמתועד ב
ת/2א
. כמו כן אישר קריץ כי ערך את שני המזכרים,
ת/3
ו-
ת/4
.
קריץ שלל כי בעת גביית ההודעה ביקש הנאשם לקבל טיפול רפואי, שאחרת היה הדבר בא לידי ביטוי בהודעה, כפי שבאו לידי ביטוי כלל יתר הדברים שמסר.
16.
בחקירה הנגדית אישר קריץ כי גבה את הודעת הנאשם בעודו לבוש בתחתוניו בלבד וכבול באזיקים. עוד לדבריו מפאת כבודו של הנאשם לא העביר את הנאשם מחדר הסיור בו שהה לחדר החקירות ועל כן ובהיעדר מחשב, כתב את ההודעה בכתב ידו.
קריץ ציין בנוסף כי הנאשם טען בפני
ו שהוא חולה וחש כאבים ברגליו מפאת האזיקים. עוד לדבריו, שאל את הנאשם, לגילו והאם הינו מטופל פסיכיאטרית לנוכח התנהלותו החריגה בעת האירוע בציינו: "התנהגותו לאורך האירוע לא נראתה לי מתאימה לאדם בן גילו. שוטרים באו לבצע צו והוא התנהג כמו שהתנהג – ביקשו ממנו להתלבש והוא לא מוכן. הוא הגיע לתחנת המשטרה עם תחתונים בלבד ולכ גם שאלתי אותו אם הוא מטופל אצל פסיכיאטר ואם יש בעיה שאני לא יודע.
ש. משהו באירוע נראה לך לא תקין מהלך הנפש?
ת. משהו בהתנהגותו שלו היה חריג."
(עמ' 27 לפרוטוקול ש' 20)
קריץ ציין בנוסף כי לא מצא לנכון לקבל פרטים נוספים מגלולה, מעבר לאלה שציין בדו"ח מאחר והתמקד באירוע עצמו ולא במיהות הנאשם ומידת ההיכרות שלו עם גלולה בעבר.
עוד לדבריו, העלה על הכתב את טענות הנאשם בדבר היותו סובל ממחלת הסוכרת ואף כי אינו מסוגל לבעוט מפאת כך. ואולם לא מצא לבצע פעולות נוספות בעקבות כך. כמו כן לא תיעד את השריטות שעל ידיו או את מצב רגליו ואף לא הפנה אותו מיוזמתו לקבלת טיפול רפואי.
בהקשר לטענת הנאשם כי ביקש לקבל טיפול רפואי ציין קריץ:
"ת. לא זכור לי שהוא ביקש טיפול רפואי. בכל מקרה, בלי קשר לבקשתו מניסיוני במשטרה
עצור שנעצר בתחנה וממשיך להישאר בתחנה הולך לבדיקת רופא ורופא רואה אותו לפני שנכנס למעצר. אם הוא משתחרר – הוא הולך הביתה. אם הוא חבול במצב חמור – מייד שולחים אותו לבית החולים. אם היה מבקש לראות רופא – היה מקבל ואם היו רואים שהוא צריך רופא במעצר – גם את זה היו עושים. כל עצור מובא לבדיקת רופא לפני מעצר.
"
(עמ' 31 לפרוטוקול ש' 15)
ראיות ההגנה
עדות הנאשם
17.
הנאשם פירט כי הינו בן 62 ואב לשישה ילדים ועד לשנת 2006 שימש כאיש עסקים. כשמצבו הרפואי הוחמר לנוכח מחלת הסוכרת,
הוכר כנכה בשיעור של 100%, עזב את העסקים ומצבו הכלכלי התדרדר, בשל קשיי נזילות. עוד לדברי הנאשם נקלע להליכי הוצאה לפועל ואולם כל אימת שנדרש לשלם חוב, נהגו ליצור עימו קשר והיה פורע את חובו, בלא להערים כל קושי. גם משנדרש להתייצב בפני
שופט זכה להבנתו וחויב בתשלום של 600 ₪ בלבד ועל כן לא היה לו כל מניע להסתתר מפני השוטרים או להימלט מפניהם ולא כל שכן בעת שעסקינן היה בחוב בשיעור נמוך.
את שארע בבוקרו של אותו היום תיאר הנאשם כדלקמן:
"הבית שלי הוא 4 קומות. החדר שינה נמצא בקומה השנייה ועליתי לשירותים בקומה שלישית וקראתי עיתון ולפתע אני שומע צעקות בבית. ירדתי למטה ואני רואה 3 שוטרים משתוללים ואני שואל "מה קרה?" והוא שואל למה אני מסתתר ואמרתי "למה אני מסתתר ומה עשיתי שאני צריך להסתתר?", אמרתי "מה ההתנהגות הזאתי?" ושאלתי אם יש להם אישור להיכנס, להתפרע ולהשתולל והם אמרו שאשתי נתנה להם אישור להיכנס. אז, שאלתי את בת הזוג שלי אם היא נתנה אישור להיכנס והיא אומרת "מה פתאום, לא נתתי להם אישור בכלל". המדובר בבת הזוג שלי דאז – שמחה סימן טוב. ואז, אני אומר לו "למה אתה לא דובר אמרת, בלשון המעטה?". אז, הוא אמר לי "תיכף אני אגיד לך אם אני דובר אמת או לא". ישר התנפל עלי ושם עלי אזיקים. אני הייתי עם גופיה ותחתונים ואני אומר לו "תשמע, אתה לוחץ לי את היד ואני חולה סכרת ותראה איזה סימנים אתה עושה לי". והוא ענה לי "אני אעשה לך יותר מזה – אני אשבור לך את הידיים והרגליים". הבחור הדתי אמר לי את זה שנדמה לי שקוראים לו עזרא. בכל מקרה, המדובר בשוטר הדתי.....
....אמרתי לו שאני חולה סכרת וכל דבר כזה, יכול לגרום לי לנזק. אז, הוא עוד יותר סגר את זה ואמר לי עכשיו, כמו שזה אתה תבוא איתנו לתחנה.
ש. מה זה כמו שאתה?
ת. הייתי ערום עם גופיה ותחתונים. השוטר שהוצגו בפני
ו התמונות של הרגליים שלי – הוא אמר שזה לא מאותה התקופה. גם בעדות שלי במשטרה שהחוקר חקר, אז הוא אמר שהוא רואה את הרגל שלי מלאה פצעים.
ש. הראית לחוקר?
ת. לא הייתי צריך להראות לו – הוא ראה את זה לבד. הילדה שלי היתה בת 4 והיא צרחה בבכי והשוטר אומר לי "זה יכול להיות שזו הבת שלך". איך הוא לא התייבש לדבר ככה ואני לא רוצה לציין מה הוא עוד אמר. כתוב את זה בעדות שמסרתי במשטרה ולא נעים לי לחזור על זה.
ש. ת/2. מה השוטר אמר לך?
ת. "יש לך זין בכלל" – שוטר במדינת ישראל
.
ש. זה חובש הכיפה?
ת. כן. הם היו שלושה בריונים עם נעליים כמו נעליים צבאיות ואני יש לי פה אישור רפואי מה גרמה לי יבלת – כמעט קטעו לי רגל. 6 חודשים שמהם חודש וחצי הייתי בבית חולים בגלל זה. יש לי אישור רפואי. אפילו פצע של יבשת אני מציג למה זה הוביל. גם בשנים קודמות זה היה המצב – כל שריטה נשארת לכל החיים. זה לא מתרפא – אני יכול להראות לבית המשפט גם היום (מציק את השוק שמכוסה בפצעים). אם אני במצב כזה, יכול אפילו להעיז לגעת במישהו ובטח לא בשלושה בריונים כאלה. אני לא רוצה להגיד "חיות", כי זה פשוט לא נעים. הם התנהגו יותר מחיות. לקחו אותי לתחנת המשטרה שם וכל הדרך הם ניבלו את הפה "אתה עוד תראה, אתה עוד תצטער". אמרתי להם שאני רוצה את הפרטים שלהם ואני רוצה להגיש במח"ש תלונה, מאז הם התנהגו כמו חיות אדם – לא בני אדם. הבן אדם תפס לי את האצבע ועיקם לי אותה וגם היום אחרי שלוש שנים – רואים את הזרת איך היא נראית יחסית ליד השנייה וזה בצילומים רואים היטב. יתרה מזאת, הוא נתן לי בעיטה ברגל ושבר לי את האצבע ברגל.
ש. מי זה הוא?
ת. הדתי. בגלל שאין לי רגש ברגל, לא הרגשתי את המכה עד שעשו צילום בבית החולים וראו שהאצבע שבורה.
ש. מתי הוא בעט בך?
ת. בחדר שינה.
ש. דיברת את האירועים והגעת בתיאור לניידת. תחזור לתאר איפה נפגשת עם השוטרים?
ת. בבית, בקומה השניה בחדר השינה.
ש. איך הגעת לרכב?
ת. הם סחבו אותי לרכב. השוטר שהעיד – אני אביא צילומים, כי חשבתי שיהיו פה מח"ש היום ולא אני אעיד. הוא אמר שבחדר השינה – תיאר שזה פרוזדור של 80 ס"מ ואצלי מהקיר עד לקיר השני זה 2 מטר – אני אביא צילומים להראות את זה.
ש. מה חשיבות 2 המטר?
ת. הוא אומר שנתפסתי והשתוללתי, אבל הם עשו לי את האזיקים כבר על המיטה ואם הייתי אזוק לא יכולתי לפתוח את הידיים ככה ולתפוס בדלת.
ש. הוא אומר שתפסת בידית של הדלת.
ת. אם אביא את הצילום, בית המשפט יראה שגם אם ארצה – אני לא יכול. איך אני יכול אם אני אזוק והם שמו לי את האזיקים במיטה, וכאשר משכו אותי החוצה לא יכולתי לתפוס בשום דבר. איך יכולתי לתפוס אם 2 שניים משני הצדדים כמו שני מלאכים רעים; מיכאל וגבריאל ואחד מקדימה. כמו איזה סוחר סמים – הובילו, תפסו כאילו סוחר סמים גדול."
(עמ' 84 לפרוטוקול ש' 18)
הנאשם המשיך ותיאר כי הובל לניידת בכוח והבן המתגורר בשכנות אליו הגיע למקום למשמע הצעקות. עוד לדבריו, לא הגיב כלל שכן היה לבדו אל מול שלושת השוטרים וכי הכניסו אותו לניידת בפראות תוך שביקשו במכוון שיקבל מכה בראשו. הבן התריע בפני
הם כי הוא חולה סוכרת וסובל מבעיות רפואיות ואולם איש לא שעה לכך.
הנאשם טען כי השוטרים לא הציגו בפני
ו כל צו חיפוש, חרף בקשתו חזור ושנה כי יעשו כן. עוד לטענתו לא הבין מדוע נדרשו השוטרים להגיע אל הבית, תחת כבשגרה, לבקשו טלפונית להגיע לבית המשפט. משנתבקש להסביר מדוע לא התלווה אל השוטרים חרף דרישתם לעשות כן טען: "האלימות שהם הפעילו נגדי. לא הראו לי שום צו ושום דבר ולא התנגדתי. לא יכולתי להתנגד, אפילו אם הייתי רוצה. איך יכולתי להתנגד נגד 3 גורילות כאלה." (עמ' 87 לפרוטוקול ש' 14)
לדברי הנאשם במהלך החקירה הבחין קריץ, בידיו המדממות מהאזיקים ובפציעות שעל רגליו ואולם החל מהשלב בו ציין בפני
ו כי בכוונתו להתלונן כנגד השוטרים במח"ש, שינה קריץ את עורו והשמיע כלפיו הערות מבזות בכללן הטיל ספק כי ביתו אכן יוצאת חלציו.
הנאשם פירט כי ביום האירוע פנה לבדיקה בבית החולים נ/14 ואובחן שבר בבוהן רגלו השמאלית. כמו כן למחרת היום ובטרם הגיש את התלונה במח"ש פנה לצלם שיתעד את החבלות שעל ידיו ורגליו והציג את התמונות נ/3 ו-נ/11 בעת הגשת התלונה. בהמשך ציין הנאשם כי לא מן הנמנע שבת הזוג היא שהציגה את התמונות במח"ש.
לדברי הנאשם לא היה נהיר לו מדוע מצאו לנכון להגיע לביתו בשש בבוקר, שלושה שוטרים, תחת להתקשר אליו ולבקש כי יתייצב בבית המשפט. אף לא היה מובן לו מדוע עשו שימוש בכוח.
18.
בחקירה הנגדית עומת הנאשם עם הדברים שמסר בחקירה במח"ש וכן במענה לכתב האישום כי השוטרים התפרצו אל הבית ופירט כי עשו כן לאחר שבת הזוג פתחה בפני
הם את הדלת בציינו: "ברגע שפתחה להם את הבית, הם התפרצו. לא שאלו ולא כלום. התפרצו כאילו יש מחבל בבית ועומד לקפוץ מקומה שלישית או רביעית. הם לא נכנסו ודיברו בשקט ובשלווה. כל החוב הרי היה על גרושים ולא הייתי קופץ מקומה שלישית או רביעית.
ש. במח"ש אמרת שפרצו לך הביתה וגם בכפירה שלך ב- 1.11.2011 גם אז אמרת שפרצו לך הביתה ובאף אחת מהאפשרויות לא אמרת שרק אחרי ששמחה פתחה להם את הדלת – הם נכנסו הביתה.
ת. הכוונה היא אותה כוונה. ברגע שפתחו את הבית, הם התפרצו פנימה.
ש. אז, אין מחלוקת ששמחה היא זו שפתחה להם את הדלת והם נכנסו?
ת. נכון. "
(עמ' 93 לפרוטוקול ש'1)
הנאשם פירט כי בעת ששמע דפיקות והשוטרים נכנסו אל הבית היה בחדר השירותים של הבן בקומה העליונה וירד לחדר השינה הממוקם בקומה שמתחת. הנאשם עמד על גרסתו זו הגם שבת הזוג והשוטרים ציינו כי פגשו בו בחדרו של הבן.
הנאשם שלל כי סירב לבקשת השוטר להתלבש על מנת להילקח באופן זה לשופט ולעורר פרובוקציות, אלא שב וטען כי השוטרים לא אפשרו לו להתלבש וטענו בפני
ו כי יילקח באופן זה לשופטת בציינו: "אם השוטרים אמרו שיקחו אותי ככה, אז שיקחו אותי ככה". הנאשם עמד על גרסתו זו גם משנטען בפני
ו כי לדברי הבן סירב להצעתו להעביר לו בגדים על מנת להתלבש. הנאשם אף טען כי לא הציג בפני
השוטרים את מצבם הירוד של רגליו מאחר ואיימו עליו כי "ישברו את ידיו ורגליו."
הנאשם אישר כי נאזק רק לאחר שמחה בפני
השוטרים על התנהגותם כדלקמן:
"ש. אני אומרת לך שהרבה פעמים שוטרים מאיימים עליהם שיתלוננו עליהם במח"ש – נראה לך שזו סיבה של שוטרים לאזוק אדם שמתלווה אליהם בצורה נורמלית ומשתף פעולה?
ת. מאז שהפסקתי לעבודה, היתה לי בעיה כלכלית. לא אחת, היו הוצאה לפועל. הבאתי כמה דוגמאות פה, האדון דב שאחראי להוצאה לפועל – היה מרים לי טלפון ואומר לי יש לי נגדך פקודת מעצר ואתה מוזמן לבוא כשנוח לך – מחר או מחרתיים. אף פעם לא באו אלי שוטרים בשש בבוקר בדפיקות כאלה כאילו תפסו סוחר סמים ו- 2 עלו למעלה ו-2 נשארו למטה. אם היו אומרים לי שיש פקודת מאסר ושאני אבוא איתם... בשביל 500 ₪ לא הייתי בא לשלם? לא הייתי בא לשופטת? מתוך עשר פעמים שזה קרה, הגענו למצב כזה או הופיעו אלי בכלל הביתה? אני ירדתי למטה ואמרתי להם "מה התפרצות הזו? מה הצעקות והצרחות האלה? יש פה אנשים ישנים? יש פה ילדים?"
(עמ' 99 לפרוטוקול ש' 4)
בתגובת לטענת הנאשם כי נאזק מאחר וציין בפני
השוטרים כי יתלונן נגדם במח"ש, הוצגה בפני
ו גרסתו בחקירה נ/15 כי התפתח דין ודברים ונכבל, מאחר שהעיר לשוטרים על התנהגותם. ואולם
הנאשם עמד על גרסתו כי לא התנגד ולא השתולל.
הנאשם אף טען כי לא נתבקש על ידי השוטרים
להתלוות אליהם אלא אזקו אותו ולקחו אותו בכוח בציינו: " נכון, הם לא דיברו איתי ולא התנהגו איתי כמו בני אדם. ישר שמו לי אזיקים ולמרות שאמרתי שאני חולה סכרת וזה לוחץ לי ויכול לגרום לי לנזק, הוא סגר לי יותר חזק." (עמ' 100 לפרוטוקול ש' 17)
משהופנה בהקשר זה לדבריו בהודעתו במשטרה כי נתבקש להתלוות אליהם למשטרה ציין: "
ביקשו ממני להתלוות כמו שאני ואמרתי להם שאני בא. ברגע שאמרתי להם שהם לא דוברי אמת אז הם שמו עליי את האזיקים והתחילו להתפרע."
(עמ' 100 לפרוטוקול ש' 25)
הנאשם שלל כי נכבל בתגובה לכך שגידף את השוטרים שהם "שקרנים ונבזים" ומאחר והשתולל ובעט בהם. תחילה אף שלל הנאשם כי צעק והשתולל ובהמשך אישר כי החלו ויכוחים אשר גלשו לפסים קולניים.
עדותו של לוריא
19.
לוריא העיד באשר לתעודה הרפואית שערך, נ/14, המתעדת ממצאי בדיקה שנערכה בנאשם.
לדבריו כעולה מהתעודה הנאשם הותקף על ידי שוטרים באזיקים. בבדיקה, נצפו סימני חבלה באזור שורש כף היד וסימני חבלה בכף הרגל, שבהמשך – לפי צילום רנטגן – נמצא שבר באצבע כף רגל שמאל. עוד לדבריו, ציין בתעודה כי הנאשם חולה סוכרת והמתועד בתמונה נ/11, יכול לעלות בקנה אחד עם מצבו של מי שסובל ממחלה זו.
בתשובה לשאלה מה עלול לעלות בגורלו של חולה סוכרת הבועט בחפץ או באדם, השיב: "הוא מסתכן בפציעה קשה שעלולה להזדהם ולהסתבך מאוד.
ש. עד כדי?
ת. קטיעה."
באשר לסימני החבלה על היד ציין לוריא כי עלולים להיגרם מהאזיקים, ואולם בלא קשר דווקא להיות הנאשם חולה סוכרת.
20.
במהלך החקירה הנגדית ציין לוריא כי סביר שהחבלה הנראית בנ/11 לא נגרמה באותו היום. לדבריו, ריפוי של חבלה כאמור הנגרמת לחולים סוכרתיים אורכת זמן ממושך. עוד לדבריו, נ/11 מתעד את רגלו הימנית של הנאשם בעוד הוא אבחן שבר בבוהן רגלו השמאלית. כמו כן ציין כי לא מן הנמנע שבדק גם את רגלו הימנית של הנאשם ואולם לא מצא להתייחס למצבה, בשונה ממצב רגלו של מאן דהוא הסובל ממחלת הסוכרת. כמו כן הסביר כי לא כל חבלה תוביל לקטיעה ואף כי השבר יכול היה להיגרם ממכה מפינה של שולחן ולא בהכרח מתקיפה.
21.
במסגרת החקירה החוזרת הוגש צילום של רגלו השמאלית של הנאשם ולוריא אישר כי מצבה מתאים לרגל של חולה הסובל ממחלת הסוכרת.
עדותו של גרינברג
22.
גרינברג העיד כי שימש בעת הרלוונטית כרכז ההוצאה לפועל של אזור פתח תקווה והנאשם מוכר לו מזה שנים ארוכות, עקב פקודות הוצאה לפועל. לדבריו, בעבר התקשרו לנאשם בעשר הזדמנויות שונות, וסיכמו איתו להגיע לרשם והנאשם עמד בדיבורו.
גרינברג העיד בנוסף כי באותו המועד לא ניתן היה לזמן חייבים בקריאה טלפונית, לאור המבצע, במסגרתו ובהוראת פיקוד המשטרה, הגיעו צוותים נרחבים אל בתי החייבים.
לדברי גרינברג נהג ליצור עם הנאשם בעבר קשר טלפוני ולתאם את הגעתו ומעודו לא התנהל באופן בעייתי. ואולם לדבריו, בעת שהשוטרים הגיעו לביתו, לא יכלו לעזוב את המקום מבלי שיתלווה אליהם. עוד לדבריו, נאלצו גם בעבר להגיע לביתו של הנאשם, במקרים שלא עלה בידם ליצור עימו קשר טלפוני. ואולם לא התנגד מעודו ולא נדרש שימוש בכוח.
עדותו של גידה
23.
גידה העיד כי הינו עוסק באיתורים של חייבי ההוצל"פ והנאשם מוכר לו מתחום עיסוקו.
עוד לדבריו, כל אימת שהוצאו נגד הנאשם פקודות מאסר נהג להתקשר אליו והנאשם התייצב כנדרש.
24.
בחקירה הנגדית הבהיר גידה כי התקשר לנאשם טרם האירוע וכי לא מן הנמנע כי חייב שמגיעים אליו הביתה תחת ליצור עימו קשר טלפוני כבשגרה, יגיב ברוגז.
עדותו של הבן
25.
הבן העיד כי מתגורר בסמיכות לנאשם, אשר בעת האירוע סבל ממחלת הסוכרת ומבעיות בגפיו ועל כן בלתי סביר כי במצבו הפיסי, תקף שוטרים, כמיוחס לו. עוד לדבריו, בשל בעיות כלכליות התקיימו נגד הנאשם הליכי הוצאה לפועל ואולם מעולם לא התנגד להתלוות לשוטרים שהגיעו לביתו בניידת או להתייצב בבית המשפט כל אימת שהתבקש לכך, באופן טלפוני.
הבן תיאר כי הגיע למקום לאחר מספר דקות ואת שארע תיאר כדלקמן:
" אני התעוררתי בסביבות השעה חמש וחצי, שש בבוקר. שמעתי צעקות. הוא גר בסמיכות אלי. רצתי מהר לשירותים בבית שלי והבטחתי וראיתי שהדלת של הבית שלו פתוחה. ראיתי ניידת מחוץ לבית ושמעתי צעקות. אשתו והילדים כולם צעקו שם. הבנתי שיש שם בעיה. חשבתי שזה קשור לכסף ולא חשבתי שזה משהו אחר. לבשתי מכנסיים ורצתי לבית שלו – זה מרחק של פחות מעשרה מטרים. עליתי במדרגות וראיתי שאבא שלי כבר היה אזוק. אני לא זוכר אם ברגליים, אבל בידיים אני זוכר בוודאות. אמרתי לשוטר שלא צריך ואם זה עניין של כסף – אני אשלם והוא אמר לי "תעוף מפה" ודחף אותי במדרגות. לא התנגדתי. ירדתי למטה וניסיתי שוב להגיד להם שאם יש בעיה של כסף, אני אשלם ולא צריך להגיע למצבים כאלה וראיתי שהם לחצו לו חזק את האזיקים על הידיים ואמרתי להם שיש לו סוכר ושזה יכול לפגוע בו ואני שוטר צבאי ויודע שאם אוזקים ככה, זה ממש במטרה להכאיב ולא במטרה לעצור בן אדם. ממש לחצו כמו שצריך. ביקשתי שישחררו את זה ואני לא זוכר אם הוא דחף אותי, אבל רק שאמר לי לזוז מפה. ירדתי איתם לאוטו לכיוון הניידת. הם הכניסו אותו בברוטליות לניידת, הוא היה רק עם תחתונים. אני לא זוכר, אבל הראש שלו נכנס בניידת ואמרתי להם "חבר'ה, אתם מגזימים". יצא שוטר מדלת הנהג ואמר לי שפעם אחרונה שהוא אומר לי לעוף ודחף אותי והם נסעו או שאשתו, אני חושב, שהיא הביאה לו בגדים ואז הם נסעו.
ש. לגבי הדחיפה, אני לרענן את זיכרונך מהודעתך במח"ש ביום 23.4.2008 ונמסרה לחוקר אלי לוי, שורות 18-19. שואלים אותך אם נפלת כתוצאה מהדחיפה וענית שלא, אבל עפת אחורה. זכור לך?
ת. כן.
ש. אז, מדובר בדחיפה רצינית?
ת. כן.
ש. אמרת שהראש של אביך נתקע בניידת – למה התכוונת?
ת. בדרך כלל, מגנים על הראש כשמכניסים לניידת ואותו דחפו פנימה. הם התייחסו אליו ממש כמו שמתייחסים לחיה, סליחה שאני אומר את זה – בשיא הברוטליות.
ש. אמרת אשתו של אבא?
ת. היא לא אשתו – היא בת זוגו לשעבר, תודה לאל. שמה שמחה סימן טוב.
ש. מתי הם התגרשו?
ת. הם לא התגרשו, הם נפרדו – נדמה לי שבשנת 2009. משהו כזה.
ש. הפרידה לא היתה נעימה?
ת. לא.
ש. יש לך מה להוסיף לגבי המחזה של אביך כפי שראית אותו מובל על ידי 3 שוטרים?
ת. אני הייתי לוכד עריקים וגם עוצר חיילים ולא ראיתי אף פעם שבאים בכזאת אלימות. הוא היה אחד והם היו שלושה ולכן, זה בכלל לא הגיוני שהוא בכלל ינסה להתעמת איתם.
ש. במצבו הפיזי, הוא בכלל יכול להתעמת?
ת. ממש לא. במצבו הפיזי, הוא אפילו לא הולך ישר והוא לא יכול להתעמת."
(עמ' 132 לפרוטוקול ש' 10)
26.
בחקירה הנגדית תיאר הבן כי הנאשם הוצא מן הבית בברוטאליות, הגם שאישר כי לא ראה כל נקיטת אלימות כלפיו. עוד לדבריו לא נכח בעת שהנאשם נאזק ואינו יודע האם נאזק לנוכח התנגדותו להתלוות לשוטרים.
הבן אישר כי ביקש להעביר לנאשם בגדים על מנת שיתלבש והלה סירב לכך מטעמים שלא הובהרו לו.
הבן עמד על גרסתו כי הנאשם נחבט בראשו בעת שהוכנס לניידת הגם שנאמר לו כי איש מלבדו אינו מציין זאת, לרבות הנאשם עצמו.
עדותו של פרץ
27.
פרץ העיד כי הוא שימש כראש צוות החקירה במח"ש וקיבל מהנאשם בעת החקירה רק את פרוטוקול הדיון ואת התעודה הרפואית. עוד לדבריו התמונות נ/18 והקבלה נמסרו על ידי בת הזוג בעת שנגבתה הודעתה.
לדברי פרץ היות הנאשם חולה במחלת הסוכרת רלוונטית ואולם השאלה האם יוכל לבעוט במצבו, הינה היפותטית בלבד כמו גם השאלה האם כל כבילה של חולה סוכרת תגרום לנמק. עוד לדבריו, הסימנים שנראו על ידו לא נראו לו חריגים באופן מיוחד ומתוקף תפקידו עליו לבדוק האם נגרמו כתוצאה משימוש בכוח בלתי סביר, אם לאו.
פרץ ציין כי הורה על פתיחת החקירה במח"ש בעקבות פניית הנאשם ושני התיקים שנפתחו
1656/08 ו-3511/08 בעניין זה אוחדו בסופו של יום.
28.
במהלך החקירה הנגדית אושר כי התיק שנפתח במח"ש כנגד השוטרים נסגר בעילה של היעדר אשמה. כמו כן אישר פרץ כי פתוחה הדרך להגיש ערר על החלטה זו והחלטת הפרקליט סוגרת על ההליך את הגולל. פרץ אישר בנוסף כי ההליך נגנז בהיעדר שיתוף פעולה.
29.
במהלך החקירה החוזרת ביקש ב"כ הנאשם לקבל מידע באשר למקור לפתיחת ת"
פ 3511/08 ומה המסמכים שצורפו במסגרת הליך הפתיחה, ובית המשפט נעתר לבקשתו.
דיון והכרעה
30.
לאחר שנתתי דעתי לכלל העדויות שנשמעו בפני
לרבות אלה שהעידו מטעם ההגנה ובכללן הנאשם ולכלל הנסיבות האופפות את האירוע, העולות מהן, מצאתי להעדיף את גרסת השוטרים על פני זו של הנאשם כפי שיפורט להלן.
31.
אין עוררין כי עובר לאירוע נשוא כתב האישום סבל הנאשם מחיסרון כיס ומעת לעת התנהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל, במהלכם הוצאו צווים להבטחת פירעון חובותיו. באותה העת וכבשגרה נהגו נציגי יחידת ההוצאה לפועל ליצור קשר עם הנאשם, להודיע לו בדבר קיומם של הצווים ולוודא התייצבותו בפני
רשם ההוצאה לפועל, על מנת למצות את הליכי ביצועם והנאשם עמד בדיבורו והתייצב כמתחייב.
32.
בעת הרלוונטית לכתב האישום התנהל מבצע רחב היקף לביצוע צווים כנגד חייבי הוצאה לפועל ובכללם הנאשם (להלן:"המבצע"). לאור הנחיות המבצע לא נוצר עם הנאשם קשר טלפוני אודות הצו. אלא במפתיע, התדפקו השוטרים על דלת ביתו, בבוקרו של יום, לשם ביצועו המיידי, כאשר הנאשם נדרש להתלוות אליהם לשם הבאתו לדיון בבית המשפט בפני
רשם ההוצאה לפועל.
33.
ניתן היה להתרשם בבירור כי הנאשם מזער את חלקו באירוע בציירו תמונה על פיה, בלא כל עוול בכפו, נפל קורבן לאלימות משולחת רסן מצידם של השוטרים, אשר התפרצו לביתו, תוך שליבם גס במצבו הפיסי הירוד, בגינו אף נמנע ממנו מלהתנגד להם.
זאת בעוד שבין השורות עלה גם מעדותו של הנאשם כי לא פירש נכונה את מצב הדברים
ותחת לאפשר ביצוע הצו שעמד נגדו, לנוכח אי פירעון חובותיו, נמנע במפגיע מלשתף פעולה עם השוטרים ולמתן את התנהלותו, חרף נוכחותה של ביתו הרכה בשנים שנעורה משנתה.
הנאשם הביע תרעומת כלפי השוטרים, על שום מה העזו להגיע אל הבית, בשעת בוקר מוקדמת ולהפריע את מנוחת דריו, בשל חוב בשיעור פעוט, תחת ליצור עימו קשר כבעבר.
בהקשר זה גם טענה ההגנה בדבר חוסר הסבירות שהנאשם ינקוט בצעדים הקיצוניים המיוחסים לו, לנוכח שיעורו הזעום של החוב. בעוד שבפועל עלה מהפרוטוקול נ/13, כי הנאשם היה חסר יכולת של ממש לשלם גם חוב בשיעור כזה ונפסק כי ישלמו לשיעורין, בסכום שלא יעלה על 150 ₪ לחודש.
אף לשיטת הנאשם סירב להתלבש על מנת ללמד את השוטרים לקח מאחר וטענו בפני
ו כי גם אם יעמוד בסירובו להתלבש, יובא בפני
הרשם כפי שהוא. עם זאת, בד בבד עם כך וכחלק ממגמתיות הגרסה העלה הנאשם טענה כי השוטרים מנעו ממנו מלהתלבש. זאת בעוד ששוכנעתי כי דיברו על ליבו על מנת שיתרצה ויתלבש ואולם הנאשם עמד במריו, לאחר שגמר אומר בליבו שלא לשתף פעולה עם השוטרים בכל אופן ולהצטייר כמי שנלקח על ידם, תוך השפלתו, כשרק תחתוניו לעורו.
טענה זו של הנאשם אף לא עלתה בקנה אחד עם גרסת הבן אשר אישר דווקא את עדות השוטרים כי הנאשם עמד על סירובו להתלבש ולא נענה להפצרותיו לקבל לידיו את הבגדים שהביא לו. גם בתחנת המשטרה עמד הנאשם על סירובו להתלבש, כפי שעלה ממהודעה ת/2, בהתריסו כי על השוטר לעמוד במילתו ולהביאו בפני
בית המשפט באופן זה.
הבן תיאר אמנם מנקודת מבטו, כי השוטרים נהגו כלפי הנאשם בברוטאליות, בעת שהכניסו אותו לניידת בכוח, כשרק תחתוניו לעורו. ואולם לבד מכך ששלל במפורש כל נקיטת אלימות כלפי הנאשם, באופן שעלה בקנה אחד עם עדויות השוטרים, היה עד אך למצב הדברים המוגמר, בשלב שלאחר כבילת הנאשם בו נאלצו השוטרים לנקוט כלפיו במגע, לנוכח התנגדותו להתלוות אליהם. אף יצוין בהקשר זה כי גם הנאשם לא מצא מקום להלין בספונטאניות באוזני הבן על אופן התנהלות השוטרים ואף עמד בסירובו להתלבש, חרף בקשת הבן כי יעשה כן, מבלי שהבהיר בפני
ו את טעמיו לכך.
34.
הנאשם הטיל דופי במהימנות השוטרים בציינו כי נמנעו במכוון לתאר את שהתרחש לאשורו והעלו גרסה מתגוננת, שנועדה לשוות לאלימות שננקטה מצידם כלפיו, משום שימוש כדין בכוח, לאחר שנודע להם כי בכוונתו להתלונן נגדם במח"ש. ואולם לא נמצא בסיס לקביעה כאמור. שכן, אמנם הרקע לאירוע ומירב נסיבותיו ובכללן התנגדותו של הנאשם להתלוות אליהם, תוארו על ידי השוטרים באופן דומה. ואולם ניכר היה בבירור כי אין המדובר בגרסאות מתואמות ומובנות. אף נתגלו ביניהן אי התאמות מסוימות, אשר הגם שלא ירדו לשורשן של הגרסאות ולא פגמו בתמונה הכללית שהצטיירה מהן, בדבר סירובו הנחרץ של הנאשם להתלוות אליהם, באופן שחייב נקיטת מגע כלפיו, על מנת לממש את ביצוע הצו, הצביעו על כך כי כל אחד מהשוטרים תיאר באופן אותנטי וייחודי את האירוע ומהלכו מנקודת מבטו, תוך מתן דגש על פרטים שנחרטו בזיכרונו.
35.
שוכנעתי כי השוטרים התדפקו על דלת הבית ובת הזוג פתחה אותה בפני
הם. לאחר שהוצג בפני
ה הצו טענה בפני
השוטרים בכחש כי הנאשם אינו בנמצא ואולם התירה להם להיכנס אל הבית ולוודא זאת.
הנאשם הטיל דופי בגרסת השוטרים גם בהקשר זה וטען כי נכנסו אל הבית שלא כדין. שוכנעתי כי השוטרים קנו סמכות כמתוקף הצו, אף כעולה מהנוהל המקנה סמכות לשוטר המבצע צו מאסר או צו הבאה בעניין הוצל"פ, לכל מקום שיש לו יסוד סביר שהחייב נמצא בו. ומעבר לנדרש יצוין כי קמה סמכות כאמור גם לאור כניסתם אל הבית, באישורה של בת הזוג, לאחר שהוצג בפני
ה הצו.
בת הזוג לא הובאה לעדות מטעם ההגנה ועל כן כל גרסת הנאשם בהקשר אליה הינה עדות מפי השמועה. אף היה בהימנעות מלהביאה לעדות כדי להוות תמיכה לגרסתם של השוטרים.
עוד יצוין כי נמצאה תמיכה לגרסת השוטרים בהקשר למפגש עם בת הזוג בדברי הנאשם בפרוטוקול נ/13, בתרצו כי בת הזוג טענה בפני
השוטרים שאינו בנמצא מחמת הלחץ בו היתה שרויה והעובדה כי "היו דפיקות על הדלת כאילו שמישהו נהרג."
מהפרוטוקול נ/13, עלה בנוסף כי הנאשם ביקש לומר את דברו בהקשר למהלך האירוע. באותה העת לא חלק הנאשם על סמכותם של השוטרים להיכנס אל הבית או לדרוש ממנו להתלוות אליהם. אלא אך קבל על אופן התנהלותם, לאחר שנכנסו. הנאשם אף לא הביא לידי כל ביטוי באופן ספונטאני את הטענה שהעלה בבית המשפט כי השוטרים התעלמו מדרישתו להציג בפני
ו את הצו. זכרו של עניין זה אף לא בא במפורש גם בהודעה במשטרה, ת/2.
36.
שוכנעתי כי לנוכח הגעת השוטרים אל הבית, לשם ביצוע הצו, בבוקרו של יום, בעוד דרי הבית נוכחים בו, נסער הנאשם ואיבד את עשתונותיו. הוא הרים עליהם את קולו, סירב להתלבש או להתלוות אליהם, נסיבות המהוות הפרעה לשוטרים לביצוע משימתם ועל כן בדין הודע לו כי אם יעמוד בסירובו ייעצר. משלא התעשת, נעצר הנאשם ונכבל ומשעמד על התנגדותו ואף נאחז בדלת החדר, נאלצו השוטרים לשחרר את אחיזתו, על מנת להובילו אל הניידת ולהשלים את משימת ביצוע הצו.
ההגנה הפנתה לאמור בנוהל כי ככלל אין לכבול עצורי הוצל"פ ולכך כי עניינו של הנאשם אף לא בא בגדר אותם החריגים המתירים זאת, גם לשיטתו של גלולה. ואולם עלה במפורש כי הנאשם לא נכבל בשל עצם קיומו של הצו אלא נעצר ונכבל, לאחר שהפריע לשוטרים לבצעו במסגרת תפקידם ולנוכח התנגדותו נאלצו לנקוט כלפיו במגע, על מנת להוציאו מן הבית ולהביאו לבית המשפט.
וייאמר כי קמה לשוטרים סמכות לשימוש בכוח סביר לנוכח התנגדות הנאשם והפרעתו לביצוע הצו, גם מכוח האמור בנוהל ( סעיף ל(1)(א) ).
37.
כבר בהודעה, ת/2, שגבה קריץ הביא לידי ביטוי את טענת הנאשם באשר לחבלות שנגרמו לו, בידיו כתוצאה מכבילתו באזיקים. כמו כן תיעד כי הנאשם הציג בפני
ו את הפצעים שעל רגליו וטען כי מפאת מחלת הסוכרת ממנה הינו סובל, מגלידים הפצעים שברגליו באיטיות ולבטח לא היה מסכן את מצבו הבריאותי ובועט בשוטרים כטענתם.
בהקשר זה הגישה ההגנה כראיה את התמונות המתעדות את החבלות שנגרמו לנאשם בידיו ואף את הפצעים שעל רגליו. בסופו של יום הוברר כי תמונות זהות הוצגו למח"ש בעת שנגבתה הודעת בת הזוג ויצאתי מנקודת הנחה כי התמונות אכן משקפות את מצב הדברים לאשורו בעת האירוע.
אמנם הנאשם סבל באותה העת ממחלת הסוכרת ואולם לא מצאתי לקבוע כי בשל כך נמנע ממנו להביע את ההתנגדות הפיסית לה טענו השוטרים. אף התקשיתי לקבוע לנוכח אופן התנהלות הנאשם וסערת הרגשות בה היה שרוי, כי בריאותו היתה בראש מעייניו, שאחרת לבטח היה נמנע מהתנהגות זו.
אמנם שוכנעתי כפי שעלה מעדותו של לוריא בדבר האפשרות כי השריטות שנראו על ידו של הנאשם נגרמו כתוצאה מכבילתו באזיקים. ואולם לא מצאתי לקבל את טענת הנאשם כי נגרמו על ידי השוטרים במכוון, בהידוקם יתר על המידה על ידיו.
מצאתי לאמץ את גרסת השוטרים כי לנוכח התנגדותו של הנאשם להתלוות אליהם נדרשו לכבול אותו. ולאחר שעמד במריו, נאלצו למשוך אותו אל מחוץ לבית, תוך שהינם אוחזים באזיקי ידו, פעולה שלא מן הנמנע שהובילה לחבלתו.
ויצוין כי בתגובה לטענה זו שהעלה
הנאשם כבר בהודעה, ציין קריץ בהערת חוקר, כי לראות עיניו, האזיקים כלל לא היו מהודקים על ידיו.
38.
הנאשם טען כלפי צברי כי הפעיל כוח במכוון על מנת לשבור את אצבעו ואף הציג בבית המשפט את ההבדל שבין אצבע ידו הימנית והשמאלית, בשל כך. זאת בעוד שמהבדיקה הרפואית שערך לוריא לא נמצאה כל עדות לחבלה באצבע היד אלא עדות לשבר באצבע הרגל, אשר אף לשיטת לוריא קיימת אפשרות שנגרמה שלא במכוון, אלא כתוצאה מחבלת הנאשם באקראי, במהלך ההתנגדות הפיסית שהביע.
ובכל מקרה, אף אם אצא מנקודת הנחה כי הנאשם אכן חש מכאוב גם באצבעו, לא מצאתי לאמץ את גרסתו כי עסקינן במעשה מכוון של השוטרים אלא לא מן הנמנע שנגרם כתוצאה מההתנגדות שהביע הנאשם וסירובו להרפות מאחיזתו בידית הדלת.
39.
לאור סך כל האמור לעיל מצאתי כי הוכחו כלל יסודות עבירת ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו המיוחסת לנאשם ולאור כך אף נשמטת הקרקע מטענת ההגנה בדבר קיומה של הגנה מן הצדק, הנסמכת על גרסתו שנדחתה באשר לאופן התנהלות השוטרים כלפיו.
40.
בנוסף מיוחס לנאשם בכתב האישום כי העליב את השוטרים בכנותו אותם "נבזים ושקרנים" ולאור האמון שרכשתי לעדותם, שוכנעתי כי הוכח כאמור.
באשר לעבירת העלבת עובד ציבור נקבע בע"פ 333/10 קרן סרנקו נגד מדינת ישראל
כדלקמן:
"יסודות העבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין כוללים – העלבת עובד ציבור בעת מילוי תפקידו או בנוגע למילוי תפקידו. לא די באמרה מעליבה כלפי עובד ציבור. נדרש ההקשר למילוי תפקידו. מקרנו ממחיש זאת. המערערת העליבה את השוטרים בשני שלבים. בשלב הראשון, כמעין "יריית פתיחה" והצהרה על כוונתה להפריע לשוטרים במילוי תפקידם. בשלב השני, עת נעצרה ותוך כדי תקיפת השוטרים. דבריה נאמרו בשעת זעם וכוונו על מנת לפגוע בכבודם ובמסגרת התנגדותה לעריכת החיפוש בכלי הרכב ומעצרה. בראייה זו, ניתן לבחון את השימוש שעשתה המערערת במילים: "שרמוטה" ו"זונות", הן מבחינת היסוד העובדתי והן מבחינת היסוד הנפשי (ראו והשוו: רע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מ"י [פורסם בנבו] (13.8.2008)). המסקנה היא כי אמרות המערערת מהוות העלבת עובד ציבור על פי דרישות הסעיף."
41.
ובענייננו, לא ניתן לבחון את אמירת הדברים במנותק מכלל הנסיבות האופפות אירוע זה וכלל התנהלות הנאשם כמפורט לעיל, באופן שנועד למנוע ולהכשיל את ביצוע הצו כדין, תוך
התרסה ופגיעה במפגיע בכבודם של השוטרים האמונים על אכיפת החוק. ועל כן גם כינויים ""נבזים ושקרנים" בנסיבות אלה מקיים את כלל מבחני הפסיקה להוכחת כלל יסודות עבירת העלבת עובד הציבור המיוחסת לנאשם.
סוף דבר
40.
אני מרשיעה את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.
ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
פ בית משפט שלום 17953-03/09 מדינת ישראל נ' יוסף קורקוס (פורסם ב-ֽ 02/11/2014)