פסקי דין על גיל מנשה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

22955-07/14 ברע     03/11/2014




ברע 22955-07/14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 22955-07-14







גיל מנשה
המבקש

-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב


בפני
: הנשיא יגאל פליטמן
, סגנית הנשיא ורדה וירט לבינה
, השופטת רונית רוזנפלד

בשם המבקש –
עו"ד יואב צח וכס
בשם המשיב – עו"ד דוד דיין



פסק דין


הנשיא יגאל פליטמן

1.
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית הנשיא השופטת איטה קציר; ב"ל 19573-03-14) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.1.14 (להלן גם - הוועדה), כך שנקבע כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

רקע

2.
המבקש נפגע בפגיעה שהוכרה כ"פגיעה בעבודה" ביום 10.1.07 (להלן: "האירוע").

3.
תביעתו להכרה באירוע כפגיעה בעבודה נדונה אף היא בבית הדין קמא[1]

על ידי מותב בראשות סגנית הנשיא, כב' השופטת איטה קציר. בפסק הדין בתביעה להכרה באירוע כפגיעה בעבודה פסק בית הדין קמא כי המבקש סובל ממחלת הסכיזופרניה מסוג רדיפתי שקיננה בו טרם קרות האירוע וכי האירוע הוא בגדר גורם דחק שהחמיר או היווה טריגר להתפרצות המחלה שאובחנה בו (להלן:"פסק הדין בהליך ההכרה").

4.
הוועדה קבעה שמחלת הסכיזופרניה הינה מחלה עם אפקט תורשתי בולט (60%) והקשורה לתנאי התפתחות וסביבה משפחתית (40%) ולכן יש לראות בגורמי הדחק כמאפשרים החמרת מצב אך לא גורמים למחלה. הוועדה קבעה עוד כי בעקבות האירוע הייתה החמרה זמנית במחלה אשר פסקה וכי הנכות הקיימת כתוצאה ממחלת הסכיזופרניה אינה קשורה כלל לאירוע הנדון. לסיכום קבעה הוועדה נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה שמיום 16.2.07 ועד ליום 31.12.07 ו- 0% נכות החל מיום 1.1.08.

5.
על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית הדין קמא, שהוא מושא פסק הדין עליו הוגשה הבקשה שלפנינו. בפסק הדין קבע בית הדין קמא כי "לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה" ודחה את הערעור.

טענות המבקש

6.
בבקשת רשות הערעור, תקף המבקש את החלטת הוועדה ופסק הדין של בית הדין קמא וביקש כי בית הדין הארצי יקבע את נכותו של המבקש ויעמידה על 50%, בין היתר מתמצית הנימוקים שלהלן:

א.
למבקש נקבעו 50% נכות נפשית במסגרת תביעה לנכות כללית ועל כן קביעת הוועדה לנכות מעבודה אינה הגיונית;
ב.
אין תימוכין להנחה של הוועדה כי הרקע למחלה הוא אפקט תורשתי (60%) ושהמחלה קשורה לתנאי התפתחות וסביבה משפחתית (40%);
ג.
בהחלטת הוועדה נפל פגם שכן לא ערכה "חשבון עובר ושב";
ד.
הוועדה אינה מתייחסת באופן ענייני לאמור בחוות דעתה של ד"ר לילי מץ;

7.
בהחלטת בית הדין מיום 18.8.14 נקבע כי הבקשה צריכה תשובה לשאלה – האם לא היה על הוועדה לערוך "חשבון עובר ושב" בהתאם להלכת מרגוליס[2]

ולקבוע בהתאם את דרגת נכותו של המבקש עקב הפגיעה.

8.
ביום 15.9.14 הודיע המשיב על הסכמתו להשיב את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שזו תפרט מהו הליקוי ממנו סובל המבקש, מה שיעור אחוזי הנכות הכוללת בגין הליקוי ואיזה אחוז, אם בכלל, ניתן לשייך לאירוע.

9.
המבקש לא הסכים להשיב את עניינו לוועדה כהצעת המשיב וביקש כי בית הדין ישווה את נכותו של המבקש מעבודה לנכותו הכללית (50%) ולחילופין בלבד יעביר את עניינו לוועדת עררים בהרכב אחר אשר תקבע את נכותו.

10.
בהחלטת בית הדין מיום 14.10.14 התבקשו הצדדים להודיע על עמדתם לעניין דיון בבקשהעליסודטיעוניהצדדיםכאילוניתנההרשותוהוגשערעורעלפיהרשותוזאת בהתאם להוראת





.

.



,
,









ברע בית הדין הארצי לעבודה 22955-07/14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/11/2014)